יום רביעי, 13 ביוני 2012

רחל המשוררת ויהודה שרת: 85 שנה לכתיבת 'ואולי'

בול דואר ישראל לזכרה של רחל (1991)

ערב חג השבועות תרפ"ז (3 ביוני 1927), לפני שמונים וחמש שנה, נדפס בעיתון 'דבר' שיר מאת רחל בלובשטיין, שכבר התפרסמה בשם העט שלה 'רחל' (1931-1890). השיר, שלא ניתנה לו כותרת, קיבל לימים את השם 'ואולי' והוא בלי ספק אחד משיריה היפים ביותר.


רחל כתבה את השיר כאשר הייתה כבר חולה בשחפת ורחוקה מדגניה ומכינרת, והיא מביעה בו, בעוצמה לירית, את געגועיה לאותם ימי תום. שלוש שנים מאוחר יותר הוא כונס באוסף שיריה 'מִנֶגֶד' שנדפס בשנת 1930:


בשנת 1934, שלוש שנים לאחר מותה של רחל, יהודה שרת (1979-1901), איש קיבוץ יגור, הלחין את השיר בלחן נדיר ביופיו וכך הפך את 'ואולי' לקלסיקה של הזמר העברי.

השיר מזוהה בדרך כלל עם קול הפעמונים של אסתר עופרים והנה היא בהופעה משנת 1979. ליד הפסנתר יוני רכטר.



אחד הביצועים הפחות ידועים, ולטעמי הוא היפה מכולם, הוא של שלישיית גשר הירקון (יהורם גאון, אריק איינשטיין ובני אמדורסקי). הוא פחות מוכר, משום שלא נכלל בשני התקליטים 'הרשמיים' של השלישייה.



ביצוע מופתי אחר הוא של נחמה הנדל:



וכאן ביצוע לגמרי יוצא דופן של החזן והפייטן המרוקני המפורסם חיים לוּק, שמזמר את השיר בחרדת קודש כתפילה של ממש (2008), לא לפני אלתור ג'אזי מקסים של נגן החצוצרה אבישי כהן:



ולסיום, ביצוע יפה בעיני של הגיטריסט סת' גלאס.



כידוע, יחסים מיוחדים במינם היו בין רחל לבין זלמן רובשוב, לימים שזר. רחל הקדישה לו כמה וכמה שירים (למשל, 'הד' ו'ברית ההד', שהוקדשו 'לזלמן', או 'גן נעול' שהוקדש 'לזר'  ראשי תיבות: לזלמן רובשוב). רובשוב מצדו היה כנראה מאוהב בה, אף שלבסוף נשא לאשה רחל אחרת, רחל כצנלסון.

רחל'ס לידער, תרגומי היידיש של שזר לשישים משיריה של רחל, ראו אור לראשונה בוויניפג שבקנדה בשנת 1932, לקראת יום השנה למותה של רחל. מהדורה שנייה נדפסה במינכן בשנת 1948, ומהדורה שלישית (שמוצגת משום מה כשנייה)  בבואנוס איירס בשנת 1957.

רובשוב, שכמו רבים מחבריו חש רגשות אשמה כלפי רחל, חתם על שתי המהדורות הראשונות של הספר בשם 'זר' - ראשי תיבות שמו, שבהם השתמשה רחל כשהקדישה לו את שירה 'גן נעול'...


צריך להודות על האמת: בעברית זה נשמע הרבה יותר טוב...

והנה קטע מרגש שלא קשור ל'ואולי' אלא לחיבור שבין שני היוצרים הגדולים  המשוררת רחל והמלחין יהודה שרת.

רבים משירי רחל הולחנו והם נכסי צאן ברזל של הזמר העברי, אך רחל עצמה זכתה לשמוע בחייה רק שיר מולחן אחד פרי עטה. זהו השיר 'שַׁי' (מוכר במילות הפתיחה 'אעולל כגפן'), שאותו כתבה בשנת 1930 והוא הולחן בידי יהודה שרת.

אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן
שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ
וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ
מִזִּמְרַת לִבִּי –
כָּל שֶׁיַּד הָעֶצֶב
לֹא עָקְרָה מִשֹּׁרֶשׁ,
שֶׁקְּדִים-הַזַּעַם
לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי.

אֲרַפֵּד הַטֶּנֶא זִכְרוֹנוֹת כִּנֶּרֶת,
וֶרֶד שְׁמֵי הַבֹּקֶר
בֵּין עֲצֵי הַגָּן,
זְהַב הַצָּהֳרַיִם
בְּמֶרְחָב רוֹגֵעַ
וְלִילַךְ הָעֶרֶב
עַל הָרֵי גוֹלָן;

זֵכֶר לֵיל הַסַּהַר
עַל חֶלְקַת הַמַּיִם.
זוֹ תְּרוּעַת הָאֹשֶׁר
בַּעֲלוֹת יָמַי,
כְּבִשְׁנִי תוֹלַעַת
בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא
וְאֶשְׁלַח אֵלֶיךָ –
הֲתִשְׂמַח לַשַּׁי?

בסרטון נדיר זה, שאהוד מנור הקדים לו כמה דברים, רואים את יהודה שרת (שדומה באופן לא מפתיע לאחיו משה שרת!) כשהוא מסביר לבתו ולנכדתו כיצד יש לשיר נכון את השיר 'שי'. הסרטון צולם באחרית ימיו של שרת, כאשר עבר להתגורר סמוך לבתו בקיבוץ אפיקים. אין כבר טיפוסים כאלה, כמו שרת, וחבל...



הלחן של יהודה שרת כבר אינו מוכר כל כך, אך לאחרונה הקליט אותו דודו אלהרר (ראו למטה ב'בעלי התוספות'), ואולי יזכה הלחן הקסום לעדנה מחודשת.

את 'שי' הלחין גם מוני אמריליו, והנה הביצוע של חוה אלברשטיין ודני גרנות, מתוך המופע 'שירי רחל' שעלה ב-1969:



(תודה לעמוס רודנר)

בשנות השמונים הולחן 'שי' בפעם נוספת על ידי לוי שער, אז עולה חדש מברית המועצות לשעבר, שקלט כל כך יפה את עולמה של רחל. השיר מוכר בביצוע יפהפה של הדודאים והפרברים ובו נסיים:



על השיר 'ואולי', ועל הסתייגותו של יהודה שרת מהלחן שלו עצמו, כתב לראשונה אליהו הכהן במאמרו 'צפצופי נעורים', שנדפס בכתב העת 'עתמול' (גליון 133, יולי 1997, עמ' 8-6).


בעלי התוספות

בעקבות רשימה זו שלח לי הזמר דודו אלהרר ביצוע יפה מפיו של השיר 'שי' בלחנו של שרת.

'יהודה שרת', כתב אלהרר, 'פיצח את השיר מעיקרו ועטף אותו בלחן מושלם. קשה מאוד לבצע את השיר הזה... לקח לי כמעט ארבעים שנה להעיז... אתמול (14 ביוני) התקיים "כנס רחל המשוררת" במכללת כנרת, ובו הגשתי את מופע הסיום משיריה של רחל. לפני כחודשיים הקלטתי את השיר לקראת המופע, אבל אני מכיר את הלחן של השיר מאז המופע והתקליט "הנה מה טוב ומה נעים" בביומה של נעמי פולני (השתתפו: הילה שרת, נירה רבינוביץ, שולה חן, שמוליק בילו ואנוכי). במסגרת המופע שרנו ביחד גם את "שי" בלחן של שרת'.

הנה השיר בביצועו של דודו אלהרר:



מוטקה שָׁלֶף, המנהל המוסיקלי של חבורת שהם, כתב לי עד כמה היה יהודה שרת מסויג מהלחן הנפלא שלו (וראו בפירוט במאמרו של אליהו הכהן למעלה):
בחודש אפריל של שנת 1931 שהה יהודה שרת בשליחות בחו"ל מטעם תנועת 'החלוץ' ואז קיבל מכתב מאחותו, עדה גולומב, וממנו נודע לו על מותה של רחל. יהודה הנרגש חיפש ומצא את הטקסט של 'ואולי' והלחין אותו. בערב תרבות אחד שר לחניכיו את השיר  ללא ליווי מוסיקלי ובעל-פה  וריגש מאוד את הקהל, אשר ביקש לשוב ולשמוע אותו, אך יהודה סירב.
הוא הסכים באופן חד-פעמי לשיר את השיר פעם נוספת כששליח אחר, אליק שומרוני מקיבוץ אפיקים, בא לבקרו. שומרוני אמר ליהודה, ששמע על ההתרגשות שחולל השיר וביקש לשמוע אותו. שרת אמר: 'בשיר הזה נסחפתי לרומנטיקה, ולא לכך התכוונתי'. לאחר מאמצי שכנוע הסכים לשיר את השיר עוד פעם אחת, והייתה זו הפעם האחרונה ששר את 'ואולי'. 
כשסיים שרת את שליחותו הוא עבר בדרכו ארצה בכמה מחנות הכשרה והופתע לשמוע שבכל המחנות בחו"ל שרו את 'ואולי'. הוא ביקש לחדול מן השירה, אך בשום מקום לא נענו לבקשתו.
כשהגיע ארצה ירד שרת בנמל יפו, הלך לרחוב נחלת בנימין  ושם שמע מאחד החלונות תקליט עברי מתנגן. היה זה זמר הטנור הנודע יוסף שפינדל, שמאוחר יותר הפסיק לשיר והיה לעורך דין, ומה היה השיר ששמע? - 'ואולי'...
 יהודה נעלב וכעס ובו במקום נתן גט כריתות לשיר, ועד יומו האחרון ראה בו נימה של רכרוכיות ורגשנות. לדבריו היה זה סתם שמאלץ אסיאתי... 
המידע הזה מבוסס על דברים ששמעתי מבתו של יהודה, הילה שרת ז"ל, שאתה הייתי מיודד עוד בימים הראשונים של מקהלת 'רינת' שבה שרנו יחד. חיזוק לכך קיבלתי כשעבדתי על הקלטה מיוחדת של אוסף שירים בביצוע אבא'לה פורמן, שהיה חבר בלהקת הנח"ל ובמשך תקופה קצרה גם שחקן ב'הבימה'. הילה  סיפרה גם לו על התנערותו של אביה מדרך הביצוע של 'ואולי' (הצלילים המוארכים  פרמטות  שהפכו את השיר בעיניו לשמאלצי). 
אך הגורל רצה אחרת: זהו השיר הידוע והמושר ביותר שלו.
קברם של בני משפחת שרת בקיבוץ יגור

משהו על המלחין לוי שער

לוי שער הלחין עוד כמה שירים יפים והידוע שבהם הוא 'צל ומי באר' שכתב יורם טהרלב ושרו הדודאים והפרברים במופע משותף.



במאמרו של המוזיקולוג נתן שחר, 'הנשים במקרא ובזמר העברי' (נמצא במרשתת) מצאתי את ההערה הבאה:
לוי שער נולד באודסה שבאוקראינה בשנת 1933, ועלה ארצה בשנת 1972. את שירי רחל קרא שער לראשונה בתרגום רוסי בשנותיו הראשונות בארץ. בשנים אלה גם למד עברית וכשהגיע לידיו במקרה ספר שירת רחל בעברית, עלעל בו בספקנות ומתוך הנחה שאין לו מספיק ידע לקרוא שורה עברית מקורית. להפתעתו הבין כל מילה, אך מעבר לכך נראה היה לו, שהוא מבין גם את משמעות השירים כפי שהתכוונה אליהם רחל בכתיבתה. בסמוך לכך הוקרנה בטלביזיה הישראלית תוכנית על המלחין יהודה שרת ובה הושמעו שני לחנים של שרת למילים של רחל לשיר "רחל" ולאחר כעשר דקות לשיר "שי". לוי שער התקומם מול הדלות הצלילית של שרת ומול הפרשנות המוסיקאלית המתקבלת מהלחנותיו של שרת. לדבריו, לחניו של שרת לא שיקפו את מלוא יופים של המילים ומשמעויותיהם. שער הלחין את "רחל" תוך פחות מעשרים דקות, כשהוא נותן למילים משמעות שונה לחלוטין (בשיחה עם המלחין מיום 8/12/03).
המלחין לוי שער

על פי שמועה ששמעתי, לוי שער עזב את ישראל לפני כמה שנים.

הוספה: לוי שער נפטר בעפולה והובא למנוחות ב-5 באוגוסט 2014.

25 תגובות:

  1. יהודה שרת הוא דמות הראויה לפוסט נפרד. חומר רב על דמותו המרתקת ניתן למצוא באתר "זמרשת". בין השאר ניתן למצוא גם ״גלגולו של ניגון" מעניין: הלחן שחיבר שרת לשיר אחר של רחל, ״רחל״ (״הן דמה בדמי זורם״) מצא את דרכו, בעת ובעונה אחת, ליצירה שכתב ויקטור אולמן, מלחין יהודי צ׳כי, בגטו טרזינשטאדט (אולמן נספה לאחר מכן באושוויץ), והן ליצירה שחיבר באותו זמן בישראל המלחין יוסף טל. אולי תמצאו לנכון להרחיב בנושא ביום מן הימים.

    השבמחק
  2. תודה רבה פוסט מקסים מקסים

    השבמחק
  3. מסכימה עם שני קודמי; ומודה על הפוסט המרגש
    ו

    השבמחק
  4. כבת יגור ארשה לעצמי לספר לך שיהודה לא ממש אהב את לחנו ל"ואולי" . הוא נשמע לו קיטשי (יהודה חיברו כששהה בגרמניה לצורך לימודים ואולי משם ההשפעות של ההלחנה). יהודה אף כינה את השיר "נופת תופת" כך, בלשונו. ואגב, השיר "שי" אכן נשלח לרחל על ערש דווי ע"י יהודה מגרמניה והושר לרחל ע"י אחותו שנישאה לגולומב. בכלל, הישוב היהודי באותה תקופה היה ביחסים משפחתיים קרובים.
    גם אני אשמח, כמו קודמי, להתייחסות לשירי יהודה שרת.
    ועוד סיפורון קטן מעוללות י. שרת: "יהודה נהג לזמזם את לחניו במקלחת הקיבוצית המשותפת. באחת הפעמים, לאחר שהגיעו ילדי טהרן, פתאום אחד מהם התעלף במקלחת. לאחר שהתעורר סיפר שאת השיר ששמע זה עתה שמע לפני-כן בכנסיה בעת שהסתתר מהנאצים. יהודה נשבע בכל היקר לו שהוא לא שמע זאת בחייו..."
    לך ותדע או תבין אח"כ מהו גילגולו של ניגון

    השבמחק
    תשובות
    1. תיקון או אולי תוספת: (סבא) יהודה קרא לשיר 'נופת טינופת'.

      מחק
    2. קיבלתי ערב שבת נוסטלגי ומרגש מאוד

      מחק
  5. תודה גדולה על רשומה מופלאה.
    כל כך הרבה פרטים והנאה רבה מהפרטים שקראתי אודות רחל, שאני רואה בה את אמי הרוחנית ויהודה שרת שלמדתי עליו רבות, בזכותך.

    שוב תודה!

    השבמחק
  6. שוש עצמון. מאוד התרגשתי מהכתבה והשירים היפים בבצועים שונים. מבקשת עוד פרטים על יהודה שרת.תודה רבה.

    השבמחק
  7. תודה רבה!
    העשרת אותי. אוסיף ואבקר בבלוג שלך.
    שמעון ויצמן
    http://horanahal.blogspot.co.il/

    השבמחק
  8. ואאוו!!
    מדהים!
    בתור מורה למוסיקה- החומרים נהדרים, גם הביצועים השונים עליהם ניתן לעמוד ולהשוות.
    אשלב בתכנית הלימודים שלי השנה.
    תודה רבה.

    השבמחק
  9. מאד התרגשתי מהמאמר והקליפים!הייתי מספרת משהו קשור לשיר "ואולי",אך לפני זה הייתי רוצה לדעת באיזו שנים היית במקהלת רינת

    השבמחק
  10. רשימה נפלאה ומרגשת.
    חשוב לציין שיהודה לא אהב את השיר "ואולי" כיון שכתב אותו במקצב של 6/8, בלי הפסקות (פרמטות) בכל סוף שורה. אבל השיר קיבל מקצב משלו והציבור השתפך בשירתו ועשה הפסקה בסוף כל משפט ואפילו אחרי כל מילה כמעט -ואת זה יהודה מאוד לא אהב. ואכן, עד סוף ימיו הוא כינה את השיר "נופת טינופת".

    ועוד על יהודה:
    בפלוגת "עין טבעון" (כיום כפר יחזקאל) הכיר יהודה את צִביה. הם עברו ליגור ונולדו ילדיהם: שלמה, נבות והלה.
    בשנת 1937 התחיל יהודה לשקוד על חיבור חדש של ההגדה של פסח, שאותה רצה להתאים לקיבוץ. עד אז נהגו רק לשיר ולרקוד בפסח. זוהי עבודתו הגדולה ביותר וקיבוצים רבים שאבו מהגדת הפסח נוסח יגור את התוכן והלחנים. יהודה השקיע בסדר פסח את כל נפשו. הוא רצה להחזיר את המסורת היהודית שנשכחה בגולה ולתת לה ביטוי אמנותי. עד היום מבצעים ביגור את "סדר פסח נוסח יגור" ומשתדלים לשמור על מסורת יהודה.

    ב-1941 נהרגה צִביה בתאונת דרכים מחרידה ויהודה התקשה להתאושש מהאסון. מה שעזר לו לחזור לחיים היתה עריכת כתבי ברל כצנלסון שלקח על עצמו.
    בשנות ה-50 חל פילוג בתנועה הקיבוצית ורבים עזבו לקיבוצים אחרים. משפחת שרת עברה לגור בקיבוץ נוה-ים. בשנותיו האחרונות עבר יהודה לגור עם בתו הלה בקיבוץ אפיקים. הוא קבור בבית הקברות הישן ביגור.

    השבמחק
  11. תודה לדוד על המידע.
    שמי יעל שרת (חבל שהמגיבים אינם יכולים להזדהות בשמם). אני נכדה של יהודה וגם אני כתבתי כמה דברים עליו, בין היתר בלינק שצרפתי.

    השבמחק
    תשובות
    1. אגב, אתמול נפרדנו מדוד אהוב ויקר שלנו ששמו שי בן-הגיא. שני אחי, יאיר ואורי שרת שרו על הקבר לבקשת אשתו את "שי" - נקי ויפה, כפי שסבא יהודה היה אוהב.

      מחק
    2. למשפחת בן הגיא
      משתתפת בצערכם על מות האח והדוד שי ז"ל
      צפורה כהן מגשר הזיו בת דוד של אביכם יוסף ז"ל

      מחק
    3. תודה על כל שנכתב על רחל המשוררת. הבלוג מעניין וערוך בטוב טעם. יחד עם זאת עלי להעיר שראוי להתייחס בזהירות לסיפור האהבה בין זלמן רובשוב לימים שזר והמשוררת. ברצוני להפנות אותך לספרי "לכבוש את הלב, סיפורה של רחל כצנלסון שזר" שיצא לאור לפני חודשים אחדים בהוצאת יד בן צבי. במקומות אחדים (ראה על פי האינדקס) ובמיוחד בעמ' 139- 143 מתוארים היחסים ביניהם וגם יחסה של רחל כצנלסון לרחל המשוררת. בכל זאת אתייחס כאן לשני משפטים שנכתבו בבלוג:
      א. לזלמן לא הייתה כל סיבה לחוש רגשי אשמה כלפי המשוררת, אף שיש בשנים האחרונות המאשימים את אנשי תנועת העבודה ובעיקר את זלמן בהזנחתה בעת מחלתה. הם ובעיקר הוא מצטיירים באותם תיאורים, שאין להם כל אחיזה במציאות, כחסרי מצפון ומואשמים על שבגדו בה בשנותיה האחרונות. אולם נהפוך הוא. זלמן דאג לה עוד בחייה ולא רק להנצחתה לאחר מותה. כך לדוגמה כחבר מערכת ועורך המדור הספרותי הוא פרסם את שיריה ב"דבר", גם משום שהכיר בערכם (נראה שהיה הראשון שעמד על חשיבות שירתה) וגם כדי לספק לה מקור פרנסה. היא קיבלה תשלום עבור כל שיר.
      ב. המשפט "עד שלבסוף נשא לאישה אחרת, רחל כצנלסון" דורש הבהרה. זלמן רובשוב ורחל כצנלסון הכירו בשנת 1909 בסנט פרסבורג עת היו תלמידים במכון ללימודי היהדות מייסודו של הברון דוד גינצבורג. אהבתם פרחה שם במשך שלוש שנים עד שנפרדו ביוזמתה של רחל. זלמן המשיך לאהוב אותה וקיווה שייחודשו קשריהם (על פי מכתבי השניים ויומניהם). כאשר היא התרצתה הם לא יכלו לממש את החלטתם בגלל מלחמת העולם הראשונה. הם היו רחוקים זה מזו - הוא בברלין והיא בארץ (בכנרת ובירושלים). בסופו של דבר הם נפגשו לאחר שנות פרדה ארוכות ונישאו בשנת 1920. את רחל המשוררת הוא הכיר לראשונה בחטף בשנת 1911 כאשר ביקר בארץ במשך שלושה שבועות בלבד. רק בשנת 1924 הוא נפגש עמה שנית והיא כבר הייתה חולת שחפת. מתי אם כן התפתח ה"רומן" ביניהם?

      מחק
  12. לדעתי יש עוד מנגינה לשיר "שי",שאיננה של אמריליו,שער או יהודה שרת.אני לא זוכר מי שר אותה אבל היא בקצב מהיר כמו זו של אמריליו אבל בסולם מינורי.

    השבמחק
  13. מצאתי את לוי שער באינטרנט: http://www.t.co.il/Business/Card-5187.html
    כתובת: הבנים 13, עפולה
    טלפון:
    04-6593315
    תחת הכותרת "מלחינים".

    השבמחק
  14. שלום. מצרפת בזה שעה וקצת של ערב מיוחד שהתקיים ביגור לפני מספר שנים, על סדר פסח נוסח יגור, בהנחיית מוקי צור, ואף אני שרה בו את "שי". ללא ליווי. גאה בביצוע זה. ענת עוגן

    השבמחק
  15. אני מצרף שני שירים, הרומזים לקשר משמעותי יותר של רחל, עם כנראה, זלמן שזר

    הִיא פּוֹנָה וְקוֹרֵאת לוֹ בִּשְׁמוֹ.
    וְקוֹלָהּ כְּתָדִיר;
    וַאֲנִי בְּקוֹלִי לֹא אֶבְטַח,
    פֶּן יַסְגִּיר.

    הִיא עוֹבֶרֶת בָּרְחוֹב לְצִדּוֹ
    קֳבָל עָם, קֳבָל אוֹר;
    וַאֲנִי בְּחֶשְׁכַת עֲרָבִים
    בַּמִּסְתּוֹר.

    לָהּ טַבַּעַת זָהָב עַל הַיָּד,
    מַבְרֶקֶת, שְׁלֵוָה;
    אַךְ כַּבְלֵי בַּרְזִלִּי – מוּצָקִים
    פִּי שִׁבְעָה!


    אִשָּׁה

    מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה...
    כָּךְ:
    בְּמַבָּט מָסוּר וְעָגוּם
    שֶׁל עֶבֶד, שֶׁל כֶּלֶב נָבוֹן.
    הָרֶגַע גָּדוּשׁ וָזָךְ.
    דּוּמִיָּה
    וְכֹסֶף סָתוּם
    לְנַשֵּׁק אֶת יַד הָאָדוֹן – –


    השבמחק
  16. מרגש לקרוא ולהאזין, על שירה זאת גדלנו ומי יתן ותהייה עדנה לה!

    השבמחק
  17. היום, יום שישי, קיבלתי את הקישור הזה כדבר דואר אלקטרוני מחברה,וזכיתי לעונג רב. בילדותי למדתי את השיר "שי" שהלחין יהודה שרת ועד כה לא שמעתי ביצוע כלשהו של הלחן הזה. והנה... קראתי, האזנתי וצפיתי בשקיקה בכל הדף על כל מה שנכתב ועל כל הביצועים שהושמעו בו וחוויתי חוויה מענגת ושלימה שלא מזדמנת לעתים קרובות מדי. "אפארגיניגען" אומרים ביידיש. כל הכבוד ותודה גדולה לכל מי שיש לו יד ורגל באסופה הזאת. יישר כוח. ימימה

    השבמחק
  18. תודה על הפוסט המעולה והמרתק.
    עם כל הכבוד (ויש כבוד) ללוי שער ולחנו המקסים, מלבד יהודה שרת אף אחד מהמלחינים לא הבין באמת את השיר - ולכך קלע דודו אלהרר בדבריו. מנגינת האבל של שרת הולמת להפליא את אווירת סף המוות של רחל, שכידוע מתה בודדה ומדוכאת ממחלה קשה, שהפרידה אותה מכל שאהבה. לשיר אסוציאציות תנ"כיות אחדות- אחת מופיעה בסרטון ( זמרת ליבי) ואחרת- משמעותית יותר- קשורה לספר ירמיהו (נביא הזעם) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת" ירמיהו, ו' ט'. רחל מלקטת מליבה את השאריות (עוללות), הרחשים שנותרו אחר הבוצר (המוות, הקרב) ששדף את ליבה בעצב וזעם. את כל זכרונות המראות הפיוטיים והיפים, היא צוררת בטנא וקושרת בסרט אדום (תולעת שני) כדם (אולי קשור לשחפת שלה)- כאן נכנסת האירוניה אליה מכוון שרת. למרות היופי, זה איננו שי המשמח לבבות ולכן היא מתריסה כנגד הנמען, האם יהיה אמיץ דיו לקבלו...

    השבמחק
  19. איזה יופי של 'בלוג' עונג שבת. כמה מידע. כמה קישורם, והתגובות...גם מהן למדתי.
    תודה
    חתימה טובה

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.