‏הצגת רשומות עם תוויות מזוזה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מזוזה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 24 בספטמבר 2026

ארץ הקודש: לייזר לסכך, מנעול ליין, טסט למזוזות וחיסול ציציות

א. לייזר למדידת סכך

הטכנולוגיה בשירות ההלכה.  

יוחנן פלוטקין, שצילם, הסביר לי את הרקע למודעה זו: 'בצפיפות של השכונות החרדיות יכול להיות מאתגר לבנות סוכה. יער המזגנים, חבלי כביסה וגגות הזזה מקשים את הידיעה כמה מהסכך אכן תחת כיפת השמיים וכשר לישיבה תחתיו. מכשיר הלייזר הזה יעזור לפתור את הבעיה'... 

15 ש"ח לשימוש בשעות החשכה בלבד. להשתמש מייד ולהחזיר.


ב. מבצע שעוד לא היה כמותו 

הנה עוד חידושים טכנולוגיים, פרי מוחם הקודח של חברי מפלגת המחמירים בעם.

צילום: נדב בירן


למרות שהמבצע הסתיים כבר בשבועות, ואנחנו נמצאים ערב סוכות, יש לי הרגשה שהמלאי עוד לא נגמר ואפשר להשיג את הפריטים המבוקשים הללו (לצערי, מספר הטלפון נקרע מהמודעה בידי מחמירים גדולים יותר).

מילא 'נרות שבת מחשמל המהודרים' (נעזוב את העברית), שאפילו 'דמעה אחת בוערת' של אימו של הרבי מווילדניק, לא תצליח לכבותם או להדליקם (אלה שאינם מבינים את הרמז יעיינו כאן), אבל מה תגידו על 'מנעול מספרים לבקבוק (למניעת יין נסך)'?

חיוני מאוד למי שמעסיק עובדים זרים (כלומר לא יהודים), שמא הללו ישלחו ידם אל הנער, ייגעו ביין, ויהפכוהו, חלילה, לנסך.


ג. טסט שנתי למזוזות

'האם משרד התחבורה יכיר בטסט הזה?', שאל אותי גדעון נח והפנה את תשומת ליבי למודעה זו מטעם חסידי חב"ד. 

'עם מירי רגב בראש המשרד', עניתי לו, 'זה בהחלט ייתכן'...


ד. יחידת החיסולים

צילום: טל סגל

צולם בגבעת שמואל.

מן הסתם הכוונה היא ל'מכירת חיסול' של ציציות, ולא ליחידת מסתערבים, סטייל 'פאודה', בפיקודו של איציק...

יום חמישי, 1 בינואר 2026

חדש על המדף: יום ז', טבק ויז'ניץ, אייל אדום, מזוזות השוקולד

א. יום ז'

נעמי שמר כתבה והלחינה בשנת 1958 שיר מקסים, שכמעט ואינו מוכר, שנקרא 'יום ח' בשבוע'. השיר, שנכתב עבור להקת פיקוד המרכז, נפתח כך:

זֶה יְהֵא יוֹם חוֹל כְּמוֹ הַיּוֹם, כְּמוֹ אֶתְמוֹל זֶה יְהֵא יוֹם ח' בַּשָּׁבוּעַ עַיִן אָז נִפְקַח מוּל הַבֹּקֶר הַצַּח וּנְזַמְזֵם פִּתְאוֹם שִׁיר חָדָשׁ. 

בַּמִצְעַד נֵלֵךְ אָז הָלוֹךְ וְחַיֵּךְ וּבְכָל קְנֵה-רוֹבֶה פֶּרַח יָנוּעַ וּבַשְּׁעָרִים יְחַכּוּ הַשּׁוֹמְרִים וְלַצָּמֵא כַּד מַיִם יֻגַּשׁ.

 

זה יהיה כנראה רק באחרית הימים, ובינתיים, אין יום ח' בשבוע. יש רק שבעה ימים, והיום השביעי נקרא כידוע שבת. המתנה הגדולה שהנחיל העם היהודי לאנושות.

אבל על קופסת התרופות הזו, שמוכרת לרוב בני אנוש שעברו את גיל חמישים, יש קיצור אחר ליום השביעי – לא ש' כי אם ז'... 

אגף הדרשות, החידודים והוויצים פתוח לכל דכפין.

לא נכון (צילום: דוד באום)
נכון (צילום: דוד אסף)

ב. שמעק ויז'ניץ

האתר הרשמי של יעקב שמעק (המקורי)

'שמעק' ביידיש הוא כידוע הרחה, ומילה זו הולכת יחד עם 'שמעק-טאַבאַק', שפירושו טבק הרחה. מוצר אהוב במיוחד בימי צום. אם הרחת מהטבק, ואולי גם קצת הסנפת – מהרעב שכחת. מילדותי אני זוכר כמה מן המתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים, שבאו לתפילה מצוידים בקופסאות קטנות ומוכספות של טבק להרחה. מפעם לפעם הן הועברו בינם לבין שכניהם לספסל. המתפללים הריחו, הילדים התעטשו וכולם ראו ישועות.

פס הייצור הארוך של 'יעקב שמעק (המקורי)', שעליו כבר כתבנו בעבר (כאן, וגם כאן), אינו מפסיק להפתיע בטעמים חדשים, ובעיקר בלתי צפויים.

מי שמאס בטעמים הרגילים ('שנאפס אבטיח' או 'ליקר בננה') יוכל לפנות למטעמי עמים ועדות: 'מנטה מרוקו' ואפילו 'אקסטרא מרוקו', 'מנטה ג'ין אנגלי', 'ג'ינג'ר מרוקאי', 'קירש דובדבנים', 'אקליפטוס שחור' ועוד ועוד. והדובדבן שבקצפת – 'בננה ויז'ניץ' ׁׁ(אולי על משקל חלת ויז'ניץ?).

הסתקרנתי. מה כבר יכול להיות ויז'ניצאי בטבק להרחה? לצערי, ההסבר – 'טבק מחוזר [כנראה הכוונה למחוזק] בתמצית בננה אקסטרא מתובל במנטה חזקה במרקם לח' – קלוש ולא מספק.

תודה ליונתן קוסמן


ג.  קרני אייל אדום

צילום: איתמר לויתן

לחנות 'ג'ונגל' ברחוב דיזנגוף בתל אביב, שהיא רשת מזון וציוד לחיות מחמד, הגיע מוצר חדש לגמרי: קרני אייל אדום. מאה אחוז טבעי.

למה אדם ירצה קרני אייל בכלל, ואדום בפרט, אצלו בבית? 

ביררתי בוויקיפדיה, והתברר לי כי אייל אדום (או אדמוני) אינו אלא אייל אציל, שכמותו אינם בנמצא בארץ. על פי הקרניים המפוארות שלו, ברור שהן לא תצלחנה לתקיעה בשופר...

אייל אציל (ויקימדיה)

ד. מזוזות השוקולד

צילומים: איתמר לויתן

לא הרחק משם, בחנות מתנות יודאיקה ברחוב דיזנגוף, אפשר לרכוש גם מזוזות, כנאמר 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' (דברים, יא 21-20).

המזוזות עשויות מתכת וכשרות לכל דבר, אך בעיצוב קצת מוזר, יש יאמרו מוגזם, של חפיסות שוקולד...


אם גם לכם זה מזכיר את העטיפות של 'טוויסט', 'מקופלת', 'טעמי', 'פסק זמן' וכיוצא באלה, לא טעיתם. ועל זה נאמר 'על טעם וריח אין להתווכח'.

רגע מתוק של עלית

יום שני, 27 ביוני 2022

מעורב ירושלמי: חדר ביצים, שירותים, רש"י, הלו תימן, מזוזה ושרשרת

א. ביצים בלבד

בבית סרגי במגרש הרוסים יש חדר מיוחד במינו, שהכניסה אליו מותרת אך ורק לביצים.

צילום: אבי בלדי

ב. שירותים בחסות הממשלה

עוד שלט משונה (שלא לומר מסריח) מצאנו באחד מחדרי השירותים בתיאטרון ירושלים.

צילום: בני לשם

הבה נאמר שלא על כל דבר צריך להטביע את חותמו של הנדבן או הסייען, ויש דברים שבהם השתיקה עדיפה.

ג. מה קשה פה לרש"י?

ברחוב מלאכי שבשכונת כרם אברהם עומדת ישיבה הקרויה על שם רש"י, גם האותיות שבהן נכתבה הכתובת על הקיר הן האותיות המכונות כתב רש"י (שלמען האמת, כלל אינן שלו. כתב ידו האמתי של רש"י אינו כתוב ב'כתב רש"י'). 

אבל ראו זה פלא: אין זה רש"י של פירוש התורה או התלמוד, אלא רש"י אחר לגמרי. משפחת נדבנים שאיכשהו הצליחו לחלץ משמם את ראשי התיבות היוקרתיים והנכספים.

צילום: אבישי טייכר

ד. תימן איז קולינג

ביציאה מירושלים לכיוון תל אביב, בתחנת הדלק השנייה, שוכנת לה כבוד כבר שנים מסעדת דרכים בעלת שם מוזר ביותר: 'הלו תימן'. השילוב הזה באמת לא ברור.

עכשיו גם שמנו לב לציור הענקי של המרגלים הנושאים אשכול ענבים.

צילום: טובה הרצל

ה. מזוזת הבירה

ברחוב עץ חיים 3, בשוק מחנה יהודה, יש פאב המכונה בלשון לעז 'ביר באזאר' (אח נוסף נמצא בהמשך רחוב יפו). כראוי לעיר הקודש, שהיא גם עיר הבירה, התקינו בפתחו של הפאב מזוזה מקורית במיוחד בצורת בקבוק בירה...

צילום: יוחנן פלוטקין

ו. אבידות ומציאות

אולי במקרה מצאתם 'שרשרת כסופה של ערסים עם חמסה'?

מודעה בכניסה למלתחות הגברים בבריכת השחייה של ימק"א.

צילום: דוד אסף

יום שני, 3 בינואר 2022

ארץ הקודש: הנחת כוס, דולר של הרבי, נדרים, מזוזות ונטלות, פשקוויל בהמשכים

א. מנהג חדש בא למדינה

יהודים שרוצים להעניק כבוד – אמיתי או מדומה – ימצאו תמיד את הדרך: לפתוח את ארון הקודש ולסגור אותו, ביחיד, בצמדים ובשלישיות, לקבוע שילוט מופרך, להושיב את המתכבד לימינו או לשמאלו של המכבד, להעביר את התינוק מיד ליד בדרכו למוהל, לכבד בברכת 'המוציא' ובברכת המזון ועוד כהנה וכהנה המצאות, כחול אשר על שפת הים.

הנה מנהג חדש שכמותו טרם ראיתי. 

העיתונאי והשדרן הוותיק והאהוב (עליי לפחות) אריה גולן הוזמן זה לא מכבר לחתונת נכדו של ברק'ה וולף, דובר חב"ד המנוח, שהיה ידידו של גולן. החתונה נערכה בכפר חב"ד בי"א בטבת והשמחה הייתה רבה. רצו המארגנים לכבד את ידיד המשפחה במשהו, אך כיוון ש'שבע הברכות' כבר נתפסו, ומה גם שגולן אינו בדיוק 'תמים' מאנ"ש שמקפיד על קלה כחמורה, המציאו לכבודו את מנהג הנחת הכוס מתחת לרגלי החתן.

הסרטון הזה צורף לרשימה על החתונה שהתפרסמה באתר COL, חב"ד און ליין:

ב. הגרלה

ועוד מעסקי חב"ד. בבית חב"ד ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים עורכים הגרלה שבהררי קודש הולדתה.

צילום: טובה הרצל

ג. נדרים פלוס

ליד בית הכנסת בשכונת זכרון משה בירושלים אפשר לתרום בכרטיס אשראי בתוך 'כספומט' ייחודי ('עמדת תרומת נדרים ונדבות').


הכספומט שולב בתוך שלט ענק, ולצדו קופסת צדקה מסורתית ומעין כוך שבו מונחים גליונות כתב העת החשוב 'השגחה פרטית'.

במי ובמה בדיוק תומכים כאן? לא ברור. העיקר שבזכות תרומתכם האמונה תגיע לכל מקום – מארץ ישראל (לא ממדינת ישראל, חלילה) ועד ארגנטינה ואוקראינה.

צילומים: מנחם רוזנברג (לחיצה על הצילום תגדיל אותו)

למטה באותיות קטנות מגובבים שמות של מאות יישובים, שאליהם כנראה תתפשט האמונה בזכות תרומותיכם. לא מצאתי שום הגיון ברשימה: קיבוצים, מושבים, התנחלויות, הכל בכל מכל כל, ונראה שהם הועתקו מאלפון יישובים כלשהו. 


ומה יוצא לנו מכל זה? חוץ מקיום המצווה הגדולה, מדי ערב ראש חודש יוזכרו שמות התורמים 'על ציון בעל חובת הלבבות'.

אפשר היה לצפות מאנשים שעולים בקביעות למצבה של קדוש, שיידעו שהספר, שנכתב בערבית במאה ה-11 על ידי רבי בחיי אבן פקודה, נקרא בדרך כלל חובות הלבבות (אכן, גם השם 'חובת הלבבות' נמצא בשימוש, כפי שנרשם על המצבה). כמו כן, רוב החוקרים סבורים שרבינו בחיי אבן פקודה מת ונקבר בסרגוסה שבספרד, וקברו בצפת הוא בדוי, ולכל היותר הוחלף עם בחיי אחר, רבינו בחיי בן אשר, שחי גם הוא בסרגוסה שבספרד במאות 14-13. 

(כוכב הנופש)

ד. מזוזה בשירותים

ארץ הקודש היא כל כך קדושה שאפילו בכניסה לשירותים קובעים מזוזה (צולם במשרדי חברת אוויס בפי גלילות).

ההלכה, אגב, אוסרת זאת מכל וכל.

בשלחן ערוך, יורה דעה, רפו (מקומות החייבים במזוזה), סעיף ד, נכתב בפירוש:

בית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה – פטורים לפי שאינם עשויים לדירת כבוד.

צילום: זאב קינן

ה. נטילת נטלות

ביציאה מבית הקברות של קיבוץ עין הנצי"ב בעמק בית שאן יש, כנהוג, ברזייה ונַטְלוֹת, למען ייטול המבקר היוצא מבית הקברות את ידיו ויטהרם, באופן סמלי, מטומאת המת השורה על המקום. 

והנה ראו חברי הקיבוץ שהנטלות ניטלות ונעלמות, טכסו עצה ומצאו כיצד לזכות את הרבים מחד גיסא, ולא להעמיד מכשול בפני עיור מאידך גיסא.

הנטלות הולחמו לבוכנות, כך שניתן למלא אותן במים ולסובבן לצורך הנטילה בלבד, אך לא לנטול אותן 'בטעות'...

צילום: אריה הניג

ו. אבקת חלב נוכרי

ובכן, אין – חוזר אומר: אין – אבקת חלב נוכרי בשקיות האשפה של סנו סושי.

צילום מסך: צבי יפה (לחיצה על התצלום תגדיל אותו)

ז. פשקוויל החודש

מחלל שבת, כידוע, דינו מוות ('וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת' – שמות, לא 14). עכשיו הורחב פסק הדין גם על מי שלא לומד הלכות שבת. ראו הוזהרתם!

צולם ברחוב מאה שערים בירושלים.

צילום: אבי בלדי

פשקוויל בהמשכים, או פרשת הזיוף החמורה באומן


לא להתבלבל בקריאת כותרת הפשקוויל הבא: כתוב שם 'פרשיית הזיוף הלא מקצועי' (ולא מה שעובר בראש שלכם)...

צילומים: אבי בלדי


יום שני, 18 בפברואר 2019

ארץ הקודש: יהודים קדושים, פיצוחים, פעימות, מזוזות, גרביים, שאבעס

א. אין חילונים, אין דתיים – כולם קדושים!

הצהרה עקרונית בראש מרפסת בשכונה הירושלמית נחלאות.

צילום: דוד אסף

ב. אין עוד מלבדו!

עוד הצהרה תיאולוגית מוכרת וחביבה. הפעם היא כוללת גם את הפיצוחים של משה ובניו, שכנראה אין עוד מלבדם...

צילום: יפתח מזור

ג. ארוחה בשתי פעימות

ד"ר יאיר פז מצא עצמו לאחרונה בשחקים. הוא אמנם שומר כשרות, אך לא ביקש שום דבר מיוחד. עקב רישום שגוי הוא קיבל ארוחה כשרה מהודרת, שהיא גם ממושטרת להפליא. כתב לי יאיר:
מבין שפע המדבקות שהיו על הצלופן (שעטף עוד שתי שכבות של נייר כסף), משכה את תשומת לבי הנחייה הלכתית משונה: לאכול את הכריך בשתי פעימות, בהפרש של עשר דקות לפחות.  
לא התגברתי על יצרי ואכלתי בלי הפסקה (הכריך היה די קטן אך טעים...), ובינתיים היה לי חומר למחשבה על עולמות הלכתיים מורכבים ורחוקים כל כך מחיי היום יום שלנו. למיטב הבנתי, כוונת ההנחייה היא להימנע ממצב של 'סעודת קבע', כזו שתצריך נטילת ידיים וברכת המזון על לחמנייה שברכתה 'בורא מיני מזונות'. אבל אולי יש לכך גם סיבות נוספות שאינני מודע להם.


ד. מזוזות בתנועה

פרנסות קדושות.

צילום: איתמר לויתן

ה. גרביים למאכל

דוכן בשוק הכרמל בתל אביב.

לא בשר ולא חלב. פרווה.

צילום: איתמר לויתן

ו. שאבעס ביסטרו

ברחוב אבן שפרוט 5, בשכונת רחביה בירושלים, נמצאת חנות לאוכל מוכן, 'יהודי' כמובן. היא נקראת בשם הכלאיים 'שאבעס ביסטרו' אף על פי שאין בה שום ניחוח צרפתי אלא מזרח-אירופי.

הביסטרו הזה כשר למהדרין, וכמתחייב מהשם – מובן מאליו שהוא לא פתוח בשבת.

צילום: ברוך גיאן

ז. שומר פאקינג שאבעס

ואם כבר שאבעס, אז בבית החולים תל השומר יש כניסה מיוחדת ל'שומרי שבת'; כנראה שבמעבר הזה אין בקרה אלקטרונית או משהו דומה.

אבל למה 'שומרי שבת' במרכאות?

צילום: איתמר לויתן

יום שלישי, 19 במאי 2015

חדש על המדף: נר יקנה"ז, מנורת מרן, מזוזה לרכב, להיט מאנגליה


מדור הצרכנות של עונ"ש גאה להביא לכם את המוצרים החדישים ביותר.

א. אלתר יקנה"ז
אלתר יקנה"ז הוא יהודי מסורבל בבשר ומפוטם וכרסו עבה. פניו טובעים בים של שערות צהובות ועכורות, שיש בהן כדי להספיק פאות וזקן ושפם גם לו לעצמו וגם לכמה וכמה יהודים. בתוך ים של שערות זה עולה כמין אי חוטם רחב ועב, חתיכה הראויה להתכבד בה, שרוב ימות השנה הוא סתום ובטל מעבודה, ובשנוי וסת, כגון בפרוס חג הפסח, זמן הפשרת השלגים, ובעליו נוטלו בכפו, שוקד עליו וגורפו, הוא משמיע כשופר תקיעות גדולות ויחד עם הברבורים, המזומנים ליום-טוב, נותן זמירות באותה שעה – וכל העיר בטלון הומה. אנשי המקום מגישים לו מנחת טאבק'ה להריח בה ומברכים אותו ואומרים:  אסותא! אסותא! – אלתר יקנה"ז איש בטלון ומוכר-ספרים הוא, מכירי מימים רבים. לא חכים ביותר ולא איש דברים. והוא בריה בפני עצמו, פניו זועפים תמיד כאלו הוא כועס על כל העולם כלו, אף על פי שאינו רע בטיבו. 
(מנדלי מוכר ספרים, ספר הקבצנים)

לכבוד חג השבועות השתא נקרתה לפנינו הזדמנות להרחיב את התודעה היהודית של קוראינו.

במקרים כמו השנה, שבהם יציאת השבת צמודה לכניסת החג, יש לומר במוצאי שבת גם הבדלה (שעמה נפרדים מן השבת), וגם קידוש (שעמו מקבלים את פני החג).

מבולבלים? גם אנחנו.

ובכן, קבעו חכמינו ז"ל סדר תפילות מיוחד, שמשלב את הקידוש וההבדלה, וסדר זה זכה לכינוי יקנה"ז, ראשי תיבות: יין ('בורא פרי הגפן'), קידוש (של חג), נר ('בורא מאורי האש'), הבדלה (נוסח מיוחד למקרים כאלה), זמן ('שהחיינו').

משפחת שטרן מההתנחלות גינות שומרון הפיצה באי-מייל את ההמצאה החדשה והשימושית: נר הבדלה מהודר ומיוחד לאירועי יקנה"ז – יציב, נאה ואינו מטפטף... והעיקר: בזיל הזול. המחיר רק 10 ש"ח.

לחיצה על התמונה תגדיל אותה

תודה לאבי במברגר

ב. לילה טוב, מרן

ואם בעסקי אור אנו נמצאים, מה דעתכם על מנורת הלילה הקסומה הזו – אור לילד.

מומלץ למצביעי ש"ס, 'יחד' ולחובבי הז'אנר.


תודה לדן לב ארי

ג. גרבוז, מאחוריך!

זוכרים את המזוזות למעלית?

מתברר שאין גבול לכוחות היצירה המפעמים בקרבנו. קבלו את המזוזה לרכב!

יש מזוזת עץ, ניקל או נחושת, ויש בציפוי אפוקסי – רק תבחרו, והחבר'ה הטובים מ'ארט יודאיקה' ישמחו לספק את רצונכם. הרכב שלכם יתחדש ויתקדש.


תודה לאבי זיו.

חיטטתי קצת במרשתת ומצאתי שעל הרעיון הזה כבר עלו יצרנים נוספים. הנה למשל חברת הגדג'טים He / She, שמציעה את ה'קלף המנצח' – Car Mezuzah:


לפחות אי אפשר להאשים אותם בחוסר מוּדעוּת או הומור. שימו לב מי נותן אחריות למוצר...

ד. הלהיט שכבש את אנגליה

מעמד לפאה גמיש ומתקפל. האנגלים מתים על זה...

עובר אורח קנאי, שלא התלהב מהלהיט החדש, טרח ורשם על המודעה 'סדום'!

מיכל ברושי צילמה ברחוב יפו בירושלים.



יום ראשון, 26 באוקטובר 2014

פינת ההלכה: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ ומעליותיך

לובלין, בין 1939-1935 (צילום: רומן וישניאק; מקור: de-salva)

מצוות מזוזה מקורה בתורה, שבה נאמר 'וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ ... וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (דברים, ו 9-6). פשט המקרא הוא: דברי האל צריכים להיות מול עיניך, תזכורת קבועה, ועל כן יש לכתוב אותם בצורה סמלית על כתלי הבית. בשל כך מוכנס למזוזה קלף קטן ועליו רשומות שתי פרשיות מן התורה.

כמה פרקים מאוחר יותר מוסיפה התורה ואומרת: 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' (דברים, יא 21-20). מכאן התפתחה תפיסה עממית הגורסת כי תפקיד המזוזה הוא לשמור על הבית ויושביו מפני מזיקים שונים ומשונים. וכך נפוצו סיפורים – מימות התלמוד ועד ימינו – על המזוזה כשומרת ומצילה, והדברים ידועים.

מלכתחילה, פוסקי ההלכה ציינו כי יש לקבוע את המזוזה רק במקום שבו גרים, כלומר בחדרי שינה וכן על משקופי הכניסה לבתי מגורים, אך בהדרגה התפשט המנהג והקיף גם מקומות שבהם אין גרים כלל – מכניסה לבתי כנסת (על פי השלחן ערוך בתי כנסת חייבים במזוזה רק אם מישהו גר בהם), עבור במחסנים, בחנויות ובסופרמרקטים, וכלה בחדרי מדרגות ובמעליות.

המזוזה בפתח המעלית היא מהתופעות היותר משונות של מצוות מזוזה. מישהו גר שם? אפילו ד' אמות מינימליות אין שם, בדרך כלל. אף על פי כן, פוסקים שונים דנו בשאלה זו ברצינות ואני לתומי חשבתי שמדובר בפלפול לשמו, בחינת 'דרוש וקבל שכר'. 

לא מכבר שלח לי ניסן תימן מפרדס חנה את התמונות הבאות וכתב:
הנה כמה תמונות של המעלית שראיתי בבנין בעיר נתיבות. בקומת הכניסה המזוזה נמצאת בצד ימין ובקומות למעלה המזוזות בצד שמאל. ההסבר שנמסר לי היה, שצד ימין זו הכניסה ל'חדר' וצד שמאל זו היציאה. אני עדיין מתקשה להאמין למראה עיניי, אך הנה ההוכחה. איני יודע עד כמה התופעה נפוצה בנתיבות אולי תתייחס לתופעה מגוחכת זו בבלוג שלך.


אמנם בביתי שלי אין מעלית, אך משום חיבוב מצווה שאלתי שני רבנים (אמתיים), הקוראים את עונ"ש, מה דעתם על מצוות מזוזה במעלית. וזו תשובתם הרמתה:

ענה לי האחד:
לגבי מזוזה במעלית, זה באמת דבר שלא רואים אותו כמעט, כי כמו שכתבת, עיקר עניינה של מזוזה הוא במקום שאפשר לגור בו, ומעלית לא בדיוק עונה על הקריטריונים (אפרים קישון תיאר פעם באיזו סאטירה, עולה חדש שהגיע לארץ והסתדר מייד עם קניית דירה, עכשיו כולם מקנאים בו – הוא הצליח להשיג מעלית ישנה ביפו. כל הכפתורים עוד שלמים בה, סיפר...). אבל מכל מקום, היות שמעיקר הדין גם 'בית שער', כלומר מבוא שעוברים בו בדרך לדירה, צריך מזוזה. היו שסברו, שאף מעלית הריהי סוג של 'בית שער' וממילא לשיטתם צריכה מזוזה. בפועל כמעט בשום מקום לא עושים זאת.
 ענה לי השני:
הפוסקים דנו רבות אם חייבים בזה או לא. רוב הפוסקים מתירים (כלומר, שלא צריך), אבל הרב יעקב בלוי, בספרו הידוע על הלכות מזוזה 'חובת הדר', פסק שזו חובה ממש, וגם ה'מנחת יצחק' פסק שזו חובה (אמנם לא בנחרצות כמו הרב בלוי). יש עוד פוסקים שחייבו, כמו הרב נתן געשטטנער בספרו 'להורות נתן', אך רוב מוחלט של הפוסקים התירו, כולל הרב שלמה זלמן אויירבך והרב אלישיב.  
בפועל הרבה מחמירים לשים מזוזה בלא ברכה, וכמו שהרב עובדיה פסק בספרו: 'מעלית, יש אומרים שאינה חייבת במזוזה, כיון שלא עשויה לדירה אלא דירת עראי, שהרי היא מטלטלת ואין בה מקום קבע ... וגם הפתח הקבוע שבבנין, שדרכו נכנסים למעלית, פטור מן המזוזה. ויש אומרים שהמעלית חייבת במזוזה. והמנהג כסברא ראשונה. והמחמיר לקבוע שם מזוזה בלי ברכה, תבוא עליו ברכה'.  
ראיתי פעם אחת 'טריק' יפה שמישהו עשה. במקום לשים מזוזות על כל חללי המעלית, הוא שם בתוך המעלית עצמה, כך שבכל פעם שנפתחת המעלית באיזה קומה יש שם מזוזה סמוך למשקוף. אך כמובן לא בכל מעלית זה שייך, כי הרי זה צריך להיות בטפח הקרוב למשקוף על פי הלכה.  
מצד ההשקפה, המזוזה היא שמירה וברכה, והיא המצווה היחידה שהיא עצמה לצורך שמירה (כמו שכתבו ה'טור' ועוד). ולכן נוהגים לשים מזוזות גם בבתי מדרשות ובבתי כנסיות, וכן במקומות ציבוריים שמצד הדין פטורים, וגם במקומות פטורים בתוך הבית, כמו חדר שהוא לא למגורים. על דרך זה שמים מזוזות גם במעלית, אבל כמובן ללא ברכה.

עיינתי בספרו של יעקב ישעיה בלוי, 'חובת הדר' (ירושלים תשל"ב, עמ' מד), ואכן הוא זה שחידש את ההלכה המחמירה.


בהערות הוא מדמה את תא המעלית ל'לוּל הפתוח מן הבית לעליה', שנזכר בתלמוד הבבלי (מסכת מנחות, לד ע"א) כחייב במזוזה. 'לול' זה התפרש בדברי רש"י כ'ארובה באמצע העליה ועולין לה מן הבית במעלות', ובלוי, בשכלו הזך, גורס שהמעליות של ימינו הן 'ממש כאותו לול'. 

ממש אחד לאחד...



אז הנה למדנו משהו על גלגוליה של מצווה מדאורייתא שיצאה קצת משליטה.

מזוזה להורים אמריקנים שמחפשים משמעות (מקור: אמזון)

בעלי התוספות

זאב קינן צילם את המזוזה הזו במעלית של סניף קופת חולים 'מכבי' בירושלים. 'במכבי', כתב זאב, 'נקטו בפשרה בשאלת מזוזה במעלית כן או לא. כן (בנוסח הספרדים, ניצבת), אבל רק הבסיס – בלי בית מזוזה וקלף... וכך הוא לפחות בעוד שתי קומות בבניין'.