חידון ט"ו בשבט למביני עניין

'אני ברוש מצוי, שימרו עליי' – יזמה מקומית ברחוב עמק רפאים, ירושלים (צילום: ברוך גיאן)

מזמן לא חדנו חידות בבלוג, והגיעה השעה להתרענן עם חידה מצולמת, שאינה נושאת שום פרס, לכבוד ט"ו בשבט שחל היום.

נצא אפוא לטיול קטן בתל אביב בעקבות עצים ופינות חמד נסתרות. שבע חידות – מי יודע? 

הפתרונות המלאים יובאו כאן במוצאי שבת, ועד אז נסו את כוחכם.

כל הצילומים הם של איתמר לויתן.

א. איפה אנחנו, ושל מי הפיקוסים?

ב. איפה אנחנו, ושל מי הפסל הזה?

ג. היכן צומח הדקל סתור שיער הזה?

ד. היכן צומח הפיקוס הזה?

ה. היכן צומח האקליפטוס הזה?

ו. היכן נמצאים פסלי העצים הללו?

ז. והיכן נמצא עץ הפיקוס הגדול הזה ולידו הצריף הישן?

ובלי קשר לט"ו בשבט, זו הזדמנות מצוינת לחזור ל'צריף ישן', שירם הנפלא של חיים חפר ויוחנן זראי בפי שלישיית גשר הירקון:

 

הפתרונות 

א. הגן הבוטני 

התמונות צולמו בגן הבוטני באבו כביר. מתחם הפיקוּסים אכן קרוי על שמו של הפרופסור לבוטניקה יעקב גליל (1993-1914), שנטע אותם למן שנת 1953. בגן זה, למרגלות הכנסייה הרוסית על שם פטרוס הקדוש, היה גרעין צמיחתה של אוניברסיטת תל אביב, שגליל היה בין מייסדיה.

חוץ מעצים ופרחים בשטח הגן נמצאים היום גם שרידי בית עלמין יהודי מתקופת התלמוד וגם מכינה למנהיגות (מה שקרוי ישיבה חילונית) ושמה בינ"ה.

ב. רחוב ברקוביץ 

הגינה היפה הזו נמצאת ב'רחבת הגן על שם רבקה זיו' שברחוב י"ד ברקוביץ, בין בית שלום עליכם למוזיאון תל אביב לאמנות. הפסל הענקי (גובהו ארבע וחצי מטר), המכונה 'ראש', נעשה בידי עופר ללוש והוצב במקום בשנת 2012.

ג. סמטה אלמונית 

עץ הדקל (או הוושינגטוניה) התמיר שבתמונות צומח בגאווה בבתי שפירא, המוכרים יותר כ'סמטה פלונית' ו'סמטה אלמונית', מן הרחובות הקסומים יותר שיש בתל אביב. שני הרחובות הקטנים נבנו בשנת 1922 והם יוצאים מתוך רחוב המלך ג'ורג'. במפגש בין הסמטאות נמצא פסל בטון של אריה, שהונצח על גבי התקליט 'הייתי פעם ילד', של אריק איינשטיין ויוני רכטר.

הנה תמונה משנת 1929. הדקל (או הוושינגטוניה) היה אז צעיר מאוד...

סמטה פלונית, 1929. שימו לב לפסל האריה בצד ימין (האנציקלופדיה העירונית)

ד. אלנבי 54

הפיקוס היפה הזה צומח בחזית הבית שעבר שימור נפלא ברחוב אלנבי 54. 

אלנבי 54 לפני השיפוץ (צילום: אבישי טייכר; ויקיפדיה)

בקומת הכניסה של הבית היה בית הקפה 'עטרה'.

רחוב אלנבי 54, 1964 (צילום: ון דר פול; ויקימדיה)

בסרטון הזה מספר מורה הדרך צחי שקד את סיפורו של הבניין, שעד לפני כמה שנים היה חורבה מתפוררת.

  

ה. מתחם התחנה 

העצים הללו נמצאים ב'מתחם התחנה' המחודש, בשכונת מנשיה שבגבול תל אביב ויפו, על תוואי הרכבת העות'מנית הישנה.

ו. מרכז יצחק רבין 

חורשת העצים בתשליל נמצאת במדשאה הענקית של מרכז יצחק רבין שגובלת בשדרות רוקח (הכניסה למרכז היא מרחוב חיים לבנון), בשכונת רמת אביב. הפסל הוא כמובן  מנשה קדישמן (2015-1932).

צילום: נדב ברקאי (ויקימדיה)

ז. רחוב עמנואל הרומי 

הפיקוס הענק והצריף הישן נמצאים ברחוב עמנואל הרומי 11. הצריף הוא של תנועת 'המחנות העולים', שריד ישן לתל אביב החלוצית והסוציאליסטית של פעם. 

הצריף המקורי, שכּוּנה 'צריף מחנה הצפון', נבנה בשנות הארבעים. בנובמבר 1961 נשרף הצריף הישן והמבנה הנוכחי הוקם תחתיו (על צריפי 'המחנות העולים' ראו ברשימתו של רם גופנא כאן).  

למרחב, 9 בנובמבר 1961

שבוע טוב

סיפורי רחובות: הרב המביט, הרב הצעיר והרבי מטשנוביץ

א. המביט במשקפיים 

בידספיריט

רחוב המבי"ט בשכונת גאולה בירושלים נקרא על שמו של רבי משה בן יוסף מִטְרַאנִי, מחכמי צפת במאה ה-16, שהיה איש הלכה וקבלה.

בצירוף מקרים משעשע, מול השלט הפרטי 'המביט', שבחר לוותר על הגרשיים המקוריים שמציינים את ראשי התיבות, נמצאת חנות אופטיקה בעלת השם החינני 'משקפופר'. שם שמנציח לדורות כינוי גנאי שניתן פעם לילד שמרכיב משקפיים. 

רוב השלטים הרשמיים ברחוב אינם מכירים גם הם בקיומם של הגרשיים, וגם אינם מספקים הסברים למשמעותו של השם.

צילומים: מנשה הס

ב. הרב הצעיר

חיים טשרנוביץ (רב צעיר)

בשכונת קרית משה בירושלים יש רחוב ושמו 'רב צעיר', שמנציח את כינויו הספרותי של הרב חיים טשרנוביץ (1949-1870). טשרנוביץ היה משכיל תורני, רב וחוקר במדעי היהדות שגם חיבר ספרים חשובים בתולדות ההלכה והרבנות. הוא נתפס לציונות והיה חבר קרוב של אחד העם (וגם דּוֹד של הסופרת ימימה אבידר-טשרנוביץ). 

בכינוי 'רב צעיר' חתם טשרנוביץ על מאמריו שנדפסו בכתב העת השילוח, ומאז דבק בו כינוי זה. 'צעיר' ולא 'הצעיר'. 

אז יש 'השומר הצעיר' ועכשיו יש גם 'הרב הצעיר'.

צילום: אהרן בלוך (תודה למנחם פינקלשטיין)

ג. הרבי מטשנוביץ

ומטשרנוביץ האיש לטשרנוביץ העיר.

בשכונת בית וגן בירושלים, בין הרחובות עוזיאל ובית וגן, נמצאת סמטה ושמה 'מעלות באר מים חיים'. זהו שם ספרו של רבי חיים טירֶר מצ'רנוביץ (1817-1740), ממוריה הראשונים של החסידות, שגם עלה לארץ ישראל ונפטר בק"ק צפת.

דפוס ראשון של הספר באר מים חיים, צ'רנוביץ [כמו שנדפס במאהלוב], תר"ט (Winner's Auction)

אך שימו לב לשם העיר ממנה בא רבי חיים הנ"ל: לא טשרנוביץ, כי אם טשנוביץ... 

צילום: מנחם רוזנברג

מן הגורן ומן היקב: כך הולכים השותלים

'לוח ילדים ארץ-ישראלי תש"ז', עם ציורים של פרץ רושקוביץ, 1947

מאת הָדִי אור ודוד אסף

ביום חמישי בשבוע הבא נחגוג את ט"ו בשבט. השנה כבר לא נראה תלמידי בתי ספר נוהרים בהמוניהם לטקסי נטיעות. זהו טקס שאי אפשר לעשותו ב'זום'. צריך לחפור גומה באדמה הרטובה, להדק את השתיל הרך וללכלך את הידיים ואת הבגדים. נקווה שבשנה הבאה כבר נוכל לשתול ולטעת ביום מיוחד זה, ובינתיים נתנחם במבט נוסטלגי על ימים שעברו.

ט"ו בשבט – 'ראש השנה לאילנות' במסורת חז"ל – הפך עם ראשית התחייה הלאומית ל'חג הנטיעות'. לאורך כל המאה העשרים, נטיעות עצים חדשים באדמת ארץ ישראל זוהו בדרך כלל עם מפעלותיה של הקק"ל (הקרן קיימת לישראל). ואכן, מוסד ותיק זה, שעל ייסודו הוכרז בקונגרס הציוני החמישי (1901), השקיע כספים ומאמצים חינוכיים רבים בטיפוחו של החג ובהטמעתו בעולמם הרגשי של ילדי ישראל בגולה ובארץ.   

ראש השנה לאילנות נקבע בחודש שבט כי בארץ ישראל כבר ירדו עד אז רוב גשמי החורף, העצים מחדשים את פריחתם ופירותיהם מתחילים להבשיל. כבר בימי העלייה הראשונה החלו מורים, כמו הסופר וההיסטוריון זאב יעבץ בזכרון יעקב (ראו במאמרו של אליהו הכהן, 'אימתי התחילו לנטוע', עתמול, 3, ינואר 1976, עמ' 13-11), והמחנך חיים אריה זוטא בירושלים (ראו במאמרה של רמה זוטא עליו, 'מורה המורים', שפורסם בבלוג עונג שבת), לקחת את תלמידיהם לטקסי נטיעות בט"ו בשבט. במרוצת השנים טקסים אלה הפכו המוניים ונפוצו בכל הארץ. חגיגת הנטיעות הפכה סמל לקשר בין האדם לאדמה ונטיעת העצים הייתה יעד ציוני שדיבר ללב כולם: הפיכת ארץ מדברית ושוממת לארץ פורחת וירוקה. מאז ועד היום נערכים טקסים כאלה, שכמובן עברו שינויים עצומים עם חילופי הדורות. 

טקסי נטיעות בט"ו בשבט החלו בארץ ישראל כבר בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-19, בלי קשר לקרן הקיימת לישראל. אך קק"ל, שממילא עסקה במשימות ייעור לאורך כל ימות השנה, 'סיפחה' אליה את ט"ו בשבט כיום המרכזי של נטיעות עצים והעצימה אותו במגוון דרכים: כרזות, תעודות, חוברות וספרים, פעילות בבתי הספר בארץ ובתפוצות והתרמת יהודים בכל רחבי העולם. 

הָדִי אור ליקט מאוספיו פריטים שונים המתעדים את החג ומנהגיו, ובעיקר את פעילותה הנמרצת של קק"ל לביצורו, להטמעתו בציבור, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער, ולשילובו במערכות החינוך.

ט"ו בשבט הוא גם יום הולדתה של הכנסת (בט"ו בשבט תש"ט / 14 בפברואר 1949 התכנסה לראשונה האספה המכוננת), אבל פוליטיקה יש לנו די והותר בזמן הזה...

דוד בן-גוריון נוטע עץ אורן (לקסיקון הכנסת)

א. ילדים נוטעים

ילדים נוטעים (ציור של רות לוין בתוך דף תעודה 'ספר הילד של הקרן הקימת לישראל', 1950)

כדי להיכנס לאווירה הנוסטלגית נתחיל בסרטון על חגיגות ט"ו בשבט בשנת 1936, שמבוסס על 'יומני כרמל' מאותה שנה. אנשי ארכיון המדינה והספרייה הלאומית, שהכינו סרטון זה, שילבו בתוכו את שיר הלכת האהוב 'כך הולכים השותלים', שכתב יצחק שנהר והלחין ידידיה אדמון (שרה מקהלת קול ציון לגולה; ההקלטה היא משנת 1951).

כָּךְ הוֹלְכִים הַשּׁוֹתְלִים:
רֹן בַּלֵּב וְאֵת בַּיָּד,
מִן הָעִיר וּמִן הַכְּפָר,
מִן הָעֵמֶק, מִן הָהָר –
בְּט"וּ בִּשְׁבָט!
בְּט"וּ בִּשְׁבָט!

 

הנטיעות היו מפעל לאומי, אבל כוונו בראש ובראשונה לילדים. כך למשל נתבעו ילדי ישראל היקרים לגלות נאמנות לתוצרת הארץ, ולשים לב במיוחד לתו המודבק 'על כל בננה עברית'.

ט"ו בשבט תרצ"ט (1939)

באלבומי תמונות של רבים מילידי הארץ תימצאנה תמונות כאלה מטקסי נטיעות בכל הארץ:

הנה למשל חוברת נדירה ומיוחדת במינה, שמפרטת את לוח הזמנים של 'חג האילנות', כפי שצוין בט"ו בשבט של שנת תר"ף (1920) בבית הספר החקלאי מקוה ישראל. לחגיגות הגיעו תלמידי בתי ספר מיפו וממושבות יהודה (ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, גדרה, מזכרת בתיה) ואנשי 'הגדוד העברי הראשון', כלומר חיילי הגדודים העבריים, שפעלו במסגרת הצבא הבריטי. הטקס כלל תהלוכות, נטיעות, תחרויות ספורט, נאומים וחלוקת פרסים.

מי הם 'נגועי הפרעות' שלכבודם נמכרו 'סרטים' (כלומר סרטי נייר, שניתנו בתמורה לתרומה כספית עבור יעד לאומי חשוב והודבקו לדש הבגד)? 

הכוונה היא למתיישבים יהודים באצבע הגליל, שספגו פגיעות של כנופיות ערביות ובדואיות בתקופת ההפקר שלאחר נסיגת הבריטים מצפון הארץ. לימים כונו אירועים אלו בשם פרעות תר"ף. כשלושה שבועות לאחר חגיגות ט"ו בשבט, בי"א באדר תר"ף (1 במרס 1920), התחולל קרב הדמים בתל חי שבו נפל יוסף טרומפלדור. 

השיר 'חג הנטיעות', שנדפס בעמוד האחרון, היה שיר לכת, שחובר בידי המורה ישראל יהודה (יש"י) אדלר והולחן על ידי חנינא קרצ'בסקי, ואפשר להאזין לו כאן.

באוסף של הדי יש גם 'גלויות נעות', כלומר כאלה שחלקים בתוכן זזים.  הנה גלויה נאה ונעה לט"ו בשבט, כנראה משנות השישים, ובה זזים האישונים בעיניים הבולטות.

קק"ל הטמיעה את מפעלי הנטיעות גם דרך עזרי לימוד שסיפקה לבתי הספר, למשל מחברות או לוחות של מערכת השעות.

מערכת שעות לתלמידים

טופס בית-ספרי לימי הולדת של בנות (שנות השלושים?) 

ברכת יום הולדת לילדות טובות

ב. כרזות קק"ל

לאורך השנים הוציאו קק"ל ו'מועצת המורים למען הקרן הקיימת' עשרות רבות של כרזות, שנועדו לקישוט חדרי הכיתות בגנים ובבתי הספר. על הכרזות חתומים מיטב המעצבים והגרפיקאים של ישראל. הנה כמה דוגמאות (מקצתן כבר הובאו בבלוג עונ"ש לפני כמה שנים, כאן):

'שיר השתיל' (עיצוב: סטודיו רולי, 1950)

'כך הולכים השותלים' (עיצוב: יעקב צים, 1955)

ט"ו בשבט הגיע (עיצוב: רפאל רטנשטיר, 1962)

ג. 'תרומת עצים' 

דרך המלך, ששילבה את הגברת המוּדעוּת לנטיעות בארץ ישראל עם תרבות ה'שְׁנוֹר' הקלאסית, הייתה במפעלי התרמות חובקי עולם. וכך חולקו תעודות הוקרה למי שתרם מכספו לנטיעת עצים לזכר אנשים שהלכו לעולמם או לכבוד ילדים חדשים שבאו לעולם, עצים לכבוד יום הולדת או חגיגת בר מצווה, לכבוד חיילי צה"ל ולרגל נטיעת יער או חורשה – הכל הולך.

מפעלי ההתרמה החלו כבר בראשית המאה העשרים ונמשכים עד היום. התורמים קיבלו תעודות, העצים ננטעו ברחבי הארץ וקק"ל העשירה את קופתה. הנה כמה דוגמאות מן הים הגדול.

כרוז התרמה תלת-לשוני שפונה ליהודי התפוצות (לא מתוארך)

תעודה על נטיעת עץ זית ביער הרצל (גן 'צעירי מזרחי' לודז') לזכר נפטר, 1919

תעודה על נטיעת עץ ב'חורשת השומר הצעיר' לכבוד יום הולדת, 1928
(התורם הוא המחנך מרדכי שנהבי ממשמר העמק והילדה תהיה לימים המאיירת תרצה טנאי)

נטיעת עץ לכבוד אהרן ויזנסקי, המורה לפיזיקה והנדסה בגימנסיה הרצליה, 1931

תעודת נטיעה לזכר נפטר. גאלאץ, רומניה, שנות השלושים

ניו יורק, 1951

מעניין לבחון את השינויים הגרפיים והמילוליים שעברו התעודות במהלך השנים.

'התרומה היא לטעת בארץ ישראל יערות עצים'

'התרומה היא לטעת במדינת ישראל יערות עצים'

והנה כמה תעודות 'מודרניות'. פחות הדורות ויותר עדכניות.

הילד ארנון נטע עץ לכבוד סבא וסבתא. 'טע עץ במו ידיך', ירושלים 1973

הסופר והמתרגם אריה חשביה תרם עץ באמצעות האינטרנט

ד. יערות בארץ

ארץ ישראל מלאה וגדושה בעשרות רבות של יערות. אמנם לא מדובר בג'ונגלים אפריקנים או ביערות ענק אירופים, אבל לפחות הם שלנו...

בנטיעת היערות והחורשות והגנים השתלבו רצון והזדמנות להנצחת אירועים היסטוריים ולהוקרת אישים חשובים (יותר או פחות), עם תשוקת הייעור האינסופית של קק"ל. כל החלטה על נטיעת יער חדש לוותה בפרסום מתאים (בחוברות מיוחדות ובעיתונות) ובמסעות התרמה. נטייל אפוא בכמה יערות כאלה, שאת מקצתם קשה לאתר על מפת ישראל.

יער רמת הכובש, הסמוך לקיבוץ שבשרון, ניטע בשלהי 1943 לזכר שמואל ווליניץ, שנהרג במהלך חיפוש הנשק האלים שערכו הבריטים ברמת הכובש ב-16 בנובמבר 1943.

יער קדושי פולין, על שם 'חללי שלטון הדמים הנאצי', הוכרז מיד לאחר השואה. לימים השתלב יער זה בתוך 'יער הקדושים'.

יער הקדושים, שבהרי יהודה (ליד מושב כְּסָלוֹן), על שם 'חללי חורבן אירופה' בימי השואה, הוא אחד הגדולים בארץ. ביער, שהוכרז בשנת 1952, התאפשר לקרובי משפחות הנספים וליוצאי הקהילות שחרבו לנטוע חורשות הנצחה מיוחדות.

יער החַיִ"ל ניטע בשנת 1946 ליד קיבוץ מעלה החמישה, לזכר חיילי היישוב והבריגדה שנפלו באירופה בימי מלחמת העולם השנייה. בסרטון של יומני כרמל (לחצו כאן) אפשר לראות את טקס הנטיעות המרגש, בהשתתפות בני משפחות הנופלים, חיילים וקצינים בצבא הבריטי ומכובדים ממנהיגי היישוב (יוסף וַיְץ והרבנים בן-ציון עוזיאל ומאיר בר-אילן).

יער רעוועל נקרא על שמו של הרב דב (ברנרד) רֶבֶל (1940-1885), מראשי הציונות הדתית בארה"ב וראש ישיבת יצחק אלחנן (ישיבה יוניברסיטי). לא הצלחנו למצוא את מיקומו של היער הזה. 

נתן בירנבוים (1937-1864) היה ציוני נלהב. הוא היה מזכירו של הרצל (והמציא את המונח 'ציונות'), אך לימים נמלך בדעתו ושינה את עורו. הוא הפך יידישיסט ואחר כך גם חזר בתשובה, נהיה חרדי והצטרף לאגודת ישראל. גן נתן בירנבוים ניטע באדמות קיבוץ חפץ חיים (ליד גדרה), שאותו הקימה מפלגת פועלי אגודת ישראל בשנת 1944. אדמות קיבוץ חפץ חיים אמנם נקנו על ידי הקק"ל, אך תעודת הנטיעה שלפנינו יצאה על ידי מפלגת פאג"י והקיבוץ.

ילדים זה שמחה. ואכן, קק"ל יזמה יערות וחורשות לכבוד ילדי ישראל: יער הילד, שעציו ניטעו באזור בן שמן בשנות החמישים והשישים; חורשת הילד ב'יקינתון אשר בגליל' (לא הצלחנו למצוא על המפה); יער הילד היהודי, שניטע בגליל המערבי בשנים 1979-1978. 

יער הילד, 1962

יער הילד, 1966

חורשת הילד, 1967

הילדים גדלו, הגיעו לגיל שלוש-עשרה וחגגו בר מצווה. הזדמנות נפלאה להמציא יער חדש, יער בר מצווה. היכן נמצא יער זה? לא מצאנו.

1956

אם יש יערות לכבוד ילדים, למה שלא יהיו גם יערות לכבוד ההורים? 

יער האם נולד בזכות 'יום האם', חג חילוני שחודש בחיפה ב-1951 וצוין בחנוכה. עזרו לנו ילדים יקרים למצוא את היער הזה...

הילד חיים שטייר, שנטע את העץ בשנת 1954 לכבוד אמו, נהיה לימים מעצב גרפי ואספן 

קק"ל פנתה גם ללבם ולכיסם של יהודים טובים בגולה, ולכבודם נוצרו תעודות נטיעה בשפתם. כך למשל זורחת דמותו של הנשיא ג'ון קנדי מעל הרי יהודה בתעודה משנת 1967. אגב, האנדרטה היפה, שהוקמה בשנת 1966 ב'יד קנדי', כלל אינה דומה לזו שמצויירת בתעודה.

ה. שירים וסיפורים

כל כך הרבה שירים וסיפורים נכתבו לכבוד ט"ו בשבט, ותקצר היריעה אפילו רק להזכירם. נסתפק בשלוש דוגמאות.

האֹרֶן הבודד הוא ספר מקסים, פרי עטו של הסופר והעיתונאי יהודה פרדיס, ראה אור בהוצאת הקק"ל בשנת תשכ"א (1961). האיורים הם של פנינה גורן.

את החוברת 'שירי אדמה הוציאה קק"ל בשנות החמישים. לא בדיוק לט"ו בשבט, אבל עדיין באווירת החג. מישהו מזהה את המאייר/ת?

את מילות השיר הזה לא חיבר משה וילנסקי אלא מרים ילן-שטקליס (ששם משפחתה המקורי היה וילנסקי)

ולסיום, הקרייינית והעורכת נילי המאירי, שהייתה מזוהה עם תכניות הילדים בקול ישראל, עיבדה וקראה כמה מסיפורי לוין קיפניס, ואלה ראו אור בשנת 1967 כתקליטון בהוצאת CBS.

תקליטון מסיפוריו של לוין קיפניס לגילאי 8-4

ט"ו בשבט שמח!