יום שישי, 14 בדצמבר 2018

בעקבות שלום עליכם בניו יורק (א)


מנחת ידידוּת והוקרה לפרופסור אברהם נוברשטרן
עם קבלת פרס מנדלי מוכר ספרים לספרות בלשון יידיש

א. שלום עליכם באמריקה

לא רק פוצ'ו (מרשימה קודמת בבלוג). גם אני ביקרתי (פעמיים) בבית הקברות 'הר הכרמל' (Mount Carmel Cemetery) שבניו יורק ועמדתי נרגש מול מצבתו של שלום עליכם ורעייתו, 'פֿרוי שלום-עליכם' (גברת שלום עליכם), וגם מול מצבותיהם של שאר הסופרים, המשוררים, ההיסטוריונים והאישים הנודעים, שנקברו לצדו ומקיפים אותו כשומרים נאמנים. היום, כמובן, קל מאוד להגיע לשם ולהתמצא – יש אינטרנט ויש 'ווייז' – אבל באותם ימים רחוקים (1991) זה היה מבצע מסובך.

אך לפני שנגיע לבית הקברות ולסיפורן של המצבה ושל הכתובת השירית שנחקקה עליה ביידיש ובעברית, נשאל מה בכלל הביא את שלום רבינוביץ (1916-1859)  הוא שלום עליכם, הדמות הספרותית שהפכה לפרסונה של ממש – לאמריקה? 

שלום עליכם, אשתו אולגה (הוֹדְל) ובנו הקטן נוּמָה (נחום) הגיעו לראשונה לחופי ניו יורק בסוף אוקטובר 1906, לאחר שנמלטו מקייב, עיר מגוריהם, בתחילת חודש נובמבר 1905, בעקבות פוגרום שבו נהרגו כמאה יהודים. מאז עזבו בבהלה את רוסיה ועד בואם לניו יורק נדדו כל בני המשפחה המורחבת במשך כשנה בערי מרכז ומערב אירופה (למברג, ז'נווה, לונדון). שלום עליכם התפרנס אז בעיקר מהתשלומים הזעומים של שכר הסופרים ששלחו לו העיתונים שפרסמו את סיפוריו החדשים, ומנשפים ספרותיים שבהם קרא מיצירותיו. מקצת מן החוויות שצבר אז שיקע שלום עליכם מאוחר יותר ברומן הגדול כוכבים תועים ('בלאָנדזשענדע שטערן') ובסיפור הגירת משפחתו של מוטל בן פייסי החזן לאמריקה. מסעותיו תוארו בפירוט בספר הנהדר הראשונים כבני אדם, שחיבר חתנו יצחק דב ברקוביץ (1967-1885), שנלווה אליו ברוב נדודיו והעריצו ללא גבול. 

על אף הפרסום הבינלאומי הרב שכבר זכה לו, היה שלום עליכם, ככלות הכל, פליט יהודי מרוסיה. אחד מני רבים, שתחושת המחנק והחרדה הקיומית אפפה והניעה אותם. וכך מצא עצמו הסופר המפורסם בין רבבות יהודים אחרים, שהיו חלק מגלי ההגירה האדירה ששטפו את חופי אמריקה באותן שנים. למרבית המזל, הכניסה ל'די גאָלדענע מדינה' (ארץ הזהב) הייתה אז עדיין חופשית וקלה יחסית (החמרת חוקי ההגירה האמריקנים הגיעה לשיאה רק ב-1924 בעקבות חקיקה מיוחדת).

בניו יורק פגש שלום עליכם בעיתונאים, במו"לים ובאמרגני תיאטרון, שאמנם קיבלו את פניו בהתלהבות והבטיחו לו עולם ומלואו. בפועל הם לא השכילו להציע לו מקורות קיום מספיקים על מנת שיוכל גם להמשיך וליצור כסופר ומחזאי וגם לפרנס את משפחתו. שלום עליכם, ככל שהיה תמים ושוחר טוב ביסודו, קלט תוך זמן לא רב את רוחה של האליטה היהודית הניו-יורקית החדשה  הוא זיהה בה את השטחיות ואת הצביעות, ובז לה. הוא לא ראה באמריקה בית אמתי או מקום שבו יוכל לפתח את יצירתו. בכל גופו ורוחו היה שלום עליכם יהודי מזרח-אירופי טיפוסי, בן תחום המושב הרוסי  שם היה מקור ההשראה שלו, שם היה קהל הקוראים שלו, ואל היהודים שחיו שם כיוון את יצירותיו. 

וכך, לאחר שבעה חודשים, ביוני 1907, עזב את אמריקה וחזר לנדודיו באירופה. לרוסיה חזר רק פעמיים, לביקורים קצרים (ב-1908 וב-1914), הן משום שחתנו ברקוביץ נמלט מהגיוס לצבא הרוסי והיה צפוי להיאסר, הן בשל מחלותיו התכופות, שהצריכו שהות כמעט בלתי פוסקת בבתי הבראה ומרפא באיטליה, בגרמניה ובשוויץ.

שיר ברכה שחיבר יצחק מרדכי רוֹזֶט 'ליום מלאת עשרים וחמשה שנה
לכהונתו הספרותית' של שלום עליכם, קייב 1908

בדצמבר 1914 – תוך בריחה מאימי מלחמת העולם הראשונה שזה עתה ההתחילה – הגיע שלום עליכם בפעם השנייה לניו יורק. זה היה מסע רב טלטולים והרפתקאות שעבר דרך גרמניה, שוודיה ודנמרק. חולה, תשוש ומר נפש קבע שלום עליכם את מקומו בשכונת הארלם, שבאותם ימים גרו בה יהודים רבים.

דירתו הראשונה הייתה בשדרות לֶנוֹקס 110 פינת רחוב 116. 'יש לנו דירה עם מטבח, עם חדרי שינה, עם חדר אוכל, ואפילו רהיטים', כתב שלום עליכם לבתו לְיַאלי ב-19 בדצמבר 1914 (הראשונים כבני אדם, תשי"ט, עמ' שלד). 

שדרות לנוקס (Lenox Ave) נקראות היום על שמו של המנהיג האמריקני-אפריקני מלקולם אקס (Malcolm X Blvd), אך בית מגוריו של שלום עליכם עומד על מכונו עד היום ללא שינוי משמעותי בחזותו החיצונית. בפברואר 2012, כמעט מאה שנים אחרי כן, ביקרתי בו. נלווה אליי עמיתי חוקר הספרות העברית פרופסור חנן חֶבֶר. 

זה הבית:

צילומים: דוד אסף

באיזו קומה גר שלום עליכם? אין לדעת... 

ניצלנו הזדמנות שבה אחד מדיירי הבניין נכנס פנימה, ובעקבותיו נכנסנו גם אנו. מי יודע אולי שמו עוד רשום על אחת מתיבות הדואר?


על תקרת המבואה גילינו תמשיח קיר מעניין, שאין לדעת בן כמה הוא.


גם הרצפה ישנה וכזהו גם גרם המדרגות. אולי פגשו את מדרך נעליו של שלום עליכם?

ליד גרם המדרגות הצטלמנו למזכרת. שלום עליכם כבר לא גר כאן, אבל צליינים חילוניים עדיין עולים אליו לרגל.


גם בדירתו הקטנה שבהארלם, חייו של הסופר האנין והחולה היו קשים מנשוא. 

הוא נדד בנשפי הקראה מיצירותיו, בין הלואר איסט-סייד לבין מלונות הנופש הגדולים שבהרי הקטסקיל, התבזה בחיזור אחר פתחי מערכות העיתונים ביידיש ומנהלי התיאטרונים, שהבטיחו הרבה וקיימו אך מעט, והתגעגע עד כלות לילדיו שנשארו באירופה  מיכאל-מישָׁה (הבן הראשון) ואֶמָּה שנותרו בקופנהגן, ולְיַאלִי ובעלה מיכאל קויפמן שחזרו לאודסה. 

ב. על-מוּת לַבֵּן: מותו של מיכאל רבינוביץ

בראשית שנת תרע"ו (12 בספטמבר 1915) מת מישה, בנו הראשון של שלום עליכם ואהוב לבו. מישה נולד ב-1889 ובן 26 היה במותו.

מסתורין אופף את מותו של מישה. קודם להגירת המשפחה לאמריקה שהו כולם כארבעה חודשים בקופנהגן בירת דנמרק. לכשיצאו סוף סוף בדרכם לאמריקה, מישה ואֶמָּה לא הצטרפו אליהם ונשארו בקופנהגן. מישה היה חולה ואמה (ילידת 1888 ואז בת 26) התנדבה להישאר ולהשגיח עליו. הוא אושפז בבית חולים דני בקופנהגן, ובמברק ששלחה אֶמָּה להוריה שבניו יורק היא כתבה בקיצור נמרץ כי מישה מת בבית החולים משחפת. 

היא לא סיפרה את האמת. מישה, ככל הנראה, שלח יד בנפשו. זה היה סוד נורא שנשמר מפני ההורים, כדי שלא לצערם עוד יותר, אך רמזים לו פזורים פה ושם.

שלום עליכם, בנו מישה ואברהם אליהו לוברסקי, מוֹנְטְרֶה, שוויץ, 1912
(דאָס שלום-עליכם-בוך, עמ' 103)

בין כך ובין כך, מותו שבר את לב הוריו. 'איך טראָג אַ טויטן-אָרון אין מײַן נשמה' (אני נושא בנשמתי ארון מתים), כתב שלום עליכם לבתו ליאלי ב-21 בספטמבר 1915, 'און איך וועל אָט דעם אָרון אַוועקטראָגן מיט זיך אין קבֿר אַריין' (ועם ארון המתים הזה ארד לקברי שלי) (דאָס שלום-עליכם-בוך, עמ' 128).

את כאבו הנורא ואת רגשות האשמה שחש שיקע בכתיבת צוואה, שהיא מן המיוחדות במינן בתולדות ספרות הצוואות העברית (הנוסח המלא של הצוואה יובא בחלק השני של הרשימה). הימים כבר היו ימי המלחמה הגדולה ובתנאים ששררו אז לא יכול היה שלום עליכם לחזור לאירופה, לעלות לקבר בנו ולדאוג להקמת מצבה. בצוואה שחיבר לאחר שנודע לו האסון, למחרת יום כיפור תרע"ו, הוא ביקש מילדיו שיידאגו לכך: 
היום, מחרת יום הכיפורים, עת תקופת שנה חדשה החלה ואסון גדול קרה את ביתי – מת בני בכורי מישה (מיכאל) רבינוביץ והוריד אתו אל קברו חלק מחיי ... אם לא יהיה סיפק בידי להציב מצבה על קבר בני ... שמת זה עתה בקופנהגן, יעשו זאת יורשיי ביד רחבה. וביום פטירתו, מדי שנה בשנה, ייקרא קדיש אחריו ויחלקו ח"י כתרים צדקה לעניים.
היכן נקבר מישה ומה נכתב על מצבתו? שאלה זו סיקרנה אותי ולא מצאתי לה תיעוד במקורות מודפסים. לאחר בירורים שונים נודע לי כי הוא כלל לא נקבר בקופנהגן!

מישה מצא את מנוחתו האחרונה בבית הקברות היהודי בעיר מָאלמוֹ שבשוודיה. מיצר ארסונד מפריד בין שתי הערים ושתי המדינות, והדרך היחידה להגיע מקופנהגן הדנית למאלמו השוודית הייתה אז דרך מעבורת (רק בשנת 2000 נפתח גשר ארסונד, שמוכר היטב לצופי סדרת המתח 'הגשר').

הצלחתי לקבל שתי תמונות חדות ומעודכנות של המצבה, אחת שצילם דב-בער קוטלרמן מאוניברסיטת בר-אילןוהשנייה שצילם מאגנוס רז שגר במאלמו. פגעי מזג האוויר הצפוני ניכרים היטב על המצבה. אותיותיה נשחקו ורק בקושי ניתן לקרוא כמה שורות ממנה.

צילום: דב קוטלרמן
צילום: מאגנוס רז (ותודה לעלי כהן מקופנהגן)

זה מה שהצלחתי לקרוא: 
פ"נ / אלימלך מיכאל ראבינאוויץ / בן שלום עליכם / נולד בקיוב ... בחשון ה'תר"ן / נפטר במאלמה ה' תשרי התרע"ו / תנצב"ה
אכן, למישה היו שני שמות עבריים והראשון שבהם היה 'אלימלך'. הוא נקרא כך על שם הסבא אלימלך לוֹיֶב, אביה של אולגה. בשורה התחתונה של הכיתוב הלועזי גם אפשר לקרוא את תאריכי הולדתו ופטירתו: 6 בנובמבר 1889 (י"ב בחשון תרמ"ט)  12 בספטמבר 1915 (ד' בתשרי תרע"ו). אך העובדה הלא ידועה היא שמישה מת במאלמו וגופתו לא הועברה מקופנהגן לקבורה שם. הדבר מפתיע, משום שממכתביו של שלום עליכם עולה כי הוא היה משוכנע שבנו נקבר בקופנהגן.

מה הביא את מישה לעזוב את קופנהגן ולנסוע למאלמו? האם נסע לשם בעצמו שלא בידיעת אחותו? מי דאג לקבורתו שם ומתי, ומדוע עובדה זו לא נרשמה בספרות הזיכרונות הענפה על שלום עליכם ובני משפחתו? 

את כל זאת לא נדע לפי שעה, ואולי יש כאן חומר לסיפור מתח טוב עם סוף עצוב.

'כדי להפיג את חריפות הכאב', כתב ברקוביץ, 'שינה [שלום עליכם] את מקום ישיבתו: עבר מהארלם לדור בברונכס, ברחוב קאֶלי 968, בדירה רחוקה משאון הכרך ... ואולם שינוי המקום הועיל מעט' (הראשונים כבני אדם, עמ' שמב). מכאן ואילך הלך גופו של שלום עליכם ודעך בייסורים. על ערש מותו עוד המשיך לטוות את הרפתקאותיו של מוטל בן פייסי בניו יורק, והפרק האחרון – שלא הספיק להשלימו  נשא את הכותרת 'מיר מופֿן' ׁ('אנו משנים מקום' בתרגומו של ברקוביץ)... 

הבניין המקורי בשכונת ברונקס, ברחוב קֶלִי 968 (Kelly), כבר אינו קיים.

ג. מסע הלוויה 

ביום שבת, י' באייר תרע"ו (13 במאי 1916), כחצי שנה לאחר מות בנו, מת שלום עליכם בן ה-57 בדירת מגוריו ברחוב קֶלִי. ביום ראשון, בישרו הכותרות הראשיות של עיתוני היידיש בניו יורק על מותו של הסופר הנערץ וקראו להמונים לחלוק לו כבוד אחרון, להשתתף בלוויה ולהשבית את כל העסקים היהודיים במהלכה.

אָרווערטס, 14 במאי 1916
וואַרהייט, 14 במאי 1916
ייִדישעס טאַגעבלאַט, 16 במאי 1916

ביום שני, 15 במאי, בשעה תשע בבוקר, החל מסע הלוויה בבית מגוריו ברחוב קֶלי. מחוץ לבית כבר המתינו מאות אנשים.

המונים צובאים על פתח ביתו של שלום עליכם (דאָס שלום-עליכם-בוך, עמ' 373)

מרחוב קלי הובל הארון אל בית הכנסת המפואר 'אוהב צדק' (Ohab Zedek), שנוסד בידי יהודים יוצאי הונגריה ובו נהג שלום עליכם להתפלל מפעם לפעם. הוא בחר בבית כנסת זה בעיקר בזכותו של החזן המהולל יוסלה רוזנבלט, שהפך את 'אוהב צדק' למוקד משיכה לאוהבי החזנות. בית הכנסת שכן ברחוב 116 West, מס' 18 (בין לֶנוֹקס לשדרה החמישית), וכשהארון הוכנס פנימה פתח יוסלה, מלווה במשוררי המקהלה, בתפילת 'אל מלא רחמים'.

בשערי בית הכנסת 'אוהב צדק' (דאָס שלום-עליכם-בוך, עמ' 374)
בית כנסת אוהב צדק, בערך 1910 (Harlembespoke)

בשנת 2002, כשגרתי כמה חודשים בניו יורק, חיפשתי את שרידי בית הכנסת 'אוהב צדק'. בית הכנסת עזב את מקומו בהארלם כבר בשנת 1926 ועבר למשכנו הנוכחי במנהטן (רחוב 95 מערב, מס' 118). המבנה עצמו נמכר לכנסייה הבפטיסטית... כשביקרתי שם המבנה היה בשיפוצים.


בכל זאת, עוד ניתן היה להבחין בשרידי החזית המקורית של הבניין, בקשת, בגמלון ובמגיני דוד ששרדו בראש שני הצריחים.

צילומים: דוד אסף

נחזור ללוויתו של שלום עליכם.

מבית הכנסת נסע הארון, בכרכרה רתומה לשני סוסים, דרומה לאורך השדרה החמישית ואחר כך דרך שדרת מדיסון והשדרה השנייה, אל משכנות היהודים אשר בלואר איסט-סייד. הארון נסע ברחובות איסט האוסטון, אלדריג', קאנאל ואיסט ברודווי, ועשרות אלפי יהודים תושבי ניו יורק והסביבה, שנענו לקריאת העיתונים, באו ללוות את הסופר הנערץ בדרכו האחרונה. מאות שוטרים שמרו על הסדר הציבורי, ועל פי הדיווחים השונים, שנטו להגזים, אפשר להעריך שקרוב ל-200,000 איש השתתפו בלוויה (מתוך כמיליון וחצי יהודים שגרו אז בניו יורק!). זו הייתה הלוויה הגדולה ביותר בתולדות יהודי ניו יורק.

הנה כמה תמונות ממסע הלוויה בחוצות מנהטן:

ויקיפדיה
אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית

טקס האשכבה נערך בשעה אחת בצהריים בבניין ה-Educational Alliance באיסט ברודווי 197, בנוכחות כשש מאות איש ש'זכו' בכרטיס כניסה לאולם. כאן ספדו לו הרב הרפורמי יהודה לייב מאגנס, שעמד אז בראש ארגון 'הקהילה' היהודית בניו יורק (The Kehillah), שנאם באנגלית; פרופ' ישראל פרידנלנדר מבית המדרש לרבנים, שנאם בעברית; הדרשן הציוני המפורסם צבי הירש מסליאנסקי, הסופר יהואש והמחזאי דוד פינסקי, שנאמו ביידיש. אחר כך גם הוקראה צוואתו של הנפטר. לאחר שהסתיים הטקס עשתה השיירה את דרכה ברחובות הקטנים של הלואר איסט-סייד וחצתה את גשר ויליאמסבורג, בואכה ברוקלין.

בשעה 15:45 הגיעה שיירת האבל אל בית הקברות 'הר נבו' (Mount Neboh Cemetery). בטקס הקבורה השתתפו כ-4,000 איש. שלום עליכם נטמן בחלקת הקבורה של מתפללי בית הכנסת 'אוהב צדק', לא הרחק ממקום קבורתו הנוכחי ב'הר הכרמל' (על כך, ביתר פירוט, ברשימה הבאה). על קברו הספידוהו הסופר הצעיר שלום אש, המשוררים אברהם רייזן ומוריס וינצ'בסקי, והמנהיגים הציוניים ליאו מוצקיןנחמן סירקין ושמריהו לוין. החזן יוסל'ה רוזנבלט ערך את תפילת האזכרה ונוּמָה (נחום), בנו בן ה-15 של שלום עליכם, אמר 'קדיש' בבכי מר. האלמנה אולגה ובתה הבכורה טיסי (ארנסטינה), רעייתו של י"ד ברקוביץ, התעלפו. בשעה 16:20 הסתיימה הלוויה ואט אט התפזר הקהל העצום.

תם פרק בתולדות ספרות יידיש המודרנית.

מסע הלוויה תואר בפרוטרוט בעיתונות היידיש (למשל בפֿאָרווערטסכאן וכאן) וגם בניו יורק טיימס (16 במאי 1916), כולל תרגום ראשון לאנגלית של כמה שורות מהאפיטף:

ניו יורק טיימס, 16 במאי 1916

נספח: איורי אֵבֶל בכתב העת 'דער גרויסער קונדס'

ב-19 במאי 1916, שלושה ימים לאחר הלוויה, הופיע בניו יורק גיליון חדש של השבועון ההומוריסטי ביידיש דער גרויסער קונדס (השובב הגדול).

שער הגיליון לבש אֵבֶל. הליצנים-השדונים, שפרצופיהם המחייכים נדפסו דרך קבע בשער, מליטים פניהם בצער, והכותרת הראשית, בין שני נרות נשמה, היא 'אונזער טרויער און אונזער שטאָלץ' (צערנו וכבודנו). את השער צייר ליאון ישראל, המאייר הקבוע של העיתון, שנודע בשם העט שלו לאָלאַ (LOLA).


תחת הכותרת 'זן ירושה' (ירושתו) מעביר שלום עליכם את קולמוס הסופרים ל'יונגען ליטעראַט' (סופר צעיר) ואומר לו 'הנה לך העט שלי, אבל שמור עליה טהורה כפי שמסרתי לך אותה'. הכתובת על התיק של שלום עליכם, 'צוריק פֿון יאַריד' (חזרה מן היריד), מתכתבת עם כותרת ספרו האוטוביוגרפי פֿונ'ם יאַריד.


על המצבות מאחורי קברו של שלום עליכם נכתב 'פה נטמן יהודי פשוט', 'פה נטמן פועל'. נוסחאות שמהדהדות את צוואתו, שבה ביקש להיקבר יחד עם אנשים פשוטים.


במדור הסאטירי הקבוע 'דר אין אַיינס' (שלושה באחד), שבו לגלגו על צדדים שונים בפועלן של דמויות ידועות, לא היה הפעם שום לעג...


חבריו אומרים – כך נכתב מתחת לשלושת התמונות  שהוא יודע לחשל מטבעות זהב מברזל ישן; שונאיו אומרים אותו דבר שאומרים חבריו; והאמת היא ששני הצדדים צודקים...

מהגרוטאות של הז'רגון ('זשאַרגאָן דזשאָנק') מחשל שלום עליכם שפת יידיש של זהב ('גאָלדענע ייִדישע שפּראַך')

טוביה החלבן, גיבורו הנצחי של שלום עליכם, 'יושב שבעה' על ספסל הפוך ומתאבל על מות יוצרו.



'דאָס טעפּל' (הקדירה) הוא מונולוג משעשע מפי אישה ושמה ינטל, שכתב שלום עליכם בשנת 1901. הכתובת על כַּן הפסל היא ציטוט ידוע של שלום עליכם: 'צחוק הוא בריאות... הרופאים מצווים לצחוק'.

איור: שאול רסקין

החלק השני יתפרסם בשבוע הבא ובו יסופר על צוואתו של שלום עליכם, על בית הקברות 'הר הכרמל', על המצבה ועל הכתובת שעליה.

לקריאה נוספת:

תיאור מפורט של הלוויה ומסלולה יש במאמרה של אלן קֶלמן: Ellen D. Kellman, 'Sholem Aleichem's Funeral (New York, 1916): The Making of a National Pageant', YIVO Annual of Jewish Social Science, 20 (1991), pp. 277-304

השוואה בין שלוש לוויות  שלום עליכם, אריק איינשטיין ועובדיה יוסף  ערך דן מירון במאמר שהתפרסם בעיתון הארץ בשנת 2013: 'שלוש הלוויות  שתי תרבויות'.

יום רביעי, 12 בדצמבר 2018

פה ושם בארץ ישראל: מרתף בזכרון, פסנתר ברעננה, נחל בחדרה ויֶקים בבאר טוביה

א. מרטף הייינות המשובכים 

כתב לי יאיר הרשלר:
חבר טוב שלי סייר לפני זמן מה בזכרון יעקב וברחוב המייסדים נתקל במסעדה בשם 'מרתף היין העתיק'. המקום הוקם לפני 25 שנים על ידי עמוס מרוז (אביו של גיא מרוז). לפי השלטים בכניסה ניתן להניח שבעלי המקום הנוכחיים לא שולטים בשפה העברית ברמת שפת אם... 
צילומים: אורטל כלף

כשלעצמי, נדהמתי מן הבּוּרוּת הלשונית שמופגנת בראש כל חוצות וחיפשתי במרשתת מידע על המקום. מה רבה הייתה פליאתי כאשר גיליתי שהשלט הזה מוצב בזכרון לפחות מאז שנת 2010!

ב. פסנתר להמונים

ברחבת 'יד לבנים' ברעננה הציבה העירייה פסנתר מבטון. 'הראשון בעולם' אומר השלט.

כל הרוצה יבוא וינגן לשמחת העוברים ושבים, אבל לא בין שתיים לארבע...

צילומים: גדעון נח

ג. Betterfly על הנחל בחדרה

דוד שמעוני, 'ביער בחדרה' (1921)

חברת 'קרקעות ישראל' קנתה קרקעות באזור חדרה ועכשיו החלה לשווק אותן.

שמא תאמרו נקרא לשכונה החדשה בשם ספרותי נאה כמו 'היער בחדרה', זכר לפואמה המפוסמת של דוד שמעוני? לא ולא. בימינו יקראו לה בשעטנז מכוער ומתחכם: 'BETTERFLY על הנחל', יעני גם Better וגם fly, שייצא איכשהו דומה ל-butterfly, שזה פרפר על הנחל...

'בדקתי במילון', כתב לי גדעון נח, 'ומצאתי שתי אפשרויות: "הזבוב הטוב על הנחל", או "המעופף הטוב על הנחל". נדמה לי שמי שהמציא את השם עישן גראס באותו רגע'.

מתוך אתר האינטרנט של החברה

ד. רחוב היֶקים בבאר טוביה

בביקורו במושבה הוותיקה באר טוביה הופתע יוחנן פלוטקין לגלות רחוב על שם או לכבוד היֶקים. הלא הם יהודי גרמניה שעלו לארץ.

צילום: יוחנן פלוטקין

האם מישהו מנסה ללעוג לאותם אנשים יקרים, 'יהודים קשי הבנה'?

חס וחלילה, ההפך. בדיקה באתר הבית של באר טוביה מעלה כי הכוונה היא דווקא לכבד אותם. הרחוב נקרא כך על שמם של שמונה משפחות 'יקיות', שהיו בין המתיישבים הראשונים בכפר.

בחיפוש באינטרנט גיליתי להפתעתי שגם במושב תל עדשים יש רחוב בשם 'היקים'... אם מישהו מקוראי הבלוג גר שם או בסביבה ויישלח צילום של רחוב היקים בתל עדשים, אשמח לצרף אותו לכאן.


יום שני, 10 בדצמבר 2018

סיבוב בתל אביב: גשם, ואהבת לרעך, רצח, מושב לצים, נדל"ן

א. הגשם זה עתה נפסק

אֲוִיר שְׁקִיעוֹת. נִיחוֹחַ דַּק.
הַגֶּשֶׁם זֶה עַתָּה נִפְסַק.
עֲלֵה וְשׁוּט וְהִסְתַּכֵּל

עַד מַה יָּפָה הִיא הַתֵּבֵל.

(נתן אלתרמן, 'דצמבר', דצמבר 1934)

צילום: איתמר לויתן

ב. ואהבת לרעך כמוך

פרס עונ"ש לחלון הראווה המוצלח בעיר מוענק ל'מכבסת העיר' של יובל ברחוב אבן גבירול.

צילום: איתמר לויתן

ג. רצח ארלוזורוב השני

הוועד להצלת העצים מעבודות הרכבת הקלה מודיע בתדהמה על גדיעתם הצפויה של עצים תל-אביבים קשישים.

צילום: איתמר לויתן

ד. מושב לצים

ברחוב נחמיה, בסביבות שוק הכרמל, נוסד מושב חדש, שמבוסס על עקרונות התנ"ך:
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב (תהלים, א 1)

צילום: בני עורי

ה. נדל"ן בתנועה

בועת הנדל"ן בתל אביב משבשת את דעתן של הבריות, כפי שיעיד השלט האוקסימורוני הזה:

צילום: אבישי ליוביץ'

נדל"ן פירושו 'נכסי דלא ניידי', כלומר נכסים המחוברים לקרקע ואי אפשר להזיז אותם וללכת...


יום שישי, 7 בדצמבר 2018

מי חידש את המילה 'סביבון'?

סביבון רולטה (עירית אביר, גראז' יודאיקה, 2018, עמ' 101)

מאת רחל ברלב

שמות עבריים רבים ניתנו ל'דריידל' המזרח-אירופי: 'חזרזר' אצל מנדלי מוכר ספרים, 'גַּלְגְּלוֹן' אצל דוד ילין, 'עגלגל' אצל מאיר סמילנסקי, וכמובן 'כִּרְכָּר' אצל ח"נ ביאליק. לצדם היו עוד שמות רבים וטובים, אך מכולם נקלט והשתרש השם 'סביבון'.

ח"נ ביאליק, שירים ופזמונות לילדים, מצוירים בידי נחום גוטמן

מזה כשני דורות מקובלת הסברה (השגויה) כי איתמר בן-אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית, הוא שהגה לראשונה את המילה 'סביבון'. איתמר (בן-ציון) רשם את הקרדיט על שמו בספרו האוטוביוגרפי עם שחר עצמאותנו, שהופיע לראשונה בשנת 1961. אך האם זה נכון? מתברר שלא ולא, ואת כתר הראשונים יש להניח  כל עוד לא יימצא מקור מוקדם יותר  על ראשה של אישיות חשובה אחרת, אף כי נשכחת: הסופר והמסאי דוד ישעיהו זילברבוש (1936-1854), יליד העיירה זָלִישְצִ'יק שבגליציה המזרחית.  

דוד ישעיהו זילברבוש (ויקיפדיה)

לראשונה, בכתובים, הופיע השם 'סביבון' בעיתון הוורשאי הצפירה, בכ"ט בכסלו תרנ"ח (24 בדצמבר 1897), ברשימה 'שיחת חולין לחנוכה' מאת זילברבוש, שגר אז בווינה. את המילה העברית החדשה 'סביבון' התאים זילברבוש למשקל 'שפיפון'.

הצפירה, 24 בדצמבר 1897

שבוע וחצי אחר כך חזר ה'סביבון' והופיע באותו עיתון, בכותרת של מאמר סאטירי שפרסם זילברבוש:


הצפירה, 4 בינואר 1898

מכאן ואילך מתמיד עיתון הצפירה לקרוא לצעצוע זה בשם 'סביבון'. בחנוכה תרס"א (1900) נדפסה רשימה נוספת בשם 'הסביבון' שכתב הסופר מרדכי רבינזון (1953-1877), ובה השווה את הסביבון 'הצנום והדל, חיוור וקודר', משחקם של ילדים יהודים, לכדור 'המלא והעגול, האדום והמבריק' שבו משחקים ילדי הגויים. 

הצפירה , 25 בדצמבר 1900

ב-1904 חזר והופיע הסביבון בנובלה אוטוביוגרפית שכתב ההיסטוריון והסופר הוורשאי עזריאל נתן פְרֶנְקיצחק מאיר בילדותו (מחיי היהודים בפולין), ורשה תרס"ד, עמ' 24. המילה נקלטה אפוא היטב בעיתונות ובספרות העברית בפולין.

בשנת 1923 פרסם לוין קיפניס את שירו הידוע 'סביבון סוב-סוב-סוב' (בספרו מחרוזת, הוצאת אמנות, פרנפורט ע"נ מיין), שנדפס בעשרות מהדורות וקבצים ונפוץ בכל בית ובכל גן ילדים. מכאן ואילך נקבע השם 'סביבון' ללא ערעור.

בשנת תשכ"ב (1961), 18 שנים אחרי מותו של איתמר בן-אב"י (1943-1882), יצא לאור מעיזבונו ספר זיכרונותיו עם שחר עצמאותנו: זכרונות חייו של הילד העברי הראשון (הועד הציבורי להוצאת כתבי איתמר בן-אב"י). את ספרו זה כתב איתמר בשנות החמישים לחייו, ובין השאר סיפר שם על הכנות שעשה בילדותו עם אמו לטיול אל מחוץ לחומות העיר העתיקה של ירושלים: 

איתמר בן-אב"י, עם שחר עצמאותנו, עמ' 22

בן-אב"י העיד אפוא על עצמו כי הוא זה שחידש בילדותו את המילה 'סביבון', לצד אינספור מילים עבריות חדשות אחרות. ליומרנות זו אין כל ראיה נוספת מלבד עדותו שלו. עם כל הכבוד לזכויותיו הרבות של 'החצוף הארצישראלי', המצאת המילה 'סביבון' אינה אחת מהן. בשנת 1897, כאשר זילברבוש חידש את המילה, היה איתמר ילד בן חמש-עשרה. מי יודע, אולי הדהדה מילה זו בבית אביו ושם שמעה איתמר לראשונה והחל להשתמש בה, ולימים נדמה היה לו שהוא זה שהמציאה. ובכלל, איתמר היה בעל דמיון פורה, וכדבריה של זהר שביט: 'מעל לכל הבין את החשיבות של יצירת סיפור מעניין ומרתק, ככל הנראה גם על חשבון האמינות ההיסטורית ... ברור לגמרי שבחלק מהסיפורים האישיים מעדיף בן-אב"י את הסיפור המעניין על פני הנאמנות לעובדות' ('בחינה מחודשת של מיתוס אליעזר בן יהודה', הארץ, 20 בינואר 2017).

זאת ועוד, בעיתונים 'הצבי', 'האור' ו'השקפה', שערך אליעזר בן יהודה, אביו של איתמר, לא מצאתי שימוש במילה 'סביבון'. אפשר להניח שלוּ ידע אב"י על מילה זו, במיוחד אם הומצאה על ידי בנו, היא הייתה מוצאת את דרכה גם לאחד מעיתוניו. לא זו אף זו, ברשימה שנדפסה בעיתון הצבי בחנוכה תר"ס (1899), ובה דווח על חגיגות חנוכה בראשון לציון, נעשה שימוש בצורה קרובה 'סבסב – 'סבסב', ולא 'סביבון'.  

הצבי, 15 בדצמבר 1899, עמ' כו

ולכל זה אפשר להוסיף את העובדה שהמילה 'סביבון' אינה מובאת במילון העברית הישנה והחדשה של אליעזר בן יהודה.

אפשר להניח שרוב ילדי ישראל לא נחשפו לספרו האוטוביוגרפי של איתמר בן-אב"י. שִׁמְעוֹ ועלילותיו הגיעו אליהם באמצעות ספריה של דבורה עומר (2013-1932), שעיבדה את זיכרונותיו לסיפור ילדים. סיפור זה זכה מאז פרסומו להצלחה אדירה. הוא שולב בתכניות הלימודים מטעם משרד החינוך ומורים ותלמידים קראוהו בשקיקה.


דבורה עומר מקבלת בשנת 2006 את פרס ישראל על תרומתה לתרבות הישראלית (צילום: מרק ניימן; אוסף התצלומים הלאומי)

למעשה כתבה עומר שני סיפורים שונים, ובהם הבליטה את אירוע חידוש המילה 'סביבון' על ידי איתמר בן-אב"י.

ספרה הבכור לבית אב"י, שראה אור לראשונה בספריית 'דן חסכן' (תשכ"ח / 1967) ומאז נדפס בתשע מהדורות ותורגם לשלוש שפות, נועד לבני נוער. עומר כתבה שם כי הילד בן-ציון המציא מילים חדשות כבר בהיותו בן ארבע, וכשלא מצא מילה לתאר משהו, המציא לו מילה עברית חדשה. אורח הביא לילד חפץ מסתובב על רגל אחת, 'ובן ציון קרא בקול תרועה אל אמו: הביטי, אמא, הוא מסתובב, מסתובב. יש לי סביבון קטן ויפה'. סיפור זה משתרע על חצי עמוד בספר (עמ' 19 במהדורת 1999). כך נולדה האגדה.


בספרה חַגֵי סְתָו וחֹרֶף (תשל"ז / 1976), שראה אור בהוצאת נ' קמחי ונועד לילדים קטנים, הופיע הסיפור 'בן ציון והסביבון הראשון'. עומר תיארה את בדידותו של בן-ציון (איתמר) הילד הקטן, שחונך לדבר רק בעברית, ולכן לא הרשו לו הוריו לשחק עם ילדי הרחוב שלא דיברו בשפה זו. אמו דבורה הכינה לו סביבון מדיסקית קרטון ועפרון, והילד, ששאל את הוריו איך ייקרא חפץ זה, הציע: 'אולי נקרא לו סביבון, כי מסתובב הוא?' (עמ' 82). הסיפור כולו משתרע על פני שבעה דפים (כולל איורים בשחור-לבן). 


בשנת 2011 סיפור זה זכה למהדורה מחודשת ומאוירת: ספרון בן 18 דפים וכותרתו בן-ציון והסביבון הראשון (הוצאת דני ספרים; 'ספריית פיג'מה'). זו גרסה מעובדת לפעוטות של אותו סיפור עצמו. הספרון מלא וגדוש באיורים צבעוניים מושכי לב ועין. מדי שנה, לקראת חג החנוכה, מוצג הספר למכירה בחנויות הספרים ונראה שמכירתו עושה חיל.



אין פלא אפוא שילדי ישראל (וכיום, גם בוגרים רבים) הפנימו את סיפוריה האהובים של דבורה עומר והם טועים לחשוב כי מחדש המילה 'סביבון' הוא איתמר בן-אב"י. דוד ישעיהו זילברבוש שמת ב-1936, 25 שנים בטרם יצא לאור עם שחר עצמאותנו, לא יכול היה לערער על טענתו של בן-אב"י שייחס את הסביבון לעצמו, ועל כן עשינו זאת במקומו.


לקריאה נוספת

אסתר גולדנברג, 'הנגה"שים, מנורת החנוכה והמילון העברי', לשוננו לעם, מד (תשנ"ג), עמ' 11-3.

רחל ברלב, 'עגלגל הוא, מסתובב, מכרכר, מתגלגל, מפרפּר', ידע-עם, 80-79 (תשע"ט), עמ' 168-147. 

אורנה פיכמן (עורכת), סביבון סובב עולם מאוסף רחל ברלב, עיריית רעננה והגלריה העירונית, 2016, עמ' 22-4.
___________________________________

רחל ברלב היא אספנית סביבונים, פורפרות וג'רוסקופ, וגם כל מה שסביבונים מאוזכרים בו, כמו ספרים, שירים, ציורים וקריקטורות, עיתוני ילדים, בולים ועוד. הציגה מאוספיה במספר תערוכות, האחרונה בהן בבית 'יד לבנים' ברעננה (2016).

בעלי התוספות

העיר אליהו הכהן: 

בנימין אברונין, איש משמר העמק, טען שאביו אברהם אברונין (1957-1869), הבלשן והמדקדק הנודע ומתרגם השיר 'ימי ‏החנוכה' מיידיש, הוא שאימץ את המונח 'סבסב' לסביבון. אברונין לא הקדים את זילברבוש ואת ‏בן אב"י בחידוש זה, ועובדה היא שבתרגומו ל'ימי החנוכה' (שנעשה לאחר 1912) כתב: 'לילה ויום סביבוננו ייסוב'. 

ראוי להזכיר שאברונין ‏היה היחיד בשירה העברית שחיבר שיר משעשע לכבוד הסבסב. השיר 'לסבסב' התפרסם בספרון הקטנטן והנדיר שירים לילדים, שהוציא אברונין ‏בשנת תרע"ח בצפת, לאחר שהוא ובני משפחתו גורשו על ידי הטורקים מתל אביב בשנת 1917.

הנה הוא השיר: