'השקף על ארצך מאווירון': הטיסות המסחריות הראשונות בארץ ישראל

מפת מסילות רכבת ונתיבי תעופה לפלשתינה (א"י), 1930 בערך (PPPA)

מאת רמי נוידרפר

כסקרן בלתי נלאה אני אוהב לשוטט בארכיונים של מסמכים ישנים. כמעט בכל פעם אני מוצא שם מסמכים או תמונות שמעוררים את דמיוני ומוציאים אותי למסע קצר אל העבר. אני אוהב במיוחד לגלוש באתרים של בתי מכירות פומביות. אפשר למצוא שם פריטים נדירים ומפתיעים שלא יימצאו בשום מקום אחר.

לאחרונה מצאתי באתר המכירות הפומביות הוותיק 'קדם' מודעה תלת-לשונית שעוררה את סקרנותי. ה'חפירה' במה שהסתתר מאחורי מודעה זו הובילה אותי אל הטיסות המסחריות הראשונות מנמל התעופה שמוכר היום כנתב"ג, אל קו הרכבת שנעלם, אל מייסד המטאורולוגיה העברית ואל כפרים ערביים שחרבו במלחמת העצמאות. 

'השקף על ארצך מאוירון', קוראת המודעה בעברית, באנגלית ובערבית. תוכל לעשות זאת עם 'אוירוני קבינה נוחים ומודרניים של חברת "מיסר לתעופה" מונהגים על ידי טייסים בריטים מנוסים'. 

קדם – בית מכירות פומביות (לחיצה על האיור תגדיל אותו לקריאה נוחה)

הבה נחפור קצת במודעה... 

הנה הגדלה של הטקסט בעברית:

א. מתי יצאו הטיסות, לאן טסו וכמה זה עלה?

וזו התכנית: ב-31 במארס וב-1 באפריל יצאו טיסות מכפר יונס במשך כל היום. לאן הגיעו? לא ברור מהכתוב. כנראה שהמטוס המריא, עשה 'סיבוב' באוויר ונחת בחזרה. בילדותי קראנו לזה 'טיסה בשמי הארץ'...

ב 2 באפריל יצאו מחיפה טיסות נוסעים במשך כל היום, ולמחרת – טיסה לקהיר.

ניתן לשכור אווירון נוסף, מספרים כותבי המודעה, בין 31 במארס ל-3 באפריל, ולטוס אתו בכל רחבי הארץ.

והמחירים? שווים לכל נפש!

טיסות הנוסעים 'הקטנות', כלומר סיבוב בשמי הארץ, עלו 250 מיל לאיש; טיסות מעל יפו ותל אביב מכפר יונס עלו 500 מיל; הטיסה לקהיר הייתה כבר עניין רציני ויקר – היא עלתה חמש או שש לירות ארץ ישראליות (ההבדל במחיר קשור אולי במיקום בתוך המטוס).

איפה נמצא שדה התעופה של כפר יונס? כנראה שכמונו, גם בני הזמן לא הכירו היטב את המקום ועל כן יש הסבר בגוף המודעה: 'כפר יונס נמצא במרחק של 10 מילים ממזרח ליפו ותל אביב ו-3 מילים מצפון ללוד בדרך הכביש ונפגש עם קו הרכבת מלוד לחיפה'.

איך מגיעים לשם? אפשר להגיע דרך רמלה ולוד ואפשר גם מיפו או תל אביב דרך פתח תקווה וּוילהלמה (וילהלמה הייתה מושבה טמפלרית שנוסדה ב-1902, והיום נמצא על שטחה המושב בני עטרות).

ויש גם רכבות שתעצורנה בשדה התעופה של כפר יונס ביום שישי ובשבת. אפשר למשל לצאת מיפו ותל אביב בשעה 10:00 ולהגיע לכפר יונס ב-10:35. אפשר להגיע לשם גם ברכבת מירושלים או מחיפה. כדאי לשים לב שהרכבות נסעו בשבת – הוכחה לכך שטענות הסטאטוס-קוו למיניהן אינן נכונות. תחבורת הרכבות בשבת הופסקה זמן קצר לאחר הקמת המדינה רק בשל לחץ פוליטי של המפלגות הדתיות.

בכפר יונס, כך מסופר במודעה (ראו בתחתית האיור הראשון), יש 'מקומות מחסה וקורת רוח'. אפשר להניח שהכוונה למחסה מפני רוחות קרות, אבל אולי זהו גם משחק מילים והכוונה גם לשביעות רצונו של ציבור המשתמשים בשירותי התעופה.

ב. מתי והיכן?

המודעה הזו עוררה את סקרנותי. היכן נמצא כפר יונס ומה נשאר ממנו? איזה מין שדה תעופה היה שם? מהי חברת 'מיסר לתעופה', ומתי בדיוק התרחשה כל ההתעופפות הזו?

'מלחמת חפירות' קצרה באינטרנט ובארכיונים העלתה תשובות לרוב השאלות.

קודם כל, על איזו שנה מדובר? במודעה לא צוינה השנה, אך ברור שמדובר בשנת השלושים. מלוחות הזמנים עולה כי 31 במרץ ו-1 באפריל חלו ביום שישי ובשבת בהתאמה רק בשנים 1933 או 1939. בהמשך נגלה באיזו שנה בדיוק מדובר.

מהי חברת התעופה? מדובר בחברת התעופה המצרית Misr Airwork (ובערבית مصر للطيران, Miṣr liṭ-Ṭayarān). חברה זו הוקמה בשנת 1932 על ידי ‏טייס בריטי בשם אלן מונץ (Muntz).

כרזה של Misr Airwork, 1934

אלן מונץ (ויקיפדיה)

אלן מונץ (1985-1899), כפי שלמדתי מערכו בוויקיפדיה באנגלית, התגייס לצבא הבריטי ושירת בצרפת בשלהי מלחמת העולם הראשונה. אחר כך השלים תואר בהנדסה אווירונאוטית באוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1928 הקים יחד עם שותפו ניגל נורמן חברה בשם Airwork Services, שסיפקה שירותים שונים לחברות תעופה. בשנת 1931, במהלך טיול במצרים, צץ במוחו של מונץ הרעיון להקמת חברת תעופה ראשונה מסוגה במדינה זו. ב-31 בדצמבר של אותה שנה העניקה לו הממשלה המצרית (שהייתה אז תחת שליטה בריטית) זיכיון בלעדי לאספקת שירותי תעופה במדינה. חברת התעופה הלאומית המצרית שהקים מונץ הייתה חברת התעופה הלאומית השביעית בעולם.

הטיסות החלו כבר בשנת 1932. תחילה היו אלה בעיקר טיסות פרטיות במטוסים שכורים. בשנת 1934 החלה חברת 'מיסר' לערוך טיסות בינלאומיות, והיעד הראשון היה פלשתינה (א"י).

ומהו 'כפר יונס' ואיפה הוא נמצא היום? מיקומו המדויק צוין במודעה, אולם שמו העברי שובש. הנוסח באנגלית ובערבית (תודה לעופר ברודץ' שתרגם) מאפשר לנו לדעת היכן היה המקום המדויק ממנו המריאו הטיסות. ובכן, מסלולי ההמראה נסללו ליד כפר ערבי ושמו ג'יניס. לא היה זה כפר של ממש, אלא תחנת רכבת שנקראה כפר ג'יניס (Kafr Jinnis) והייתה תחנת הרכבת הראשונה במסלול שהוביל מהעיר לוד צפונה.

בתצלום אוויר אפשר לראות כמה קרוב אתר חרב זה לנתב"ג של ימינו, עד שאפשר לקבוע שהוא חלק בלתי נפרד ממנו.

Mapcarta

על תחנת הרכבת הזו מצאתי מידע במחקרו של אבי ששון, 'סקר מסילת הברזל הבריטית מלוד ללובאן', במעבה ההר: מחקרי הר אפרים ובנימין, ב, תשע"ג; וכן ברשימה מפורטת משנת 2013 של מיכאל יעקובסון, 'סיבוב בכפרים ערבים סמוך לנמל התעופה בן גוריון', בבלוג שלו 'חלון אחורי: ארכיטקטורה ואידיאולוגיה בדינסילנד מקומי'. 

יעקובסון כלל ברשימתו גם את התמונה היחידה (כנראה) של תחנת הרכבת, שצולמה בשנות השלושים או הארבעים.

בשנת 1931 יצאה תחנת כפר ג'יניס משימוש כתחנה לרכבות משא ופעלה רק כתחנה לרכבות נוסעים.

בזמן מלחמת העולם השנייה הקים הצבא האמריקני (!) באותו מקום מסילת ברזל קצרה שהובילה פצועים אמריקנים לבית החולים הצבאי בתל ליטוינסקי (כיום בית החולים שיבא, תל השומר). לאחר קום המדינה הוקמה במקום תחנת רכבות משא של רכבת ישראל, שנקראה 'תחנת רכבת תעופה'. הרכבות בקו זה נסעו אל שדה התעופה לוד הסמוך והובילו בעיקר דלק מטוסים. בשנות החמישים חדלה המסילה מלהוליך רכבות.

מפה בריטית מסוף שנות השלושים מראה כי תחנת הרכבת נמצאת סמוך מאוד למסלולי שדה התעופה לוד (Lydda Airport), הידוע כיום כנתב"ג, נמל התעופה על שם דוד בן-גוריון. אנו רואים במפה כי ממערב למסילת הברזל וקצת מצפון לתחנה, נמצא מקום בשם חירבת כפר ג'יניס, וממזרח לה יישוב בשם אל-קוראמה. האם גרו אנשים בחירבה זו? עד מתי שרד הכפר ומתי נחרב?

וכך נראית מפת האזור היום:



העובדה שהמודעה שאיתה התחלנו את המסע (או שמא את הטיסה) לא ציינה את שמו של שדה התעופה אלא רק 'כפר יונס', מביאה למסקנה כי טיסות חוויה אלה נערכו בשנת 1933, לפני סגירת תחנת הנוסעים ולפני הקמת שדה התעופה לוד, שהקמתו החלה בשנת 1935 והמסלולים הראשונים מבטון נחנכו בשנת 1937.

ג. הציורים של רודולף פייגה 

כיצד 'חיו' זה עם זה שדה התעופה לוד והכפר הערבי הסמוך כל כך? משהו על כך הביא נדב מן, במדורו 'טיול לעבר', (Ynet, דצמבר 2012).

מן איתר חוברת מצוירת שהשתמרה בעיזבונו של ראובן (רודולף) פייגה (1948-1889), מייסד מדע המטאורולוגיה בארץ ישראל והמנהל הראשון של השירות המטאורולגי. פייגה, יליד ברסלאו (היום וורוצלב שבפולין), נמלט מגרמניה בשל רדיפות הנאצים ועלה לארץ ב-1935, לאחר שהשתתף במכביה שנערכה באותה שנה. כאן הקים מכון מחקר שנתן שירותים לגורמים שנזקקו למידע מטאורולוגי, ובין השאר סיפק שירותי חיזוי מזג אוויר לשדה התעופה החדש בלוד. כשהוקם שדה התעופה גרו פייגה ובני משפחתו בשטח השדה, בבניינים שהוקמו עבור העובדים. בשעות הפנאי צייר פייגה להנאתו את מה שראו עיניו בסביבה, ומתחת לציורים רשם כתובות היתוליות מחורזות בגרמנית. הבה ונתבונן במקצתם (ציורים נוספים והסברים מאירי עיניים הובאו במאמרו הנזכר של נדב מן).

בציור הראשון נראה הטרמינל הראשי הידוע של שדה התעופה בלוד, ולידו בניין גדול בהרבה ועליו הכתובת 'המכון המטאורולוגי של פייגה' (אפשר להניח שבמציאות בניין זה היה צריף קטן). מאחורי הטרמינל מוצבות אנטנות שנועדו לאיכון שדה התעופה ולכיוון המטוסים אל המסלול.

בציור אחר נראה אדון פייגה – כובע שעם טרופי לראשו, מטרייה בידו ומקטרת בפיו – צועד-רץ עם בת זוגו אחרי אוטובוס מספר 12, שעושה את דרכו מרחוב סלמה ביפו אל שדה התעופה. שימו לב לשלט 'גזוז' מצד שמאל, המסמן את מיקומו של דוכן למשקאות קרים.

האיור הבא פחות משעשע. היו אלה ימי המרד הערבי הגדול, שכונה ביישוב היהודי בשם 'מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט'. כאן אנו רואים את תוצאות מעשי החבלה של פורעים ערבים בני הכפר ג'יניס (השם KAFR JINIS רשום על גג המבנה הבוער): מבנה תחנת הרכבת (ראו בצילום למעלה) עולה באש, פיצוץ המסילה וקווי הטלגרף שהובילו לשדה התעופה.

תרגום מילולי: להבות פורצות לשמים / לילה. זה מתפוצץ / רואים קהל מרחוק / הרכבת נפלה. המסילה נפלה. הבית נפל. החוט
נפל / ורק הבירוקרטיה נשארת כאמצעי קשר

הבריטים הקימו מערכת שמירה על שדה התעופה בלוד. בציור נראה  סמל בריטי ושני 'גפירים' עבריים.

תרגום מילולי: הגדר, אם היא חשמלית / מפחידה את השודדים / הגפיר והפּילבוקס עושים את זה / 
הסמל הבריטי צוחק / אם הוא מתנפח כמו טווס / אבל חוץ מזה הוא פושר

לאחר שבקבוק תבערה ריק נזרק על ביתו של פייגה ליד שדה התעופה, הועברו העובדים למבנה יותר מוגן.

תרגום מילולי: שנאפס הוא אחת מאותן מתנות / שגברים בוגרים אוהבים / עם זאת, בקבוק ריק לתוך הבית / 
הופך אותך לחסר נשימה!

עובדי שדה התעופה עוברים ל'דיור מוגן' בגלל התקפות הערבים

בדצמבר 1938 תפס הצבא הבריטי את מגדל הפיקוח בשדה התעופה. בציור הבא אפשר לראות את הקיר העגול של מגדל הפיקוח במבט מבפנים, את החיילים שהביאו את ציודם ומשתרעים על המיטה והערסל. על הקיר משמאל נמצאת צנרת התקשורת הפניאומטית שבין קומות המגדל. למעלה משמאל, ציור של טרמינל לוד בינואר 1936, ומימין – אותו מבנה בינואר 1939, כאשר משני צדדיו כבר הוקמו מגדלי אנטנות.

אחריתו של רודולף פייגה הייתה עצובה. לאחר הכרזת המדינה שוייכה יחידת החיזוי המטאורולוגי למשרד התחבורה ופייגה התמנה להיות מנהלה. שבוע אחר כך, ב-28 במאי 1948, הוא נהרג בהפגזה בירושלים ונקבר בבית העלמין בסנהדריה.

הנה סרט תיעודי המתאר את פרשת חייו:

ומה קרה לכפר ג'יניס?

ראשית היווסדו לוטה בערפל, אך ידוע כי במאה ה-16 כבר היה כפר מוסלמי בשם זה, שנבנה סביב מצודה צלבנית קטנה. סופו של הכפר, לעומת זאת, ידוע. ב'מבצע דני' (13 ביולי 1948) נכבש הכפר בית נבאלא, שכפר ג'יניס כבר היה חלק בלתי נפרד ממנו. בהוראת ההנהגה הערבית התפנו כ-2,680 תושבי בית נבאלא ולאחר כמה חודשים (13 בספטמבר 1948) נהרסו כל בתיו בידי צה"ל, פרט למבנה המנדטורי של בית הספר לבנים. על אדמות הכפר הוקמו היישובים כפר טרומן ובית נחמיה.

בעלי התוספות

כתב אבישי ליוביץ':

אני מצרף מודעת פרסומת מראשית שנות השלושים על טיסות מסחריות מעל תל אביב. המודעה, השמורה בארכיון עיריית תל אביב-יפו, מסתימת בהמלצה החביבה 'עליך לעוף בהחלט':

כמו כן, מצוייה אצלי גלויה שנשלחה בדואר אוויר מפולין לסבא של אשתי בארץ ישראל. על הגלויה הוטבעה חותמת עם דמות אווירון ועם הכיתוב העברי 'מעוף ראשון פולניה–ארץ ישראל, 27 באוקטובר 1936'. 

כתבה ד"ר עדינה בר-אל:

אגב טיסות לארץ ישראל בשנות השלושים, אוסיף טיפה משלי על הטיסה הראשונה מוורשה לארץ ישראל. מידע זה התפרסם בעיתון עולמי של רשת בתי הספר 'תרבות', בגיליון שיצא לאור בוורשה ב-13 בנובמבר 1936. ראו את צילום השער של גיליון זה, ואת הידיעה שנלוותה לו: 'ארוחת הבוקר בוורשה וארוחת הערב בתל אביב (למרות שהאווירון בכלל הגיע לחיפה...)

 כתב חיים פילון:

הצילום המצורף נמצא באלבום של הוריי, דבורה לבית חיסין וישראל פינקלשטין. מופיעות בו משפחות חיסין, יעביץ' ודוביצקי. בגב הצילום רשום: 'פורים 1928'. בעזרת האתר 'עיתונות יהודית היסטורית' הגעתי לעיתון דבר מיום 14 במארס 1928, וכך גם הבנתי מה היה אותו אירוע. 

לא נגענו: פיוטים, דגלים וזרגים, גדר חיה וקרב מגע

א. הזמנה לפיוט, או 'שיר מזמור לעמי הארצות'

כך זה נראה השבוע על מרקע הטלוויזיה בערוץ 'כאן', בתכניתו של דב אלבוים, 'בין השמשות', שהוקדשה לפרשת 'כי תצא'. אלבוים ריאיין את נורית דאבוש, שהביעה את צערה על הבוּרוּת שרווחת היום במושגי יסוד של היהדות. המתמללים של התכנית הוכיחו לה עד כמה היא צודקת...

צילום מסך 

התכנית הועלתה גם ליו-טיוב, עם השגיאה המביכה (תודה לארנון שמשוני).

בדקתי קצת באינטרנט וחיפשתי "צור מי שלא אכלנו". לא הופתעתי לגלות שערוץ 'כאן' אינו עומד בודד במערכה ולצדו עומדים עמי ארצות רבים.

הנה למשל מילות השיר 'ערב יום שישי' שכתב אבי אוחיון ושר ישי לוי:

וכאן סרטון יו-טיוב של יהורם גאון באירוע מחווה ליצחק נבון בפסטיבל המחולות בכרמיאל, 2016:

ויש עוד הרבה.

וכדי שנצא עם טעם טוב, הנה ביצוע נפלא של מקהלת רינת עם 'צור משלו אכלנו':




ב. כל הארץ דגלים הפוכים

בכניסה למתחם ההיסטורי של נמל תל אביב, הציבו שורת דגלים – מחווה לשורת דגלי המדינות שהשתתפו ב'יריד המזרח' בשנות העשרים והשלושים.

כך זה נראה אז...

(ויקיפדיה)

וכך זה נראה היום.

 

צילומים: אלון גלעדי

 הכל טוב ויפה, אלא שיש בעיה קטנה. הדגלים הללו הפוכים!

כך נראים דגלי צ'כיה והולנד האמיתיים:

דגל צ'כיה

דגל הולנד

ג. זכר אלפא

במהלך הקניות לשבת בסופר השכונתי ברחובות נתקל ערן כהן במארז של זוג גלילים של שקיות הקפאה ועליו טעות דפוס חיננית שהולידה מבצע, איך נאמר – מקורי במיוחד...

צילום: ערן כהן

ד. גם וגם

בכניסה לכפר יסיף שבגליל המערבי, בחנות לחומרי בניין של מופיד הזימה (ואל תעלו בדעתכם מחשבות זימה. זה פשוט שם המשפחה), אפשר לקנות גדר באורך שלושה מטר, שהיא גם חיה וגם מלאכותית.

צילום: שמחה בינות

ה. לא נגענו

בבית קליית קפה בשוק הכרמל בתל אביב מצאנו את השלט הזה, בעברית מדוברת לגמרי:

צילום: איתמר לויתן

תרגומים טיפשיים: אוכל בכנסת, יהלום מצופה חור, שיפוצים

א. Kneset Food

ד"ר קלמן נוימן נפש לאחרונה ב'אירוס המדבר' שבעיירה הדרומית ירוחם. תוך שהוא מזיע על מכונת הכושר נתן קלמן את דעתו לתרגום ההזוי, הנלעג והמביך שהודבק על ידי הנהלת חדר הכושר.

שימו לב לתרגום של הפסקה הרביעית ('יש להמנע מהכנסת אוכל')...

ב. תבנית עובש ויהלום מצופה חור

באתר האינטרנט 'גאדג'טים משולבים' מוכרים כל מיני דברים נחוצים יותר או פחות (בדרך כלל, פחות). אבל התרגום לעברית – אלוהים ישמור!

הנה כמה דוגמאות, מהרבה:

מה דעתכם למשל על 'למדוד המלך'?

או אולי דרוש לכם בבית 'יון פנים להרים התקן'?

ושמא תחפצו ב'מסנן עלים בצורת מסננת'?

בואו נסכים ש'מגש תבנית עובש' הוא משהו שכל אחד ירצה שיהיה לו במטבח:

והכי אהבתי – 'יהלום מצופה חור'...

תודה לאיתמר וכסלר

ג. שיבוצים

הכי קל זה לצחוק על מודעות שערבים כותבים בעברית. תמיד תמצאו שם שגיאות שנובעות מן הפער בין ידיעת העברית המדוברת לבין אי-ידיעת העברית הכתובה. זה קל ולא הוגן ללעוג להם, כי אם המצב היה הפוך וישראלים היו מנסים את כוחם בכתיבת מודעות בערבית, אפשר להניח שהתוצאות היו מביכות לא פחות.

ובכל זאת, שגיאות (בכל השפות) הן לא רק מקור לשעשוע ובדיחות הדעת (ראו לעיל, את התרגום המגוחך לאנגלית בחדר הכושר של 'אירוס המדבר' בירוחם), אלא ניתן גם ללמוד מהן כשמנסים להבין את מקורות השיבוש.

הנה מודעה של קבלן שיפוצים ערבי שהודבקה במרכז המסחרי של שכונת מלחה:

צילום: ישי שניידר

למרות השגיאות הקשות, הטקסט ברור ברובו, למעט 'סנורות מאימ גאמ גאז'. אני מנחש שהכוונה היא לצינורות מים וגם גז.

עברית נזמרה: שירי זמר לעידוד הדיבור בעברית

שער המקראה 'שפתנו' מאת צבי שרפשטֵן ורפאל סוֹפֵרמַן, פשמישל תרע"ח

מאת אליהו הכהן

מאז ימי העלייה הראשונה ליוו שירי זמר את מפעל הנחלת הלשון העברית והשלטתה כשפת דיבור בארץ. בניגוד לדימוי המקובל, שירת העלייה הראשונה כללה לא רק שירי כיסופים לציון ושירי הלל לארץ הצבי, אלא גם שירי ילדים, שירי משחק, שירי חג ומועד ועוד סוגים שונים. לצד כל אלה הושרו גם שירים אחדים שמתעדים את ראשית לבלובו של הדיבור העברי בארץ ובשלושה מהם נעסוק כאן.

א. 'עברית שפתנו'

הנשכח שבשירים אלה הוא 'עברית שפתנו', שחיבר שלמה נפתלי הרץ (שנ"ה) יוֹנַָס (1896-1840), אבי האחיות דבורה וחמדה, נשותיו של אליעזר בן יהודה (אב"י). זהו ככל הנראה השיר הראשון שנכתב בארץ לעידוד הדיבור והזמרה בעברית.

עִבְרִית, עִבְרִית שְׂפָתֵנוּ,

בְּצִּיוֹן, בְּצִּיוֹן הַמְּעֻטֶּרֶת.

שִׁירַת צִיּוֹן שִׁירָתֵנוּ

מָה הִיא נֶהֱדֶרֶת.

בַּגַּנִּים, בַּגַּנִּים נְטַיֵּלָה,

בְּצִּיוֹן, בְּצִּיוֹן הַמְּעֻטֶּרֶת.

יְגִיעַ כַּפֵּינוּ נֹאכֵלָה

מָה הִיא נֶהֱדֶרֶת.

יָשִׂישׂוּ יָגִילוּ הַבָּנִים

בְּצִּיוֹן, בְּצִּיוֹן הַמְּעֻטֶּרֶת.

בְּבֵית סֵפֶר יָפוֹ יְרוּשָׁלַיִם

לְהוֹד וּלְתִפְאֶרֶת.

מילות השיר פורסמו לראשונה בלוח ארץ ישראל לשנת תרנ"ח, שנדפס בירושלים בשנת תרנ"ז (1897). המחבר, אברהם משה לונץ, תיאר ברשימה פרי עטו ('מסביב לעיר') תלמידים בבית ספר ירושלמי המטיילים עם מוריהם ושרים את השיר. 

לוח ארץ ישראל, ג (תרנ"ז), עמ' 54-53 
בתחתית העמוד: 'חובר מאת החכם מר שנ"ה יאנאס ז"ל'

שלמה נפתלי הרץ יונס (אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

לשיר הותאם לחן ידוע ואהוב של שיר-עם צרפתי מהמאה ה-18: 'Marlbrough s'en va-t-en guerre'. על כך סיפרה חמדה, בתו של יונס ורעייתו השנייה של בן יהודה:

חמדה בן יהודה, בן יהודה: חייו ומפעלו, ירושלים 1940, עמ' 104

לחן צרפתי זה הועתק באמצע המאה ה-19 לשיר-עם אנגלי ומשם נדד לאמריקה ולארצות נוספות. הוא התפרסם במילים: For He's a Jolly Good Fellow'', ונחשב לאחד השירים הנפוצים ביותר בארצות האנגלו-סקסיות. בארץ הכירו אותו בגרסה עברית, שהושרה בפי ילדים ובני נוער בנוסחים אחדים, בימי הולדת ובאירועים משפחתיים: 'יוסי [או כל שם אחר] בחור כארז [שלוש פעמים] – כולנו פה אחד', או בגרסה 'יוסי ישיר לנו סולו'. הלחן השתקע גם ביצירות קלאסיות (בטהובן שילב אותו ביצירתו 'נצחונו של ולינגטון', והמלחין בן המאה ה-18 קרל שטאמיץ, הכליל אותו בסונטה שחיבר לשתי וִיוֹלוֹת) וגם בסרטים וביצירות פופולריות

הנה הגרסה הצרפתית המקורית (הקלטה משנת 1928):



וכאן באנגלית, בקטע הבלתי נשכח מהסרט 'חמים וטעים' (Some Like it Hot) משנת 1959:



קחו אפוא את המנגינה המוכרת ושירו גם אתם את שירו הנשכח של יונס...

להבדיל ממרבית שירי העלייה הראשונה, שנכתבו בהטעמה האשכנזית המלעילית, השיר 'עברית שפתנו' נכתב בהטעמה הספרדית המלרעית, כפי שאנו מדברים היום כדבר המובן מאליו. שינוי זה לא השתגר בנקל. כך למשל התריס פלוני שחתם בשם 'מורה חדש מארץ ישראל', במאמר שכותרתו 'שפתנו אתנו מי אדון לנו?': 

תשעים ותשעה חלקים מאחינו (כן ירבו!), כותבים ומדברים על פי המבטא האשכנזי ויודעים את שפתנו וספרותנו הקדושה לא פחות מהספרדים, ומדוע לנו לחקות כקופים את המבטא הספרדי? (המליץ, 30 בספטמבר 1898, עמ' 4).

יש עוד דוגמאות רבות לכך, אבל הסוף ידוע – ההטעמה הספרדית השתלטה על הדיבור העברי לחלוטין.

שנ"ה יונס, מחבר השיר, עלה לארץ בשנת 1892 עם בתו חמדה (ביילה), שנישאה לאב"י, גיסה, אחרי מות אשתו הראשונה, היא אחותה דבורה. את השיר חיבר יונס בראשית שהותו בארץ, והקדישו לתלמידי בית הספר 'התורה והמלאכה' של חברת 'כל ישראל חברים' ברחוב יפו בירושלים, שבו למד נכדו בן-ציון (איתמר בן אב"י), ובו לימד בעבר חתנו אליעזר בן יהודה.

חמדה בן יהודה, רעייתו של אב"י, ציינה בספרה שהוזכר לעיל, כי השיר 'עברית שפתנו' חובר בתוך בית הדפוס ששכן באחד מחדרי ביתם. אך הדבר כאילו לא נגע בבן יהודה עצמו. איש לא שמע אותו מפזם את השיר, כשם שלא שמעוהו שר שירים אחרים, גם אם נגעו לעניין שכל כך קרוב היה ללבו כמו תחיית השפה.

צרידות קבע הייתה בקולו, אולי בגלל מחלת השחפת. הוא גם לא אהב שאחרים נותנים קולם בשיר. בנו, אהוד, שאותו ריאיינתי בביתו בירושלים בשנת 1974, סיפר לי: 'כשמישהו שר לידו מיד היה מהסה אותו. זה הפריע לו'. עם זאת, חוקר המוסיקה והזמר אברהם צבי אידלסון נמנה עם ידידיו הקרובים, ומשהו מאהבת השירה מן הסתם דבק גם בו.

לעומתו, יוֹנָס היה שוחר שירה וזמר, ושמח על כך שהשורות המחורזות ששרבט ב'עברית שפתנו', היו לשיר זמר. לא היה זה שירו הראשון. יונס, משכיל מהדור הישן, שהיה ממייסדי אגודת 'בני ציון' במוסקבה, כבר פרסם שירים בכתב העת הבוקר אור של אברהם דב גוטלובר, וכן בעיתונים הצבי והאור, שהוציא חתנו אב"י בירושלים.

כמה מילים על שהותו הקצרה של יונס בארץ באחרית ימיו: ארבע שנים הוא ישב בארץ (1896-1892). תחילה קבע מקומו בירושלים. הוא פתח חנות למכשירי כתיבה בשכונת אבן ישראל ואחר כך ניהל 'בית מלון אורחים' בשם 'הוטיל יונאס' בשכונת נחלת שבעה. 

'הוטיל יונאס' (הצבי, 26 במאי 1893)

בשלהי שנת 1893 עמד שלא בטובתו במרכזה של פרשייה שהביאה למאסרו של אב"י. במאמר לכבוד חנוכה, שהתפרסם בעיתון הצבי וכותרתו 'מצוות צריכות כוונה' (24 בנובמבר 1893), המעיט יונס בחשיבותו של נס פך השמן והבליט את גבורתו של יהודה המכבי. המאמר נפל כפרי בשל לידיהם של רבני ירושלים וקנאיה החרדים, שמיהרו להודיע לרשויות העות'מניות כי עיתונו של בן יהודה קורא למרד נגד השלטון. כעדוּת לצדקתם הביאו את המשפט הקורא 'לעשות כל שבכוחנו לעשות, ולא להתייאש מן הפורענויות, לחוס על כבודנו, לעמוד על נפשנו לאסוף חיל ללכת קדימה', וסילפו את משמעותו כשתרגמו אותו לטורקית בנוסח: 'נגייס כוחות ונלך על המזרח'. בין ערביי ירושלים התפשטה שמועה כי מאחורי משפט תמים זה מסתתרת כוונה לעלות על הר הבית ולבער ממנו את המסגדים. יונס הובא לחקירה, אך כנתין זר שוחרר, ואילו עורך העיתון, בן יהודה, נעצר, הובא למשפט ונדון לשנת מאסר. כעבור ארבעה חודשים זוכו בן יהודה ויונס מכל אשמה על ידי בית דין לערעורים בביירות.

שיר לכבוד חנוכה מאת שנ"ה יונס (הצבי, 23 בדצמבר 1892)

קנאי ירושלים לא סלחו ליונס על שביקר בחריפות את שיטת החלוקה, והעלילו עליו שהוא מוכר טריפה במלונו. יונס נאלץ לסגור את המלון ובשנת 1894 עבר לראשון לציון שם עבד כפקיד ביקב. כעבור שנתיים נפטר בגיל חמישים ושש.

שבועות אחדים לפני מותו, דיווח יונס על קונצרט של ה'אורקסטרה' בראשון לציון: 

הלכתי לשמוע בהמושבה פה את התזמורת, ונִפְלֵאתי הפלא ופלא. מי שלא יודע מאומה מחוכמת השירה והזמרה בכלי שיר, לא יוכל להתפעל מזה ... נפלא הדבר לראות את המראה הזה, כי קולוניסטים, כִּצעירים וּכְבָאים מעט בימים, הטרודים כל יום בעבודתם ולא ידעו מעולם עד מה זה כלי שיר, ילמדו בתקופת שלושה חודשים ... לנגן בָּם, ולשמור חוקי הזמרה והקומפונימה במקהלה 'אָרקֶסטר' בעלת 28 איש, בכנורות, בנבלים, בחצוצרות, בחלילים, בתופים ומצלתיים, ולהוציא זמרה בטַקטַה מסודרת לכל משפטיה וחוקותיה הנעימה לאוזן השומע ... יפה המראה מאד. יפה נחמד ונעים. כל מעשיכם אַחַי, כְּמִמְקור מים חיים יָקֵרו. עִבדו אדמתכם בשמחה, שירו זמֵרו! (הצבי, 20 במרץ 1896, עמ' צו). 

ב.  'נִלְשׁוֹן בשפת עברית'

הרוח הצרפתית שנשבה בארץ בימי העלייה הראשונה, בהשפעת פקידי הברון רוטשילד, הזרימה אל הזמר העברי המתחדש מנגינות צרפתיות אחדות. כך למשל, כבר בשנת 1899 גויר השיר הצרפתי הנודע 'פְרֶרֶה זַ'קֶה' על ידי דוד יודילביץ מראשון לציון והפך ל'אחינו יעקב'. המורה והמילונאי יהודה גור (גרזובסקי) קבל על האוריינטציה הצרפתית שהייתה נהוגה בבתי הספר בארץ, והזכיר כי למושבה יסוד המעלה באה מורה מפריז, 'ועוד מעט נשמע גם שם, כמו במושבה גדולה אחת ביהודה [ראשון לציון], את השיר הצרפתי 'פטר הקדוש מסר לנו את מפתחות גן העדן'... (מד"ד [מלמד דרדקים; שם העט של גרזובסקי], 'מארץ ישראל', השלוח, ב, עמ' 353). 

מי שדווקא זרם עם הצרפתיוּת היה הנער בן-ציון בן יהודה, הלא הוא איתמר בן אב"י (1942-1882). באמצע שנות התשעים של המאה ה-19, בהיותו בן שתים-עשרה בסך הכל, הוא הציע לאמץ כהמנון לאומי שיר שאותו חיבר על בסיס ה'מרסלייזה', ההמנון הצרפתי הנודע שאותו כתב והלחין רוז'ה דה ליל במאה ה-18. 

הנער בן-ציון בן יהודה, לימים איתמר בן אב"י (בן יהודה: חייו ומפעלו, עמ' 12)

כשתרגם את המקור לעברית שינה הנער את נוסח ה'מרסלייזה' כדי להתאימו ללשון העברית ולמציאות הארץ-ישראלית, וכך את המילה Patrie (מולדת) תרגם ל'אבייה' (משורש אב), האויב הפועל נגדנו הוא ה'ערביה', וציון תהיה שלנו אם רק 'נילשון', כלומר נדבר, בעברית. 

את מילות ההמנון המוצע שילב הנער החצוף בתוך מכתב בצרפתית ששלח לברון רוטשילד. המכתב המקורי אינו בידינו, אך לימים שחזר אותו בן אב"י מזיכרונו (עם שחר עצמאותנו, תל אביב 1961, עמ' 63-62). הוא פתח את מכתבו כך: 'מאורעות האחרונים באחדות מן המושבות של הוד מעלתו, שבהן נהרגו איכרים אחדים על ידי עצם נוטריהם הערבים, עוררו בקרב יהודי ארצנו התרגשות נוראה'. בהמשך הציע הנער הפעלתן תכנית להקמת צבא עברי, שיהיה מורכב מיהודים וערבים (האחרונים במתכונת של לגיון הזרים הצרפתי), אשר יגן על המושבות (עם מדים שצבעם 'ירוק ככרמינו'). הוא צירף דגם מוצע של דגל עברי ('דגל מחנה יהודה לצבא ישראל') וכהמנון הציע שיר לכת, בעקבות הבית הראשון של ה'מרסלייזה'. 'כמובן, אדוני השר הגדול', המשיך וכתב, 'לא יכולתי להתאים את כל המילים הצרפתיות למילים העבריות, מפני שכאן אנו נלחמים בערבים ולא בגרמנים'.

אלה מילות השיר:

הָבָה נָקוּם בְּנֵי הָאֲבִיָה!

יוֹם הַגְּבוּרָה הִנֵּה כְּבָר בָּא.

נֶגְדֵנוּ – הָ'עֲרַבִיָה',

נֵס דָּמִים תָּרִים, תִּצְבָּע.

אֶל זַיִן אֶזְרָחִים,

סַדְרוּ הַלִּגְיוֹנוֹת,

נִלְשׁוֹן, נִלְשׁוֹן

בִּשְׂפַת עִבְרִית –

וְלָנוּ אֲזַי צִיּוֹן!

לאחר שכינס את חבריו בני גילו ולימדם את השיר הוסיף בן-ציון ועדכן את הברון בהצלחתו: 'כאשר עברנו ברחובות ירושלים אתמול והשיר הזה בפינו, התפלאו רוב העם ומצאו אותו ליפה מאד. הרושם הוא, כאילו אנו שרים צרפתית באמת, כה דומות שתי השפות!'.

איתמר בן אב"י, עם שחר עצמאותנו, עמ' 63-62 (לחיצה על האיור תגדיל אותו לקריאה נוחה)

המשפט 'אֶל זַיִן אזרחים', המופיע בשיר, לא עורר אז אפילו שמץ של חיוך. באותם ימים האות השביעית באלף-בית העברי לא סיגלה לעצמה עדיין את המשמעות שממנה לא נפרדה עד ימינו...

הנה שירת ההמנון הצרפתי בסרט הנפלא 'קזבלנקה' (1942); לצערנו, משירתם של בן-ציון בן יהודה וחבריו לא נותרה הקלטה כלשהי...

ג. 'עברים אנחנו!'

אברהם משה לונץ (אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית)

בשירת 'עיוורים אנחנו, עברית נדברה' קידמו חניכי בית
חינוך עיוורים בירושלים בראשית המאה העשרים את
מיטיבם אברהם משה לונץ (1918-1854), חוקר ארץ
ישראל שהיה בין מקימי המוסד (1902) ובעצמו היה עיוור. אנקדוטה זו שמעתי בשנת 1960 מפיו של מתתיהו לונץ, מנהל סניף בל"ל בחיפה ובנו של לונץ האגדי. זו הייתה, כמובן, פרפרזה היתולית על השיר 'עברים אנחנו', אחד משירי הזמר העבריים המלהיבים ביותר באותה עת.

זמרת העיוורים הייתה מחווה של כבוד ל'סגי נהור'
המפורסם ביותר בירושלים, לא רק בשל מעמדו כאישיות מוערכת מאוד: יזם תרבות, חוקר ביקורתי, מדפיס ועורך, שעל אף עיוורונו נחשב לבכיר מדריכי הסיורים בעיר ובסביבותיה, אלא גם כאות הערכה לאחד מחלוצי טיפוח השפה העברית ביישוב. לונץ דיבר עברית שוטפת, צחה ורהוטה בהטעמה הארץ-ישראלית הספרדית. הוא נהג כך עוד לפני שהחלו פעמי ההתחדשות של ההתיישבות
היהודית בארץ ולפני שדרכו כפות רגליו של אליעזר
בן יהודה בחוף יפו. 

לונץ הרים תרומה חשובה גם בתחום הזמר העברי: בבית הדפוס שלו בירושלים נדפס בשנת תרנ"ו (1895) הקובץ שירי-עַם ציון, שערך הבילו"יי מנשה מאירוביץ, המתעד בשתי חוברות זעירות ממדים את זמרת העלייה הראשונה (לשירון זה הקדשנו מאמר מיוחד בבלוג עונג שבת, 'שירי עַם-ציון: השירון הראשון של העלייה הראשונה', 8 בדצמבר 2017). כעבור שמונה שנים ערך לונץ והוציא לאור בבית דפוסו את השירון רב התפוצה כנור ציון (ירושלים תרס"ג), שראה אור בשבע מהדורות.

את מילות השיר 'עברים אנחנו!' חיבר יצחק אפשטיין (1943-1863), איש העלייה הראשונה, מנהל בתי ספר שונים בגליל ומראשוני המחנכים בארץ.

יצחק אפשטיין הצעיר (משה דוד שוב, זכרונות לבית דויד, תרצ"ז, עמ' קלו)  

השיר נדפס לראשונה בשנת 1902, בעיתון הילדים רב התפוצה עולם קטן, שיצא בוורשה בעריכתם של ש"ל גורדון (של"ג) ובן אביגדור, תחת כותרת המשנה: 'שירת הילדים בראש פינה'.

עולם קטן, תרס"ב, חוברת לה, עמ' 356-354

פזמון חוזר: עִבְרִים אֲנַחְנוּ: עִבְרִית נְדַבֵּרָה,
עִבְרִית נִלְמָדָה, עִבְרִית נְזַמֵּרָה.

יְלָדִים אֲנַחְנוּ, עִבְרִים קְטַנִּים,
נְעָרִים יְהוּדִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
                                
עִבְרִים אֲבוֹתֵינוּ, עִבְרִים גַּם אָנוּ,
חֻמָּשׁ תּוֹרָתֵנוּ, עִבְרִית שְׂפָתֵנוּ.
   
הָבָה, יְלָדִים, הָבָה נָּרוּצָה,
אֶל בֵּית הַסֵּפֶר וְאַחַר הַחוּצָה.

אַחִים אֲנַחְנוּ, אַחִים כֻּלָּנוּ,
הַמּוֹרֶה אָבִינוּ, בֵּית סֵפֶר בֵּיתֵנוּ.

                   
שָׁמָּה נִקְרָאָה, אַף גַּם נִּכְתֹּבָה,
שָׁמָּה נָשִׁירָה, אַף גַּם נְשַׂחֵקָה.
                               
שָׁמָּה נְדַלֵּגָה, אַף גַּם נִפֹּלָה,
שָׁמָּה נִשְׂמָחָה, אַף גַּם נִבְכָּיָה.
                              
שָׁמָּה נִלְמָדָה, נָבִינָה, נֵדַע,
מַה טוֹב וּמָה רַע, מַה אֱמֶת וּמַה לֹּא.
                           
שָׁמָּה נִלְמָדָה, נָבִינָה, נֵדַע:
יִשְׂרָאֵל עַמֵּנוּ, ה' אֱלֹהֵינוּ.
 

מכאן ואילך נדפס השיר בשינויי נוסח רבים במקראות לבתי ספר בארץ ובחו"ל. במהדורה הראשונה של המקראה בן עמי (אודסה תרס"ד) שינה הסופר ש. בן-ציון את הפתיח של השיר ל'יהודים אנחנו'. במהדורה המחודשת של מקראה זו, שיצאה בירושלים בשנת תרע"ב תחת כותרת המשנה מקרוב ומסביב, שיבץ בן-ציון ארבעה בתים בלבד מתוך השיר, שלושה מהם בנוסח שונה:

עִבְרִים אֲבוֹתֵינוּ, עִבְרִית תּוֹרָתֵנוּ,

עִבְרִים גַּם אָנוּ, עִבְרִית שְׂפָתֵנוּ.

אַחִים וּבְנֵי חַיִל, כֻּלָּנוּ, חֲבֵרֵינוּ!
הַמּוֹרִים – שָׂרֵינוּ, בֵּית הַסֵּפֶר – מִבְצָרֵנוּ!

פֹּה תּוֹרָה נִלְמָדָה – תּוֹרָה זוּ נָתָן אֵל.

הַתֹּורָה – דִּגְלֵנוּ, חֲבֵרִים כָּל יִשְׂרָאֵל!

מקראות בן עמי המחודשות, א: מקרוב ומסביב, ירושלים תרע"ב, עמ' 3-2

אפשר להניח שהכוונה במילים 'שירת הילדים בראש פינה' היא לזמרה ולא לדקלום, מכל מקום בעקבות הפרסום הולחנו כמה מנגינות לשיר, וכך הוא נפוץ כשיר ריקוד ומשחק גם מחוץ לגבולות הארץ. ידועות לנו חמש מנגינות לשיר זה, וייתכן כי היו נוספות. שתיים מהמנגינות מזוהות בוודאות בשם המלחין, והיתר הן 'עממיות'.

מנגינה אחת חיבר המחנך מ"י קנטור-קרוֶוץ, שהלחין שירים רבים לגני ילדים בפולין ובליטא (ובהם שירי משחקים פרבלים של יצחק אלתרמן, ורשה 1913). הלחן שלו נדפס במקראה גינתנו בעריכת שכנא שטיין, שנדפסה בוורשה בשנת 1911.

הלחן של קנטור-קרוֶוץ

בשנת תרע"ט (1919) נדפסה בבוסטון שבארה"ב (הוצאת 'ירדן') מקראה לילדים ושמה ינוקא, שאף אותה ערך שכנא שטיין. במקראה זו שבו ונדפסו מילות השיר (בשינויי נוסח קטנים) עם התווים של קנטור-קרוֶוץ (עמ' 75, 79):

אברהם משה ברנשטיין

המנגינה השנייה היא של החזן והמלחין אברהם משה ברנשטיין מווילנה (1932-1866), מי שהתפרסם כמלחין 'די שבועה' (השבועה), ההמנון של תנועת 'פועלי ציון'.

ברנשטיין, שעיקר פעילותו המוזיקלית הייתה בתחום שירת בית הכנסת, הלחין קרוב למאה וחמישים שירים עבריים, בהם שירים של ביאליק, טשרניחובסקי, פיכמן, יצחק קצנלסון, יעקב כהן, דוד פרישמן, מרדכי צבי מאנה, זלמן שניאורקדיש סילמן, לוין קיפניס ועוד.

כתבי היד של תוויו שמורים בארכיונו שבמכון ייוו"א בניו יורק, ואני מודה לעורך הבלוג דוד אסף שאיתר שם את תווי 'עברים אנחנו' לצורך כתיבת רשימה זו.

הלחן של א"מ ברנשטיין (ארכיון ייוו"א)

לחן נוסף נדפס בניו יורק בשנת 1918 בספר קובץ שירים לבתי הספר, בעריכת א' בן אליהו:

'עברים אנחנו' בלחן שמחברו אינו ידוע (ניו יורק 1918)

הנה צוות יוצאי להקת הנח"ל בהקלטה משנת 1990 שרים את הלחן 'האמריקני' כפי שנדפס בשירונו של בן אליהו.

את תחיה הראבן, בתו של יצחק אפשטיין, פגשתי בערוב ימיה בדירתה על הכרמל. הקלטתי מפיה שירים אחדים שחיבר אביה, וביניהם גם את 'עברים אנחנו' (אל תחיה ואל הקלטה זו נחזור בפירוט ברשימה הבאה). את 'עברים אנחנו' היא שרה בשני לחנים שזכרה מילדותה ואפשר להניח שאלו הם הצלילים שנשמעו בראש פינה ובבית חינוך עיוורים בירושלים בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה העשרים.

תחיה הראבן

יצחק אפשטיין היה דמות מיוחדת במינה. את הרשימה הבאה נקדיש לתרומתו לתחיית הלשון העברית בכלל ולראשיתה של שירת הילדים הארץ-ישראלית בפרט.

______________________________

גרסה קצרה של רשימה זו התפרסמה לראשונה בחדשות בן עזר, 1128, 13 במרס 2016.