מִשׁוּט בארץ: אל הר ה', אל כנסיית המולד, חומת מגן, הטרדת דלת ואפליה מתקנת

א. אל הר בית ה'

צילום: יאיר פז

במדינה הלא-שפויה-לגמרי שלנו הכול יכול להיות. גם זה.

ברחבי השטחים צצו לאחרונה שלטים כאלה, המתחזים להיות רשמיים, שמפנים אל הר בית ה'. אם אינכם יודעים היכן נמצא ההר הזה, יש גם סימול מצוייר שלו – בית המקדש. לא ברור מי עומד מאחורי יוזמה זו, אך אפשר לנחש שמדובר בחוגים משיחיים, שרעיון העלייה לבית המקדש הוא בנפשם. משרד התחבורה אינו ממהר להסיר את השלטים הללו.

יאיר פז, שצילם את השילוט באזור גוש עציון, תהה בינו לבין עצמו אם גם הרכב הפלסטיני, שנקלע במקרה למסגרת הצילום, עושה את דרכו לבית ה'...

יאיר, שחיבר מחקר מעניין שכותרתו 'האוניברסיטה העברית כמקדש חדש', ציין כי מייסדי האוניברסיטה העברית בהר הצופים (1925) ראו במוסד החדש שהקימו תחליף ראוי לבית המקדש שחרב. את הפסוק 'וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם' (ישעיהו, ב 2), הם פירשו כלפי הר הצופים ולא כלפי הר הבית 'הנמוך'.

ב. כנסיית המולד פינת המגיד ממזריץ'

מפות גוגל (הקלקה על התמונה תגדיל אותה)

מי שחושב שאפשר לסמוך במאה אחוז על המפות של גוגל מוזמן לעשות את דרכו מירושלים לכנסיית המולד בבית לחם (לא שזה אפשרי ומומלץ, אבל נסיעה על המפה היא בטוחה לחלוטין).

זאב קינן עשה כך וגילה להפתעתו שהכביש הראשי המוליך לכנסייה נקרא 'המגיד ממזריץ'...

מפות גוגל

האם מישהו מקוראינו יכול להסביר את הנס הזה?

ג. לא ילמדו עוד מלחמה

צילומים: טובה הרצל

בגבול הצפון, ליד מושב שתולה שבגליל המערבי, בנו גדר חדשה, קצת יותר מסיבית ורצינית מקודמתה. את החומה הקודמת, על מגוון ציוריה וכתובות הגרפיטי שעיטרו אותה – פרי של פרויקט ציורים בינלאומי – השאירו כשהייתה. זה נחמד אבל לפעמים קצת ביזארי... 

וכך, בחוסר התחשבות משווע, עברו הפסוקים המופלאים של נבואת השלום של ישעיהו סוג של התעללות גרפית. ואולי זו דרך לבטא את חוסר האמון בהיתכנותה של נבואה זו בימינו, שעליה יעידו יותר מכול סימני היריות הרבים שעל קיר המגן. 

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

ד. דלת מוטרדת

מרכז רבין, תל אביב (צילום: עמי צורן)

מה בדיוק מטריד את מנוחת דלת המעלית? כבר עסקנו כאן פעם בצירוף המשונה הזה, שלא ברור כיצד נולד ומה משמעותו המדויקת. 

בירושלים, לא מסתפקים בהטרדת הדלת, אלא עושים זאת בהפוך...

הגן הטכנולוגי במלחה (צילום: זאב קינן)

ה. אפליה מתקנת

באצטדיון טדי בירושלים עושים כבוד לנשים.

צילום: יריב שיזף

מפה ומשם: בורלא גר כאן, פְּסוּעוֹן, מַפְעֵם ומעלית

א. אבן מקיר: יהודה בורלא

יהודה בורלא (גנזים: אגודת הסופרים העברים)

בשבוע שעבר פרסמנו כאן רשימה על לוחות הזיכרון והכבוד שנקבעו בבתיהם התל-אביביים של יוסל ואודרי ברגנר ושל אליהו גולדנברג. אבישי ליוביץ' מיהר לעדכנני כי לפני כשבועיים נקבע לוח זיכרון חדש ומיוחד במינו לכבודו של הסופר יהודה בורלא ברחוב טאגור 8 ברמת אביב. בורלא, חתן פרס ישראל לספרות (1961) ויו"ר אגודת הסופרים, נולד וגדל בירושלים למשפחה ספרדית מיוחסת, ואכן ביצירתו נתן ביטוי נרחב לעולמם של יהודי המזרח ובשל כך זכה להוקרה רבה. בשנות הארבעים והחמישים הוא גר ברחוב החשמונאים ואחר כך עבר לרמת אביב.

אלא שהסיפור כאן קצת שונה מלוחות הזיכרון הרגילים.

הבית המקורי שבו גר בורלא פשוט נהרס ואינו קיים עוד, יחד עם הריסתו נעלם כמובן גם השלט המקורי שהציבה העירייה.

לוח הזיכרון הישן

כתב לי אבישי, תושב ותיק של השכונה: 

בתחלת רחוב טאגור ברמת אביב, בין הרחובות איינשטיין לאנדרסן, נצבו חמישה בתי שיכון אופיינים לסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים של המאה הקודמת. שלט גדול הכריז בגאון 'שיכון לדוגמא'. בשנים האחרונות עבר השיכון תהליך של 'פינוי-בינוי' וחמשת הבניינים פינו את מקומם לשלושה מגדלים – שניים בינוניים ואחד גבוה.   

פניתי לעיריית תל אביב לפני מספר חדשים בזו הלשון: 'על הבית ברחוב טאגור 8 הייתה קבועה לוחית זיכרון המנציחה את הסופר יהודה בורלא. כעת, משהסתיים פרויקט פינוי בינוי, שבמסגרתו נהרסו הבתים בטאגור 10-2, אני מצפה שהעיריה תקבע שוב שלט שיספר משהו בנוסח 'בבית שניצב בעבר בכתובת זו חי ויצר הסופר יהודה בורלא'.

וראו זה פלא, העירייה נענתה לבקשתו והציבה לוח חדש, והנוסח הייחודי הוא 'במקום זה עמד ביתו של הסופר'.

לוח הזיכרון החדש (צילום: אבישי ליוביץ')

ב. על קצה הלשון: פְּסוּעוֹן 

ואם כבר עסקינן במפעלותיה של עיריית תל אביב, הנה עוד מחווה נחמדה שלה לכבוד יום הלשון העברית: ריענון של המילה העברית הנשכחת 'פְּסוּעוֹן', במקום מה שאנו נוהגים לכנות 'שְׁפָּגָאט'. 

מי שחידש את המילה היה צבי נִשְׁרִי, המורה הראשון להתעמלות בגימנסיה העברית הרצליה.

צילום: אסף רותם

בתמונה זו מ-1939 רואים את צבי נשרי ותלמידי הכיתה השישית בגימנסיה בשיעור התעמלות, עוד דקה והם כולם יעשו פסועון...

אוסף ביתמונה (ויקימדיה)

ג. אַ מחייה

אני מודה שתמיד התקשיתי להגות את המילה הזו 'דֶפִיבְּרִילָטוֹר' (Defibrillator), לא ידעתי אם זה דֶפִי או דֶפִּי (בדגש)... 

פעם קראו לזה סתם 'מכונת החייאה', והנה נמצאה סוף סוף המילה העברית ההולמת (תרתי משמע): מַפְעֵם. 

כמה יפה ומפעים.

צילום: ל"ד

דפיברילטור בשמו הקודם 'עמדת החייאה' (צילום: יורם שובל, ויקימדיה)

בצירוף מקרים הגיעה לשולחן המערכת תמונה זו מתחנת הרכבת בת גלים בחיפה, שיש בה אם תרצו חדש וישן, מדע ומסורת: עמדת החיאה ועמדת תפילין. יבחר כל אחד את העמדה שמתאימה לו...

צילום: אבי בלדי

ד. אז כמה נכנסים למעלית?

צילום: טובה הרצל

בבית אנה טיכו בירושלים לא סגורים על המספר המקסימלי של נוסעים במעלית.

מִשׁוּט בארץ: כבודו שמו, גן מריצה, הכניסה אסורה, שקט, סיסמה

א. למי יש כבוד?

יוסף אָשֵׁרְמַן (צילום: רודי ויסנשטין, ויקיפדיה)

ברחוב הדר בהרצליה יש פינת הנצחה לפרופ' יוסף (גוסטב) אשרמן, רופא וגינקולוג ידוע (בין השאר הקים וניהל את בית החולים לנשים וליולדות 'הקריה'), 'בן לשבט האשרמנים שהקימו את הרצליה'. יש אפילו תסמונת מיוחדת הקרויה על שמו.

ככל שהבנתי רוב ימיו גר אשרמן ועבד דווקא בתל אביב (רחוב אידלסון 29), ובתל אביב יש גם רחוב על שמו בשכונת רמת הטייסים. למעשה, אשרמן עבר לגור בהרצליה רק בשנה האחרונה לחייו ואף לא נקבר בה אלא בבית הקברות נחלת יצחק.

צילום: איתמר לויתן

בין כך ובין כך בשלט הזיכרון עליו נפלו כמה טעויות של ממש. הוא נולד ב-1889 (ולא ב-1880) והלך לעולמו ב-1968 (ולא ב-1969). אבל בכל זאת אהבתי את השורה התחתונה: 

"כְּבוֹדוֹ – שְׁמוֹ"

המירכאות מלמדות לכאורה על ציטוט, אך מניין? 

למיטב ידיעתי אין פסוק או אמרה כזו, ולפיכך אין לי אלא לשער שמדובר כאן בחילוּן פסוקים כמו 'וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן' (תהלים, עב 19), או פסוק התפילה 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד'. בתפילה הכוונה היא כמובן לשמו הנכבד והמבורך של האל, ואילו כאן – שמו של המונצח הולך לפניו, ולפיכך שמו הוא גם מקור כבודו.

ב. למי יש יותר כבוד?

צילום: יצחק מוגזח

שאלה תמימה (ואולי גם מיתממת) על עולמות הפילנתרופיה והכיבודים.

ברחוב אלברט קיוסו שביפו יש גן משחקים מושקע, צנוע ונאה ושמו 'גן מריצה' שנחנך ב-1992. לא, אין זה גן לכבוד המְרִיצָה, כלי הגינון הוותיק, אלא על שמה של הנדבנית מָרִיצָה פיונקובסקי מוונצואלה.

השלט אומר שהתרומה ניתנה לזכרו של בעלה ג'ורג', וכאן שואל הבן: אם הגן הוא לזכר הבעל, מדוע הוא לא נקרא על שמו אלא על שם רעייתו?

שמואל אבנרי נזכר בשלט דומה ב'פארק סוניה' שבשכונת שפירא, והציע שאולי מדובר כאן בדפוס קבוע שאימצה קרן תל אביב לפיתוח:

פרויקט תל אביב

ג. הכניסה לעץ אסורה

בטכניון שבחיפה, ליד בניין פיזיקה, יש עץ לשימור ולידו שלט מוזר ביותר. 

לאן בדיוק אסור להיכנס?

צילום: אבי בלדי

 

ד. שקת בבקשה

כמו כולנו גם בשכונת מחנה ישראל בירושלים רוצים שקט, אבל לא ממש יודעים לאיית באנגלית את המילה הנכונה (quiet).

צילום: צבי פיש

ה. עצור סיסמה

צילום: פיני גורליק

אלק טרינ גס

מה זה הדבר הזה? השבעה סודית, כתב חידה, שמות השותפים?

התשובה נמצאת בצד ימין על שלט החנייה. מדובר בחנות חשמלאים בני-ברקית (רחוב רש"י 37) ושמה 'אלקטרינגס', וזה מה שיצא להם מהמדפסת...

איזה כיף לגור בירושלים: אתונה; אירועים; הטרדה; עוּף גוזל; תיווך; ביסקוויטים

א. אקרופוליס החדשה

מי היה מאמין שאמצא את חכמי אתונה ממש ליד הבית שלי.

הסתכלתי היטב בשתי התמונות של האקרופוליס – הישנה והחדשה – ומה יש לומר? לא ממש דומה...

אקרופוליס החדשה בדרך בית לחם 46, ירושלים (צילום: דוד אסף)

אקרופוליס הישנה והלא מעודכנת באתונה (מקור: ויקיפדיה)

ב. חטיבת האירועים, המחלקה השביעית

מה הפלא שלא מבינים אותנו בעולם?

טל סגל ביקר במשרד התיירות בירושלים והזדעזע מהתרגום לאנגלית.

ג. דלת מוטרדת, בהפוך

זאב קינן צילם את לוח הכפתורים באחת המעליות שבגן הטכנולוגי במלחה. מרוב טכנולוגיה שכחו לתרגם את הסינית לעברית ולהפוך את האותיות.

אגב, הצירוף הזה 'דלת מוטרדת' נשמע די מטריד ובלתי מובן. מה בעצם רוצים להגיד כאן?

'מן הסתם תרגום של מונח טכני מאנגלית', משער זאב.

ד. מי יתנני עוֹף?

וגם כשכותבים מימין לשמאל, כנדרש, אף פעם לא מאוחר ללמוד לכתוב בעברית נכונה...

צילום: ברוך גיאן

ה. דירה במאה שערים

ועוד רוצים דמי תיווך...

ו. אלו מציאות 

אבוי, לפני חודש נאבדה בשוק מחנה יהודה שקית ביסקוויטים!

האבידה תושב לבעליה על פי סימנים.

תודה לי"ק

פינת ההלכה: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ ומעליותיך

לובלין, בין 1939-1935 (צילום: רומן וישניאק; מקור: de-salva)

מצוות מזוזה מקורה בתורה, שבה נאמר 'וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ ... וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (דברים, ו 9-6). פשט המקרא הוא: דברי האל צריכים להיות מול עיניך, תזכורת קבועה, ועל כן יש לכתוב אותם בצורה סמלית על כתלי הבית. בשל כך מוכנס למזוזה קלף קטן ועליו רשומות שתי פרשיות מן התורה.

כמה פרקים מאוחר יותר מוסיפה התורה ואומרת: 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' (דברים, יא 21-20). מכאן התפתחה תפיסה עממית הגורסת כי תפקיד המזוזה הוא לשמור על הבית ויושביו מפני מזיקים שונים ומשונים. וכך נפוצו סיפורים – מימות התלמוד ועד ימינו – על המזוזה כשומרת ומצילה, והדברים ידועים.

מלכתחילה, פוסקי ההלכה ציינו כי יש לקבוע את המזוזה רק במקום שבו גרים, כלומר בחדרי שינה וכן על משקופי הכניסה לבתי מגורים, אך בהדרגה התפשט המנהג והקיף גם מקומות שבהם אין גרים כלל – מכניסה לבתי כנסת (על פי השלחן ערוך בתי כנסת חייבים במזוזה רק אם מישהו גר בהם), עבור במחסנים, בחנויות ובסופרמרקטים, וכלה בחדרי מדרגות ובמעליות.

המזוזה בפתח המעלית היא מהתופעות היותר משונות של מצוות מזוזה. מישהו גר שם? אפילו ד' אמות מינימליות אין שם, בדרך כלל. אף על פי כן, פוסקים שונים דנו בשאלה זו ברצינות ואני לתומי חשבתי שמדובר בפלפול לשמו, בחינת 'דרוש וקבל שכר'. 

לא מכבר שלח לי ניסן תימן מפרדס חנה את התמונות הבאות וכתב:

הנה כמה תמונות של המעלית שראיתי בבנין בעיר נתיבות. בקומת הכניסה המזוזה נמצאת בצד ימין ובקומות למעלה המזוזות בצד שמאל. ההסבר שנמסר לי היה, שצד ימין זו הכניסה ל'חדר' וצד שמאל זו היציאה. אני עדיין מתקשה להאמין למראה עיניי, אך הנה ההוכחה. איני יודע עד כמה התופעה נפוצה בנתיבות אולי תתייחס לתופעה מגוחכת זו בבלוג שלך.

אמנם בביתי שלי אין מעלית, אך משום חיבוב מצווה שאלתי שני רבנים (אמתיים), הקוראים את עונ"ש, מה דעתם על מצוות מזוזה במעלית. וזו תשובתם הרמתה:

ענה לי האחד:

לגבי מזוזה במעלית, זה באמת דבר שלא רואים אותו כמעט, כי כמו שכתבת, עיקר עניינה של מזוזה הוא במקום שאפשר לגור בו, ומעלית לא בדיוק עונה על הקריטריונים (אפרים קישון תיאר פעם באיזו סאטירה, עולה חדש שהגיע לארץ והסתדר מייד עם קניית דירה, עכשיו כולם מקנאים בו – הוא הצליח להשיג מעלית ישנה ביפו. כל הכפתורים עוד שלמים בה, סיפר...). אבל מכל מקום, היות שמעיקר הדין גם 'בית שער', כלומר מבוא שעוברים בו בדרך לדירה, צריך מזוזה. היו שסברו, שאף מעלית הריהי סוג של 'בית שער' וממילא לשיטתם צריכה מזוזה. בפועל כמעט בשום מקום לא עושים זאת.

 ענה לי השני:

הפוסקים דנו רבות אם חייבים בזה או לא. רוב הפוסקים מתירים (כלומר, שלא צריך), אבל הרב יעקב בלוי, בספרו הידוע על הלכות מזוזה 'חובת הדר', פסק שזו חובה ממש, וגם ה'מנחת יצחק' פסק שזו חובה (אמנם לא בנחרצות כמו הרב בלוי). יש עוד פוסקים שחייבו, כמו הרב נתן געשטטנער בספרו 'להורות נתן', אך רוב מוחלט של הפוסקים התירו, כולל הרב שלמה זלמן אויירבך והרב אלישיב.  

בפועל הרבה מחמירים לשים מזוזה בלא ברכה, וכמו שהרב עובדיה פסק בספרו: 'מעלית, יש אומרים שאינה חייבת במזוזה, כיון שלא עשויה לדירה אלא דירת עראי, שהרי היא מטלטלת ואין בה מקום קבע ... וגם הפתח הקבוע שבבנין, שדרכו נכנסים למעלית, פטור מן המזוזה. ויש אומרים שהמעלית חייבת במזוזה. והמנהג כסברא ראשונה. והמחמיר לקבוע שם מזוזה בלי ברכה, תבוא עליו ברכה'.  

ראיתי פעם אחת 'טריק' יפה שמישהו עשה. במקום לשים מזוזות על כל חללי המעלית, הוא שם בתוך המעלית עצמה, כך שבכל פעם שנפתחת המעלית באיזה קומה יש שם מזוזה סמוך למשקוף. אך כמובן לא בכל מעלית זה שייך, כי הרי זה צריך להיות בטפח הקרוב למשקוף על פי הלכה.  

מצד ההשקפה, המזוזה היא שמירה וברכה, והיא המצווה היחידה שהיא עצמה לצורך שמירה (כמו שכתבו ה'טור' ועוד). ולכן נוהגים לשים מזוזות גם בבתי מדרשות ובבתי כנסיות, וכן במקומות ציבוריים שמצד הדין פטורים, וגם במקומות פטורים בתוך הבית, כמו חדר שהוא לא למגורים. על דרך זה שמים מזוזות גם במעלית, אבל כמובן ללא ברכה.

עיינתי בספרו של יעקב ישעיה בלוי, 'חובת הדר' (ירושלים תשל"ב, עמ' מד), ואכן הוא זה שחידש את ההלכה המחמירה.

בהערות הוא מדמה את תא המעלית ל'לוּל הפתוח מן הבית לעליה', שנזכר בתלמוד הבבלי (מסכת מנחות, לד ע"א) כחייב במזוזה. 'לול' זה התפרש בדברי רש"י כ'ארובה באמצע העליה ועולין לה מן הבית במעלות', ובלוי, בשכלו הזך, גורס שהמעליות של ימינו הן 'ממש כאותו לול'. 

ממש אחד לאחד...

אז הנה למדנו משהו על גלגוליה של מצווה מדאורייתא שיצאה קצת משליטה.

מזוזה להורים אמריקנים שמחפשים משמעות (מקור: אמזון)

בעלי התוספות

זאב קינן צילם את המזוזה הזו במעלית של סניף קופת חולים 'מכבי' בירושלים. 'במכבי', כתב זאב, 'נקטו בפשרה בשאלת מזוזה במעלית כן או לא. כן (בנוסח הספרדים, ניצבת), אבל רק הבסיס – בלי בית מזוזה וקלף... וכך הוא לפחות בעוד שתי קומות בבניין'.