כל הצילומים: איתמר לויתן
א. שכונת חאַפּ
 |
| ארון סעף מצויר בשכונת קרית יוסף, גבעתיים |
את השם 'שְׁכוּנת חאַפּ' שמעתי בפעם הראשונה כשקראתי סיפור קצר בשם זה שכתב גדעון תלפז (2017-1936) וקובץ בספרו שכונת חאפּ (הקיבוץ המאוחד, 1966). הספר עוסק בזיכרונות ילדותו של תלפז בפתח תקווה, אבל שכונת חאַפּ הייתה בגבעתיים ואליה נסעו באוטובוס.
זהו סיפור על תאוות בצע קטנונית בימי המנדט הבריטי בארץ. סיפור על תאוות נדל"ן שלא באה על סיפוקה.
 |
| שכונת חאפּ, עמ' 6 |
 |
| שכונת חאפּ, עמ' 8 |
 |
| שכונת חאַפּ, עמ' 14 |
השם חאַפּ, שפירושו חטיפה, בא מיידיש (צריך לכתוב: כאַפּ), ולפיכך 'כאַפּער' – מילה שנכנסה לסלנג העברי – הוא חטפן. שכונת חאַפּ ההיסטורית, בגבול שכונת בורוכוב בגבעתיים, הייתה על אדמות שנרכשו עוד ב-1921 בידי יהודים ממצרים. על אדמתה נוסדה ב-1934 שכונת קרית יוסף, וסמוך לכך פשטה שמועה שמדובר באדמות הפקר וכל הרוצה יבוא וייקח. כך נולד הביטוי שכונת חאַפּ.
ככל שהבנתי, אדמות המקום הוסדרו לבסוף על פי חוק נכסי נפקדים שנחקק ב-1950. זיכרונות מימיה הראשונים של השכונה הובאו באתר נוסטלגיה אונליין, וזו הזדמנות להיפרד בהצדעה של כבוד ממייסד האתר דיוויד סלע, שהלך לעולמו בטרם עת לפני כמה חודשים.
 |
| גדעון תלפז (ויקיפדיה; סריקה: יובל פרחי) |
ב. כל התקוות
ברחוב בוגרשוב 63 בתל אביב עומד מבנה גדול. זהו 'בית הכנסת הכללי נורדיה', שראשיתו ב-1926, בדיוק לפני מאה שנה. אבן הפינה למבנה הקבע, שכאמור עומד על מכונו עד היום, הונחה בפברואר 1928 (תל אביב.פדיה).
את פני הבאים לבית הכנסת מקבל שלט גדול ומיוחד במינו, המספר את קורות הבית, המכונה עתה 'בית יעקב הלל'.
יעקב הלל, מבני משפחת הרבנים הלל, קיבל בנעוריו חינוך חרדי אך בחר להתגייס לצה"ל. הוא שירת בסיירת גולני ונפל בדרום לבנון בי"ד בתשרי תשפ"ה (16 באוקטובר 2024).
 |
| סמ"ר יעקב הלל (יזכור) |
מה שעוד מיוחד בשלט הזיכרון, הוא הציטוט של שני שירים חילוניים לגמרי, אך כמובן שיש בהם 'יהדות' לא פחות מכל 'דבר תורה'.
בראש השלט מובאות כמה שורות משירו של נתן יונתן, 'שיר אֶרֶץ', שנכתב בשנות השבעים והולחן בידי סשה ארגוב (ראו את סיפור השיר ברשימה של נתי גבאי בבלוג הספרנים):
אֶרֶץ שֶׁמָּתְקוּ לָהּ רְגָבֶיהָ
וּמְלוּחִים כַּבֶּכִי כָּל חוֹפֶיהָ
שֶׁנָּתְנוּ לָהּ אוֹהֲבֶיהָ
כָּל אֲשֶׁר יָכְלוּ לָתֵת.
זהו הבית השני של השיר, והסיבה שדווקא הוא מצוטט כאן מובנת מאליה ('שנתנו לה אוהביה / כל אשר יכלו לתת'), אבל קריאת השיר כולו מגלה יחס הרבה יותר מורכב ודו-משמעי כלפי ה'אֶרֶץ', כפי שמעיד בבירור הבית הראשון:
אֶרֶץ שְׁיּוֹשְׁבֶיהָ הִיא אוֹכֶלֶת
וְזָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וּתְכֵלֶת
לִפְעָמִים גַּם הִיא עַצְמָהּ גּוֹזֶלֶת
אֶת כִּבְשַׂת הָרָשׁ.
בין כך ובין כך, זהו שיר מרגש ומרעיד ביופיו, וביצועים רבים לו. הנה חוה אלברשטיין:
בתחתית השלט מובא ציטוט של שיר נוסף, מוכר לא פחות, 'פה בארץ חמדת אבות', שכתב ישראל דוּשְׁמָן בשנת 1912 (על פי הזמנת מנהל גימנסיה הרצליה אז, חיים בוגרשוב) והלחן, שנכתב בידי הרמן צבי ארליך, מוכר לנו בעיבודו של חנינא קרצ'בסקי. שיר זה הוא אחד מנכסי צאן ברזל של הזמר הציוני, ואת סיפורו המרתק הביא אליהו הכהן ברשימה שהתפרסמה כאן לפני כמה שנים ('הציור שהוליד שיר: פה בארץ חמדת אבות', בלוג עונג שבת, 13 בינואר 2023).
אפשר להבין מדוע נבחר שיר זה עבור מוסד דתי, שהרי נאמר בו: 'פה תהא השכינה שורה / פה תפרח גם שפת התורה'. שפת התורה היא כמובן השפה העברית, שאכן פרחה והפכה ללא עוררין לשפת התחייה הלאומית, אך כפי שבזמנו אמר או כתב עמוס עוז: 'תתגשמנה כל התקוות'. כל התקוות, לא אחת בלבד. יש מקום לכולן...
הנה מקהלת צדיקוב, שתרומם את רוחנו, בהקלטה משנת 1963:
ג. יפה כלבנה
על חומת בית בשיפולי שכונת כבאביר, על צלע הכרמל, שרטטו בעלי הבית את השורות הללו:
פעם שלך
פעם אחרת
על יופיך לזרים
מוותר...
אלה מילים מתוך שירו היפה של אביתר בנאי, 'יפה כלבנה', שאותו כתב, הלחין ושר בשנת 2013:
סופות מתוכי ומחוץ מוטטו את קירות הבית ואת מתוכי זרמת מפוזרת וחזרת עייפה ושותקת עוד פעם כשהייתי ילד היית בתוכי נשברת פעם שלך פעם אחרת על יופיך לזרים מוותר לא אבקש דבר את לא צריכה להוכיח לי כלום הורידי אודם שפתייך אבק דרכים רחצי מרגלייך היי לי קרובה וזוכרת היי לי רק לי מיוחדת היי לי אחות מקודשת היי יחפה מנוחמת מי זאת עולה יפה כלבנה
זה אמנם פוסט על שירים, אבל אנצל את ההזדמנות להגיב על סיפורים, למעשה ספר סיפורים שרכשתי בצומת ספרים לאחרונה בשם "אמא יקרה לי" מאת דוד אסף. המוכרת שאלה אותי אם לעטוף אותו למתנה, עניתי: מפיתום מתנה ❓️אני קונה אותו בשביל לקרוא❗️😆
השבמחקתודה, מנחם. כדי להסיר ספק, זו לא תגובה מוזמנת...
מחק