יום שישי, 28 באוקטובר 2022

הכתובת הייתה על השיר (א): מרפסת ודלתיים

לא הרבה כתובות מפורשות נרשמו באוצר שירי הזמר שלנו. שמות ערים והרים, יישובים, עמקים ונחלים, קיבוצים ומושבות  בוודאי ובוודאי, בין איילת ומטולה, מעזה עד חניתה ומבית אלפא עד נהלל; רחובות עירוניים ומספרי בתים  מעט מאוד.

נצא אפוא לסיור כתובות, חצי אמיתי-חצי מדומין, בכמה שירים כאלה.

א. 'דיזנגוף שמונים, קומה שנייה משמאל'

בשנת 1935 כתב נתן אלתרמן את 'רומאנס על הספסל', שמוכר יותר בשם 'רינה', עבור תיאטרון 'המטאטא'. אלתרמן התאים את המילים למנגינה רוסית נלבבת שהלחין איסאק דונאייבסקי לשיר 'סֶרְצֶה' (Сердце; הלֵב). זה היה שיר הנושא שליווה את הסרט הרוסי 'החבריה העליזה' (1934), שנחשב עד היום לאחד הסרטים הקלאסיים של העידן הסובייטי. 

הנה הסרצה המקורי בפיו של הזמר הנערץ לאוניד אטיוסוב (שנולד עם השם היהודי למהדרין לייזר וייסביין):

  

השיר הסאטירי של אלתרמן לא קשור לסרט בכלל. הוא מתאר חיזור קצת גולמני, שמתנהל על ספסל שדרה בתל אביב, בין דון-ז'ואן מקומי לבין נערה ושמה רינה, שכתובתה היא דיזנגוף 80 קומה שנייה משמאל...

מָחָר, אִם לֹא אֶהְיֶה כּוֹעֶסֶת,

תִּגַּשׁ אֵלַי, זֶה קְצָת בַּחוֹל...

אֶצְלִי יֵשׁ חֶדֶר וּמִרְפֶּסֶת,

דִּיזֶנְגּוֹף שְׁמוֹנִים,

קוֹמָה שְׁנִיָּה מִשְּׂמֹאל.

השיר, שזכה להצלחה גדולה, חזר והושמע במופע הנוסטלגי 'תל אביב הקטנה' (1959), ומאז הוא מזוהה עם הדואט הנהדר שבין יוסי בנאי ליונה עטרי:

  

85 שנים עברו מאז כתב אלתרמן את השיר והושיב את רינה בדיזנגוף 80. האם הבניין המקורי עוד עומד? 

ובכן, לא רק שהוא עומד  אומנם נטוש ומגודר  אלא שלפני כמה שבועות, ממש לידו, חזר בית זה לחדשות. בסמטה שמפרידה בין בית מספר 80 לבית מספר 78, תלה את עצמו מחבל פלסטיני מקלקיליה, כנראה חולה נפש, שיום קודם לכן (20 בספטמבר 2022) רצח בדם קר אישה מבוגרת בחולון. 

השביל שבו נמצאה תלויה גופתו של הרוצח (צילום: איתמר לויתן)

ביקשתי מאיתמר לויתן שיצלם את מה שנשאר מן הבית בדיזנגוף 80.

הכניסה לחדר המדרגות
דִּיזֶנְגּוֹף שְׁמוֹנִים
קוֹמָה שְׁנִיָּה מִשְּׂמֹאל
אֶצְלִי יֵשׁ חֶדֶר וּמִרְפֶּסֶת (המרפסת האמצעית היא של רינה)


ב. 'הגליל מספר שניים, קומה ראשונה מימין'

לאלתרמן הייתה כנראה חיבה לכתובות, וכך בשירו 'צריך לצלצל פעמיים', שנכתב בשנת 1939, נרשמה כתובת מפורסמת אחרת: 

כתובתי  הגליל מספר שניים, / קומה ראשונה מימין.

  

אם בדיזנגוף 80 בחר אלתרמן בקומה שנייה משמאל, בשיר זה הוא הלך על קומה ראשונה מימין...

תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת,
הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם.
אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת
כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם.

הוֹ, כַּמָּה צָחַקְנוּ אֵי-פַּעַם,
רֹאשִׁי הַמְּתֻלְתָּל כֹּה הִזְהִיב,
הָיָה לַיָּמִים אֵיזֶה טַעַם
שֶׁל עַץ תַּפּוּחִים בָּאָבִיב.

אָמַרְתִּי: 'תָּבוֹא בֵּין-עַרְבַּיִם            אָמַרְתִּי: 'כְּתָבְתִּי הִיא עֲדַיִן
אוֹתִי לְטִיוּל לְהַזְמִין                     כְּקֹדֶם, תִּגַּשׁ לִפְעָמִים.
כְּתָבְתִּי  הַגָּלִיל מִסְפָּר שְׁנַיִם,        צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם
קוֹמָה רִאשׁוֹנָה מִיָּמִין'.                 קוֹמָה רִאשׁוֹנָה מִיָּמִין'.

צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם,
צָרִיךְ לְחַכּוֹת רֶגַע קָט,
וְאָז נִפְתָּחוֹת הַדְּלָתַיִם
וְאָז נִפְגָּשִׁים בְּמַבָּט.
צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם,
לָבוֹא וְלוֹמַר: 'עֶרֶב טוֹב,
נִכְנַסְתִּי אֵלַיִךְ בֵּינְתַיִם
כֵּיוָן שֶׁעָבַרְתִּי בָּרְחוֹב'.

וְכָךְ, עַד שֶׁבָּא אוֹתוֹ עֶרֶב,
שָׁטְפוּ מִדְרָכוֹת רוֹעֲשׁוֹת.
דְּבָרֶיךָ הִכּוּנִי כַּחֶרֶב,
דְּבָרֶיךָ עִנּוּנִי כַּשּׁוֹט.

שָׁתַקְתִּי, דָּבָר לֹא יָדַעְתִּי,
יָדַעְתִּי, רַק לֹא, לֹא נָכוֹן.
נִפְרַדְנוּ... לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי
בַּפֶּתַח צִלְצוּל פַּעֲמוֹן –

לְרֶגַע אֵחַרְתִּי לִפְתֹּחַ,
קָפָאתִי בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר.
מַדּוּעַ מִהַרְתָּ לִבְרֹחַ?
מַדּוּעַ מִהַרְתָּ, אֱמֹר!

צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם...

תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת,
הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם.
אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת
כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם.

אִם פַּעַם יִהְיֶה וְתָבוֹאָה
שֵׁנִית פֹּה בָּרְחוֹב לַעֲבֹר,
תִּזְכֹּר כִּי בַּחֶדֶר מַרְגּוֹעַ
תִּזְכֹּר כִּי דּוֹלֵק בּוֹ הָאוֹר.

תָּבוֹא, כָּךְ פָּשׁוּט כְּמוֹ נַעַר,
דָּבָר לֹא צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ.
הֶסְבֵּר לֹא נָחוּץ וְלֹא צַעַר,
סְלִיחָה לֹא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ.

צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם...

(נתן אלתרמן, פזמונים ושירי זמר, ב, הקיבוץ המאוחד, תשל"ט, עמ' 263-261; צריך לצלצל פעמיים, הקיבוץ המאוחד, 2002, עמ' 21-18)

על שינויי הנוסח של השיר, שבמקורו לא כלל את שם הרחוב, ראו ברשימתה של גילה פלם, 'מדוע לכל הרוחות צריך לצלצל פעמיים?', הספרנים: בלוג  הספרייה הלאומית, 10 ביוני 2018. 

אחת מטיוטות השיר 'צריך לצלצל פעמיים' (ארכיון משה וילנסקי, הספרייה הלאומית)

האם יש רחוב ושמו הגליל, ואם כן היכן הוא? 

ובכן, היה גם היה רחוב כזה, אך בשנת 1941 החליטו פרנסי העירייה לשנות את שמו ולקרוא לו מכאן ואילך על שמו של הסופר אברהם מאפו (הארץ, 9 בדצמבר 1941, עמ' 3).

הבוקר, 9 בדצמבר 1941

מה שהיה פעם רחוב הגליל 2 הוא היום רחוב מאפו 18 (פינת רחוב בן יהודה) ותחת מספר זה חוסות שתי כניסות: בבית הפינתי (מס' 18) גר גם הצייר יוסף זריצקי, ושלט זיכרון נמצא היום על חזית הבניין. חוקר האמנות גדעון עפרת, העיר על כך ברשימה שפרסם בבלוגו ('מה עשה אלתרמן אצל זריצקי? הערה קצרה', המחסן של גדעון עפרת, 1 באוקטובר 2015), ולא שכח לציין נתון מעניין אף יותר, שעליו למד לדבריו מפי דן לאור: זו גם הייתה כתובת מגוריו של אלתרמן עצמו למן שנת 1935! אך זו ככל הנראה טעות, כי לאור עצמו קבע בספרו כי אלתרמן גר בדירת מרתף ברחוב הגליל 9 (דן לאור, אלתרמן: ביוגרפיה, עם עובד, תשע"ד, עמ' 153).

אז לאן הוא אמור להגיע, המאהב המסתורי והמתנכר? היכן הוא הגליל מספר 2? 

מצד אחד, מאפו 18 הוא בניין סתמי ללא ייחוד ארכיטקטוני כלשהו. לעומתו, הבית שבכניסה הצמודה, שמסומן היום כמאפו 18א, מתאים הרבה יותר לתל אביב של שנות השלושים ולבית שאלתרמן ירצה לשכן בו נערה מאוהבת ש'תופרת ותופרת'; מצד שני, לבית המזוהה כ-18א אין קומה מימין או משמאל, כי בכל קומה יש דירה אחת בלבד, אז דווקא מס' 18 מתאים יותר...

מאפו 18 (מימין) ו-18א (צילומים: איתמר לויתן)

ומדוע צריך לצלצל פעמיים?

בשנות השלושים והארבעים נהגו בעלי דירות רבים בתל אביב להשכיר חדר בתוך ביתם, והמנהג המקובל היה שאורח שמגיע לבעלי הבית מצלצל פעם אחת, בעוד שאורח שמגיע לדייר המשנה, כלומר למי ששכר את החדר  מצלצל פעמיים. 

כתובתי  הגליל מספר שניים / קומה ראשונה מימין
הכניסה לחדר המדרגות, מאפו 18א

המזכרת הפיזית האחרונה לקיומו של רחוב הגליל היא בית מרקחת 'הגליל' ברחוב בן יהודה 80, שנוסד בשנת 1935 וממשיך לפעול עד היום.

בית מרקחת 'הגליל', רחוב בן יהודה 80

בחלקים הבאים:

  • רחוב העוגן 6
  • רחוב האגס 1

יום שלישי, 25 באוקטובר 2022

צוקרמן יצחק – משורר ישראלי

טמטום? רשלנות? חיפוף? – הכל נכון.

קוראי הבלוג כבר מכירים מזה שנים את המדור 'סיפורי רחובות', שמביא כמעט בכל חודש מבחר משעשע ומביך של מוזרויות, טעויות וגילויי בּוּרוּת מכל רחבי הארץ.

אבל אודה ואבוש, כי השילוט הבא הוא משיאי השיאים במובן ההפוך של המילים, אולי מתחתיות השפל.

– 'האם שמעת על משורר ישראלי ושמו יצחק צוקרמן שרחוב בפתח תקווה נקרא על שמו?', שאל אותי ד"ר אבישי טייכר.

כמובן שלא שמעתי עליו, ואיך אשמע על משורר שמעולם לא היה קיים.

טייכר התעקש שיש רחוב כזה ושלח לי את התמונה.

צילום: אבישי טייכר

לא זו אף זו, אלא שברחוב יצחק צוקרמן (כך! ולא צוקרמן יצחק) הציבה העירייה שלט לזכרו של האיש – חלק ממיזם מבורך ששמו 'רחובות מעידים' – וממנו עולה כי מדובר בלא אחר מאשר אַנְטֶק צוקרמן, ממנהיגי מרד גטו ורשה וממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות.

אנטק צוקרמן מעיד במשפט אייכמן, מאי 1961 (ויקימדיה)

איך הוענק שמו הנערץ של אנטק ל'משורר ישראלי' אנונימי, שגם שנות חייו אינן מתאימות לשנות חייו של צוקרמן (1981-1915)?

ניסיתי לשחזר את גלגולי הטעות. הכנסתי למנוע החיפוש של גוגל את השנים 1995-1943, וקיוויתי לעלות על עקבותיו של אותו משורר. חיפושיי העלו חרס. ואז עלה בדעתי להסתכל על המפה.

באזור שבו נמצא רחוב צוקרמן אין סדר ואין שיטה. ערבוב אקלקטי של שמות אישים ומושגים מכל מיני מקומות והקשרים, מהם כאלה שלא שמעתי את שמם מעודי: עמנואל לוינס, שלמה קפלנסקי, ימין שושן, חנה טרגר, הגפן, זמירות...


וכשהתמקדתי ברחוב צוקרמן ראיתי שהוא יוצא מרחוב גדול הרבה יותר – רחוב דוד אבידן.


הופה, הנה הוא המשורר הישראלי!

אלא שהסמטוכה לא נגמרת כאן.

שנות חייו של דוד אבידן – שאגב, מעולם לא גר בפתח תקווה – הן 1995-1934, ולא 1943.

המשורר הישראלי דוד אבידן (1995-1934)

לאחר התכתבותנו נסע טייכר שוב לאזור 'הפיגוע', ואימת את השערתי. בשלט אחד נמצאות השורות שנדדו לצוקרמן, כולל שנת הולדתו השגויה של אבידן:


בשלט השני, יש הגדרה מחודשת של אבידן ותוקנה שנת הולדתו:

– מי אחראי לאיוולת המזעזעת הזו? שואל אבישי טייכר, ומקווה כי מישהו מפקידי עיריית פתח תקווה ייתן לבו לטעות זו ויתקנה במהירות.

*

סיפור דומה הבאתי לפני שמונה שנים מבאר שבע ('צביה המלכה מבאר שבע', 13 ביולי 2014), שם נדדו שנות חייו של המתמטיקאי פרופסור שמשון עמיצור אל השילוט ברחוב צביה המלכה.

תהיתי אם מאז התפרסם דבר השיבוש נעשה משהו, ולשמחתי אפשר לשבח את עיריית באר שבע. השלט תוקן והיום הוא חדש ונוצץ כראוי למלכה שנולדה כאן לפני כשלושת אלפים שנה.

צילום: יעל בר


יום שישי, 21 באוקטובר 2022

צאן קודשים: מוצאי שמחת תורה בחסידות בֶּלְז

כתב וצילם דנצ'וּ ארנון

'צאן קודשים' הוא אחד מכינויי החיבה של העם היהודי. מקור הביטוי הוא בספר יחזקאל: 'כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה' (לו 38). בקהלות ישראל במזרח אירופה היה נהוג, בשבוע שלפני ראש השנה, שהשמש היה מקיש על חלונות הבתים השכם בבוקר ומעורר את הישֵׁנים לתפילת הסליחות במילים 'ישראל צאן קודשים, קומו לעבודת הבורא'. גם בפיוט הידוע 'אֹם אני חוֹמָה', שנכתב על ידי אלעזר הקליר בתקופה הביזנטית, נאמר: 'צֹאן קָדָשִׁים / קְהִלּוֹת יַעֲקֹב / רְשׁוּמִים בִּשְׁמֶךָ / שׁוֹאֲגִים הוֹשַׁע נָא'.

הרועה הוא הקב"ה, ועם ישראל הוא צֹאנו, וכפי שהרועה דואג לבני הצאן השייכים לו, כך הקב"ה דואג לעמו. צאן קודשים הפך גם כינוי לילדי ישראל התמים והתמימים, שעדיין לא חטאו כמו הגדולים.

הפולקלוריסט יום-טוב לוינסקי כתב: 

מנהג היה בעדות אשכנז, שכשהתכנסו ילדים רבים, בימי חג כמו בשמחת תורה, נהגו לכבדם בממתקים ופירות, אולם לפני זה קרא אחד הגבאים: 'צאן קדשים!', וכל הילדים ענו בפעייה: מֶה-מֶה! (אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות, דביר, תש"ל, עמ' 620)

מנהג זה השתמר בקרב חסידי בלז ותיעדתי אותו השבוע, בצאת החג. 

בחצר החסידית של בֶּלז נהוג מימים ימימה שבמוצאי שמחת תורה מתחפש אחד המלמדים לרועה. ילדי החסידות הולכים אחריו בטור ארוך ועוברים על פני האדמו"ר, שבאותו זמן עורך את טיש שמחת תורה (הטיש הוא הטקס שבו עורך הרבי סעודה בפני קהל חסידיו). בחסידות בלז מקובל שאין החג מסתיים קודם שהאדמו"ר עורך את טקס ההבדלה ומבדיל בין קודש לחול, ואת זאת הוא עושה רק בסיום הטיש. במילים אחרות: החג הבלזאי נמשך הרבה אחרי רדת החשכה ומסתיים בסביבות 11:00 בלילה. את הטיש עצמו לא יכולתי לצלם, ולפיכך צילמתי רק מחוץ לאולם.

לקראת הטיש הביאו לאדמו"ר חלה ודג שהוכנו במטבח 'חברת הכנסת אורחים', שתחת חסותה סועדים יחדיו החסידים שהגיעו לירושלים לחגוג יחד עם הרבי. הגשת החלה והדג לאדמו"ר נקראת 'כיבוד', ומתכבדים בכך הבחורים והאברכים שפעלו בהתנדבות להכנת הסעודות לאורחים. הרבי טועם מעט ומעביר לקהל הנאספים את ה'שיריים'.

במבנה העצום של בית הכנסת ובית המדרש של בלז, בלבה של השכונה הנקראת קריית בעלז, יש מבוך של חדרים, אולמות, מדרגות ומסדרונות. טור ארוך של ילדים (רק בנים, כמובן) התפתל בין החדרים והמסדרונות, עד אשר הופיע ר' נתן, אשר כבר תשע שנים משמש בתפקיד הרועה. הוא מוליך את הטור לחדר הטישים ושם עוברים הילדים על פני האדמו"ר. כשהילדים מסיימים את צעדתם הם יורדים למרתף בית הכנסת וכל אחד מהם מקבל חבילת ממתקים.

כשהכל הסתיים הוליך ר' נתן את הילדים היותר גדולים החוצה, אל רחבת המדרגות. שם עמד בראש המדרגות והילדים התקהלו ברחבה שמתחתיו. 'הרועה' עודד אותם לשיר שירי חסידים, והילדים שרו וקפצו בהתלהבות כמו אבותיהם. בין שיר לשיר השליך הרועה לעברם ממתקים, וגם כמה תפוחים, והילדים ניסו לתפוס אותם במעופם. המון ממתקים אוכלים ילדי החסידים בשמחת תורה...

__________________________________________

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי ומורה דרך. roshyarok@barak.net.il

יום רביעי, 19 באוקטובר 2022

בורא מיני מזונות: תיקון עולם, קווקר פח, חומוס, אספרגוס, טוסט ילדים

א. מה נאה סל זה

מה נאה לשבח סל זה של חברה בשם 'חקלייתא: חקלאות ישראלית מיטיבה'. 

ברוח ההטפה לקיימוּת ולתיקון עולם הדפיסו אנשי החברה על הסל ציטוט רלוונטי מן המקורות: 'תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי'. 

עם טיפה מאמץ היו יכולים להגיה כהלכה את הניקוד: תֵּן דעתך (ולא תַן). 

צילום: אבישי ליוביץ'

ב. קווקר פח

צילום: נעמה שמואלי

במרכול 'זול בשכונה' אפשר למצוא מציאות. זה אולי זול, אבל גם קצת שכונה... 

ועל כל פנים, חוסר מוּדעות קיצוני למשמעות המילה 'פח' בלשון הדיבור היומיומית.

ג. חומוס לחומוס יביע אומר

מה יש להגיד על הפיוטיות של חברת 'סנפרוסט'?

צילום: טובה הרצל

ד. אספרגוס מנוקד

צילום: טובה הרצל

אז איך אתם קוראים לאספרגוס שלכם  אספרגוּס או אספרגוֹס?

מחקר קצר גילה לי ש-Asparagus זה בלטינית (ובאנגלית), ואילו Asparagos זה ביוונית ואצל יוכי.

בעברית כנראה צריך לומר אַסְפָּרָג.

ה. טוסט ילדים ופסטה ילדים

התפריט של בית הקפה 'ארקפה' בשדרות ממילא בירושלים הוא חלבי, אבל רגע  טוסט ילדים זה לא בשרי?

צילום: טובה הרצל

ועוד באותו עניין, מתברר שילדים זה בכלל להיט קולינרי ומצרך מבוקש.

הנה למשל פסטה ילדים:

מעניין שחוץ מן המילה 'ילדים' (בסדר, גם 'תה נענע'), לכל המנות שהוזמנו יש שמות לועזיים מפוארים ומסולסלים.

יום שישי, 14 באוקטובר 2022

יפים הלילות בכנען: מי הייתה רחל היפה?

'יעקב נפגש עם רחל', ציור של ויליאם דייס (Dyce), 1853 (ויקימדיה)

מאת אליהו הכהן 

שמועה עקשנית הילכה בארץ בימי העלייה השנייה, על נערה יפת תואר המשוטטת בעמק ובגליל, כובשת לבבות ומטריפה את הדמיונות. נערה זו היא אחת הדמויות העלומות ביותר בפולקלור הארץ-ישראלי של תקופת היישוב והמדינה שבדרך. שמה המלא מעולם לא נחשף, אך סיפורים ואגדות נקשרו בשמה. בשירי התקופה היא כונתה 'רחל היפה'.

איש לא ידע היכן היא מתגוררת. פעם נראתה בראש פינה, פעם במסחה, ולפעמים על גדות הכנרת. צעירי הגליל היו מאוהבים בה עד מעל לראש, וכל אחד ואחד מהם היה בטוח שהיא אוהבת אותו, ורק אותו.

את השיר הראשון המזכיר את רחל, 'כל בחורי הגליל', שמעתי והקלטתי בשנת 1974 מפי מרדכי (מוטיה) ברוורמן (1979-1892), קרוב משפחתו של אברהם שלונסקי, שהיה מלוחמי הגדוד העברי ואף השתתף בקרב תל חי (1920). מוטיה זכר היטב את הבית הראשון של השיר: 

כל בחורי הגליל אהבו את רחל / ורחל, רחל שלי, אהבה רק אותי.

לדבריו, בחוות ובקומונות של אותה תקופה שרו נוסח שונה במקצת:

כל בחורי הגליל אהבו את רחל / ורחל, רחל שלי, אהבה גם אותי.

מוטיה ברוורמן (מתראיין בתכנית 'שרתי לך ארצי', 1975)

מפי ברוורמן הקלטתי את שני הנוסחים של הבית הראשון של השיר.

ביישובי הגליל העליון שיחרו רבים לפתחה וביקשו את קרבתה, אך היא חמקה ונעלמה. היו שניסו, לשווא, להזמינה אליהם לסוכת השומרים כדי להתעלס עמה באהבים, כפי שאנו למדים מהשיר 'יפים הלילות בכנען('הַשֶּׁלֶג עַל הַר חֶרְמוֹן הוֹלֵךְ וְנָמֵס, בּוֹאִי אֵלַי, רָחֵל שֶׁלִּי, בּוֹאִי וְנִתְעַלֵּס'), אך היא דילגה מהם והלאה והמשיכה להישאר בלתי מושגת.

במושבות הגליל לא חדלו להתעניין בזהותה של רחל הנחשקת ותהו מי היא? מה שהגביר את החידה בקרב מביני דבר הייתה העובדה, שמחבר השיר, המשורר יצחק קצנלסון (1944-1886), לא הזכיר כלל שם זה. כפי שנראה בהמשך, שמה של רחל שורבב לתוך 'יפים הלילות בכנען' על ידי מאן דהוא אחר. 

יצחק קצנלסון (ויקיפדיה)

היו שהפליגו לימי קדם והזכירו את רחל אמנו מכאן, ואת רחל בתו של כלבא שבוע ואהבת חייו של רבי עקיבא, מכאן. השערה רווחת אחרת הייתה, שהדמות המסתתרת מאחורי כל הסיפורים והאגדות היא המשוררת רחל. אך מכריה ומחזריה הרבים של רחל בלובשטיין (1931-1890), המשוררת מחוות העלמות השוכנת על גבעה ליד הכנרת, הכחישו טענה זו. על כך גם העידו אהובה הנודע זלמן רובשוב (לימים שזר), האיכר הצעיר נקדימון אלטשולר, שהיה כנראה ראשון מחזריה במושבה רחובות, ונח נפתולסקי ידידה הקרוב מקבוצת כנרת. 

רחל בלובשטיין, היא 'רחל המשוררת', 1923 (ויקיפדיה)

היו שנקבו בשמותיהן של רחל כצנלסון (1975-1885; לימים רעייתו של הנשיא שזר) ורחל ינאית בן-צבי (1979-1886), אך שתי נשים אלה, שהיו אמנם פעלתניות ורבות מעש, לא נודעו ביופין, גם לא באביב ימיהן, ולא התברכו במחזרים רבים מן העמק והגליל.

רחל כצנלסון (הספרייה הלאומית)
רחל ינאית בן-צבי (הארכיון הציוני)

התכתבויות עם מתיישבים ותיקים בעמק ובגליל הניבו הצעות נוספות: למן רחל לביא (1930-1888), רעייתו של שלמה לביא, ממייסדי עין חרוד, או רחל סלוצקי (1979-1890), חברת דגניה ואחר כך ממייסדות נהלל; עבוֹר ברחל קטינקא  שברנר התאהב בה כשהייתה ילדה  ובתה הציירת והמאיירת תרצה ברנדשטטר-טנאי (2009-1920), שנודעה ביופיה, וכלה ברחל ברכנפנד, רעייתו של איש העלייה השלישית והפסל הנודע אהרן פריבֶר (1979-1902). פרטים על הנסיון לזיהויה של 'רחל היפה' עם רחל ברכנפנד הובאו באתר זמרשת.  

תרצה ברנדשטטר-טנאי (ויקיפדיה)

רחל סלוצקי, נהלל 1929 (ויקיפדיה)

בסוף ימי העלייה השנייה נעלמה רחל היפה מן השירים והסיפורים, אך היא שבה והופיעה בימי העלייה השלישית בשיר 'אבינועם'. רחל זו היא ילידת אוקראינה ('בת אוקראינה הגאה'), חלוצה בגדוד העבודה, שאבינועם, אחד מבני המושבה, התאהב בה עד כלות, בניגוד לדעת הוריו האיכרים האמידים (בשיר הוא התהדר בעושרו, וטוען כי 'יש לו כרם וגם פרדס'), שלא היו מוכנים להתמזג עם החלוצים מרוסיה. 

הנה אחד מעשרות (!) הנוסחים של שיר זה:

בַּמּוֹשָׁבָה זוֹ הַשְּׁקֵטָה

קָרָה מִקְרֶה בִּלְתִּי רָגִיל

בֶּן הַאִכָּר בֶּן הַמֻּכְתָּר

הִתְאַהֵב בַּחֲלוּצָה.
 

עַל הַגִּבְעָה הָרַעֲנַנָּה

שָׁם תִּשְכֹּן פְּלֻגַּת הַגְּדוּד

שָׁם תָּגוּר רָחֵל הַיָּפָה

בַּת אוּקְרַאיְנָה הַגֵּאָה.

 

מִדֵּי עֶרֶב יְבַקְּרֶנָּה

אֲבִינֹעַם הַצָּעִיר

וּבִיחִידוּת יְטַיֵּלוּ

גַּם בַּשָּׂדֵֶה גַּם בַּנִּיר.

 

אֲבִינֹעַם בָּחוּר כָּאֶרֶז

יֵשׁ לוֹ כֶּרֶם וְגַם פַּרְדֵּס

יֵשׁ לוֹ דּוֹדָה בְּאָמֵרִיקָה

כֶּסֶף תִּשְׁלַח בְּכָל עֵת.

 

נַעֲרָה יָפָה כַּשּׁוּלַמִּית

תַּלְתַּלַּיִךְ שְׁחוֹרִים מִשְּׁחוֹר

אַךְ הַצָּרָה שֶׁהִיא חֲלוּצָה

חֲלוּצָה בִּגְדוּד הָעֲבוֹדָה. 

הנה צמד הדודאים שרים את 'אבינועם' בהופעה חיה וקצת ביזארית, כשהם נכנסים אל הבמה רכובים על סוסים (אמיתיים!):

מאוחר יותר, בשלהי שנות השלושים, שבה והתגלתה רחל היפה כשהיא מצטרפת לנוטרים ב'הטנדר נוסע', שירם האהוב של יעקב אורלנד ומשה וילנסקי:

אֶחָד הִבְטִיחַ חֲתֻנָּה מֵאֵיִן כָּמוֹהָ

אֶחָד הִבְטִיחַ לִי אַרְמוֹן עַל הַגִּלְבֹּעַ

אֶחָד אָמַר לִי: אֲהַבְתִּיךְ מְאוֹד, רָחֵל

לִבִּי אֵלַיִךְ כְּמוֹ טֶנְדֶּר מִתְגַּלְגֵּל
הנה השיר בפי המבצעת המקורית (ב-1939), אסתר גמליאלית: 

 

עד שנברר מי הייתה רחל היפה, נשאל כיצד נשתרבב שמה לשיר 'יפים הלילות בכנען'? 

לא זו בלבד שהמחבר יצחק קצנלסון לא הזכיר אותה כלל בנוסח המקורי של שירו, גם הפזמון המוכר 'יללת תנים נוגה תחצה דמי הליל' אינו מופיע בנוסח המקורי. ואכן, שינויים לאין ספור חלו בשיר זה מאז היה לשיר זמר ארץ-ישראלי. 

הנה לדוגמה הנוסח הארץ-ישראלי שנדפס בספרו של שלמה רוזובסקי, מזמרת הארץ, ורשה תרפ"ט:

שלמה רוזובסקי, מזמרת הארץ, 1929, עמ' 29-28

עשרות ביצועים ונוסחים יש לשיר זה, וכמעט בכולם מופיע הנוסח:

מה יפים הלילות בכנען, / צוננים הם ובהירים; // הדממה פלטה שיר, / ויען לה לבי בשירה.

אך זהו שיבוש של הנוסח המקורי ושל החריזה, והנוסח הנכון הוא:

יפים הלילות בכנען / צוננים המה ובהירים; // הדממה פה תשיר, לה יען, יען לה לבי בשירים...

בנוסח המקורי המילה 'כנען' התחרזה עם המילה 'יען', כפי שאפשר להיווכח בקלות מההדפסה הראשונה של השיר, שהיה חלק מן ההצגה 'מכירת יוסף' שחיבר קצלנסון (מקרא: ביבליותיקה לילדים ולנערים, א, ורשה תר"ע [1909], עמ' 14):

הפרסום הראשון של 'יפים הלילות בכנען' בתוך המחזה 'מכירת יוסף' של יצחק קצנלסון

בספרייה הלאומית בירושלים השתמר כתב יד יפה להפליא של המחזה בשלימותו (ללא הוראות הבימוי שנמצאות בנוסח המודפס). כתב היד אינו מתוארך, ואולי הוא בכתיבת ידו של קצנלסון עצמו. הנה הבית הראשון של השיר המפורסם:

כתב יד של המחזה 'מכירת יוסף' (הספרייה הלאומית)

בנוסח שהושר בארץ ישראל נכתב: 'אחי הלכו לרעות צאנם, להשקות העדרים, / ורחל, רחל שלי, תטפס על ההרים'.

ואילו בנוסח המקורי (בגרסת כתב היד) כתב קצנלסון: 'אחי הלכו לרעות צאנם ישקו העדרים / ואנוכי גבעות אעלה, אשב על ההרים'.

כתב יד של המחזה 'מכירת יוסף' (הספרייה הלאומית)

מאין אפוא צצה רחל והשתרבבה לשיר זה? 

מתברר שבשנת 1910, בחגיגות חג החנוכה שנערכו בחברון, הוצג לראשונה בארץ המחזה של קצנלסון  'מכירת יוסף'. על כך העיד העיתונאי והסופר יליד חברון דוד אבישר (1963-1887), שהשתתף בהצגה כתלמיד בית הספר המקומי (במערכה, ינואר 1962, עמ' 9). יוסף הוא כמובן בנה של רחל, ואף שהיא לא נזכרת בשיר, דמותה נוכחת בהצגה.

והנה, ממש באותה שנה, בספטמבר 1910, פרסם חיים נחמן ביאליק בעיתון העולם פזמון ארוטי נועז בשם 'היא יושבה לחלון'. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות הזמר העברי שהמילה 'פרוצה' נזכרה בו. ביאליק בחר במילה זו, אף כי בשפה המדוברת נהוג היה להשתמש במילה 'יצאנית', שמקורה בלשון חז"ל, ומאוחר יותר ועד ימינו, במילה 'זונה'. כך או כך, שילוב ה'פרוצה' בפזמון עממי עברי היה חריג, והיו שראו בו הנמכת הלשון העברית שאיננה מתאימה למי שכבר כונה אז בשם 'המשורר הלאומי'.

והנה, ביאליק העניק לאותה פרוצה תמה וברה המשקיפה מחלונה את השם רחל: 'בערב כי אצא אל משעול הקמה – / ורחל אין עמי – אין עמי הנשמה'.

אבנר הולצמן (מהדיר), חיים נחמן ביאליק, השירים, דביר 2004, עמ' 404

שני השירים, 'יפים הלילות בכנען' ו'היא יושבה לחלון', החלו להתפשט בארץ כשירי זמר עם מנגינה זהה. על מקור הלחן העידה לראשונה מרים בת אברהם (לויטין), בת תימן וחברת קיבוץ כפר גלעדי, שכונתה 'מרים השחורה' (1998-1908). היא סיפרה כי אחד מאנשי 'השומר' התאים לו מנגינה של שיר אהבה ערבי ארוטי ששמו 'שופתייה תכבז', ובשנות השבעים אף שרה והקליטה את השיר הערבי המקורי (ההקלטה נכללה בתקליטור 'הלילות בכנען: שירי ראשונים', שהפיק בשנת 1999 המרכז לחקר המוסיקה היהודית באוניברסיטה העברית בירושלים; אפשר לשמוע את ההקלטה באתר זמרשת)תוך זמן קצר  כך סיפרה לי מרים – מוזגו קטעים משני השירים האלה ואוחדו לשיר אחד ארוך ורב-בתים.

עטיפת התקליטור 'הלילות בכנען', 1999

אלה היו צעדיו הראשונים של השיר 'יפים הלילות בכנען' בזמרת הארץ, ומאז הלך השיר והרחיב את ממדיו. במרחבי הגליל צורפו לשיר בזה אחר זה בתים נוספים שחוברו על ידי אלמונים שלא הזדהו ולא זוהו. בד בבד, נוסף לשיר הפזמון החוזר 'יללת תנים נוגה תחצה דמי הליל'  שלא היה קיים בנוסח המקורי של השיר שחיבר קצנלסון  כדי להתאימו ללחן הערבי.

בשירוני הארץ השונים הופיע מדי פעם הרכב שונה וקצר יותר של בתי שיר, אך במחברות ובפנקסי שיר, שנרשמו בכתב יד באותם ימים, ניתן למצוא נוסחים שונים ומורחבים של השיר. כך לדוגמה, במחברת השירים של הדסה בן הרצל מראש פינה נמצאו לא פחות מ-24 בתי שיר שונים!

נותר עתה לברר מהיכן שאב ביאליק את שמה של רחל שאותו שילב ב'היא יושבה לחלון'.

מחקר ביאליק כבר העלה מזמן כי 'היא יושבה לחלון' איננו מקורי לגמרי, ולמעשה הוא תרגום לעברית של שיר עם ביידיש שנפוץ בעיירות היהודיות שבתחום המושב הרוסי. השיר המקורי כונס באסופה הנודעת ברוסית 'שירי עם יהודיים מרוסיה', שיצאה לאור בשנת 1901 בסנקט פטרבורג, בעריכת פסח מָארֶק וההיסטוריון שאול גינצבורג, וכללה 376 שירים ביידיש, ובהם השיר שממנו תרגם ביאליק (מספר 142, עמ' 114-113):

בנוסח זה מופיעה לראשונה רחל היפה ('די שיינע רחל'ע'), וזה ככל הנראה מקור השם והכינוי של גיבורת השיר, שמכאן ואילך יתחיל להתגלגל בפולקלור הארץ-ישראלי. 

נסכם: הצירוף 'רחל היפה' מקורו בפזמון יהודי עממי ביידיש שהושר ברוסיה, משם נדד אל 'היא יושבה לחלון', משירי העם שרקח ביאליק מן המקור ביידיש, משם הגיע אל הרי הגליל וסופח לשירו של יצחק קצנלסון 'יפים הלילות בכנען', לאחר שהוצמדה לו מנגינה של שיר ערבי ארוטי.

השיר 'יפים הלילות בכנען' הוא אפוא מלאכת כלאיים שנוצרה 'מלמטה': בבסיסו עומדת יצירתו של יצחק קצנלסון, שאליה צורפה 'רחל היפה' משירו של ביאליק. בהדרגה צורפו לשיר בתים נוספים, שחוברו ככל הנראה על ידי מתיישבים בגליל העליון שלא הזדהו בשמם. ברחבי הארץ הושר השיר בהרכב בתים שונה, ודבר זה משתקף בשירונים רבים. 

מכאן ואילך, הגם שיצחק קצנלסון הוא שחתום על השיר, בפועל לא ניתן להגדיר את השיר כפרי עטו ויש לראות בו מעשה יצירה קיבוצי של מחברים רבים.

לסיום, נשמע את 'יפים הלילות בכנען' בנוסח המוכר לנו היטב. עתה אנו גם יודעים כמה מורכב הוא שיר זה. הנה הלל (אילקה) רווה ורעייתו אביבה, בהקלטה משנת 1953:

אליהו הכהן ואילקה רווה בתכנית 'שרתי לך ארצי', בה שר אילקה את 'יפים הלילות בכנען', 1973