‏הצגת רשומות עם תוויות בחירות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בחירות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 6 בינואר 2021

בחירות בטעם של פעם: חמשירון לאזרח הנבון

עמל כפים או הבל פה? כרזת תעמולה של מפא"י, 1951 (הספרייה הלאומית)

לכבוד עונת הבחירות, שאנו כבר בעיצומה, שלף הָדי אור מאוספיו את החוברת החמודה חמשירון לאזרח הנבון, שהוציאה מחלקת ההסברה של מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י).

כן, הייתה פעם מפלגה כזו, שמאלנית וסוציאליסטית, שבעשורים האחרונים הייתה ללעג ולקלס. חבריה הנאמנים היו אלה שבנו את המדינה והגנו עליה, הקימו את ההסתדרות ואת קופת חולים (שעכשיו פתאום כולם מתפעלים מיכולותיה), ייסדו עיתונים והוצאות ספרים, ועשו פה ושם עוד כמה דברים, שהיום צאצאיהם צריכים לבקש עליהם סליחה ולהתנצל.

החמשירים מעלים חיוך, אך גם געגועים לימים שבהם 'יועצים אסטרטגיים' ו'מנהלי מסע בחירות' לא היו נפוחים כל כך מחשיבות עצמית, לא גבו שכר של מיליונים ולא נתנו למעסיקיהם עצות אחיתופל (במובן הרווח של הביטוי ולא במובן התנ"כי, שכן אחיתופל נתן לאבשלום עצה מצוינת).

זהו זה!

מי כתב, מי צייר ומתי? 

בחוברת עצמה לא כתוב מאומה, אך אפשר לקבוע שהיא ראתה אור בשנת 1965 לקראת הבחירות לכנסת השישית שנערכו בסוף אותה שנה. זו הייתה הפעם האחרונה שבה התמודדה מפא"י, בראשות לוי אשכול (במסגרת 'המערך' יחד עם מפלגת אחדות העבודה), והתמודדה מול רשימת רפ"י (רשימת פועלי ישראל), של פורשי מפא"י, שהונהגו על ידי דוד בן-גוריון. העובדה ששמו של בן-גוריון – עד אז מקור הגאווה של מפא"י – אינו נזכר כלל בחוברת, אומרת כי הוא כבר לא זוהה עם המפלגה. 

שני רמזים נוספים עשויים להצביע על התאריך: החמשיר על הפועל חגי, שסילק אבני נגף, שכן 'זו מפא"י המושכת ירדן אל הנגב' – הפנייה ברורה למיזם 'המוביל הארצי', שבנייתו הושלמה בשנת 1964; בחמשיר על 'בוגר הריאלי שחלם שהפך ליברלי' מצוירת האות ל' על ראשו של אדם שהתעורר מחלום רע. אות זו מרמזת על ה-ל' של מפלגת גח"ל (גוש חרות-ליברלים), שהוקמה לקראת הבחירות הללו ורצה בראשותו של מנחם בגין.  

'המערך' אגב זכה אז ל-45 מושבים בכנסת, גח"ל ל-26 מושבים ורפ"י של בן-גוריון רק בעשרה.

גם זהות המחבר ידועה. הסופר, העיתונאי והפרסומאי אורי סלע (1993-1928) גילה זאת בספרו חמשירים, שראה אור בהוצאת אפרסמון בשנת 1967. סלע כתב שם (בעמ' 16), כי זה היה חברו המשורר, הפזמונאי והבדחן דידי מְנוּסי (2013-1928), וכי החוברת נדפסה ברבבות עותקים. כמה חוברות שרדו? מן הסתם מעטות מאוד. אפילו בקטלוג הספרייה הלאומית לא רשום פריט זה.

מנוסי, בן קיבוץ גבע (לכבודה כתב את השיר 'בת שישים פוקחת עין', המוכר בביצוע הגבעטרון), ואורי סלע, בן דגניה ב', הם אבות החמשיר ההומוריסטי בעברית. כבר בשנת 1958 הוציא מנוסי לאור את הקובץ 101 חמשירים (הוצאת ש' שפט, תל אביב), שלווה באיוריו המשעשעים של דוש.

בשבועון העולם הזה, שבו עבדו סלע ומנוסי, התפרסמו בקביעות חמשירים הומוריסטיים ופוליטיים ואף נערכה 'תחרות החמשיר' בין הקוראים (גיליון 932, 25 באוגוסט 1955, עמ' 20). 

העולם הזה, גיליון 1703, 22 באפריל 1970, עמ' 2

מי המציא את המונח העברי 'חמשיר' [חמש-שיר] ל'לימריק' (Limerick) האנגלי? 

מקובל לחשוב שהיה זה אורי סלע (כך כתוב בערך 'חמשיר' בוויקיפדיה), אבל לדברי אורי אבנרי, במאמר מערכת של העולם הזה (גיליון 1061, 29 בינואר 1958), זה היה דווקא ידידו שלום כהן, שותפו לעריכה ולימים חבר הכנסת השביעית.

ובאשר למאייר/ת, כאן הזיהוי אינו חד-משמעי אך כנראה מדובר בקריקטוריסטית פרידל שטרן (תודה לנעם נדב). הקורא רן לב הציע (בתגובות למטה) שמדובר בדן גלברט (200-1918) מקיבוץ אלונים, ואני חושב שהוא צודק.


יום ראשון, 1 במרץ 2020

סיבוב בתל אביב: ניקוי ביבים, יד"ג, פאריטה, צימרים, חכמת רחוב

כל הצילומים (אלא אם צוין אחרת) הם של איתמר לויתן.

א. ביום שני ניקוי כללי!

צאו להצביע!


אתמול בכיכר דיזנגוף...


והבטחה בנוסח Imagine של ג'ון לנון (גשר קלקא על דרך בגין):

צילום: גדעון נח

ברחוב סמטת כביר בשכונת התקווה עדיין מתנדנדים בין מה שיש (נתניהו) לבין געגועים למה שהיה (אריאל שרון):


ולשם האיזון, יאללה בלאגנץ!


ולא לשכוח שאחרי הבחירות פותחים דף חדש... 😅

בני נוער בכיכר רבין כבר נערכים 'למיזם המילה הטובה' ול'אוטובוס הפרגונים' (?):


אגב, יהודה מור, המשיח הוותיק (פגשנו אותו כבר ב-2015 כאן), חוזר בגדול. עם המנון חדש, דגל מתוקן ועוד הזיות... (הקליקו על הצילום לקריאה נוחה)


ב. י"ד גורדון

בית האופנה התל-אביבי של המעצבת הוותיקה דורין פרנקפורט מריץ קו נחמד של חולצות בניחוח חלוצי-ציוני. בחלון הראווה של חנות הדגל ברחוב דיזנגוף ניבטת אליך חולצת 'נומה עמק' של אלתרמן, ויש גם חולצה עם ציטוט יפה של אהרן דוד גורדון (אד"ג).


הציטוט נלקח מתוך מאמרו 'הסופרים והעובדים', שנכתב בשנת 1921:
אולם הירידה של היום, בייחוד הירידה שבעליות (למשל, ברוסיה, וכן גם במקומות אחרים) מלמדת אותנו לראות בבהירות, שלא ידענו כמוה בשום זמן, כי גם עתה גם בכל הזמנים לא יהיה נצחון לאור, כל עוד לא יעמדו על האמת הפשוטה והברורה, כי צריך להגביר את האור תחת להילחם בחושך. הדבר פשוט וברור. סוף סוף כל בני האדם, גם המבקשים את האור גם הבוחרים ללכת בחושך, מבקשים מה שטוב להם לעצמם.

מבט בוחן בהדפס מגלה את גודל הפאדיחה. הרבה גורדונים יש בעולם. יש יל"ג, ויש אד"ג ויש של"ג, ועכשיו נוסף גם יד"ג...

לאחר שפורסם פוסט זה הוא הובא לידיעתה של דורין פרנקפורט, שבהגינותה קיבלה אחריות והסבירה (באינסטגרם) – לדעתי בצדק – מדוע תמשיך למכור את החולצה עם השגיאה עד שהמלאי ייגמר ואז תדאג לתיקון:


ג. מתי הגיעו מעפילי 'פאריטה'?

בטיילת הרברט סמואל, ב'כיכר לונדון' (או שמא 'גן לונדון'), שמול מלון 'דן' מכאן ו'חוף פרישמן' מכאן, עוצבה בשנת 2003 כיכר נאה ובה שלטי הנצחה מכובדים לפרשת ההעפלה.

'קצת אירוני', כתב לי שמוליק שדה, 'שבכיכר, ששמה "לונדון" ניתן לה בשנת 1942, כדי לחלוק כבוד לעמידתם האיתנה של תושבי עיר זו מול ה"בליץ" הנאצי, מונצחת ההעפלה הלא-חוקית לארץ ישראל, שאותה ניסה שלטון המנדט הבריטי למנוע'.

מבט בוחן מקרוב בפרטים הקטנים של השלט, כפי שלמדנו לעשות בבלוג זה, מלמד על בעייה קטנה.

מתי בדיוק הגיעה ספינת המעפילים 'פאריטה' לחופי ישראל? אם נקרא בעברית, זה קרה ב-8 באוגוסט; באנגלית, לעומת זאת, זה קרה שבועיים אחר כך, ב-22 באוגוסט. למי נאמין?

צילום: שמוליק שדה

התשובה היא שדווקא האנגלית נכונה. האנייה אכן הגיעה ארצה ב-22 באוגוסט 1939, כפי שיעידו שלטי הנצחה אחרים באותו אתר עצמו.

ויקיפדיה

ד. הידד לבוגדים

הצימרים הללו אינם נמצאים במרכז לפי שעה, כי עוד מעט הם יעברו למקום אחר, לצפון או לדרום. ה'לפי שעה' כאן הוא המחיר שתשלמו לבעל הבית.

אפשר להניח שכל אחד מבין מה עושים בצימרים מפוארים 'לפי שעה'. מה גם שהחברה נקראת 'אהבה בשרון' 😠


ה. חכמת רחוב

וכרגיל, מבחר גרפיטי ושלטים מרחובות העיר.

אם סגור תתקשר 5 דקות מגיע
פיקוח עירוני = דגים מסריחים (רחוב שינקין)
הכל דבש  עברו לרחוב שוקן
לו היה לי פטיש
השיעור יוגה למטה
רבנות = מאפיה, כשרות = דמי חסות (רחוב דיזנגוף)

יום שני, 10 בפברואר 2020

סיבוב בתל אביב: 27/4, שיר השירים, ארמית, החלפנים, חכמת רחוב

א. הלוכסן שהתבלבל

אנחנו רגילים לסימון: 24/7 או 7/24, כלומר המקום פתוח 24 שעות, שבעה ימים בשבוע. אבל בשלט שמפנה לתחנת הדלק שבחניון בית ליסין יש תפנית מוזרה בעלילה.

'דווקא רציתי למלא דלק בחניון בית ליסין', כתב לי עפר גביש, 'אבל לא ידעתי אם המקום פתוח 27 שעות 4 פעמים בשבוע, או 4 שעות 27 ימים בחודש'...

צילום: עפר גביש

ב. שיר השירים אשר לשלומי

בסלון הכלות של שלומי דדון ברחוב דיזנגוף כבר עסקנו ברשימה קודמת ('פרנסה מהתנ"ך', 8 באפריל 2018). לאחרונה שדרג שלומי את חלון הראווה ועיטר אותו בפסוקים מהתנ"ך ומחז"ל, תוך שהוא מצליח לשבש כמעט את כולם.

שלומי גם אינו מהסס לכתוב את שמו המפורש של אלוהים, מה שלא נהוג ומקובל אצל יראי שמים.


אהבנו במיוחד את 'אם אשכך ירושלים', את 'צאינד וראינה בנות ציון' ואת 'הרעה בשושנים'...


והנה עוד חנות משיר השירים.

ברחוב העלייה נמצא 'בית היין', ומה נאה יותר וקולע יותר מאשר לעטר את השלט בפסוק המתאים משיר השירים, ב 4:  'הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה'.



ג. עוד קצת ארמית

ועוד חנות יש ברחוב דיזנגוף  מעבדה לתיקון טלפונים  אבל כזו שמכוונת גבוה.

למה לקרוא למקום 'מעבדה' אם אפשר להוסיף לה גוון מעמיק יותר, ארמי כביכול, ולקרוא לה 'מעבדתא'?

ויובהר, אין בשפה הארמית מילה כזו.


וכאן עוד קצת ארמית: סוכנות תיווך ושמה 'ביתא'...


ד. רחוב החלפנים

איזה שם יפה ומתאים לרחוב ביפו!


ה. חכמת רחוב

'בקש שלום ורדפהו'... על גבהו של בניין מול תיאטרון 'הבימה'. לידיעת הפוליטיקאים מכל המפלגות.


מוכנים לבחירות?


'עובדת על חלל'? מדובר במקפלת בגדים, כן...


חייך, הכל לטובה...


כל הצילומים של איתמר לויתן (אלא אם צוין אחרת)