 |
| צילום של מאשה מוכמל מתוך התערוכה 'על הדרך עץ עומד', תל אביב, 2007 |
הפרק הראשון של הסדרה פורסם כאן.
הפרק השני פורסם כאן.
י. השפעות ופולמוס
המוטיב הקדום של 'עץ על אם הדרך' השפיע על משוררים רבים, בעברית וביידיש, ועל כך עמד בהרחבה דב סדן במאמרו 'על אם הדרך: לדרכו של שיר עם ושלוחותיו', שנדפס לראשונה בהמשכים בגיליונות הפועל הצעיר, תשי"ט, ואחר כך נדפס בספרו בצאתך ובאהלך, מסדה, 1966, עמ' 97-74.
בין היתר הראה סדן כיצד נספג השיר בזיכרון חורבנה של מזרח אירופה בשואה. כך למשל שיר מזעזע ביידיש, שכתב זלמן שניאור כבר ב-1940 ונקרא 'לעבן קלויסטער...' (ליד המנזר). השיר, שנכתב בפריז, כונס בספרו של שניאור, פֿערציק יאָר: לידער און פּאָעמען, 1944-1903, ניו-יורק, 1945, עמ' 141, ומהדהד בו כמובן שיר העם 'אין מיטן וועג שטייט אַ בוים', ששניאור עצמו תרגם מיידיש בשנת 1915 ונוסחיו השונים הובאו בחלק הראשון של הסדרה:
 |
| דב סדן, בצאתך ובאהלך, עמ' 83 |
 |
| זלמן שניאור (1959-1887) |
וביתר שאת, בשיר של אהרן צייטלין, 'ברוך שֶׁקִּדְּשָׁנוּ', שנכתב ב-1943:
 |
| אהרן צייטלין, שירים ופואימות, מוסד ביאליק, תש"י, עמ' 246 |
 |
| אהרן צייטלין (1973-1898) |
אך אנו נתמקד בכמה דוגמאות הקשורות בשיר ובזמר העברי בארץ ישראל.
מטבע הדברים, בארץ ישראל הנבנית ומתחדשת קשה היה לקבל כפשוטו את השיר הגלותי על העץ השחוח – בין אם מדובר בעץ, שבצל ענפיו מתפלל היהודי הזקן תפילת 'מנחה', בין אם מדובר בנער המאנגרי, שאמו דואגת לבל יצטנן. ואכן, היו שהשתמשו באותם מוטיבים אבל בצורה מהופכת ומתפלמסת, שמקדמת את חזונם הציוני: נערים צעירים וחסונים העולים לארץ ישראל, מפריחים את שממות הנגב או נושאים בגאון את עמם עלי שכם. השיר הראשון נכתב ב-1925 ואילו שני האחרונים חוברו בימי מלחמת העצמאות.
1. אברהם שלונסקי, לֶךְ-לְךָ
 |
| מימין לשמאל: נתן אלתרמן, ישראל זמורה ואברהם שלונסקי, תל-אביב 1930 (מקור: חגית הלפרין, המאֶסטרו: חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, הקיבוץ המאוחד, תשע"א, עמ' 352) |
בשנת 1925, בהיותו בפריס, חיבר אברהם שלונסקי הצעיר (הוא היה אז בן 25 בסך הכל) את שירו הארוך 'לֶךְ-לְךָ'. שנה לאחר מכן נדפס השיר בכתב העת 'הַשִּׁלֹּחַ', שבאותה עת כבר נדפס בירושלים (כרך מו, א, ניסן תרפ"ו, עמ' 76-75).
זהו שיר מרד חילוני של צעיר, שנטש את העולם המסורתי, המזוהה עם סבו, ועלה לארץ ישראל (שלונסקי עצמו עלה לארץ ב-1921). הוא יוצא לדרכו בלא טלית או תפילין ובלא תפילת הדרך (שאותה הוא מצפה כי יאמרו הוריו). גם באנייה העושה דרכה לארץ הוא שומע 'אל מזמור חלוצים בקודש', אך אז מגיחים גם ספקות, שמתגלמים ב'זֶמֶר ידוע', שאינו אלא אותו זמר ביידיש, שבו עסקנו בחלק הראשון של הרשימה. שלונסקי תרגם את שתי השורות הראשונות של אותו זמר.
שנה לאחר מכן (1927) נדפס השיר שוב בספר שיריו 'בַּגַּלְגַּל', ושם הכניס שלונסקי שינוי נוסח קטן. במקום 'שם ברחוב' כתב 'על הדרך'. הנה חלקו הראשון של השיר:
 |
| אברהם שלונסקי, בַּגַּלְגַּל: שירים ופואימות, הוצאת 'דבר', תרפ"ז, עמ' קס-קסא |
2. שמואל פישר, שיר על עץ
 |
| שמואל פישר (1971-1917) |
שמואל פישר היה שחקן תיאטרון ופזמונאי (בין השאר חיבר את 'ארצנו הקטנטונת' ו'הכל עובר חביבי'), שביקש להגיב ישירות לשירו של מאנגר. שירו של פישר נקרא 'שיר על עץ' ולמעשה אין זה תרגום אלא גרסה ציונית פולמוסית, נעדרת ליריות ועמוסת פאתוס תעמולתי. פישר נשאר מחויב למנגינה המקורית של לסקובסקי, אך את המילים והתוכן שינה לחלוטין. האווירה המזרח-אירופית המושלגת שבשירו של מאנגר הוחלפה במרחבי הנגב הארץ ישראלי; עץ השִׁקְמָה הוא עץ בודד אך מוכר היטב לכל אדם בערבה והוא מעין תחליף אֵם. שלא כמו 'האמא המאנגרית', שמנסה לעצור את בנה ומונעת ממנו לפרוח, האמא של פישר שולחת את בנה מן העיר ('הקריה הרחוקה') אל ההתיישבות החקלאית בנגב, שם הוא ישקה בזיעת אפיו את השדות, ישמור ויילחם. לדברי מאיר נוי, השיר חובר בימי מלחמת השחרור והושר 'בחזית ובעורף ... בהתרגשות רבה' (מעיני הזמר, 1996, עמ' 132).
הנה מילות השיר, כפי שהן מופיעות באתר 'זמרשת':
שִׁיר עַל עֵץ, עֵץ בּוֹדֵד, עֵץ שִׁקְמָה בָּרוּחַ.
כָּל צִפּוֹר, כָּל אָדָם בְּצִלּוֹ יָנוּחַ.
כָּל אָדָם בָּעֲרָבָה אֶת הָעֵץ יוֹדֵעַ,
אֵין שֵׁנִי לוֹ בַּמִּדְבָּר, הוּא יָדִיד וָרֵעַ.
כִּי הָעֵץ כְּאֵם טוֹבָה עֵת יִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם
הוּא מֵגֵן מִכָּל פִּגְעֵי אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.
אִמָּא, עֵץ מַה טּוֹב לִבְנֵךְ עַל בִּרְכָּיו לִכְרֹעַ,
וְאֶמְצָא פֹּה בְּחֵיקוֹ אֹשֶׁר וּמַרְגּוֹעַ.
יָם טָרִי טָרִי טָרִי...
וְיָצוֹא יָצָא הַבֵּן אֶל מֶרְחֲבֵי הַנֶּגֶב,
בְּזֵעַת אַפָּיו הִשְׁקָה רֶגֶב אַחַר רֶגַב.
בַּקִּרְיָה הָרְחוֹקָה אֵם זְקֵנָה אוֹהֶבֶת
אֶל בְּנָהּ בָּעֲרָבָה מִכְתָּבָהּ כּוֹתֶבֶת.
'הִשָּׁמֵר בְּנִי הַיָּקָר מִמּוֹקֵשׁ וְתַיִל,
אֲלֹהִים יִשְׁמֹר אוֹתְךָ מִצִּנַּת הַלַּיִל.
עָטוּף סְוֶדֶר וְצָעִיף, גּוֹזָלִי בָּרוּחַ,
בִּרְכָתִי שְׁלוּחָה לְךָ, בְּצֵל הָעֵץ תָּנוּחַ'.
יָם טָרִי טָרִי טָרִי...
וּבִפְרֹץ לֵיל קְרָבוֹת, לֵיל דָּמִים וָסַעַר,
מוּל הָאֹפֶל, מוּל הַלֵּיל, יַעֲמֹד הַנַּעַר.
אֶת הָעֵץ הַיָּקָר יַד אוֹיֵב עוֹקֶרֶת
וְהַבֵּן שׁוּב קוֹרֵא מֵאִמּוֹ אִגֶּרֶת:
'אַל יֵאוּשׁ גּוֹזָלִי, צַו זֶה מִגָּבוֹהַּ,
גַּם עֵצִים וְגַם תִּקְוָה עוֹד תּוֹסִיף לִנְטֹעַ.
עַל אַפָּהּ וַחֲמָתָהּ שֶׁל יָד זוֹ הַפּוֹשַׁעַת
עוֹד יִצְמַח בָּעֲרָבָה עֵץ חַיִּים וָדַעַת'.
יָם טָרִי טָרִי טָרִי...
השיר הוקלט על ידי יפה ירקוני בשנת 1955:
וכאן שר אותו איתן מסורי. השיר נכלל בתקליטו 'שירי כחול-לבן' (1986):
 |
| שמואל פישר בפרסומת לסיגריות מטוסיאן. איור של אדם שליין (על המשמר, 22 במאי 1946). |
3. נתן אלתרמן, על אם הדרך עץ עומד
 |
| נתן אלתרמן בעבודתו כעורך לילה בעיתון 'הארץ' (צילום: אברהם סוסקין, מכון לבון לחקר תנועת העבודה) |
שיר מפורסם הרבה יותר משני קודמיו הוא של נתן אלתרמן. השיר, שנקרא 'על אם הדרך', פורסם לראשונה בעיתון דבר, בערב פסח, י"ד בניסן תש"ז (4 באפריל 1947). זהו שיר מעפילים, וכמו שירו של שלונסקי גם הוא מתכתב עם שירי העם ביידיש שקדמו למאנגר.
אֶל זֶה הָעֵץ אֵי-פַּעַם, בֵּן,
אֲבִי-אִמְּךָ הִגִּיעַ.
[...]
נָשָׂא בִּבְכִי תְּפִלַּת מִנְחָה,
עִם אֱלֹהָיו בִּשְׁנַיִם.
עַל כָּךְ סֻפַּר, עַל כָּךְ הֻגַּד,
בְּשִׁיר יָפֶה, שָׁכוּחַ.
[...]
עַל הַסִּיּפוּן נִצָּב הוּא רָם,
חָבוּק בְּחֶבֶל פֶּלֶד,
הָעֵץ הַשָּׂב מִשִּׁיר הָעָם,
מִזֶּמֶר הַקַּפֶּלוֹת.
אם בשירי היידיש סופר על יהודי המגיע לעץ ומתפלל בצלו את תפילת המנחה, אלתרמן ראה באירוע זה את חילופי הדורות. הילד הגלותי משירו של מאנגר הפך לרב חובל שמוביל מעפילים לארץ ישראל. ענפי העץ הזקן, שבצלו נקשר האב, נעקד והומת, הפכו להיות התורן, הקשור בכבלי פלדה אל הספינה העושה דרכה לארץ ישראל.
נעמי שמר הלחינה את שירו של אלתרמן ב-1971 (כלומר, שנתיים קודם שתרגמה בעצמה את שירו המקורי של מאנגר), תוך שקיצרה לא מעט את הנוסח המקורי של השיר.
השיר נמסר ללהקת חיל הים, והנה חיה ארד, סולנית הלהקה בתוכנית 'שירת הים':
וכאן ביצוע סולו יפה של דני מסנג:
על השיר הזה כתב ח-גי, הוא חיים גורי, במדורו בעיתון דבר, ב-13 בינואר 1972, כשנתיים לאחר מותו של המשורר הנערץ עליו (28 במרס 1970):
בעלי התוספות
לפרק א
ד"ר נתן שחר הפנה את תשומת לבי לגרסה שונה של תרגום השיר ביידיש, שקדמה ככל הנראה לגרסתו של אברהם לוינסון. השיר נקרא 'עץ בודד, עץ אָבֵל', והתרגום הוא מעשה ידיו של יוסף בן-סיון (רייכרודל). העיבוד למקהלה נעשה על ידי משה ביק, ולדברי שחר השיר אכן הושר בכמה מקהלות פועלים בשנות השלושים של המאה הקודמת.
רמי נוידרפר מצא בעיתון דבר, 23 בדצמבר 1938, שיר שחיבר מרדכי סברדליק (לימים: סֶבֶר), כתגובה לאירועי 'ליל הבדולח'. אותו סברדליק תרגם מאוחר יותר גם את שירו המקורי של איציק מאנגר (ראו בחלק השני, מס' 5)!
בעיזבונו של המשורר והמחנך האמריקני ח"א פרידלנד (1939-1891) נמצא תרגום שלו לשיר זה:
 |
| ח"א פרידלנד, שירי עם, הוצאת 'עוגן' ומ' ניומן, [1963], עמ' 27 |
ועוד גרסה מצאתי במחזה 'ילדי הצל' של בן-ציון תומר, שהוצג לראשונה בתיאטרון 'הבימה' בשנים 1963-1962. המחזה עוסק בקליטתם של ילדים ניצולי השואה ('ילדי טהראן') במדינת ישראל של שנות החמישים. המערכה השנייה נפתחת בשיר זה:
 |
| בן-ציון תומר, ילדי הצל, עמיקם, 1963, עמ' 43 |
לפרק ב
נחומי הרציון הפנה את תשומת לבי למאמרה של הרצליה רז, 'על השביל עץ עומד', מעגלי קריאה, 6 (תשל"ט), עמ' 28-21. מאמר זה עיקרו הדרכה דידקטית להוראת השיר, אך בזכותו למדתי על תרגום נוסף לעברית (שישי במספר) פרי עטו של מרדכי אמיתי (1993-1914). תרגומו של אמיתי נדפס בספר: איציק מאנגר, לְבָנָה אֲדֻמָּה עַל גַּג מַכְסִיף, תרגם, כתב ואייר מרדכי אמיתי, הוצאת המנורה, תל-אביב תשל"ה, עמ' 16-15.
שונות ומשונות
בספטמבר 2015, בעיצומו של משבר הפליטים באירופה, זמר גרמני הבריח בטנדר שלו, מבודפשט לווינה, משפחת פליטים פלסטינית מסוריה. בדרך הוא שר להם את שירו של מאנגר. יש הרבה אירוניה היסטורית בסרטון הזה...
ויקיפדיה בעקבות עונ"ש
ב-31 בינואר 2016 העלה אביעד תאני (ברשותי כמובן) ערך לוויקיפדיה העברית, 'על הדרך עץ עומד', שמסכם את שלוש הרשימות על גלגולי השיר, ואף מוסיף עליהן כהנה וכהנה.
