יום שישי, 8 בינואר 2021

שירי הערש בימי העלייה הראשונה: שִׁיר הָעֶרֶשׂ עִבְרִיָּה שֹׁרָרֶת

המושבה רחובות. תחריט על פי תמונה משנת 1891 (לוח אחיאסף, א, תרנ"ג)

רשימות קודמות בסדרה 'שירי הערש בימי העלייה הראשונה'
ב. בכורי, ילדוני העברי

מאת אליהו הכהן

האם נותרו בזמרת הארץ שירים נידחים ונשכחים מימי ראשית היישוב שטרם נחשפו? 

נראה שכן. נוכחתי בכך כאשר פגשתי לפני כיובל שנים את אסתר דונדיקוב (1985-1886), שגדלה ברחובות בימי העלייה הראשונה. היא הייתה מעיין נובע של שירים שכוּחי-אל ומנגינות שלא זכו להתפשט ברחבי הארץ, ונצרה בזיכרונה אוצר בלום של שירי ילדים שהושרו בגנים אך נעלמו מזמן. 

האחיות אסתר (מימין) ונחמה דונדיקוב (יד יצחק בן צבי; ישראל נגלית לעין)

אברהם יהושע דונדיקוב (1892-1864), אביה של אסתר, שעלה ארצה מקייב בשנת 1887, היה מבוניה הראשונים של שכונת נווה צדק. ב-1890 עזב את יפו והיה בין מייסדיה של רחובות. שם, במושבה הצעירה, נודע כשוחר מוזיקה שבכל הזדמנות הנעים בכינורו צלילי שירים ומנגינות. על גבעת דוראן, במרכז המושבה (היום רחוב יעקב), הקים את ביתו הניצב עד היום. זה היה הבית השלישי שנבנה במושבה, סביבו חצר מוקפת חומה ובמרכזה התנשאו עצי אקליפטוס תמירים ורבי-שנים שנטע. הוא נקטף באִבּוֹ והוא בן 27 בלבד, שלוש שנים לאחר ייסוד המושבה. 

בית דונדיקוב אז והיום, רחוב יעקב 32 רחובות (דף הפייסבוק של עמותת שימור מורשת רחובותויקיפדיה)

בתו אסתר למדה בבית הספר העממי במושבה, שאחד המורים הראשונים בו היה שמחה וילקומיץ (1918-1871). מורה אחר, שלימים קשר את חייו בחייה, היה הסופר ומתעד קורות היישוב משה סמילנסקי (1953-1874). הוא התאהב באסתר בעודה תלמידה, וכעבור שנים רבות, כשהתאלמן, נשאה לאשה. את פרשת אהבתו אליה גולל סמילנסקי בפירוט רב בספרו 'תולדות אהבה אחת (ורשה תרע"א). 

משה סמילנסקי, 1908 (יד יצחק בן צבי; ישראל נגלית לעין)

באחת מפגישותיי עם אסתר, כאשר סיפרה לי על הווי הימים הראשונים במושבה, היא הזכירה שיר ערש ישן שלמדה מפי המורה וילקומיץ. כשהחלה לשיר אותו התברר לי כי זהו 'שִׁיר הָעֶרֶשׂ עִבְרִיָּה שֹׁרָרֶת', פרי עטו של יחיאל הלר, שהתפרסם לראשונה בשנת 1883 בכתב העת השחר בעריכת פרץ סמולנסקין. זהו אפוא המוקדם בין שירי הערש של תקופת העלייה הראשונה.

השחר, יא, חוברת א (תרמ"ג), עמ' 60-59

על יחיאל הלר כמעט ולא ידוע דבר: באותה עת הוא גר בפינסק ובאותו גיליון של השחר נדפס שיר נוסף פרי עטו (שיר שלישי שלו נדפס בכרך השישי של כתב העת הבקר אור). אך מתברר ששיר הערש זכה דווקא להצלחה. הוא שב ונדפס, כ'שיר עם' ובעילום שם המחבר, בשלהי המאה ה-19 בקובץ רב-התפוצה כנור ציון. שירון זה, שעליו כבר ייחדנו את הדיבור ברשימה קודמת, ראה אור בשנת תר"ס (1900) לכבוד הקונגרס הציוני הרביעי שהתכנס בלונדון. 

כנור ציון, תושיה, ורשה תר"ס, עמ' 75 

כותרת השיר המנוקדת בכנור ציון יש בה כדי להטעות: את המילה 'שֹׁרָרֶת' אין להגות בש' שמאלית (לשון שררה) אלא בש' ימנית (לשון שירה). כוונת משורר הייתה: זהו שיר הערש שהאם העברייה שרה לבנה.

מצד אחד, שיר זה מעולם לא הושר בארץ בערבי שירה בציבור, גם לא ברחובות, לא הופיע אף פעם בשירוני הארץ, ולא נזכר בספרי הזיכרונות של ותיקי היישוב. מצד אחר, הופעתו בכינור ציון, אומרת דרשני. האם הוא נדפס שם כשיר המצפה ללחן  כמו שירים אחרים בקובץ זה  או שמא כשיר שכבר הולחן? זאת ועוד, השמטת בית אחד בן שמונה שורות מהשיר המקורי (הבית החמישי), אף היא מרמזת על כך שהשיר קוצר על מנת שניתן יהיה לזמרו.

אסתר דונדיקוב הייתה אם כן הראשונה והיחידה שממנה למדתי לדעת שהשיר אכן הושר בארץ. היא לא ידעה את שמו המלא של השיר, אף לא את שם מחברו, ורק זכרה את הבית הראשון והאחרון שלו. היא סברה כי שני בתים אלה הם השיר כולו, כי לדבריה רק שניהם הושרו. 

מסתבר כי לדילוג על בתי השיר הפנימיים הייתה סיבה טובה, שכן אלה היו טקסטים מהלכי אימה. בשיר מספרת האם לבנה על ההיסטוריה רווית הסבל שחוו אבותיו: 'אָחֶל סַפֵּר לָךְ הַתְּלָאָה מָצְאָה אֲבוֹתֶיךָ', ולאחר תיאור העבר הנורא היא מבטיחה לו עתיד נורא לא פחות: 'צוּקָה, עָקָה וַאֲנָחָה יִהְיוּן מְנָת כֹּסֶךָ'. לא בדיוק מילים רכות שעמן מרדימים ילדים.

תכנים כאלה אפיינו רבים משירי הערש בתקופת היישוב, ומעניין שבכל השירים הללו הנמען הוא תמיד הבן, לא הבת. כבר בשיר הערש הנודע מימי העלייה הראשונה, 'ניטשו צללים', שחיבר שאול טשרניחובסקי בשנת 1896, חוזה האם לבנה כי 'יַד אַכְזָרִִים תִּהְיֶה בָךְ', ו'נוֹדֵד תִּהְיֶה בִּמְלֹא תֵּבֵל'. התופעה נמשכה גם בתקופות מאוחרות יותר, כגון בשירי הערש שכתב עמנואל הרוסי: 'תשרי סבא' (1928), שבו מרגיעים את הילד הבוכה ב'שוקולדה', ובה בעת מספרים לו כי 'בַּמַּחְצָבָה נָפַל אָבִיךָ וְנִשְׁמָתוֹ בַּתֹּהוּ', או בשיר 'שכב בני שכתב לבנו אבנר בימי מאורעות תרצ"ט  ובו נכתב 'בּוֹעֶרֶת הַגֹּרֶן בְּתֵל יוֹסֵף, וְגַם מִבֵּית אַלְפָא עוֹלֶה עָשָׁן'. שיר אחר של טשרניחובסקי, שנכתב ב-23 במאי 1936, בימי 'המאורעות', ונקרא 'שיר ערש', נפתח כך: 

דבר, 26 במאי 1936

למרבה המזל, העוללים בעריסותיהם לא הבינו את פשר המילים. לו הבינו, היו מן הסתם נתקפים בחרדה ולא עוצמים עין עד אור השחר. מניין אפוא הגיעו תכנים מפחידים אלה לשירי הערש שאמורים להיות שקטים ורגועים?

תופעה זו אינה ייחודית לזמר העברי והיא קיימת בשירי ערש של עמים רבים. אלינו היא הגיעה, ככל הנראה, משיר מסוים אחד, של משורר וסופר רוסי נערץ, שהשפיע באופן עמוק על השירה העברית בתקופת חיבת ציון והתחייה הלאומית: מיכאיל יוּרְיֶיביץ לֶרְמוֹנְטוֹב (1841-1814), שעמו כבר נפגשנו ברשימות קודמות.

דיוקנו של לרמונטוב במדי צבא, 1837

'שיר הערש הקוזקי', שחיבר לרמונטוב בשנת 1838  וכפי שניווכח בהמשך גם הלחן העממי שהוצמד לו  היה מקור השראה לשירת הערש העברית. בראש ובראשונה לשירו של יחיאל הלר 'שיר הערש עברייה שוררת', וממנו ל'ניטשו צללים' של טשרניחובסקי. בשיר הערש הקוזקי הובטח לילד, כבר בעריסתו, כי לכשיגדל צפויים לו חיים של קרבות, שבהם 'צ'צ'ני זועם פגיונו ישחיז'.

שיר זה תורגם מרוסית לעברית על ידי המשורר דוד שמעוני (לרמונטוב, כתבים נבחרים: שירים ליריים, מוסד ביאליק 1956, עמ' 73-71):


בהשפעתו של לרמונטוב על השירה העברית עסקו חוקרים רבים, ובעיקר עוזי שביט, שבמאמר מקיף על 'ניטשו צללים' של טשרניחובסקי, ערך דיון טקסטואלי שהשווה בין שירו של לרמונטוב לשיריהם של יחיאל הלר ושאול טשרניחובסקי (עוזי שביט, 'גלגוליו של שיר ערש', מאזנים, מא, תשל"ה, עמ' 221-214). 

כשהשמיעה לי אסתר דונדיקוב לראשונה את צלילי שיר הערש הנשכח, התברר מיד כי הלחן זהה כמעט לחלוטין לשיר 'משה בתיבה' ('דומם שטה תיבה קטנה'), שחיבר קדיש יהודה סילמן בימי העלייה השנייה. סילמן התאים את מילותיו של השיר ללחן עממי של שיר הערש ביידיש 'שלאָף זשע מן פֿייגעלע' (נומה אפרוחי). 

לחן עממי זה עבר גלגולים רבים בזמר העברי: הוא החל את מסעו בליווי שיר הערש של יחיאל הלר, וככל הנראה הראשון שהצמיד את הלחן לשיר היה המורה הנערץ שמחה וילקומיץ בימי שהותו ברחובות. משם נדד הלחן לשיר מוכר אחר, 'נומה פרח, בני מחמדי', שחיבר אפרים דב ליפשיץ ובו נעסוק באחת הרשימות הבאות. משם נדד לשירו של אהרן ליבושיצקי, 'שכב הירדם לי בן יקיר', ומשם לשירו של נח פינס, 'בחלומי' ('כָּל הלילה כְּרוּבֵי מַעֲלָה').

לבסוף השתבצה מנגינה זו, בעשור השני של המאה העשרים, בשירו של סילמן 'משה בתיבה' ('דומם שטה'), ומשם היא מוכרת עד היום. אך גם שם לא נעצרה המנגינה. גרסה שלה דבקה בשיר הצרפתי Marie Se Marie (מארי מתחתנת), שמוכר בביצועה של ננה מושקורי, וגרסתו העברית נכתבה בשנות השבעים על ידי אילן גולדהירש (להקלטה משנת 1972 של שיר זה בביצוע אופירה גלוסקא וחבורת רננים אפשר להאזין כאן).

אך מה מקורו של לחן זה, שנדד מעם לעם ומשיר לשיר?

לא נוכל לקבוע את זהות המלחין, אך נוכל לומר בוודאות שמדובר בלחן רוסי עממי, שכבר במאה ה-19 הותאם לשיר הערש הקוזקי של לרמונטוב. כמובן שאין מדובר בהעתקה מושלמת, ובלחן המוכר לנו של 'משה בתיבה' הוכנסו שינויים לא מעטים ש'ייהדו' אותו. 

קיימות הקלטות רבות של שיר הערש הקוזקי בנוסחו המקורי ברוסית ונדגים אותו בביצוע מקסים של מקהלת א-קפלה צרפתית, בקונצרט שנערך בעיר לִיל בשנת 2015.

 

לסיכום, השערתנו היא ששמחה וילקומיץ, שלימד בבית הספר ברחובות בשנותיה הראשונות של המושבה, הכיר את הלחן העממי שאליו הותאם שיר הערש ביידיש והוא שהתאימו ל'שיר הערש עברייה שוררת'. וילקומיץ, כפי שהעידה אסתר דונדיקוב באוזניי, היה מחנך נערץ, שעודד את תלמידיו וביקש לטפח בהם תקוות אופטימיות לעתיד. אפשר אפוא לשער כי הוא היה זה שהחליט להשמיט מן השיר את הבתים הפנימיים מזרי האימה. גם הסופר בן אביגדור, עורך השירון כנור ציון, שכזכור גם בו נדפס השיר, השמיט ממנו, ובצדק, את הבית החמישי, שכלל את המשפט המעורר פלצות 'הן לא אדם  חַיָּה אתה!'. 

תלמידי בית הספר ברחובות ומוריהם (במרכז, מימין לשמאל) יצחק כהן, ישראל טלר ושמחה וילקומיץ, 1898 
(הארכיון לתולדות רחובות)

נסיים בהקלטה ראשונה של שיר הערש הנשכח הזה, במתכונת שבה הושר ברחובות ובהיגוי המלעילי המקורי. תודתנו ליאיר לרון שקיבל על עצמו לשיר את הבית הראשון והאחרון וגם ליווה את שירתו בגיטרה.


14 תגובות:

  1. תודות וברכות לאליהו הכהן על מפעלו האדיר בחקר תולדות הזמר העברי

    השבמחק
  2. תודה על הכתבה המעניינת בנושא "שירים מפחידי ילדים".

    השבמחק
  3. שיר ערש המוזכר בכתבה היפה של אליהו הכהן, ושירי ערש אחרים כמותו, שירים שהמילים הלא בדיוק מתאימים כדי להרדים תינוק, ספק רב אם בכלל שאמהות שרו אותם לילדיהם לפני השנה. אני יכולה לתאר לעצמי שהן זמזמו את הלחן. גם ביידיש יש הרבה שירי ערש המספרים ספור חיים קשים. הז'נר הוא שירי ערש, במיוחד בגלל הלחנים. אם הושרו ממש עם המילים. סימן שאלה גדול.

    השבמחק
  4. בתחילת הבית השני של "שיר ערש קוזאקי" של לרמונטוב, בתרגומו של דוד שמעוני, עוד לפני ‏ציון הצ'צ'ני, מופיע טֶרֶק – הוא הטורקי הרץ כפרא על "צור וסלע". כמו הטאטרי (טוטער), יצר גם הוא אימה על אירופה במאות ה-18-16, ובמידה רבה גם על ‏היהודים.
    למרות שהנוצרי (איוואן, עשיו) דרס יהודים יותר מהמוסלמים, הפחד הקמאי של הנוצרים ‏באירופה המזרחית והמרכזית מפני הפרא המזרחי האזיאטי, שוקע בפולקלור היהודי.
    המונגולים, הטאטרים והטורקים "דיירי אוהלים", נדמו לקידר (בן ישמעאל). לכן כולם כונו ביידיש ‏בשם גנרי - קיידער; כמו בשיר הילדים "קיידער איז א טוטער".
    אולי מכאן גם שם המשחק "הקדרים באים".
    נראה שהכיתוב "טורקי" נתפס יותר מאיים מהכיתוב "תורכי", המקובל היום יותר.‏
    ושוב, גם אם כבר שגרתי – תודה לאליהו הכהן, וכן לדוד אסף.

    השבמחק
  5. טרק המופיע בשירו של לרמונטוב הוא נהר Терек, הזורם בקווקז הצפוני, ועובר ברוסיה ובגרוזיה. על כן הוא שוצף על סלעים, עי ערוצו עובר בהרים-- על אבנים וסלעים. הפחד בשיר הוא מפני הצ'צ'ני, תושב הקווקז, ולא לבני העם הטורקי.

    השבמחק
  6. אליהו הכהן "שפתיים ישקו". כל פרסום מעמיק את ידיעותינו. ברכה לך ולידידנו פרופ. דוד אסף ידידנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לאליהו ותודה לדוד, כמעט כל שבוע - חוויה חדשה בכתובים ובצלילים המלווים.
      הערה קטנה לגבי שמחה וילקומיץ שמרחובות עבר לראש פינה שגם שם היה גם מורה לזמרה. ה"עבריה" לא היתה רק רק עבריה גם לבתו קרא עבריה הלא היא עבריה שהתחתנה עם משה כרמי שהיה גם הוא בין השאר מורה וגם מורה לזמרה בעין חרוד והם היו הורים למוסיקולוגית פרופ' דליה כרמי כהן, לנגן הפילהרמונית, הכנר עופר כרמי, למוסיקאית סמדר כרמי גיברמן וגם הורים לאשכול ולאילה.
      נתן שחר

      מחק
  7. כתבה נפלאה ומרתקת של אליהו הכהן על "שיר הערש עברייה". ובכתבה ציפתה לי הפתעה ‏נוסטלגית: לשיר הצרפתי "מארי מתחתנת", ששרה בשעתו ננה מושקורי בלחן המדובר - כתב ‏אילן גולדהירש גרסה עברית ובשנת 1972 עיבד מרטין מוסקוביץ את השיר שהוקלט על ידי ‏אופירה גלוסקא וחבורת רננים ואני בתוכה. ‏
    על אף הסגר. יופי של נוסטלגיה. תודה!

    השבמחק
  8. תודה לאליהו הכהן ודוד אסף על המאמר המרתק הזה

    השבמחק
  9. לדעתי, שיר הערש הכי מפחיד הוא: "לילה לילה". "....לילה לילה אחד היה חרב, לילה לילה שני מת בטרף...". ממש מרגיע לפני השינה.

    השבמחק
  10. מילכה בנימיני אשל
    בהרצאה מאד מעניינת בנושא שירי ערש גרמנים , שאף הם מלאי אירועים מפחידים, הסביר המרצה כי שירים אלה הושרו על פי רוב כשהילד נתון בזרועות אמו המגוננות כדי לתת לו תחושה שעל אף שרעה בפתח אמו היא שתשמור אותו מכל רע.

    השבמחק
  11. אבא שלי עליו השלום שר לנו שירים וסיפר סיפורים על גנבים,שודדים ושרפות. מהמאמר למדתי כי זו התרבות עליה הוא גדל אי שם בצפון מזרח פולין. תודה לאליהו המעשיר אותנו כל כך.

    השבמחק
  12. הנהר טרק מוזכר גם בשיר "תמרה" של לרמונטוב. הנה הבית הראשון מתוך "תמרה" מתוך "שירים ופואמות" בתרגום יוסף ליכטנבום, הוצ' אל"ף, תשכ"ו:
    בעמק דריל, אי מבליח
    נהר טרק באד ושוטף,
    נצב לו מימי קדם תצריח,
    משחיר על גבי שחור הכף.

    השבמחק
  13. אילה גלעד, עין גדייום שני, 11 ינואר, 2021

    בקוראי את רשימתו המעניינת והמחכימה כתמיד של אליהו הכהן ‏ניזכרתי שצבי גלעד ז"ל, המכונה גרימי (בעלי), תרגם את 'שיר ‏ערש קוזאקי' במסגרת מפעלותיו לתרגום שירים רוסיים שנהגנו לשיר ‏בעברית בתרגום נאמן למקור.‏
    בחרתי לכלול שיר זה בין שיריו המתורגמים של גרימי ז"ל שאותם ציינתי ‏בפרק לזכרו באתר ההנצחה של קיבוץ עין גדי (יש להקליד 'עין גדי ‏קהילנט', דפי הנצחה ולגלול לפי סדר הא-ב).‏
    גרימי הוסיף מס' פרטים אודות היווצרות השיר. הביצוע של איזי הוד. ‏
    http://www.eingedi.co.il/viewpage.asp?pagesCatID=32723&siteName=eingedi
    אלה מילות התרגום:
    שָׁן בֵּן טוֹב לִי, מָה יָפִיתָ, לוּלִי לוּ לֶךָ, בִּדְמָמָה, מִמָרוֹם יַבִּיטָה, סַהַר בָּעֲרִישָׂתְךָ. אֲגָדוֹת לְךָ אֶלְאֲטָה, שִׁיר יַנְעִים קוֹלִי, עַפְעֲפִּים, הַשְׁפִּילָה מַטָה, לוּלוּ לוּלִי לִי. יוֹם יָבוֹא, תַשְׂכִּיל לַדָעָת, הַחֲיִים אֵין-הֵם צְחוֹק, רֶגֶל, בָּאַרְכּוֹף תִּנְעַץ אָט וְהַיָּד רוֹבֶה תַּחְבוֹק. בַּד-אוּכָּף, לְסוּס תַּחְתֶיךָ, מֶשִׁי סִין לָךְ אָשִׂים, בֵּן יָקָר, עֲצוֹם עֵינֶיךָ, נוּמָה נוּמָה נִים. כְּמוֹ גִיבּוֹר, יִהְיֶה מַרְאֶיךָ, לֵב קוֹזָאק בָּךְ פּוֹעֵם, אָמַהֶר, לַחֲבוֹר אֵלֶיךָ, רַק יָדְךָ הָרֵם. כּוֹס דְמָעוֹת, מָרוֹת אֶזְלוֹגָה, בּוֹ בַּלָילָה הָהוּא, נוּמָה מַלְאָךְ, בִּמְתִיקוּת בְּרוֹגָע, בָּיוּשְׁקִי בָּיוּ. מוֹת אָמוּת, מִגַעֲגוּעַ, לֹא אֶחְדָל מֵחַכּוֹת, בּוֹקֶר עָד עֶרֶב, בִּתְפִילָה אָנוּעַ וּבַלֵיל אֶנְחָשׁ צְפוּנוֹת. אַדָמֶה, צָרָה נָחַלְתָ, אֵי בְּאֶרֶץ לֹא-כָּאן, שָׁן, כֹּל עוֹד עֶצֶב-צַעַר לֹא סָבַלְתָ, נוּמָה נוּם וִישָׁן. שַׁי לַדֶרֶךְ, אָמְצִיאֶךָ, אִיקוֹנִין לִבְרָכָה וּכְשֶׁתִישָׂא-תְּפִילָה לֶאֱלוֹהֶיךָ, תָּחֲזִיק אוֹתוֹ מוּלְךָ. עֵת אֶל קְרָב אַכְזָר, תָּבוֹאָה, אָנָא זְכוֹר אֶת אִמְךָ, שָׁן-בְּנִי הַטוֹב, יַלְדִי יְפֵה הַתוֹאָר, שָׁן בְּרוֹגָע בִּמְנוּחָה.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.