 |
| כל התמונות הן של איתמר לויתן |
קטן, צר ומוצל הוא רחוב יהואש, הנמצא ממזרח לרחוב הירקון (הוא גובל ברחובות מאפו ושל"ג ורחוב רופין חוצה אותו). קטן וקסום הרחוב, מרחק הליכה קצר מחוף הים, והוא אחד הבודדים במרכז תל אביב שעוד אפשר לשמוע בו ציוץ ציפורים מעצי הפיקוס והדקלים. היום רק אנשים אמידים במיוחד יכולים למצוא בו דירה, ובכל זאת גם לפְּלֶבֶּאים יש מה לחפש שם. ברחוב ובסביבתו יש לא מעט מבנים מעניינים שגרו בהם סופרים, משוררים ויוצרים.
הרחוב עצמו קרוי על שמו של שלמה בְּלוּמְגָרְטֶן (1927-1872), סופר ומשורר ביידיש, שהתפרסם בתרגום התנ"ך ליידיש ונודע בשם העט 'יהואש' (לדמותו הקדשנו בבלוג עונג שבת רשימה מיוחדת שכתבה עדינה בר-אל, 'בין ניו יורק לווילנה: יהואש כמשורר ילדים'). שלט הרחוב הנושא את שמו המלא אינו מספר עליו מאומה.
ברחוב זה גר הסופר דן צַלְקָה (2005-1936), שאחד מספריו נקרא – ולא במקרה – יהואש ורוכבי המרכבה השמימית (1998), שמספר על יהואש מתרגם התנ"ך.
צלקה, יליד ורשה שעלה לארץ ב'עליית גומולקה' (1957), גר במספר 11.
בבית מספר 6, פינת רחוב רופין 1, גרה המשוררת דליה רביקוביץ, שהייתה כלת פרס ישראל לשירה (1998).
וכך נראית הכניסה לחדר המדרגות בביתה לשעבר של דליה רביקוביץ:
מי שיטייל במקום וייזכר במשוררת גדולה זו יוכל לקרוא כאן את 'שיר חצות 1970', שנכתב בשנת 1970 (נדפס בספרה תהום קורא, 1976), ולחפש את הציפור העירונית הקטנה שעפה בגינה ושעליה לא הייתה מוכנה לוותר.
אפשר להיזכר בשיר היפה 'שובי לביתך', שגם בו נוכחת 'ציפור אחת'. הנה הוא בלחנו של שם טוב לוי ובביצוע נפלא של שם טוב לוי עצמו ו'האורקסטרה':
בבית מספר 8 גרה פרידל שטרן שהייתה ציירת, מעצבת גרפית וקריקטוריסטית בעלת קו ייחודי. היא עלתה לארץ ב-1936 ורוב חייה גרה בתל אביב.
 |
| דבר השבוע, 16 במאי 1958 |
כמה חבל שהמידע על שנת לידתה שגוי. פרידל נולדה בלייפציג שבגרמניה בשנת 1917 (ולא 1916), ובהעדר תאריך מדויק הרי שסטטיסטית מדובר בתרע"ז (ולא תרע"ח).
בקריקטורה הזו ציירה פרידל את עצמה בחדר עבודתה. הים התיכון נשקף מהחלון.
 |
| עיזבונה של פרידל שטרן שמור במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון (הבלוג של עודד בן יהודה) |
ברחוב של"ג 5 פינת יהואש נמצא בית משפחת קדמן שנבנה בשנת 1930. הבית המקורי נהרס בשנת 1988 (כפי שלמדתי ממכתבה של נעמה זהבי-אילי, נכדתה של גורית קדמן, שמופיע בתגובות למטה) ומאומה ממנו לא נותר.
כאן גרה גורית קדמן (1987-1897), מאמהות ריקודי העם בארץ, ובניסוח השנון של השלט, 'כאן עשתה תנועת ריקודי העם את צעדיה הראשונים'.
גורית קדמן (גרטרוד קאופמן), ילידת לייפציג (כמו השכנה פרידל, שהייתה צעירה ממנה), עלתה לארץ בשנת 1920. סיפורה הוא סיפורם של ריקודי העם בישראל, שהיו חלק בלתי נפרד מההווי והאתוס הציוני והישראלי במשך עשרות שנים, ושלטו ברמה לפחות עד שנות השבעים של המאה הקודמת. מאות ריקודי עם מקוריים נוצרו לצלילי שירי זמר ישראלים, פסטיבלי מחולות ארציים נערכו בקיבוץ דליה, בכפר הנוער בן שמן, בחיפה ובמקומות נוספים, ותרבות ריקודי העם רווחה בכל תנועות הנוער החלוציות, מ'השומר הצעיר' ועד 'בני עקיבא'. גורית קדמן – לצד דמויות כמו רבקה שטורמן, שרה לוי-תנאי ותרצה הודס – הייתה בלי ספק אחת המייסדות של תחום זה, ולפיכך גם קיבלה את פרס ישראל בתרבות המחול (1981). אגב, את השם 'קדמן' היא בחרה משום שהוא מזכיר את הפֹּעַל 'לקדם משהו', לצעוד קדימה...
 |
| גורית קדמן, עם רוקד: תולדות ריקודי העם בישראל, הוצאת שוקן, תשכ"ט |
על הבית ברחוב יהואש נכתב בוויקיפדיה:
בשת 1925 יצאה המשפחה לאוסטריה בשליחות של תנועת 'החלוץ', שם נולדה הבת איילה. בשנת 1926 שבו לתל יוסף. בשנת 1928, בעקבות מינויו של בן זוגה למזכיר מרכז השיכון של ההסתדרות עברו לגור בתל אביב, בה עבדה כמורה למחול ולהתעמלות. בביתם בתל אביב התגוררה משפחת קדמן יחד עם בת זוגו הנוספת של אב המשפחה, שולמית, רופאה במקצועה. השניים נרשמו כ'ידועים בציבור' ונולדה להם בת בשם אבישג. כל המשפחה – הגבר, שתי הנשים וארבעת הילדים – חיו יחדיו בבית אחד כמשפחה גרעינית אחת.
 |
| גורית קדמן (שנייה מימין) וילדי המשפחה (משמאל לימין): רפאל, איילה ואבישג, 1945 (ויקיפדיה) |
ניפרד מגורית קדמן במחרוזת מחולות שיצרה ('עץ הרימון', 'לקוצרים הידד') כפי שנרקדו על ידי חבורת רקדני 'תות שדה' מרמת השרון בפסטיבל כרמיאל, 2009:
מול בית קדמן, בשל"ג 6 פינת יהואש 12, שוכן בית מידות מרשים בממדיו. אין לנו מושג מי גר פה פעם ומה ההיסטוריה של הבניין, ונשמח אם מישהו מהקוראים יאיר את עינינו.
את הסיור נסיים ברחוב רופין, שכאמור חוצה את יהואש, וגם בו שוכנים כמה בתים מעניינים.
ברופין 13 שכנו ביתו ומרפאתו של המנתח ד"ר יצחק שנקר (1948-1889).
 |
| ד"ר יצחק שנקר (ההסתדרות הרפואית בישראל) |
על הקיר שלט חצי רשמי מטעם ארגון 'ישראל זוכרת'.
וברופין 26, ביתו של הסופר והמחזאי אהרן מגד, חתן פרס ישראל לספרות (2003).
