לא הרבה כתובות מפורשות נרשמו באוצר שירי הזמר שלנו. שמות ערים והרים, יישובים, עמקים ונחלים, קיבוצים ומושבות – בוודאי ובוודאי, בין איילת ומטולה, מעזה עד חניתה ומבית אלפא עד נהלל; רחובות עירוניים ומספרי בתים – מעט מאוד.
נצא אפוא לסיור כתובות, חצי אמיתי-חצי מדומין, בכמה שירים כאלה.
א. 'דיזנגוף שמונים, קומה שנייה משמאל'
בשנת 1935 כתב נתן אלתרמן את 'רומאנס על הספסל', שמוכר יותר בשם 'רינה', עבור תיאטרון 'המטאטא'. אלתרמן התאים את המילים למנגינה רוסית נלבבת שהלחין איסאק דונאייבסקי לשיר 'סֶרְצֶה' (Сердце; הלֵב). זה היה שיר הנושא שליווה את הסרט הרוסי 'החבריה העליזה' (1934), שנחשב עד היום לאחד הסרטים הקלאסיים של העידן הסובייטי.
הנה הסרצה המקורי בפיו של הזמר הנערץ לאוניד אטיוסוב (שנולד עם השם היהודי למהדרין לייזר וייסביין):
השיר הסאטירי של אלתרמן לא קשור לסרט בכלל. הוא מתאר חיזור קצת גולמני, שמתנהל על ספסל שדרה בתל אביב, בין דון-ז'ואן מקומי לבין נערה ושמה רינה, שכתובתה היא דיזנגוף 80 קומה שנייה משמאל...
מָחָר, אִם לֹא אֶהְיֶה כּוֹעֶסֶת,
תִּגַּשׁ אֵלַי, זֶה קְצָת בַּחוֹל...
אֶצְלִי יֵשׁ חֶדֶר וּמִרְפֶּסֶת,
דִּיזֶנְגּוֹף שְׁמוֹנִים,
קוֹמָה שְׁנִיָּה מִשְּׂמֹאל.
השיר, שזכה להצלחה גדולה, חזר והושמע במופע הנוסטלגי 'תל אביב הקטנה' (1959), ומאז הוא מזוהה עם הדואט הנהדר שבין יוסי בנאי ליונה עטרי:
85 שנים עברו מאז כתב אלתרמן את השיר והושיב את רינה בדיזנגוף 80. האם הבניין המקורי עוד עומד?
ובכן, לא רק שהוא עומד – אומנם נטוש ומגודר – אלא שלפני כמה שבועות, ממש לידו, חזר בית זה לחדשות. בסמטה שמפרידה בין בית מספר 80 לבית מספר 78, תלה את עצמו מחבל פלסטיני מקלקיליה, כנראה חולה נפש, שיום קודם לכן (20 בספטמבר 2022) רצח בדם קר אישה מבוגרת בחולון.
 |
| השביל שבו נמצאה תלויה גופתו של הרוצח (צילום: איתמר לויתן) |
ביקשתי מאיתמר לויתן שיצלם את מה שנשאר מן הבית בדיזנגוף 80.
 |
| הכניסה לחדר המדרגות |
 |
| דִּיזֶנְגּוֹף שְׁמוֹנִים |
 |
| קוֹמָה שְׁנִיָּה מִשְּׂמֹאל |
 |
| אֶצְלִי יֵשׁ חֶדֶר וּמִרְפֶּסֶת (המרפסת האמצעית היא של רינה) |
ב. 'הגליל מספר שניים, קומה ראשונה מימין'
לאלתרמן הייתה כנראה חיבה לכתובות, וכך בשירו 'צריך לצלצל פעמיים', שנכתב בשנת 1939, נרשמה כתובת מפורסמת אחרת:
כתובתי – הגליל מספר שניים, / קומה ראשונה מימין.
אם בדיזנגוף 80 בחר אלתרמן בקומה שנייה משמאל, בשיר זה הוא הלך על קומה ראשונה מימין...
תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת, הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם. אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם. הוֹ, כַּמָּה צָחַקְנוּ אֵי-פַּעַם, רֹאשִׁי הַמְּתֻלְתָּל כֹּה הִזְהִיב, הָיָה לַיָּמִים אֵיזֶה טַעַם שֶׁל עַץ תַּפּוּחִים בָּאָבִיב. אָמַרְתִּי: 'תָּבוֹא בֵּין-עַרְבַּיִם אָמַרְתִּי: 'כְּתָבְתִּי הִיא עֲדַיִן אוֹתִי לְטִיוּל לְהַזְמִין כְּקֹדֶם, תִּגַּשׁ לִפְעָמִים. כְּתָבְתִּי – הַגָּלִיל מִסְפָּר שְׁנַיִם, צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם קוֹמָה רִאשׁוֹנָה מִיָּמִין'. קוֹמָה רִאשׁוֹנָה מִיָּמִין'. צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם, צָרִיךְ לְחַכּוֹת רֶגַע קָט, וְאָז נִפְתָּחוֹת הַדְּלָתַיִם וְאָז נִפְגָּשִׁים בְּמַבָּט. צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם, לָבוֹא וְלוֹמַר: 'עֶרֶב טוֹב, נִכְנַסְתִּי אֵלַיִךְ בֵּינְתַיִם כֵּיוָן שֶׁעָבַרְתִּי בָּרְחוֹב'. וְכָךְ, עַד שֶׁבָּא אוֹתוֹ עֶרֶב, שָׁטְפוּ מִדְרָכוֹת רוֹעֲשׁוֹת. דְּבָרֶיךָ הִכּוּנִי כַּחֶרֶב, דְּבָרֶיךָ עִנּוּנִי כַּשּׁוֹט. שָׁתַקְתִּי, דָּבָר לֹא יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, רַק לֹא, לֹא נָכוֹן. נִפְרַדְנוּ... לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי בַּפֶּתַח צִלְצוּל פַּעֲמוֹן – לְרֶגַע אֵחַרְתִּי לִפְתֹּחַ, קָפָאתִי בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר. מַדּוּעַ מִהַרְתָּ לִבְרֹחַ? מַדּוּעַ מִהַרְתָּ, אֱמֹר! צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם... תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת, הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם. אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם. אִם פַּעַם יִהְיֶה וְתָבוֹאָה שֵׁנִית פֹּה בָּרְחוֹב לַעֲבֹר, תִּזְכֹּר כִּי בַּחֶדֶר מַרְגּוֹעַ תִּזְכֹּר כִּי דּוֹלֵק בּוֹ הָאוֹר. תָּבוֹא, כָּךְ פָּשׁוּט כְּמוֹ נַעַר, דָּבָר לֹא צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ. הֶסְבֵּר לֹא נָחוּץ וְלֹא צַעַר, סְלִיחָה לֹא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ. צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם... (נתן אלתרמן, פזמונים ושירי זמר, ב, הקיבוץ המאוחד, תשל"ט, עמ' 263-261; צריך לצלצל פעמיים, הקיבוץ המאוחד, 2002, עמ' 21-18) |
על שינויי הנוסח של השיר, שבמקורו לא כלל את שם הרחוב, ראו ברשימתה של גילה פלם, 'מדוע לכל הרוחות צריך לצלצל פעמיים?', הספרנים: בלוג הספרייה הלאומית, 10 ביוני 2018.
 |
| אחת מטיוטות השיר 'צריך לצלצל פעמיים' (ארכיון משה וילנסקי, הספרייה הלאומית) |
האם יש רחוב ושמו הגליל, ואם כן היכן הוא?
ובכן, היה גם היה רחוב כזה, אך בשנת 1941 החליטו פרנסי העירייה לשנות את שמו ולקרוא לו מכאן ואילך על שמו של הסופר אברהם מאפו (הארץ, 9 בדצמבר 1941, עמ' 3).
 |
| הבוקר, 9 בדצמבר 1941 |
מה שהיה פעם רחוב הגליל 2 הוא היום רחוב מאפו 18 (פינת רחוב בן יהודה) ותחת מספר זה חוסות שתי כניסות: בבית הפינתי (מס' 18) גר גם הצייר יוסף זריצקי, ושלט זיכרון נמצא היום על חזית הבניין. חוקר האמנות גדעון עפרת, העיר על כך ברשימה שפרסם בבלוגו ('מה עשה אלתרמן אצל זריצקי? הערה קצרה', המחסן של גדעון עפרת, 1 באוקטובר 2015), ולא שכח לציין נתון מעניין אף יותר, שעליו למד לדבריו מפי דן לאור: זו גם הייתה כתובת מגוריו של אלתרמן עצמו למן שנת 1935! אך זו ככל הנראה טעות, כי לאור עצמו קבע בספרו כי אלתרמן גר בדירת מרתף ברחוב הגליל 9 (דן לאור, אלתרמן: ביוגרפיה, עם עובד, תשע"ד, עמ' 153).
 |
| מאפו 18 (מימין) ו-18א (צילומים: איתמר לויתן) |
בשנות השלושים והארבעים נהגו בעלי דירות רבים בתל אביב להשכיר חדר בתוך ביתם, והמנהג המקובל היה שאורח שמגיע לבעלי הבית מצלצל פעם אחת, בעוד שאורח שמגיע לדייר המשנה, כלומר למי ששכר את החדר – מצלצל פעמיים.
 |
| כתובתי – הגליל מספר שניים / קומה ראשונה מימין |
 |
| הכניסה לחדר המדרגות, מאפו 18א |
המזכרת הפיזית האחרונה לקיומו של רחוב הגליל היא בית מרקחת 'הגליל' ברחוב בן יהודה 80, שנוסד בשנת 1935 וממשיך לפעול עד היום.
 |
| בית מרקחת 'הגליל', רחוב בן יהודה 80 |
בחלקים הבאים:
- רחוב העוגן 6
- רחוב האגס 1
