מפה ומשם: ציטוט, אזני אמן, גמ"ח, קשרים, גליל שקוף, חשוב מאוד

א. למה אי אפשר לצטט מהתנ"ך בלי שגיאות?

בחניון הזיתים בכניסה למושב עופר (במורדות המערביים של הכרמל) הציבה קק"ל אבן זיכרון לאחד מחלוצי הייעור בארץ ועליה ציטוט קולע מתוך ספר איוב:

צילום: איתמר לויתן

אלא שבמקור כתוב 'ועוד יחליף' ולא 'ועוד יחלוף'!

כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל (איוב, יד 7)

ב. אמן כן יהי רצון

ואגב שגיאות, הנה לכם חיננית במיוחד.

משנכנס אדר מרבין בשמחה, ואכן ב'מאפיית חלת הארץ', אשר בלוד מושבה, כבר מתכוננים לפורים. אתם מוזמנים להצטייד באזני אמן במחיר מיוחד.

פורסם בעיתון גל-שבע, 21 בינואר 2021 (תודה לצביקה גילדוני ואלי ברנע)

ג. גמ"ח תחפושות

'פורים בפתח – אל תהיי במתח', פונה המודעה לאם היהודייה, שנושא התחפושות נמצא כנראה תחת אחריותה.

כל הקודמת זוכה, ואפשר לשכור בסכומים צנועים 25-20 ש"ח תחפושות של אמהות קדושות (?!), חייל בצבא ד', אברהם (אבינו, מן הסתם), בן איש חי, הרב עובדיה ועוד.

הכניסה למחסן – 'מאחורי הבניין שמאלה'...

צילום: איתמר לויתן

ד. קשרים וכישורים

אני חייב להודות שהצילום הזה בכניסה לבית הספר 'ברנר' בכפר סבא הדהים אותי. 

האם באמת מדובר כאן על 'קשרים' כמו שנדמה לי? 

אם לערכים כאלה מחנך בית הספר, אז המצב באמת רע מאוד.

צילום: גדעון פליישמן

ה. בגליל רואים שקוף

מפת השולחן הענקית הזו – אורכה כ-45 מטר – תכסה בקלות אפילו את השולחן הארוך והמגוחך שסביבו מקבל ולדימיר פוטין את אורחיו.

אבל מה שיפה בה הוא התרגום לאנגלית: transparent galilee (במקום transparent roll)

צילומים: דב פאוסט

ו. מאוד חשוב!

צולם בחדר המתנה לניתוח בבית החולים אסף הרופא.

צילום: פיני גורליק

פה ושם בארץ ישראל: בבוכרה היפה, סטאלין, שטח ציבורי, כיפת ברזל, קברים בנתניה

א. הרבנית חבלוכורובה אייחון

בפתח תקווה נחנכה לאחרונה כיכר על שם רבנית יוצאת בוכרה, ששמה – איך נאמר זאת בלי להעליב – קצת קשה להיגוי.

כנראה שאפילו מנציחי זכרה הברוך של הרבנית הפטריוטית והנדבנית (ואיני מטיל ספק בכך) לא היו בטוחים איך צריך להגות את שמה. הם הציעו שתי חלופות: בעברית ובלטינית, אבל לא ממש מותאמות זו לזו.

בוכרים.קום (תודה לאבישי ליוביץ')

ב. סטאלין בצפת

צילום: חיים כהן 

חסידות קרלין-סטולין קרויה כך על שם העיירה סְטוֹלִין (Stolin) שמדרום-מזרח לפינסק (היום בבלרוס). בכתיב הנהוג ביידיש סטולין היא סטאָלין, והאות א' בקמץ פירושה אוֹ (O).

אבל לחסידים בצפת כנראה נגמר הצבע, ולכן סתם אדם בישראל יקרא בשלט הזה את שמו של סטאלין...

ג. שטח ציבורי

ידוע ההבדל בין ארה"ב לישראל באשר ל'שטח ציבורי': בארה"ב שטח ציבורי הוא של כולם; בישראל – של אף אחד...

צולם ברחוב הבנים ברמת השרון.

צילום: בני עורי

ד. כיפת ברזל בכרמיאל

מי קדם למי?

האם זוהי כיפת ברזל המקורית ומה שמייצרים בחברת רפאל הוא רק חיקוי?

צילום: שמוליק שדה

ה. קברים חשובים

בכביש נתניה-בית ליד ניצב שלט רשמי המכוון ימינה (לא בדקנו אם שלט דומה יש גם בצד הנגדי, לבאים מכפר יונה).

צילום: אבי נבון

הבה נבדוק מה אמות המידה לשילוט זה.

נאות גנים – שכונה מאוכלסת. חשוב ושימושי; מכללת נתניה – חשוב ושימושי; בית עלמין – חשוב ושימושי. על פי נוהלי מע"צ (בשמה החדש 'נתיבי ישראל'): לבתי עלמין, לאזורי תעשיה ולבתי ספר אזוריים מגיע שילוט בכניסה.   

אבל מה פשר השילוט המיוחד לקבריהם של האדמו"ר מצאנז (הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, שנפטר בשנת 1994) ושל הרב שמעון גבאי (מחזיר בתשובה נתנייתי שנפטר בשנת 2012)? ממתי אנשים – חשובים ככל שיהיו – מקבלים שילוט פרטי, ומה הקריטריונים לשילוט כזה?

בדרך כלל – כתב לי אבי נבון – חברת נתיבי ישראל קמצנית באישור שלטים, בטענה שיש קריטריונים מגבילים. זאת ועוד, על פי התקנות אין לצופף יותר משלושה שלטים על עמוד אחד.

ואם כבר מפנים למצבות חשובות, הרי אפשר למתוח את זה עוד קצת ולהפנות לקבר מסקרן לא פחות.

סמוך ונראה לקברו של הרבי מצאנז קבור איש חשוב לא פחות (מנקודת מבט מאוד מאוד מסוימת), וגם לו יש מעין 'אוהל' מעל מצבתו: פליקס אביטבול, מראשי 'העולם התחתון', שנרצח בפראג בשנת 2002.  

צילום: אלי לוין

'מי יתן והיה הבית הזה ריק ושמם': רחוב ביליק ושתי הקדשות לא ידועות של ביאליק

בשבוע שעבר תיארתי בפניכם את ביקורי בכפר ראדי מקום גידולו של ביאליק; הנה אפוא עוד כמה ענייני ביאליק.

א. חילק ובילק

בתלמוד הבבלי (חולין, יט ע"א) מופיע הביטוי הארמי 'אנא לא חילק ידענא ולא בילק ידענא', שפירושו אני לא מכיר את פלוני וגם לא את אלמוני, ומשתמשים בו כדי לציין אנשים שאינם מוכרים. 

הביטוי הזה קיבל משמעות חדשה בעיני כשראיתי את הצילום הזה, משדרות ביאליק ברמת השרון, ששלחו לי שניים מקוראי הבלוג: 

צילום: מנחם קרן-קרץ

צילום: גדעון פליישמן

בעלי התוספות

לא יצתה שעה קלה מאז פורסם פוסט זה, והקבלן, רדוף רגשות אשמה ובושה, החליף את השלט...

צילום: מנחם קרן-קרץ

ב. הקדשות ביאליק

 שתי הקדשות לא ידועות של משוררנו הלאומי הגיעו אליי וחיכו להזדמנות נאותה לפרסמן.

1. ברכה לבית החולים

הראשונה נשלחה אליי על ידי שמואל אבנרי, מנהל הארכיון בבית ביאליק וחוקר מובהק של המשורר ומורשתו. את ההקדשה הזאת כתב ביאליק בספר האורחים של בית החולים הדסה, ביום ז' בניסן תרפ"ד (11 באפריל 1924):

ראיתי את בית החולים הדסה, את תאיו ואת חדריו ואת מטות חוליו ואת כל סדריו הטובים. במה אברככם? מי יתן והיה הבית הזה ריק ושמם מאין שוכב ואת רופאיו בטלים מעבודה.

ביאליק עלה לארץ בסך הכל שבועיים קודם לכן (26 במרס 1924), וכבר מצא את עצמו מבקר בבית החולים...

ועוד יש להבהיר כי בית החולים 'הדסה', שבו ביקר, אינו זה הירושלמי המפורסם וגם לא זה שבתל אביב, אלא  החיפאי, שנקרא בשעתו 'בית החולים רוטשילד' ומוכר היום כבית החולים 'בני ציון'.

בית חולים 'הדסה' בחיפה בשנות העשרים (ביתמונה)

תודה ליעקב סתר, חבר קיבוץ בית גוברין, שהעביר את ההקדשה לבית ביאליק.

2. 'לבן ארצי ומולדתי'

אריאל גינזבורג שלח לי צילום של הקדשת ביאליק לאביו פסח גינזבורג. ההקדשה נרשמה על כרך מהודר של כתבי ביאליק ('מהדורת היובל' בארבעה כרכים), שראה אור בברלין, בקיץ תרפ"ג, בהוצאת 'חובבי השירה העברית'.

ההקדשה עצמה, שנכתבה שנתיים לאחר מכן, היא קצרה. מועט המחזיק את המרובה:

למשורר בן ארצי ומולדתי / לפסח גינזבורג / כתבת זכרון / מאת / ח"נ ביאליק

א' דחוהמ"פ תרפ"ה / תל אביב

פסח גינזבורג (1947-1894)

יום ראשון של חול המועד פסח תרפ"ה, היה יום חמישי, ט"ז בניסן
(10 באפריל 1925).

הסופר, המתרגם והעורך פסח גינזבורג נולד בליפניקי שבפלך ווֹלין, וביאליק רמז לכך בשורה 'בן ארצי ומולדתי', שהיא משחק על דברי אלהים לאברהם ('לך לך מארצך וממולדתך'). כדאי לשים לב שהמולדת כאן היא אוקראינה ולא ארץ ישראל (כמו בשירו של שאול טשרניחובסקי 'הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ', שגם בו הכוונה היא לאוקראינה).

במהדורה האקדמית של שירי ביאליק נרשמה הקדשה שרשם
ביאליק לדוד (בן שמעון) גינצבורג, לרגל היותו בר-מצווה.

שמעון גינצבורג, בעצמו סופר ומשורר, מתרגם ועורך (שגם עסק
הרבה בחקר רמח"ל), היה אחיו של פסח גינזבורג, בעל ההקדשה שלפנינו. מעניין שכל אחד מהאחים שימר גרסה שונה של שם המשפחה: גינצבורג וגינזבורג. אריאל משער שאביו ניסה להיבדל משני אֶחיו הבוגרים.

פה ושם בארץ ישראל: פסנתר, עזרת עצים, חתולים, חניה וחלודה

א. הפסנתר של כרמיאל

נתקנאו תושבי כרמיאל בפסנתרחוב של רעננה ולפני כמה חודשים הציבו גם הם פסנתר בטבורה של עיר, בפארק המשפחה שליד בית העירייה.

צילום: שמוליק שדה

ב. עזרה ראשונה לעץ

בגזעו של עץ זה, שנטוע ברחוב הבנים 37 ברמת השרון, נפער פצע מכוער. העירייה כיסתה אותו בפלסטר מתכת, אולי זה יעזור לו להשתקם...

צילומים: גדעון נח

ג. האכלת חתולים בחסות המלון

מלון 'דן' שבטיילת באילת תפס חסות על האכלת החתולים בשכונה, וכמובן לא שכח לפרסם זאת. שהחתולים יידעו ויפנימו ויכירו תודה.

לא זו אף זו. המלון מזהיר חתולים אורחים שלא יעזו לגנוב אוכל! האוכל שייך רק לחתולים של הטיילת...

צילום: מנחם רוזנברג

ד. עם הפנים לקיר

את הלקוחות שחונים במושב בית חנן מקדמת כתובת לא כל כך נעימה...

צילום: צבי פיש

ה. סלון חלוד

בכפר הערבי אום אל-קוטוף, ליד ואדי ערה (עירון) יש סלון תספורות של אישה ושמה חלוּד.

חלוד הוא בוודאי שם עתיק, אבל לא בטוח שבשלט בעברית זה מאוד אטרקטיבי. 'מזל שאין להם עסק למכירת ברזל או מסמרים', כתב לי צבי פיש ששלח את התמונה.

צילום: רחל פיש

ו. ארוס 2019

דב פאוסט ביקר בראשון לציון ובאזור רחוב רוטשילד הופתע לגלות חנות חדשה למוצרי מין ושמה 'ארוס'.

מבט נוסף, מתוך בית הקפה פנימה, הבהיר לו שהראש הכחול הוא שלו...

צילום: דב פאוסט

חלוצים, חולמים ולוחמים: מבצע נחשון, ללא ברק, זיעת לבם

א. מבצע נחשון על שום מה?

לוחמים בגזרת הקסטל, דבר, 23 באפריל 1948

אני מודה ומתוודה שפרט זה לא היה ידוע לי. הייתי בטוח ש'מבצע נחשון', לפריצת הדרך לירושלים (אפריל 1948), נקרא כך על שם נחשון בן עמינדב, הראשון לקפוץ לים סוף, ששמו הפך מזוהה עם מעשה אמיץ, חלוצי וראשוני ('נחשוני').

והנה, מתברר שהייתה עוד סיבה לקרוא למבצע בשם זה. 'נחשון' היה כינויו המחתרתי של נחום שושני, שנפל בקרבות מלחמת העצמאות באזור הקסטל, ב-1 באפריל 1948. מבצע נחשון החל בליל 6-5 באפריל, ארבעה ימים לאחר נפילתו.

בבית הולדתו וגידולו, בכפר סבא, ברחוב שנקרא כמובן 'נחשון', מצא שמואל גביש את השלט הזה:

צילום: שמואל גביש

 Neshama Memorials Network

בשנת 2013 הופיע בהוצאת 'אריאל' הספר נחום שושני – 'נחשון': משלו ועליו, בעריכת אחותו, שושנה פרמינגר-שושני, ובו הובאו מכתבים ורשימות של צעיר מוכשר ויפה תואר שנפל בטרם עת.

ב. 'הוא היה אדם פשוט' 

'הוא היה אדם פשוט', כתב אלכסנדר פן בפואמה ידועה שלו 'נֶגֶד!', שנדפסה לראשונה בשנת 1935.

הוּא הָיָה אָדָם פָּשׁוּט – רְבָבוֹת יֶשְׁנָם כָּמוֹהוּ:   

רְחַב-הַגֶּרֶם, אִישׁ-עָמָל,

יָד גַּסָּה וּמְיֻבֶּלֶת,   

לֵב אָדֹם וּנְשָׁמָה.

ואכן, היו אנשים כאלה. אחד מהם, בנימין גולדנברג (1959-1866), מראשוני האיכרים בראשון לציון, קבור בקיבוץ בית אלפא. המצבה שהקימו ילדיו אחריו מכמירת לב בפשטותה שעל גבול הפיוט:

חייו עברו ללא ברק וללא הדר 

רק הלמות פטישים ונקישת טוריה 

ליווהו כל הימים

צילום: אבנר הולצמן

בנימין גולדנברג (אלבום המשפחות)

מי היה בנימין גולדנברג?

באתר הזיכרון של חברי בית אלפא שמו אינו מופיע, כנראה מפני שלא היה חבר בקיבוץ אלא חי שם בזקנתו לאחר שהתאלמן. הוא הובא לקבורה באדמת הקיבוץ על ידי בנו, משה (מוסה) גולדנברג (1972-1897), יליד ראשון לציון ואיש הקק"ל, שהיה בין מקימי בית אלפא.

על פי אתר 'אלבום המשפחות' של 'עדת ראשון לציון', בנימין נולד בשנת 1866 ביאסי שברומניה והובא לארץ כבן שנתיים על ידי הוריו. ילדותו עברה בירושלים, בקרב בני היישוב הישן, אך הוא מרד בחינוכו ובשנת 1896, לאחר נישואיו, עבר לראשון לציון ושם חי כאיכר וכפועל.

ג. זיעת לבם

יש וכותבי שלטי הנצחה נותנים דרור לדמיונם וזרם המליצות השופע עשוי להוליכם שולל ולגרום להם ליצור בריות לשוניות חדשות.

הנה מה שנכתב על שלט הזיכרון בגן הראשונים ברמת השרון, שמוקדש לחלוצי המושבה.

צילום: אורנה סער

  'בזיעת לבם ודמם'? ממתי הלב והדם מזיעים? מן הסתם רצו לכתוב 'זיעת אפם ודם ליבם' וזה מה שיצא בסוף...

סיפורי רחובות: נפלאות דרכי רמת השרון

הנה עוד פרק בסדרה הבלתי נגמרת על רחובות רמת השרון.

א. חדשות מרחוב הנגב

לפני כשנה סיפרנו כאן (סיפורי רחובות: קפיצת הדרך ברמת השרון) את סיפורו ההזוי והמגוחך של הרחוב המפריד בין רמת השרון ובין הרצליה, המפוצל לכל אורכו: הנתיב הדרומי, ברמת השרון, קרוי רחוב יבנה; הנתיב הצפוני, בהרצליה, קרוי רחוב הנגב. לא עוד. כלומר הפיצול עדיין נמשך ולכל עירייה יש את שם הרחוב 'שלה', רק שאין יותר 'רחוב הנגב', כלומר הרחוב הקיים פוצל לשני רחובות חדשים (מבחינת השמות כמובן). מבולבלים? גם אנחנו.

כתב לי דוד שי:

ועדת השמות של עיריית הרצליה החליטה לעשות מעשה, ושינתה את שמו של רחוב הנגב, תוך פיצולו של הרחוב וחלוקת הכבוד בין שני רמטכ"לים – חלקו המערבי בהרצליה קרוי מעתה רחוב משה לוי, וחלקו המזרחי בהרצליה קרוי רחוב אמנון ליפקין-שחק. בצד של רמת השרון נותר השם כשהיה, רחוב יבנה. 

צילומים: דוד שי

המפה של Waze התעדכנה בשלב זה רק בחצי (או ב'מוישה וחצי') השינוי, ומופיע בה רק רחוב משה לוי.

ב. איזה כיף לחנות ברחוב הברושים

ד"ר מנחם קרן-קרץ, שצילם את התמונות למטה, מעיר, שברחוב הברושים נותרו ברושים בערך כמספר המתנחלים שנותרו ברחוב המתנחלים הסמוך.

פרטי או ציבורי – למי מותר לחנות כאן?

חניה בתשלום למכונית קטנה במיוחד. כל המכוניות האחרות פטורות מתשלום (צילומים: מנחם קרן-קרץ)

ג. הזאת נָעֳמִי?

כתב לי אבישי ליוביץ':

רחוב קטן יש ברמת השרון ו'נעמי' הוא שמו. שם עברי יפה ונעים שגם נזכר בתנ"ך, אבל פרובלמטי מבחינת כתיבו הלועזי.  

נמנו פרנסי העיירה וגמרו להביא את כל המדקדקים הנודניקים על סיפוקם, וכך, בצדו הצפוני של הרחוב מציג השלט את הגרסא NAOMI ובצדו הדרומי, מהלך כ-140 מטר משם, גורס השלט NO’OMI.  

חבל שהרחוב כל כך קצר ולכן לא היה אפשר להציג את הכתיב על פי הסלבית הכנסיתית והכתיב על פי לותר...

צילומים: אבישי ליוביץ'

אפשר לשמוח שפרנסי רמת השרון לא ניסו לנקד את השם 'נעמי' בעברית. בירושלים כבר ניסו זאת וכשלו בגדול... 

עסקנו בכך בפוסט קודם, שנגע לרחוב נעמי בירושלים (13 ביולי 2016):

כך זה מנוקד בארבעה שלטים שונים ברחוב נָעֳמִי בשכונת אבו תור בירושלים (ליד מתחם 'יֶס פלאנט'). רק בסימן החיריק הם הצליחו לפגוע במטרה...

צילום: זאב קינן

רחובות ברמת השרון: לֹא בְחַיִ"ל וְלֹא בְנ"ץ

'שלטי הרחוב ברמת השרון אינם מנדבים מידע על משמעות השם שהם נושאים, ולמטייל ברחובותיה מזומנות חידות שונות', כתב לי דוד שי. 'כך למשל רחוב ז' בחשוון (יום הזיכרון להשמדת יהדות ליטא בשואה) או רחוב תרפ"ד (שנת ייסוד המושבה)'.

אכן, על נפלאותיה, שלא לומר מוזרויותיה, של רמת השרון, לכל הפחות בכל הקשור לשמות רחובות, כבר עמדנו כאן ברשימה קודמת ('קפיצת הדרך ברמת השרון'). עתה נבחן עוד כמה שמות רחובות בעיר זו, ותודה לדוד שי שצילם ועורר.

א. לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ 

בעיר יש רחוב ושמו, כנראה, 'רחוב החייל', או אולי בעצם שמו הוא  'רחוב החי"ל'. 

בשום דרך אי אפשר לדעת בביטחון מהו השם הרשמי של הרחוב והאם הוא מוקדש לחייל העברי באשר הוא, או לחַיִ"ל בראשי תיבות (חטיבה יהודית לוחמת), שהיה שמה של 'הבריגדה היהודית', שהייתה חלק מן הצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. 

במפות העיר מופיע שם הרחוב בראשי תיבות: רחוב החי"ל.

הרחוב עצמו – מספר דוד שי – הוא קצר למדי ואפשר למצוא בו רק שלושה שלטים: שניים מטעם העירייה, ואחד פרטי. השילוט הרשמי של העירייה קובע כי מדובר ברחוב החייל – בלי ראשי תיבות ובלי בלבולי מוח; צדיק אחד מתושבי הרחוב התעקש על השם החי"ל.

זאת ועוד, מתברר כי האחראי על השילוט בעירייה, בהנחה שיש בכלל 'אחראי', לא היה בטוח בדרך שבה יש לנקד את שם הרחוב. כיוון שכך, נמנע מלנקד את המילה העברית אך הציע שתי צורות ניקוד חלופיות באמצעות התעתיק הלטיני.

הַחייל?

או אולי הֶחייל?

אז איך באמת מנקדים את השם 'חייל' עם ה' הידיעה בראשו – הַחייל (Ha'chaial) או הֶחייל (Hechayal)? ואיך בכלל ראוי לתעתק עברית ללטינית?

התשובה לשאלה הראשונה ברורה: את המילה 'הַחַיָּל' יש לנקד ולהגות בפתח ולא בסגול (כמו, 'האגודה למען הַחייל' או 'הַחייל האמיץ שווייק').

ובאשר לשאלה השנייה, מוסיף יועץ הבלוג לענייני לשון, פרופ' חיים כהן מהחוג ללשון עברית באוניברסיטת תל אביב:

בשני השלטים המצולמים התעתיק אינו נכון. בראשון אין כלל מקום לגרש ולרווח, ובשני צריך להיות Ha. התעתיק המכונה 'פשוט', שנקבע על ידי האקדמיה לשם שילוט, מפות שימושיות וכדומה, קובע במקרה הזה את התעתיק: HaHayyal או HaHayil. את הח' יש לציין בקו מתחת ה-h.

כללי התעתיק מעברית לאותיות לטיניות זמינים לכל מבקש כאן.

נחזור לשם הרחוב.

דוד שי לא התייאש, והחליט לפתור את החידה. הוא מצא, לשמחתנו, פרסום רשמי של עיריית רמת השרון, שפותר את כל הקושיות והחידות, ובו מצוין ששם הרחוב הוא החי"ל ולא החייל.

אך עדיין לא תם המסע. בניגוד מוחלט לניחושנו ולציפיותינו מתברר שהחי"ל בראשי תיבות אינו קשור כלל לחטיבה היהודית הלוחמת, ופירושו הנכון הוא החבל הימי לישראל – אגודה להכשרה ימית שהוקמה בשנת 1936...

זהו החי"ל שעליו לא שמעתם (מקור: ויקיפדיה)

ב. שעת הנ"ץ

כפי שאפשר לראות במפה שלמעלה, לא הרחק מרחוב החי"ל שוכן לו לבטח רחוב הנ"ץ. אך מיהו או מהו הנ"ץ הזה? האם מדובר בעוף הדורס, אולי בשעת הנץ החמה, או שמא בראשי תיבות של מישהו או של משהו?

שיטוט ברחוב הקצר מראה שגם כאן העניין עדיין לא נסגר סופית. שני השלטים הרשמיים של העירייה מציעים שתי חלופות: יש הנ"ץ עם ראשי תיבות ויש הנץ בלי ראשי תיבות.

גם כאן עומדת לימיננו חוברת שמות הרחובות ברמת השרון שהוזכרה לעיל, וממנה אפשר ללמוד כי הרחוב קרוי על שם תנועת הנוער הציוני, ו'לזכר קיבוצי הנוער הציוני ברמת השרון'.