א. מנהג חדש בא למדינה
יהודים שרוצים להעניק כבוד – אמיתי או מדומה – ימצאו תמיד את הדרך: לפתוח את ארון הקודש ולסגור אותו, ביחיד, בצמדים ובשלישיות, לקבוע שילוט מופרך, להושיב את המתכבד לימינו או לשמאלו של המכבד, להעביר את התינוק מיד ליד בדרכו למוהל, לכבד בברכת 'המוציא' ובברכת המזון ועוד כהנה וכהנה המצאות, כחול אשר על שפת הים.
הנה מנהג חדש שכמותו טרם ראיתי.
העיתונאי והשדרן הוותיק והאהוב (עליי לפחות) אריה גולן הוזמן זה לא מכבר לחתונת נכדו של ברק'ה וולף, דובר חב"ד המנוח, שהיה ידידו של גולן. החתונה נערכה בכפר חב"ד בי"א בטבת והשמחה הייתה רבה. רצו המארגנים לכבד את ידיד המשפחה במשהו, אך כיוון ש'שבע הברכות' כבר נתפסו, ומה גם שגולן אינו בדיוק 'תמים' מאנ"ש שמקפיד על קלה כחמורה, המציאו לכבודו את מנהג הנחת הכוס מתחת לרגלי החתן.
הסרטון הזה צורף לרשימה על החתונה שהתפרסמה באתר COL, חב"ד און ליין:
ב. הגרלה
ועוד מעסקי חב"ד. בבית חב"ד ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים עורכים הגרלה שבהררי קודש הולדתה.
 |
צילום: טובה הרצל
|
ג. נדרים פלוס
ליד בית הכנסת בשכונת זכרון משה בירושלים אפשר לתרום בכרטיס אשראי בתוך 'כספומט' ייחודי ('עמדת תרומת נדרים ונדבות').
הכספומט שולב בתוך שלט ענק, ולצדו קופסת צדקה מסורתית ומעין כוך שבו מונחים גליונות כתב העת החשוב 'השגחה פרטית'.
במי ובמה בדיוק תומכים כאן? לא ברור. העיקר שבזכות תרומתכם האמונה תגיע לכל מקום – מארץ ישראל (לא ממדינת ישראל, חלילה) ועד ארגנטינה ואוקראינה.
 |
| צילומים: מנחם רוזנברג (לחיצה על הצילום תגדיל אותו) |
למטה באותיות קטנות מגובבים שמות של מאות יישובים, שאליהם כנראה תתפשט האמונה בזכות תרומותיכם. לא מצאתי שום הגיון ברשימה: קיבוצים, מושבים, התנחלויות, הכל בכל מכל כל, ונראה שהם הועתקו מאלפון יישובים כלשהו.
ומה יוצא לנו מכל זה? חוץ מקיום המצווה הגדולה, מדי ערב ראש חודש יוזכרו שמות התורמים 'על ציון בעל חובת הלבבות'.
אפשר היה לצפות מאנשים שעולים בקביעות למצבה של קדוש, שיידעו שהספר, שנכתב בערבית במאה ה-11 על ידי
רבי בחיי אבן פקודה, נקרא בדרך כלל
חובות הלבבות (אכן, גם השם 'חובת הלבבות' נמצא בשימוש, כפי שנרשם על המצבה). כמו כן, רוב החוקרים סבורים שרבינו בחיי אבן פקודה מת ונקבר בסרגוסה שבספרד, וקברו בצפת הוא בדוי, ולכל היותר הוחלף עם בחיי אחר,
רבינו בחיי בן אשר, שחי גם הוא בסרגוסה שבספרד במאות 14-13.
ארץ הקודש היא כל כך קדושה שאפילו בכניסה לשירותים קובעים מזוזה (צולם במשרדי חברת אוויס בפי גלילות).
ההלכה, אגב, אוסרת זאת מכל וכל.
בשלחן ערוך, יורה דעה, רפו (מקומות החייבים במזוזה), סעיף ד, נכתב בפירוש:
בית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה – פטורים לפי שאינם עשויים לדירת כבוד.
 |
| צילום: זאב קינן |
ה. נטילת נטלות
ביציאה מבית הקברות של קיבוץ עין הנצי"ב בעמק בית שאן יש, כנהוג, ברזייה ונַטְלוֹת, למען ייטול המבקר היוצא מבית הקברות את ידיו ויטהרם, באופן סמלי, מטומאת המת השורה על המקום.
והנה ראו חברי הקיבוץ שהנטלות ניטלות ונעלמות, טכסו עצה ומצאו כיצד לזכות את הרבים מחד גיסא, ולא להעמיד מכשול בפני עיור מאידך גיסא.
הנטלות הולחמו לבוכנות, כך שניתן למלא אותן במים ולסובבן לצורך הנטילה בלבד, אך לא לנטול אותן 'בטעות'...
 |
| צילום: אריה הניג |
ו. אבקת חלב נוכרי
ובכן, אין – חוזר אומר: אין – אבקת חלב נוכרי בשקיות האשפה של סנו סושי.
 |
| צילום מסך: צבי יפה (לחיצה על התצלום תגדיל אותו) |
ז. פשקוויל החודש
מחלל שבת, כידוע, דינו מוות ('וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת' – שמות, לא 14). עכשיו הורחב פסק הדין גם על מי שלא לומד הלכות שבת. ראו הוזהרתם!
צולם ברחוב מאה שערים בירושלים.
 |
| צילום: אבי בלדי |
פשקוויל בהמשכים, או פרשת הזיוף החמורה באומן
לא להתבלבל בקריאת כותרת הפשקוויל הבא: כתוב שם 'פרשיית הזיוף הלא מקצועי' (ולא מה שעובר בראש שלכם)...
 |
צילומים: אבי בלדי
|
