מקהלת צה"ל, הילד החורג של הלהקות הצבאיות

חברי המקהלה שרים 'אילו ציפורים', 1978 (שימו לב לכפפות הלבנות). בין המצולמים: נתן דטנר, נתן נתנזון, חני נחמיאס, דורון מזר, אבי דור, רחלי חיים, חדוה מלר וברוריה לקנר 

מאת ארנון וגדעון גרייף

הלהקות הצבאיות הגיעו לשיא תהילתן ופירסומן בשלהי שנות השישים ובתחילת שנות השבעים. שנים אלה היו תור הזהב של הלהקות, הגדולות והקטנות (צוותי ההווי). שיריהן הובילו את מצעדי הפזמונים והושרו בפי כל, בוגריהן שהשתחררו נקלטו מיד בשוק האזרחי והפכו כוכבים מבוקשים. להיטי ענק, שליחם לא נס נוצרו באותן שנים והפכו חלק בלתי נפרד מפס הקול הישראלי. הם מושמעים עד היום בערוצי הרדיו והטלוויזיה, כולל גרסאות חדשות ומעודכנות של מקצתם. זה היה מעיין יצירתי שהיו שותפים בו מאות יוצרים ויוצרות מוכשרים מכל תחומי הבידור. מתנה שלא הפסיקה לתת. 

לכאורה לא הייתה סיבה בעולם שתהליך מוצלח זה לא יימשך באין מפריע, אבל לא כן היה. התהליך נקטע באבחת חרב חדה, בגלל שיגיונו של אדם אחד, שבידיו היו הסמכויות להחליט על גורל הלהקות, על אף שלא היה לו את הרקע המוזיקלי הדרוש להעריך את משמעות החלטותיו. זה היה הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, רב אלוף רפאל איתן (רפול), לוחם נועז ואיכר קשוח, אך לא בדיוק דמות בעלת הבנה של תהליכים תרבותיים. 

זהו סיפור עלייתה, ובעיקר נפילתה, של מקהלת צה"ל, יציר כפיו של רפול, שנולדה ב-1978 וסיימה את חייה ב-1984.

ידידיו של רפול סיפרו, כי המודל שניצב לנגד עיניו היה מקהלת הצבא האדום הנודעת, שהפכה סמל לפטריוטיות, צבאיות נוקשה ורשמיות. כך רצה רפול לראות את הלהקות הצבאיות כולן: ניצבות בדום מתוח בטקסים ממלכתיים ולאומיים, שרות בהרמוניה ומקפידות על לבוש, משמעת והופעה צבאית. כידוע לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה ניסו להקים מקהלה צבאית, והמפורסמת שבהן הייתה מקהלת גברי השריון, שיזם שאול ביבר, אז קצין החינוך של גייסות השריון, והשתתפו בה כ-300 טנקיסטים.

אלא שחזון לחוד ומציאות לחוד. חלומו של רפול לא התגשם, למרות שניסה לכפות אותו על קצין החינוך הראשי דאז. במציאות הישראלית של שלהי שנות השבעים לא היה לכך כל סיכוי.

המקהלה, שנקראה גם 'מחזור 78', אוישה בכוכבי הלהקות שפורקו ונותר להם עדיין זמן שירות בצבא. לאחר הקמתה הופעלה המקהלה על ידי מפקדת קצין חינוך ראשי של צה"ל בשני ערוצים: הראשון, בהרכב מלא, כשהרפרטואר הושתת בעיקרו על להיטים ישנים נושנים של להקות צה"ל (בעיקר להקת הנח"ל), שירי עם, שירים בעלי ניחוח צבאי ו'שירי סוכנות', זאת לצד רפרטואר אד-הוק לצורך השתתפות בטקסים ממלכתיים רשמיים, אזרחיים וצבאיים (זו הרי הייתה הסיבה המקורית להקמת המקהלה); הערוץ השני היה של הופעות בהרכב גמיש, בין ארבעה לשישה חיילות וחיילים, שנשלחו לבסיסים קטנים ותפקדו למעשה כצוותי הווי מוקטנים. בהמשך הדרך חזרה המקהלה לנתיב הבטוח ובהופעותיה השמיעו חבריה להיטי עבר נודעים ולצדם גם מעט שירים חדשים שנכתבו במיוחד עבורם.

גולת הכותרת בהיסטוריה של המקהלה הייתה הופעה במשדר הטלוויזיה החגיגי של יום העצמאות תשל"ח (1978), שנקרא '30 שנות זמר בצה"ל'. משדר זה הופק על ידי רשות השידור ושודר בערוץ הראשון (כיום 'כאן 11' של תאגיד השידור) בהנחייתו של חיים טופול. זו הייתה תוכנית הבידור המרכזית של החג ומטבע הדברים הייתה עמוסה לעייפה ולפיכך ההרכב ששובץ להופעת המקהלה היה מצומצם.

התוכנית המלאה של '30 שנות זמר' נשמרה בארכיון והיא מרגשת לצפייה עד היום:

ערכנו ריאיונות עם כמה מחברי המקהלה ומתוכם דלינו לא מעט פרטים וריכזנו את שמותיהם של רבים מחברי המקהלה לאורך שנות פעילותה (לדברי נתן נתנזון היו בה לאורך השנים בין שמונים למאה משתתפים וכן הרכב תזמורתי גדול שמנה כעשרים נגנים, לרבות חצוצרות, כלי הקשה וכלי נשיפה). הנה מקצת השמות (בסדר א"ב): טל אמיר, אודי בוכמן, אפי בן ישראל, מיכל גור, ורדה גורן, ברק גליל, אבי דור, נתן דטנר, משה דץ, הגר הפטר, ירון חדד, רחלי חיים, ענת טופול, רומי לחמי, ברוריה לקנר, דורון מזר, מילי מירן, חדוה מלר, בני נדלר, ורדה נוגה, חני נחמיאס, נתן נתנזון, אבי סינגולדה, סימה עמיאל, עירית ענבי, אהרן פררה, יורם צדוק, אבי קושניר, רמי קליינשטיין, חנוך רוזן, ריטה, עופר שפריר. 

הפקה נוספת שנבעה מתוך ההרכב הגדול הייתה המופע 'בצל ירוק', בבימויו של חנן גולדבלט, שהעלתה חולייה בת שמונה זמרים שהגיעו מן המקהלה (ביניהם הייתה חני נחמיאס). ההפקה חידשה את להיטיה של להקת 'בצל ירוק', שהלהיבה את הארץ בסוף שנות החמישים ובשנות השישים.

כתבה שהופיעה בעיתון 'במחנה', 1979

התקליט היחיד של הלהקה, שנדפס בשנת 1978 בהוצאת CBS תחת הכותרת: 'השירים היפים של להקות צה"ל', לא בישר טובות. חברי המקהלה מחזרו בו כעשרים שירים אהובים ומוכרים מכל התקופות, אך מבחינה מוזיקלית זו הייתה אכזבה גדולה. ההקלטות היו חובבניות, הסאונד גרוע והעיבודים דלים וחסרי מעוף. אפילו השם 'מקהלת צה"ל' לא נדפס על עטיפת התקליט, וגם לא שמות המשתתפים (במקרים ספורים צויינו שמותיהם הפרטיים של הסולנים, כמו 'חדוה' [מלר] או 'רחלי' [חיים]). 

discogs

חברי המקהלה היו ממורמרים ולא אהבו את התפקיד שנועד להם, ועל רקע זה היו אירועי הפרת משמעת לא מעטים.

כתבה בעיתון 'מעריב' (התאריך לא ידוע)

כתבה שהתפרסמה בשבועון 'לאישה', 1979

התקוות שתלה רפול במקהלת צה"ל התנפצו עד מהרה. המקהלה לא הותירה חותם מעבר להופעות שגרתיות בפני חיילים. תחושות האכזבה וההחמצה בשל החלטתו של רפול לפרק את הלהקות הישנות הלכו וגברו בקרב גורמים בצבא ובתעשיית הבידור. לקראת 1980 הלכה וגברה ההכרה שרעיון המקהלה פשוט נכשל וצריך לוותר עליו ולשוב למודל הישן והטוב של להקות חיליות וצוותי הווי. כאמור, ב-1984 פורקה המקהלה ושבקה חיים לכל חי.

במבט לאחור אכן ניתן לקבוע, כי הקמת המקהלה לא רק שלא הביאה עמה בשורה מוזיקלית חדשה, אלא גם קטעה תהליך טבעי שבו היו הלהקות הצבאיות בשיא פריחתן. מאז פירוקן בידי הרמטכ"ל בשנת 1978 ועד היום, למרות נסיונות לחדשן, לא הצליחו הלהקות הצבאיות לשחזר את הצלחתן ההיסטורית. ועם זאת, שירי הלהקות הן עדיין חלק מפסקול הישראליות שאהבנו ועוד ילוו אותנו עשרות שנים.

______________________________________

ד"ר גדעון גרייף הוא היסטוריון, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ומוזיקאי. בנו ארנון הוא מוזיקאי ומומחה לזמר העברי   dr.gideon.greif@gmail.com

בעקבות 'כִֹּתָּה בָּאָרֶץ' של ע. הלל

חיילי הגדוד השלישי של חטיבת יפתח במסע רגלי (אוצר תמונות הפלמ"ח)

מאת נאוה בודק-אחירון

במלאת 97 שנים להולדתו של הלל עוגני, הוא הלל עומר, הוא ע. הלל

לפני כמה שנים פרסמה לֶלִי שמר, בתה של המשוררת נעמי שמר, בערוץ היוטיוב שלה את השיר 'כתה בארץ', שהלחינה אמהּ למילותיו של ע. הלל ( 1990-1926) ואותו שרו חברי צוות הווי של הנח"ל:

 

הפגישה המחודשת עם השיר הנשכח הרעידה את לבי. 

התרגשתי למשמע הקולות של שיר זה שליווה אותי בימי נעורי: לחגיגת בת-המצווה שלי קיבלתי במתנה את התקליט 'כמה טוב' של צוות הווי של הנח"ל. התקליט הזה נדפס בשנת 1968 והשיר 'כתה בארץ' נכלל בו. אומנם צוות ההווי של הנח"ל לא היה להקת הנח"ל 'האמיתית', על כל הזוהר והתהילה שנקשרו בה, ובכל זאת לא מעט כוכבים דרכו ב'צוות' וגם להיטים רבים, שכולנו היכרנו ושרנו, נוצרו בו, ובראשם חורשת האקליפטוס' של נעמי שמר ששרו אופירה גלוסקא וצילה דגן. והיו לצוות ההווי עוד שירים שנכנסו לפנתיאון של הזמר העברי, ומקצתם אף  נרקדים כריקודי עם, כמו 'זמר שכזה' של יעקב רוטבליט ונורית הירש, 'מלאך מסולם יעקב' של יורם טהרלב ונורית הירש, 'באביב את תשובי חזרה', של אבי קורן (למילותיו ולחנו של שארל אזנאבור), 'גשם ראשון' של מירה מאיר ואברהם זיגמן ועוד – אבל דומה כי השיר 'כתה בארץ' נשכח לגמרי.

שיר זה שבה את ליבי כבר אז, לפני יובל שנים, וגם כעת, במפגש המחודש, לא הניח לי. הוא התפזם בי בוקר וערב. רציתי לדעת מתי ובעקבות מה נכתב, ומה הביא את הפלמ"חניק הלל עומר לכתוב שורה כמו 'לֹא הֶבֶל הַמַּדִּים לָהֶם' – מילים אנטי-צבאיות שלא אופייניות לבני הקיבוצים של אותו דור שהיו מגויסים לרעיון הלאומי בכל רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם.

 יצאתי למסע מחקר קטן בעקבות השיר.

ע. הלל, 1949 (צילום: בוריס כרמי, האוסף הלאומי לתצלומים, הספרייה הלאומית; ויקיפדיה)

ראשית שאלתי את ללי שמר מה ידוע לה, והתברר שלא הרבה. הלכתי אפוא אצל בתו של ע. הלל, הבימאית טל עומר, והיא הפנתה אותי לספר שיריו של אביה ארץ הצהריים, שראה אור לראשונה בשנת 1950 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובו נדפס השיר.

ארץ הצהרים היה ספר רב השפעה והוא יצא בחמש מהדורות. אחד השירים הידועים בו הוא 'בְּסִבּוּב כְּפָר-סָבָא', שבשעתו הקדיש לו דן אלמגור רשימה מיוחדת בבלוג עונג שבת ('מסביב לסיבוב [ד]: מ'סיבוב כפר סבא' ל'סיבוב הרצליה', 4 בנובמבר 2015).

העיתונאי חגי הוברמן גילה לי ש'כתה בארץ' נכתב בימי מלחמת העצמאות, עוד טרם הכרזת המדינה, ונדפס לראשונה בעיתון דבר, ב-26 במארס 1948:

הפרסום הראשון של השיר: דבר, 26 במארס 1948, עמ' 4

בגרסה שנדפסה במהדורה הראשונה של ארץ הצהרים (1950) הוכנסו כמה שינויים: את המילה 'קשיחים' החליף ע. הלל ב'פשוטים'. הוא ויתר על 'פשוטי הלוך', את ה'שינל הגס' החליף ב'מעיל' ואת 'הגרב הפלמחית הנזקפת' החליף 'בגרב הפלמחי האפור'. אך השינוי העיקרי הוא השמטת שני בתים שלמים מאמצע השיר המקורי (הבתים המתחילים ב'על כן לא בוז יבוזו לה' ו'שמענו במליצות'), והשמטת הבית האחרון ('לא לגיונות מוקדון').

ארץ הצהרים, הקיבוץ המאוחד, 1960, עמ' 48-47

מי הם העשרה הללו? האם מדובר במספר סמלי (מניין) או אולי באנשים אמיתיים, שנפלו באחד הקרבות שבהם השתתפו חיילי הפלמ"ח?

אכן חודש מארס 1948 נודע בריבוי הנופלים. שיטת שיירות הליווי נכשלה: ב-27 במארס, יום למחרת שהתפרסם השיר, נפלו 46 לוחמי פלמ"ח בהתקפה על שיירת יחיעם; באזור גוש עציון הותקפה באותו יום שיירת נבי דניאל ובקרב נהרגו 15 לוחמים. בסוף החודש הותקפה גם שיירת חולדה שעשתה דרכה לירושלים ו-22 לוחמים נפלו. אי אפשר לנתק את כתיבת השיר מאווירת החודש הקשה הזה, אבל ספק אם מול עיניו של המשורר עמדו אנשים או אירועים מסוימים. השיר נכתב ופורסם לפני כל האירועים הללו.

בפתח המהדורה השנייה של ארץ הצהריים, שיצאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1956, הוסיף המשורר שורת הקדשה: 'קודש לאחי אסף שנפל בדמי ימיו'. 

הצנחן סמל אסף עוֹגְני (עומר) נפל ב-7 באוקטובר 1951, לאחר שכבר ראתה אור המהדורה הראשונה של הספר.

אסף עוגני (עומר) בטיול, 1950 (ארכיון משמר העמק)

תהיתי שמא נעמי שמר עצמה שוחחה עם ע. הלל על השיר ואולי שיתפה גם את מבצעיו ואז התברר לי שחברי צוות הווי נח"ל לא היו הראשונים לשיר אותו. נעמי שמר, שהלחינה את השיר כנראה בשלהי שנות החמישים, מסרה אותו קודם כל ללהקת הנח"ל, ששרה אותו לראשונה באוקטובר 1962 בתוכניתה השישה-עשר 'טיפת דבש'. מסיבות שונות השיר לא הוקלט ולא נכלל בתקליט ההופעה. 

מילות השיר עם הדגשות של נעמי שמר (ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית)

בימאי התוכנית היה דוד ברגמן, המנהל המוזיקלי משה וילנסקי, ובין חברי הלהקה היו ישראל פוליאקוב (פולי), אמנון ברנזון, מרדכי (פופיק) ארנון המנוחים, ולצדם נאוה אדר, אורה מורג, אסתר מזרחי (היום אתי עמית, חברת קיבוץ צרעה) והתפאורנית רותי דר. שאלתי את בנות הלהקה מה הן זוכרות מהשיר. אתי ורות זכרו אותו רק במעורפל, ולעומתן, אורה – היום סופרת ילדים ונוער מפורסמת – זכרה את השיר מילה במילה! 

'למה השיר לא נכלל בתוכנית?' – שאלתי את אורה, והיא סיפרה שנעמי שמר הלחינה את השיר במיוחד ללהקת הנח"ל וגם עבדה איתם בחזרות בפיקוד הנח"ל ביפו, אולם חברי הלהקה לא התלהבו והתקשו לשיר את הלחן המורכב. 'לנעמי היה חשוב שנשיר אותו במדויק, אך החיילים לא יכלו להתרכז בשיר כל כך קשה ועצוב ולבסוף הוסכם שהשיר לא מתאים להופעות בפני חיילים'.

'למה לא הקלטתם אותו?' – שאלתי. ועל כך ענתה אורה, שתהליך הקלטת שירים באותם ימים היה יקר ומסובך ולכן העדיפו להקליט שירים שמחים: 'פרחים ונערות', 'בתחילה בלי מילים' ו'ענת'. 

אורה כל כך התרגשה משיחתנו והודיעה לי שהיא מתכוונת לארגן מפגש של ותיקי הלהקה כדי לשחזר את השיר. אם כך יהיה נשמח להוסיף אותו כאן.

כעבור שלוש שנים מסרה נעמי שמר את השיר לרביעיית 'האחיות שמר', שהוקמה על ידה ופעלה בשנים 1967-1965. חברותיה של רביעייה נפלאה ונשכחת זו היו הזמרות דינה גולן (אז מנחם), שכבר הלכה לעולמה, רותי ביקל (היום שגיא), דליה אורן ואומנה גולדשטיין (היום כהן). 

שאלתי את אומנה כהן אם היא זוכרת את השיר? 

האחיות שמר (צילום מסך)

וכך השיבה לי אומנה: 

כן בהחלט שרנו את השיר הנפלא והמרטיט הזה. אני לא חושבת שקיימת הקלטה, לצערי. אני אפילו זוכרת את התפצלות הקולות בקטע של 'גבוהים הרי הלילה ועצומים מאוד הכוכבים'. אנחנו שרנו בסוף 1965 ובתחילת 1966. המעברים והחיבורים היו יותר פשוטים ולטעמי גם יותר נכונים לטקסט ... זהו שיר מהאהובים עלי ומהמרגשים.

אחר כך שוחחתי עם הזמרת אופירה גלוסקא, חברת צוות הווי של הנח"ל, שהפנתה אותי לצביקה ארבל מקיבוץ כברי, שגם הוא היה בשעתו חבר הצוות והכין את העיבוד הקולי של השיר. צביקה לא כל כך שמח להיזכר בשיר...

כשהתקליט יצא קיוויתי שהאדמה תפצה את פיה ותבלע אותו – השיר מלא זיופים. מאז לא שמעתי את השיר וגם כשהאזנתי לתקליט נהגתי לדלג עליו.

'איך הגיע השיר לצוות ההווי'? שאלתי.

וצביקה השיב: 

בחיפושיי אחר חומר לתוכנית 'כמה טוב' הלכתי לאיצ'ה גולדנברג (לימים רס"ן איצ'ה גולן) במפקדת הנח"ל ביפו, והוא שנתן לי את השיר, שהגיע ללהקת הנח"ל בראשית שנות השישים בלי הרמוניות. ידעתי שזה שיר שניתן גם ל'אחיות שמר' ומכאן הנחתי שמדובר בשיר טוב ומיד אימצתי אותו. הכנתי הרמוניות ועיבוד, אבל ההקלטה באולפן 'קולינור' זכורה לי כסיוט. לא הצלחנו לשיר בצורה מדויקת, ובכל זאת החליטו אנשי האולפן שזו הגרסה הסופית. לא חקרנו מעולם על מי נכתב השיר, ונעמי שמר, שהיתה מעורבת בביצוע של 'חורשת האקליפטוס', לא התערבה כלל בהקלטה של שיר זה.

לבסוף פניתי לאליהו הכהן, שענה לי כך:

זהו שיר שחיבר ע. הלל בעצם ימי מלחמת העצמאות, בחודש מארס 1948 הארור, כשצה"ל עוד לא קם והאבדות בקרבות שניטשו היו רבות. את השיר כלל ע. הלל בספר שיריו הראשון ארץ הצהרים, והוא שיר הלל לכיתת נערים הצועדת במשעולי הארץ, שכוחם אינו במדיהם או בנשקם, 'לא גיבורי קרבות, לא שרד ולא הדר'. הם פשוט נערים שביניהם שוררת רעוּת ואהבת האדמה הזאת ('מסע מאוהבים, פשוטו כמשמעו, באדמה הזאת').  

לדעתי, זהו ניסיון של ע. הלל לאפיין את דור לוחמי ההגנה שקדם לדור לוחמי תש"ח. ע. הלל היה בן משמר העמק, ומקיבוץ זה ומג'וערה שלידו יצאו כיתות נערים בלילות חשיכה לאימונים בבגדי חאקי פשוטים ('לא הֶבֶל המדים להם') ונרקמה ביניהם רעות.  

ע. הלל השתמש במילה 'רֵעים' בעקבות ארבע החוברות של ילקוט הרֵעים, שיצאו בשנים 1946-1942 ובהן ביכורי תנובת משוררי 'דור בארץ', שע. הלל היה אחד מהם. בעקבות חוברות אלה הוא בחר להשתמש במילה 'רֵעים', לא ידידים ולא חברים, וכל זה עוד לפני שכתב חיים גורי את 'שיר הרֵעוּת'. 

חוברות 'ילקוט הרֵעים' (בידספיריט)

השיר 'כתה בארץ' צופן בתוכו סודות רבים ואם קוראי הרשימה יוכלו להוסיף משלהם – והיה זה שכרי.

_____________________________________

נאוה בודק-אחירון הייתה עורכת ומפיקה בערוץ 1 וב'קול ישראל' וכיום עוסקת בכתיבת תוכן למופעי זמר עברי וחברת דירקטוריון 'זמרשת'  navabkor@gmail.com

'מה חלום ומה חידה': יום הולדת לנעמי שמר

מאת יהודה בְּלֶכֶר

נעמי שמר ודן אלמגור חולקים יום הולדת משותף: 13 ביולי, סמוך ל'אמצע התמוז'. היא נולדה ב-1930, כשנה לאחר זעזוע מאורעות תרפ"ט. הוא נולד חמש שנים אחר כך, ב-1935, כשנה לפני פרוץ מאורעות המרד הערבי הגדול (תרצ"ו-תרצ"ט). שניהם השתייכו לדור ה'צברים' שנולדו בארץ וגדלו בה בשנות השלושים של המאה הקודמת – זו בקבוצת כנרת וזה ברחובות – ושניהם השפיעו רבות על אוצר שירי הזמר העבריים למן שנות החמישים ואילך. לנעמי שמר המנוחה, שאתמול מלאו תשעים שנה להולדתה (י"ז בתמוז תר"ץ), מוקדשת רשימה זו; לדן אלמגור, יאריך ימים ושנים, תוקדש הרשימה הבאה.

נעמי שמר, 1987 (צילום: גל יחיעם, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

אין ספק שנעמי שמר הייתה הארי והלביאה בחבורת יוצרי הזמר העברי בתקופת המדינה. אליהו הכהן אמר פעם, כי מאז שירת הלויים בבית המקדש לא נוצרה לעם ישראל יצירה כְּשֶׁלָּהּ. תלי-תילים של מילים כבר נכתבו ונאמרו עליה ועל יצירתה ולכאורה לא נותר עוד מה לחדש. אנסה אפוא לשפוך אור על פרט קטן בביוגרפיה העשירה שלה: משהו על שמות העט אותם בחרה לעצמה בשנים הראשונות ליצירתה.

למה בכלל עשתה כך ולא הזדהתה בשמה האמיתי? שמות עט היא תופעה מקובלת, לעיתים אופנה, שבה נוקטים, מסיבות שונות, אמנים, סופרים ויוצרים בכל הזמנים ובכל השפות. לעתים מסיבות אישיות (צניעות קיצונית, חוסר ביטחון, שעשוע), לעתים מנסיבות שנכפו עליהם (חוסר רצון להיחשף בפני המשפחה או הסביבה). 

באשר לנעמי שמר ניתנו הסברים שונים, כגון חששה מגרימת 'בושות משפחתיות' בגלל תִּיּוּגָה כפזמונאית, או 'מה יגיד אלתרמן' ומה יאמרו בקבוצת כנרת. ד"ר תמר זיגמן, המופקדת על ארכיונה של נעמי שמר בספרייה הלאומית, כתבה: 'השימוש בשמות הבדויים – "ש. כרמל" ו"אליפז" – ששמר השתמשה בהם בשנות יצירתה הראשונות, נבע מתחושת בושה ונחיתות שנקשרה בימים ההם לכתיבת פזמונים קלים' ('תחנות בחייה של נעמי שמר', בלוג הספרנים, 20 באוקטובר 2019). היא עצמה, ככל שידוע לי, מעולם לא הסבירה זאת בכתב או בעל-פה.

כלל ידוע הוא, שגם שמות עט אינם נבחרים במקרה. על פי רוב מוכמן בהם רמז שאם יתפענח נכונה הוא יכול ללמד משהו מהותי על היוצר ועל עולמו בעת בחירת השם.

בפברואר 1956 העלתה להקת פיקוד המרכז את תכניתה החדשה, החמישית במספר, 'פשיטה בכפר...'.

זה היה 'מערך מוזיקלי' בשפת אותם ימים (את המילה 'מחזמר' טבעו ב-1962 דן בן אמוץ וחיים חפר, בעת ש'הבימה' העלתה את הגירסה העברית של 'אירְמָה לָה-דוּס'). אהרן מגד כתב את המחזה, שעלילתו נבעה מאופנת אימוצי יחידות צה"ל שהחלה באותן שנים. וכך מספר המחזה על קבוצת חיילים שאומצה על ידי חברי מושב ותיק שבסמוך לו חונה יחידתם. החיילים סבורים לתומם שהם מגיעים לחופשה של כיף, במיוחד עם ה'עיקר', הלא היא 'בת האיכר', אלא שהדברים מתפתחים אחרת. המושבניקים 'מנדבים' את החיילים לעבודה חקלאית מפרכת והחיילים, כתגובה, 'מארחים' את המושבניקים לאימון מפרך בבסיס. הסוף הוא טוב וההדורים מתיישרים במסיבה סוערת שבה כולם חוגגים ושמחים.

התכנית זכתה להצלחה רבה ודחקה אפילו את מי שמשלה אז בכיפת הלהקות הצבאיות, להקת הנח"ל, שבאותן שנים שרה להיטים כמו 'תותחים במקום גרבים', 'כיתה אלמונית' ו'יא משלטי'. להקת הנח"ל הופיעה באוגוסט 1956 בקיבוץ עין גדי, לכבוד חגיגות אזרוחו לאחר שנתיים של האחזות נח"ל. לאחר ההופעה כתבו חברי המשק לחברי הלהקה: 'הייתם כמעט כמו להקת פקוד מרכז. באמת. לא רע!'. עם 'מחמאות' כאלה, חברי להקת הנח"ל היו צריכים לערוך חשבון נפש...

כפי שאפשר לראות מדף התכנית 'פשיטה בכפר', רוב הפזמונים (שבעה במספר) נכתבו על ידי פלוני ושמו ש. כרמל, שאף התכבד בהלחנת שניים מהם. כל השירים האחרים (למעט אחד) הולחנו בידי יוחנן זראי המחונן והמוכשר, שהיה אז כוכב עולה (תרתי משמע: גם עולה חדש; הוא עלה לארץ מהונגריה ב-1950) בחיי המוזיקה בישראל, הן הקלה (לצידם של משה וילנסקי וסשה ארגוב) הן הקלאסית.

על ש. כרמל, שקיבל הזדמנות לעלות לליגה הלאומית של כותבי הפזמונים ללהקות הצבאיות, שבה פעלו עד אז כותבים מנוסים כמו יחיאל מוהר וחיים חפר, איש לא שמע. תעלומה!

התעלומה נפתרה כעבור כחצי שנה. בעקבות ההצלחה המסחררת של 'פשיטה בכפר' החליט תיאטרון 'אהל' להעלות את המחזמר על בימתו. בגרסה החדשה, שנקראה 'חמש:חמש', השתתפו שחקניו המנוסים של ה'אהל' לצד מקצת מחברי הלהקה הצבאית. הצוות המקצועי המקורי (הבמאי, המנהל המוזיקלי, כותב הפזמונים והמדריכה המוזיקלית), הושאר על כנו. המחזה עלה על קרשי הבמה מיד לאחר מבצע 'קדש' וזכה להצלחה מסחררת. 

או אז נחשפה ש. כרמל בזהותה האמיתית: אשה, יחידה במינה בעולם גברי של פזמונאים ומלחינים ששלטו אז בממלכת הבמה הקלה בישראל, ושמה האמיתי נעמי שמר (לבית ספיר). התברר כי היא בת קבוצת כנרת, רעייתו הצעירה של הבמאי גדעון שמר (שביים את המופע) ותלמידתו של יוחנן זראי באקדמיה למוזיקה בירושלים. 

אבל האם השם שבחרה לעצמה היה מקרי או שמא טמונה בו משמעות כלשהי? נעמי שמר ומקריות לא הלכו אף פעם יחד, ולפיכך כדאי לשים לב לגימטרייה: ש' כרמל = נ' שמר = 590.

הנה 'רב האור', אחד השירים הידועים ביותר מאותו מופע, שכתבה נעמי שמר והלחין יוחנן זראי, ושרה ריקה זראי, אז רעייתו של המלחין, שהייתה המדריכה המוזיקלית של הלהקה וגם מילאה תפקיד ראשי בהצגה ב'אהל':

שנתיים אחרי כן, בשנת 1958, שנת העשור למדינה, נעמי שמר הייתה כבר ממובילי חבורת היוצרים של הזמר הישראלי. ייחודה היה בכך שכמעט כל הפזמונים שכתבה גם הולחנו על ידה. כמעט כל השירים שכתבה, נעשו על פי הזמנה, וההזמנות זרמו אליה מכל עבר: להקות צבאיות ואזרחיות, זמרים וזמרות, הרכבים קוליים שונים ומופעים רבים על הבמה הקלה. הנה רשימה חלקית של שירים שיצרה בשנים 1958-1957: 'נועה', 'זַמָּר נודד', 'בגלל מסמר', 'הי טירילַי', 'חמסינים במשלט', 'הלילה הולך בשדרות', 'העיר הלבנה' ועוד ועוד. 

דף השיר של 'בגלל מסמר', הוצאת 'אילן', תל אביב 1958 (המחלקה למוזיקה, הספרייה הלאומית)

כך כתב עליה אז נתן דונביץ:

הארץ, 22 בינואר 1958

צמד 'הדודאים', שנוסד ב-1957, הקליט אז שניים משיריו הידועים ביותר: 'שיר לחג עשור' ו'שיירת הרוכבים'. נעמי שמר חיברה את המילים ואת הלחן של 'שיר לחג עשור", ואילו מילות 'שיירת הרוכבים' נכתבו בידי מאן דהוא שהזדהה כ'אליפז'. הלחן, בסגנון מנגינת מערבונים טיפוסית, היה של שמעון ישראלי.

הנה 'שיירת הרוכבים' בפי הדודאים:

לא עבר זמן רב והתברר כי 'אליפז' אינו אלא שם עט של נעמי שמר. האם גם כאן נגנזה משמעות כלשהי, ואם כן מה היא?

בשם המקראי אליפז נקראו גם בנו של עֵשָׂו וגם אליפז התימני, רֵֵעוֹֹ של איוב. לא ידוע לנו על חיבה מיוחדת בין נעמי שמר לבין דמויות אלה, ולפיכך, בהנחה ששם זה לא נבחר על ידה סתם כך, שומה עלינו לנסות ולמצוא הסבר אחר.

הנה מילות השיר. קראו אותן היטב ושימו לב איזו אות מאותיות האלף-בית העברי חסרה בשיר.

בין הרי הסלע הכהים
בין הרי הסלע הגבוהים,
לילה, לילה, מול ירח
הפולח בעבים,
תתעורר שיירת הרוכבים.

הם רוכבים ושרים
לרגלי ההרים,
הם רוכבים לבדם שם בוואדי, מול הים.

לבם הומה עצבת
גבם עייף עד מוות
ומבטם תועה בכוכבים.
אבל, אל מול הרוח,
כאיש אחד תנוע,
תנוע לה שיירת הרוכבים.

הם יצאו לדרך בסערה
הם יצאו לעיר הנצורה
אך אי שם בלב הוואדי,
עת הרעימו הרובים
נלכדה שיירת הרוכבים.

קולות הקרב תמו
ותותחיו נדמו
ושבנו אל בתינו הטובים
אבל אל מול הרוח
כאיש אחד תנוע
תנוע לה שיירת הרוכבים

הם רוכבים ושרים,
בשבילי ההרים
אך השביל אל הים
לא יגיע לעולם.

והנה, כל אותיות האלף-בית כלולות בשיר, לבד מאחת והיא האות השביעית ז'. ללמדך שלאליפז יש אולי משמעות אחרת, לא גימטרייה אלא ראשי תיבות: אליפ"ז = אין לי פה ז'...
__________________________________

יהודה בְּלֶכֶר הוא מוזיקאי בעל עניין מיוחד בזמר העברי

'הכל בגלל מסמר קטן': פרידה מגרימי גלעד

צבי גלעד (2019-1936), שכונה בפי כל בשם 'גרימי', בן קרית חיים ומחלוצי קיבוץ עין גדי, עמד ליד ערש בלוג עונג שבת וליווה אותו במסירות, באהבה ובהערכה. הידע הפנומנלי והאוטודידקטי שלו בתולדות הזמר העברי בכלל, ובשירי הזמר הרוסיים שהגיעו לארץ ישראל בפרט, כמו גם צניעותו, נדיבותו הבלתי רגילה ועזרתו לכל פונה, הפכו אותו מקור השראה וכתובת לכל מי שעניינים אלה היו יקרים ללבו, ואני בתוכם.

בעשור האחרון גרימי היה שקוע כל-כולו במיזם ייחודי שהגה, 'כך זה נשמע במקור', ובמסגרתו תורגמו מחדש ובשיטתיות עשרות שירים רוסיים שנכנסו לאוצר הזמר העברי בשלל גרסאות שונות ומשונות, רחוקות עד מאוד מן המקור.

גרימי וחבריו ל'מַאְפְיָה הרוסית', שנוסדה ב-2011 וכינסה תחתיה את שוחרי הזמר הרוסי בעברית (וראש וראשון להם הוא אורי יעקובוביץ, שאותו כינה גרימי 'מורי ורבי בנושא שירים רוסיים'), ביקשו להביא בתרגום עברי מדויק את המילים המקוריות של השירים הללו, כפי שנכתבו על ידי יוצריהם הידועים או 'העממיים'. התרגומים הללו – מעל 130 – הושרו (בדרך כלל בפי דורי גלבוע, איזי הוד, רעיה פירסט, נעמן דג), לוו באקורדיונו של דרור סנדלון, חבר עין גדי גם הוא, והוקלטו על ידי מאיר רז. הם זמינים במרשתת באתר של 'זמרשת' ובאתר הבית של איזי הוד.

התעניינותו של גרימי בזמר העברי לא הצטמצמה רק לשירים ברוסית (אגב, שפה שאף פעם לא למד בשיטתיות). 'על הדרך' הוא העלה וחידש דברים מרתקים בכל הקשור לגלגולי שירים עבריים בשפות אחרות:  אנגלית (ראו ציטוטים נרחבים שלו ברשימה 'גלגולו של ניגון: ממלחמת האזרחים האמריקנית לקרב הראל', בלוג עונג שבת, 8 במאי 2011), פולנית, אוקראינית ('גלגולו של ניגון: המקור האוקראיני של "כי בשמחה תצאו" ו"ניצנים נראו בארץ"', 4 באוקטובר 2012) ויידיש.

ההתכתבויות עמו היו לא רק מקור מידע שופע אלא גם ביטוי לידענותו, לעקשנותו וגם לחוש ההומור שלו.

הנה דוגמה, אחת מני רבות, למה שענה לי כששאלתיו אם ידוע לו מי חיבר את הלחן לשירו של אלכסנדר פֶּן, 'סוּרוּ מֶנִּי'. בתמימותי כתבתי, כי ברור שהלחן הוא רוסי...

וכך כתב לי ב-17 במאי 2011:

דוד שלום,

מניין ברור לך שזה מקור רוסי? האם רק משום שאת המילים כתב פן? הוא כתב מילים גם למנגינות ממקור אחר, ולפעמים, רחמנא ליצלן, כתב מילים ללא מנגינה ברקע.

מול 'סורו מני' בעברית, יש ברשימותיי חלל במקום המיועד לשיר המקור הרוסי.

ישנם שירים לא מעטים שמקובל שמקורם רוסי, אך אין לכך שום סיוע.

סיוע יכולה להיות עדות של מישהו ששר את השיר ברוסית, או הזכרה של השיר הרוסי באיזשהו טקסט (מחקרי, ספרותי או פובליציסטי), וכמובן, הימצאות השיר בספר שירים או בשירון.

אין לנו מאומה מכל אלה.

כך, שכנראה יעבור גם שיר זה בקרוב ממקומו ברשימה הכללית לרשימת השירים ש'מקובל שהם ממקור רוסי אך אין לכך שום עדות מסייעת'. אלא אם כן, יש לך אסמכתא לביסוס טענת ה'רוסיות', ואז תשרה השמחה במעוננו (אנשי 'הפורום הרוסי'). 

בברכה, גרימי

עניתי לו שבאתר 'שירונט' כתוב (עד היום), שמקור הלחן הוא 'עממי רוסי', ושבספר משפחת הפלמ"ח, שערכו חיים גורי וחים חפר ובו הובאו מילות השיר, אפילו לא צוין שהכותב הוא אלכסנדר פן.

וזו הייתה תשובתו (באותו יום):

'הרוצה לשקר ירחיק עדותו'. שאלו חכמים: 'עד היכן עליו להרחיק עדותו?', עד 'שירונט'... הם חבורה של עצלנים לא אמינים. הפעם היחידה שהסכימו לקבל תיקון היה בעניין יוצרי 'קרב הראל'. מאז, בכל פניותיי, הם השיבו: 'אנחנו מסתמכים על אקו"ם'. כל מי שיודע משהו, יודע שאקו"ם זה 'עקום', בכל מה שנוגע ליוצרים מחו"ל. במכתב (האחרון בהחלט) שכתבתי ל'שירונט', כתבתי ש'אם כך, מחשב אחד, לא חזק במיוחד, יכול להחליף את כולכם'... ובאשר ל'משפחת הפלמ"ח' – זהו ספר פולקלוריסטי ולא מחקרי. עורכיו לא התייחסו כלל לנושאי מקורות ודיוק. הם הביאו סיפורים. 

ואם כבר ב'משפחת הפלמ"ח' עסקינן, קרה לי מקרה מעניין. מצאתי מנגינה קובנית ונזכרתי שלמנגינה זו היה שיר: 'בואו תראו, בואו תראו, איך הפלמ"ח על כל מכשול הוא מתגבר'. חיפשתי את המילים המלאות. נתיבה [בן יהודה] לא זכרה כלום; גיל אלדמע זכר כמה מילים; שאול ביבר לא זכר כלום; חיים חפר לא זכר כלום. עד שאמר לי בן-אחי (משפחה של בורות סוּדים): השיר הזה? הוא מצוי ב'משפחת הפלמ"ח'! חיים חפר ערך את 'משפחת הפלמ"ח' יחד עם חיים גורי. השיר וסיפורו מצויים בספר, וחפר, אפילו את זה לא זכר... שנזכה למצוות, גרימי 

לפני חודשיים, ביום 12 במאי 2019, מת גרימי ולמחרת הובא למנוחת עולמים בקיבוצו עין גדי, בו חי כשישים שנה. הוא הותיר אחריו את רעייתו אילה, גם היא בקהל קוראי הבלוג, ילדים ונכדים, ומפעל חיים מרשים של אדם יחיד.

במהלך שנות היכרותנו תרם גרימי כמה מאמרים יפים לבלוג וגם ייעץ וסייע לי בהתכתבויות אלקטרוניות רבות שהחלפנו בינינו. פירות קשר זה היו כמה רשימות שכתבנו במשותף.

אלה הן רשימותיו החתומות של גרימי שהתפרסמו בבלוג עונג שבת:

• דוד אסף וצבי (גרימי) גלעד, גלגולו של ניגון: 'הָיֹה היו שני חברים', 13 בדצמבר 2012
• דוד אסף וצבי (גרימי) גלעד, איך התגלגל שיר 'הנעוּרים' מגדות הוולגה אל פרחי ניו יורק?, 10 בינואר 2013
• צבי (גרימי) גלעד, איך מחפפים? שינויי הנוסח של 'תכול המטפחת', 30 בינואר 2013
• צבי (גרימי) גלעד, גלגולו של ניגון: 'בוקי בקבוקים' וחג המַסְלֶנִיצָה הרוסי, 29 במרץ 2013
• דוד אסף וצבי (גרימי) גלעד, מהרי טירול ועד הקומסומול: מסע מן הכורסא בעקבות המנון 'בני עקיבא', 11 באפריל 2014 
• דוד אסף וצבי (גרימי) גלעד, גלגולו של ניגון: 'פּאַפּיראָסן' (א), 8 ביולי 2016; (ב), 22 ביולי 2016
• צבי (גרימי) גלעד, גלגולו של ניגון: 'מרכבה ירוקה', 21 באפריל 2017
• צבי (גרימי) גלעד, גלגולו של ניגון: 'בין פרחי הגן המלבלבים', 5 באפריל 2018

הרשימה שלהלן, על גלגולי השיר 'בגלל מסמר', נכתבה בעקבות רעיון שהציע גרימי במכתב ששלח לי בשנת 2016.

יהי זכרו ברוך.

*

בשנת 1958 העלתה להקת פיקוד צפון את תכניתה השישית 'נעלה צפונה'. אחד השירים המוכרים בתכנית זו היה 'בגלל מסמר' (שנקרא לעתים גם 'שיר המסמר' או 'הכל בגלל מסמר קטן'). נעמי שמר חתומה על המילים ועל הלחן.

דף השיר של 'בגלל מסמר', הוצאת 'אילן', תל אביב 1958 (המחלקה למוזיקה, הספרייה הלאומית)

השיר זכה להצלחה בלתי רגילה 'זינק במהירות לראש מצעד הפזמונים ברדיו והפך לאחד השירים הידועים ביותר בסוף שנות החמישים' (שמואליק טסלר, שירים במדים: סיפורן של הלהקות הצבאיות, יד יצחק בן-צבי, 2007, עמ' 156).

הנה המילים ואחריהן הביצוע המקורי:

(שירים במדים, עמ' 168)

כמה עשרות שנים אחר כך הקליטו חברי להקת פיקוד צפון שוב את השיר וצירפו אליהם את הסולן דאז, לוליק (אברהם לוי). איזה ביצוע קצבי ומגניב!

השיר עוסק בתופעת הסיבתיוּת המקרית, שיש המכנים אותה 'משק כנפי הפרפר' (או אפקט הפרפר), ויש הקוראים לה אפקט הדומינו, כלומר אירוע פעוט וחסר ערך עשוי להשפיע על אירוע גורלי וחשוב. בשיר שלנו: המסמר הקטן, שנפל מהפרסה של אחד מסוסי המלחמה, הביא בסופו של דבר לנפילת העיר.

נעמי שמר לא המציאה את השיר יש מאין. היא תרגמה שיר ילדים עתיק, ידוע ומוכר, שעיקרו מתועד לראשונה בגרמנית בראשית המאה ה-13. באנגלית הופיעה גרסה של השיר בשלהי המאה ה-14 ומאז התגלגלו נוסחיו לשפות נוספות. ככל הידוע לי, שמר לא ציינה בשום מקום שמדובר בתרגום, אך הקשר בין המילים העבריות לבין המקור האנגלי גלוי וברור. שמר אמנם תרגמה את השיר מאנגלית, אך הלחן הוא מקורי ופרי רוחה. עוד פרט מעניין: משום מה נעמי שמר לא כללה את השיר באף לא אחד מספריה הנדפסים.

השיר באנגלית, שנקרא, שלא במפתיע, 'For Want of a Nail', התפרסם גם באמריקה לאחר שבנג'מין פרנקלין, בן המאה ה-18, כלל אותו באחד מכרכי האלמנך המפורסם שלו (Poor Richard's Almanack ,1752) ובכרך אחר (1758) גרסה שונה שלו. סקירות על השיר, מופעיו, גלגוליו והשפעותיו בשפה, בספרות (היפה והפופולרית), בקולנוע ובטלוויזיה, יש בוויקיפדיה בעברית ובאנגלית.

ואלה מילות השיר באנגלית:

היו שייחסו את הולדתו של השיר לאירוע היסטורי קונקרטי: הפסדו של המלך הבריטי ריצ'רד השלישי להנרי השביעי בקרב בוזוורת' (1485), שבו מצא ריצ'רד את מותו באופן משפיל. קרב זה זכור בזכות מחזהו של שייקספיר (ריצ'רד השלישי) וקריאתו הנואשת של ריצ'רד, לאחר שהופל מסוסו: 'סוס! סוס! סוס בעד ממלכתי!'. עם זאת, כיוון שנוסחים של השיר קדמו לקרב המפורסם, קשה להאמין שזהו מקורו, ומן הסתם הודבק לו רק מאוחר יותר.

ריצ'רד השלישי מחפש סוס (James Baldwin, Fifty Famous People, New York 1912)

השיר באנגלית הולחן גם הוא בלחנים שונים, שכוונו בעיקר לילדים. הנה כמה גרסאות אנימציה:

אך גם מבוגרים זכו לגרסת רוק שבוצעה על ידי הזמר האמריקני טוד ראנדגרן ולהקתו.

מכל השפות שאליהן התגלגל השיר נציין את הגרסה הרוסית, Не было гвоздя (לא היה מסמר), שכן זו הייתה מוכרת לקורא העברי. גרסה זו נכתבה על ידי סמואיל מרשק (1964-1887), סופר ומשורר ילדים יהודי סובייטי אהוב (אחד מסיפוריו היה המקור ממנו עיבדה לאה גולדברג את ספרה המפוזר מכפר אז"ר). 

סמואיל מרשק, 1934

גרסתו של מרשק, ככל שהצלחתי לגלות, נדפסה לראשונה בשנת 1929 בכתב העת Ежи תחת הכותרת: 'Гвоздь и подкова: Из английских народных песен' (מסמר ופרסה: משירי העם באנגלית), ואחר כך נדפסה גם בספרו Дом, который построил Джек (הבית שבנה ג'ק), שראה אור בשנת 1936.

הבית שבנה ג'ק: שירי עם באנגלית לילדים, מוסקבה-לנינגרד 1936

גרסה זו דומה מאוד למקור האנגלי: האויב לכד את העיר משום שלנפח לא היה מסמר בסדנתו ולכן לא התקין כראוי את פרסתו של אחד הסוסים שבשל כך נפל במהלך הקרב. 

Не было гвоздя –

Подкова пропала,

Не было подковы –

Лошадь захромала,

Лошадь захромала –

Командир убит,

Конница разбита,

Армия бежит!

Враг вступает в город,

Пленных не щадя,

Оттого, что в кузнице

Не было гвоздя!

השיר נדפס במהדורות רבות. הנה למשל בספרו של מרשק Храбрецы (אנשים אמיצים) עם ציוריו של יבגני מונין (מוסקבה 1967).

השיר גם הולחן על ידי דמיטרי קבלבסקי והוקלט במוסקבה בשנת 1947 מפי הזמר גיאורגי אברמוב. אפשר להאזין לו באתר Russian Records.

שיריו של מרשק תורגמו מרוסית לעברית על ידי חנניה ריכמן בספר הנדיר משירי ש' מרשק, 'ספרית פז', הוצאת ד"ר חוה מרגולין, 1948. בתוכם נמצא גם התרגום של 'המסמר והפרסה (שיר עם אנגלי)' (עמ' 79).

וכך כתב ריכמן בהקדמה:

וזהו התרגום:

האם הכירה נעמי שמר גם את תרגומו של ריכמן, או שמא תרגמה הישר מן המקור האנגלי? כך או כך, הפרסה שנשמטה מרגלו של הסוס של נעמי שמר הייתה ימנית, ופרט שולי זה אינו נזכר לא במקור האנגלי ולא בגרסה הרוסית.

ולסיום, הנה עוד ביצוע נהדר של השיר, מפיו של אריק לביא (הקלטה משנת 1961; התקליטור נדפס ב-1993):

בעלי התוספות

חגית מאיר שלחה לי צילום של 'בגלל מסמר' בגרסתו של רפאל ספורטה (שאותה הזכיר יוסי גולדנברג בתגובתו), מתוך ספרו היה היתה לי גפן: זמר ילדי עמים, מסדה, 1962 (הציורים של הנריק הכטקופף), עמ' 21: