סיפורי רחובות: זמר עברי, דביר, השריונאי, אני שולמן

א. רחובות מכמנים

שמוליק שדה, שליח עונ"ש בצפון הארץ ובעצמו תושב יובלים, סייר ביישוב מכמנים ודיוח משם:

גיליתי שבעניין שמות רחובות יש מציאוֹת גם בחצר הקרובה לביתי, אין צורך להרחיק עד תל אביב או ירושלים. בישוב הקהילתי מכמנים, הממוקם על אחת מפסגות הר כמון והשייך למועצה האזורית משגב, החליט מי שהחליט לקרוא בשמות הרחובות על שם להקות זמר עבריות, וזה ממש נחמד בעיני. כיוון שהיישוב קטן, אין בו די רחובות לכל הלהקות... אולי בעתיד. 

ועל רקע הנוף הנפלא של בקעת בית הכרם, המראה משובב לב. 

ואוסיף ואומר, כי הכיתוב על השלטים מפורט ובהיר. אצלנו בגליל קצב החיים אינו שוצף כמו במרכז. יש די זמן לחלוף באיטיות על פני השלטים ולקרוא בנחת...  

ואני אומר: איזה כיף לגור ברחוב להקת כוורת!

צילומים: שמוליק שדה

ב. שניים במחיר אחד

על שום מה נקרא רחוב 'דביר' בבאר שבע בשם זה?

השלט שהוצב שמה הוא סוג של 'פירושונים' בוויקיפדיה: אם תרצו, 'דביר' הוא חלק מבית המקדש ש'בו התקיימו טקסים בימי חג' (זו הגדרה מוזרה ביותר; למעשה 'דביר' הוא שם חילופי ל'קודש הקודשים', והטקס היחיד שנערך בו היה ביום הכיפורים ולא בשום יום חג אחר); אם תרצו, 'דביר' היא הוצאת ספרים (שייסד ח"נ ביאליק).

צילום: יצחק קאודרס

ברחוב דביר בירושלים יש אפשרות שלישית, שדווקא הייתה מתאימה יותר לרחוב בבאר שבע: 'שם מקום בדרום הארץ'.

צילום: מנחם רוזנברג

ג. השריונים יצאו בחריקת שרשרת

מי שהיה שריונאי כמוני, אכל חול מדבר בסיני ושתה גלונים של גריז ושמן מכונות, בוודאי ייעלב מההסבר המטופש הזה ברחוב השריונאי בפסגת זאב בירושלים.

צילום: איל דודסון

שם סמלי? מי שחיבר את ההסבר היה מן הסתם חי"רניק...

ד. אני שולמן

בראשון לציון הקדישו רחוב לצבי שולמן, שבלי ספק היה איש חשוב. עובדה שהוא היה ס/ראה"ע (שזה סגן ראש העיר)!

בין השאר גם 'תרם ממרצו ואישיותו'(!) לציבור התושבים ולאגודת הפועל (איך אפשר לתרום אישיות?).

מתי חי, מתי מת? את המידע הזה לא תמצאו בשלט. אני גם לא מצאתי מאומה עליו במקורות אחרים.

צילום: איתמר לויתן

האיילות בזמר העברי (ב): 'סַפְּרִי אַיֶּלֶת-אֲהָבִים'

שקופיות שירה בציבור (יוצר: משה בנציון)

הרשימה הקודמת:
א. מה עושות האַַיָּלות?

הרשימה הבאה:
ג. בין הילדותי לארוטי (ביאליק, אלתרמן, גלבוע, וולך, שנהב)

א. 'איילת אהבים' של נעמי שמר

את השיר 'אילת אהבים', שחיברה נעמי שמר בשנת 1964, אנו מכירים בביצועה רב-הקסם של 'שלישיית גשר הירקון' – אריק איינשטיין, בני אמדורסקי ויהורם גאון. השיר נכלל בתכניתה הראשונה של השלישייה, 'אהבה ראשונה', שהועלתה בתיאטרון 'החמאם' בשנת 1965, בהפקתם של דן בן-אמוץ וחיים חפר. שמר כתבה והלחינה עוד שלושה שירים לתכנית זו – 'לילה בחוף אכזיב', 'סרנדה', 'אהבת פועלי בניין' – כולם הפכו במהירות לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי.

הבה ניזכר:

וכאן בשחזור מאוחר מסוף שנת 1993 (ישראל גוריון החליף את אריק איינשטיין), שאינו יכול להתחרות במקור. בני אמדורסקי, שלכבודו נערכה התכנית, כבר היה חולה אז, וכמה חודשים לאחר מכן נפטר מסרטן.

כתב היד המקורי של השיר נשמר בארכיון נעמי שמר במחלקת המוזיקה של הספרייה הלאומית (ותודה לתמר זיגמן שהעבירה):

נעמי שמר הביאה את מילות השיר לדפוס רק בספרה השלישי, ספר גימל (ידיעות אחרונות, 1982). מי שידקדק במעבר שבין כתב היד לבין הביצוע והדפוס ימצא הבדל אחד ויחיד: 'עטפת ראשך', שבכתב היד, הפך ל'כיסית ראשך'. בכתב היד נוספה גם ההוראה לזמרים, שבוצעה במלואה, לסיים את השיר ב: לַ-לַ-לַ-לָ, אַי...

בשנת 1984, עשרים שנה לאחר הקלטת השיר המקורי, חזר אריק איינשטיין והקליט אותו עם יהודית רביץ. פרשנות מחודשת זו הבליטה את הדו-שיח שבין הגבר לאישה שטמון בבתי השיר, שקצת הלך לאיבוד בביצועים הגבריים:

כמובן שהיו ביצועים נוספים, ואזכיר במיוחד את זה של עפרה חזה באלבומה 'שירי מולדת' (1987), אך לא מצאתי אותו במרשתת.

חובבי הזמר המזרחי יוכלו ליהנות מהביצוע של אבנר גדסי:

מניין לקחה נעמי שמר את ה'צעיף סגול'?

אפשר לנחש שהיא התכתבה עם שני שירים רוסיים מפורסמים, שניהם בתרגומו לעברית של אברהם שלונסקי: 'תכול המטפחת' (שבמקור נקרא 'המטפחת הכחולה') מכאן, ו'שלום עירי נוחמה', שגם בו מנןפפת האהובה במטפחת תכולה (מָחָר לִבְלִי חֹק / תַּזְהִיר בְּבַת צְחוֹק / מִטְפַּחַת כְּחֻלָּה מֵרָחוֹק). נכון שסגול זה לא כחול וגם לא תכול, אבל זו אותה משפחה...

ב. איילות בזֶמֶר העברי של שנות השישים

הצירוף 'איילת אהבים' נלקח כמובן מן התנ"ך: 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' (משלי, ה 19), אבל ברור שחוץ מספר התנ"ך עמד לפני עיניה של נעמי שמר גם שיר ישראלי אחר, נשכח למדי, שנכתב כמה שנים קודם לכן ונקרא בדיוק באותו שם: 'איילת אהבים'.

השיר 'איילת אהבים' הראשון, שחובר בידי משה דור והולחן על ידי יוסף הדר, התחרה במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי הראשון, שנערך ב-1960. בפסטיבל הוא הושר על ידי אילקה רוה, ואחר כך על ידי רֶמָה סמסונוב (באותה עת היה נהוג שכל שיר מושר על ידי שני מבצעים שונים, זמר וזמרת), ולימים הושר גם על ידי נחמה הנדל. השיר, שנכתב במסורת שירי ההוֹ-הוֹ שרווחה אז, צלל מאז לתהום הנשייה.

שנתיים קודם ל'אילת אהבים', הזכירה נעמי שמר את האיילה בתחילת השיר 'הטיול הגדול', שאותו כתבה ללהקת הנח"ל לתכניתה 'שמש במדבר' (1963):

וכך כתבה נעמי שמר:

נעמי שמר, כל השירים, ידיעות אחרונות, 1967

נעמי שמר שרה על 'איילה חומה וקלה', שאותה הורידו המטיילים 'מראש המצוק'. אפשר להניח ששמר התכוונה לא לאיילה – שכמותה כבר לא היו אז בארץ – אלא ליעל, שהוא ורעייתו חיים בדרך כלל על ראשי מצוקים, כפי שנאמר 'הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים' (תהלים, קד 18), וכן 'הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר' (איוב, לט 1).

יעל נקבה במצוקי שמורת עין גדי (ויקיפדיה)

ועוד דוגמה מעניינת שממחישה עד כמה גדול היה כוחן של האיילות בזמר העברי של שנות השישים.

בפסטיבל הזמר והפזמון הישראלי החמישי, שנערך בשנת 1965, שרו אריק איינשטיין ויפה ירקוני (שוב בנפרד) שיר על איילת אחרת – 'איילת החן'.

זהו שיר לירי מקסים, שכתב הסופר המנוח עודד בֶּצֶר והלחין ידידנו ד"ר נתן שחר, והוא מוכר היטב ואהוב על כל חובבי הזמר העברי עד היום.

הלכת בין עצי התפוח 
חייכת אלי שמש עולה 
איוושה בשיחים הרוח 
טללים לראשך עטרה 
איוושה בשיחים הרוח 
טללים לראשך עטרה 

נאה את כעץ התפוח 
זוהרת גלגל חמתי 
קולך כאיוושת הרוח 
כטל חיוכך, תמתי 
קולך כאיוושת הרוח 
כטל חיוכך, תמתי 

שוצפים במדרון מי הפלג 
שוטפים בגאון איילים 
צחים נרקיסים כשלג 
לנועם ידך מייחלים 
צחים נרקיסים כשלג 
לנועם ידך מייחלים 

זכה את, זכה כמי פלג 
תמה את, איילת החן 
צחורה מכוכבי השלג 
לרוך ליטופך אייחל 
צחורה מכוכבי השלג 
לרוך ליטופך אייחל 

תקליט פסטיבל הזמר תשכ"ה (אוסף דוד אסף)

לימים סיפר אריק איינשטיין, בתכנית הטלוויזיה 'סוף עונת התפוזים' שהוקדשה לתולדות הרוק הישראלי, על הפער בין השיר המליצי לבין מה שקרה באמת בעולם המוזיקה הישראלי באותן שנים ומה שעניין אותו כזמר ויוצר: 'ברמלה הם קרעו במועדונים, ואני מה? "הלכת בין עצי התפוח"... איפה עצי התפוח?'...

ג. 'הדוור מת': המקור היווני של 'ספרי אַיֶּלֶת-אהבים'

מאנוס חג'ידאקיס (1994-1925)

נחזור ל'איילת אהבים' של נעמי שמר.

שמר התאימה את מילות שירה לצלילים הנהדרים של המלחין היווני הנודע מאנוס חג'ידאקיס, שגם כתב את המילים המקוריות ביוונית. השיר היווני נקרא 'הדוור מת' (Ο ταχυδρόμος πέθανε; ובתעתיק לטיני: O taxydromos pethane), והוא מדבר על דוור, נער בן שבע-עשרה, שמת, וכבר לא יקבל מאהובתו את המכתב האחרון ואת נשיקתה האחרונה.

הנה תרגום לעברית,שלא פורסם עד כה, פרי עטם של יהונתן (חיליק) נדב ואמיר צוקרמן:

חאדג'ידאקיס / הדוור מת

תרגום: יהונתן נדב ואמיר צוקרמן

  

מלאו לו שבע-עשרה שנה

כשנשמתו למרחקים פרחה.

ומי יביא, אהוב שלי,

את המכתב אשר הבטחתי לך.

כמו ציפור מכלוב חיים מרים

אשר ברחה ועפה אל ענן,

עזב גם הוא, הלך, איננו עוד,

נמוג גם הבל פיו הרענן.

אהוב ליבי, מי זה ייתן

לך את נשיקתי האחרונה.

מת הדוור בדמי ימיו,

בן שבע-עשרה בא קץ חייו,

הוא זה אשר היה אהוב של אמת בשבילי.

וצלליתו העייפה

בין צמרות מרחפה,

כל הזמירים שרים לו במלוא גרונם עכשיו.

מי יובילך, אהוב ליבי,

בדרך אל ממלכת החלום?

כי הדוור וגם אני

הן מתנו שנינו באותו היום.

הנה כמה ביצועים של השיר ביוונית. אפשר בקלות להיווכח שנעמי שמר – שכמובן לא ידעה יוונית ולא התיימרה לתרגם – לא הסתפקה רק בהתאמת המילים החדשות לגמרי למנגינה הקיימת, אלא גם עיבדה אותה כדי שתתאים לנוסח העברי החדש. אם שואלים לדעתי, 'שלנו' יותר יפה...

הנה תחילה הזמרת היווניה זוֹאי פִיטוּסי (ΦΥΤΟΥΣΗ ΖΩΗ ;FYTOUSI ZOI), בביצוע משנת 1961:

וכאן עוד זמר יווני מפורסם (יליד כרתים) ניקוס קסילוריס (Nikos Xylouris):

וזאת הזמרת היווניה המפורסמת מרינלה, בביצוע מ-1971:

כאן, ננה מושקורי בביצוע משנת 1991 (כולל כתוביות באנגלית):

ובלחיצה כאן תוכלו לשמוע ולראות את ג'ורג' מוסטקי שר, בביצוע יפה ומרגש, את הגרסה הצרפתית יחד עם יעלת חן מקומית (1969).

ולסיום, משהו על חג'ידאקיס והזמר העברי.

בשנות השישים והשבעים זכו שיריו היפים לפופולריות רבה בארץ ומילים עבריות הותאמו לשירים רבים פרי עטו. נעמי שמר עצמה חיברה עוד גרסאות עבריות לכמה משיריו, והידוע שבהם הוא ''שיר סיום', ששרה חוה אלברשטיין ('הצרצרים בקיץ שרים להם').

גם פזמונאים ישראלים אחרים, כמו דן אלמגור ('אשת הדייג; 'מרקו פולו')', חיים חפר ('ילדוּת שלי'), אהוד מנור ('יש לי שמש'), או דפנה אילת ('הדרך לאי שם'), הכינו גרסאות עבריות לשירי חג'ידאקיס, ואפילו שר האוצר שלנו, יאיר לפיד, לא טמן ידו בצלחת ('שיר אהבה מאוחר').

ד. ריקודי 'איילת אהבים'

הלחן היווני של 'איילת אהבים', שנכתב במסורת מוזיקת הבוזוקי, כאילו מבקש שירקדו אותו.

הנה עיבוד יפהפה של הלחן (מעשה ידיו של הגיטריסט רמי יוסיפוב), עם החלילנית חפציבה זר-אביב, וכבונוס גם ריקוד יווני-ישראלי:

חובבי ריקודי העם הישראליים לא יופתעו לגלות שגם לשיר שלנו חובר ריקוד. הנה הוא בהדרכת יהודה עמנואל:

היו זמנים: שלישיית גשר הירקון

מימין לשמאל: יהורם גאון, בני אמדורסקי ואריק איינשטיין (צילום: פריץ כהן)

קשה להאמין שהשתמרו דברים כאלה, אבל עובדה.

לוּ רק המציאו את האינטרנט ואת היוטיוב בשביל דברים כאלה – דיינו.

כמו 'התרנגולים', 'שלישיית גשר הירקון' הייתה חבורת הזמר הטובה ביותר שפעלה אי-פעם בישראל. זו לפחות דעתי. השלישייה הוקמה בשנת 1964 (ויש אומרים בסוף 1963), ובהרכבה הראשון השתתפו יהורם גאון, אריק איינשטיין ובני אמדורסקי. ב-1966 פרש יהורם גאון ובמקומו נכנס ישראל גוריון. הצירוף המופלא של קולותיהם עם שירים ולחנים נהדרים ויפהפיים היה מיוחד במינו. ובלי הגזמה אפשר לקבוע כי לא היה עד אז, וכנראה גם לא יהיה אחריהם, משהו שאפילו מתקרב לזה. 

לאחר שתי תוכניות כל אחד מן השלושה (או הארבעה) הלך לדרכו, והם מעולם לא חזרו להופיע יחד. אבל השירים נשארו ויישארו והפכו לחלק מהקלסיקה הישראלית.

אך מי יכול היה לשער שאחרי כחמישים שנה נוכל לשוב ולראות אותם, לא רק לשמוע?

הנה כאן סרטון מרגש ונדיר ביותר משנת 1965 של הופעה בפני קהל בשירה של נעמי שמר (מילים ולחן) – 'סרנדה'.

וכאן קליפ בצבע, עוד יותר נדיר, של שלישיית המופלאים לשיר 'איזה יום יפה' (מילים: חיים חפר). זו הייתה פרסומת לחברת 'תדיראן'...

וכאן 'איזה יום יפה' במלואו. איכות הצילום (בשחור-לבן) לא כל כך טובה, אבל איכות הביצוע... חבל על הזמן.

וכאן מתוך הופעה במועדון 'אולימפיה' בפריז, 1965, בשיר 'אל תכעסי זה לא אסון':

אחד השירים היפים ביותר של השלישייה, אולי מן היפים ביותר בתולדות הזמר העברי, הוא 'לילה בחוף אכזיב', שכתבה והלחינה נעמי שמר. לא רבים יודעים או זוכרים שהשיר נכתב לסרט הישראלי הנשכח 'דליה והמלחים'.

את הקומדיה הזו ביים מנחם גולן בשנת 1964, והעלילה מספרת על דליה דקלמן, נוסעת סמויה ויפהפייה, בת ליורדים מקנדה שרוצה לשוב לישראל. המלחים – בימים ההם עוד היו מי שטיפחו ציפיות לספנוּת עברית ולימאים יהודים – מנסים למצוא חן בעיניה של דליה היפה.

בסרטון הזה שרים המלחים (אריק איינשטיין, בני אמדורסקי ויהורם גאון), ופה ושם מציצים שחקנים נוספים – בומבה צור, גדעון זינגר ושרגא פרידמן. אריק איינשטיין מגלם את תפקידו של המלח הלל גורן, המכונה 'גורנישט', אבל דליה מעדיפה את עודד תאומי על פניו...

את הסרטון הנדיר הזה, ששמור באוסף סרטי מרדכי נבון שבסימנטק ירושלים לא הצלחתי להעתיק לבלוג, אבל תוכלו לראות אותו כאן.

למיטב ידיעתי, 'דליה והמלחים' היה הסרט הישראלי הראשון שבו ראו בחורה ערומה, אבל לשם כך היו צריכים לייבא מצרפת את השחקנית ורוניק ונדל...

ורוניק ונדל ('דליה דקלמן')

הסרט לא זכה להצלחה גדולה, אבל השיר 'לילה בחוף אכזיב' שולב באותה שנה גם בתוכניתה הראשונה של השלישייה – 'אהבה ראשונה' (1964) וכל הפך למוכר ואהוב.

לא מכבר העלה יהורם גאון לערוץ היוטיוב שלו הקלטת רדיו נדירה מהופעה של השלישייה. מנחה התוכנית הוא השדרן הוותיק יצחק שמעוני, ובתחילת השידור הוא מזמין את חברי 'רביעיית יפו', שמלווים בנגינתם את הלהקה, ומבקש מהקהל להתאזר בסבלנות עד שהמנגנים 'יחממו את האמפליפיירים'...

וכשהאמליפיירים התחממו שרו חברי השלישייה את:

• אל תעברי לבד ילדה ברחוב
• צריף ישן 
• אם רק תבואי בחמש 
• אהבת פועלי הבניין 
• איילת אהבים 
• ויימלט קין 
• איזה יום יפה 
• סרנדה 
• וכשיבוא שלום

הנה זה כאן, חצי שעה של קורת רוח:

רחל המשוררת ויהודה שרת: 85 שנה לכתיבת 'ואולי'

בול דואר ישראל לזכרה של רחל (1991)

ערב חג השבועות תרפ"ז (3 ביוני 1927), לפני שמונים וחמש שנה, נדפס בעיתון 'דבר' שיר מאת רחל בלובשטיין, שכבר התפרסמה בשם העט שלה 'רחל' (1931-1890). השיר, שלא ניתנה לו כותרת, קיבל לימים את השם 'ואולי' והוא בלי ספק אחד משיריה היפים ביותר.

רחל כתבה את השיר כאשר הייתה כבר חולה בשחפת ורחוקה מדגניה ומכינרת, והיא מביעה בו, בעוצמה לירית, את געגועיה לאותם ימי תום. שלוש שנים מאוחר יותר הוא כונס באוסף שיריה 'מִנֶגֶד' שנדפס בשנת 1930:

בשנת 1934, שלוש שנים לאחר מותה של רחל, יהודה שרת (1979-1901), איש קיבוץ יגור, הלחין את השיר בלחן נדיר ביופיו וכך הפך את 'ואולי' לקלסיקה של הזמר העברי.

השיר מזוהה בדרך כלל עם קול הפעמונים של אסתר עופרים והנה היא בהופעה משנת 1979. ליד הפסנתר יוני רכטר.

אחד הביצועים הפחות ידועים, ולטעמי הוא היפה מכולם, הוא של שלישיית גשר הירקון (יהורם גאון, אריק איינשטיין ובני אמדורסקי). הוא פחות מוכר, משום שלא נכלל בשני התקליטים 'הרשמיים' של השלישייה.

ביצוע מופתי אחר הוא של נחמה הנדל:

וכאן ביצוע לגמרי יוצא דופן של החזן והפייטן המרוקני המפורסם חיים לוּק, שמזמר את השיר בחרדת קודש כתפילה של ממש (2008), לא לפני אלתור ג'אזי מקסים של נגן החצוצרה אבישי כהן:

ולסיום, ביצוע יפה בעיני של הגיטריסט סת' גלאס.

כידוע, יחסים מיוחדים במינם היו בין רחל לבין זלמן רובשוב, לימים שזר. רחל הקדישה לו כמה וכמה שירים (למשל, 'הד' ו'ברית ההד', שהוקדשו 'לזלמן', או 'גן נעול' שהוקדש 'לזר' – ראשי תיבות: לזלמן רובשוב). רובשוב מצדו היה כנראה מאוהב בה, אף שלבסוף נשא לאשה רחל אחרת, רחל כצנלסון.

רחל'ס לידער, תרגומי היידיש של שזר לשישים משיריה של רחל, ראו אור לראשונה בוויניפג שבקנדה בשנת 1932, לקראת יום השנה למותה של רחל. מהדורה שנייה נדפסה במינכן בשנת 1948, ומהדורה שלישית (שמוצגת משום מה כשנייה) – בבואנוס איירס בשנת 1957.

רובשוב, שכמו רבים מחבריו חש רגשות אשמה כלפי רחל, חתם על שתי המהדורות הראשונות של הספר בשם 'זר' - ראשי תיבות שמו, שבהם השתמשה רחל כשהקדישה לו את שירה 'גן נעול'...

צריך להודות על האמת: בעברית זה נשמע הרבה יותר טוב...

והנה קטע מרגש שלא קשור ל'ואולי' אלא לחיבור שבין שני היוצרים הגדולים – המשוררת רחל והמלחין יהודה שרת.

רבים משירי רחל הולחנו והם נכסי צאן ברזל של הזמר העברי, אך רחל עצמה זכתה לשמוע בחייה רק שיר מולחן אחד פרי עטה. זהו השיר 'שַׁי' (מוכר במילות הפתיחה 'אעולל כגפן'), שאותו כתבה בשנת 1930 והוא הולחן בידי יהודה שרת.

אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן

שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ
וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ
מִזִּמְרַת לִבִּי –
כָּל שֶׁיַּד הָעֶצֶב
לֹא עָקְרָה מִשֹּׁרֶשׁ,
שֶׁקְּדִים-הַזַּעַם
לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי.

אֲרַפֵּד הַטֶּנֶא זִכְרוֹנוֹת כִּנֶּרֶת,

וֶרֶד שְׁמֵי הַבֹּקֶר
בֵּין עֲצֵי הַגָּן,
זְהַב הַצָּהֳרַיִם
בְּמֶרְחָב רוֹגֵעַ
וְלִילַךְ הָעֶרֶב
עַל הָרֵי גוֹלָן;

זֵכֶר לֵיל הַסַּהַר
עַל חֶלְקַת הַמַּיִם.
זוֹ תְּרוּעַת הָאֹשֶׁר
בַּעֲלוֹת יָמַי,
כְּבִשְׁנִי תוֹלַעַת
בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא
וְאֶשְׁלַח אֵלֶיךָ –
הֲתִשְׂמַח לַשַּׁי?

בסרטון נדיר זה, שאהוד מנור הקדים לו כמה דברים, רואים את יהודה שרת (שדומה באופן לא מפתיע לאחיו משה שרת!) כשהוא מסביר לבתו הלה ולנכדתו חמוטל כיצד יש לשיר נכון את השיר 'שי'. הסרטון צולם באחרית ימיו של שרת, כאשר עבר להתגורר סמוך לבתו בקיבוץ אפיקים. אין כבר טיפוסים כאלה, כמו שרת, וחבל...

הלחן של יהודה שרת כבר אינו מוכר כל כך, אך לאחרונה הקליט אותו דודו אלהרר (ראו למטה ב'בעלי התוספות'), ואולי יזכה הלחן הקסום לעדנה מחודשת.

את 'שי' הלחין גם מוני אמריליו, והנה הביצוע של חוה אלברשטיין ודני גרנות, מתוך המופע 'שירי רחל' שעלה ב-1969:

(תודה לעמוס רודנר)

בשנות השמונים הולחן 'שי' בפעם נוספת על ידי לוי שער, אז עולה חדש מברית המועצות לשעבר, שקלט כל כך יפה את עולמה של רחל. השיר מוכר בביצוע יפהפה של הדודאים והפרברים ובו נסיים:

על השיר 'ואולי', ועל הסתייגותו של יהודה שרת מהלחן שלו עצמו, כתב לראשונה אליהו הכהן במאמרו 'צפצופי נעורים', שנדפס בכתב העת 'עתמול' (גליון 133, יולי 1997, עמ' 8-6).

בעלי התוספות

בעקבות רשימה זו שלח לי הזמר דודו אלהרר ביצוע יפה מפיו של השיר 'שי' בלחנו של שרת.

'יהודה שרת', כתב אלהרר, 'פיצח את השיר מעיקרו ועטף אותו בלחן מושלם. קשה מאוד לבצע את השיר הזה... לקח לי כמעט ארבעים שנה להעיז... אתמול (14 ביוני) התקיים "כנס רחל המשוררת" במכללת כנרת, ובו הגשתי את מופע הסיום משיריה של רחל. לפני כחודשיים הקלטתי את השיר לקראת המופע, אבל אני מכיר את הלחן של השיר מאז המופע והתקליט "הנה מה טוב ומה נעים" בביומה של נעמי פולני (השתתפו: הילה שרת, נירה רבינוביץ, שולה חן, שמוליק בילו ואנוכי). במסגרת המופע שרנו ביחד גם את "שי" בלחן של שרת'.

הנה השיר בביצועו של דודו אלהרר:

מוטקה שָׁלֶף, המנהל המוסיקלי של חבורת שהם, כתב לי עד כמה היה יהודה שרת מסויג מהלחן הנפלא שלו (וראו בפירוט במאמרו של אליהו הכהן למעלה):

בחודש אפריל של שנת 1931 שהה יהודה שרת בשליחות בחו"ל מטעם תנועת 'החלוץ' ואז קיבל מכתב מאחותו, עדה גולומב, וממנו נודע לו על מותה של רחל. יהודה הנרגש חיפש ומצא את הטקסט של 'ואולי' והלחין אותו. בערב תרבות אחד שר לחניכיו את השיר – ללא ליווי מוסיקלי ובעל-פה – וריגש מאוד את הקהל, אשר ביקש לשוב ולשמוע אותו, אך יהודה סירב.

הוא הסכים באופן חד-פעמי לשיר את השיר פעם נוספת כששליח אחר, אליק שומרוני מקיבוץ אפיקים, בא לבקרו. שומרוני אמר ליהודה, ששמע על ההתרגשות שחולל השיר וביקש לשמוע אותו. שרת אמר: 'בשיר הזה נסחפתי לרומנטיקה, ולא לכך התכוונתי'. לאחר מאמצי שכנוע הסכים לשיר את השיר עוד פעם אחת, והייתה זו הפעם האחרונה ששר את 'ואולי'. 

כשסיים שרת את שליחותו הוא עבר בדרכו ארצה בכמה מחנות הכשרה והופתע לשמוע שבכל המחנות בחו"ל שרו את 'ואולי'. הוא ביקש לחדול מן השירה, אך בשום מקום לא נענו לבקשתו.

כשהגיע ארצה ירד שרת בנמל יפו, הלך לרחוב נחלת בנימין  ושם שמע מאחד החלונות תקליט עברי מתנגן. היה זה זמר הטנור הנודע יוסף שפינדל, שמאוחר יותר הפסיק לשיר והיה לעורך דין, ומה היה השיר ששמע? - 'ואולי'...

 יהודה נעלב וכעס ובו במקום נתן גט כריתות לשיר, ועד יומו האחרון ראה בו נימה של רכרוכיות ורגשנות. לדבריו היה זה סתם שמאלץ אסיאתי... 

המידע הזה מבוסס על דברים ששמעתי מבתו של יהודה, הילה שרת ז"ל, שאתה הייתי מיודד עוד בימים הראשונים של מקהלת 'רינת' שבה שרנו יחד. חיזוק לכך קיבלתי כשעבדתי על הקלטה מיוחדת של אוסף שירים בביצוע אבא'לה פורמן, שהיה חבר בלהקת הנח"ל ובמשך תקופה קצרה גם שחקן ב'הבימה'. הילה  סיפרה גם לו על התנערותו של אביה מדרך הביצוע של 'ואולי' (הצלילים המוארכים – פרמטות – שהפכו את השיר בעיניו לשמאלצי). 

אך הגורל רצה אחרת: זהו השיר הידוע והמושר ביותר שלו.

קברם של בני משפחת שרת בקיבוץ יגור

משהו על המלחין לוי שער

לוי שער הלחין עוד כמה שירים יפים והידוע שבהם הוא 'צל ומי באר' שכתב יורם טהרלב ושרו הדודאים והפרברים במופע משותף.

במאמרו של המוזיקולוג נתן שחר, 'הנשים במקרא ובזמר העברי' (נמצא במרשתת) מצאתי את ההערה הבאה:

לוי שער נולד באודסה שבאוקראינה בשנת 1933, ועלה ארצה בשנת 1972. את שירי רחל קרא שער לראשונה בתרגום רוסי בשנותיו הראשונות בארץ. בשנים אלה גם למד עברית וכשהגיע לידיו במקרה ספר שירת רחל בעברית, עלעל בו בספקנות ומתוך הנחה שאין לו מספיק ידע לקרוא שורה עברית מקורית. להפתעתו הבין כל מילה, אך מעבר לכך נראה היה לו, שהוא מבין גם את משמעות השירים כפי שהתכוונה אליהם רחל בכתיבתה. בסמוך לכך הוקרנה בטלביזיה הישראלית תוכנית על המלחין יהודה שרת ובה הושמעו שני לחנים של שרת למילים של רחל לשיר "רחל" ולאחר כעשר דקות לשיר "שי". לוי שער התקומם מול הדלות הצלילית של שרת ומול הפרשנות המוסיקאלית המתקבלת מהלחנותיו של שרת. לדבריו, לחניו של שרת לא שיקפו את מלוא יופים של המילים ומשמעויותיהם. שער הלחין את "רחל" תוך פחות מעשרים דקות, כשהוא נותן למילים משמעות שונה לחלוטין (בשיחה עם המלחין מיום 8/12/03).

המלחין לוי שער

על פי שמועה ששמעתי, לוי שער עזב את ישראל לפני כמה שנים.

הוספה: לוי שער נפטר בעפולה והובא למנוחות ב-5 באוגוסט 2014.

גלגולו של ניגון: ממלחמת האזרחים האמריקנית לקרב הראל

ערב יום הזיכרון, תשע"א

השיר 'קרב הראל' הוא מן המרגשים שבשירים על הנופלים במלחמת העצמאות.

שיר זה, שנכתב על ידי חיים חפר ומנציח את קרבות חטיבת הראל, לא נכתב בימי מלחמת העצמאות אלא בשנת 1965, עבור המופע 'התכנית החדשה' של שלישיית גשר הירקון – אריק איינשטיין, בני אמדורסקי וישראל גוריון (שהחליף את יהורם גאון).

הנה הביצוע המקורי של שלישיית גשר הירקון:



וכאן קליפ של הדודאים:

ואלה המילים:

ספר הפזמונים של חיים חפר, ידיעות אחרונות 1981, עמ' 29-28 (ציור: יוסל ברגנר)

על קרבות חטיבת הראל (חטיבה 10 של הפלמ"ח) יקצר המצע מלכתוב. היא נוסדה באפריל 1948 ומפקדיה היו יצחק רבין ואחריו יוסף (יוספ'לה) טבנקין. היו בה שלושה גדודים וחייליה לחמו בעיקר בפרוזדור ירושלים. הם פרצו את 'דרך בורמה' וליוו שיירות לירושלים הנצורה. 

כמה מהקרבות הידועים שבהם השתתפו חייליה מוזכרים בשיר – שיירת נבי דניאל ב-27 במרס 1948 (שיירה גדולה שהביאה אספקה מירושלים לגוש עציון ובשובה נתקלה במארב שבו נפלו 15 לוחמים) נבי סמואל, ב-23 באפריל 1948 (קרב שהסתיים בתבוסה חמורה – 38 לוחמים נהרגו וגופותיהם, שנותרו בשטח, עברו התעללות קשה),וכמובן הקרב על הקסטל, שלמרגלותיו, על כביש תל-אביב–ירושלים, בואכה מבשרת ציון, נמצא היום 'גשר הראל'. הכפר הערבי קסטל, ששלט על הדרך לירושלים, נכבש בלא קרב. ב-7 באפריל החלו הערבים בניסיון לכבוש אותו מחדש, ובמהלך ניסיון זה נהרג מפקדם עבד אל-קאדר חוסייני. למחרת תקפו כאלף ערבים את חיילי הפלמ"ח שהחזיקו בכפר ובקרב נהרגו 49 לוחמים.

לוחמי הגדוד הרביעי משחזרים את כיבוש הקסטל, 1948 (מקור: אוצר תמונות הפלמ"ח, פיקיוויקי)

לא כל מעשיה של חטיבת הראל היו לתפארת. ספרו של צביקה דרור, הראל – חטיבת פלמ"ח-הראל במערכה על ירושלים (הקיבוץ המאוחד, 2005), תיאר את מעשי הגבורה ומסירות הנפש של הלוחמים, אך גם חשף מחדלים צבאיים, מעשי ביזה והתנהגות לא נאותה. ראו למשל, כאן או כאן.

השיר המקורי נלקח בכלל ממקום אחר: מלחמת האזרחים האמריקנית. אמנם גם הוא לא נכתב במאה ה-19 אלא בשנות החמישים של המאה העשרים.

על הדרך בה נוצר השיר כתב לי צבי (גרימי) גלעד מקיבוץ עין גדי (ואני הוספתי טיפה משלי):

'קרב הראל', או כפי ששמו האנגלי Civil War Trilogy'' מרמז, אינו שיר אחד, אלא שלושה שירים שקובצו ומושרים ברצף. ומעשה שהיה, כך היה.  

אלברט גרוסמן פתח בשיקגו, בשנות החמישים של המאה הקודמת, מועדון לשירת folk בשם 'GATE OF HORN', שפירושו 'שער חלומות השווא'. תרומתו של גרוסמן לשירת הפולק האמריקאי הייתה עצומה. הוא גילה וטיפח זמרים רבים, בהם ג'וש ווייט, ג'ואן באאז, הוא גם ציוות קבוצות כמו 'פיטר פול ומרי', ועוד.  

אחד הזמרים במועדון היה בוב גיבסון (Bob Gibson). גרוסמן הביא מניו-יורק את בוב קמפ, שמאוחר יותר שינה את שמו להמילטון קמפ (Hamilton Camp), על מנת לצוות אותם בשלישיה עם עוד זמרת, אבל עד שמצא מועמדת הודיעו לו שני הבובים שכיף להם ביחד והם רוצים להשאר צמד. בד בבד הם המשיכו לשיר כל אחד לחוד.  

איך נוצרה הטרילוגיה Civil War Trilogy?  

1. השיר שמושר אחרון, נכתב ראשון. 'Two Brothers', או 'One Wore Blue, One Wore Grey'  (כחול ואפור היו צבעי המדים של הצבאות היריבים במלחמת האזרחים) נכתב על ידי אירווינג גורדון (Irving Gordon) בשנת 1951 וזכה לקיום עצמאי ולבצועים רבים; בעברית: 'אהובך יצא לקרב'.  

2. השיר המושר ראשון,'The First Battalion' נוצר, כאשר לבוב קמפ היה חסר שיר להופעה של היום שלמחרת. היתה לו מנגינה (כנראה עיבוד של נעימה קיימת) והוא פנה לידידו של סילברסטיין (Shel Silverstein), יוצר חשוב בפולק האמריקאי, בבקשה למילים. ובכן, לא רק אצלנו כתבו שירים על מפיות. למחרת, הביא סילברסטיין את המילים רשומות על שקית קניות חומה. קמפ לא הספיק ללמוד אותן ובהופעת הבכורה הדביק את השקית לעמוד של המיקרופון וכך שר...; בעברית: 'בום בום בום', עד 'אך אנו עוד נקום'.  

3. השיר האמצעי ,Yes I See'' חובר והולחן על ידי בוב גיבסון; בעברית: 'ליל החושך' עד 'את הדרך הפתוחה'.  

גיבסון וקמפ החליטו לחבר את שלושת השירים ליחידה אחת המושרת ברצף. כך גם הופיע בדיסק שהוציאו באותה שנה ושנקרא 'Gibson & Kamp at the Gate of Horn'. מאז זכתה הטרילוגיה למספר ביצועים נוספים והlimeliters- אפילו הוסיפו שיר רביעי – בהתחלה.  

חיים חפר כתב מילים אחרות, מתאימות למלחמתנו, אבל שמר על כמה מהאלמנטים של השירים המקוריים,כמו: 'בום בום בום, 'כך וכך (נופלים) במקום זה, כך וכך (נופלים) במקום זה', ואלמנט הבוקר, 'כי הוא לא חי עד הבוקר' מול 'all on a beautiful morning'.  

ייתכן שכל המידע מצוי ברשת, אבל לעתים הוא מפוזר וחלקי. להשגת המידע הזה סרקתי הרבה מאוד אתרים ולא נחה דעתי עד שהתכתבתי עם 'העמותה לשימור מורשת בוב גיבסון'.

הנה הביצוע המקורי משנת 1961 של בוב גיבסון ובוב קמפ:

זהו התקליט המשותף של שני הבובי'ס משנת 1961, ימי מועדון The Gate of Horn בשיקגו. 
בתקליט הזה נכלל לראשונה השיר 'טרילוגיה של מלחמת האזרחים'.

אלה המילים:

Civil war trilogy   arr. Bobby Gibson, bob camp - 1961

1. The first battalion.    Lyrics – Shel silverstein  - 1961

                                           Music – Bob Camp

Boom bah bah boom bah bah boom
Twelve riders in the gloom
Seven show red and the rest are dead
But the First Battalion's home

Boom bah bah boom bah bah boom
You can hear the hoof beats boom
The drums are low and the pace is slow
But the First Battalion's home

Boom bah bah boom bah bah boom
And Richmond is their tomb
There's a hundred dead at Richmond
Three hundred more at Gettysburg
A hundred more they've never found
But the First Battalion's home

2. Yes I See      Lyrics & music – bobby Gibson - 1961

There's a battle raging somewhere
And its thunder shakes the ground
Terrible silence, when it's over
Only death makes such a sound

And I see, oh, yes I see
On the last day of July
Oh, yes I see, oh, yes I see
On the last day of July

What's that moving in the shadows
What is this that's drawing nigh
It's the reaper, moving silent
Must be someone's turn to die

And I see, oh, yes I see
On the last day of July
Oh, yes I see, oh, yes I see
On the last day of July

I said I see, oh, yes I see
On the last day of July

3.  Two Brothers (One Wore Blue & One Wore Black) - 1951

 Lyrics & Music – Irving Gordon

Two brothers on their way
Two brothers on their way
Two brothers on their way
One wore blue, one wore grey
One wore blue and one wore grey
As they marched along their way
The fife and drum began to play
All on a beautiful morning

One was gentle, one was kind
One was gentle, one was kind
One came home, one stayed behind
A cannon ball don't pay no mind
A cannon ball don't pay no mind
Though you're gentle or you're kind
It don't care for the folks behind
All on a beautiful morning

Two girls waiting by the railroad track
Two girls waiting by the railroad track
For their darlings to come back
One wore blue, one wore black
One wore blue and one wore black
Waiting by the railroad track
For their darlings to come back
All on a beautiful morning

Boom bah bah boom bah bah boom
And Richmond is their tomb
There's a hundred dead at Richmond
Three hundred more at Gettysburg
A hundred more they've never found
A hundred more they've never found
But the First Battalion's home

והנה כמה ביצועים שליקטתי באינטרנט.

הזמרת הבריטית דסטי ספרינגפילד שרה את 'שני אחים' בהופעה בטלוויזיה בשנת 1967:



כאן הנפשה של שיר זה:



כאן הקלטה של כל השיר בביצוע להקת הפולק האגדית limeliters שהיתה פעילה בשנות השישים:



והנה ביצוע מן הזמן האחרון (אינני יודע מיהו המזמר החובב):



ועוד קצת על הכותבים והמבצעים:

על בוב גיבסון (1996-1931) – ראו כאן.

על בוב-המילטון קמפ  (2005-1934), שבכלל נולד בלונדון – ראו כאן.

בוב גיבסון (עם הגיטרה) ובוב קמפ בפסטיבל ניופורט, 1960

שֶׁל סילברסטיין, היהודי, הוא כמובן המפורסם בחבורה ('העץ הנדיב'!). אמן ויוצר רב-תחומי – סופר, משורר, זמר, קריקטוריסט ומה לא? ראו עליו כאן.

של סילברסטיין (1999-1930)

הספר 'העץ הנדיב' נדפס לראשונה ב-1964 ותורגם לעברית ב-1980 על ידי יהודה מלצר

על התמלילן אירווינג גורדון (1996-1915) – ראו כאן.

על אלברט גרוסמן (1986-1926), שבין היתר גם היה המנהל המוסיקלי של בוב דילן – ראו כאן.

אנדרטת פורצי הדרך לירושלים (צילום: ד"ר אבישי טייכר)

בעלי התוספות

שירי, בתגובות למטה, הפנתה את תשומת הלב לשיר 'שני אחים' שתרגם יעקב שבתאי ושרו הדודאים. השיר נכלל בתקליט 'בדרך מערבה: שירי עם אמריקאים בעקבות המתיישבים בארה"ב', שנדפס ב-1974.

הנה זה:

ואלה המילים בתרגומו של שבתאי:

עלי דרך שני אחים,
עלי דרך שני אחים,
שני אחים עם בוקר אור,
זה כחול וזה אפור.

זה כחול וזה אפור,
צעדו עם בוקר אור,
חליל ותוף וקול ציפור,
הו, והבוקר שטוף שמש.

זה עדין וזהו רך,
זה עדין וזהו רך,
זה חזר – וזה נשאר, 
תותחים ירו בהר.

לא איכפת לו לתותח,
מי עדין ומיהו רך,
לא הורים, אישה ואח,
גם לא שום בוקר שטוף שמש.

שתיים מחכות אי שם,
שתיים מחכות אי שם,
מחכות עם בוקר אור,
זו כחול וזו שחור.

זו כחול וזו שחור,
מחכות מבוקר אור,
אהוב לבן עומד לחזור,
הו, והבוקר שטוף שמש.