א. על הלחן המקורי של שיר הפלמ"ח
שיר הפלמ"ח – פלוגות המחץ של ההגנה – עדיין, כך נדמה לי (וכנראה שאני טועה), מוכר לרוב ילדי ומבוגרי ישראל. צירוף מקרים: במוצאי שבת (26 בפברואר 2011) הוקדשה הפינה 'רגע של עברית' ברדיו להמנון זה. יהודה זיו, מוותיקי הפלמ"ח, סיפר על הולדת השיר ('שיר ולא המנון!' – תיקן אותי יהודה) ועל הלחן המקורי שלו – רוסי כמובן – ואף שר אותו בקולו במנגינה ההיא. פינה זו עוררה אותי לחקור את גלגולי השיר.
הוספה (25 במרס 2014)
יהודה זיו, איש הפלמ"ח ובן הפ"ח, הקליט לא מכבר את השיר בשלמותו על פי המנגינה המקורית. הנה הוא כאן מזמר במלוא גרונו עם בתו יפעת, כשעל הפסנתר מלווה אותם הבן אלון:
_________________________________________________________
והנה תוך כדי כתיבה על שיר הפלמ"ח אני שומע ברדיו על מותה של נתיבה בן-יהודה, הסופרת ושדרנית הרדיו המחוספסת, שרבים בירושלים ובארץ הכירוה, וזיהו אותה עם דור הפלמ"ח ועם מילוני הסלנג שהוציאה יחד עם דן בן-אמוץ. הדברים הללו מוקדשים אפוא לזכרה.
יהודה זיו, איש הפלמ"ח ובן הפ"ח, הקליט לא מכבר את השיר בשלמותו על פי המנגינה המקורית. הנה הוא כאן מזמר במלוא גרונו עם בתו יפעת, כשעל הפסנתר מלווה אותם הבן אלון:
_________________________________________________________
והנה תוך כדי כתיבה על שיר הפלמ"ח אני שומע ברדיו על מותה של נתיבה בן-יהודה, הסופרת ושדרנית הרדיו המחוספסת, שרבים בירושלים ובארץ הכירוה, וזיהו אותה עם דור הפלמ"ח ועם מילוני הסלנג שהוציאה יחד עם דן בן-אמוץ. הדברים הללו מוקדשים אפוא לזכרה.
 |
| נתיבה בן יהודה בתש"ח (הזירה הלשונית) |
ב. על השיר בלחנו של דוד זהבי
הפלמ"ח נוסד כידוע כבר בשנת 1941. זמן קצר לאחר מכן כבר חובר ההמנון בידי זרובבל גלעד (1988-1912) מקיבוץ עין חרוד (לימים מאוחד), שהיה בעצמו פלמ"חניק.
על הדרך בה חובר השיר מסופר בוויקיפדיה:
זרובבל גלעד שהיה מגויס בפלוגה א' בתחילת דרכו של הפלמ"ח, נתבקש על ידי מפקד האימון לכתוב שיר למסיבת סיום "תוכנית 200 השעות" של האימון הבסיסי. לשם כך פטר אותו המפקד מיום אימונים, אולם גלעד ויתר על הפטור וכתב את השיר בזמן ששמר. במסיבה הושמע השיר בלחן רוסי (לחן השיר "פּוֹ דּוֹלִינָם אִי פּוֹ וְזְגוֹרְיָאם" שעליו הולחן גם השיר "הלוך הלכה החבריא"). השיר מתאר את אופיו הקרבי ואת פעילותו הצבאית של הפלמ"ח ואין בו אזכור של אופיו העובד, משום שהוא נכתב חודשים ספורים אחר הקמת הפלמ"ח, בטרם נתקבל "הסדר העבודה והאימונים".
בשנת 1943 בשעה שהחליטה תנועת הנוער העובד על גיוס כלל גרעיניה לפלמ"ח, הלחין בוגר התנועה חבר נען דוד זהבי, לחן עברי לשיר. הלחן החדש פורסם תחת הכורת "שיר הפלוגות" בעיתון הנוער העובד "במעלה" גיליון 12 (292) 25 ביוני 1943. שם הפלמ"ח לא נזכר בפרסום בעיתון, מטעמי חשאיות, והמילים "אנו אנו הפלמ"ח!" הוחלפו ב"אנו, ההולכים בסך!".
בעלון הפלמ"ח מס' 24-25 (נובמבר-דצמבר 1944) הוא נדפס שוב כ"שיר הפלוגות" בליווי הלחן של זהבי, ובהסתרת שם הפלמ"ח, אולם הוכנס בו עוד שינוי קל במילה אחת בבית השלישי : "כָּל בָּחוּר וְטוֹב – לַנֶּשֶׁק – בָּחוּרה עַל הַמִּשְׁמָר!". בית זה הופיע בשנית בשער עלון הפלמ"ח מס' 51-52 (אפריל-מאי 1947). שינוי המילה בא להצביע על אופיו השוויוני של הפלמ"ח.
הנה המילים הכל כך מוכרות:
מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר, אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח.
מִמְּטוּלָה עַד הַנֶּגֶב,
מִן הַיָּם עַד הַמִּדְבָּר -
כָּל בָּחוּר וְטוֹב - לַנֶּשֶׁק
כָּל בָּחוּר עַל הַמִּשְׁמָר!
נָתִיב לַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם,
שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים,
מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל,
בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִים.
רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח.
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח.
מִמְּטוּלָה עַד הַנֶּגֶב,
מִן הַיָּם עַד הַמִּדְבָּר -
כָּל בָּחוּר וְטוֹב - לַנֶּשֶׁק
כָּל בָּחוּר עַל הַמִּשְׁמָר!
נָתִיב לַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם,
שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים,
מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל,
בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִים.
רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח.
אגב, הביטוי 'מסביב יהום הסער', שחדר היטב לשיח הישראלי (כולל החרדי) ונשמע כל כך תנ"כי, הוא ככל הנראה פרי דמיונו היוצר של זרובבל גלעד. דומני שלא שמו לב לכך, אך מה שהשפיע על גלעד היה, ככל הנראה, שיר ידוע של י"ל גורדון משנת 1881, שהיום כבר נמחק כמעט לגמרי מהזיכרון הספרותי הקולקטיבי, והוא 'בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ'. יל"ג כתב שם: 'סַּעַּר מִתְחוֹלֵל, יֵהֹם הָרוּחַ ... אַל תִּירָא, יַעֲקֹב, אַל נַפְשְׁךָ תָּשׁוּחַ'.
ולשיר עצמו. הנה כמה ביצועים מרגשים של המנגינה המוכרת. קודם כל, מקהלה ותזמורת – כמו שצריך – בניצוחו של זיקו גרציאני (הוקלט ב-1969).
וכאן בהקלטה טובה יותר:
באתר זמרשת מוסיפים ומספרים כי לשיר הפלמ"ח היתה גרסה מושרת נוספת, בעלת אופי ליצני, וגם היא נלקחה מאוצרות הזמר הרוסי – מנגינת 'סמרה, הופ' (בשל אורך היריעה לא ניכנס אליה עתה).
ג. הלוך הלכה החבריא: עיבוד עברי לשיר פרטיזנים רוסי
כאמור, וכפי שאפשר לשמוע מדבריו ושירתו של יהודה זיו, הלחן המקורי של שיר הפלמ"ח, זה שקדם ללחנו של דוד זהבי, היה רוסי. הוא נלקח מנעימה ששמה По долинам и по взгорьям, שפירושה 'דרך עמקים ומעל גבעות'. השיר נקרא גם 'שיר הפרטיזנים של נהר אמוּר'. אמור (Amur) הוא מחוז במזרח הרוסי הרחוק (כ-8,000 ק"מ ממזרח למוסקבה), מה שקרוי מנצ'וריה הפנימית, ובתחומו עובר נהר גדול באותו שם שחלקו נמצא גם בסין. ובימי מלחמת האזרחים (1922-1918) התחוללו גם שם קרבות עזים.
כאן אפשר לשמוע ביצוע של השיר המקורי בפי מקהלת הצבא האדום בניצוחו של בוריס אלכסנדרוב (בנו של מייסד המקהלה) ההקלטה כנראה משנות החמישים:
על פי ג'ון רילי ,[John Riley] בספר Shostakovich: A life in Film לונדון, 2005) עמ' 119, כאשר השיר הוקלט לראשונה, יוחס לאלכסנדר אלכסנדרוב [לחן] וסרגיי יאקובלביץ' אלימוב [מילים], אך כאשר הוקלט שוב שונו שמות המחברים לפ[טר] פרפיונוב וא[יליה] אטורוב.
על פי הספר של גנאדי פוז'ידאייב: "אנסאמבל הצבא האדום - הדרך של השירים והתהילה", עמודים 66 - 67, חיבר את השיר פיוטר סמיונוביץ' פארפיונוב שהיה פרטיזן בסיביר ובמזרח הרחוק. השיר נכתב במזרח הרחוק עוד בשנת 1920, והתגבש סופית בשנת 1922. פארפיונוב קרא לשיר "המנון פרטיזני" ("פארטיזאנסקי גימן") והקדיש אותו לזכרו של סרגיי לאזו (Lazo).
התעוררה שאלה איך אצל סרגיי אלימוב (1948-1892) הופיע השיר "שיר פרטיזנים של המזרח הרחוק"? - ב-1911 אחרי השתתפותו בתנועה המהפכנית הוגלה לסיביר, ובאותה השנה ברח לחו"ל. באותו הזמן הוא היה לא רחוק מהאירועים שהתרחשו במזרח הרחוק - בחארבין (שם ב-1920 יצא אוסף שיריו הראשון). בזיכרונותיו של הפרטיזן מהמזרח הרחוק נ. מאטווייב-בודרי מציין כי בהיותו בחארבין, במאי 1922 קיבל מכתב ממוסקווה מאת פיוטר פארפיונוב שבו הוא ביקש לדעת על השתתפות שירו "הדגל שלנו" ("Nashe znamya") ו"המנון פארטיזאני" שנמסרו לו זמן לא רב עד אז לעיתונים של חארבין.
שם בחארבין, כנראה, נכנס "המנון הפרטיזנים" לפנקס הרשימות של סרגיי אלימוב שחזר למולדת בשנת 1926. בשנות מלחה"ע השנייה אלימוב היה כתב צבאי. שייכים לו שירים ידועים [יש כאן מספר שמות שירים] לא מעט שירים כתב במשותף עם אלכסנדר אלכסנדרוב כאן עולה שאלה, שעד לזמן האחרון לא היתה לה תשובה ברורה, - לאיזו מוזיקה התאים פארפיונוב את שירו? בספרו על אופן חיבור השיר שלו (בז'ורנאל "קראסנוארמייץ אי קראסנופלוטיץ", מספר 21, שנת 1934) הוא מציין כי חיבר אותו "למלודיה של שיריו הראשונים", שאותם חיבר עוד ב-1914 ו-1915. מסיפורו עולה כי "המנון הפארטיזאנים" היה הרביעי שבשיריו, שנכתב לאותו המוטיב שכנראה יכל לשמש לפארפיונוב כוח משיכה מיוחד. בשאלה זו התעניין יורי ביריוקוב, חוקר ידוע של ההיסטוריה של חיבורים של רבים מהשירים הסובייטיים. מתחקור של וטראנים שפעלו במזרח הרחוק, הוא קבע שמנגינה זו, שהיתה מוכרת לפארפיונוב מהתקופה של לפני-המהפיכה, הפכה לאחת הנפוצות ביותר בצבא האדום עוד בשנות העשרים [של המאה העשרים]. אלכסנדר אלכסנדרוב גם הקליט אותה כשיר זמר של הגדוד הבסאראבי.
הקטע הבא יכול גם כן לייצג היטב את העניין של אלימוב/ פארפיונוב (תרגום מתוך "האנציקלופדיה הספרותית הקצרה, כרך 5, עמוד 611, הערך: פ.ס.פארפיונוב).
"המנון הפרטיזנים" ("פו דולינאם אי פו וזגוריאם", 1920) הפך לשיר עממי. ב-1929 המשורר ס. אלימוב, בחברו מונטאז' עבור מקהלת הצבא האדום, כלל בתוכו את "המנון הפרטיזנים". מאז הטקסט שלו יוחס לאלימוב. ב-1934 בעיתון "קראסנוארמייץ-קראסנופלוטץ" [מילולית: "חייל הצבא האדום - חייל הצי האדום"] (מס' 21) סיפר פארפיונוב את ההסטוריה של חיבור "המנון הפרטיזנים". אולם השאלה מי חיבר את השיר נשארה אז ללא הכרעה, כיוון שפארפיונוב נעצר*. ב-1962 בית המשפט העליון של הרפובליקה הרוסית אישר שהשיר שייך לפארפיונוב.
מכל מקום, כשפרצה מלחמת העולם השנייה זכה השיר שוב לפופולריות רבה, ומברית המועצות הוא התגלגל גם לארץ ישראל. כאן, בארץ, הכירו אותו בשם 'הלוך הלכה החבריא' והוא היה מוכר ואהוב על בני הנוער הארץ ישראלי בשנות הארבעים.
לשיר בעברית היו כמה נוסחים, כולל תרגום של אברהם שלונסקי (הם מובאים בזמרשת), שכולם שיקפו את אופיו הסובייטי-פרולטרי (החבריא הולכים לצבא האדום, והפועלים מנתקים את כבליהם). זו היא הגרסה של הנרי קלאוזנר (2009-1918) מקיבוץ יקום:
הָלוֹךְ הָלְכָה הַחֶבְרַיָּא
לַצָּבָא הָאָדֹם לַעֲבֹד לַצָּבָא הָאָדֹם לַעֲבֹד תְּפֹשׂ הַנֶּשֶׁק, הַךְ קָדְקֹד. פּוֹעֵל, נַתֵּק אֶת כְּבָלֶיךָ! תָּקוּם, תִּפְרֹק אֶת הָעֹל! הִגִּיעַ יוֹם הַחֹפֶשׁ – נִצְעַד לִקְרַאת הַדְּרוֹר. |
יש אין ספור ביצועים של השיר. הנה כמה מהם.
ביצוע מודרני של מקהלת הצבא האדום:
חסכתי מכם את הביצועים שמצאתי בגרמנית (!) ובהונגרית...
ב-1973 הופק הסרט היוגוסלבי The Battle Of Sutjeska (הקרב על סוטייסקה), בכיכובו של ריצ'ארד ברטון בתפקיד המרשל טיטו. הסרט מספר על המתקפה הגרמנית (שנכשלה) על הפרטיזנים היוגוסלבים. הפרטיזנים, בפיקודו של טיטו, התרכזו ליד הנהר סוטייסקה (דרום-מזרח בוסניה) וניהלו מתקפת נגד בכוחות נחותים בהרבה. בפתיחת הסרט נשמעת נעימת 'הלוך הלכה החבריא'.
ד. דמיטרי שוסטקוביץ ומלחמת האזרחים בספרד
ועוד גלגול היה לשיר זה. ב-1936 חיבר המלחין הרוסי המפורסם דמיטרי שוסטקוביץ (1975-1906) מוסיקה להצגה בשם 'הצדעה לספרד', שעסקה במלחמת האזרחים בספרד, ותמכה כמובן בכוחות הרפובליקנים שלחמו בפשיסטים. ההצגה נכתבה בידי המחזאי אלכסנדר אפינוגנוב (1941-1904) ושוסטקוביץ, שכאמור חיבר את המוסיקה, שילב בתוכה גם את השיר המפורסם.
ה. מול גשר הנהר: 'הגבעטרון' ו'השיבולים'
הגלגול האחרון של שיר זה הוא עיבוד עברי (לא תרגום) של דידי מנוסי, שנקרא 'מול גשר הנהר' בביצוע הגבעטרון.
היא עמדה אל מול גשר הנהר
שעליו הפסיע אתמול
גדוד של אלף פרטיזנים
ואחד יקר מכל.
את פניו הקפיא רוח הנהר
אך ליבו עדיין בוער,
אלף נערות הכיר הוא
ואחת יפה יותר.
השדה שמעבר לנהר
ערירי כאילו אשם,
אלף מצבות עומדות שם
ואחת מהן בלי שם.
האביב ממיס קרח בנהר
ובשלל צבעיו מרתק,
אלף ילדים שרים לו
וילדון אחד שותק.
הם עומדים אל מול גשר הנהר
שעליו אי פעם צעד
גדוד של אלף פרטיזנים
ואחד יקר לעד.
שעליו הפסיע אתמול
גדוד של אלף פרטיזנים
ואחד יקר מכל.
את פניו הקפיא רוח הנהר
אך ליבו עדיין בוער,
אלף נערות הכיר הוא
ואחת יפה יותר.
השדה שמעבר לנהר
ערירי כאילו אשם,
אלף מצבות עומדות שם
ואחת מהן בלי שם.
האביב ממיס קרח בנהר
ובשלל צבעיו מרתק,
אלף ילדים שרים לו
וילדון אחד שותק.
הם עומדים אל מול גשר הנהר
שעליו אי פעם צעד
גדוד של אלף פרטיזנים
ואחד יקר לעד.
הנה הביצוע 'הקלאסי' של הגבעטרון (תודה לגרימי גלעד)
