הכתובת הייתה על השיר (ה): יעקב שבתאי ורחובות תל אביב

בּוּגְרַשׁׁוֹב הוֹלֵךְ לַיָּם

רשימות קודמות בסדרה 'הכתובת הייתה על השיר'

א. מרפסת ודלתיים

ב. חתיכה וחתולים

ג. חבצלת ואגס

ד. חפש אותי בדפנה שש

א. איך שיר נולד?

אחד משירי הזמר הנהדרים והמצחיקים של יעקב שבתאי הוא 'רחובות תל אביב', שהלחין אלכסנדר (סשה) ארגוב ועיבד לסלו רוט. הוא נכתב במיוחד עבור שחקנית התיאטרון זהרירה חריפאי, והיא שילבה אותו בתוכנית המערכונים 'שלכם לשעה קלה', ששודרה בקול ישראל ב-5 בדצמבר 1970 – לפני יותר מחמישים שנה... השיר כמעט שאינו מוכר, וככל הידוע לי הושר והוקלט רק פעם אחת. 

הנה זהרירה חריפאי:

כאן אפשר לשמוע את התוכנית 'שלכם לשעה קלה' בשלמותה.

מילות השיר נדפסו בפעם הראשונה בספרו של אליהו הכהן, בכל זאת יש בה משהו: שירי הזמר של תל אביב, דביר, 1985: 

אליהו הכהן, בכל זאת יש בה משהו: שירי הזמר של תל אביב, דביר, 1985, עמ' 181-180

ההדפסה הבאה של השיר הייתה בספרו של יעקב שבתאי שירי הזמר, שערכה לאחר מותו עדנה שבתאי, זמורה-ביתן, 1992, עמ' 28-27. 

והנה, בנוסח שפרסם אליהו הכהן נמצא בית שלם שלא זומר בפי זהרירה חריפאי וגם לא נכלל במהדורת שירי הזמר:

בִּרְחוֹב אַסְפָּרָגוּס פִּנַּת קִיקָיוֹן 

בַּשֵּׁנִי בְּאַפְּרִיל הִתְמוֹטֵט הַבַּלְקוֹן.

מַה יָּפִים הַלֵּילוֹת תַּחַת עֵץ תְּאֵנָה

בַּמִּגְרָשׁ הַגָּדוֹל שֶׁבִּרְחוֹב לַעֲנָה.

הוֹ, מֶלְצֶ'ט,

שָּׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מֶלְצֶ'ט,

מֶלְצֶ'ט, מַאפּוּ, אַמְסְטֶרְדַּם,

אִידֶלְסוֹן הוֹלֵךְ לַיָּם.

וּפִּינֶס, גּוֹרְדוֹן, פְלוֹרֶנְטִין,

וּמִי זוֹכֵר אֶת רִין-טִין-טִין,

וְטוּרְצִ'ינֶר וְגוּטְמַכֶר... וְכוּ'.

'הנוסח המלא' הובא גם בספר רחובות תל אביב, שראה אור בשנת 2005 ביוזמת עיריית תל אביב-יפו ובעריכתו של יחיעם פדן (עמ' 448).

כשהשוויתי את שני הנוסחים צץ גם קוריוז פילולוגי: מתי בדיוק / כביכול התמוטט הבלקון ברחוב קיקיון? 

על פי הנוסח שהביא אליהו הכהן זה קרה 'בשני באפריל', על פי המדריך 'רחובות תל אביב' זה קרה 'בשניים במרס'... הבדל של חודש ביני וביניכם מה הוא?

מניין אפוא הגיע הבית הזה ומדוע נשמט ממהדורת שירי הזמר? עדנה שבתאי, שעימה שוחחתי, הופתעה ולא ידעה להסביר זאת. פניתי כמובן לאליהו הכהן והוא ענה לי כך: 

את כתב היד של השיר המלא על רחובות תל אביב קיבלתי ממחברו יעקב שבתאי. אחת לשבוע היה סר למשרדי השוכן מול ביתו, ויושב שלוש שעות ומתייעץ בענייני 'סוף דבר' ו'זכרון דברים'. היינו ביחסים קרובים. מדי פעם היה מראה לי כתבי יד שלו ומבקש ממני שאשאיל לו כתבי עת. כך הביא לי פעם את כתב היד של 'רחובות תל אביב' ואני העתקתי את הטקסט שלו ושיבצתי בספרי על שירי תל אביב.

בארכיונו של יעקב שבתאי, השמור במרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית שבאוניברסיטת תל אביב, נמצאת הדפסה במכונת כתיבה של השיר (מס' 18:4-18; אני מודה לד"ר אילן ברקוביץ על עזרתו). בנוסח זה חסר הבית על 'רחוב אספרגוס פינת קיקיון', ולעומת זאת צוין בו שמו של סשה ארגוב, מלחין השיר. 

אני משער בפשטות שכאשר הכינו שבתאי, ארגוב וחריפאי את השיר השלם לשידור ברדיו, הם הגיעו למסקנה כי הוא ארוך מדי וכדאי לקצרו בבית אחד – וזו הגרסה ששרה זהרירה חריפאי ונדפסה בשירי הזמר. בידי אליהו הכהן נותרה ההעתקה של הנוסח המוקדם והשלם, שהועתק כאמור מכּתב היד של שבתאי, והוא הדפיסו בספרו בכל זאת יש בה משהו. כיצד נוצר השיבוש של 'בשניים במרס' – זאת לא אדע.

ולסיום, כדי שלא תגידו שלא ידעתי: יעקב שבתאי לא המציא את הרעיון לכתוב שיר שנון על רחובות תל אביב. קדם לו דן אלמגור, בשיר 'רחובות תל אביב', שאותו כתב כבר בשנת 1963 עבור רביעיית מועדון התיאטרון בתל אביב, לתוכניתם "תל-אביזיה'. את השיר הלחין מאיר נוי, וככל שידוע לי לא נותרה הקלטה שלמה שלו. המילים של השיר נדפסו בספרו של אלמגור הצ'ופצ'יק של הקומקום, כנרת, 2012, עמ' 84 (והן נגישות בפרויקט בן-יהודה). קטעים קצרים מהשיר שולבו בדברי דן אלמגור כאן (תודה לד"ר יוסי גולדנברג על ההפניה). 

אחרי שבתאי, ושוב על אותו עיקרון, כתב יורם טהרלב בשנת 1975 את 'רנדוו בתל אביב', ואותו הלחין רוני וייס. כאן המילים, וכאן הביצוע של ציפי שביט בפסטיבל הזמר של שנת תשל"ה.

בשנת 1986 כתבה נעמי שמר שיר ושמו 'גג', עבור משה בקר ואלבומו 'חפצים אישיים', ובו ליהטטה גם היא בין שמות רחובות בתל אביב:

תנו לי גג
שיהיה קק"ל שיהיה רנ"ק
אני שוחר גגות מילדותי
אצלי כל גג הוא גג משמעותי
ברחוב אמיל זולא
או גרץ
או בר גיורא [...]

תנו לי גג
שיהיה יל"ג, שיהיה של"ג
תיתנו לי גג
עם מדרגות או בלי
אני מוכרח למצוא ת'גג שלי
ברחוב תל-חי
או רות או פרוג
או בר-כוכבא
אני צריך
מקום לאהבה.

ב. איך שיר מצטלם? 

בין כך ובין כך, החלטתי לפרק, לנתחיו ולכרעיו, את השיר של שבתאי בגרסתו המלאה, ולערוך סיור מצולם ברחובות שבהם הלך לפני יותר מחמישים שנה ושאותם חרז בשירו זה. וייאמר בפירוש: אין מדובר במסלול הליכה שאפשר לשחזרו וללכת בעקבותיו. אומנם, הסיור מתחיל בצומת רחובות אמיתי בלב תל אביב (העבודה ויוחנן הסנדלר), אך הוא זונח מייד את ההיגיון הגאוגרפי ומדלג משכונה לשכונה, על פי החרוז המתבקש. העיקר הוא, כפי שאמרה זהרירה חריפאי בדברי הפתיחה לשיר, שבסופו של דבר, לאן שלא תלך בתל אביב – בסוף תגיע לים... 

75 שמות של רחובות חרז שבתאי בשירו, ומהם שלושה שאינם נמצאים כלל בתל אביב: [א] רחוב גוטמכר – על שם הרב אליהו גוטמכר, שהיה ממבשרי הציונות – אינו קיים בתל אביב (יש בבני ברק ובנתניה); [ב] רחוב אנגלשטיין מומצא לחלוטין: לא רק שאין רחוב כזה, אין גם אישיות כזו... [ג] רחוב חֶלֶץ נמצא בחולון (ובערים נוספות בישראל) אבל לא בתל אביב.

עוד נעיר כי רחוב לסינג, שנקרא על שם המשכיל הגרמני גוטהולד אפרים לסינג, אינו קיים עוד. שמו הוחלף בשנת 1966 ל'נתן החכם' (שם מחזה מפורסם שחיבר לסינג), על פי דרישת דיירי הרחובות לסינג ולסין, שהתלוננו כי מתבלבלים ביניהם ודברי דואר אינם מגיעים לכתובת הנכונה (דבר, 11 בנובמבר 1966). כששבתאי כתב את שירו, הרחוב כבר נקרא 'נתן החכם'. גם רחוב יְוֵן מְצוּלָה, הקרוי על שם ספרו של נתן נטע הנובר, שמספר על גזירות ת"ח-ת"ט, לא נראה כפי שהיה, ואולי בעצם כך היה גם ב-1970. הרחוב מוזנח, גבעת כורכר עתיקה, מגרש פתוח, נרקומנים ודרי רחוב – אין בו היום אף שלט רחוב אחד.

כל הצילומים הם של איתמר לויתן, ותודה לו מקרב לב שנרתם ברצון ובנחישות לפרויקט הממושך. אין אלה בהכרח שלטי הרחובות ששבתאי ראה. רבים מהם חדשים או מחודשים. כדאי לשים לב לא רק לצורות השונות והמשונות של השילוט אלא גם ל'פַּסְפַּרְטוּ', לרקע שעוטף כביכול את השלטים, לחומרי הבניין, לטיח, ל'שפריץ', לשיש, לאבן הישנה והחדשה, לחוטי החשמל ולצנרת המזגנים, לקימורי הבתים, לכרכובים ולסגנונות הבנייה שמציצים מהצד. ישן וחדש, יופי וכיעור, פריחה וקמילה בשלטי רחוב.

אז שימו כפסקול את הביצוע של זהרירה חריפאי, ובואו איתנו לטיול ברחובות תל אביב

*

[א] בְּפִנַּת עֲבוֹדָה – יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר

גָּר חַיָּט לִגְבָרִים שֶׁהָפַךְ לְזַמָּר,

שֶׁקּוֹלוֹ הִזְדַּמֵּר בְּסוֹפְּרָאנוֹ-טֶנוֹר

מֵרְחוֹב הַמַּקְצוּעַ עַד רְחוֹב הַמַּשּׂוֹר...        <השם הנכון הוא רחוב הַמִּקְצוֹעַ>          

הוֹ צְוַויְפֶל,

בֹּקֶר טוֹב צְוַויְפֶל,

צְוַויְפֶל, צוּנְזֶר, 'חַד הָעָם

מֶנְדֶּלֶי הוֹלֵךְ לַיָּם...

[פזמון חוזר] וְלֶסִינְג, לַסְקֶר, הַתָּמָר,      <בשנת 1966 הוחלף שמו של רחוב לסינג בשם 'נתן החכם'>

צילום: שמוליק שדה

וְזַ'בּוֹטִינְסְקִי רֹאשׁ בֵּיתָ"ר,

        

וְטוּרְצִ'ינֶר וְגוּטְמַכֶר,        <אין בתל אביב רחוב על שם גוטמכר>

מוֹהְלִיבֶר וְקַלִישֶׁר,

וְדִיזֶנְגּוֹף עִם זַמֶנְהוֹף,

גְּלִיצֶנְשְׁטֵיין וְאֶנְגֶּלְשְׁׁטֵיין,            <אין בתל אביב רחוב בשם אנגלשטיין; השם עצמו מומצא>

מוֹסִינְזוֹן וְצִירֶלְסוֹן,

וָסֶרְמַן עִם חַיוּתְמַן,

 לִיבֶּרְמַן עִם הוּבֶּרְמַן,

וּפַיֶרְבֶּרְג לְאָן.

[ב] לְסִמְטָה אַלְמוֹנִית יֵשׁ סִמְטָה פַּלְמוֹנִית,   <שם הסמטה הוא 'פלונית' ולא 'פלמונית'>

סמטה פלונית (צילום אבישי טייכר; ויקימדיה)

לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֵין כְּנִיסָה יְמָנִית,

בְּמִשְׁפּוֹלָה הַסַּבָּא אָבַד לִי סַנְדָּל

בְּשַׁדָּ"ל יֵשׁ אַחַת שֶׁיּוֹצֵאת מִן הַכְּלָל...

הוֹ, בְּרוּרְיָה,

זִכְרִינִי בְּרוּרְיָה,

בְּרוּרְיָה, בְּרֶנֶר, הָרַמְבַּ"ם,

בּוּגְרָשׁׁוֹב הוֹלֵךְ לַיָּם.

 

[פזמון חוזר] וְהֶרְצֶל, מַזְאֶ"ה, נְבִיאִים,

וּבְּיַאלִיק עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים,

וְטוּרְצִ'ינֶר וְגוּטְמַכֶר... וכו'

[ג] בְּתוֹצֶרֶת הָאָרֶץ הָיְתָה חֲתוּלָה

שֶׁהָיָה לָהּ חָבֵר בִּיְוֵן מְצוּלָה         <ברחוב יוון מצולה אין היום שום שילוט> 

שֶׁהָיָה לוֹ בְּבִּיל"וּ בֶּן-דּוֹד מְאֹהָב

בִּגְבֶרֶת סִיאָמִית מִשְּׁבִיל הֶחָלָב

הוֹ דִּיצָה

לַיְלָה טוֹב, דִּיצָה,

ברחוב דיצה אין שילוט עירוני

דִּיצָה, לוּרְיָא, מַנְדֶּלְשְׁטַאם,        <ברחוב לוריא 1 הייתה דירת מגוריהם של יעקב ועדנה שבתאי>

טְרוּמְפֶּלְדּוֹר הוֹלֵךְ לַיָּם.

[פזמון חוזר] וּמַאנֶה, רוּפִּין, הֶס וְרוּת,

וְגַם סִמְטַת אַלּוּף בַּצְלוּת,

ויקיפדיה

וְטוּרְצִ'ינֶר וְגוּטְמַאכֶר... וכו'

[ד] בִּרְחוֹב אַסְפָּרָגוּס פִּנַּת קִיקָיוֹן

בַּשֵּׁנִי בְּאַפְּרִיל הִתְמוֹטֵט הַבַּלְקוֹן.

מַה יָּפִים הַלֵּילוֹת תַּחַת עֵץ תְּאֵנָה

בַּמִּגְרָשׁ הַגָּדוֹל שֶׁבִּרְחוֹב לַעֲנָה.

הוֹ, מֶלְצֶ'ט,

שָּׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מֶלְצֶ'ט,

מֶלְצֶ'ט, מַאפּוּ, אַמְסְטֶרְדַּם,

אִידֶלְסוֹן הוֹלֵךְ לַיָּם.

[פזמון חוזר] וּפִּינֶס, גּוֹרְדוֹן, פְלוֹרֶנְטִין,

וּמִי זוֹכֵר אֶת רִין-טִין-טִין,

וְטוּרְצִ'ינֶר וְגוּטְמַכֶר... וְכוּ'.

[ה] בִּרְחוֹב הַמַּרְכֹּלֶת נִשְׂרַף הַחַמִּין

וְאַחֲרָיו בָּעֲרָה כָּל שְׁכוּנַת פְלוֹרֶנְטִין,

וְהָיְתָה שָׁם שִׂמְחָה וְהָיְתָה הִלּוּלָה

מֵהַגְּדוּד הָעִבְרִי עַד מְאוֹר הַגּוֹלָה.

הוֹי, פֶּרֶץ,

אֵיפֹה אַתָּה, פֶּרֶץ,

פֶּרֶץ, ווֹלְפְסוֹן, הַחַתַּ"ם,

לֹא הוֹלְכִים הַיּוֹם לַיָּם.

[פזמון חוזר] וְאֶנְגֶּל, חֶלֶץ, אִיתִיאֵל,

וְהֵי קָדִימָה הַפּוֹעֵל,

וְטוּרְצִ'ינֶר וְגוּטְמַכֶר... וְכוּ'.

*

ולסיום, רצה הגורל והרחובות שנקראו על שמם של יעקב שבתאי וסשה ארגוב נפגשים בשכונת המשתלה (סמוך לבית הדיור המוגן 'אחוזת צהלה'). 

ומי שחסרה לנו היא זהרירה חריפאי, שנולדה בתל אביב ושם פעלה כל חייה, ועדיין אין רחוב על שמה בתל אביב. 

בינואר 2022 החליטה העירייה לקרוא על שמה את מה שמכונה 'גשר אוסישקין', אך שלט רשמי עדיין אין.

הוספה (27 בפברואר 2023): השלט נקבע במקומו!