גלגולו של ניגון: בדרך לאילת עוצרים בדְזַ'נְקוֹיֶה (ב)

'הקולחוז היהודי' - ספר ילדים שנדפס במוסקבה בשנת 1931

____________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות בספרי שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת עם עובד, תש"ף / 2019).

אתם מוזמנים לבקר בפרק הארבעה עשר של הבלוג 'שיר הוא לא רק מילים' ושם תמצאו מידע נוסף על הספר ועל השיר.

____________________________________________________________________

א. כשנוסעים לסֶבַסְטוֹפּוֹל...

ברשימה הקודמת, על הולדת שירו של חיים חפר 'בדרך לאילת' (הֵי, דרומה'), סיפרנו כי מילותיו ולחנו הראשון של השיר הותאמו לשיר-עם ביידיש שאין אנו יודעים מי חיברוֹ ומי הלחינוֹ.

זהו השיר העליז 'אַז מען פֿאָרט קיין סעוואַסטאָפּאָל' (כשנוסעים לסבסטופול), שמוכר יותר בשם 'הֵי דְּזַ'נְקוֹיֶה'.

שיר זה נכתב בברית המועצות, כנראה בשלהי שנות העשרים, על רקע התיישבותם של יהודים רבים ביישובים חקלאיים שיתופיים בחצי האי קרים, שהיה אז רפובליקה אוטונומית במסגרת ברית המועצות. זהו פרק מסעיר, טרגי ונשכח בתולדות ישראל. לא היה זה קוריוז, שכן מספרם של יהודי הקולחוזים היה רב מאוד ויש שהעריכו אותו בכמאתיים אלף.

השיר, שכולל שלושה בתים ופזמון קצבי חוזר, מספר על תחנת רכבת המכוּנה 'דְּזַ'נְקוֹיֶה'. דז'נקוי (Dzhankoy) היא עיירת מחוז בצפון קרים ובה צומת חשוב של כמה מסילות רכבת, שחוצות את קרים בדרך הארוכה שבין סימְפֶרוֹפּוֹל (שעד 1941 הייתה בירת קרים) לבין סבסטופול, עיר הנמל הדרומית שעל חוף הים השחור. מדז'נקוי – מרחק של כתשעים ק"מ בלבד מסימפרופול – אפשר היה להגיע בקלות לכל הקולוניות היהודיות החקלאיות שבאזור, וכאמור היו רבות כאלה.

יישובים אלה, שהוקמו כקומונות או קולחוזים על ידי אנשי 'החלוץ', בסיוע נמרץ של ארגון האַגְרוֹ-ג'וינט, קיבלו שמות עבריים למהדרין: 'תל-חי', 'מעיין', 'קדימה', 'משמר', 'חקלאי', 'עבודה', 'חירות' ועוד. היישובים הללו החלו להתפרק במחצית השנייה של שנות השלושים, עם הפסקת פעילות הג'וינט בבריה"מ והקמת המחוז היהודי האוטונומי בבירוביג'אן שבמזרח רוסיה (1934), וחוסלו סופית עם הכיבוש הגרמני בימי מלחמת העולם השנייה.

מפת הקולוניות היהודיות בצפון קרים, 1926

בין היישובים החקלאיים היהודיים בקרים יש להזכיר גם את הקיבוץ ווֹיוֹ נוֹבָה – דרך חדשה, שהוקם על ידי פורשי 'גדוד העבודה', בהנהגת מנחם אלקינד, שירדו מהארץ בשנים 1927-1926 וחזרו לברית המועצות. אבל הקומונה שלהם – שב-1935 הפכה לקולחוז – הוקמה בחווה חקלאית נטושה ליד העיר יֶבְפּטוֹרְיָה שבמערב קרים ואינה קשורה לאשכול המושבות החקלאיות של דז'נקוי.

כאמור, לא ידוע מי חיבר את מילות השיר או את הלחן. יש הסבורים שמקורו של הלחן הוא טאטארי, אך עד כה לא מצאתי לכך בדל של הוכחה. מומחה ששאלתי בעצתו אמר לי, כי הוא אינו מזהה בלחן שום מוטיבים טאטאריים.

השיר עצמו תועד בפעם הראשונה באסופה של שירי עם ביידיש, שהכין חוקר המוסיקה העממית משה בֶּרֶגוֹבְסְקִי בשנת 1936, אך זו לא נדפסה מסיבות שונות (מיכאל לוקין, שמסר לי את המידע, מכין אסופה זו לפרסום מחודש). ברגובסקי הקליט את השיר בינואר 1936, מפי פועלת בת 19 בשם שרה רבקינה מכפר בוברובי קוט ומפי תלמיד בן 15 בשם ישראל רוזין מקולחוז 'שטערנדאָרף', שניהם במחוז חרסון.

שנתיים לאחר מכן נכלל השיר באוסף ייִדישע פֿאָלקס-לידער (שירי עם יהודיים), שנדפס בקייב בשנת 1938 בעריכתם של ברגובסקי והמשורר איציק פֶפֶר (עמ' 453-452), וזהו הנוסח הראשון שהופיע בדפוס. הטקסט כתוב כמובן ביידיש הסובייטית, שלא הכירה במילים עבריות או באותיות סופיות:

זהו שיר הלל ליהודים החקלאים – אברשה, שדוהר על הטרקטור כמו קטר רכבת; הדודה לאה, שעובדת על מכונת הקציר (הקומביין); ובֶּיילֶה, שעובדת על מכונת הדייש – אך מטרתו האמיתית של השיר הייתה עידוד יהודים להגר מן הערים אל היישובים החקלאיים. 

היבט תעמולתי-אפולוגטי זה הודגש בפירוש בבית השלישי:

מי הוא שאומר, שיהודים עוסקים רק במסחר,
אוכלים מרק דשן עם שקדי מרק,
ולא רוצים לעבוד?
את זה יכולים לומר רק השונאים.
יהודים יירקו על פניהם / תן מבט בג'אן, ג'אן, ג'אן.

בקולחוז היהודי מגדלים גם חזירים

אנה מטפלת בכאזערלעכ (מתוך: ספר ילדים ביידיש של ליב קוויטקו, 1935)

הנה כמה ביצועים לדוגמה של השיר ביידיש.

ראשונה, הזמרת וחוקרת המוסיקה העממית ביידיש רות רובין.



וכאן בן-ציון ויטלר, מתוך התקליטור More Gems of Jewish Folk Songs, שראה אור ב-1998:



כאן זמרת שירי העם מרתה שלמה (Martha Schlamme) בהקלטה משנת 1957:




וכאן להקת 'כלזמטיקס' בביצוע סוחף:



וכאן עיבוד, קצת חדשני לטעמי, של 'תזמורת רסקרדש', עם אנימציה חביבה:



ב. 'אברשה על הטרקטור': התרגומים לעברית

הדודה לאה בקציר – חקלאית יהודייה, 1937 (מתוך ארכיון אורט)

השיר 'דז'נקויה' תורגם לעברית כמה פעמים. ראשון המתרגמים היה כנראה דב נוי (אז נוימן), יליד 1920, אחיו הבכור של מאיר נוי ולימים פרופסור נודע לפולקלור יהודי באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל. בספרייה הלאומית שמור התרגום של דב בכתב ידו, מתוך 'שירון קפריסין' – מחברת השירים שאותם לימדו האחים נוי את המעפילים שנתפסו על ידי הבריטים וגורשו לקפריסין.

כְּשֶנוֹסְעִים לְסֶבָסְטוֹפּוֹל,

לא הַרְחֵק מִסִימְפֶרוֹפּוֹל,

שָם שוֹכֵן מוֹשָב קָטָן;

מַה אֶרְדוֹף אַחֲרֵי הָרוּחַ? 

הַמוֹשָב מָמַש צַעֲצוּעַ,

בִּדְזַ'אנְקוּיֶה, דְזַ'אן, דְזַ'אן, דְזַ'אן.

    הֵיי, דְזַ'אן, הֵיי, דְזַאנְקוּיֶה,

    הֵיי, דְזַ'אנְוִוילִי, הֵיי, דְזַ'אנְקוּיֶה,

    הֵיי, דְזַ'אנְקוּיֶה,

    דְזַ'אן, דְזַ'אן, דְזַ'אן.

   

תַרצוּ כּוּלְכֶם אֶת קוּשְיָתִי:

אֵי אַבְּרָשָה, הֵיכָן אֲחִי?

עַל הַטְרַקְטוֹר כְּמוֹ שָטָן;

דוֹדָה לֵאָה עִם טוּרִיָה,

הַמָגָל בִּידֵי דוֹד חִיָא,

בִּדְזַ'אנְקוּיֶה, דְזַ'אן, דְזַ'אן, דְזַ'אן.

    הֵיי, דְזַ'אן, הֵיי, דְזַאנְקוּיֶה...

יָעֵז לוֹמַר מִי, שֶיְהוּדִים

הֵם סַפְסָרִים וּבַטְלוֹנִים,

לא צַלְחוּ בְּנִיר, בַּגָן;

רַק שוֹנְאֵינוּ זאת יַגִידוּ,

יְהוּדִי – צוֹחֵק תָמִיד הוּא,

בִּרְאוֹתוֹ אֶת דְזַ'אן, דְזַ'אן, דְזַ'אן.

    הֵיי, דְזַ'אן, הֵיי, דְזַאנְקוּיֶה...

התרגום לא ממש מדויק. כאמור, דז'נקויה עצמה לא הייתה 'מושב קטן', אלא בסך הכל תחנת רכבת. וכמובן ש'דוֹד חִיָא', שמחזיק במגל, לא היה ולא נברא, ובמקור מדובר על ביילה ומכונת הדיִש.

באתר 'זמרשת' אפשר לשמוע את דורי גלבוע שר את תרגומו של נוי.

פרופסור דב נוי (צילום: Elana)

תרגום נוסף, פרי עטו של יוסף חרמוני, נדפס בחדשות בן עזר (מס' 338, 28 באפריל 2008):

הֵי גָ'נְקוֹיֶה

     כשנוסעים לסֶבַסְטוֹפּוֹל

לא רחוק מסִימְפֶרוֹפּוֹל,

קטרים, קרונות, עשן.

רוח אושר כאן נושבת

בוא ורד מן הרכבת
  בְּגָ'נקויֶה ג'אן-ג'אן-ג'אן.

הֵי, ג'אן, הֵי גַ'נקוֹיֶה

הֵי ג'אנווילי, הֵי גַ'נְקוֹיֶה

הֵי גַ'נקוֹיֶה ג'אן-ג'אן-ג'אן.

יהודים, שאלה לא קשה, ['קשה', במלרע]

איפה הוא אחי, אברשה?

טרקטוריסט הוא, מקצוען!

דודה לֵייֵה על מַקְצֶרֶת,

בֵּיילֶה על סוסים דוהרת

בג'נקויה, ג'אן-ג'אן-ג'אן.

הֵי, ג'אן, הֵי ג'נקויה...

מי אומר שיהודים הם

סוחרים, ולא עובדים הם,

רק אוכלים אזני-המן? –

כל אויבינו מסַפרים כך,

טפו על כל המשקרים כך!

שיראו את ג'אן-ג'אן-ג'אן.

הֵי, ג'אן, הי ג'נקויה...

חרמוני הרכיב את ביילה על סוסים דוהרים, ובבית האחרון שינה את התפריט: במקום 'מרק דשן עם שקדי מרק', כבמקור, מואשמים היהודים באכילת אזני המן...

באתר Internet Archive אפשר לשמוע את עופר גביש שר גרסת תרגום שונה של חרמוני (יש ללחוץ על תיבת הנגינה).

וזהו התרגום של נחומי הרציון:

כְּשֶׁנּוֹסְעִים לְסֶבָסְטוֹפּוֹל

כְּשֶׁנּוֹסְעִים לְסֶבָסְטוֹפּוֹל

לֹא רָחוֹק מִסִימְפֶרוֹפּוֹל -

יֵשׁ בַּדֶּרֶך כְּפָר קָטָן.              

אֵיזֶה כְּפָר זֶה, מִי יוֹדֵעַ?   

הוּא מֻצְלָח, הוּא מְשַׁגֵּעַ –    

בְּדג'אנְקוֹיָה, דג'אן,דג'ן, דג'אן.

          הֵי דג'אן, הֵי דג'אנְקוֹיָה,

          הֵי דג'אנְוִילִי, הֵי דג'אנְקוֹיָה,

          הֵי דג'אנְקוֹיָה, דג'אן,דג'ן, דג'אן.

יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה, חֶבְרָיָא,          

אֵיפֹה הוּא אָחִי גְּדַלְיָה?        

- טְרַקְטוֹרִיסְט הוּא, לֹא בַּיְשָׁן!    

לֵייקֵ'ה עֲנָבִים בּוֹצֶרֶת,                   

בֵּיילֵ'ה בַּקּוֹמְבַּיְן קוֹצֶרֶת

בְּדג'אנְקוֹיָה, דג'אן,דג'ן, דג'אן.

          הֵי דג'אן, הֵי דג'אנְקוֹיָה...

מִי אוֹמֵר: "הַיְּהוּדִים

רַק סוֹחֲרִים בַּיְּרִידִים?          

עַצְלָן הַיְּהוּדִי, בַּטְלָן!"

זֶה יַגִּידוּ רַק שׂוֹנְאֵינוּ  

וְנִצְחַק: 'סְתַכְּלוּ עָלֵינוּ -                 

תִּלְמְדוּ מִדג'אן,דג'ן, דג'אן.

          הֵי דג'אן, הֵי דג'אנְקוֹיָה...

גם נחומי הפך את תחנת הרכבת ל'כפר קטן'. 'אברשה' היה ל'גדליה', וביילה הוותיקה קיבלה תפקיד חדש בקולחוז – בוצרת ענבים...

ולבסוף התרגום של עמוס ותמר רודנר, שנדפס לאחרונה בספרם זמר'ל (הקיבוץ המאוחד, 2012, עמ' 72):

וזו חבורת הזמר שהם, בניהולו המוסיקלי של מוטקה שלף, שרה את תרגומם של הרודנרים בתקליטוֹרָה 'הי ציגעלעך' (2011), שצורף לספר זמר'ל:

'היכן אחי אברשה?' חקלאים יהודיים באוקראינה, סוף שנות העשרים (מתוך ארכיון אורט)

ג. פיט סיגֶר מתרגם ושר

ומתברר שיש גם תרגום לאנגלית, שבו הפך 'הדוד אברשה' ל'דודה נטשה'...

ומי תרגם ומי שר (בקונצרט באוניברסיטת שיקגו ב-13 בספטמבר 1957), אם לא פיט סיגֶר הגדול, שברשימה הקודמת מצאנו אותו שר את 'בדרך לאילת'... בעברית!



וכאן פיט סיגר שר ביידיש, בהקלטה משנות השישים:

 

אלה המילים:

When you go from Sevastopol 

On the way to Simferopol
Just you go a little farther down

There s a little railroad depot
Known quite well by all the people
Called Zhankoye
Dzhan, Dzhan, Dzha,

Chorus:
Hey Zhan hey Zhankoye
Hey Zhanvili, hey Zhankoye
Hey Zhankoye, Dzhan, Dzhan, Dzhan
Hey Zhan hey Zhankoye
Hey Zhanvili, hey Zhankoye
Hey Zhankoye, Dzhan, Dzhan, Dzhan

Now if you look for paradise
You'll see it there before your eyes
Stop your search and go no farther on
There we have a collective farm
All run by husky Jewish arms
At Zhankoye, Dzhan, Dzhan, Dzhan

Repeat Chorus

Aunt Natasha drives the tractor
Grandma runs the cream extractor
While we work, we all can sing our songs
Who says Jews cannot be farmers
Spit in his eye who would so harm us
Say Zhankoye, Dzhan, Dzhan, Dzhan

Repeat chorus 

להקת 'האורגים' (פיט סיגר והבנג'ו, באמצע)

תודה לגרימי גלעד, נחומי הרציון, מיכאל לוקין ואלכס נקריאקוב

בעלי התוספות

אלכס נקריאקוב איתר את ההקלטה המוקדמת ביותר של 'דזשאַנקויע' ביידיש, והיא נעשתה במוסקבה בשנת 1938. זמרת הסופרן היא שרה פיביך (Fibich) ובגרסה שהיא שרה יש שינויי נוסח רבים.

ההקלטה נמצאת באתר Russian-Records.com; יש ללחוץ על תיבת הנגינה.

בדברי ההסבר להקלטה זו נרשם באנגלית גם שמו של מחבר המילים – א' ופרין (А. Веприна; A. Veprin), שעליו לא ידוע לי מאומה. אבל מהטקסט ברוסית מתברר שהכוונה איננה למחבר השיר אלא למעבד המנגינה. זהו, ככל הנראה, המלחין היהודי-הסובייטי אלכסנדר ופריק (Александр Моисеевич Веприк; 1958-1899). תודה לאורי יעקובוביץ' ולמגיב האנונימי.

והנה גם סרט (ברוסית) על ההתישבות היהודית בקרים. הביצוע של 'דזשאַנקויע' נמצא בתזמון 13:20.

עודד רוכב לתל-חי

בעקבות הרשימה על תל חי העביר לי ד"ר שאול כ"ץ את הסריקה הזו. עמוד בודד, שנתלש כנראה מתוך ספר מקראות לתלמידי ישראל החביבים.

מי כתב? מי צייר? מיהו עודד?

חידה היא. ושמא יש פותר?

ברוך הבא: ליהודים היתה אורה ושמחה

כתב וצילם ברוך גיאן

שעת בוקר מוקדמת של שושן פורים ורחובות שכונת מאה שערים כמעט ריקים. אט אט השכונה מתעוררת.

בשעה שמונה וחצי בבוקר כבר יוצאים חסידי תולדות אהרון לחצר בתי אונגרין, ילדים חוזרים מן המכולת וחנויות שמציעות משלוחי מנות מוכנים פתוחות גם הן. במאפיות של 'גרליץ' ו'נחמה' מוכרים חלות ענקיות שנאפות במיוחד לפורים. בבתי אונגרין עובר יהודי חרדי ומגילת אסתר בידו במארז כסוף ויפה. לבקשתי הוא פותח אותה ומתחיל לקרוא 'ויהי בימי אחשורוש'...



אני עולה אל בית הכנסת בישיבת חת"ם סופר ומקשיב לקריאת המגילה. משם עברתי ל'ישועות יעקב', בית הכנסת הגדול שבלב השוק של מאה שערים. כאשר נשמע השם 'המן', רעש מחריש אוזניים עולה מבית הכנסת וסביבתו.

ילד חוצה את השכונה ובידו רעשן. לבקשתי הוא מסובבו והילדים המקיפים אותנו מתבוננים בסקרנות. במכלול השטיבלך כבר מתכנסים מתפללים וחוגגים רבים. זקן עליז חבוש בכובע קש ותוספות צבעוניות משמח בצלילי תוף וחצוצרה עליזים את לבם של הילדים המחופשים. שנים רבות – שח לי אותו זקן – הוא סובב בשכונה. בעבר היה לו רעשן ענק וכבד, אך עם השנים נאלץ להחליפו בתוף קל משקל.

'מעות פורים', במטבעות ובשטרות, מחליפים ידיים בשטיבלך. גם אני הבאתי מטבעות וחילקתי לילדים, שמצדם שמחים להתמסר למצלמה. ברחוב מאה שערים עובר אורח מפזר עשרות שקלים במטבעות וילדים מלקטים מן השלל.

השכונות החרדיות של ירושלים אפרוריות בדרך כלל. אבנים ואבנים, רחובות שאין בהם עצי נוי רבים, דשאים או ירק. הכל מאופק, מחמיר, קודר ונטול שמחת חיים. אבל בפורים נצבעים הרחובות בגוונים עזים, שמחים ולא מוכרים, בעיקר הודות לתחפושות הססגוניות של הילדים. 

בבתי אונגרין אני פוגש 'מעורב' ירושלמי: רבי יוחנן הסנדלר, רחל המבכה על בניה, אהרון ואבני החושן, דוד המלך וכינורו, דניאל בגוב האריות, ומה לא? 

ילד ממשפחה חסידית התחפש לרבי, עם קפוטה אדמור"ית וזקן עבות מצמר גפן...

יש תחפושות של פעילי זק"א, אחיות, שוטרים, ערבים, ואפילו רחמנא ליצלן חיילי צה"ל.

צעירים מחסידות זוויהל, מחופשים לחיילים צרפתים ומזוודות ג'ימס בונד בידיהם, יצאו לאסוף מעות פורים.

וגם ילדים מצטעצעים בשלל כובעים וכותפות.

עוד נראו שואבי מים, חלבנים ו'קאובויס', והיו גם שודד ים, טייס אמריקני ואפילו אסטרונאוט...

הילדות לבושות בדרך כלל בלבן, ככלות או שמא כמלכות.

מודעות קיר מזהירות את הגדולים והקטנים לשמור על הצניעות גם בימי הפורים, ובמיוחד שלא להתחפש ב'בגדי צבא ושוטרים'. 

אבל המציאות חזקה מכל מודעה...

לעומת הילדים, 'נשות השאל' ('נשות הטאליבן' בסלנג החרדי) לא זקוקות למודעות אזהרה. הן צנועות בפורים כמו בכיפורים. 

אני מחליט להיכנס לישיבה של חסידי ברסלב. מוסיקה חסידית, שירה וריקודים מקדמים את פניי. בפנים נמזג היין בכוסות חד-פעמיות.

השעה כבר עשר וחצי והתנועה ברחובות הולכת וגדלה. זו שעת משלוחי המנות ודומה שהשכונה כולה על רגליה. זהו מחזה מרהיב. משלוחי המנות מכל הסוגים והגדלים. יש צנועים, ובהם כמה חטיפי שוקולד כדי לצאת ידי חובה, ויש מושקעים, יצירות אמנות של ממש. משלוחי מנות של שוקולדים, עוגות ודגים מחליפים ידיים, וכולם אצים ורצים להגיע בזמן ליעדם.

בשעת צהריים אני מחליט לפרוש מהקרנבל היהודי. מניסיון רב שנים אני יודע שבעוד זמן קצר יתחילו הצעירים הללו להגיר לגרונם 'משקה' ולשתות 'עד דלא ידע'. בשעה כזאת עדיף לא להיות כאן...