תפילה במורד הפארק: חג הקורבן ביפו

כתב וצילם דנצ'וּ ארנון

ביום רביעי שעבר, 27 במאי, חגגו המוסלמים בכל העולם את חג הקורבן (עיד אל-אדחא) שנמשך ארבעה ימים, עד שבת. שלא כמו היהודים, המוסלמים מסתפקים רק בשני חגים חשובים: עיד אל-פיטר, 'החג הקטן', שחל מייד עם סיום צום רמדאן, ועיד אל-אדחא, 'החג הגדול', חג הקורבן, שנחגג לזכר אברהם (עבור היהודים 'אבינו'), שהקריב את בנו ישמעאל (כך לפי מסורת מוסלמית מאוחרת; בקוראן עצמו לא פורש שם הבן) על הר ערפאת הסמוך למכה, ובכך הוכיח לכל מי שפקפק (אם היו כאלה) שהוא מקבל את צו אלוהים ללא היסוס. אסלאם פירושו השלמה, כלומר קבלה ללא פקפוק של דבר האל. מעשה אברהם בבנו מסמל זאת. מיליוני מוסלמים בעולם כולו זובחים בימי החג בהמה, לרוב כבש, לזכר הניסיון שעבר אברהם. חג למוסלמים אך אסון לכבשים... 

כל מוסלמי חייב לעלות לרגל למכה בחג הקורבן (מצוות החג'), לפחות פעם בחייו, ולקיים בה שורה של טקסים. לנושא החג' נקדיש בעתיד רשימה מיוחדת.

את אירועי החג השנה תיעדתי ביפו. החוגגים המוסלמים התחילו את היום בתפילת בוקר ציבורית על המדרון הגולש לחוף הים. בשעות אחר הצוהריים והערב צילמתי את החלק 'החילוני' של החג: תזמורות נוער במצעד מוזיקלי מסורתי ברחובות העיר. 

גם בימים מתוחים אלה, כדאי ורצוי להכיר את שכנינו ולקוות לימים מפויסים יותר. 'אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום'...  

א. תפילה במדרון

מסוף שנות השישים, ובמשך כעשרים שנה, שימש השטח שבין שכונת עג'מי ביפו לבין הים אתר לשפיכת פסולת בניין. כך נכבש שטח גדול מהים אך נוצר אזור של מפגע אקולוגי. בשנת 2005 התחילה העירייה להפוך את הררי הפסולת לפארק. אחרי חמש שנים זכו תושבי יפו לפארק נהדר המשתרע על כמאתיים דונם בין נמל יפו לחוף ג'בלייה. שמו הרשמי של הפארק הוא מדרון יפו.

מעלות השחר מתחילים לנהור בשבילי הפארק כמעט כל תושביה המוסלמים של יפו ומצטופפים על פני משטח דשא גדול שבצפון הפארק. כמו שאצלנו, היהודים, באים לבית הכנסת בימים הנוראים גם אלה שבימים רגילים אינם שומרים מצוות, כך גם בין הבאים לתפילת הבוקר של חג הקורבן נמצאים חילונים. אכן, גם בקרב המוסלמים יש מנעד רחב של זיקה לדת, ורבים מהם מגדירים עצמם 'מסורתיים', לא מקפידים בחיי היום-יום על כל המצוות והתפילות, אבל בחגים משתתפים בשמחה. רבים מהנוכחים, בעיקר נשים וילדים, מתעטפים בלבוש חגיגי או מסורתי (בגדי לבן).

בערך בשעה שש ורבע, מתחילה התפילה. המתפללים עומדים בשורות, רבים מצוידים בשטיחי תפילה. הגברים מלפנים והנשים מאחור. התפילה נמשכת כחצי שעה.

אחרי התפילה עולה האימאם על המִנְבַּר (דוכן התפילה) ונושא את הדרשה לחג. 

האירוע הוא צבעוני ושמח. בימינו רבים מהמשתתפים מצוידים בטלפונים. מצלמים ומצטלמים.

לאחר הדרשה הקהל מתפזר. זה הזמן להתכבד בעוגות ובבקבוקי מים.

המקפידים על מסורת החג ילכו מכאן לבקר את קבריהם של בני המשפחה ובהמשך ישחטו את כבש הקורבן.

ב. תמונות בתהלוכה

בשעות אחר הצוהריים מתחילות להגיע למועדון המוסלמי ביפו תזמורות של צופים מוסלמים ממקומות שונים בארץ. במגרש מקורה שבחצר המועדון מתארגנים כולם ועורכים חזרות אחרונות.

לפנות ערב מתאספים תושבי יפו המוסלמים, וגם לא מעט מן השכנים היהודים, לאורך רחוב יפת לחזות בתהלוכה היוצאת מהמועדון בחמש. 

בראש מוליך את התהלוכה רכב נגרר עם תצוגה צבעונית של סהר ענק ובלונים לכבוד החג. אחריו צועדות כל התזמורות לקצב עשרות תופים, חצוצרות וחמתות חלילים. חמתות החלילים ובדי טראטן (משבצות סקוטיות), הנראים פה ושם, הם שרידים מימי שלטון המנדט הבריטי שהנחיל את ארגון הצופים לערביי ארץ ישראל.

בלט לעיניי במיוחד מספרן הרב של הנערות שהפליאו לנגן בכלי הנשיפה ולתופף בתופים. 

______________________________________________

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il

ארץ הקודש: סלוטייפ חלבי, רק תבחרו, בהשגחת הבורא, שבת בטבריה

א. סלוטייפ חלבי

צילום: רון בן יעקב

יש גם בשרי?

הכוונה כנראה לסלוטייפ שאינו שקוף (כמו זכוכית חלבית לחלון) – כתב לי רון בן יעקב – אבל בימינו, לך תדע...

ב. רק תבחרו

על קיר אולם האירועים 'פביליון מהדרין' – שם לועזי פלצני למהדרין! – אשר ברחוב הפרסה, בקצה שכונת תלפיות הירושלמית וסמוך למרכול קַרְפוּר, מתנוססת כרזה עצומה, נס להתנוסס בו:

צילום: יונתן אורן

נכנסתי לאתר הבית של 'אולמי פביליון' והבנתי שמדובר באימפריה של אירועים. לטענתם, זהו מתחם האירועים הגדול ביותר בירושלים, ו'דורות של ירושלמים חוגגים שם את האירועים המרגשים בחייהם'. אני כבר חי כמעט שני דורות בירושלים, לא הרחק משכונה זו, ומימיי לא הייתי במקום (אבל אולי זה רק אני). 

התעניינתי בנושא הכשרויות, ולהבנתי המבחר אינו כה גדול, והכשרות היא רק של בד"ץ העדה החרדית. 

כפי שהעירו לי כמה קוראים, על פי הצבעים אפשר לראות בבירור שהשלט הוא בכלל לא של 'פביליון' אלא של 'קרפור'. חוץ מזה – הכל נכון.

ג. בהשגחת הבורא

צילום: איתמר לויתן

ואם אנחנו בענייני 'מבחר כשרויות' הנה עוד אופציה: כשרות בהשגחת הבורא.

קרצ'ופי (באיטלקית: ארטישוק) היא מסעדת שף ביתית (כך היא מגדירה את עצמה) שמיקומה ברחוב לוריא 8 בתל אביב. לא אבין למה גם כאן בחרו הבעלים להשתמש בשם לועזי-פלצני? ארטישוק לא מספיק טוב?

על כל פנים, המסעדה כשרה, וכשנפתחה, ב-2023, אף התהדרה בתעודת כשרות רשמית. באתר הפייסבוק של המסעדה הובא צילום של התעודה, שבאופן מוזר משהו ניתנה להם רק לחודש אחד. אולי כבר אז חשדו בהם...😏

דף הפייסבוק של קרצ'ופי

מה קרה אחר כך אינני יודע. במסעדה ממשיכים לבשל ולמכור אוכל כשר, אבל בעליה ושֵׁפֶיהָ מאסו כנראה במשגיחי הכשרות ובתשלומי האגרה. זכורני שאבי המנוח, ששמר תורה ומצוות, אמר לי פעם, שאם יהודי מצהיר שהמזון במטבחו או בחנותו כשר – די בכך. הוא עומד על חזקתו שדיבר אמת ואין צורך לפשפש בסיריו. כנראה בעלי המקום הולכים לשיטתו.

וזה מה שכתוב על הקיר בחזית המסעדה:

כל המוצרים כשרים

* מבחירה

* מרצון 

* מאמונה

בהשגחת הבורא 

והוא לא מבקש אגורה

צילום: איתמר לויתן

הציטוט למטה מובא בדרך קצת מוזרה. המצווה 'ואהבת לרעך כמוך' איננה שייכת להגותו של רבי עקיבא, אלא כתובה בתורה (ויקרא, יט 18), והיא שצריכה להיות במירכאות. רבי עקיבא הוא שאמר על מצווה זו: 'זה כלל גדול בתורה'.

ד. מוקירי שבת בטבריה

טבריה היא כבר מזמן עיר חרדית לכל דבר. עסקנים ופעילים חרדים מעניקים תעודות 'עסק שומר שבת' לחנויות ולבתי עסק הסרים למרותם, ואלה מכריזים על כך בקול תרועה ומקווים שהדבר יביא ברכה לעסקיהם בימי החול. נוכחותו של המרא דאתרא, הרב דב קוק (שאומנם אינו רבה הרשמי של העיר), מורגשת בכל. ממדורי החדשות אני למד שהרב קוק נמצא עתה בבית החולים ומצב בריאותו קשה – נאחל לו שיתחזק ויתרפא, אבל לא הוא הנושא כאן.

הנה שתי חנויות שומרות שבת בטבריה, שתיהן מתהדרות בכך וזוקפות את שמירת השבת 'לזכות והצלחת' הרב דב קוק ולעוד פלוני בשם משה בן אינדפייסל.

השם אינדפייסל נשמע עפּעס חשוד. 'פייסל' היא לא סיומת יהודית נפוצה, לא של שם פרטי ולא של שם משפחה.

בחנות נוספת, שאולי שייכת לאותו אדם, כבר נפתרת זהותו המסתורית של 'בן אינדפייסל'. זוהי הינדא פעסיל...

צילום: אהרן מוסקוביץ

'אַתְּ חַכִּי לִי וְאֶחְזוֹר' (ג): הלחנים והביצועים

שלמה דויטשר (דרורי) וחברתו (לימים רעייתו) שולה

החלק הראשון פורסם כאן

החלק השני – כאן

ג. הלחן של שלמה דרורי

'את חכי לי ואחזור' הוא מקרה מיוחד במינו בתולדות השירים הרוסיים שהושרו בארץ ישראל, שהמנגינה האהובה שלו, השגורה בפי רבים, אינה רוסית כלל! למרות שנכתבו מנגינות רוסיות לשיר, כפי שראינו בחלק הראשון, זו המוכרת לנו וזו שזוּמרה כאן מאז ומתמיד היא מקורית, כחול-לבן.

השיר הולחן בידי שלמה דויטשר (2010-1921), לימים דרורי, שעלה לארץ ב-1937 מווינה, התגייס לצבא הבריטי ושירת בתפקידי שמירה. באחת השמירות על שובר הגלים של נמל חיפה – כך סיפר לימים – הוא קרא את תרגומו של שלונסקי (שכזכור נדפס בעיתון הארץ ב-19 בפברואר 1943) והלחן נצנץ בו מייד. כיוון שלא ידע לרשום תווים זמזם את הלחן לחברו ביחידה צבי בן-יוסף, שהיה מלחין מקצועי, והלה רשם את התווים. דרך אגב, השניים שיתפו פעולה עוד קודם לכן, כשכתבו יחד, ב-1941, את הלהיט 'הורה נהלל' (משתמט אני הייתי).

הלחן של דרורי זכה להצלחה מיידית – איך? זאת לא נדע... – ובזכותו, כנראה, הוזמנו השניים להצטרף ללהקת 'מעין זה' של הבריגדה בניהולו המוזיקלי של אליהו גולדנברג. שני השירים שלהם – 'הורה נהלל' ו'אַת חכי לי ואחזור' – לא היו חלק מהתוכנית הרשמית של הלהקה, אך בשל הפופולריות שלהם הושרו בפי דרורי כ'הדרנים' (שמואליק טסלר, שירים במדים, יד יצחק בן־צבי, 2007, עמ' 18). 

סיפורו של השיר ושל הלחן הובא בתוכניתם של אליהו הכהן ודן אלמגור, 'שרתי לך ארצי' (1975), ובהזדמנות זו סיפר דרורי על המפגש המקרי והמרגש שלו עם אימו ניצולת השואה, שהתרחש כאשר הופיעה להקת 'מעין זה' בבית האופרה בבַּארי שבדרום-מזרח איטליה בשנת 1945. הנה הוא מספר ושר: 

ההופעה ב'שרתי לך ארצי' הפיחה חיים חדשים בשיר. מכאן ואילך הרבו להשמיעו ולהקליטו, ואף על פי כן רבים וטובים לא ידעו כי זהו לחן עברי והיו בטוחים שמדובר בלחן רוסי. כך, למשל, המשורר והעיתונאי משה דור פרסם מאמר נרגש אחרי מותו של סימונוב, ותיאר את השפעת השיר המולחן על חיזוק הנטייה הפרו-סובייטית של בני דור הפלמ"ח (שהוא לא נמנה עימהם):

משה דור, 'את חכי לי...', מעריב, 7 בספטמבר  1979, ימים ולילות, עמ' 27

בשנת 2010, שנת חייו האחרונה של דרורי, נסע וולודיה לייקין, חבר קיבוץ מנרה וחוקר הזמר הרוסי, לבקר את דרורי בביתו בערד. הוא השמיע לו תחילה את השיר בעברית:

  

ואחר כך את השיר במילותיו המקוריות ברוסית על פי הלחן של דרורי (דרורי עצמו, יליד וינה, לא ידע רוסית):

בשנת 2004 ביקר אלכסיי סימונוב, בנו של סימונוב מאשתו השנייה יבגניה לאסקינה, בפעם הראשונה בישראל. בין השאר פגש את שלמה דרורי בביתו בערד. הוא אמר אז, כי מכל הלחנים הרבים של השיר (לדבריו נכתבו כ-25 לחנים, מה שנדמה כגוזמה גדולה), הלחן של דרורי הוא היפה מכולם... (מפי גרימי גלעד).

בעקבות פגישה זו נחשף אלכסיי למעמדו של השיר בישראל ולסיפור שמאחוריו. בתוך זמן קצר שב לארץ עם צוות צילום כדי לצלם את דרורי ולשלב את סיפורו בתוך סרט תיעודי שהכין על אביו. 

אלכסיי סימונוב (מימין) ושלמה דרורי (משמאל) בביתו של דרורי בערד (Jewish World)

אלכסיי ביקר בישראל שוב בנובמבר 2006 כדי להקרין את הסרט Ка-Эм (ק-מ, ראשי תיבות השם קונסטנטין מיכאלוביץ; בפי חבריו ובני משפחתו כונה סימונוב בראשי תיבות אלה) בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי 'עין יהודית'. הפסטיבל נערך בבאר שבע בהשתתפות משלחת רוסית נכבדה כדי לציין 15 שנים לחידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין רוסיה.

הנה קטע מהסרט של סימונוב המתעד את פגישתו עם דרורי. כדי לצפות בסרט יש ללחוץ על השורה 'לצפייה ב-YouTube' שבמרכז המסך. 

ד. מבחר ביצועים ללחנו של שלמה דרורי

השיר בעברית, בלחנו של דרורי, בוצע בפי זמרים רבים, הנה מעט מהם על פי סדר הקלטתם. 

1. ליאור ייני

ליאור ייני הוא המבצע המועדף עליי (אבל אולי זה רק אני). ההקלטה היא מ-1970, והעיבוד המוזיקלי הוא של אריה לבנון:

  

2. אריק לביא

הביצוע המוכר והנפוץ ביותר הוא כנראה זה של אריק לביא. ההקלטה הראשונה נמצאת בתקליטו 'שיר הוא לא רק מילים' (CBS), שנדפס ב-1974, ואחר כך בהקלטות רבות נוספות בהופעות פומביות ובאוספי שירים:

3. עוזי מאירי

עוזי מאירי בהקלטה מ-1975 (מאלבומו 'זמר הבאנו: מבחר שירים'). העיבוד המוזיקלי הוא של שמעון כהן:

 

4. טובה פירון

אומנם טובה פירון לא הייתה חברה בלהקת 'מעין זה' אלא בלהקה צבאית בריטית, אך גם היא שרה בפני חיילי הבריגדה ואחרי המלחמה הופיעה בכמה תוכניות של תיאטרון המטאטא. היא שרה לא מעט שירים רוסיים בתרגום עברי (זכור במיוחד השיר 'תכול המטפחת', שזוהה איתה) וגם את 'אַת חכי לי'. כאן הקלטה מ-1976, העיבוד המוזיקלי הוא של אילן גלבוע: 

5. לאה סיטין, תקווה הנדל

חוץ מטובה פירון, גם לאה סיטין – שדווקא כן הייתה ב'מעין זה' (ואחר כך הייתה גם אִמָהּ של נורית גלרון) – שרה את השיר, אולי כבר במסגרת הלהקה, אך מה שנותר הוא הקלטה ביתית חלקית שנמצאת בזמרשת ושם ניתן להאזין לה. 

זמרת נוספת שהקליטה את השיר על גבי תקליטון הייתה תקוה הנדל (אחותה של יפה ירקוני). באותן שנים לא נחשב הדבר למוזר, שמונולוג של גבר המופנה לאישה, יוּשׁר בפי אישה. גם מקרים הפוכים התקבלו אז בלי הרמת גבה (למשל, השיר 'מכתב מאמא' של נתן אלתרמן ושמואל פרשקו, שהוא מונולוג של אישה, הושר בפי יעקב טימֶן).  

הנה תקוה הנדל בהקלטה (חלקית) משנות החמישים:

  

6. חנן יובל

וכאן, חנן יובל בהקלטה משנת 1976: 

7. יהורם גאון

יהורם גאון בהקלטה משנת 2005 בעיבודו המוזיקלי של מישה סגל:

  

8. שלמה דרורי

שלמה דרורי עצמו, שגם ניחן בקול ערב, שר אותו לימים עבור תקליטור 'הגדודנים' שהוציאה 'חבורת שהם' בשנת 2008. ההקלטה נעשתה בביתו של דרורי בערד:

  

9. מישל כהן

והנה הנער מישל כהן מדימונה, שהתחרה בעונה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה 'בית הספר למוסיקה' (שודרה ב-2011, בערוץ 2, 'קשת') וזכה במקום הראשון. מישל, שהיה אז בן 13 וחצי, נתן לשיר טאץ' מזרחי:

 

10. עמיר בניון

ולסיום, עוד ביצוע בסגנון סלסולי דומה מפי עמיר בניון, בהקלטה שהקדיש לזכרו של אריק לביא:

  

ה. עוד לחנים עבריים 

לשיר 'חכי לי' בתרגומו של שלונסקי היו גם לחנים יפים אחרים. לא סתם יפים, אלא יפים מאוד, שכתבו כמה מגדולי המלחינים של הזמר העברי: דוד זהבי, מרדכי זעירא, אברהם מינדלין ורבקה גוילי. אף אחד מהם לא זכה להצלחה ולא התפשט בציבור. מדוע? מה היה סוד ההצלחה של גרסת דרורי לעומת הגרסאות האחרות? חידה היא ותהי לחידה. אבל מסקנה אחת ברורה: אין שני מלכים מחזיקים בכתר אחד. כשיש לחן כל כך מוצלח – כמו זה של דרורי – קשה 'לשווק' לחנים אחרים לאותן מילים, יפים ככל שיהיו. אכן, לא רבים הם המקרים בזמר העברי ששני לחנים לאותו שיר זוכים להצלחה במקביל. אני יכול לחשוב על אברהם צבי אידלסון וחנינא קרצ'בסקי, ש'התחרו' זה בזה והלחינו אותם שירים, אך בדרך כלל רק אחד מהם הצליח; וכן על כמה משירי רחל, כמו 'שַׁי' (אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן), 'זֶמֶר נוּגֶה' (התשמע קולי) או 'פגישה, חצי פגישה', שזכו, כל אחד, לשניים ואף לשלושה לחנים נפלאים, וגם במקרים אלה, רק לחן אחד מוכר ומושר.

הבה נאזין ללחנים הללו על פי סדר הלחנתם.

1. דוד זהבי 

דוד זהבי והחליל, שנות השלושים (צילום: אריה פק; ביתמונה, הספרייה הלאומית)

תחילה, הלחן היפהפה של דוד זהבי שכמעט אינו מוכר. על ראשיתו של לחן זה סיפר אליהו הכהן (חדשות בן עזר, 574, 16 בספטמבר 2010):

אליהו לא ציין תאריך או מספר גיליון. פשפשתי בעיתון הנדיר החייל העברי – דו-שבועון שערך משה מוֹסֶנזון מקיבוץ נען והופץ בין החיילים המתנדבים בצבא הבריטי – יגעתי ומצאתי. העיתון, שעותקים מתפוררים של גליונותיו שמורים בספרייה הלאומית, הודפס במכונת כתיבה ושוכפל על צידם השני, הריק, של טפסים צבאיים. התווים של זהבי נדפסו בגיליון 46, 11 בינואר 1944.  

אבל הלחן נכתב שלושה חודשים וחצי קודם לכן. בארכיונו של דוד זהבי בספרייה הלאומית השתמרו התווים בכתב ידו והתאריך שרשם זהבי הוא 28 בספטמבר 1943.

תווי 'את חכי לי', 1943 (ארכיון דוד זהבי, [MUS 0128 A 027 [2, הספרייה הלאומית)

מתברר כי היו ששרו את הלחן של זהבי גם בשנות החמישים והשישים, לפני שהתפשט לחנו של דרורי. שלמה אבן־שושן, שתרגם במקביל לשלונסקי (ראו ברשימה הקודמת) היה כזכור בביקור במוסקווה ונפגש עם סופרים רבים. כשביקר בדירתה של הסופרת (היהודייה) פרידה ויגדורובה, היא ביקשה ממנו שיקרא בפניה שיר בעברית. היה עימו עותק מספרו עִמָּךְ וּבִלְעָדַיִךְ (כדי להעניקו לסימונוב שגר בסמוך) והוא קרא מתוכו: 'סיפרתי לה על הפופולריות הרבה של השיר "חכי לי" בישראל והשמעתי את הלחן הישראלי של דוד זהבי חבר הקיבוץ' ('במחיצתם של ויגדורובה וראסקין', למרחב, 5 ביולי 1963, עמ' 4).

בין כך ובין כך, הנה דפנה זהבי, כלתו של דוד, בהקלטה מ-1984:

  

ביצוע מוקדם יותר של לחן זהבי (רק הבית הראשון) הוא של זמר הטנור מרדכי רוט (הקלטה משנת 1950):

 

2. מרדכי זעירא

מרדכי זעירא ובנו יובל. תל אביב, פסח 1945 (באדיבות יובל זעירא)

שני לזהבי היה מרדכי זעירא, חברו של דרורי בלהקת 'מעין זה' של הבריגדה. לחן זה לא צלחה דרכו, וככל הידוע זעירא זנח אותו לאחר שנוכח בהצלחת לחנו של דרורי (מפי אליהו הכהן).

תווי השיר בכתב ידו של מרדכי זעירא

ההקלטה היחידה של השיר היא של חבורת שהם בעיבודו המוזיקלי של מוטקה שלף, שקיבל את תווי השיר מידי אליהו הכהן. 

  

3. אברהם מינדלין

אברהם מינדלין, נגונים: מאה שירים ארץ-ישראליים, 1945

שלישי היה אברהם מינדלין, שהתפרסם בשירים כמו 'אדמה עבודה' (ממרומים ברכה יורדת) או 'יבורך היום יבורך הליל'. הלחן של מינדלין נדפס בחוברתו נגונים: מאה שירים ארץ־ישראליים, הוצאת יבנה, 1945, וככל הידוע מעולם לא בוצע או הוקלט. הנה אפוא התווים של מינדלין, אולי יבוא יום ויהיה מי שירצה לגאול אותם.

אברהם מינדלין, נגונים: שירים ארץ-ישראליים, עמ' 88

4. רבקה גוילי 

רבקה גוילי והפסנתר, שנות החמישים (ויקימדיה)

ואחרונה חביבה רבקה גוילי, שקנתה את עולמה בזכות הלחן המופלא שחיברה ל'פזמון ליקינתון' של לאה גולדברג. גם היא הלחינה את השיר, ככל הנראה סביב שנת 1950, אך הלחן השתכח לגמרי. התווים נדפסו באוסף מנגינותיה של גוילי, בחוברת ושמה יקינטון: נעימות י"א שירים לקול ופסנתר (ספרית פועלים, [תש"י?]). 

מה הביא את גוילי להלחין את השיר אחרי שכבר חוברו לו ארבעה לחנים? אין בידי תשובה.

האזינו לביצועו של זמר הבס-בריטון בוריס אגייב (שעליו כמעט ולא מצאתי מאומה):

 

 

ה. שונות ומשונות

השיר 'חכי לי' תורגם לשפות רבות, וכמובן גם לאנגלית (כאן אחד התרגומים). 

הנה סיר לורנס אוליבייה קורא את התרגום לאנגלית (תאריך ההקלטה אינו ידוע, אבל כנראה מדובר בשנות הארבעים או החמישים):

  

התרגום לאנגלית הותאם ללחן של מאטוויי בלאנטר:

  

יש גם גרסה הונגרית (כולל לחן הונגרי של הנריק נגרלי [Negrelli]):

  

עם הזמן נכתבו ל'את חכי לי' גם חיקויים (גרסאות כיסוי) ופרודיות, אחד החיקויים נכתב על ידי יצחק-יצחק (יצחק בן ישראל), איש קבוצת השרון (לימים קיבוץ יפעת) וחברו של דרורי ללהקת 'מעין זה'. השיר נדפס בחוברת שיריו של יצחק-יצחק, אלף לילה: שירי מלחמה, הוצאת הוועד הארצי למען החייל היהודי, [1946] (מילות השיר הובאו גם בזמרשת).

החיקוי השני, שעל פי הגדרת מחברו הוא 'פרודיה', חובר בידי חייל ארץ־ישראלי בשם גדעון, שנלקח בשבי בידי הלגיון הירדני בימי מלחמת העצמאות (גם נוסח זה הובא בזמרשת). השיר, שהודפס במכונת כתיבה והופץ בשכפול, נמצא בארכיון לתולדות גוש עציון על שם דב קנוהל, ששמור בספרייה הלאומית. במדור 'חומר מזמן השבי' איתרתי את נוסח השיר, והרי הוא לפניכם. 

אפשר לראות שהמחבר הוא 'גדעון' (ולא 'גדעון ס', כפי שנכתב בטעות בזמרשת), אך מיהו גדעון זה?

בין שבויי גוש עציון מצאתי גדעון אחד, והוא גדעון הַנֶמַן (1974-1926), חבר קיבוץ משואות יצחק. גדעון, כמו עוד כ-700 לוחמים ומגינים ארץ־ישראלים, נלקח בשבי ירדן וישב קרוב לשנה במחנה השבויים שהוקם סמוך לאתר הארכאולוגי אום אל-ג'ימאל). לימים היה גדעון בלשן וחוקר לשון חז"ל, חיבר דוקטורט ולימד באוניברסיטאות תל אביב ובר-אילן עד מותו בתאונה ברומא. את המילה חסרת המשמעות 'גוואד', שבבית השני, יש מן הסתם לתקן ל'געוואַלד' (ביידיש: הצילו, עזרה).

לפחות שלושה ספרים ומחזה אחד השתמשו בכותרת השיר.

את חכי לי ואחזור... חליפת מכתבים, 1947-1942, הוא אוסף מכתבים ששלח יצחק צלניק, איש לח"י, לרעייתו רחל. לאחר רצח 'יאיר' מונה צלניק ליורשו אך כחצי שנה לאחר מכן, בראשית מאי 1942, החליט להסגיר עצמו לידי הבריטים.

בפתח הדבר כתבה רחל:

את חכי לי ואחזור..., [חיפה, הוצאת המשפחה], עמ' ג

זיכרונה מן הסתם בגד בה, ומדובר בקצת יותר מחצי שנה, שכן תרגומו של שלונסקי (שאותו הביאה בהקדמה בשלמותו) נדפס רק בפברואר 1943; את הלחן קלטה בוודאי רק בהמשך, ועל כל פנים אין לנו שום מידע על לחן לשיר זה שחיבר אחד האסירים ששהו בכלא באותה עת. אך זו עדות נוספת לרושם שהשאיר השיר על קוראים שמצאו במילות השיר הדהוד של חוויותיהם האישיות.

בשנת 2015 ראה אור ספר נוסף שהשתמש באותה כותרת ובאותו שיר. רומן המכתבים הזה, חכי לי ואחזור, נערך בידי אורלי עמית (דַפֵּי חַיים', תשע"ו/2015), וגם הוא אוסף של מכתבים בין אוהבים: אביגיל מלמד, ילידת פתח תקווה ובת ליוצאי תימן, ויצחק באב"ד, עולה חדש מפולין. 

ולבסוף, משה זעירי, חבר קבוצת שילר, שהתנדב לצבא הבריטי ומצא עצמו בדיונות החול ליד איסמעיליה שבמצרים, הרחק מביתו ומחברתו יהודית (לימים רעייתו). אוסף מכתביו, את חכי לי ואחזור, ראה אור בהוצאת המשפחה בשנת 2016 בעריכת יהודה יערי.

  

במכתב ששלח לחברתו יהודית ב-24 באפריל 1943 כתב זעירי: 

שולח אני לך תשורה את שירו של ק' סימונוב 'חכי לי'. יהיה הוא שמור איתך עד שובי. אמנם אינו מבטא הכל מה שרוחש ליבי, ובמקומות אחדים דברים שכלל לא עולים על רוחי, אך בכללו הוא יפה (עמ' 54).

הנה אפוא לפנינו מתנדב ארץ-ישראלי, שתרגומו של שלונסקי, שפורסם בפעם הראשונה חודשיים קודם לכן, הגיע לתשומת ליבו במרחקים. הוא גזר אותו מהעיתון, או העתיקו בכתב יד, ושלח לחברתו שבארץ. 

ולסיום, הפזמונאית והמלחינה דפנה אילת תרגמה לעברית את המחזה הרוסי הפופולרי חמישה לילות (Пять вечеров) מאת אלכסנדר וולודין (במקור ליפשיץ), שנכתב ב-1958, לקראת העלאתו בבית צבי בפברואר 1997. חוברת התרגום, חמישה לילות (את חכי לי ואחזור), נדפסה בשנת 2001. אומנם, במחזה עצמו שר אחד הגיבורים את שירו של סימונוב, אך ככל שביררתי, כותרת המשנה (שניתנה בסוגריים) היא תוספת של המתרגמת ואיננה במקור. 

תם ולא נשלם...