מִשׁוּט בארץ: כבודו שמו, גן מריצה, הכניסה אסורה, שקט, סיסמה

א. למי יש כבוד?

יוסף אָשֵׁרְמַן (צילום: רודי ויסנשטין, ויקיפדיה)

ברחוב הדר בהרצליה יש פינת הנצחה לפרופ' יוסף (גוסטב) אשרמן, רופא וגינקולוג ידוע (בין השאר הקים וניהל את בית החולים לנשים וליולדות 'הקריה'), 'בן לשבט האשרמנים שהקימו את הרצליה'. יש אפילו תסמונת מיוחדת הקרויה על שמו.

ככל שהבנתי רוב ימיו גר אשרמן ועבד דווקא בתל אביב (רחוב אידלסון 29), ובתל אביב יש גם רחוב על שמו בשכונת רמת הטייסים. למעשה, אשרמן עבר לגור בהרצליה רק בשנה האחרונה לחייו ואף לא נקבר בה אלא בבית הקברות נחלת יצחק.

צילום: איתמר לויתן

בין כך ובין כך בשלט הזיכרון עליו נפלו כמה טעויות של ממש. הוא נולד ב-1889 (ולא ב-1880) והלך לעולמו ב-1968 (ולא ב-1969). אבל בכל זאת אהבתי את השורה התחתונה: 

"כְּבוֹדוֹ – שְׁמוֹ"

המירכאות מלמדות לכאורה על ציטוט, אך מניין? 

למיטב ידיעתי אין פסוק או אמרה כזו, ולפיכך אין לי אלא לשער שמדובר כאן בחילוּן פסוקים כמו 'וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן' (תהלים, עב 19), או פסוק התפילה 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד'. בתפילה הכוונה היא כמובן לשמו הנכבד והמבורך של האל, ואילו כאן – שמו של המונצח הולך לפניו, ולפיכך שמו הוא גם מקור כבודו.

ב. למי יש יותר כבוד?

צילום: יצחק מוגזח

שאלה תמימה (ואולי גם מיתממת) על עולמות הפילנתרופיה והכיבודים.

ברחוב אלברט קיוסו שביפו יש גן משחקים מושקע, צנוע ונאה ושמו 'גן מריצה' שנחנך ב-1992. לא, אין זה גן לכבוד המְרִיצָה, כלי הגינון הוותיק, אלא על שמה של הנדבנית מָרִיצָה פיונקובסקי מוונצואלה.

השלט אומר שהתרומה ניתנה לזכרו של בעלה ג'ורג', וכאן שואל הבן: אם הגן הוא לזכר הבעל, מדוע הוא לא נקרא על שמו אלא על שם רעייתו?

שמואל אבנרי נזכר בשלט דומה ב'פארק סוניה' שבשכונת שפירא, והציע שאולי מדובר כאן בדפוס קבוע שאימצה קרן תל אביב לפיתוח:

פרויקט תל אביב

ג. הכניסה לעץ אסורה

בטכניון שבחיפה, ליד בניין פיזיקה, יש עץ לשימור ולידו שלט מוזר ביותר. 

לאן בדיוק אסור להיכנס?

צילום: אבי בלדי

 

ד. שקת בבקשה

כמו כולנו גם בשכונת מחנה ישראל בירושלים רוצים שקט, אבל לא ממש יודעים לאיית באנגלית את המילה הנכונה (quiet).

צילום: צבי פיש

ה. עצור סיסמה

צילום: פיני גורליק

אלק טרינ גס

מה זה הדבר הזה? השבעה סודית, כתב חידה, שמות השותפים?

התשובה נמצאת בצד ימין על שלט החנייה. מדובר בחנות חשמלאים בני-ברקית (רחוב רש"י 37) ושמה 'אלקטרינגס', וזה מה שיצא להם מהמדפסת...

מפה ומשם: רחובות לוהטים, מייסדות ומייסדים, פלמ"ח צובה, אבד בתרגום, סיבוב בטכניון

א. רחובות חדשים בבני ברק

עיריית בני ברק פרסמה השבוע הודעה לציבור על שינויים הצפויים בקרוב בשמות רחובות העיר:

תודה לאבי בלדי

לא צריך להיות מבין גדול כדי לראות את מה מחליפים וּלְמה מחליפים. הנה כמה דוגמאות: 

רחוב המכבים ייקרא מכאן ואילך רחוב הרב עובדיה יוסף

רחוב החלוצים ייקרא על שם הרב שלום כהן

רחוב הראשונים ייקרא על שם הרב קורח

רחוב גיבורי ישראל ייקרא על שם הרב מנצור בן שמעון

רחוב ועד ארבע ארצות ייקרא על שם הרב ינון חורי

גם רחובות הנושאים שמות של ערים ואתרים בישראל, כמו ירושלים, טבריה, הירקון, והירדן, ואפילו חברון והר סיני, כבר אינם נאים לפרנסי העיר. גם הם ייקראו על שמות רבנים וצדיקים או על שמות ספריהם.

למי מותר לערער? רק לאלה שגרים סמוך למקום או ל'בני המשפחה של האישיות שאת שמה מתכוונים לשנות', כלומר יורשי המכבים ונציגי הפרנסים של ועד ארבע ארצות, צאצאי החלוצים והראשונים... וכל השומע יצחק.

בני ברק, שהייתה פעם מושבה שגרו בה משפחות חילוניות וציוניות, שינתה את פניה – איש לא יכחיש זאת וזכותה של העירייה לקרוא לרחובות שבתחומיה על פי ערכיה והשקפת עולמה, אבל ההתנכרות לסמלי העבר ומחיקתם היא בזויה. 

מעניין מה היו אומרים דוברי החרדים בבני ברק אם עיריית תל אביב למשל הייתה מתחילה לשנות בשיטתיות את שמות עשרות הרחובות שבעיר הקרויים על שם רבנים וצדיקים. צעקות הגעוואלד היו נשמעות עד שדרות הבעש"ט שביפו הערבית!

ועוד הערה למקרא הרשימה.

סוף סוף מממשת עיריית בני ברק את הבטחתה לקרוא רחוב על שמו של השוטר אמיר חורי, שמסר את נפשו בפיגוע שהיה בעיר ב-29 במארס 2022. אבל שימו לב, הרחוב לא ייקרא בשמו המפורש – בסופו של דבר הרי חורי לא היה יהודי – ולכן יצאה העירייה ידי חובתה והרחוב יקרא בשם הגֶנֶרִי השוטר (הנה תירוץ מוכן: ברמת גן השכנה יש רחוב השוטרת, על שם השוטרת יונה קוממי שנהרגה ב-1965 בידי רוצח יהודי).

היו כאן פעם ראשונים... המושבה בני ברק בשנותיה הראשונות (ויקימדיה)

ב. מייסדות ומייסדים

כמעט בכל עיר או מושבה בישראל יש רחוב 'המייסדים' או 'הראשונים', שמוקדש לזכרם ולכבודם של ראשוני המקום. אפילו בבני ברק יש עדיין רחוב הראשונים (אם כי עוד מעט משנים את שמו). נדמה לי שרק במושב טל שחר שבמטה יהודה הפנימו שלצד כל 'מייסד' הייתה גם 'מייסדת', ולצד כל 'ראשון' הייתה גם 'ראשונה'.

למרבית השמחה לא חסכו פרנסי המושב באותיות ומנעו מאתנו את המפגע האסתטי של 'מייסדים.ות'.

צילום: מנחם רוזנברג

ג. תהיה עיננו ליפי ההר וליבנו לרעוּת

צילומים: יוחנן פלוטקין

ידעתי שקיבוץ צוֹבָה שבהרי יהודה הוקם ב-1948 על ידי יוצאי הפלמ"ח – כתב לי יוחנן פלוטקין – אבל לא הבנתי למה הם דוחפים את זה בכל שילוט. עד שראיתי בוויקיפדיה שזה שמו הרשמי של הקיבוץ: פלמ"ח צובה.

רבים הם המבקרים עם ילדיהם בפארק השעשועים 'קיפצובה' (למה באמת שלא יקראו לו 'פלמ"ח קיפצובה'?), כדאי להם להסתכל גם קצת ימינה ושמאלה.

על מגדל הסִילוֹ שבכניסה (למה ממשיכים לקרוא לו סִילוֹ ולא מגדל תחמיץ?) הוצבה חנוכיה של שמונה קנים, ובחזיתו הפונה לכביש ציור פסיפס יפה, שווריאציה שלו הפכה להיות לוגו של הקיבוץ. 

אך מה פשר הפסוק שמצוטט בפסיפס? 

תהיה עיננו ליפי ההר וליבנו לרעות

אין זה פסוק מהמקורות, וגם לא משיר, אלא חלק מברכת שבת יפה שכתב אחד מחברי הקיבוץ. 

באתר סקר אמנות הקיר בישראל (מייסודו של יד יצחק בן-צבי) מצאתי את כל המידע הנחוץ על הכתובת:

המשפט הוא מבִרכת השבת של קיבוץ צובה שכתב חבר הקיבוץ אמנון מגן: 'נברך את השבת למנוחת הגוף ולשלוות הנפש שנתברכנו בשבוע עמל, ויבורך הבא אחריה, שתהיה עינינו ליפי ההר וליבנו לרעות, שתהא שבתנו שלום, ובביתנו הברכה שבת שלום'. 

הפסיפס מוצב על הסילו בכניסה לקיבוץ צובה.ִ העיצוב הוא של הגרפיקאית חברת הקיבוץ גלי מנבר בסיוע האמן ורכז התרבות מוטי בלבין. גלי מנבר אף עיצבה את הסמליל של קיבוץ צובה (מצד שמאל). 

 ד. עברית שפה קשה

טל סגל ניחן בעין מיוחדת לשיבושי תרגום מעברית לאנגלית ולהיפך.

הנה למשל ברכת התודה של הטורקים למדינת ישראל על הסיוע שהוגש להם בימי רעידת האדמה. השלט נמצא בשדה התעופה באיסטנבול, ורצונו לומר: 'תודה לכם על ההזדהות איתנו'. יצא הפוך...

במלון לאונרדו בירושלים לא ממש מבחינים בין מיטה (bed) לרע (bad). 

מישהו מכיר בסביבה מלון על בסיס 'חדרים טובים'?

בגן הלאומי של מערות קומראן התבלבלו בין אתר (site) לאתר אינטרנט (website), וגם הספרדית לא משהו...

ה. סיבוב בטכניון

בחצר הטכניון, על הדשא, מוצגת תערוכה חדשה ושמה 'החיים כמדענית'. איתמר לויתן ניצל את ההזדמנות, התרשם מה'אובליסק' יוצא הדופן והבולט למרחקים של האדריכל הנודע סנטיאגו קלטרווה ועל הדרך לכד כמה קוריוזים.

ריטה לוי מונטלצ'יני הייתה ביולוגית יהודיה מאיטליה שזכתה בפרס נובל בשנת 1986

חייבים רפורמה משפטית!

תודה לך, ה'

סיבוב בחיפה: איינשטיין היה פה, בית ספר לילדי עובדים, העיר התחתית

א. איינשטיין נטע עץ בטכניקום

כבר שנים אחדות שחזית הבניין היפה והעתיק של הטכניון (בניין הטכניון הישן) נמצאת בשיפוצים, ונראה שלאחרונה הם הסתיימו. היום שוכן במקום ה'מדעטק', המוזיאון הלאומי למדע.

לכבוד השיפוץ הוצבו מחדש כמה שלטים מעניינים:

צילומים: איתמר לויתן

כך נראו השלטים הללו לפני השיפוץ:

ואכן, בני הזוג איינשטיין ביקרו בחיפה בסוף השבוע של שהותם בארץ, ביום שישי ובשבת, כ"ג-כ"ד בשבט תרפ"ג (10-9 בפברואר). קודם לכן הם סיירו בירושלים, בתל אביב, במקווה ישראל ובראשון לציון, ובכל מקום זכו לקבלת פנים חמה, השתתפו בשלל אירועים ונאלצו להקשיב לאין סוף נואמים ומברכים, שקראו לגאון היהודי לעלות לארץ ולהשתקע בה. החיפאים התגאו במיוחד שאיינשטיין ביקר בעירם ולא דילג עליה כמקובל. ככלות הכל זו העיר של המתמטיקה העברית... ואכן בני הזוג ביקרו בטכניון ('טכניקום') ובבית הספר הריאלי. על הביקור בטכניון סיפר 'כתבנו המיוחד בחיפה':

דאר היום, 14 בפברואר 1923

בנאומו הודה המדען הדגול למברכיו,

ובתוך יתר הדברים אמר: הייתי רוצה להיקרא אך ורק 'אדם'. אלא מכיוון שהעולם עדיין לא הגיע למדרגה כזו ומחלקים את בני האדם לגרמנים, יהודים, אנגלים וכדומה – הרי אני מצהיר שאני 'יהודי' (שם).

בניין הטכניון, גלוייה משנות השלושים (ויקיפדיה)

ובסמוך לשילוט יש פסל 'מדעטקי' מעניין ומרשים:

ב. הצילו את הכתובת

ברחוב ירושלים 4, בשכונת הדר, נמצאת כתובת קיר שאם לא יצילו אותה היא תימחק לעולמים:

בית הספר לילדי העובדים

צילום: איתמר לויתן

על פי ויקיפדיה (רחוב ירושלים):

• בית מס' 4 – זהו בית בעל שתי כניסות. בעלי הבית הראשונים היו משפחות רדומסקי וג'רניינסקי. תחילה נבנתה קומה אחת ומאוחר יותר קומה נוספת ולבסוף קומה שלישית. דב יהודה ג'רניינסקי היה רואה חשבון של ביאליק, והוא זה ששלח למשפחה סרטיפיקטים לעלייה. בתחילה עלו שולמית ודב יהודה ג'רניינסקי והתיישבו בעיר התחתית ואחר כך ילדותיהן. ג'רניינסקי פתח בית מסחר לספרים בשם 'מוריה' כשם הוצאת הספרים של ביאליק. לאחר מכן פתח חנות למכשירי כתיבה בשם 'דעת' ברחוב הרצל. בקומת הקרקע שכן 'בית הספר לילדי עובדים' והשלט המעיד על כך עדיין מתנוסס על הבניין.

נפתחה ההרשמה לשנת תרצ"ד בבית הספר לילדי העובדים בחיפה (אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית)

סיפורו של הבית ושל בית הספר מובא בסרטון הקצר הזה:



ג. סיבוב בעיר התחתית

כתב לי שמוליק שדה:

בשנים האחרונות העירייה משקיעה הרבה מחשבה ומשאבים בעיר התחתית, במיוחד באזור רחוב הנמל, על מנת לשקמו, להחיותו ולהביא אליו עסקים חדשים. בשטח רואים תוצאות, הכל הולך לאט אבל בצעד בטוח. אינני מכיר את כל פרטי העשייה, התכנון והביצוע, אבל הנה כמה רשמים מצולמים.  

השלט בתמונה הבאה נמצא בקצה סמטה המתפצלת מרחוב העצמאות. הכיתוב התמציתי מזכיר את סיפורו של קפטן סטיב, רב חובל ספרדי שפיקד על ספינת המעפילים 'פאן-יורק' (שיצאה מנמל בורגס בבולגריה יחד עם 'פאן קרסנט', ועליה, בין השאר, גם אבי, שעלה כילד בודד בן 13 מרומניה), מה שידוע כפרשת הפאנים, שתי אניות המעפילים הגדולות ביותר. שמו של קפטן סטיב ידוע הרבה פחות משמו של יצחק (אייק) אהרונוביץ', שהוביל את 'פאן קרסנט' (וגם את 'אקסודוס'). יפה לדעת ששמו של קפטן סטיב מונצח.
[אמר העורך: לרחוב זה ולפרשת 'קפטן סטיב' הקדשנו פוסט מיוחד, אבל לא נורא, יש דברים שאפשר לחזור עליהם...]

בסמוך ניצב שלט נוסף לאותו רחוב, עם איות אנגלי מעט שונה (כרגיל), וללא הסבר.

לא מעט עסקים בסביבה נושאים שמות הקשורים לים.

וגם שלט כזה נמצא רק בחיפה: סיפורו של פרדריק פלמר, המהנדס הבריטי שתיכנן את נמל חיפה.

ציורי קיר רבים מעטרים את הבניינים באזור. בתמונה הבאה ציור של חבורה הנקראת Broken Fingaz, שיבוש של 'אצבעות שבורות'. הציור מוקדש למסילת הרכבת חיפה-דרעא שבסוריה, שלוחה של מסילת הרכבת החיג'אזית, שחלקה ידוע גם כ'רכבת העמק'. 

עוד ממראות רחוב הנמל: בניין סולל בונה.



היום משמש הבניין את 'קמפוס הנמל' של אוניברסיטת חיפה. משמאל לדלת, מתחת למזגן, הוצב שלט זיכרון מעניין:

ואם חשקתם להגיע לעכו שלא בדרך הרגילה...

אפשר להגיע לעכו גם בדרך מסורתית יותר: עם הרכבת. התחנה נקראת היום 'מרכז השמונה', לזכר שמונה עובדי רכבת ישראל שנהרגו בעת נפילת טיל על התחנה בימי מלחמת לבנון השנייה (16 ביולי 2006).