עונג שבת (עונ"ש): גלגוליו של מכתב

א. על 'מכתב מאמא' של אלתרמן ומשהו על המלחין שמואל פרשקו

ח. תהבהב לה האש בכירה

ט. מכתבים מצה"ל

זו הרשימה העשירית בסדרת גלגולי המכתבים לאמא (ומאמא, לאבא ומאבא, לחבר ולחברה, מכולם ולכולם), וככל הנראה גם האחרונה.

ברשימה הקודמת עסקנו במכתבים לאמא משנות השישים והשבעים, ואילו הפעם נעסוק במכתבים משנות השמונים, התשעים והאלפיים, וגם בכאלה שאולי ייכתבו בעתיד...

_________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות, מורחבות ומעודכנות, בספרי אמא יקרה לי: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת מאגנס, 2026). פרטים נוספים, פרק לדוגמה ואפשרויות רכישה ומשלוח – כאן.

____________________________________________________________________

א. פליטת הפה הנבואית של דודו טופז

דודו טופז, למה לא?, הוצאת טרקלין, 1973

בשנת 1982 יצא הבדרן דודו טופז (2009-1946) בתכנית חדשה שנקראה 'פליטת פה', והתבססה על פליטת הפה המפורסמת שלו (צ'חצ'חים). בתכנית – שזכתה להצלחה אדירה – שילב טופז גם שיר שנקרא 'מכתב מאמא', על בסיס הלחן המוכר של שמואל פרשקו. השיר המשעשע הוא על מכתב שכותבת אמא לבנה שיושב בבית הסוהר. האם ניבא דודו טופז את כניסתו שלו לבית הסוהר?

שלום לך ילדי, שלום מאמא,
ילדי אשר יושב במעצר.
את מכתבך קיבלתי בני, הבינה,
ממנו לא הבנתי שום דבר.

אתה כותב לי שעישנת נאפאס,
ובגלל זה שלשום עצרו אותך,
הרי ממך תמיד היתה לי נחת,
אז מה לא אעשה למענך?

פצירה לך שולחת, אמא,
בתוך עוגה אותה אשימה,
שתפצור, בן גיבור,
ותחזור לאמא.

וגם מסור קטן יש פנימה,
אז יאללה, בן, נסר קדימה,
עם מסור ופצירה,
ילד רע, קטן, שובב של אמא.

בבית הסוהר לא תרווה רוב נחת ,
אבל יש יתרונות מסוימים,
כי איפה עוד תוכל לפגוש ביחד ,
כל כך הרבה אישים מפורסמים.

נסה נא בני איתם להתחברה,
נסה לקשור איתם כמה קשרים.
עם אנשים כמו אבו חצירה,
וגם אולי עם עוד כמה שרים.

חוטים לך שולחת אמא,
איתם תקשור קשרים, קדימה,
עם כל המי ומי
שאיתך שם פנימה.

וכשתצא משם תבינה,
וגם תגיד תודה לאמא,
ותרוץ, אם נחוץ,
ולכנסת תיכנס עוד פנימה.

לקוראים הצעירים, בני הדור שידע את אריה דרעי, משה קצב ואהוד אולמרט: חברי הכנסת המושחתים של הימים ההם היו שמואל פלאטו-שרון ואהרן אבו-חצירא.

(תודה לרפי בינדר)

דודו טופז בבית המשפט (צילום: חן גלילי)

ב. מכתב מאבא – טוביה צפיר

בשנת 1994, בתכנית 'צפיר הנפש' ששודרה בערוץ 2, שר טוביה צפיר שוב על פי אלתרמן ופרשקו. הפעם זהו מכתב מאבא לבן שיצא חי מחברון ומעזה, אבל עשוי בקלות להיהרג באוטוסטרדה...

ג. האמא ממחאת האוהלים

בקיץ האחרון סערה הארץ מגלי המחאה החברתית וממאהלים רבים שפוזרו ברחבי הארץ, ובמיוחד בשדרות רוטשילד בתל אביב. בראשית אוגוסט 2011 פרסמה ענתי חרמוני-שרים בבלוג שלה שיר סטירי שבנוי על 'מכתב לאמא' הקלאסי ומשקף את אווירת המחאה של אותו קיץ.

השיר נקרא: 'גם אמא מוחאת (דמעה)', ואנו מודים לענת (שנמנית עם קוראי הבלוג) על הרשות לפרסם אותו.

שלום לך ילדי שלום מאמא,

שמעתי שבאוהל אתה גר,

תגיד, לא חם לך שם פנימה?

כי יש לי וינטלטור נהדר.

אני בבית אבות מזמן שוכנת,

והטיפול פה, נו...לא אי אי אי.

כמעט לא מדברים איתי, אז ניחא,

החלטתי גם אני לשתוק ודי.

כואב לי שאיני לך עוזרת,

לגור בבית אבות עולה המון,

כדי שלא להיות לך לנטל,

שילמתי עד הגרוש האחרון.

אני נזכרת כשהיית ילד,

ובחוף הים היינו מבלים,

הקמנו לנו אוהל לתפארת,

בים קפצנו יחד בגלים.

רק שאז ילדי היה אחרת,

בסוף היום קיפלנו את הכול,

היה לנו לאן לחזור – הביתה,

עכשיו לחזור לבית, מי יכול ?!

ימים רבים אותי כבר לא ביקרת,

אתה ודאי עסוק במחאתך,

כשבן צריך אז אמא מתייצבת,

אולי... תמצא לי אוהל לידך ?!

דרוש לי רק כסא אחד או שניים,

ואז תוכל לקפוץ ונדבר...

אני אביא גם את הוינטלטור,

נשב ביחד קצת ונתאוורר.

ד. ומה הלאה? מִסְרוֹן מאבא!

ראינו שכמעט בכל עשור צצה גרסה חדשה של 'מכתב מאמא', והרי זו רק שאלה של זמן עד שהמכתב הבא יהיה משהו כמו 'אי-מייל מאמא', 'SMS מאבא' או אולי 'סקייפ מסבתא'?

אז הנה תרומת עונ"ש לדור הבא.

כל אחד מאתנו, דן ואנוכי, קיבל על עצמו לחבר גרסה מעודכנת של מכתב מאם לבנה היושב בעמק הסיליקון בקליפורניה, מפתח אפליקציות מתוחכמות בחברת הייטק וממתין ל'אקזיט', בשעה שאמו יושבת בבית בישראל, מתגעגעת לבן ולנכדים ובקושי מסתדרת עם האי-מייל...

מכתב מאמא: הדור הבא

גרסת דוד אסף:

וזו גרסת דן אלמגור:

[א]

שלום לך ילדי, שלום מאמא,
אליי צלצלת מן האווירון.
'אשלח לך גם מסרון', מיד הוספת.
אני, בן, לא הזמנתי שום מזרון.

אתה בעמק בין הסיליקונים;
רק היזהר שלא תיפול בפנים.
דוד אליָקים חזר מים המלח,
אומר שנפערו שם בולענים.

אתה כותב לי שקנית איי-פון
ומספר על אקזיט, שזה מפחיד.
יש קשר, בן, בין 'אקזיט' ל'אקזמה'?
כי אמא, זכור, היא אמא חד-עורית.

פזמון:

ועוד אתה כותב לאמא:
'הכניסי את הפאס-וורד פנימה'.
מה זה 'פאס'?
זה כמו אז?
בפלמ"ח? עם סימה?

אולי תכתבו מכתב נורמלי
האינטרנט קצת טה-רה-לה-לי
בפייסבוק
שוב יש ג'וּק,
וגם העכבר תמיד נתקע לי.

[ב]

כתבת שה'סקייפ' ממש סנסציה!
אך קודם, בן, עלי להסתפר.
גם סוניה, שתופרת 'אפליקציה',
לא מצטלמת בלי להתאפר.

פניתי לשכנה שתעזור לי,
אבל היא, כמו תמיד, על הבלקון.
יושבת, משתזפת בביקיני,
אומרים שהיא מומחית לסיליקון.

אתה כותב לי משהו על 'שטרודל'.
יש לי מתכון לשטרודל, די חדש.
אני מומחית גדולה לגוּגְל-מוּגְל,
אך מה זה 'גּוּגֶל' בלי חלב ודבש?

פזמון:

הגיע גם מסרון ממַייקִי:
'שלחי לי "לַייק" וזוג של נַייקִי'.
אך מאז
'לֵייק סַכְּסֶס'
לא הרגשתי לַייקים.
אני אמשיך כאן להזיע,
מתי ילדי אותי תפתיע?
הנכדים עסוקים,
אחכה, עד ש...
הנין יגיע.

תם ולא נשלם.

מערכת עונ"ש תוהה על דרכה בישיבה שלא מן המניין

יום שלישי, 7 באוגוסט 2012

גלגוליו של מכתב (ט): מכתבים מצה"ל

רשימות נוספות בסדרה

בכפר קַשִינוֹ (Кашино), ליד מוסקווה, הוצב שלט זה הגורס כי כאן הייתה השוחה בה חיבר אלכסיי סוּרְקוֹב את שירו

ח. תהבהב לה האש בכירה

י. הדור הבא

מאת דן אלמגור ודוד אסף

_________________________________________________________________

גולשים יקרים,

____________________________________________________________________

גלגולי ה'מכתב לאמא' וה'מכתב מאמא', אחריהם עקבנו ברשימות קודמות, לא הסתיימו. עתה הגענו לשנות המדינה והנה מתברר שכמעט בכל עשור אנו מוצאים וריאציה לשיר קלאסי זה.

מטבע הדברים, וכפי שראינו גם ברשימות קודמות, מכתבים רבים נשלחים מהחייל המשרת בצבא – יהיה זה בעל, בן, או אהוב. ואכן, צה"ל ומלחמות ישראל הרבות הניבו לצערנו גם יבול נאה של מכתבים מסוג זה.

הנה כמה מהם.

א. 'מכתב של טירונית' ו'מכתב לסבתא'

טירוניות בבה"ד 12 (צריפין), 1954

בשנת 1963 חיבר דן אלמגור שיר שנקרא 'מכתב של טירונית' על פי הלחן של שמואל פרשקו (נדפס ב'טור דני טרדני', מעריב לנוער, 30 ביולי 1963). זהו מכתב לאמא, שכותבת טירונית בת ליוצאי תימן מבסיס הקליטה והמיון (שבאותם ימים קראו לו 'קֶלֶט').

בשיר יש הד לקיפוח העדתי אך בעיקר פמיניזם מוקדם המתכתב עם חלומו של בן-גוריון לרמטכ"ל תימני. הטירונית בת השבועיים כבר מתכננת להיות הרמטכ"לית הראשונה מן העדה...

לימים נדפס השיר גם בשירון 'שירים במדים', שצורף לעיתון מעריב ביום העצמאות 1964, ואחר כך בספר שושנת תימן: בני תימן בזמר העברי, בעריכת דן אלמגור, עמותת אעלה בתמר, תשס"ט, עמ' 146.

הרמז ליעל דיין – בתו של מי שהיה הרמטכ"ל משה דיין – מתייחס לספרה החושפני 'פנים חדשות במראה', שנכתב תחילה באנגלית ואחר כך תורגם לעברית (1959), ובו תיארה את הווי חייהן של טירוניות בצה"ל.

לימים שולב שיר זה בצורה שונה במחזמר 'ילדי הכרך' (1982), שכתב דן אלמגור במלאת מאה שנה לעלייתם של יהודי תימן לארץ ישראל. השיר המחודש נקרא 'מכתב לסבתא בשעריים' – היא שכונת התימנים המפורסמת ברחובות – והלחין אותו אלדד שרים. השיר הותאם לזמנו, ובן-גוריון, שחלם על רמטכ"ל תימני, הוחלף בראש הממשלה של אותם ימים – מנחם בגין...

בשיר יש יסודות של זעם ומחאה, ואכן דינה גולן שהשתתפה בהצגה (לצד ניסים גרמה, רחלי חיים, עדנה גורן, איציק ונתנאל עוקב) שרה אותו בעצמה רבה. דינה גולן, שהחלה את הקריירה המוסיקלית הארוכה שלה ב'האחיות שמר' ושיחקה במחזות זמר רבים, נפטרה לפני שנה (יוני 2011).

הנה הביצוע שלה, נר לזכרה:

(הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כינרת זמורה-ביתן, 2012, עמ' 209)

דינה גולן (2011-1946)

ב. 'מכתב מאבא'

הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) בשיחה עם חיילי מילואים במלחמת יום כיפור (צילום: דובר צה"ל)

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. אלפי אבות ישראלים גויסו לצבא ובמשך חודשים ארוכים שירתו הרחק מן הבית, בצפון ובדרום, ובעיקר בחצי האי סיני ובצדה המערבי של תעלת סואץ, אזור שכונה אז 'אפריקה'.

דן אלמגור חיבר אז נוסח נוסף של 'מכתב לאמא', שביטא את רוח התקופה – אך הפעם היה זה 'מכתב מאבא'. באותם ימים לא ידע אלמגור שברפרטואר הזמר העברי כבר היה קיים 'מכתב מאבא', השיר מימי הבריגדה, שבו עסקנו ברשימה קודמת. שירו של דן אלמגור נדפס לראשונה בעיתון 'מעריב', בתאריך 17 באוקטובר 1973:

הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כינרת זמורה-ביתן, 2012, עמ' 163

יעקב טימן, שהיה הראשון לשיר את 'מכתב מאמא' המקורי בתיאטרון 'המטאטא', היה אמור לשיר גם את 'מכתב מאבא', אך בשל מחלתו נבצר ממנו הדבר. הכבוד הועבר לשחקן האהוב רפאל קלצ'קין ששר אותו באחת מתכניות הטלוויזיה ששודרו בימי מלחמת יום כיפור. לא הצלחנו לאתר את ההקלטה עם קלצ'קין, ובמקומה הנה שני תחליפים.

תחילה הנה לוליק שר את הבית הראשון של 'מכתב מאבא' (ואחריו שר שלמה ארצי את 'מכתב לגיורא' של יורם טהרלב ויוחנן זראי), ההקלטה מהתכנית 'טוב לשמור על קשר' ששודרה בערוץ הראשון בימי המלחמה.

וכאן שר גיא שגיא (בנה של אופירה גלוסקא) את 'מכתב מאבא' המלא.

ג. 'שלחי לי תחתונים וגופיות'

חיילי צה"ל מוצאים מסתור בדיונות של סיני בימי מלחמת יום כיפור

כל מי שהיה כאן בראשית שנות השבעים, בימים שלאחר מלחמת יום כיפור, ובמיוחד מי שהיה אז חייל קרבי בסיני (כמוני), לא ישכח את השיר מרומם הרוח 'אין לך מה לדאוג' שחיברה תלמה אליגון-רוז, הלחין קובי אושרת, ושר עוזי פוקס, שהיה סולן להקת 'עוזי והסגנונות'.

השיר, שחובר בראשית 1974 (ונכלל בתקליטו הראשון של עוזי פוקס, 'כן, כן', שיצא באותה שנה), היה להיט ענק. הוא ביטא בצורה מדויקת את עולמם הזרוק והדפוק של החיילים, בסדיר ובמילואים, ששירתו אז בסיני וב'אפריקה', רחוק מהבית ומבגדים נקיים.

השיר, שבו מבטיח החייל המילואימניק לחברתו כי יתחתן אתה ברגע שיחזור העירה, מבוסס – כפי שסיפר לימים עוזי פוקס – על גלויה אמיתית שחייל שלח ל... אחותו. מתברר שגם 'האחות היהודייה' דואגת שאחיה ילבש בלילה סוודר. דרך אגב, במכתב המקורי החייל ביקש מאחותו שתשלח לו גם נייר טואלט, אבל את זה הורידו בשיר...

הנה המילים כפי שהובאו באתר של תלמה אליגון-רוז:

אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג (תַּחְתּוֹנִים וְגוּפִיּוֹת)

אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג אֲנִי נִזְהָר
וְלוֹבֵשׁ גַּם סְוֶדֶר.
אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, זֶה מְיֻתָּר,
הַכֹּל בְּסֵדֶר.
אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, כָּאן נֶהְדָּר,
מַפְגִּיזִים כַּהֹגֶן.
בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא חָסֵר דָּבָר.

אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג פֹּה קַיְטָנָה
וְעוֹשִׂים שָׂמֵחַ,
וְאֶתְמוֹל הָיָה אֲפִלּוּ פְּנַאי לְהִתְקַלֵּחַ.
אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, אֲנִי יָשֵׁן
וְחוֹלֵם עָלַיִךְ.
כְּשֶׁאֶחְזֹר הָעִירָה נִתְחַתֵּן.

שִׁלְחִי לִי תַּחְתּוֹנִים וְגוּפִיּוֹת,
כָּאן כֻּלָּם כְּבָר כְּמוֹ חַיּוֹת,
נִלְחָמִים כְּמוֹ אֲרָיוֹת,
מוֹרָל מַמָּשׁ גָּבוֹהַּ.
וְאֶצְלֵנוּ בַּפְּלֻגָּה
מְבַקְּשִׁים קְצָת הֲפוּגָה,
מֹתֶק, לֹא לִשְׁלֹחַ לִי עוּגָה.

אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג,
אֲנִי נִמְצָא בְּמָקוֹם בָּטוּחַ.
וּבֵין הַפְצָצָה לְהַפְגָּזָה יֵשׁ זְמַן לָנוּחַ.
אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, פָּגָז מָתוֹק,
סַבְלָנוּת יַלְדֹּנֶת,
בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין לָךְ מָה לִדְאֹג.

שִׁלְחִי לִי תַּחְתּוֹנִים וְגוּפִיּוֹת...

הנה עוזי פוקס בהקלטה משנת 2002:

יום חמישי, 26 ביולי 2012

גלגוליו של מכתב (ח): תהבהב לה האש בכירה

רשימות נוספות בסדרה

א. על 'מכתב מאמא' של אלתרמן ומשהו על המלחין שמואל פרשקו

א. על 'מכתב מאמא' של אלתרמן ומשהו על המלחין שמואל פרשקו

ט. מכתבים מצה"ל

י. הדור הבא

בסדרה 'גלגוליו של מכתב' עסקנו לא פעם – ועוד נעסוק ברשימה הבאה – במכתבים ששולחים חיילים יהודיים מן החזית. אבל כמובן שמכתבים הביתה שלחו חיילים בני כל העמים וכל הדתות שתמיד התגעגעו לאותם דברים: לחברה האהובה, לאשה ולילדים, למגע ידה של אמא ולתבשיליה, לבית המוכר והשליו...

'תהבהב לה האש בכירה' הוא שיר חיילים יפהפה מימי מלחמת העולם השנייה, שאינו אלא קטע ממכתב פיוטי ששלח החייל, מחבר השיר, לרעייתו שבעורף. השיר נכתב בשלהי 1941 והולחן ב-1942.

השיר נכתב בשנת 1941 על ידי אלכסיי סוּרְקוֹב (Алексе́й Алекса́ндрович Сурко́в) והולחן בשנת 1942 על ידי קונסטנטין ליסטוב (Константи́н Я́ковлевич Листо́в). ליסטוב (1983-1900) נולד באודסה למשפחה יהודית. הוריו היו עובדי קרקס שנעו ממקום למקום, והוא עצמו החל ללמוד מוזיקה ולנגן כבר בגיל חמש.

בשנת 1944 התגלגל השיר מרוסית לעברית ותורגם על ידי אברהם שלונסקי. זמן קצר לאחר מכן, או אולי ממש במקביל, תורגם השיר גם על ידי שמעון מנסקי, חבר קיבוץ אילון שבגליל העליון. והנה, דווקא תרגומו של מנסקי, שרק מעטים שמעו את שמו, הוא שזכה להצלחה והוא זה שמתנגן כל כך טוב עם המנגינה המופלאה.

הנה צמד 'הדודאים' שרים את 'תהבהב לה האש בכירה' בתרגומו של מנסקי:

וכאן, איזי הוד:

נתחיל בשיר המקורי ברוסית ואחר כך נדון בתרגומיו לעברית.

א. В землянке (בַּשׁוּחָה): השיר המקורי ברוסית

מכתב של אלכסיי סוּרקוֹב לאשתו סופיה מחזית מוסקבה, נובמבר 1941

השיר V Zemlyanka (זמליאנקה), שפירושו בשׁוּחה, או בַּמַחְפֹּרֶת (כך תרגם שלונסקי), ובאנגלית: In the dugout, או In the blindage נכתב בימי הקרבות על מוסקבה, על ידי המשורר הסובייטי אלכסיי סוּרְקוֹב (כבר נפגשנו בו ברשימה על גלגולי 'שיר הפרטיזנים' של הירש גליק, שכן הוא זה שכתב את המילים לשיר הרוסי שעל בסיס מנגינתו כתב גליק את שירו).

חיילים גרמנים נכנעים לשוביהם הרוסים בימי הקרב על מוסקבה

הקרב על מוסקבה – המתקפה הגרמנית ('מבצע טייפוּן', שבו השתתפו כמיליון חיילים גרמנים), ההגנה על העיר הנצורה ומתקפת הנגד הרוסית להדיפת הגרמנים – היה לא רק אחד הקשים בחזית המזרחית אלא גם בעל ההיבטים הסמליים ביותר. היטלר רצה בכל מאודו לכבוש את הבירה הסובייטית (אך לא שעה לעצת קציניו והמתין זמן רב מדי עד תחילת החורף), בעוד שסטאלין עשה הכל כדי להגן על עיר הבירה. הקרבות נמשכו שלושה חודשים מראשית אוקטובר 1941 ועד ראשית ינואר 1942, והסתיימו בנסיגת הגרמנים.

הלחימה התנהלה בחודשי החורף, שהיה גשום במיוחד ומקפיא (ועובדה זו אכן באה לידי ביטוי בשיר), וההקרבה הנחושה של חיילי הצבא האדום בפיקודו של מרשל ז'וקוב הייתה לשם דבר.

אחד המיתוסים הידועים ביותר מן הקרב על מוסקבה הונצח בספרו של אלכסנדר בק 'אנשי פאנפילוב', שתורגם לעברית בשנת 1946 והיה מנכסי צאן הברזל של דור תש"ח בייצגו ערכים של רעות ודבקות במשימה. בדור האחרון נסדק מיתוס זה והיו שטענו שהקרבות שתוארו בספר נופחו לצרכי תעמולה ובפועל לא היה שונה הקרב של אנשי פאנפילוב ממאות אירועי קרב אחרים שהתרחשו במהלך ההגנה על מוסקבה.

כאן אפשר לצפות בפרק הראשון (מתוך שמונה) של סרט דוקומנטרי סובייטי שמתאר את הקרב על מוסקבה. הסרט הוקרן כבר בימי המלחמה, והוא למעשה ראשון הסרטים הסובייטיים שנעשו על 'המלחמה הפטריוטית הגדולה'.

נשוב לשירו של סוּרקוב.

סוּרקוב שירת ככתב צבאי בחזית מוסקבה ובשיר הוא תיאר את תחושותיהם של חיילי הצבא האדום המסתתרים מאש האויב הגרמני וחוששים שבקרוב ימצאו את מותם. בשׁוּחה הם לא חושבים על המולדת או על סטאלין, אלא על היקירה הרחוקה ועל שדות השלג הלבנים והשלווים של מוסקבה, המפרידים כתהום מן המציאות האכזרית של פחד ומוות שבה הם נמצאים.

שורה נוקבת במיוחד בשיר – 'ולמוות ארבעה צעדים' – העניקה השראה לרומן מלחמה שחיבר הסופר הקנדי ג'ון וילסון בשנת 2005 ונקרא 'Four Steps to Death', שעוסק דווקא בקרבות סטלינגרד.

ומעניין שגם ספרו של אריה אשל, שמאגד את מכתביו מצינוק הכלא של לוחם האצ"ל אבשלום חביב – שנדון למוות ונתלה על ידי הבריטים ביולי 1947 בכלא עכו – נקרא 'ארבעה צעדים למוות' (ספריית מעריב, 1997). אמנם ה'ארבעה צעדים' של חביב הם ארבעת השלבים לפני הגרדום, אך זהו אותו דימוי.

על נסיבות כתיבת השיר המקורי יש חומר רב, כמובן בעיקר ברוסית, וסיכם אותו עבורי אורי יעקובוביץ':

סורקוב העיד כי שש-עשרה שורות השיר הן למעשה חלק ממכתב שכתב לאשתו, סופיה אנדרייבנה, בסוף נובמבר 1941, לאחר יום קרב קשה סמוך לנהר איסטרה (Istra; באזור מוסקווה). שורות אלה הפכו לשיר רק במקרה: היה זה בפברואר 1942, כאשר הגיע המלחין קונסטנטין ליסטוב לשמש יועץ מוזיקלי בכיר של הצי המלחמתי. הוא הגיע למערכת של העיתון הצבאי שסורקוב שימש כתב שלו, והחל לבקש משהו שאפשר לחבר לו מנגינה. משלא נמצא דבר כזה, נזכר סורקוב במכתב. הוא העתיק את השורות המחורזות לנקי ומסר לליסטוב. כעבור שבוע חזר המלחין למערכת של סורקוב, נטל מצלם המערכת מישה סאווין גיטרה ושר את השיר החדש. כל קהל המאזינים – אנשים שהתפנו מעבודתם העיתונאית - הגיב בהתלהבות. לאחר ארוחת הערב ביקש הצלם את הטקסט מסורקוב, ליווה עצמו בגיטרה ושר את השיר. לכולם היה ברור מיד שאם צרכן פשוט של מוזיקה הצליח לשמור בזכרונו את הנעימה מהביצוע הראשוני שלה, אין ספק שהשיר ייקלט במהירות.

המשורר אלכסיי סוּרקוב (1983-1899) בתקופת שירותו כחייל בצבא האדום

המלחין קונסטנטין ליסטוֹב (1983-1900)

השיר אכן נקלט במהירות (את המילים המקוריות ברוסית ובתעתיק אנגלי אפשר למצוא כאן; תרגום לאנגלית של השיר אפשר למצוא כאן), אך ככל הידוע הוא נאסר להשמעה בימי המלחמה משום שנחשב לבלתי פטריוטי. מי שמע על חיילי הצבא האדום שתופסים מחסה בחפירות ומשקשקים מפחד? 'ולמוות– ארבעה צעדים'? אין דבר כזה אצלנו.

למרות כל האיסורים, ואולי דווקא בגללם, השיר היה פופולרי מאוד, ובמיוחד אחרי המלחמה. נאזין ונצפה עתה בכמה ביצועים מובחרים.

באתר המוקדש למוסיקה מהתקופה הסובייטית הובא ביצוע מקהלתי נדיר של 'זמליאנקה' משנת 1942. הסולן הוא קונסטנטין סימונוב.

כאן אפשר לשמוע את זמר הבריטון דניס קורולב, הסולן של תאטרון בולשוי. מלווה אותו בפסנתר מלחין השיר, קונסטנטין ליסטוב.

וכאן סרטון סובייטי משנת 1970 עם ביצוע מרשים של הזמר האגדי ולדימיר טְרוֹשין (2008-1926), שהתפרסם כמבצע הראשון של 'לילות מוסקבה'.

השיר שולב גם בכמה וכמה סרטי קולנוע וטלוויזיה סובייטיים, ששניים מהם הצלחתי לאתר.

הסרט Рабочий поселок (עיר העבודה), שנעשה ב-1965, מספר על חייל רוסי שהתעוור במלחמה ומנסה לשקם את חייו. מי שמזמר את השיר בסרט הוא השחקן הרוסי המפורסם אולג בוריסוב (שאגב, בשנת 1992 ביקר בירושלים במסע צליינות פרטי). הסרט כולו נמצא כאן והשיר בתזמון 38:00.

שנה לאחר מכן (1966) שולב השיר גם בסרט קומי שנקרא Серая болезнь (המחלה האפורה). אפשר לשמוע אותו בתזמון 35:35. וכאן הסרט בשלמותו (רוסית בלי כתוביות):

סרט נוסף, שנעשה כנראה לטלוויזיה בשנת 1979, נקרא 'חיילים מוכנים תמיד'. שרה המקהלה הצבאית של מחוז לנינגרד:

ב. 'במחפּוֹרת': אברהם שלונסקי

תרגומו של שלונסקי, 'במחפֹּרת' הושר לראשונה בשנת 1944 בתכנית 'שי לחייל' של תאטרון 'המטאטא', שבה כבר עסקנו ברשימות קודמות. בתכנית זו הושרו גם 'המטפחת הכחולה' ('תכול המטפחת') ו'ערב על הים' ('שלום עירי נוחמה').

אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בָּאָח הַקְּטַנָּה,
שְׂרַף-עֵצִים בִּדְמָעוֹת תְּלַחֵךְ,
לִי תָּשִׁיר מַפּוּחִית בִּרְנָנָה,
עַל עֵינַיִךְ שֶׁלָּךְ וּצְחוֹקֵךְ.

לִי הַשִּׂיחַ עָלַיִךְ יִלְאַט
מוּל מוֹסְקְבָה בְּשָׂדוֹת לְבָנִים...
מִי יִתֵּן, יַקִּירָה, וְשָׁמַעְתְּ
אֶת קוֹלִי הַמְּזַמֵּר בִּיְגוֹנִים.

אַת עַכְשָׁו רְחוֹקָה עַד מַכְאוֹב,
וּבֵינֵינוּ שְׁלָגִים כִּתְהֹמוֹת,
כָּאן מִמֵּךְ פַּרְסָאוֹת עַד אֵין סוֹף,
מִן הַמָּוֶת - רַק דָּלֶת אַמּוֹת.

שִׁירִי שִׁיר, מַפּוּחִית, לֶהָבָה
תְּנִי בַּלֵּב חֲלוֹמוֹת שֶׁל אָבִיב.
חַם לִי, חַם לִי מֵאֵשׁ אַהֲבָה
גַּם בַּכְּפוֹר הָאָיֹם מִסָּבִיב.

מהביצוע המקורי של 'המטאטא' לא שרדה כנראה אף הקלטה, אך הנה ביצוע מחודש של 'במחפורת', שהוקלט ב-5 במאי 2012. שר: דורי גלבוע; מלווה באקורדיון: דרור סנדלון (תודה לגרימי גלעד):

ג. 'תהבהב לה האש': שמעון מנסקי

כנס בוגרי קן השומר הצעיר בגליל ברנוביץ, קיבוץ אילון 1963. שמעון מנסקי שוכב על הקרקע, בצד ימין.

כאמור, תרגומו של שלונסקי לא נקלט היטב, והנוסח המוצלח יותר היה של שמעון מנסקי.

מי היה שמעון מנסקי? רק מעט חומר ביוגרפי הצלחתי לקושש אודותיו (בעזרתה של דבורה נבו, הארכיונאית של קיבוץ אילון בו היה חבר רוב חייו, והודות לכמה מכתבים ששלח מנסקי לאורי יעקובוביץ').

הוא נולד בקייב ב-25 באוקטובר 1913, ובהיותו בן שבע, לאחר המהפכה ומלחמות האזרחים באוקראינה, הצליחו הוריו למלט את המשפחה וקבעו את מקומם בבָּרָנוֹביץ שבפולין (ליד סְלוֹנים). אביו היה איש ספר ואמו – פסנתרנית, שעבדה בראינוע והתאימה מנגינות לסרטים אילמים. מנסקי למד בגימנסיה 'תרבות', הצטרף ל'שומר הצעיר' ובאוגוסט 1938 עלה לארץ. הוא היה חבר בקיבוץ אילון מיום הקמתו באותה שנה ובו גם נפטר ב-31 באוגוסט 2001. בקיבוץ שימש מנסקי רכז תרבות במשך עשרות שנים, ערך את עלון הקיבוץ ותרגם שירים רוסיים למסיבות, אך רובם ככולם לא השתמרו. ב'זמרשת' תועד שיר רוסי נוסף שתרגם ונקרא 'להגנת השלום', אך ידועים לנו לפחות עוד שישה שירים אחרים שתרגם (בהם 'צוואת אמא' של הצמד סורקוב וליסטוב; 'אנו לשלום' של איליה פרנקל וויקטור בליי; 'לקומוניזם מובילנו סטאלין הגדול' של ולדימיר חריטונוב ואנטולי נוביקוב, ועוד). במכתב ששלח מנסקי לאורי יעקובוביץ' ביוני 1987 הוא כתב:

.... בזמן מלחמת העולם השנייה, כששירי רוסיה היו באופנה, עסקתי בכך לעיתים. הייתי אז רכז ועדת תרבות בקיבוצי, והיות וידעתי רוסית, תרגמתי מספר שירים למסיבות שנערכו בקיבוץ בנושא המלחמה נגד הנאצים. עברו מאז מעל ל-40 שנים. אצלי לא נותרו דברים בכתובים מהימים ההם. כל מה שנותר זה בשירונים שנשמרו בארכיון הקיבוץ מהימים ההם. על כן אינני זוכר את שמות השירים במקור הרוסי, כי הם נדפסו רק בתרגום העברי. מצאתי בשירון אחד (לא כל השירונים נשמרו בארכיון) תרגום נוסף שלי [לשיר 'לקומוניזם מובילנו סטאלין הגדול']. אולי ידועים לך שירים ששרה לאה דגנית ז"ל? תרגמתי לה, לפי בקשתה, כמה שירים והיא הופיעה בהם ברחבי הארץ. אינני זוכר את שמם ואת תכנם. אולי ידועים לך? שיריי המתורגמים זכו לפירסום והושרו בכינוסי הפלמ"ח בשנות הארבעים. את השיר 'בחפירה' תרגמתי לפי בקשתו של דן מהפלמ"ח (כיום חבר גבעת השלושה והיה בשעתו בפלוגת הפלמ"ח אצלנו). הוא היה חובב שירים רוסיים וגם ניגן בפסנתר וידע את כל המנגינות. אינני זוכר את שם משפחתו. אצלו תוכל אולי למצוא פתרון לכמה משאלותיך בקשר למנגינות שירים. השיר 'בחפירה' בתרגומי הושר בשנים מאוחרות יותר בכל מיני הזדמנויות מבלי שהיה ידוע שאני תרגמתיו...

הנה מילות השיר מתוך 'זמרשת':

תְּהַבְהֵב לָהּ הָאֵשׁ בַּכִּירָה
יִתְלַכְּדוּ הָאוּדִים כִּדְמָעוֹת
מַפּוּחִית תְּנַגֵּן לִי שִׁירָה
עַל בַּת-צְחוֹק וְעֵינַיִם יָפוֹת.

לִי שִׂיחִים לָחֲשׁוּ אוֹדוֹתֵךְ,
בִּשְׂדוֹת מוֹסְקְבָה בְּשֶׁלֶג מַלְבִּין
מָה אֶרְצֶה כִּי דְּמוּתֵךְ תַּאֲזִין
וְכֻלִּי מִשְׁתּוֹקֵק לִרְאוֹתֵךְ.

אַתְּ כָּעֵת רְחוֹקָה, רְחוֹקָה
וּבֵינֵינוּ שְׁלָגִים וּשְׁלָגִים.
לְבֵיתֵךְ עוֹד דַּרְכִּי לֹא קַלָּה
וְלַמָּוֶת אַרְבָּעָה צְעָדִים.

הֵי, נַגְּנִי מַפּוּחִית לִי שִׁיר סְתָם
עֲלֵי אֹשֶׁר כִּי רַב תְּסַפְּרִי.
בְּקֹר חֲפִירוֹת לִי יֵחַם
מִיְּקֹד אַהֲבָה בְּלִבִּי.

תרגומו של מנסקי נעשה כנראה ב-1942. במכתב מינואר 1987 להוצאת 'כינרת', שם הוציאו לאור את הספר 'אלף זמר ועוד זמר' (חלק ה, שירים רוסיים), כתב מנסקי:

אני שולח לך את מילות השיר 'בחפירה' (תהבהב לה האש בכירה) וכן שירי מלחמה ושלום נוספים שתורגמו על ידי מרוסית בשנים 1941-2 בזמן מלחמת העולם השנייה, כשבריה"מ נלחמה בנאצים והשירים הרוסיים מצאו אז הד בלבותינו. מצאתי בשירונים שהופיעו אז בקיבוץ שירים נוספים בשבחו של סטלין, שפולחן גדולתו היה אז באפנה, וכיום, לדעתי, אין טעם לפרסמם

ככל הידוע לי, נרשמו מילות השיר לראשונה בשירון 'שי', שנדפס במכונת כתיבה באפריל 1945 (השירון שמור באוסף אברהם ושרה יפה, אוניברסיטת תל אביב). בין נוסח 1945 לבין הנוסח הרווח והמאוחר יותר של מנסקי שהובא לעיל יש לא מעט שינויי נוסח, מקצתם קלים ומקצתם משמעותיים, אך השיר היפה הזה ממשיך לצבוט את הלב גם שבעים שנה לאחר שנכתב...

תודה, כרגיל, לצבי (גרימי) גלעד ולאורי יעקובוביץ'.

יום רביעי, 27 ביוני 2012

גלגוליו של מכתב (ז): החייל הגידם כותב לאמא

הרצל יענקל צם (1915-1843), קנטוניסט יהודי ששירת 41 שנים בצבא הצאר.
צם היה הקצין היהודי היחיד ששירת בצבא הרוסי במאה ה-19. הוא הגיע לדרגת קפטן.

רשימות נוספות בסדרה