שיר הוא לא רק מילים: בואי אמא

מחאה בקריאה להחזרת החטופים מעזה, ירושלים נובמבר 2024 (צילום: דוד אסף)

מוקדש לחברתי רוחמה אלבג ולבני משפחתה של לירי

השיר 'בואי אמא', שכתבה לאה נאור על פי לחן רוסי, הפך בימים טרופים אלה להמנונן העצוב של משפחות החטופים והשבויים בעזה, ובעיקר של האימהות המפגינות כבר יותר משנה ומוחות נגד ממשלת ההפקרה שאינה עושה די כדי להחזיר את יקיריהם הביתה. 

 

ספק אם אלה השרים עתה את 'בואי אמא' יודעים על קשר אמיץ נוסף שיש בין השיר לבין יישובי ה'עוטף' וקיבוצי מערב הנגב, שספגו את המכה הקשה מכולם בטבח ה-7 באוקטובר. לאה נאור ובן זוגה מוטקה היו בני גרעין הנח"ל שייסדו את קיבוץ נחל עוז, ושם גם קיבלה לאה את ההשראה לכמה מפזמוניה (למשל 'סרנדה לעדה' ששרה להקת הנח"ל ב-1966 ומבוסס על דמותה האמיתית של טבחית הקיבוץ).

הרשימה על גלגולי השיר 'בואי אמא' תראה אור בקרוב בספרי החדש 'אמא יקרה לי: פרקי מסע בזמר העברי'. הספר שיופיע בשנת 2025 (אינשאללה) בהוצאת מאגנס, מוקדש כולו לשירים על האמא היהודייה והישראלית וגלגוליהם.

הנה טעימה מתוכו.

_________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות, מורחבות ומעודכנות, בספרי אמא יקרה לי: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת מאגנס, 2026). פרטים נוספים, פרק לדוגמה ואפשרויות רכישה ומשלוח – כאן.

____________________________________________________________________

א. שבי איתי עד שאגדל

בשנת 1968 חיברה הפזמונאית וסופרת הילדים לאה נאור (נולדה 1935), את השיר 'בואי אמא'. הוא הוקלט באותה שנה על ידי הזמרת אסנת פז, בליווי מקהלת הילדים צדיקוב בניצוחו של לַסְלוֹ רוט, והפך בתוך זמן קצר ללהיט שהושמע בלי הרף, מאז ועד היום. 

הנה הקלטה של אסנת פז משנת 1974:

כָּל הָאוֹר מִזְּמַן הָלַךְ לוֹ,
אַל תֵּלְכִי פִּתְאוֹם גַּם אַתְּ.
בּוֹאִי אִמָּא, בּוֹאִי אִמָּא,
בּוֹאִי שְׁבִי אִתִּי מְעַט.

בָּעֵצִים מַכֶּה הָרוּחַ
וְיָדַיִּך כֹּה חַמּוֹת.
אַל תֵּלְכִי, סַפְּרִי לִי אִמָּא
אֵיךְ בָּאִים הַחֲלוֹמוֹת.

אִם פּתְאוֹם מַלְאָךְ יוֹפִיעַ,
אֶל חַדְרִי יָבוֹא בַּלָּאט,
בּוֹאִי אִמָּא, בּוֹאִי אִמָּא
וְתִרְאִי אוֹתוֹ גַּם אַתְּ.

לֹא, אֵינִי פּוֹחֵד בַּחֹשֶׁךְ
וְאֵינִי רוֹעֵד בִּכְלָל.
בּוֹאִי אִמָּא, בּוֹאִי אִמָּא,
שְׁבִי אִתִּי עַד שֶׁאֶגְדַּל. 

השיר מספר על ילד השוכב בחדרו החשוך, בחוץ מנשבת הרוח ומכה בעצים. הוא רועד מפחד, חש במגע ידה החמה של אימו ומתחנן אליה שתשב אתו ולא תלך. מעבר לפחד הילדותי התמים – המוכחש בהמשך – נחשפת 'מזימה' ערמומית, המחפה על פחד הנטישה. תחילה מבקש הילד שאמא תישאר רק 'מעט', מן הסתם עד שיירדם, אחר כך הוא מפתה אותה להיות שותפת סוד לחלומות שלו, ולבסוף מתברר שבעצם הוא רוצה שאמא תישאר אתו עד שיגדל... על כך העידה לאה נאור בעצמה: 'הפתיע אותי ש"בואי אמא" נתפס כשיר נוגה. בעיני הוא שיר היתולי על ילד ערמומי שעושה תכסיסים כדי שאמא שלו לא תצא מהחדר' (פנינה גפן, 'שיר בלב ואור בחדר', מקור ראשון, שבת, 16 בדצמבר 2022, עמ' 12).

לאה נאור (אתר הבית)

בתוכנית הרדיו 'שלא יגמר לעולם: דמויות מפתח בזמר העברי', שהוקלטה ב-10 בינואר 2005 והוקדשה לשיריה של לאה נאור היא סיפרה:

השיר 'בואי אמא' סוגר אצלי מעגל. הוא קרה לי במקרה, כמו רוב השירים הטובים שקורים לי במקרה. יום אחד טלפנה אליי הזמרת אסנת פז, ושאלה אותי אם אני יכולה לכתוב עד מחר שיר לפי מנגינה שהיא תשמיע לי בטלפון. היא השמיעה לי את המנגינה בטלפון ואני ניסיתי ללמוד אותה וגם כתבתי את הקצב איכשהו וכתבתי לפיו את השיר 'בואי אמא'. רק אחרי שנים רבות, כשהייתה עלייה מרוסיה, התברר לי שגם ברוסית השיר הזה מדבר על אמא.

בשיר הזה קרה לי עוד נס אחד קטן. אני חוזרת אחורנית לתקופה שרק עזבתי את הקיבוץ [נחל עוז]. גרנו אז בתל אביב, בדירת גג קטנה של איזה חדר, עם שירותים משותפים עם שכנים אחרים, כי לא היה לנו כסף לדירה יותר גדולה. לא הייתה לי עבודה, והייתי מתבטלת לי בבית. והיה לי חבר בנפש, בן שלוש או ארבע, שהיה גר כמה קומות מתחתיי. הוא היה עולה אליי כל יום והיינו מפטפטים קצת ומעבירים ביחד את הזמן. יום אחד אני אמרתי לו: תראה, מחר אל תעלה. חבל שתעלה את כל המדרגות האלה, כי אנחנו עוברים דירה מכאן ולא כדאי שתבוא ותמצא בית ריק. אז הוא אמר לי: לאה, את לא יכולה לעבור מפה, את צריכה לחכות לפחות עד שאני אגדל... אני לא יודעת מי היה הילד הזה, אבל מה שהוא אמר לי נגע לליבי ושמרתי אותו שנים ארוכות, ואחר כך הוא התגנב ל'בואי אמא'.

אני רוצה להוסיף ולומר, שהקטע הזה 'בואי אמא, בואי אמא, שבי איתי עד שאגדל', שאמר לי הילד, שימש אותי כמוטו לספר שכתבתי באחרונה על אימי הפרטית, שלמזלי הטוב ישבה איתי עד שגדלתי. היא נפטרה בגיל 98, ולפעמים אני חושבת שאולי עוד לא גדלתי מספיק והיא הייתה צריכה לשבת איתי יותר ולספר לי את הסיפורים הקסומים של חייה ולתת לי עצות טובות לחיים.

ואכן, בשנת תשס"ה (2004), לאחר מותה של אסתר מישקובסקי, אימהּ הפרטית של לאה נאור, יצא לאור בהוצאת מלוֹא הספר בואי אמא, על חייה הקשים, היפים והמרתקים. השורות 'לא איני פוחד בחושך, ואיני רועד בכלל. בואי אמא, בואי אמא, שבי אתי עד שאגדל' הן המוטו שבחרה נאור לספרה (הספר ראה אור בארבע מהדורות ותורגם גם לאנגלית).

ההיסטוריון ד"ר מרדכי (מוטקה) נאור, בן זוגה של לאה, כתב לי:

מאז שרה אותו לראשונה אסנת פז השיר זכה להצלחה מסחררת ולמבצעים רבים: זמרות כמו אילנית, חוה אלברשטיין, צילה דגן, רוחמה רז, ירדנה ארזי ושרית חדד וזמרים כמו קובי אוז, עומר אדם, שלומי שבת, שימי תבורי וחנן בן ארי. עמיר בניון, בתקליטו 'בואי אמא', עיבד את השיר בגוון מזרחי, וישנם עוד עשרות ביצועים. בסך הכול יש לשיר, לפי רשומות אקו"ם, 78 ביצועים! הוא תורגם לכמה שפות, בהן יידיש ואספרנטו. השיר שולב בכמה סרטים: ריטה בסרט 'בן חוזר הביתה' (2010) ועוז זהבי בסרט 'לעבור את הקיר' (2016). השיר נכלל באנתולוגיות ובספרי לימוד, למשל בספר יבוא גדי זהב: אסופת שירי ערש (הקיבוץ המאוחד, 2015), שערכה לילך לחמן, שגם הוסיפה הערות ומאמר מאיר עיניים על שירי הערש העבריים בכל הזמנים.

מאז תחילת המאה ה-21 קיבל השיר פרשנות אלגית, והוא מושר ומבוצע בטקסי זיכרון. פרשנות ייחודית ניתנה לשיר על ידי מנציחי השואה. הוא הושר כבר כמה פעמים בטקסי הזיכרון השנתיים באושוויץ-בירקנאו, והשיא היה בטקס המרכזי של 'מצעד החיים' שנערך שם באפריל 2023. היוצר והזמר עברי לידר שר את 'בואי אמא' יחד עם ניצולת השואה שוש טרייסטר בת ה-88, ושום עין, הן של שני השָׁרים הן של כל הנוכחים הרבים בטקס, לא נשארה יבשה.

לאחר 'השבת השחורה' של הטבח ביישובי עוטף עזה (אוקטובר 2023) הושמע השיר תכופות באירועי זיכרון. כך לדוגמה, רן דנקר שר אותו במופע 'חודש בלעדיהם' לזכר הנרצחים, ורעיית הנשיא, מיכל הרצוג, ציטטה מהשיר בפגישתה עם חברי קיבוץ נחל עוז.

ולסיום, את הפתק הזה, שהעבירה לי לאה נאור, כתבה ילדה בכיתה ב' בבית ספר באחת מערי הפיתוח בעקבות מפגש עם המשוררת. 'זה היה לפני הרבה שנים', כתבה לי לאה, 'וקשה לי כבר לזכור מתי ואיפה, אבל שמרתי את המכתב הזה זמן רב. הוא נמצא עכשיו באוסף בספריית בית אריאלה עם עוד הרבה מכתבים ומסמכים שמסרתי להם לשמירה'.

והנה משהו שכמעט ונשכח. בשנת 1989 נכתב למילים של לאה נאור לחן אחר לגמרי, על ידי יוני רכטר, עבור אלבום שירי הילדים של אריק איינשטיין, 'הייתי פעם ילד'. הלחן הזה פחות מוכר מהלחן הרוסי אך לא פחות מכמיר לב. בזכותם של רכטר ואיינשטיין הפך שירה היפה של לאה נאור לשיר ישראלי מקורי העומד ברשות עצמו, גם במילותיו גם בלחנו.

ב. המזחלת: המקור הרוסי ותרגומיו

אסנת פז, היוזמת והמבצעת הראשונה של 'בואי אמא', התייחסה גם היא לשיר בתוכנית הרדיו 'שלא יגמר לעולם', שהוקלטה ב-10 במאי 2004 והוקדשה לשיריה. היא סיפרה כי התוודעה למנגינה הרוסית עוד בימי ילדותה בקיבוץ שער העמקים, וזכרה שכל 18(!) בתי השיר הסתיימו בהברה 'מאמה', שנשמעה לה (ובצדק) כמו אמא. כיוון שבאותה עת לא העזה, לדבריה, לכתוב שירים בעצמה, היא באה עם הרעיון ללאה נאור. כאמור, השיר הוקלט לראשונה ב-1968 בביצועה של אסנת פז, ולדבריה, מאז היא פגשה 'ילדים בני שלושים או ארבעים', שסיפרו לה כיצד בכו כששמעו ברדיו את השיר לראשונה.

אסנת פז בשנות השישים

אבל אסנת פז, שנולדה בראשית שנות הארבעים, לא יכלה לשמוע את השיר בילדותה בקיבוץ מסיבה פשוטה – הוא עדיין לא נכתב...

השיר הרוסי המקורי נכתב בראשית שנת 1964, בדיוק לפני שישים שנה, אך הוא אינו שיר עצוב או שיר ערש כפי שהוא עשוי להישמע מגרסאותיו העבריות; אדרבה זהו שיר חצי-היתולי. את מילותיו כתב המשורר והסופר קונסטנטין וַנְשֶׁנְקִין (Ваншенкин; 1925–2012), ככל הנראה יהודי במוצאו (יש אומרים כי שם משפחתו המקורי היה ויינשענקער, כלומר פונדקאי שמוכר יי"ש בבית המרזח). המלחין היה אדוארד קולמנובסקי (Колмановский; 1923–1994), יליד העיר מוהילב (היום בבלארוס) ובן למשפחה יהודית שורשית. קולמנובסקי הלחין מאות שירים בכל הסוגים והסוגות ושמו נודע בכל רחבי ברית המועצות. חובבי הזמר העברי חבים לו את הלחן לשיר הרוסי שמוכר לנו בשם 'העגורים', שאת מילותיו (שאינן קשורות כלל למקור) חיבר דן אלמגור (על שיר זה ראו רשימתי בבלוג עונג שבת כאן), ובעיקר את הלחן של 'בדומיה' – שירו של יֶבְגֶנִי יֵבְטוּשֶׁנְקוֹ, שמוכר לנו בביצועו של ליאור ייני במופע 'הלוך הלכה החבריא'.

מחבר המילים ברוסית: קונסטנטין ונשנקין

שמו של השיר הרוסי הוא За окошком свету мало (svetu malo okoshkom za; אור חיוור מחוץ לחלון), והוא התפרסם בביצועה של זמרת שירי העם הסובייטית המהוללת ליודמילה זיקינה (Зыкина):

על פי המסופר הוא נכתב כאשר אחת מרשתות הרדיו פנתה לקולמנובסקי וביקשה ממנו שיר חדש לכבוד חגיגות השנה האזרחית החדשה. הלה פנה לידידו ושותפו וַנְשֶׁנְקִין, וכך נוצר השיר. התאריך מסביר את מזג האוויר שחודר לשיר: קור אימים ושלג שאינו מפסיק לרדת.  

המלחין אדוארד קולמנובסקי (ליד הפסנתר) ושותפו, מחבר המילים, קונסטנטין ונשנקין (Dzen)

תוכנו של השיר קצת מעורפל, והיו שטענו כי הדבר נעשה בכוונה מתוך חשש לצנזורה. בשיר נוֹכחוֹת אם ובִתָּהּ. הבת היא הדוברת בשיר, עכשיו היא כבר אמא בעצמה שנזכרת בילדותה כאשר היא ואימהּ היו יחד בביתם שבכפר ובחוץ ליל סופה וסער. מעט אור בחוץ, החושך כבר מתחיל והשלג יורד ויורד. האם (а мне мам) אוסרת עליה להתנשק עם אהוב ליבה, ומענישה אותה בסחיבת מזחלת השלג, בה גלשה במורד, אל הבית שבמעלה ההר. והנה, עוברים ימים, עוברים שנים – מזג האוויר אינו משתנה וגם לא הטבע האנושי, ושוב, כמו פעם, אמא כלשהי – אולי זו הבת הדוברת בעצמה – תאסור על בתה-שלה להתנשק...

יוסף חרמוני מקיבוץ אילת השחר תרגם את המילים המקוריות והתאים את תרגומו ללחן:

הַמִּזְחֶלֶת

אוֹר אָפֹר בַּחוּץ, עֵת עֶרֶב.

שֶׁלֶג צַח צוֹנֵחַ אַט.

וְאִמִּי, אֵלַי אוֹמֶרֶת:

'לָמָּה זֶה נָשַׁקְתְּ לוֹ, בַּת?' [שתי השורות האחרונות בכל בית חוזרות]

 

'אַל  תִּבְכִּי, כִּי אֵין תּוֹחֶלֶת.

אִם אָהַבְתְּ אֶת הַגְּלִישָׁה,

אָז עַכְשָיו אֶת הַמִּזְחֶלֶת

תִּגְרְרִי, בְּבַקָּשָׁה'.

 

כַָּכָה לִי אִמִּי אוֹמֶרֶת,

וְהַשֶּׁלֶג עַל הַכְּפָר.

וּמֵאָז, עָבְרוּ בַּפֶּרֶךְ

נְעוּרַי, חָלְפוּ זֶה כְּבָר.

 

לֹא, אֵינֶנִּי מְיֹאֶשֶׁת,

גַּם אִם אֶת שְׂפָתַי אֶנְשֹׁךְ,

גַּם אִם כְּבָר אֵינִי גּוֹלֶשֶׁת

וּמִזְחֶלֶת עוֹד אֶמְשֹׁךְ.

 

אוֹר אָפֹר בַּחוּץ, עֵת עֶרֶב.

שֶׁלֶג צַח צוֹנֵחַ אַט.

וְאֵי-שָׁם, שׁוּב אֵם אוֹמֶרֶת:

'לַמָּה זֶה נָשַָקְתְּ לוֹ, בַּת?' 

הנה איזי הוד שר את גרסת המקור בתרגומו של חרמוני (חלק ממיזם 'כך זה נשמע במקור' של גרימי גלעד הזכור לטוב, שהלך לעולמו לפני חמש וחצי שנים):

תרגום אחר, 'אוֹר חִוֵּר בַּבַּיִת', הוא של אלי סַ"ט מקיבוץ גדות:

אוֹר חִוֵּר בַּבַּיִת פְּנִימָה,

שֶׁלֶג רַךְ בַּחוּץ נוֹשֵׁר,

אֲבָל אִמָּא, אֲבָל אִמָּא

לֹא מַרְשָׁה לְהִתְנַשֵּׁק.

 

'אַל תִּבְכִּי, וְגַם זִכְרִי לָךְ –

זֶה אֲשֶׁר לִגְלֹשׁ אוֹהֵב,

הוּא בְּכֵּיף אֶת הַמִּזְחֶלֶת,

גַּם בַּעֲלִיָּה סוֹחֵב'.

 

מֵאוֹתָהּ שִׂיחָה נִרְגֶּשֶׁת,

בָּהּ הָיָה רֹאשִׁי חָפוּי,

הִתְחַלְּפוּ שְׁלָגִים וָקֶשֶׁת

וְשָׁנִים רַבּוֹת חָלְפוּ.

 

וּבֵינְתַיִם, מָה הִסְפַּקְתִּי?

צַעַר אֵין בִּי, אַף מְעַט,

כְּבָר מִזְּמַן לִגְלֹשׁ הִפְסַקְתִּי...

מִזְחָלוֹת אֶסְחַב לָעַד!

 

אוֹר חִוֵּר בַּבַּיִת פְּנִימָה,

וְהַשֶּׁלֶג שׁוּב נוֹשֵׁר.

גַּם הַיּוֹם, מַמָּשׁ, כָּל אִמָּא

לֹא מַרְשָׁה לְהִתְנַשֵּׁק.

אלי הדפיס את תרגומו בספרו מגדות הַדְּנְיֶפְּר אל גדות ירדן: תרגום שירים אהובים מהזמר הרוסי2019) , עמ' 24), ושילב אותו בסרטון שבו שרה ולנטינה טולקונובה את השיר ברוסית:

 ג. בואי רוח: המופע 'הלוך הלכה החבריא'

לשירו של ונשנקין נכתב תרגום שונה לגמרי, שקדם לחרמוני וס"ט – 'בואי רוח' פרי עטו של הסופר, המשורר והמחזאי יעקב שבתאי (1934–1981). אך גם כאן, כמו 'בואי אמא', אין מדובר בתרגום אלא בגרסה עברית, אומנם קצת יותר קרובה למקור. 

גרסה זו הושרה לראשונה על ידי ליאור ייני במופע המוזיקלי המצליח 'הלוך הלכה החבריא', שהועלה ביוני 1969 וכלל שירים רוסיים בלבוש עברי – כולם מלאכת ידיו של שבתאי, שלא ידע רוסית, אבל לכתוב שירה ידע היטב. לפניו עמד תרגום מילולי מרוסית לעברית של כל שירי המופע, שאותו הכינה הזמרת נחמה ליפשיץ, שכמה חודשים קודם לכן, במארס 1969, עלתה ארצה כאחת הגיבורות של מה שנקרא אז 'יהדות הדממה' (על מעורבותו של שבתאי במופע ראו עדנה שבתאי, כי היום עובר: חיי עם יעקב שבתאי, הקיבוץ המאוחד, 2019, עמ' 138–140; עידו בסוק, יעקב שבתאי: חיים, מאגנס, 2022, עמ' 118–119. על התרגומים שהכינה ליפשיץ סיפרה לי עדנה שבתאי).

ליפשיץ הייתה הרוח החיה מאחורי מופע מיוחד זה, שנועד להביא לתודעת הקהל הישראלי שירים רוסיים מסוג חדש. לא שירים מימי מלחמת העולם השנייה, להם הורגלו חובבי הזמר הרוסי עד אז – לא היו שם פרשים קוזקים ולא חיילים אמיצים הנלחמים בפולש הזר, אלא בלדות אהבה עדינות ('עץ התפוח'), שירים אורבניים על חתול שחור שמביא מזל רע ('שונרא'), ושירי הרהור וחיפוש עצמי ('בללייקה', 'בדומייה'). המופע זכה להצלחה בלתי רגילה ומשתתפיו העלו אותו כ-500 פעמים. המעבדת והעורכת המוזיקלית של שירי המופע הייתה הזמרת דרורה חבקין, שהצליחה ליצור הרמוניה נדירה של שלושה זמרים וזמרת – ליאור ייני, אמנון בֶּרֶנְזוֹן, דודו אלהרר ותמי ספיבק.

כרזת ההופעה, 1969 (הארכיון העירוני תל אביב-יפו; הספרייה הלאומית)

האווירה המחתרתית שאפפה את עלייתה של ליפשיץ, חוסר המידע על מה שבאמת קורה בברית המועצות, ואולי גם איזה גימיק שיווקי, היו כנראה הסיבה להצגת שירי המופע כשירי מחאה שנכתבו במחתרת בידי כותבים אמיצים, שנאבקו על חופש הביטוי בעידן הקשוח ששרר בברית המועצות לאחר הדחת חרושצ'וב (1964). זו גם הייתה הסיבה בגללה לא נדפסו בעטיפה האחורית של התקליט שיצא באותה שנה שמות כל המחברים והמלחינים. במקום זאת רשמו מפיקי המופע 'עממי', 'אלמוני' או 'אסור לפרסום'.

חשאיות זו הייתה מוגזמת בלשון המעטה. המחברים והמלחינים של רוב שירי המופע היו מוכרים היטב, מקצתם אף היו קומוניסטים מוצהרים – למשל המלחין היהודי מטוויי (מרדכי) בלָנְטֶר (1903–1990) שהלחין את 'עץ התפוח' – ולא היה שום צורך להסתירם. לא זו אף זו, רוב השירים כלל לא היו שירי מחאה, אלא שירים לגמרי 'רגילים'. כמה מן השירים חוברו לפחות עשרים שנה קודם לכן ('ארצי, ארצי' חובר ב-1939 ובמקורו הוקדש לטייסים הסובייטים; 'עץ התפוח' חובר ב-1944), ושירים כמו 'מסתובב בחור צעיר', 'בדומיה' וגם 'בואי רוח', דומים להפליא לשירים אחרים בני אותה תקופה שאיש לא חשב שהם פוליטיים.

'שירי חרות ונפש שהוברחו מרוסיה' (מעריב, 16 בספטמבר 1969)

'בואי רוח' – שהוצג כשיר ששם מחברו 'אסור לפרסום' ולחנו הוא 'עממי' – הוא גרסתו הנהדרת של שבתאי לשיר 'המזחלת' של ונשנקין וקולמנובסקי:

יוֹם וְעוֹד יוֹם, 

שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה, 

כְּמוֹ מִלִּים 

לְלֹא מַנְגִּינָה. 

בּוֹאִי רוּחַ, בּוֹאִי רוּחַ,  

שׁוּב שַׁלֶּכֶת וְקָרָה,  

בּוֹאִי רוּחַ, בּוֹאִי רוּחַ,  

מִי יָשׁוּב בַּחֲזָרָה?

 לַיְלָה אָרֹךְ  

וְשׁוּב טִפְטוּף עַקְשָׁן,  

כָּל יָמַי  

כָּלִים כְּעָשָׁן.  

בּוֹאִי רוּחַ, בּוֹאִי רוּחַ... 

(יעקב שבתאי, שירי הזמר, ירושלים: זמורה-ביתן, 1992, עמ' 43)

 

מקטע מן העטיפה האחורית של התקליט 'הלוך הלכה החבריא' (1969).
על 'בואי רוח' נכתב כי שם המחבר 'אסור לפרסום' והלחן הוא 'עממי'

שבתאי, שלפניו היו התרגום המילולי מרוסית, כמו גם הלחן המקורי, קלט היטב את רוחו של השיר ואת ההתאמה המושלמת בין התוכן לבין הלחן, שצירופם יחד הביא עימו עולם דימויים של חורף רוסי כבד וקודר, של רוח מקפיאה ושלכת, ובעיקר שלג בלתי נגמר. 

הנה ליאור ייני שר את 'בואי רוח' במופע המקורי של 'הלוך הלכה החבריא' מ-1969:

     

למרבית הפלא, דווקא שבתאי, שהכיר את המקור הרוסי, בחר להשמיט את האמא והבת ולהשאיר רק את מזג האוויר החורפי ואת ההרהור הנוגה נוכח הזמן שחולף, 'כמו מילים ללא מנגינה'. האמא מצאה את מקומה דווקא בנוסח של לאה נאור שלא הכירה את המקור כלל. עדנה שבתאי סיפרה לי כי בעלה לא הכיר את 'בואי אמא' של לאה נאור, אך יש להטיל בכך ספק. גרסתה של נאור קדמה בשנה לגרסת שבתאי וכבר שודרה ברדיו, ובנוסף אי אפשר להתעלם מכך ששני השירים מתחילים באותה מילה – 'בואי' – שאינה מתחייבת מן המקור הרוסי.

יעקב שבתאי, 1969 (ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)

*

בין כך ובין כך, נקווה שלא ירחק היום וכל האימהות, הנשים, האחיות ובנות הזוג של חטופינו ושבויינו יוכלו לחבוק את יקיריהן ולמצער להביאם למנוחות בקבר ישראל. רק אז ייפסק העינוי הבלתי הגיוני שלהן, של משפחותיהן ושל העם כולו. הלוואי!

הכתובת הייתה על השיר (ה): יעקב שבתאי ורחובות תל אביב

בּוּגְרַשׁׁוֹב הוֹלֵךְ לַיָּם

רשימות קודמות בסדרה 'הכתובת הייתה על השיר'

א. מרפסת ודלתיים

ב. חתיכה וחתולים

ג. חבצלת ואגס

ד. חפש אותי בדפנה שש

א. איך שיר נולד?

אחד משירי הזמר הנהדרים והמצחיקים של יעקב שבתאי הוא 'רחובות תל אביב', שהלחין אלכסנדר (סשה) ארגוב ועיבד לסלו רוט. הוא נכתב במיוחד עבור שחקנית התיאטרון זהרירה חריפאי, והיא שילבה אותו בתוכנית המערכונים 'שלכם לשעה קלה', ששודרה בקול ישראל ב-5 בדצמבר 1970 – לפני יותר מחמישים שנה... השיר כמעט שאינו מוכר, וככל הידוע לי הושר והוקלט רק פעם אחת. 

הנה זהרירה חריפאי:

כאן אפשר לשמוע את התוכנית 'שלכם לשעה קלה' בשלמותה.

מילות השיר נדפסו בפעם הראשונה בספרו של אליהו הכהן, בכל זאת יש בה משהו: שירי הזמר של תל אביב, דביר, 1985: 

אליהו הכהן, בכל זאת יש בה משהו: שירי הזמר של תל אביב, דביר, 1985, עמ' 181-180

ההדפסה הבאה של השיר הייתה בספרו של יעקב שבתאי שירי הזמר, שערכה לאחר מותו עדנה שבתאי, זמורה-ביתן, 1992, עמ' 28-27. 

והנה, בנוסח שפרסם אליהו הכהן נמצא בית שלם שלא זומר בפי זהרירה חריפאי וגם לא נכלל במהדורת שירי הזמר:

בִּרְחוֹב אַסְפָּרָגוּס פִּנַּת קִיקָיוֹן 

בַּשֵּׁנִי בְּאַפְּרִיל הִתְמוֹטֵט הַבַּלְקוֹן.

מַה יָּפִים הַלֵּילוֹת תַּחַת עֵץ תְּאֵנָה

בַּמִּגְרָשׁ הַגָּדוֹל שֶׁבִּרְחוֹב לַעֲנָה.

הוֹ, מֶלְצֶ'ט,

שָּׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מֶלְצֶ'ט,

מֶלְצֶ'ט, מַאפּוּ, אַמְסְטֶרְדַּם,

אִידֶלְסוֹן הוֹלֵךְ לַיָּם.

וּפִּינֶס, גּוֹרְדוֹן, פְלוֹרֶנְטִין,

וּמִי זוֹכֵר אֶת רִין-טִין-טִין,

וְטוּרְצִ'ינֶר וְגוּטְמַכֶר... וְכוּ'.

'הנוסח המלא' הובא גם בספר רחובות תל אביב, שראה אור בשנת 2005 ביוזמת עיריית תל אביב-יפו ובעריכתו של יחיעם פדן (עמ' 448).

כשהשוויתי את שני הנוסחים צץ גם קוריוז פילולוגי: מתי בדיוק / כביכול התמוטט הבלקון ברחוב קיקיון? 

על פי הנוסח שהביא אליהו הכהן זה קרה 'בשני באפריל', על פי המדריך 'רחובות תל אביב' זה קרה 'בשניים במרס'... הבדל של חודש ביני וביניכם מה הוא?

מניין אפוא הגיע הבית הזה ומדוע נשמט ממהדורת שירי הזמר? עדנה שבתאי, שעימה שוחחתי, הופתעה ולא ידעה להסביר זאת. פניתי כמובן לאליהו הכהן והוא ענה לי כך: 

את כתב היד של השיר המלא על רחובות תל אביב קיבלתי ממחברו יעקב שבתאי. אחת לשבוע היה סר למשרדי השוכן מול ביתו, ויושב שלוש שעות ומתייעץ בענייני 'סוף דבר' ו'זכרון דברים'. היינו ביחסים קרובים. מדי פעם היה מראה לי כתבי יד שלו ומבקש ממני שאשאיל לו כתבי עת. כך הביא לי פעם את כתב היד של 'רחובות תל אביב' ואני העתקתי את הטקסט שלו ושיבצתי בספרי על שירי תל אביב.

בארכיונו של יעקב שבתאי, השמור במרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית שבאוניברסיטת תל אביב, נמצאת הדפסה במכונת כתיבה של השיר (מס' 18:4-18; אני מודה לד"ר אילן ברקוביץ על עזרתו). בנוסח זה חסר הבית על 'רחוב אספרגוס פינת קיקיון', ולעומת זאת צוין בו שמו של סשה ארגוב, מלחין השיר. 

אני משער בפשטות שכאשר הכינו שבתאי, ארגוב וחריפאי את השיר השלם לשידור ברדיו, הם הגיעו למסקנה כי הוא ארוך מדי וכדאי לקצרו בבית אחד – וזו הגרסה ששרה זהרירה חריפאי ונדפסה בשירי הזמר. בידי אליהו הכהן נותרה ההעתקה של הנוסח המוקדם והשלם, שהועתק כאמור מכּתב היד של שבתאי, והוא הדפיסו בספרו בכל זאת יש בה משהו. כיצד נוצר השיבוש של 'בשניים במרס' – זאת לא אדע.

ולסיום, כדי שלא תגידו שלא ידעתי: יעקב שבתאי לא המציא את הרעיון לכתוב שיר שנון על רחובות תל אביב. קדם לו דן אלמגור, בשיר 'רחובות תל אביב', שאותו כתב כבר בשנת 1963 עבור רביעיית מועדון התיאטרון בתל אביב, לתוכניתם "תל-אביזיה'. את השיר הלחין מאיר נוי, וככל שידוע לי לא נותרה הקלטה שלמה שלו. המילים של השיר נדפסו בספרו של אלמגור הצ'ופצ'יק של הקומקום, כנרת, 2012, עמ' 84 (והן נגישות בפרויקט בן-יהודה). קטעים קצרים מהשיר שולבו בדברי דן אלמגור כאן (תודה לד"ר יוסי גולדנברג על ההפניה). 

אחרי שבתאי, ושוב על אותו עיקרון, כתב יורם טהרלב בשנת 1975 את 'רנדוו בתל אביב', ואותו הלחין רוני וייס. כאן המילים, וכאן הביצוע של ציפי שביט בפסטיבל הזמר של שנת תשל"ה.

בשנת 1986 כתבה נעמי שמר שיר ושמו 'גג', עבור משה בקר ואלבומו 'חפצים אישיים', ובו ליהטטה גם היא בין שמות רחובות בתל אביב:

תנו לי גג
שיהיה קק"ל שיהיה רנ"ק
אני שוחר גגות מילדותי
אצלי כל גג הוא גג משמעותי
ברחוב אמיל זולא
או גרץ
או בר גיורא [...]

תנו לי גג
שיהיה יל"ג, שיהיה של"ג
תיתנו לי גג
עם מדרגות או בלי
אני מוכרח למצוא ת'גג שלי
ברחוב תל-חי
או רות או פרוג
או בר-כוכבא
אני צריך
מקום לאהבה.

ב. איך שיר מצטלם? 

בין כך ובין כך, החלטתי לפרק, לנתחיו ולכרעיו, את השיר של שבתאי בגרסתו המלאה, ולערוך סיור מצולם ברחובות שבהם הלך לפני יותר מחמישים שנה ושאותם חרז בשירו זה. וייאמר בפירוש: אין מדובר במסלול הליכה שאפשר לשחזרו וללכת בעקבותיו. אומנם, הסיור מתחיל בצומת רחובות אמיתי בלב תל אביב (העבודה ויוחנן הסנדלר), אך הוא זונח מייד את ההיגיון הגאוגרפי ומדלג משכונה לשכונה, על פי החרוז המתבקש. העיקר הוא, כפי שאמרה זהרירה חריפאי בדברי הפתיחה לשיר, שבסופו של דבר, לאן שלא תלך בתל אביב – בסוף תגיע לים... 

75 שמות של רחובות חרז שבתאי בשירו, ומהם שלושה שאינם נמצאים כלל בתל אביב: [א] רחוב גוטמכר – על שם הרב אליהו גוטמכר, שהיה ממבשרי הציונות – אינו קיים בתל אביב (יש בבני ברק ובנתניה); [ב] רחוב אנגלשטיין מומצא לחלוטין: לא רק שאין רחוב כזה, אין גם אישיות כזו... [ג] רחוב חֶלֶץ נמצא בחולון (ובערים נוספות בישראל) אבל לא בתל אביב.

עוד נעיר כי רחוב לסינג, שנקרא על שם המשכיל הגרמני גוטהולד אפרים לסינג, אינו קיים עוד. שמו הוחלף בשנת 1966 ל'נתן החכם' (שם מחזה מפורסם שחיבר לסינג), על פי דרישת דיירי הרחובות לסינג ולסין, שהתלוננו כי מתבלבלים ביניהם ודברי דואר אינם מגיעים לכתובת הנכונה (דבר, 11 בנובמבר 1966). כששבתאי כתב את שירו, הרחוב כבר נקרא 'נתן החכם'. גם רחוב יְוֵן מְצוּלָה, הקרוי על שם ספרו של נתן נטע הנובר, שמספר על גזירות ת"ח-ת"ט, לא נראה כפי שהיה, ואולי בעצם כך היה גם ב-1970. הרחוב מוזנח, גבעת כורכר עתיקה, מגרש פתוח, נרקומנים ודרי רחוב – אין בו היום אף שלט רחוב אחד.

כל הצילומים הם של איתמר לויתן, ותודה לו מקרב לב שנרתם ברצון ובנחישות לפרויקט הממושך. אין אלה בהכרח שלטי הרחובות ששבתאי ראה. רבים מהם חדשים או מחודשים. כדאי לשים לב לא רק לצורות השונות והמשונות של השילוט אלא גם ל'פַּסְפַּרְטוּ', לרקע שעוטף כביכול את השלטים, לחומרי הבניין, לטיח, ל'שפריץ', לשיש, לאבן הישנה והחדשה, לחוטי החשמל ולצנרת המזגנים, לקימורי הבתים, לכרכובים ולסגנונות הבנייה שמציצים מהצד. ישן וחדש, יופי וכיעור, פריחה וקמילה בשלטי רחוב.

אז שימו כפסקול את הביצוע של זהרירה חריפאי, ובואו איתנו לטיול ברחובות תל אביב

*

[א] בְּפִנַּת עֲבוֹדָה – יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר

גָּר חַיָּט לִגְבָרִים שֶׁהָפַךְ לְזַמָּר,

שֶׁקּוֹלוֹ הִזְדַּמֵּר בְּסוֹפְּרָאנוֹ-טֶנוֹר

מֵרְחוֹב הַמַּקְצוּעַ עַד רְחוֹב הַמַּשּׂוֹר...        <השם הנכון הוא רחוב הַמִּקְצוֹעַ>          

הוֹ צְוַויְפֶל,

בֹּקֶר טוֹב צְוַויְפֶל,

צְוַויְפֶל, צוּנְזֶר, 'חַד הָעָם

מֶנְדֶּלֶי הוֹלֵךְ לַיָּם...

[פזמון חוזר] וְלֶסִינְג, לַסְקֶר, הַתָּמָר,      <בשנת 1966 הוחלף שמו של רחוב לסינג בשם 'נתן החכם'>

צילום: שמוליק שדה

וְזַ'בּוֹטִינְסְקִי רֹאשׁ בֵּיתָ"ר,

        

וְטוּרְצִ'ינֶר וְגוּטְמַכֶר,        <אין בתל אביב רחוב על שם גוטמכר>

מוֹהְלִיבֶר וְקַלִישֶׁר,

וְדִיזֶנְגּוֹף עִם זַמֶנְהוֹף,

גְּלִיצֶנְשְׁטֵיין וְאֶנְגֶּלְשְׁׁטֵיין,            <אין בתל אביב רחוב בשם אנגלשטיין; השם עצמו מומצא>

מוֹסִינְזוֹן וְצִירֶלְסוֹן,

וָסֶרְמַן עִם חַיוּתְמַן,

 לִיבֶּרְמַן עִם הוּבֶּרְמַן,

וּפַיֶרְבֶּרְג לְאָן.

[ב] לְסִמְטָה אַלְמוֹנִית יֵשׁ סִמְטָה פַּלְמוֹנִית,   <שם הסמטה הוא 'פלונית' ולא 'פלמונית'>

סמטה פלונית (צילום אבישי טייכר; ויקימדיה)

לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֵין כְּנִיסָה יְמָנִית,

בְּמִשְׁפּוֹלָה הַסַּבָּא אָבַד לִי סַנְדָּל

בְּשַׁדָּ"ל יֵשׁ אַחַת שֶׁיּוֹצֵאת מִן הַכְּלָל...

הוֹ, בְּרוּרְיָה,

זִכְרִינִי בְּרוּרְיָה,

בְּרוּרְיָה, בְּרֶנֶר, הָרַמְבַּ"ם,

בּוּגְרָשׁׁוֹב הוֹלֵךְ לַיָּם.

 

[פזמון חוזר] וְהֶרְצֶל, מַזְאֶ"ה, נְבִיאִים,

וּבְּיַאלִיק עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים,

וְטוּרְצִ'ינֶר וְגוּטְמַכֶר... וכו'

[ג] בְּתוֹצֶרֶת הָאָרֶץ הָיְתָה חֲתוּלָה

שֶׁהָיָה לָהּ חָבֵר בִּיְוֵן מְצוּלָה         <ברחוב יוון מצולה אין היום שום שילוט> 

שֶׁהָיָה לוֹ בְּבִּיל"וּ בֶּן-דּוֹד מְאֹהָב

בִּגְבֶרֶת סִיאָמִית מִשְּׁבִיל הֶחָלָב

הוֹ דִּיצָה

לַיְלָה טוֹב, דִּיצָה,

ברחוב דיצה אין שילוט עירוני

דִּיצָה, לוּרְיָא, מַנְדֶּלְשְׁטַאם,        <ברחוב לוריא 1 הייתה דירת מגוריהם של יעקב ועדנה שבתאי>

טְרוּמְפֶּלְדּוֹר הוֹלֵךְ לַיָּם.

[פזמון חוזר] וּמַאנֶה, רוּפִּין, הֶס וְרוּת,

וְגַם סִמְטַת אַלּוּף בַּצְלוּת,

ויקיפדיה

וְטוּרְצִ'ינֶר וְגוּטְמַאכֶר... וכו'

[ד] בִּרְחוֹב אַסְפָּרָגוּס פִּנַּת קִיקָיוֹן

בַּשֵּׁנִי בְּאַפְּרִיל הִתְמוֹטֵט הַבַּלְקוֹן.

מַה יָּפִים הַלֵּילוֹת תַּחַת עֵץ תְּאֵנָה

בַּמִּגְרָשׁ הַגָּדוֹל שֶׁבִּרְחוֹב לַעֲנָה.

הוֹ, מֶלְצֶ'ט,

שָּׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מֶלְצֶ'ט,

מֶלְצֶ'ט, מַאפּוּ, אַמְסְטֶרְדַּם,

אִידֶלְסוֹן הוֹלֵךְ לַיָּם.

[פזמון חוזר] וּפִּינֶס, גּוֹרְדוֹן, פְלוֹרֶנְטִין,

וּמִי זוֹכֵר אֶת רִין-טִין-טִין,

וְטוּרְצִ'ינֶר וְגוּטְמַכֶר... וְכוּ'.

[ה] בִּרְחוֹב הַמַּרְכֹּלֶת נִשְׂרַף הַחַמִּין

וְאַחֲרָיו בָּעֲרָה כָּל שְׁכוּנַת פְלוֹרֶנְטִין,

וְהָיְתָה שָׁם שִׂמְחָה וְהָיְתָה הִלּוּלָה

מֵהַגְּדוּד הָעִבְרִי עַד מְאוֹר הַגּוֹלָה.

הוֹי, פֶּרֶץ,

אֵיפֹה אַתָּה, פֶּרֶץ,

פֶּרֶץ, ווֹלְפְסוֹן, הַחַתַּ"ם,

לֹא הוֹלְכִים הַיּוֹם לַיָּם.

[פזמון חוזר] וְאֶנְגֶּל, חֶלֶץ, אִיתִיאֵל,

וְהֵי קָדִימָה הַפּוֹעֵל,

וְטוּרְצִ'ינֶר וְגוּטְמַכֶר... וְכוּ'.

*

ולסיום, רצה הגורל והרחובות שנקראו על שמם של יעקב שבתאי וסשה ארגוב נפגשים בשכונת המשתלה (סמוך לבית הדיור המוגן 'אחוזת צהלה'). 

ומי שחסרה לנו היא זהרירה חריפאי, שנולדה בתל אביב ושם פעלה כל חייה, ועדיין אין רחוב על שמה בתל אביב. 

בינואר 2022 החליטה העירייה לקרוא על שמה את מה שמכונה 'גשר אוסישקין', אך שלט רשמי עדיין אין.

הוספה (27 בפברואר 2023): השלט נקבע במקומו!