‏הצגת רשומות עם תוויות חתונה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חתונה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 13 בפברואר 2025

ארץ הקודש: שובבים ומכוונים, אשת חיל, בשעה החמישית

א. שובבים


על תיקוני שובבי"ם (ולא 'השובבי"ם' כמו במודעה, שכן מדובר בראשי התיבות של פרשיות השבוע של ספר שמות: שמות, וארא, בֹּא, בשלח, יתרו, משפטים) כבר כתבנו בעבר (למשל כאן), אבל התיקון השנה, שנערך בניצוחו של המקובל והרב הגאון אליהו אסרף, הוא באמת משהו מיוחד.

בתיקון הזה יש מחירון עבירות, וכשהתעניינתי אצל מביני עניין הוסבר לי שמדובר בעסקה ממש טובה.

כך למשל על קיום יחסי מין עם אשת איש תשלם רק 1,000 ש"ח. יחסי מין עם גויה – רק 650 ש"ח, ומשכב זכר – 700 ש"ח בלבד. ניבול פה וכעסים, כולל קללות כלפי אבא ואמא, זו ממש מציאה, חוץ מתיקון כעס שמחירו נקוב ל-453 ש"ח (מן הסתם גימטרייה כלשהי). עבריינים כבדים שימו לב, 'אפשר יותר מתיקון אחד'!

אהבתי גם את הכתובת של בית המדרש: רחוב חטיבת הראל... מה שנקרא הכרת הטוב.

והנה עוד תיקון שובבי"ם המיוחד לעוון נידה (רק מין יש להם בראש?), הפעם בעיר הקודש בני ברק

לבחירתכם 'מלקות ברחוב בעל התניא' (נשמע כמו כותר של רומן סאדו-מזוכיסטי) או 'גלגולי שלג ברחוב הרב הירש'. מעניין מאיפה הביאו שלג לגלגולים הללו... בכל אופן בבני ברק התיקונים הרבה יותר זולים. 200 ש"ח בלבד.

תודה לאביעד הכהן ולרמי נוידרפר

על הצלחתו המסחררת של תיקון השלג ראו בכתבה שהתפרסמה ב-ynet.

את התיקונים האלה כבר פספסנו, אבל אפשר כבר להיערך עם העבירות המתאימות לקראת התיקונים שיהיו בשנה הבאה.


ב. מכוונים בקודש

צילום: דותן גורן

מקצוע חדש נולד, אולי כלקח מאסון הר מירון (2021). אין עוד סתם 'סדרנים', מעתה אמרו: 'מכוונים בקודש'...

צולם בהילולת הבאבא סאלי בנתיבות.


ג. אשת חיל מי ימצא

צילום: מד"צ

אם אפשר לסכם בשתי מילים (וכנראה שזה בלתי אפשרי) ובלשון קצת יותר מודרנית את מעלותיו של צבי אלימלך פרידמן, החתן דנא, הרי אין ספק שמדובר ב'בחור כארז', או אולי 'אחלה גבר'. מציאה של ממש שאין כמוהו בעולם. 

אם למישהו יש ספק, הוא מוזמן לקרוא את מגילת השבחים העצומים שעיטרו לו אוהביו ביום אירוסיו, ואף טרחו להדפיסם במודעה פומבית ולהדביקה בחוצות ירושלים (באופן ספציפי, בשכונת גאולה).

קראתי בהתפעמות את כל השבחים ולבסוף נותרתי בשאלתי: מי היא אשת החיל שזכתה להתארס לאיש המעלה הזה? שמה אינו נזכר כלל. אולי מישהו מן המברכים בעלי המליצה ייזכר בשמה עד החתונה. אכן אשת חיל מי ימצא?


ד. בשעה החמישית (אם עד אז לא יחזור הרבי)

עוד מזל טוב מגיע לחסידי חב"ד ששמחו השבוע בשמחת החתן והכלה (שם הכלה רבקה נזכר. הידד!) של משפחות וולף מאודסה ולזר ממוסקווה (אבי הכלה הוא ברל לזר, המכונה 'הרב של פוטין'). החתונה נערכה השבוע בארץ הקודש, אולי זה גם קשור לכך שאודסה באוקראינה ומוסקווה ברוסיה, אז הכי פשוט לחגוג במקום נייטרלי.


למי שאינם רגילים בהזמנות חתונה חסידיות בכלל וחב"דיות בפרט נעיר את תשומת הלב לשני דברים מעניינים:

ראשית, נכתב בהזמנה כי החתונה תיערך 'בשעה החמישית*'. מה היא השעה החמישית, כאשר בפירוט למטה  שאליו מפנה הכוכבית  כתוב בפירוש שהחופה תיערך בשעה 18:30? 

בערך 'הזמנה לחתונה' שבחב"דיפדיה (יש דבר כזה) כתוב לאמור:

מדייקים לכתוב בנוסח ההזמנה שהחתונה תתקיים 'בשעה החמישית' כיון שהחתונה קשורה עם התגלות והתאחדות חלקי היחידה שבנשמה של האיש והאשה, שהיא הבחינה החמישית של חלקי הנפש, ומציינים בכוכבית את השעה המדוייקת של החופה.

ושנית, שימו לב לשורה התחתונה בהזמנה. השורה כתובה ביידיש וזה תרגומה:

שנזכה לראות את הרבי כאן למטה [בעולם הזה] בגופו, ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו.

הרבי הוא כמובן 'הרבי', בה' הידיעה: מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויץ', שיש אומרים כי הלך לעולמו בשנת 1994 ומאז לא נראה עוד. 

ומה זה 'למטה מעשרה טפחים'?

גם כאן נצטט מתשובתו של מנחם ברוד באתר חב"ד:  

זה ביטוי שמבוסס על מאמר חז"ל מפורסם. במסכת סוכה (דף ה עמ' א) נאמר: 'מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו אליהו ומשה למרום'. הגמרא שואלת מיד, והרי נאמר וירד ה' על הר-סיני? והיא משיבה: 'למעלה מעשרה טפחים'. מוסיפה הגמרא ושואלת: והרי נאמר 'ומשה עלה אל האלוקים'? ושוב באה התשובה: 'למטה מעשרה טפחים'. 

כלומר, המושג 'למטה מעשרה טפחים' מבטא את העולם הזה הגשמי, הפיזי, ואילו 'למעלה מעשרה טפחים' הכוונה לעולם הרוחני העליון. כשמבקשים שהמשיח יבוא, ייתכן שהבקשה תיענה והוא אכן יבוא 'למעלה מעשרה טפחים', כלומר, בעולם רוחני עליון. לכן מוסיפים ומבקשים שהוא יבוא 'למטה מעשרה טפחים', כלומר, בעולם הגשמי והפיזי שלנו, או במילים פשוטות  שיבוא משיח כפשוטו ותהיה גאולה כפשוטה.

ובמילים אחרות, הרבי שיבוא – בכל יום שיבוא – הוא הוא המשיח כפשוטו.

נשתתף אפוא בשמחת הנישואין בשיר הנפלא של דן אלמגור (מותאם ללחן של ז'ילבר בקו) מפי שלישיית הגשש החייור 'כשיבוא המשיח':

יום רביעי, 19 בינואר 2022

מפה ומשם: מָגֵן הילדים, תפוזים, תיאום נישואין, חירום, חידה

א. הציב ילדי ישראל על דרך טוב...

כך נראית המצבה שהונחה לאחרונה על קברו של חיים וַלְדֶר, סופר הילדים החרדי, ששלח יד בנפשו לאחר שנחשפו פשעיו כסוטה מין, שניצל את מעמדו הרם ופגע בנשים ובילדים.

קריאת נוסח השבחים וההפלגות, המגובב עד זרא, שבחרו בני המשפחה לכתוב על המצבה, מצביעה על הכחשה מוחלטת של המציאות. זה הזכיר לי את שאלתו של הנוסע והביבליוגרף אפרים דיינרד, שתהה: אם כל היהודים שקבורים בבתי הקברות שלנו הם ישרים וצדיקים, היכן קבורים הגנבים והרמאים...

בית העלמין סגולה, פתח תקוה (טוויטר)

ב. שביל עלי התפוזים

פירות ההדר בשוק רמלה נראים עם עלים טריים כאילו נקטפו עכשיו.

למטה אפשר לראות את ארגז העלים, מוכן ומזומן לכיסוי הפירות הבאים...

צילום: פיני גורליק

ג. חתונה בחוף אשדוד

הצעות נישואין יש לתאם מראש עם מרינה, ורק בין תשע לאחת! 

צילום: צביקה גילדוני

מתברר כי עיריית אשדוד מחמירה מאוד בענייני הצעות נישואין. גם ב'מצודה' של אשדוד לא מוכנים שתציעו נישואין בלי תיאום מראש:

צילום: טל סגל

ד. חירום יציאת

כך משולט אוטובוס אגד בקו 75 בירושלים. מלבד השילוט המשובש הציור עצמו אינו מובן: האם את החלון יש לנפץ במכת אגרוף?

צילום: דובי גולדפלם

ה. חידה למביני עניין

מי מקוראינו יידע לזהות את מיקומה של מצבת הזיכרון הזו?

פתרון מלא יובא במוצאי שבת (אלא אם מישהו מן הקוראים יצליח לפתור זאת קודם לכן).

*

אכן, כפי שכמה קוראים כבר פתרו, מדובר בבית יד לבנים בהוד השרון. הנה התמונות המלאות שמספרות את סיפורו של הגלעד. על סיפורו של השיר 'אדמה-אדמתי' של אלכסנדר פן, ראו ברשימתו של יהודה זיו, 'היכן הן גִבְעוֹת שֵׁיך-אַבְּרֶק וְחַרְתִּיָה?', בלוג עונג שבת, 17 בדצמבר 2012.

צילומים: איתמר לויתן

יום שני, 3 בינואר 2022

ארץ הקודש: הנחת כוס, דולר של הרבי, נדרים, מזוזות ונטלות, פשקוויל בהמשכים

א. מנהג חדש בא למדינה

יהודים שרוצים להעניק כבוד – אמיתי או מדומה – ימצאו תמיד את הדרך: לפתוח את ארון הקודש ולסגור אותו, ביחיד, בצמדים ובשלישיות, לקבוע שילוט מופרך, להושיב את המתכבד לימינו או לשמאלו של המכבד, להעביר את התינוק מיד ליד בדרכו למוהל, לכבד בברכת 'המוציא' ובברכת המזון ועוד כהנה וכהנה המצאות, כחול אשר על שפת הים.

הנה מנהג חדש שכמותו טרם ראיתי. 

העיתונאי והשדרן הוותיק והאהוב (עליי לפחות) אריה גולן הוזמן זה לא מכבר לחתונת נכדו של ברק'ה וולף, דובר חב"ד המנוח, שהיה ידידו של גולן. החתונה נערכה בכפר חב"ד בי"א בטבת והשמחה הייתה רבה. רצו המארגנים לכבד את ידיד המשפחה במשהו, אך כיוון ש'שבע הברכות' כבר נתפסו, ומה גם שגולן אינו בדיוק 'תמים' מאנ"ש שמקפיד על קלה כחמורה, המציאו לכבודו את מנהג הנחת הכוס מתחת לרגלי החתן.

הסרטון הזה צורף לרשימה על החתונה שהתפרסמה באתר COL, חב"ד און ליין:

ב. הגרלה

ועוד מעסקי חב"ד. בבית חב"ד ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים עורכים הגרלה שבהררי קודש הולדתה.

צילום: טובה הרצל

ג. נדרים פלוס

ליד בית הכנסת בשכונת זכרון משה בירושלים אפשר לתרום בכרטיס אשראי בתוך 'כספומט' ייחודי ('עמדת תרומת נדרים ונדבות').


הכספומט שולב בתוך שלט ענק, ולצדו קופסת צדקה מסורתית ומעין כוך שבו מונחים גליונות כתב העת החשוב 'השגחה פרטית'.

במי ובמה בדיוק תומכים כאן? לא ברור. העיקר שבזכות תרומתכם האמונה תגיע לכל מקום – מארץ ישראל (לא ממדינת ישראל, חלילה) ועד ארגנטינה ואוקראינה.

צילומים: מנחם רוזנברג (לחיצה על הצילום תגדיל אותו)

למטה באותיות קטנות מגובבים שמות של מאות יישובים, שאליהם כנראה תתפשט האמונה בזכות תרומותיכם. לא מצאתי שום הגיון ברשימה: קיבוצים, מושבים, התנחלויות, הכל בכל מכל כל, ונראה שהם הועתקו מאלפון יישובים כלשהו. 


ומה יוצא לנו מכל זה? חוץ מקיום המצווה הגדולה, מדי ערב ראש חודש יוזכרו שמות התורמים 'על ציון בעל חובת הלבבות'.

אפשר היה לצפות מאנשים שעולים בקביעות למצבה של קדוש, שיידעו שהספר, שנכתב בערבית במאה ה-11 על ידי רבי בחיי אבן פקודה, נקרא בדרך כלל חובות הלבבות (אכן, גם השם 'חובת הלבבות' נמצא בשימוש, כפי שנרשם על המצבה). כמו כן, רוב החוקרים סבורים שרבינו בחיי אבן פקודה מת ונקבר בסרגוסה שבספרד, וקברו בצפת הוא בדוי, ולכל היותר הוחלף עם בחיי אחר, רבינו בחיי בן אשר, שחי גם הוא בסרגוסה שבספרד במאות 14-13. 

(כוכב הנופש)

ד. מזוזה בשירותים

ארץ הקודש היא כל כך קדושה שאפילו בכניסה לשירותים קובעים מזוזה (צולם במשרדי חברת אוויס בפי גלילות).

ההלכה, אגב, אוסרת זאת מכל וכל.

בשלחן ערוך, יורה דעה, רפו (מקומות החייבים במזוזה), סעיף ד, נכתב בפירוש:

בית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה  פטורים לפי שאינם עשויים לדירת כבוד.

צילום: זאב קינן

ה. נטילת נטלות

ביציאה מבית הקברות של קיבוץ עין הנצי"ב בעמק בית שאן יש, כנהוג, ברזייה ונַטְלוֹת, למען ייטול המבקר היוצא מבית הקברות את ידיו ויטהרם, באופן סמלי, מטומאת המת השורה על המקום. 

והנה ראו חברי הקיבוץ שהנטלות ניטלות ונעלמות, טכסו עצה ומצאו כיצד לזכות את הרבים מחד גיסא, ולא להעמיד מכשול בפני עיור מאידך גיסא.

הנטלות הולחמו לבוכנות, כך שניתן למלא אותן במים ולסובבן לצורך הנטילה בלבד, אך לא לנטול אותן 'בטעות'...

צילום: אריה הניג

ו. אבקת חלב נוכרי

ובכן, אין – חוזר אומר: אין – אבקת חלב נוכרי בשקיות האשפה של סנו סושי.

צילום מסך: צבי יפה (לחיצה על התצלום תגדיל אותו)

ז. פשקוויל החודש

מחלל שבת, כידוע, דינו מוות ('וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת'  שמות, לא 14). עכשיו הורחב פסק הדין גם על מי שלא לומד הלכות שבת. ראו הוזהרתם!

צולם ברחוב מאה שערים בירושלים.

צילום: אבי בלדי

פשקוויל בהמשכים, או פרשת הזיוף החמורה באומן


לא להתבלבל בקריאת כותרת הפשקוויל הבא: כתוב שם 'פרשיית הזיוף הלא מקצועי' (ולא מה שעובר בראש שלכם)...

צילומים: אבי בלדי


יום רביעי, 5 באוגוסט 2020

קול חתן וקול כלה: מארכיונו של צלם חתונות


צילומים: דנצ'וּ ארנון

היום ט"ו באב, 'יום האהבה' היהודי, שמימי קדם ועד היום נוהגים בני ובנות ישראל למצוא בו את זיווגם, להשתדך ולהתחתן.

הן כך נאמר במסכת תענית (פרק ד, משנה ח):
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ ... וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת [מחוללות] בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? 'בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בּוֹרֵר לְךָ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה'.
יש עוד כל מיני סיבות שנתנו חז"ל מדוע דווקא זכה יום ט"ו באב לציוּן מיוחד: כלו מתי המדבר, הותרו השבטים להינשא אלו עם אלו, ובמיוחד הותר שבט בנימין שהוחרם בימי פרשת 'פילגש בגבעה', הרוגי ביתר מימי מרד בר כוכבא הובאו לקבורה, ועוד, אבל אנו נסתפק ביום הזיווגים והחתונות.

לכבוד התאריך החשוב הזה ליקט דנצ'ו ארנון מתוך אוספיו כשישים תמונות של טקסי אירוסין, חינה וחתונות בישראל, שאותן צילם בעשרות השנים האחרונות. חרדים, בדווים, נוצרים, מוסלמים, צ'רקסים, קראים ושומרונים, יהודים ממוצא תימני, אתיופי או מרוקני  כולם מתחתנים פחות או יותר בצורה דומה. לכולם יש אבא ואמא ואחים ואחיות, כולם מתרגשים ומאושרים, כולם רוקדים וסועדים, ולבסוף כולם רוצים אותו דבר בסיסי וצנוע: שהבניין שהם בונים, בנוכחות בני משפחותיהם וחבריהם הטובים, יחזיק מעמד לאורך שנים.

הבהרה: הטקסים שצולמו כאן לא נחגגו בט"ו באב דווקא אלא לאורך כל ימות השנה, והם צורפו יחד לא רק בגלל התאריך העברי אלא בעיקר בזכות השמחה, ההתרגשות והאהבה הגדולה, שחוצה גבולות של דת ולאום ושופעת החוצה מכל אחת ואחת מן התמונות.

בשמחות!

אבי החתן ואבי הכלה שוברים צלחת ביחד בטקס אירוסין חרדי
חינה לכלה ממוצא חבאני (תימן) במושב ברקת
חינה לחתן החבאני במושב ברקת
כלה בטקס חינה תימני
חינה תימנית
בטקס החינה התימני מלוות הנשים את הכלה בריקודים. כמה מהן נושאות על ראשן סל חגיגי ('מזהר') ובו נרות ופרחים
חתן וכלה בטקס חינה מרוקני
טקס אירוסין בוכרי
בטקס האירוסין השומרוני נהוג 'שילוב ידיים'. נציג החתן (מימין) מחזיק מטבע שמסמלת את המוהר, 
ונציג הכלה (משמאל) והכהן (במרכז) מניחים את ידיהם על ידו
אצל השומרונים נהוג 'יום אדום' במקום 'חינה'. הכלה לובשת שמלה אדומה ויוצאת עם חברותיה למסיבת ריקודים 
טקס חינה לכלה ביישוב הבדווי זרזיר
טקס חינה לחתן מוסלמי בעיר קלנסווה
נשים מציגות את כפות ידיהן האדומות. טקס חינה מוסלמי בעראבָּה
נשים רוקדות עם סלי פרחים בטקס חינה מוסלמי
טקס חינה לכלה דרוזית במע'אר
אם החתן ואם הכלה בטקס אירוסין צ'רקסי
טקס אירוסין צ'רקסי אצל האימאם. אבי החתן (מימין) נותן לנציג הכלה מוהר סמלי
בחצר של חסידות צאנז בנתניה נהוג להוביל את החתנים המיוחסים למשפחת האדמו"ר בכרכרה רתומה לסוס לבן
הכלה, בנות משפחתה וחברותיה בחתונה חרדית
הכלה, הסבתא והנכדים בחתונה חרדית
גם טקס חגיגי כמו חתונה הוא הזדמנות לחזרה בתשובה, לחרטה על חטאי העבר והתחייבות להיות בסדר בעתיד.
כלות חרדיות נוהגות לומר פרקי תהלים או להתפלל, אך את ההתרגשות אי אפשר להסתיר
יש הנוהגים למרוח אפר על מצחו של החתן לפני טקס החתונה, זכר לחורבן בית המקדש
בטקס ה'באַדעקן' החתן מכסה את פניה של כלתו בהינומה. בחתונות חרדיות ההינומה אינה שקופה אלא אטומה
אבי החתן ואבי הכלה מובילים את החתן החרדי לחופה
אם החתן ואם הכלה מובילות את הכלה החרדית לחופתה

חופה חרדית באור יום
אחרי החופה הולך הזוג הצעיר ל'חדר הייחוד' שם הם אוכלים מעט (הם צמו כל היום!) ומשוחחים על דא ועל הא
אחרי שבני הזוג יוצאים מחדר הייחוד מקבלים את פניהם בשירה ובריקודים (בנים לחוד ובנות לחוד)
את הכלה לא ירימו על כתפיים, אבל השמחה רבה גם ב'עזרת נשים'
מצוות 'שמח תשמח רעים אהובים' אינה רק בריקודים, לפעמים גם מי שיודע לירוק אש מתגייס
אצל החסידים נהוג 'מצווה טאַנץ' (ריקוד מצווה). אבי החתן רוקד כמה דקות עם כלתו,
אך בשל הלכות הצניעות אין נגיעה ושני הצדדים מחזיקים באבנט לבן וארוך (גאַרטל) שמחבר ביניהם
חתונה אתיופית
בחתונה קראית אין חופה ובני הזוג מתכסים בטלית
אצל השומרונים נהוג לערוך באחד מימי שבוע החתונה את טקס ה'מסכרה', משתה שעורך החתן לגברים בלבד
בזמן שהגברים השומרונים שותים הנשים חוגגות ורוקדות עם בגדי החתן החדשים
הכהן השומרוני (מצד שמאל) קורא את הכתובה
בקהילת העבריים מדימונה יוצאים החתן והכלה מחופתם בריקוד היישר לאולם
בכל חתונה ערבית שמכבדת את עצמה מגישים 'כּוּבָּה'. בטקס הכנת המאכל משתתפות נשות המשפחה
ויש גם שירים מיוחדים שמלווים אותו (צולם בעראבה בשנת התשעים)
בשעות אחר הצהריים מגיעים החָדָאי, מעין טרובדורים של ארצות האסלאם. בימים שהובילו סחורות בשיירות ארוכות
של גמלים נהגו לשכור אותם לעבודה: אחד רכב בראש השיירה והשני בסופה. הם אלתרו חרוזים שנתנו קצב אחיד לגמלים
וגם הנעימו את זמנם של אנשי השיירה. כיום החדאי הם זמרים עממיים של חתונות. הם מצויידים במיקרופונים ומאלתרים
חרוזים בשבח החתן, הכלה, הנכבדים והכפר. אצל היהודים קראו לאנשים כאלה 'בדחנים'.
'זאפת אל עריס (טופה)' הוא טקס שבו מובילים את החתן מהחמאם אל מקום החתונה. גברי הכפר מתקדמים בשתי שורות
ובמין ריקוד איטי (סחג'ה) שמלוּוה בשירת החדאי
החתן מובל על סוס או על טרקטור ואחריו צועדות הנשים, שרות ורוקדות (צולם בכפר כָּנַּא בתחילת שנות השמונים)
בסוף טקסי החתונה בחברה הערבית מגיעים החתן והכלה לדירתם החדשה. לפני שנכנסים פנימה הם מדביקים על המשקוף
חתיכת בצק מקושטת. אם היא לא תיפול במשך הלילה יחזיקו הנישואים מעמד לעולם (אשרי המאמינים!)
היו ימים שבהם היו מביאים לזוג הצעיר מתנות שאינן כסף.
בבית ג'אן הדרוזית צילמתי בשנות השמונים פרודוקטים שהובאו כמתנה לחתונה: קפה, סוכר, אורז... הכל הלך
חתונת שני אחים דרוזים בכפר מע'אר. קרובי המשפחה מצמידים לחתנים שטרות של שקלים ודולרים ומטבעות זהב
בכפר הבדואי זרזיר אביה ואחיה של הכלה מוליכים אותה לטקס החתונה
הסחג'ה, ריקוד איטי של גברים, בחתונה בזרזיר
חתונה צ'רקסית מודרנית זו נערכה באולם חתונות ובכל זאת לא מוותרים על הריקוד המסורתי המדמה צייד הרודף אחרי איילה
חתונה של נוצרים מלכיטים. החתן מרים את ההינומה מעל פני כלתו (מא'ער)
בני הזוג ניצבים בהתרגשות לפני הכומר ומול המזבח
הכומר המלכיטי חובש לראשם כתרים סמליים ואחר כך מחליף ביניהם
חתונה בכנסייה ארמנית. בזמן שהכומר עורך את הטקס נוגעים החתן והכלה זו בזה במצחיהם.
חבר קרוב מניף מעליהם צלב כסף קטן כאות ברכה 
מובילים את הכלה בחתונה אריתריאית בפארק הלאומי ברמת גן
החברות הקרובות מתלבשות בתלבושת אחידה
החתן והכלה בצילום משפחתי של נשים בלבד
החתן מחזיק בידיו צלב בצורת חרב, אבל הוא לא באמת מתכוון להשתמש בה...
האם הטבעת מתאימה?
חתונת מהגרים ניגרים בכנסייה אנגליקנית בדרום תל אביב. הבלונים נתלו לכבוד החתונה
ולסיום חוזרים לחרדים.
השולחנות ערוכים ומחכים עוד מעט תתחיל סעודת המצווה...

בקרוב אצלכם!