מִשׁוּט בארץ: אל הר ה', אל כנסיית המולד, חומת מגן, הטרדת דלת ואפליה מתקנת

א. אל הר בית ה'

צילום: יאיר פז

במדינה הלא-שפויה-לגמרי שלנו הכול יכול להיות. גם זה.

ברחבי השטחים צצו לאחרונה שלטים כאלה, המתחזים להיות רשמיים, שמפנים אל הר בית ה'. אם אינכם יודעים היכן נמצא ההר הזה, יש גם סימול מצוייר שלו – בית המקדש. לא ברור מי עומד מאחורי יוזמה זו, אך אפשר לנחש שמדובר בחוגים משיחיים, שרעיון העלייה לבית המקדש הוא בנפשם. משרד התחבורה אינו ממהר להסיר את השלטים הללו.

יאיר פז, שצילם את השילוט באזור גוש עציון, תהה בינו לבין עצמו אם גם הרכב הפלסטיני, שנקלע במקרה למסגרת הצילום, עושה את דרכו לבית ה'...

יאיר, שחיבר מחקר מעניין שכותרתו 'האוניברסיטה העברית כמקדש חדש', ציין כי מייסדי האוניברסיטה העברית בהר הצופים (1925) ראו במוסד החדש שהקימו תחליף ראוי לבית המקדש שחרב. את הפסוק 'וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם' (ישעיהו, ב 2), הם פירשו כלפי הר הצופים ולא כלפי הר הבית 'הנמוך'.

ב. כנסיית המולד פינת המגיד ממזריץ'

מפות גוגל (הקלקה על התמונה תגדיל אותה)

מי שחושב שאפשר לסמוך במאה אחוז על המפות של גוגל מוזמן לעשות את דרכו מירושלים לכנסיית המולד בבית לחם (לא שזה אפשרי ומומלץ, אבל נסיעה על המפה היא בטוחה לחלוטין).

זאב קינן עשה כך וגילה להפתעתו שהכביש הראשי המוליך לכנסייה נקרא 'המגיד ממזריץ'...

מפות גוגל

האם מישהו מקוראינו יכול להסביר את הנס הזה?

ג. לא ילמדו עוד מלחמה

צילומים: טובה הרצל

בגבול הצפון, ליד מושב שתולה שבגליל המערבי, בנו גדר חדשה, קצת יותר מסיבית ורצינית מקודמתה. את החומה הקודמת, על מגוון ציוריה וכתובות הגרפיטי שעיטרו אותה – פרי של פרויקט ציורים בינלאומי – השאירו כשהייתה. זה נחמד אבל לפעמים קצת ביזארי... 

וכך, בחוסר התחשבות משווע, עברו הפסוקים המופלאים של נבואת השלום של ישעיהו סוג של התעללות גרפית. ואולי זו דרך לבטא את חוסר האמון בהיתכנותה של נבואה זו בימינו, שעליה יעידו יותר מכול סימני היריות הרבים שעל קיר המגן. 

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

ד. דלת מוטרדת

מרכז רבין, תל אביב (צילום: עמי צורן)

מה בדיוק מטריד את מנוחת דלת המעלית? כבר עסקנו כאן פעם בצירוף המשונה הזה, שלא ברור כיצד נולד ומה משמעותו המדויקת. 

בירושלים, לא מסתפקים בהטרדת הדלת, אלא עושים זאת בהפוך...

הגן הטכנולוגי במלחה (צילום: זאב קינן)

ה. אפליה מתקנת

באצטדיון טדי בירושלים עושים כבוד לנשים.

צילום: יריב שיזף

הספרות והחיים: התרנגול קרא, עמק רפאים, הניאגרה הסמויה מהעין

א. סול או קוקוש בוואדי ניסנאס

ברחוב הוואדי 50 (מוכר יותר כוואדי ניסנאס) בחיפה – שכונה ערבית שיש בה גם לא מעט יהודים שחיים בדו-קיום מבורך – נמצאת חזית חנות, שתי דלתות ברזל סגורות ומסוגרות, אין יוצא ואין בא.

צילומים: איתמר לויתן

כשמתקרבים רואים שבחזית הכניסה צבועה על הטיח הלבן כתובת בעברית וכתובת נוספת בשפה מסתורית וביניהן מפריד מגן דוד:

מה פשר הדבר?

הכתובת המשונה הזאת מובנת מיד לשני סוגי אוכלוסיה: דוברי הונגרית וחוקרי החסידות...

השיר 'סוֹל אוֹ קוֹקוֹשׁ מַּר' (Szól a kakas már), שפירושו בהונגרית 'התרנגול קורא', הוא שיר עַם הונגרי שראשיתו לפחות במאה ה-18. האגדה החסידית מספרת כי רבי יצחק אייזיק טויב (או טאוב) מקאליב (1821-1751) – הצדיק הראשון שהסתובב במחוזות הונגריה – שמע את השיר מפי איכר, ומיד גייר אותו (את השיר, כמובן) כהלכה והפכו לשיר געגועים חסידי.

השיר ההונגרי המקורי מספר על תרנגול שתעה ביער ורוצה לשוב לביתו, הגרסה החסידות מדמה את התרנגול לעם ישראל הנמצא בגלות וישוב לארצו רק עם בוא המשיח ובניית בית המקדש. הרבי מקאליב 'גייר' גם שירים נוספים, ורבים מכירים את גרסתו של דן אלמגור לשיר 'גלות, גלות, ווי גרויס ביסטו' (גלות, גלות, כמה גדולה את), ששולבה במחזמר 'איש חסיד היה' בכותרת 'יער יער' והושרה בפי חנה רוט.

 

שיר 'התרנגול' כמעט אינו מוכר בציבור החילוני, אך גם עליו נכתב לא מעט, ואנו נפנה לנקודה לא כל כך ידועה שלו – הקשר בין שיריו של הרבי מקאליב לבין המשורר והמלחין מתתיהו שֶׁלֶם, איש קיבוץ רמת יוחנן. כתב על כך יהורם לשם, 'על שירו של אדמו"ר שהתגלגל לארכיון השומר הצעיר', בלוג הספרנים, לח, תשע"ו.

את מילות השיר בהונגרית ובעברית אפשר למצוא כאן. אנו נסתפק בשני ביצועים: אחד בהונגרית המקורית; השני בתרגום לעברית של המשורר יוצא הונגריה איתמר יעוז-קֶסט, 'כבר עלה האור', בביצועה של שולי נתן.

הנה הזמרת הסלוֹבֶנית זוזנה מיקולצקובה (Zuzana Mikulcová):

 

וכאן שולי נתן: 

נילי בן ארי הפנתה אותי לביצוע של הרבי מקאליב (בן זמננו) בכבודו ובעצמו:

ועדיין החידה במקומה עומדת.

מה עושה הכתובת 'החסידית' הזו בליבו של ואדי ניסנאס? מה מסתתר מאחורי הדלתות הנעולות?

איתמר לויתן, שליח הבלוג למשימות מיוחדות, נכנס למספרה הסמוכה, הפקיר את ראשו בידיו האמונות של ואליד, הספר הערבי שמספר ראשים מכל המינים והדתות כבר שישים שנה, והשניים החלו בשיחה נעימה. ואליד, שהוא בעל הנכס, סיפר לאיתמר כי מאן דהוא שכר אותו ממנו ועומד לפתוח בו בקרוב... מעדנייה למאכלים הונגריים.

איתמר לא התעצל ובתיווכו של ואליד שוחח בטלפון עם השוכר, שהוא אומנם יהודי אבל בקושי מדבר עברית. הוא לא שמע מימיו על הרבי מקאליב, וגם לא יכול היה לומר מתי בדיוק תיפתח המעדנייה, אבל ידע לספר שאחד המותגים שיימכרו במעדנייה שלו נקרא 'סאל א קאקאש'... 

אולי הוא ימכור שם עופות או תרנגולי הודו, ואולי סתם סוכריות מציצה אדומות בצורת תרנגול. נחכה ונראה...

תרנגול אדום על מקל (נוסטלגיה אונליין)

ד"ר מיכאל סילבר העיר לי, כי מי שכתב את הטקסט ב'הונגרית' הוא כנראה יהודי ממוצא פולני שגר בברוקלין. בהונגרית צריך לכתוב szol a kakas...

ב. בחזרה מעמק רפאים

רחוב עמק רפאים – רחוב המסחר והבילויים ההיסטורי שחוצה את המושבה הגרמנית בירושלים – נכנס לתקופת השיפוצים שלו. בעתיד – מי יודע מתי החזון יתממש? – תהיה כאן כנראה רכבת קלה והכל יהיה פורח ושמח. עד אז הבלגן חוגג. הרחוב השוקק הפך לחד-סטרי, כיווני התנועה השתנו וקירות ומחיצות מחפות על החפירות לכל ארכו.

פקידי העירייה שחושבים גם על נִראוּת, הקפידו לשלט את הרחוב בשלל עיטורים. מכולם אהבתי את השלט הזה, המאזכר את המקור התנ"כי של 'עמק רפאים' בנבואת ישעיהו, פרק יז (חבל רק שלא נקדו):

וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה, וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר, וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים

צילום: דוד אסף

ג. הדברים החשובים באמת

על הנסיך הקטן ושלוחותיו בישראל כבר כתבנו לא פעם (כאן, למשל), אבל כזה עוד לא היה לנו...

הכרזה של אורן האינסטלטור, על הניאגרות הסמויות מן העין, הודבקה על לוח מודעות ברחוב בזל בתל אביב.

צילום: איתמר לויתן

מִשׁוּט בארץ: גשר נובה, גן הכובשים, יעלים בעין גדי, גמ"ח ייחורים, פיצה טראמפ

א. גשר נובה

בפתח תקווה החליטה העירייה לפני חודש להנציח את שמם של הנרצחים בפסטיבל 'נובה' על גשר שעובר מעל רחוב ז'בוטינסקי.

יהי זכרם ברוך עם כל שאר הנרצחים והנופלים. 

צילום: יוחנן פלוטקין

ב. גן הכובשים

גן הכובשים נמצא בקצה שכונת שבזי וליד מסגד חסן בק, על גבול תל אביב יפו. הגן עבר לאחרונה שיפוץ נרחב, וכך 'גילה' איתמר לויתן, שמתגורר בסביבה כבר עשרות שנים, כי בחלקו הדרומי של הגן נמצאת אנדרטת זיכרון מרשימה ל'מגיני תל אביב ולכובשי יפו' (המילה כיבוש לא הייתה פסולה אז).

מהערך המפורט בויקיפדיה למדתי שהגן תוכנן על ידי גנן העיר אברהם קרוון (אביו של דני קרוון) ונחנך ונפתח לקהל ב-1957. האנדרטה עצמה תוכננה על ידי הפסל מיכאל קארה, שנודע בהקמת אנדרטאות זיכרון רבות ברחבי הארץ, ובנו האדריכל חיים קארה.

כך נראתה האנדרטה ב-2008:

צילום: אבישי טייכר; ויקימדיה

וכך היא נראית היום, עם גינון שונה לגמרי שמבליט את נקיונה ואת גודלה ומותיר רושם עז:

על הצד האחורי של האנדרטה הוטבעו סמלי המדינה, העירייה וארגוני ההגנה ואצ"ל.

צילומים: איתמר לויתן

ג. שירותים בשמורת עין גדי

בשמורת הטבע של עין גדי, בכניסה לנחל דוד, יש כמובן שירותים ציבוריים. טובה הרצל שמה לב לסימון החינני של שירותי הגברים ושירותי הנשים. יעל זכר לגברים, ויעל נקבה לנשים...

צילומים: טובה הרצל

כך הם נראים בחיים:

יעל נקבה (מימין) ויעל זכר (צילום: עומר מרקובסקי, ויקימדיה)

ד. גמ"ח ייחורים

על גמ"ח ייחורים שמעתם? אפילו היוזמות של הגמ"ח המקורי הזה לא מאמינות ששמעתם...

הגמ"ח פועל במכללת הרצוג.

צילום: איל דודסון

ה. פיצה טראמפ

מי כמו אחינו החרדים יודע להתעדכן ולהתגמש לפי המציאות הפוליטית המשתנה?

קחו למשל את הפיצריה ברחוב יעקב מאיר 11 אשר בשכונת גאולה בירושלים, שעד לא מכבר נודעה כ'פיצה קלינטון'.

directmap

ובכן קלינטון אאוט, טראמפ – אין. לאחר נצחונו המוחלט והחד-משמעי של דונאלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב מיהרו אנשי 'פיצה קלינטון' לעדכן את השם. מעתה (ולפחות לארבע השנים הקרובות) זו 'פיצה טראמפ'.

שני מלכים בכתר אחד? בתעודת הכשרות עדיין מככב קלינטון

צילום: משה דוד צ'צ'יק

הטעם והמרקם נשארו כמו שהיו...

להגנתם הם יכולים לומר שזה בכלל לא קלינטון שעליו חשבנו, משום שקלינטון האמיתי, זה שהיה נשיא, בכלל כותב את שמו Clinton ולא Klinton.

סיבוב ברעננה: מְחַכִּים, אלון תבור, בית כנסת ובית שימוש, ג'ניה ברגר

כל הצילומים: איתמר לויתן

א. רעננה מחכה להם...

כמו בערים ויישובים רבים בארץ, גם בית העירייה ברעננה עוטר בבלונים צהובים ובכרזות הקוראות להשבת החטופים, ובראשם שלושה מבני רעננה שעדיין נמצאים בעזה. לו יהי!

ב. אלון התבור

כמו בחלקים גדולים של הארץ גם ברעננה היו פעם שטחים עצומים של אלון התבור. היו ואינם. אלון מפואר אחד נותר לפליטה ברחבת יד לבנים וסביבו נטעו גנני העיר פארק יפה.

מה שמשך את תשומת לבי הוא השלט שהציבו אנשי אגף חזות פני העיר לצדו של האלון, שמראה כי ברעננה גרים תלמידי חכמים:

צילום: איתמר לויתן

אומנם את המשפט האחרון יכלו לנסח ביתר בהירות, אבל אהבתי את 'פגיעת האדם ובעירו'. אין זו שגיאת כתיב אלא הפנמה של הפסוק בספר שמות, כב 4, המדבר על סוגים שונים של נזק שאדם גורם: 

כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם

מקובל לפרש כי 'בעירו' היא בהמתו של אדם ששוחררה מאסוריה, מתהלכת ללא השגחה וגורמת נזק לשדות, כרמים ויבולים.

ג. בית הכנסת הגדול

בסתם יום של חול בית הכנסת הגדול של רעננה סגור ומסוגר.

בהצצה מהחלון מתגלים ציורי קיר ונברשת תאורה בסגנון 'בצלאל'.

ד. בית השימוש

ספק אם יש עוד עיר בארץ שבה בית השימוש הציבורי הוא אתר היסטורי שהשתמר, אבל ברעננה הכל זורם...

ה. יצירת אמנות מתפוררת

בצומת הכניסה לרעננה, ברחוב הפנינה פינת רחוב היהלום, בין כל הבניינים הנוצצים של חברות ההייטק עומד מתחם ענק ונטוש שכנראה שירת בזמנו את דואר ישראל או את בזק.

כבר מרחוק רואים עבודת קרמיקה מרהיבה שנעשתה ביד מוכרת. ככל שמתקרבים מתבסס החשד שעוד עבודה של אמנית הקרמיקה ג'ניה ברגר (שעל עבודת הקרמיקה שיצרה על קיר סניף הדואר ברחוב וייצמן בתל אביב כבר כתבנו כאן) מתפוררת לה לאיטה. כמה חבל!

מִשּׁוּט בָּאָרֶץ: דלתות פתוחות, פולה והיוֹנים, גדולי ישראל, שירותים בחומוס

א. דלתות פתוחות לרווחה

בדיוק לפני חודש, בי"ב בשבט (22 בינואר), התרחש אסון קריסת המבנים ברצועת עזה (אסון אל מע'אזי) שבו מצאו את מותם 21 לוחמים ממיטב בנינו. ביניהם בלט בייחודו רס"ל סדריק גֶּרִין מתל אביב, בן לקהילת מהגרי העבודה הפיליפינים. בן 23 היה במותו. החיים לא האירו מבטם לסדריק שנאלץ להתמודד עם כל הרע, כפיות הטובה והגזענות שהחברה הישראלית יודעת לתת בשפע בימי שגרה. הוא התגלגל לחיי פשע ובמאמצים עילאיים חילץ עצמו משם, התגייס לצבא והצטיין.

רס"ל סדריק גרין (אתר צה"ל)

הקהילה הפיליפינית בארץ היא מהוותיקות שבמהגרי העבודה. מאות אלפי משפחות ישראליות אסירות תודה לנשות הקהילה המקסימות, שהפכו את התואר 'פיליפינית' למושג הזהה עם אנושיות ולבביות, עם טיפול מסור בקשישים, בנכים ובחולים סיעודיים. אך לא כולן נהנות משוויון זכויות אזרחי, ורבות מהן נאבקות על עצם שהייתן בארץ, שלהן ושל ילדיהן, שמקצתם נולדו כאן ורואים את עצמם ישראלים לכל דבר, לחובות כמו גם לזכויות. נפילתו של סדריק בשליחות האומה שפכה אור על קהילה זו שרבים מבניה מצפים לתיקון מצדנו. בני משפחתו של סדריק זכו לביקור של שר הפנים משה ארבל, שהבטיח להם כי יקבלו אזרחות ישראלית, אך מה עם כל האחרים? שוב ושוב אנו רואים כי את הזכות להיות ישראלי צריכים לקנות בדם ולא על פי קריטריונים שוויוניים.

רבים אינם יודעים כי לקשרים בין ישראל לפיליפינים יש שורשים היסטוריים מסועפים. 

טל סגל כתב לי:

נפילתו של סדריק גרין היא הזדמנות טובה להזכיר את תרומתו של נשיא הפיליפינים מנואל קזון (1944-1878) להצלת יהודי אירופה בראשית מלחמת העולם השנייה ולפני הכיבוש היפני. קזון הציע ויזה לפיליפינים ל-10,000 יהודים. כ-1,300 נענו להצעה והגיעו לפיליפינים. הוא תרם בין היתר בית אכסנייה לשכן בו את הפליטים, ובחנוכת הבית, ב-23 באפריל 1940, אמר: 'זאת תקוותי, כמו כן ציפייתי, שבעתיד לעם הפיליפיני תהיה סיבה טובה לשמוח. כאשר צו השעה דרש זאת, ארצם הייתה מוכנה להושיט יד המברכת לשלום'.

הנשיא מנואל קזון, נובמבר 1942 (ויקימדיה)

לזכרו ולזכר פועלו נחנכה בשנת 2007 בגן הזיכרון בראשון לציון אנדרטת 'דלתות פתוחות' שנעשתה על ידי האמן הפיליפיני הנודע לואיס יי ג'וניור (Luis E. Yee, Jr), שמוכר בכינויו Junyee. המשולשים של הדלתות הפתוחות מסמלים את שילוב המשולשים בדגל הפיליפיני והמגן דוד, סמל ליחסים הידידותיים בין שתי המדינות.  

האור מסמל את השמש שהביאה תקווה והכנסת אורחים חמה ליהודים בשנת האופל 1939; הדלתות צבועות בצבע חום המסמל את הגזע המלאִי לו שייכים הפיליפינים. לפני כל אחת משלוש הדלתות נמצאת טביעת כף רגל: האחת, של ג'ורג' לווינשטיין, אחד הניצולים שלימים היגר לארה"ב; השנייה, של מקס וייסלר, שהגיע לפיליפינים בגיל 11 כפליט, גדל שם ולימים עלה לישראל; השלישית, של דוריליז גופר, אז ילדה פיליפינית-ישראלית בת עשר. היא נולדה בפיליפינים כנכדתם של ניצולי שואה וטביעת כף רגלה מייצגת את המשך הידידות בין העמים. 

צילום: טל סגל

האם מצאו הפליטים את השלווה בפיליפינים? הטרור של הכיבוש היפני השיג אותם שם, אבל לעומת גורל היהודים בארופה אין ספק ששפר גורלם. לפני כעשור, עוד חיו שם כארבעים פליטים. אחד מהם הוא פרנק אפרים, שהגיע למנילה בגיל שמונה. הוא שחזר את חוויותיו באוטוביוגרפיה באנגלית הבריחה למנילה: מעריצות נאצית לטרור יפני (University of Illinois Press, 2003).

כאמור, האנדרטה נחנכה  בשנת 2007, עת ציינו שתי המדינות חמישים שנים לכינון היחסים  הדיפלומטיים. לפני כשנתיים, חתמה עירית ראשון לציון ברית ערים תאומות עם העיר קזון סיטי שבפיליפינים הקרויה על שמו של חסיד אומות עולם זה.

מהסרטון הזה (באנגלית, ללא כיתוביות) אפשר ללמוד משהו על החוב הגדול של העם היהודי לפיליפינים.

ב. בן-גוריון והיוֹנים

בשדרות דוד בן-גוריון (לשעבר שדרות קק"ל) נמצא כידוע 'בית בן-גוריון', ביתם הפרטי של דוד ופולה ששימש אותם עד שירדו להתיישב בשדה בוקר. זהו אתר מרתק ומומלץ לביקור, שמזכיר ימים אחרים לגמרי של מנהיגות בישראל.

לפני כמה שבועות נחנך מול הבית פסל ברונזה חדש ונחמד, מעשה ידיה של הפסלת שירה זלוור. עיניה של פולה נשואות כלפי מעלה, דוד מסתכל כדרכו ישר קדימה. היונים שלמרגלות בני הזוג, אינן אמיתיות אלא חלק מהפסל.

צילום: איתמר לויתן

ג. גן גדולי ישראל

בבאר שבע יש כנראה מחסור בגינות, ולכן לקחו גן אחד וכיבדו בו את כל גדולי ישראל מאז ומתמיד באשר הם. 

כל חוכמולוג מטעם עצמו יכול לראות את עצמו כאילו הגן נעשה לכבודו...

צילום: רמי נוידרפר

ד. מה ישראלי בעיניך? השירותים בחומוס

מצד אחד, כתובת כזאת אי אפשר להמציא; מצד שני, רק בישראל...

צולם ברחוב בר כוכבא באזור התעשייה של בני ברק.

צילם: יוחנן פלוטקין