‏הצגת רשומות עם תוויות מאה שערים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מאה שערים. הצג את כל הרשומות

יום שני, 28 בדצמבר 2020

פרנסות של יהודים: מצב מיוחד, עלים, צמחים ומשכוכית

א. יש כיסוי: פרנסות במאה שערים

צילומים: טובה הרצל

שם שנון לכיסויי ראש לנשים חרדיות (כובעים ופאות)
אותנו לימדו שגמ"ח זה בחינם, אבל כאן המחירים ללא תחרות. העיקר שההנהלה חרדית!!!
'כיכר השאַבעס' סמוכה לכיכר השבת – הומור עצמי?
שולמן מסלון גאולה השתגע לקראת שוואַרצע פראַיידיי
קשר כשר
אברהם, הספר של בריסק, עושה סלסול פיאות (של גברים, כמובן)
 PC במאה שערים: 'ביגוד מכובד לנשים במצב מיוחד'...

ב. משלוחעל'ה

צילום: שמוליק שדה

ימי הקורונה הביאו על כולנו את 'פרשת וישלח', דהיינו משלוחים לסוגיהם, צורותיהם וצרותיהם.

אז אם יש משלוח, למה שלא יהיה גם משלוח'לה? הקטנה ידידותית של משלוח עלעלים רעננים ממושב עולש.

השנינות כאן היא כמובן כפולה: גם משלוח קטן וחמוד, וגם משלוח עלעלים...

ובמחשבה נוספת, איזה מקום מתאים יותר לגידול עלעלים מאשר מושב עולש אשר בשרון, ששמו ניתן לו בזכות צמחי העולש שגדלים בשדותיו, צמח שהוא עצמו משמש תבלין ותחליף קפה ידוע.

ג. אופוריה בגת

מעלים לצמחים. מי ימנה את סגולות צמח הגת?

החנות הזו ברחוב העלייה בתל אביב משבחת את מותג העל התימני הזה במושגים של קנאביס רפואי.

צילומים: איתמר לויתן

פשפשתי בארכיון הבלוג ומצאתי שכבר התייחסתי פעם לאופורית הגת בישראל ('אל תגידו בגת'). אז הנה זה שוב:

השלט האניגמטי הזה – 'הגת מכור' – צולם בשכונת שעריה (בדרום פתח תקוה), שרבים מתושביה יוצאי תימן. מה בעצם הוא אומר? אולי סוג של קמצנות. אל תגנבו לי את עלי הגת, מכרתי הכול...

צילום: חיים כהן (המקורי)

אגב, 'גת' הוא בכלל שם עממי, שנגזר מהשם האמיתי של השיח 'קאת', שמקורו בערבית. 

מויקיפדיה למדתי כמה עובדות מעניינות על הגת:

בשל נוכחות הקאתינון בצמח הקאת, הוא אסור למסחר בארצות הברית, בגרמניה, בבריטניה, בחלק ממדינות אירופה ובמצרים. הוא מותר לשימוש ברוב מדינות האיחוד האירופי ובחלק ממדינות ערב. בישראל לא הייתה שום הגבלה על צמח הגת עד שבפיצוציות החלו להמכר גלולות סינתטיות בשם 'חגיגת'. ה'חגיגת' הכיל גם כמויות גדולות של קאתינון שפגע במשתמשיו. בעקבות כך התקיים דיון בכנסת ולפי המלצת משרד הבריאות, הותר הצמח לשימוש ולמסחר בצורתו הטבעית בלבד. נכון ל-2011, מגודל צמח הקאת בישראל, לשימוש מסחרי, בשטח בהיקף כולל של כ-1,000 דונם, המשווקים לירקנים ולפיצוציות.  
לאור העובדה כי הצמח מותר לשימוש ברוב מדינות העולם, מחירו נמוך יחסית, ופחות גורמים עבריינים מעורבים בסחר. שמועות לפיהן הסחר בגת תומך בטרור הופרכו. נמצא שהדבר נכון לשתי מדינות בלבד: אפגניסטן וקולומביה. יש המניחים כי גם בתימן הגת משמש למימון ארגוני טרור כמו אל-קאעידה. קיימת הערכה שמחצית מאוכלוסיית תימן נוהגת לשבת בצוותא, בדרך כלל בשעות אחר הצהרים, ללעיסת קאת. בעבר נעשו ניסיונות מטעם גורמים בממשל להניא את האזרחים מהמשך קיומו של הרגלם זה.

ד. מַשְׁכּוּכִית

'מאי משכוכית', שואלת הגמרא במסכת בבא קמא (דף נב ע"א), ועונה בשמו של ר' יעקב: 'עיזא דאזלא בריש עדרא', כלומר עֵז ההולכת בראש העֵדֶר ומושכת את כולם אחריה.

אכן, שם יאה ונאה לחברת שירותי הובלה!

צילום: איל דודסון


יום שלישי, 11 באוקטובר 2016

ברוך הבא: גמר חתימה טובה

בתי ורשה

כמדי שנה בשנה כן גם השנה יצא צלמנו ברוך גיאן לשוטט בחוצות השכונות החרדיות של ירושלים – גאולה, בתי ורשה, מאה שערים, בתי נייטין ובתי אוּנְגָרִין.

ראש השנה כבר מאחורינו, יום כיפור לפנינו, וסוכות כבר מאחורי כותלנו. אפשר לדווח בסיפוק שהכל ערוך ומוכן.

הנה לקט תמונות. בלי מילים, רק עם כותרות (הקלקה על התמונה תגדיל אותה).

פתח לנו שער - אוהל כינוס ברחוב דבורה הנביאה

שומרי נגיעה – בגדי גבר ובגדי אשה תלויים לייבוש בנפרד (בתי אונגרין)

במעלה המדרגות היורדות

המגבת על הכתף אחרי הטבילה במקווה (בית הכנסת 'חתם סופר')

טובים השניים – חצר בית הכנסת 'חתם סופר' הולכת ומתמלאת בסוכות

יסודות לסוכה בחצר הגדולה של בתי אונגרין

סוכה אחת ממתינה ל'מילוי', השנייה כבר עומדת

החסיד הצעיר יצחק הסכים להצטלם ואף ביקש לראות את התוצאה

עזר לקשיש ביציאה מהמקווה בבתי אונגרין

טליתות מכובסות ובוהקות בנקיונן וברקע שלט זיכרון לתורם 'מנחם מענדל' (בתי אונגרין)

כביסה מתייבשת ברוח (בתי אונגרין).
פעם היו רק בגדי שחור ולבן. היום אפשר למצוא פה ושם גם צבעים נוספים (לבנות כמובן).

סוכות חדשות בקומת הקרקע וסוכות ישנות מן השנה שעברה בגג (בתי אונגרין)

לא להתבלבל. עדיין אין בתי קפה ברחוב מאה שערים...

'הס קטיגור' – גם בלוני גז הם מקום טוב להדבקת כרוזים (ועוד בצבע!)

לוח זמנים צפוף לתפילות הימים הנוראים (בתי ורשה)

כאן הייתה בראש השנה תקיעת שופר לנשים בלבד (חסידות סְלוֹנים)

ביציאה מן המקווה השיער עדיין רטוב והאוזניים סמוקות

מבוכי סוכות בבתי נייטין

המעבר הופקע לטובת הסוכה

אין כניסה – סוכה לפניך!

וכל הרשעה כולה כעשן תכלה...

הסוכות כבר ממלאות את ריצוף האבן היפה של רחבת בית הכנסת 'חתם סופר'

שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו – ליד בור המים בכיכר הגדולה של בתי אונגרין

סוכת עובר ושב 

קופת צדקה – 'משביע לכל חי'

הילד הולך קדימה אך פניו אחורה

רחוב פומבדיתא (בתי אונגרין)

תיבות דואר על גרם המדרגות של רחוב פומבדיתא

סוכת גשר ברחוב עין יעקב, בואכה רחוב עונג שבת...


יום שני, 4 במאי 2015

פה ושם בארץ ישראל: התקופה המוּסְטֶרִית, צֶלֶם בהיכל, נא לא לירוֹת, חלון מילוּט

א. מתי הייתה התקופה המוּסְטֶרִית?

אלון גלעדי טייל לאחרונה בגליל התחתון וקפץ לביקור בהר הקפיצה שמדרום לנצרת. לאחר ששאף מלוא ראותיו את אווירו הצח של המקום וזן עיניו בנוף היפה הוא נפנה להביט בשלטי ההסבר, בעברית ובאנגלית, שנקבעו ברצפה.

אלון שמח ללמוד על תקופה חדשה בהיסטוריה, שעליה לא לימדו אותו בתיכון – 'התקופה המוסטרית' – אבל התבלבל לגמרי כאשר ניסה להבין מתי בדיוק חלה תקופה זו.



אז מתי הייתה התקופה המוסטרית? לפני 10,000 שנה או לפני 100,000 שנה? לפני זמננו או לפני הספירה? ובכלל, איך כותבים באנגלית 'תקופה' – Period או Piriod?

ואם כבר בשגיאות באנגלית עסקינן, התקופה 'המוסטרית' נכתבת באנגלית Mousterian ולא כפי שנכתב בשלט.

ב. קרובים קרובים

בדרכו מכנסיית הקבר בעיר העתיקה עבר ברוך גיאן בשכונת מאה שערים ונדהם לגלות את הצלב הזה, שמוסמר לקיר בשכונת בתי אונגארין.

מה קורה כאן? על הרבה פחות מזה מוציאים ב'עדה החרדית' חרמות ושורפים פחי אשפה.

בתי אונגארין
כנסיית הקבר

ג. לידיעת גדודי עז א-דין אל-קסאם

בדרכו לבסיס צה"ל אי-שם בשטחים מצא את עצמו רון חרמוני-להט משתרך מאחורי מיכלית עמוסה בגז פחמימני מעובה.


לצד שלטי האזהרה הסטנדרטיים הודבק למיכלית שלט אזהרה שכמותו אפשר, כנראה, למצוא רק בשטחים...


ד. הזדמנות אחרונה

לא רק בשטחים אין נחת.

איתמר וכסלר נקלע לאחרונה ל'מלונית' (אני כותב במרכאות, כי שם זה מזכיר לי איכשהו מְלוּנָה יותר מאשר בית מלון) של בית היוֹלְדוֹת בבית החולים איכילוב. למרות שהחדר נמצא בקומה מאוד גבוהה, השלט עם המסר הפילוסופי הזה גרם לו לשקול היטב את צעדיו.


יום שלישי, 7 באפריל 2015

ברוך הבא: סתם יום של חול... המועד



כתב וצילם ברוך גיאן

יצאתי בשני הימים הראשונים של חול המועד פסח תשע"ה למסע צילום מיוחד בשכונת מאה שערים. זו לי הפעם הראשונה שאני מסייר בימי חול המועד עם מצלמתי בסמטאות הצרות, בחצרות ובקרפיפים, שמוכרים לי היטב משאר ימות השנה.

הרעיון היה לצלם את אנשי השכונה כמנהגם בשבת ובחג, רק שהפעם צויידתי בהיתר המיוחד של 'חול המועד'. ואכן, יכולתי לחוש ולתעד את הרוגע השרוי על הבריות, את השיחות הנינוחות בפינת הרחובות תחת קרניה של שמש הבוקר האביבית, ובעיקר את לבוש החג ההדור שבלט בכל מקום. 




רבים מן העוברים ושבים עטופים בטליתות, ומראה זה מוסיף לאווירת החג.



בחנויות הבגדים החרדיות נערכו מראש לקראת החג. בחנות 'בני מלכים' ימכרו לכם קפוטות לבנות וצהובות וכן 'דזובה'. מה היא 'דזובה'? זוהי הג'וּבֶּה, המעיל העליון החום שאותו נוהגים ללבוש החסידים הירושלמים, המזוהים עם 'היישוב הישן'.



החלטתי לצלם בשעה מוקדמת יחסית, בין שמונה לתשע בבוקר. בשעות כאלה רק בודדים עשו את דרכם לבית הכנסת או אל המקווה ובחזרה. רבים נשאו על כתפיהם מגבות.





היו כאלה שהתפללו בהליכה.




ראיתי את חסידי 'תולדות אהרון', שמקפידים במיוחד על לבוש חגיגי. קפוטה עם פסים, שטריימל ענק ו'גאַרטל' – חגורת הבד הרחבה, שמשמשת גם מקום לתחיבת היד.



הבחנתי בנעליהם ההדורות של חסידים 'ירושלמים' צעירים ובמכנסיים המכסים אותן. לצידם מתהלכים חסידים 'קלאסיים', בנעליים שטוחות ובגרביים הבולטות שבתוכן מאופסנים קצות המכנסיים.




חלפתי על פני בית הכנסת של חסידי ברסלב ברחוב מאה שערים. בחוץ עמדו כמה חסידים שהתכוננו להיכנס פנימה.



ברחוב שבטי ישראל ניצב חסיד עטוף בטלית והוציא כסף מהכספומט.



חצרות 'בתי אונגרין' היו נקיים, מה שאין כך רוב ימות השנה. בורות המים בלטו על רקע הבתים המוארים.



מתפללים עלו במדרגות לבית הכנסת שבחצר. המבנה הישן הוא בעצם המחסן של בית הכנסת. 



בהמשך בלט חלון חלוד ,ש'התאים' לחסיד עם הגלימה החומה שחלף לצידו.




בבית הכנסת חת"ם סופר היה מתפלל בודד בבית המדרש שבמבואה ועוד כמה שהתפללו בתוך בית הכנסת עצמו. כל השאר היו בדרכם לכותל המערבי לברכת הכוהנים המסורתית. 



ב'בתי נייטין' בלטו לעיניי המעברים המקורים והמיוחדים.



פתאום תפסתי עד כמה המראה הוא בלתי שגרתי: בחזיתות הבתים שבחצרות לא הייתה תלויה כביסה...



'חול המועד', כבר אמרנו?

במפגש רחוב הנביאים ושבטי ישראל נראו ביום ראשון אתיופים נוצרים בדרכם לחצרם בדיר א-סולטאן, לחגיגות יום ראשון של הדקלים. לצידם פסע מתפלל בלבוש חג, מרוכז בהליכה ובתפילה.




מועדים לשמחה!