מעשה הדודאים הוא סיפור קצר המובא בספר בראשית (פרק ל, 16-14) ומתאר אפיזודה משונה שהתרחשה בקרב משפחתו של יעקב, השוהה לפי שעה בבית לבן הארמי בחרן שבארם נהריים. על פי המסופר, ראובן, הבן הבכור, מצא 'דודאים בשדה' והביאם לאימו לאה. רחל, העקרה, התקנאה בה וביקשה ממנה את הדודאים. לאה, שידעה כי היא ה'סֶקֶנְד בֶּסְט' ויעקב נוהג לישון בלילה אצל רחל, כעסה על צרתה: 'הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?'. בתמורה הסכימה רחל כי באותו ערב ישכב יעקב עם לאה ולא איתה, וכך היה (ובסופו של דבר אכן הרתה לאה וילדה את יששכר).
מאז ואילך הפכו הדודאים לצמח שמביא עימו מזור לנשים עקרות. אשר לזיהוי הצמח, יש הסכמה בין החוקרים כי מדובר בצמח הנקרא דודא רפואי. הדודאים, כאמור בשיר השירים (ז 14), נותנים ריח משכר, אך כל חלקיו, כולל העלים, הזרעים והפירות, רעילים ודורשים הבשלה מלאה (במקרה של הפירות) וטיפול מיוחד לפני אכילתם.
מי שמעוניין (בעצם, מי שמעוניינת) בדודאי ראובן, יש אפשרות למשלוח עד הבית.
צולם ברחוב הטורים, ירושלים (צילום: מנחם וייס)
ב. כדורי שלום בית
ועוד בענייני סגולות לחיזוק הזוגיות. הפעם, לא לאישה אלא לגבר, ואין מדובר בדודאים, בהפרחת יונים בכותל או בטבק להרחה, אלא בדבר עצמו: כדורי שלום בית. ובלשון פחות נקייה: כדורי ויאגרה (במקרה הטוב), או איזה קוקטייל סודי עם סודה לשתייה שמישהו זייף בסין.
מה שכן, סדר צריך להיות. הכדורים אינם מיועדים בשום אופן לרווקים, לזוגות ש'חיים בחטא' או לכאלה שלא התחתנו ברבנות, אלא ל'נשואים בלבד!!' (מה הקטע עם שני סימני קריאה?). אני תוהה אם יש מי שבודק, ואיך בדיוק הוא בודק.
צילום: משה הררי
ג. צמר ופשתן
כך נראה חלון ראווה של חנות בגדי הגברים בר ג'ו דה לוקס, ברחוב אגריפס 8 בירושלים.
צילום: טובה הרצל
חס ושלום שנחשוד בבעלי החנות שהם מוכרים חליפות בד ופשתן יחד, שהרי זה איסור שעטנז גמור. אבל לכו תדעו מה קורה שם בלילה, בין הפשתן והצמר... החנות נסגרת, יש חושך ואף אחד לא ממש משגיח!
ד. אושר-פרינט
צילומים: פיני גורליק
פרק חדש נכתב בתולדות המו"לות העברית.
רשת המרכולים החרדית אושר עד אינה מפסיקה להפתיע את מעריציה (ואני בתוכם). לאחרונה הם נכנסו גם לעסקי מו"לות והוצאת ספרים. עדיין אין מערכת פרסומים, לקטורים או ספרים מקוריים חדשים, אבל לא נופתע אם גם אלה יגיעו. בינתיים הם מסתפקים ב'ללכת על בטוח', ומדפיסים ספרי קודש שאין עליהם זכויות יוצרים ולא צריך לשלם תמלוגים לאף אחד.
ה. איפה המשיח?
המשיח נמצא בכל מקום, בו בזמן. בירושלים ובמנהטן, וזה תמיד אותו אחד.
בחניון ליד שוק מחנה יהודה בירושלים זה אפילו מתחרז: 'זה המשיח' ב'מתחם כי"ח'...
אוזנינו כבר מורגלות בריבוי הכפול הנפוץ בעברית הישראלית המודרנית, מברקסים, רֶלְסים וג'ינסים ועד צ'יפסים, בורקסים ובלינצ'סים; אבל מי כתושבי העיר בני ברק, שם צילמתי את המשאית של רשת ההנעלה 'שוזים', יוכלו להעריך כהלכה את החידוש הלשוני. וכדי שתובן האטימולוגיה כהלכתה נכתב גם בלעז SHOESIM.
נותר רק לייחל שלא יקוים בהם וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שׁוּזָיִךְ...
ועכשיו הגיע תורו של סוכן הנדל"ן 'יוסף בעל החלומות'.
צילום: יוחנן פלוטקין
מדובר בסוכנות שיווק נדל"ן, שמציעה דירות להשכרה בבניין היפה הזה (מ-1933) בשוק לוינסקי בתל אביב.
ג. דרושים עובדי כנופיה
לא הרחק משם, על גזע עץ בשוק לוינסקי, הודבקה מודעת 'דרושים' מיוחדת במינה. לתשומת לב משטרת ישראל (כשתתפנה מפרויקט בדיקת החולצות של אוהדי 'הפועל').
צילום: איתמר לויתן
ד. אבו חשיש
צילום: פיני גורליק
גם המשאית הזו, שצולמה במעבר הגבול הלא רשמי בין ירושלים לבין ביתר עילית ויישובי גוש עציון ('כביש המנהרות'), מעוררת חשד.😊
השם 'חשיש' בערבית פירושו דשא או חציר, ועל גלגולי שם זה, שהביא לזיהוי מוטעה של הסם עם מסדר החשישיון (שממנו נולדה המילה הצרפתית assassin, שהפכה כינוי למתנקשים), ראו במאמרו של אילון גלעד, 'הטעות ההיסטורית שגרמה לנו לפחד מהחשיש'.
ה. פרנסות של ערבים: סורגים ובורגולה
צילום: טובה הרצל
כבר כתבתי כאן בעבר, שלא יפה לצחוק על ערבים שמנסים את כוחם בעברית, וזאת משום שכאשר ישראלים כותבים בערבית, על פי רוב התוצאות תהיינה מביכות הרבה יותר. שירבו כמותם, רק שישגיחו קצת יותר ויִזְכְּרוּ שבשפות אחרות, כמו עברית, יש אות שנקראת פ'.
בכל זאת לא נתעלם משלטים משעשעים כמו זה (צולם בירושלים). מובן ש'בורגולה' היא לא צורת הנקבה של המאכל הידוע בשם בּוּרְגוּל, אלא פשוט פרגולה.
למה חברת בניה והנדסה נקראת בשם 'שבט בנימין'? שיערתי כי מדובר בחברה משפחתית שאחד מראשיה נקרא בנימין, אבל כנראה טעיתי. נכנסתי לאתר החברה והתברר לי שבראש 'השבט' עומד הקבלן שי גינדי. לא מצאתי לא בנימין ולא הסבר לשם היפה.
חזרתי לברכת יעקב לבנו בנימין, אבי השבט המקורי, וזה מה שמצאתי: 'בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל' (בראשית, מט 27), ואילו משה בירך את בני השבט: 'לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן' (דברים, לג 12). על שבט בנימין נאמרו דברים רבים, מקצתם יפים יותר מקצתם פחות (פרשת פילגש בגבעה, למשל), ומסקרן לדעת מדוע נבחר דווקא שם זה.
נכנסתי ל'צרו קשר'. יצרתי קשר, הצגתי את עצמי ושאלתי, אך עד היום לא קיבלתי מהם תשובה.
על הדרך שלח לי אבישי פרנסה תנ"כית נוספת, ואולי לא: חנות רהיטים ותיקה ברחוב הרצל בחיפה ושמה 'אביר יעקב'. האם יש כאן רמז תנ"כי לפסוק 'וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב' (ישעיהו, ס 16), או אולי זה בסך הכל שמו של בעל העסק, יעקב אביר?
ב. פרנסות מההגדה: שונרא וכלבא
צילום: חיים כהן
המרפאה הווטרינרית הזו נמצאת ברחוב פלורנטין בתל אביב.
מובן שאפשר היה לקרוא למקום 'חתול וכלב' אבל אז היה הולך לאיבוד הרפרנס הנחמד ל'חד גדיא':
וַאֲתָא כַלְבָּא, וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא
ג. מילות מפתח
צילום: איתמר לויתן
ברחוב כצנלסון בגבעתיים. מן השמות המוצלחים, כאשר אהבנו.
ד. חַלָּאתִי
צילום: טובה הרצל
מזללת בשר בשוק מחנה יהודה בירושלים.
נאמר זאת כך: מן המקומות היותר מוצדקים שמתבקש בהם ניקוד.
מאתר הבית של המסעדה עולה כי המנה העיקרית שם היא אכן חלה ייחודית שמלאה בכל טוּב. חבל שלא ניקדו גם את התפריט...
ולכן, כמה נאה ויאה יוזמתו של בעל הכלי ההנדסי הזה שהעניק לכף ההרמה שלו את השם 'כף זכות'.
כתב לי אבישי ליוביץ:
שים לב שמתחת לכף יש גם כתובת 'לעילוי נשמת'. ועוד שים לב שהאות ז', שהיא אחת משבע האותיות שעטנ"ז ג"ץ, הזוכות לעיטור בידי סופרי סת"ם (פעולת העיטור נקראת 'זיון'), מעוטרת כראוי.
ג. על החוט ועל המחט
למתפרה הוותיקה של לימור, ברחוב כצנלסון 43 בגבעתיים, יש שם נחמד שמצלצל מן המקורות, אבל בעצם מתכתב עם שירה של נעמי שמר 'על כל אלה' ('על הדבש ועל העוקץ').
להיבט האירוני של השם מצטרפים חוטי החשמל השלומפריים שיורדים מבלי משים על השלט...
צילום: איתמר לויתן
ד. דוד המלך משלים הכנסה
צילום: יונית חגואל
גם 'דוד המלך' וגם 'דוד המהיר'. מתברר שגם מלכים צריכים להתפרנס...
צולם בפתח תקווה.
זה הזכיר לי פוסט ישן שבו הבאתי גם את התמונות האלה:
צילום: איתמר וכסלר
צילום: צבי זילברשטיין
ה. פינת הנדל"ן
הפרנסה הכי צומחת בישראל היא עסקי נדל"ן. הנה כמה עדויות ביזאריות מחיפה...
כך נראה חלון הראווה של חנות לנעליים ולמדרסים ברחוב סוקולוב ברמת השרון. הסטייליסטים שם מצאו שימוש מועיל לספרים. ללמדך מה באמת חשוב בחיים ומי נמצא מעל מי.
צילום: גדעון פליישמן
איכשהו זה הזכיר לי את שירו הישן נושן של דן אלמגור 'ההיסטוריה הייתה שונה' (1962), שהותאם ללחן צרפתי של שארל אַזְנַבוּר.
ב. ועתה נותרתי בשלכת...
צילום: רותי פריד
בפארק סן-סימון בירושלים (קטמון הישנה) יש מיכל לאיסוף עלי שלכת – לא ראיתי כמותו במקומות אחרים בעיר.
המיכל ריק. אולי זה בגלל שהעצים כבר מזמן אינם בשלכת והכול מלבלב, ואולי בגלל שגם בתקופת השלכת אין אף אחד שבאמת אוסף את העלים למיכל גדול כזה.
נכון שעכשיו כבר או-טו-טו קיץ, אבל כשראיתי את התמונה ששלחה לי רותי פריד נזכרתי בשיר היפהפה 'סתיו בחלונות' שכתב והלחין אמיתי נאמן (1962).
ג. וביום השלישי...
צילום: אבישי ליוביץ'
כתב לי אבישי ליוביץ':
מכביש 553, המחבר בין צומת דרור למחלף
נתניה דרום, מסתעפת כניסה דרומה לתל יצחק. סמוך למסעף נמצאת משתלה בעלת שם יצירתי: היום השלישי: משתלה
מבראשית.
בשיחה עם הבעלים הוא אישר נכונות
השערתי, שהשם נקבע על פי מה שנוצר ביום השלישי לבריאה:
גם כאן לא יכולתי שלא להיזכר בשיר המקפיץ של להקת חיל הים 'וביום השלישי', שכתב דני ליטאי והלחין יאיר רוזנבלום (1968):
ד. מספרה סימון
צילום: אבישי ליוביץ'
ושוב כתב לי אבישי:
ברחוב עולי הגרדום בשכונת רמת החיל
בתל אביב ממוקמת מספרת 'הפסיכולוג'. יושבי קרנות בסמוך הסבירו לי שהפסיכולוג הוא
בעצם פסיכולוגית, אבל מאחר שה'קליניקה' הייתה סגורה לא עלה בידי לברר אם היא
משתייכת לאסכולת יונג או לזו של אדלר.
האסוציאציה המיידית שלי הייתה ל'שיר
הטלפון' של הגשש החיוור, אשר ירון לונדון כתב ללחנו המקסים של ניקולה פאונה הגדול
(1966). בשיר האהבה לז'קלין מהמספרה מופיעות המילים:
נכון שהכתיב שונה (חשש מענייני זכויות יוצרים?) אבל על פי שמה ועל פי האיור שבשלט הפרסום היא מרמזת בבירור לעוץ לי גוץ לי, המחזמר הידוע של אברהם שלונסקי שהוצג בתיאטרון הקאמרי למן שנת 1965 וממשיך להיות מוצג עד ימינו.
מה הקשר בין עוץ לי גוץ לי לבין ניקוי יבש, כיבוס או קיפול?
או אולי של הלהיט 'קפה בתחתית' שכתב דני סנדרסון ושרה להקת 'גזוז'?
ישבתי לבדי בבית קפה עצוב ומיואש. הרגשתי שחיי חולפים ללא הווה אין שיפור במרגש. וכמו שבאה השמש היא שם עמדה יפה וצחורה. ניגשה אלי ועל ראשי הניחה ידה ובקול עדין אמרה:
ספיחס, אה או, אה או, ספיחס ספיחס, באמת יפה מאד. אתה נראה כה מסופר דווקא מתאים לך קצר. ספיחס, ספיחס אה או.
ובכן, סתם שיבוש מביך של כותרת סיפורו המקסים של ביאליק 'ספיח'...
צילום: שמואל אבנרי
ג. פרנסות מהתנ"ך: משל יותם
בחיפה נצפתה מכונית זו הנושאת את השם היפה של עסק לתכנון גנים ולהחזקתם ושמו 'משל יותם'.
צילום: איתמר לויתן
הניקוד לא ממש מדויק (צריך להיות מְשַׁל יותם), אבל הכוונה רצויה ומבורכת.
משל זה, שנשא יותם בנו של השופט גדעון, מופיע בספר שופטים פרק ט, ועוסק בדרך בחירת יורשו של גדעון. העצים הלכו לבקש להם מלך ופנו אל עצי הפרי האיכותיים (זית, תאנה וגפן) שסירבו. בלית בררה פנו העצים אל האטד, שהסכים אך דרש מכל העצים האחרים שיחסו בצלו (האטד הוא עץ סרק ואין לו צל), ואם ימאנו אזי ישרוף את ארזי הלבנון.
מה הקשר בין המשל והנמשל לבין שמו של העסק? רק העובדה שבמשל נזכרים עצים רבים?
ובכן, זה הרבה יותר פשוט. שמו של בעל העסק, שמקומו במושבה יקנעם, הוא יותם קפלן.
חלב חיטים, אביגדור המאירי 29, באר שבע (דף פייסבוק)
בעלי התוספות
באשר למשל יותם כתב לי שלמה רוזנר את הדברים הבאים, שחורגים מחשיבותו (היחסית) של הקוריוז שהובא לעיל:
לפני שנים אחדות, בשנת 2016,
הופיע בהוצאת 'שוקן' תרגום חדש של מבחר משלי איסופוס, בעל המשלים היווני הקדום
והידוע. המתרגם הוא אהרן שבתאי, משורר ותיק ומוכר, שהוא גם מומחה לתרבות יוון,
לימד אותה באוניברסיטת תל אביב ותרגם מחדש חלק גדול מהכתבים הספרותיים שהורישה
לנו – שירות, מחזות, מכתמים, שירים. לתרגומו הוסיף שבתאי גם דברים על תולדות איסופוס ועל משליו, ולרבים מן המשלים הוסיף גם הערות קצרות. על משל 252 בספרו,
שתוכנו וצורתו מופיעים במלואם בספר שופטים פרק ט, בקטע הידוע כ'משל
יותם', העיר שבתאי בהחלטיות, שמשל זה הועתק מאיסופוס.
מומחיותו הבלתי מעורערת של
שבתאי בתרבות יוון אינה מבוססת, ככל הידוע, על פגישות אישיות עם הכותבים עצמם,
אי-אז בין המאה השמינית למאה השלישית לפני הספירה, ואפילו לא עם מעתיקי כתביהם או
מעתיקי-מעתיקיהם. מעטות, אם בכלל, עדויות בלתי אמצעיות מאז, ואין פלא שלא מעטים
חילוקי הדעות בין חוקרי התרבות העתיקה, לרבות ערעורים על קביעות של שבתאי ועל קצת
מהחלטותיו התרגומיות. ואין בזה כדי לפגום בהערכה הגדולה למפעלו. מניין הביטחון
שמכוחו שולל שבתאי את האפשרות, שהמיוחס לאיסופוס הועתק מספר שופטים?
להלן משפטים אחדים מתוך מאמר
של פרופ' (אמריטוס) יאיר זקוביץ, שהוא חוקר מקרא באוניברסיטה בירושלים (בקצת שינויי כתיב, מחסר
למלא; ובהשמטת הערות). המאמר 'בין משלי איסופוס לספרות המקרא' פורסם בכתב העת ידע-עם: במה לפולקלור יהודי בשנת תשמ"א, כ-25 שנים לפני שפרסם שבתאי את תרגומו:
הניסיון לקבוע את כיווני הזיקה בין ספרות המשלים היוונית לבין ספרות
המקרא אינו קל, ולרוב אף אינו אפשרי; כספרות המקרא אף הספרות האיסופית הנה פריו של
תהליך יצירה וגבוש ממושך, המשתרע על פני מאות בשנים.
קובץ ראשון של משלים איסופיים נערך ממשלים שרווחו ביוון זמן רב קודם
לכן בידי דימיטריוס מפאלירון בשנת 300 לפני הספירה בקירוב, כשחלק הארי של ספרות
המקרא כבר היה ערוך ומגובש. בעקבות קובץ זה, שלא נשתמר – נתגבשו קבצים מאוחרים; כל
מאסף ומלקט הוסיף משלים שהיו מוכרים לו, וכך נבנתה האסופה הסופית נדבכים נדבכים
כשכולם מיוחסים, בסופו של דבר, לממשל איסופוס, ממש כשם שבישראל יחסו את ספרות המשל
והחכמה, שנתגבשה ונצטברה במשך מאות בשנים, לחכם באדם, לשלמה.
הרבדים המאוחרים של ספרות המשל האיסופית הושפעו ישירות מן המקרא:
הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא העתקת משל יותם(שופטים, ט 15-8) ושילובו באסופה האיסופית
בשם "משל הזית והעצים" (מהד' שמברי 253). המשל הועתק, ללא ספק, מתוך
נוסח אלכסנדרינוס של תרגום השבעים (הסוטה בפרטים רבים מנוסח וטיקנוס לספר שופטים),
ורק פרטים קלי ערך מבדילים בין המשל האיסופי למקורו. ההבדל הגדול ביותר הוא הדילוג
על פניית העצים לאילן השלישי, הגפן, אולי מתוך רצון לקצר ואולי בשל תאונה
טכסטואלית - - -.
משל העצים והזית, או אם תרצו משל יותם, הוא אחד המשלים הבודדים
באסופה שגיבוריו הם צמחים בלבד. שני משלים נוספים שגיבוריהם צמחים אינם מצויים
במקרא, אך ניתן לקבוע בודאות את מוצאם השמי: בדומה למשל המקראי (מלכים ב, יד 9), בו נוצר העימות בין החוח והארז, מתוכחים במשל היווני (רנ"ד, Ch.
101) החוח והאשוח. כל אחד מתגאה בתועלת שהוא
מביא; האשוח מתפאר כי ממנו יקחו קורות 'גם למקדש גם לספינות', כלומר יש
בו תועלת גם לאלוהים וגם לאנשים, מה שמזכירנו, כמובן, את משל יותם (שופטים, ט 9, 13).
כל יום לומדים דבר חדש. הנה למשל המושג 'חדרים נקיים'.
איתמר לויתן צילם בתל אביב את המשאית הזו, ועליה הכתובת המוזרה (לכאורה):
השכרת ביגוד לחדרים נקיים
צילום: איתמר לויתן
מה זה יכול להיות?
ובכן, גלישה קצרצרה הובילה אותו לערך 'חדר נקי' בוויקיפדיה, וממנו עולה כי מדובר באזור במפעל שבו נשמרת רמת ניקיון קיצונית (אפילו יותר מאשר בחדר ניתוח). רמה גבוהה כזו נדרשת בעיקר בייצור של שבבים אלקטרונים, שם אפילו גרגר אבק עלול לשבש את הייצור.
העובדים בחדר הנקי לובשים חליפות מיוחדות העשויות מחומרים שאינם פולטים חלקיקים ומצוידות במערכת נשימה, המונעות את זיהומו של החדר בחלקיקים. הניקיון בחדרים מתבצע כחלק מהעבודה השוטפת בחדר ועם חומרי ניקוי מיוחדים.
נהג המשאית הזו הצטייד בכתובת מיוחדת במינה: 'אנא מזרעא דיוסף, שלא שלטה ביה עינא בישא'.
מה מקורה של כתובת זו ומה פירושה?
צילום: גדעון פליישמן
המקור הוא במסכת ברכות של התלמוד הבבלי (כ, ע"א), ושם כתוב לאמור:
רבי יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה. אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה, מסתכלן בי ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב 'בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן [בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר]' (בראשית, מט 22),ואמר רבי אבהו: אל תקרי 'עֲלֵי עין'אלא 'עוֹלֵי עין'.
ופירושו: האמורא רבי יוחנן, שעליו מסופר כי היה יפה תואר, נהג ללכת לבית הטבילה (מקווה) ולשבת בכניסה. אמר: כאשר בנות ישראל יוצאות ובאות מהטבילה, הן מסתכלות בי ונהיה להן זרע יפה כמוני [בלי ספק הייתה לו דעה טובה על עצמו!]. אמרו לו חכמים, האם אינך חושש מעין הרע (כלומר, ממחשבות זרות על נשים)? אמר להם: אני בא מזרעו של יוסף, שלא שלטה בו עין הרע, כפי שכתוב 'בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וכו'.
האם היותו של הנהג מזרע יוסף שומרת עליו גם מדו"חות תנועה? אתמהה...
ג. מבחן בוזגלו
עוד סיפור משאית, שנהגה הפך את חזיתה לחלון ראווה של אמונתו.
לחיצה על הצילום תגדיל אותו לצפייה נוחה (צילום: יצחק לב)
זה מתחיל בדיוקנאות צדיקים ורבנים בני עדות המזרח. זיהיתי (מימין לשמאל) את עובדיה יוסף, יוסף חיים מבגדד (בן איש חי), הבבא סאלי, יורם אברג'ל, מאיר אבוחצירא, אלעזר אבוחצירא, כולם עליהם השלום.
זה ממשיך במבחר פתגמים, ממורשת ישראל ('שמור וזכור את יום השבת לקודשו' – אין פסוק כזה! אומנם 'שמור וזכור בדיבור אחד' נאמרו, אך בתורה הם מופיעים בשני פסוקים שונים), ומן הים הכללי ('לא קיים אדם שטוב לו בהכל, קיים אדם שרואה את הטוב בהכל' – מקורה של אמרה נפוצה זו אינו ידוע לי, ואני מנחש שאיננו במקורות ישראל).
העיקר שההובלה תצא בזמן ותגיע בזמן, וה' ישמור צאתה ובואה עד עולם.
ד. פרנסה מהתנ"ך
החשמלאי אמיר וטורי הוא כנראה חסיד ברסלב – כך על כל פנים עולה מאיור נורת החשמל שבתוכה נרשם הצירוף הברסלבי 'האש שלך' – אבל יש לו יומרות גדולות הרבה יותר. כמו היה עֵד למעשה בראשית הוא מכריז: 'ויהי אור'.
מילא היומרנות, מה ששבה את לבנו היא הצהרתו: הכבלים נחושת השירות זהב...
צילומים: איתמר וכסלר
ה. מאיר המתוק
הקפה-שחור שתקבלו אצל מאיר המתוק הוא כנראה בלי סוכר...
