צעדיה הראשונים של זמרת הארץ: 'חושו, אחים, חושו!' (ב)

מאת אליהו הכהן

הפרק הראשון של הרשימה פורסם כאן.

בטרם נשוב לתולדות השיר 'חושו, אחים, חושו', הבה וניזכר באחד הביצועים המרשימים שלו. בערב יום העצמאות תשכ"ג, במלאת שמונים שנה לעלייה הראשונה, נערך בבנייני האומה בירושלים, בהפקת 'קול ישראל', מופע הנוסטלגיה 'אנו נהיה הראשונים: שירי העליות הראשונות'. בין היתר השתתפה במופע מקהלת הילדים על שם צדיקוב ששרה מחרוזת שירי לכת ובהם, כמובן, גם 'חושו'. הנה הקלטה מאותו אירוע:

ג. הדפרון הראשון

יחיאל מיכל פינס

פינס, שבשנת 1881 ייסד את אגודת 'תחיית ישראל' יחד עם ידידו אליעזר בן-יהודה, היה לא רק איש של מעשים אלא גם של מילים. בלשן חובב היה שאהב לחדש מילים עבריות. אנו חייבים לו תודה על מילים כמו מחוג, שעון, חסכון, תרבות, עגבנייה ועוד. 

לאחר שסיים את כתיבת השיר החדש טרח פינס והדפיס את השיר בדפרון זעיר-מידות, שכותרתו הייתה 'שיר המעלות לבני ביל"ו בשובם ציונה'. הוא לא חתם בשמו – אולי מיראת החרדים הקנאים בירושלים – אלא בשם העט 'פלמוני'. הדפרון לא נרשם בשום קטלוג או ביבליוגרפיה (כגון זו של שושנה הלוי, 'ספרי ירושלים הראשונים'), והוא כמעט ונעלם מן העולם. מצאתי אותו לפני כחמישים שנה באוספי הארכיון הציוני המרכזי בירושלים, אך תמימות הייתה בי אז וצילמתי רק את עמוד השער ואת שני הבתים הראשונים. את הבתים האחרים העתקתי בכתב ידי. לימים חזרתי לארכיון וחיפשתי שוב את הדפרון – אך הוא כבר נעלם ואיננו.

למיטב ידיעתי אין עותק נוסף של הדפרון בשום ספרייה או ארכיון, ואם יש לקוראים מידע משלים כמובן שנשמח לפרסמו.

שער הדפרון שיר המעלות לבני ביל"ו בשובם ציונה, ירושלים תרמ"ג (1883)

בשם השגור לכאורה 'שיר המעלות', שאותו בחר פינס לדפרון, יש רמיזה כפולה: גם אזכור עלייתם של שבי ציון בימי עזרא ונחמיה, כנאמר בפסוק המפורסם: 'שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן' (תהלים, קכז 1) וגם רמז לשם האגודה 'יְסֻד הַמַּעֲלָה' (על פי עזרא, ז 9), שהקימה את ראשון לציון. 

שני הבתים הראשונים בהדפסה הראשונה 

פינס הדפיס את הדפרון במהדורה מצומצמת של כמה עשרות עותקים בלבד, שכנראה נועדו לחלוקה בין אנשי ביל"ו. כמוטו בפתח השיר החדש הוא בחר פסוק מספר זכריה: 'הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם יְהוָה' (ב 10), שהתפרש על ידי רש"י שם במילים האלה: 

'הוי הוי' – אין 'הוי' אלא לשון הכרזה והזעקת קיבוץ ... 

'ונוסו מארץ' – צאו גלויות עמי מתוך בבל ואשור.

השיר כולו נדפס על דף אחד, שנועד להיות מקופל קפלים אחדים כדי לשוות לו צורה של שירון רב-דפים. שימו נא לב, כי כותרתו המקורית של השיר הייתה 'בית יעקב לכו ונלכה', רק מאוחר יותר קיבל השיר את השם 'חושו אחים חושו', על שם שורתו הראשונה.

הטקסט המלא של ארבעה עשר בתי השיר מעולם לא הופיע מאז בשירוני הזמר העברי; לכל היותר נדפסו שבעת הבתים הראשונים. על כן הוא מובא בזה בשלמותו ובניקוד. 

בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה

הוֹי הוֹי, וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן אָמַר ה' (זכריה, ב', י')  

חוּשׁוּ, אַחִים, חוּשׁוּ                          לֹא לָנוּ הַמְּנוּחָה!   

נָרִימָה פְעָמֵינוּ –                             לֹא לָנוּ הַמַּרְגּוֹעַ!                             
טוּשׂוּ, אַחִים, טוּשׂוּ,                         בָּאֶרֶץ הַקְּרוּחָה
אֶל אֶרֶץ הוֹרָתֵנוּ!                             מִשִּׁלְטוֹן הָאֶזְרוֹעַ...

...חוּשׁוּ, אַחִים

רֵעַי הֵן בִּי יְהַתֵּלוּ:                          אַל נָא פְתָאִים תִּתְלוֹצָצוּ!
מַה לְּךָ אֶרֶץ מוֹרָשָׁה?                     אַל נָא בָנִים שְׁוֹכְחֵי אֵם
שָׁמָּה הֵן אִיִּים יֵילִילוּ –                    פֶּן בָּכֶם, אוֹי, יִפְרֹצוּ
תּוּר לְךָ אֶרֶץ חֲדָשָׁה!                      צוֹרְרֵינוּ, צוֹרְרֵי שֵׁם...

לֹא לָנוּ הִתְעָרֵב!                           אִמִּי הִיא אַךְ בִּי מַפְצֶרֶת:

לֹא לָנוּ הִתְבּוֹלֵל                           אָנָּא בְנִי, אַל תַּשְׁלִיכֵנִי!

בֵּינוֹת זְאֵבֵי עֶרֶב                          בִּלְתְּךָ אֲנִי, הוֹי, נִשְׁאֶרֶת

תּוֹכְכֵי גּוֹי מִשְׁתּוֹלֵל.                       אֻמְלָלָה, מִי יִתְמְכֵנִי?

אַל נָא אִמִּי הַיְּקָרָה,                      אֵל אֶחָד דִּגְלֵנוּ,

אַל נָא בִּי תִּפְצֹרִי!                        בִּימִינֵנוּ תּוֹרַת חַיִּים.
אֵל יַחֲלִיצֵךְ מִכָּל צָרָה –                 נָרִימָה נָא רַגְלֵינוּ –
אוֹתִי נָא אַל תַּעֲצֹרִי!                     נַעֲלֶה נָא יְרוּשָׁלַיִם.

אַךְ כַּלָּתִי לֹא בִּי גּוֹעֶרֶת,                הִנֵּה אֵלֶיךָ תּוֹאֶבֶת

בְּלִבִּי תַּזִּיל אֹמֶץ רוּחַ:                  שָׁם אֲהוּבָתְךָ הַשְּׁנִיָּה,

'שְׁכָחֵנִי, דּוֹד!', לִי אוֹמֶרֶת,             גַּם אֲנִי אוֹתָהּ אוֹהֶבֶת –

'בְּרַח לְךָ, עַד שֶׁהַיּוֹם יָפוּחַ'.           בַּת עַמִּי שָׁם הָעֲנִיָּה.

אֵלֶיהָ, לִזְרוֹעוֹתֶיהָ,                      הֵן שָׁמָּה עֵבֶר לַגַּלִּים,

מַהֲרוּ אַחִים מַהֵרוּ.                     הָעֲנוּגָה הִיא יוֹשֶׁבֶת.

מְחוּ דִּמְעָה מֵעֵינֶיהָ,                    פָּנֶיהָ, הָהּ, מַה דַּלִּים,

מִיגוֹן רוּחָהּ טַהֵרוּ!                      עֵינֶיהָ אֵשׁ צוֹרֶבֶת!

נָפְשָׁהּ אַךְ עוֹרֶגֶת,                       שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה

עֵינָה אַךְ בִּי צוֹפִיָּה.                     אֶל עִירֵנוּ הַחֲמוּדָה

הֲבָנֶיהָ הִיא נוֹהֶגֶת                      כְּעַל כַּנְפֵי יוֹנָה

שָׁמָּה שָׁמָּה, הָאֳנִיָּה?                   נַעֲלֶה הָרֵי יְהוּדָה! 

ד. בין 'חוּשׁוּ' ל'טוּשׁוּ': משהו על מילות השיר


שירו של פינס רווי ברמזים מקראיים שלא נוכל כמובן לעמוד על כולם, אך העמקה בהם עשויה לסייע להבנה טובה יותר של השיר. סימן השאלה
העבה ביותר הוצב על המילה המוזרה 'טושו' שבשורה השלישית.

כזכור, שירנו נדפס לראשונה ללא ניקוד. ההדפסה המנוקדת הראשונה ראתה אור רק בשנת תרנ"ו (1895), בשירון שירי עם ציון, שערך הביל"ויי מנשה מאירוביץ. השירון ראה אור בדפוסו הירושלמי של א"מ לונץ, ובו נוקד הפועל 'טושו' בשין ימנית. 

שירון נדיר זה התגלגל לידי באקראי לפני למעלה מחמישים שנים בדוכן של ספרים משומשים. לימים התברר לי שאני מחזיק, ככל הנראה, את העותק היחיד בעולם ששרד ממנו...

ההדפסה המנוקדת הראשונה של 'חושו, אחים, חושו!' 
(מנשה מאירוביץ, שירי עם ציון, ירושלים תרנ"ו, עמ' מה-מח; אוסף אליהו הכהן)

כשנשאלו מורים לדורותיהם מה פירוש המילה 'טוּשׁוּ', הם נהגו להשיב, ללא כל ביסוס, כי זו מילה נרדפת ל'חושו', כלומר 'מהרו'. בהרצאה בפני כנס מורים ארצי שנערך בשנות השמונים, הצבעתי לראשונה על כך שכוונתו של פינס הייתה ל'טוּשׂוּ', בשין שמאלית, כלומר: טוּסוּ. הוא התכוון להטיס עולים ארצה עוד לפני שהומצא המטוס, אולי על כנפי נשרים, וזאת בהסתמך על הפסוק התנ"כי 'כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל' (איוב, ט 26). מאז שמעתי הצעות פירוש נוספות ל'טושו', אך דומני שאף אחת מהן אינה משכנעת. השימוש ב'טושׂוׂׂ' בשירה העברית נמשך גם אצל גדולי משוררינו. כך למשל כתב ח"נ ביאליק בשירו 'זֹהַר' (1901): 'קַלּוֹתִי, זַכּוֹתִי, כְּנַף אוֹר תִּשָּׂאֵנִי, / נָטוּשָׂה, הַזַּכִּים, אֲחִיכֶם הִנֵּנִי! / לַכִּכָּר, לַכִּכָּר נָשׁוּטָה, נָפֹזָּה!'; ואילו אצל שאול טשרניחובסקי מצאנו עדות מעניינת להופעה משותפת של הצירוף 'חושו וטושו', באידיליה 'חתונתה של אֶלְקָה' (אודסה, 1920): 'הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת אַךְ הֵנָּה טָשׁוּ וְחָשּׁו מִבַּיִת אֶל בַּיִת, אִשָּׁה לִרְעוּתָהּ' (התקופה, יד-טו, טבת תרפ"ב, עמ' 477). אפשר להניח שלפחות טשרניחובסקי הושפע במישרין משירו של פינס.

ועוד כדאי להעיר גם על המשך שורה זו: 'אֶל אֶרֶץ הוֹרָתֵנוּ', שהשתבשה ברבות הימים ל'אל ארץ אבותינו'. צירוף זה חדר גם לכל הביצועים המושרים (כולל זה של חבורת 'רננים' שהובא למעלה), אף שהוא זר לנוסח המקורי של השיר ולהעתקותיו בכל השירונים הראשונים. אני משער שהייתה כאן השפעה סמויה של 'לארץ אבותינו', שם ספרו של זלמן דוד לֵבוֹנְטין, ממייסדי ראשון לציון וממייסדי בנק אנגלו-פלשתינה (לימים בנק לאומי), שראה אור לראשונה בוורשה בשנת תרמ"ה (1885) ואחר כך בעוד כמה מהדורות.

את המשפט 'לא לנו המנוחה לא לנו המרגוע', שבבית השני, שאל פינס על דרך ההיפוך מנבואת ישעיהו, שבספרו נכתב: 'אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם: זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה, וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ' (כח 12). פינס, בניגוד לנכתב בפסוק זה, סבר כמו הנביא מיכה (ב 10), שבספרו נכתב: 'קוּמוּ וּלְכוּ כִּי לֹא זֹאת הַמְּנוּחָה'. ומעניין שגם המשורר שמעון פרוג שיבץ הפניה לפסוק ממיכה במוטו לשירו הציוני 'מנגינה עברית', שנכתב ברוסית ב-1882, שנה קודם לכן.

כאן המקום להבהיר כי גם המשכו של הבית השני – 'בָּאֶרֶץ הַקְּרוּחָה מִשִּׁלְטוֹן הָאֶזְרוֹעַ' – זכה לפרשנות שגויה. פינס לא התכוון לארץ ישראל השוממה מאין יושב, כי אם לרוסיה, שעם הגירת היהודים ממנה, בעקבות הפוגרומים ('שלטון האזרוע') דמתה לרעמה ששערותיה נתלשו אחת אחת והפכה לקרוחה. המילה הייחודית 'אזרוע' לקוחה מפסוק בספר ירמיהו, לב 21: 'וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל'.

יש לזכור כי פינס כתב את השיר שנתיים בלבד לאחר ההתנקשות בחייו של הצאר אלכסנדר השני (13 במארס 1881), שבעקבותיה השתנה מצב היהודים ברוסיה באופן דרמטי לרעה והחל גל פרעות ('הסופות בנגב'). בשירו נקט פינס עמדה ברורה במחלוקת שסערה אז בקרב יהודי מזרח אירופה: ארץ ישראל או אמריקה – לאן להגר? הרוב המוחלט של כשניים וחצי מיליון יהודים שעזבו את רוסיה הגיע לארצות הברית והתיישב בה, ורק קילוח דקיק, שמנה אלפים בודדים, עלה לארץ ישראל בימי העלייה הראשונה והשנייה. 

בבית השלישי של השיר הציג פינס את שתי החלופות – 'ארץ מורשה' או 'ארץ חדשה'. 'רֵעַי בי יהתלו', כתב פינס (על פי הפסוק בירמיהו, ט 4:  'וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ'), על בחירתו ב'ארץ הורתנו', אך הם 'פתאים', 'בנים שוכחי אם'. לדעתו, על הבנים שאינם מוכנים לשכוח את הוריהם הזקנים מוטלת החובה לעלות אל 'הרי יהודה', אל 'עירנו החמודה' (ירושלים), והוא חותם בצירוף 'שאו נס ציונה', שבתוך שנים מעטות יהפוך גם לשם של מושבה ושמה נס ציונה וגם לסיסמה מושרת ('שאו ציונה נס ודגל'). 

המושבה גדרה, 1898 (ישעיהו רפאלוביץ, מראה ארץ ישראל והמושבות, 1899)

בפרק האחרון:
ה. איך שיר נפוץ?
ו. גרסאות אודסה ולבוב
ז. משהו על יחיאל מיכל פינס