סיבוב ברעננה: מְחַכִּים, אלון תבור, בית כנסת ובית שימוש, ג'ניה ברגר

כל הצילומים: איתמר לויתן

א. רעננה מחכה להם...

כמו בערים ויישובים רבים בארץ, גם בית העירייה ברעננה עוטר בבלונים צהובים ובכרזות הקוראות להשבת החטופים, ובראשם שלושה מבני רעננה שעדיין נמצאים בעזה. לו יהי!

ב. אלון התבור

כמו בחלקים גדולים של הארץ גם ברעננה היו פעם שטחים עצומים של אלון התבור. היו ואינם. אלון מפואר אחד נותר לפליטה ברחבת יד לבנים וסביבו נטעו גנני העיר פארק יפה.

מה שמשך את תשומת לבי הוא השלט שהציבו אנשי אגף חזות פני העיר לצדו של האלון, שמראה כי ברעננה גרים תלמידי חכמים:

צילום: איתמר לויתן

אומנם את המשפט האחרון יכלו לנסח ביתר בהירות, אבל אהבתי את 'פגיעת האדם ובעירו'. אין זו שגיאת כתיב אלא הפנמה של הפסוק בספר שמות, כב 4, המדבר על סוגים שונים של נזק שאדם גורם: 

כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם

מקובל לפרש כי 'בעירו' היא בהמתו של אדם ששוחררה מאסוריה, מתהלכת ללא השגחה וגורמת נזק לשדות, כרמים ויבולים.

ג. בית הכנסת הגדול

בסתם יום של חול בית הכנסת הגדול של רעננה סגור ומסוגר.

בהצצה מהחלון מתגלים ציורי קיר ונברשת תאורה בסגנון 'בצלאל'.

ד. בית השימוש

ספק אם יש עוד עיר בארץ שבה בית השימוש הציבורי הוא אתר היסטורי שהשתמר, אבל ברעננה הכל זורם...

ה. יצירת אמנות מתפוררת

בצומת הכניסה לרעננה, ברחוב הפנינה פינת רחוב היהלום, בין כל הבניינים הנוצצים של חברות ההייטק עומד מתחם ענק ונטוש שכנראה שירת בזמנו את דואר ישראל או את בזק.

כבר מרחוק רואים עבודת קרמיקה מרהיבה שנעשתה ביד מוכרת. ככל שמתקרבים מתבסס החשד שעוד עבודה של אמנית הקרמיקה ג'ניה ברגר (שעל עבודת הקרמיקה שיצרה על קיר סניף הדואר ברחוב וייצמן בתל אביב כבר כתבנו כאן) מתפוררת לה לאיטה. כמה חבל!

סיבוב בתל אביב: עובדיה יוסף ואסי דיין, 7 תחנות, ושבו בנים, פרנסות

כל הצילומים (כמעט): איתמר לויתן 

א. הרב עובדיה גר כאן

בשבוע שעבר הוצבה בשדרות רוטשילד, מול בית מספר 96, אבן הזיכרון הזו.

הרב עובדיה יוסף נקשר בזיכרון הקיבוצי שלנו הרבה יותר לירושלים מאשר לתל אביב, אבל האמת היא שהוא בילה בתל אביב (בסדר, לא ממש 'בילה' במובן שבו מדברים על העיר ללא הפסקה) עשר שנים מחייו.

הנה סרטון נוסטלגי של יומני גבע מיום הכתרתו לרבה של תל אביב (הקריין הוא כמובן אלימלך רם):

 

ואכן, עתון הצפה דיווח לקוראיו הסקרנים כי דירתו של הרב שופצה, ובחודש חשון תש"ל עבר הרב לגור בשדרות רוטשילד 96.

הצפה, 24 באוקטובר 1969

הדירה עצמה הייתה רכוש המועצה הדתית של תל אביב ולימים נמכרה. בבניין שבו גר בשעתו כבוד הרב נמצא היום 'מלון רוטשילד' היוקרתי והמשופץ לעילא. זה אולי מסביר מדוע לא הוצב השלט בחזית הבית, כנהוג, אלא ממש באמצע השדרה, ליד נתיב האופניים החילוני כל כך...

ב. היכל אסי דיין

לוחית זיכרון בפתח דירתו האחרונה של אסי דיין בתל אביב, רחוב נורדאו 81 (ויקיפדיה)

כל אחד וגיבורי התרבות שלו...

לפני כארבעה חודשים נפתח ברחוב נחלת בנימין 51 בית קפה שמוקדש כולו למורשתו של השחקן והיוצר אסי דיין (2014-1945). יש שיאמרו 'הגזמתם', יש שיאמרו 'בעצם, למה לא?'. 

הקירות מעוטרים מן המסד ועד הטפחות בתמונות מהקריירה הארוכה שלו, ולצדם גם חפצים, תעודות ומסמכים, מכתבי מעריצות וציטוטים של אמרי שפר מפי נשוא הפולחן. על האוכל שמגישים שם, כולל שמנת אמיתית מנהלל, תוכלו לקרוא כאן.

ג. תחנות בירקון

שיקום וייצוב הסכר הוא בלי ספק יזמה חשובה של רשות נחל הירקון, אבל די כבר עם הטעות הזו!

'שבע טחנות' לא 'תחנות'... 

והטחנות הן כמובן טחנות קמח.

גלויה מראשית המאה העשרים

לא עברו ימים אחדים מאז צולמה התמונה (4 באוקטובר) והנה השלט תוקן (11 באוקטובר)!

צילומים: יונתן לרנר

ד. ושבו בנים לגבולם

אמנם בת ים זה לא תל אביב, אבל בכל זאת בסביבה.

על הציירת ואמנית הקרמיקה ג'ניה ברגר (2000-1907/1910) ועל יצירותיה הפזורות בעיר, שרבות מהן מוזנחות ואינן מתוחזקות כראוי, כבר כתבנו כאן. 

הנה דוגמה נוספת: במרכז המסחרי המתפורר של שכונת רמת יוסף בבת ים, ברחוב מבצע סיני (התושבים קוראים לו 'מרכז מבצע סיני'), חבויה פנינת אמנות יפה על גבי קיר קרמיקה שעיצבה ברגר, וכותרתה 'ושבו בנים לגבולם'. 

הקיר הותקן לפני שישים שנה, ביולי 1961, ביוזמת מינהל השיכון ומשרד העבודה, 'והוא מתאר את קליטת העליה ובניין הארץ'.

הארץ, 20 ביולי 1961

אבוי, העבודה המיוחדת הזו מוזנחת ומבוישת. פתקים ומודעות מודבקים על אריחי הקרמיקה הצבעוניים בגסות רוח שאפשר למצוא רק בישראל, ואין יד עירונית שתסיר ותנקה ותשמור.

כאן מסתתר קיר הקרמיקה של ג'ניה ברגר

ה. פרנסות של תל-אביבים

מבחר. ללא מילים (כמעט).

קפה אסיף ברחוב ליליינבלום  28 הוא לא סתם בית קפה עם שם יפה, הוא גם מכון

שם מוצלח למכבסה ברחוב יעבץ

מכונות כביסה ומעגילות עם טעם של פעם

מחווה ל-We Work? העיקר שהכביסה תהיה נקייה

'איש אחד צועק: זגג. בקבוקים, בקבוקים'

'שותים והולכים' במיצייה בשכונת התקווה (בחומוס 'טעמי' בירושלים קראו לזה 'לבלוע, לא ללעוס!)

לא השם הכי מוצלח שאני יכול לחשוב עליו

הסנדוויץ' של רוני מקרוני

סיבוב בתל אביב: קרמיקה, העבר והמחר, אנו נתגבר, יער פֵיוֹת

הסתובב וצילם איתמר לויתן

א. הצילו את קיר הקרמיקה

ג'ניה ברגר (2000-1907) הייתה ציירת ואמנית קרמיקה ידועה, שחיה בתל אביב וכמה מעבודותיה פזורות ברחבי העיר. אחת מהן, קיר קרמיקה בסניף הדואר הוותיק ברחוב ויצמן 58, נוצרה בשנות החמישים.

ג'ניה ברגר (הבלוג של קובי לידרמן)

קיר יפה זה הולך ומתפורר כבר שנים רבות. אריחים נפלו, אחרים סדוקים ושבורים, הקיר מלוכלך משרידי דבק של מודעות ישנות, ועדיין אין בעירייה מי שישים כמה גרושים וישפץ אותו?

רון חולדאי האם שומע?

ב. נשמור על העבר למען המחר

ויש כמובן גם מחוות שימור יפות בתל אביב.

ברחוב החלוצים 32 (שכונת פלורנטין) עומד בניין שנבנה בשנת 1926. הדיירים שיפצוהו וקבעו שלט יפה בחזית.

כל הכבוד!

ג. אנו נתגבר (ביידיש) 

ברחוב אבן גבירול צוייר הגרפיטי הזה ביידיש:

מיר ועלן זיי איבערלעבן!

שתרגומו הוא: 'אנו נְבַלֶּה אותם', או 'אנו נתגבר'. התרגום לאנגלית קצת יותר מוכר: We shall overcome

לא מאמינים? הנה השלט שצולם בניו-יורק ב-2017:

פאָרווערטס

וכאן השמעת הבכורה בפסטיבל למוזיקה יהודית בקרקוב, 2018:



ד. מחת ביער הפֵיוֹת ושיטוף פעולה 

מודעה קצת הזויה בחנות בדיזנגוף סנטר על סדנה ייחודית (בלשון המעטה) המיועדת לנשים בלבד. כדאי שהפיות תדענה שבעברית כותבים 'מחט' ולא 'מחת'.

הדיירים בבניין שברחוב רש"י 2 מיואשים. פח הזבל עולה על גדותיו והשכנים היקרים מהבתים שליד זורקים את הזבל דווקא אצלם.

על גבי פח גלי ציירו הדיירים אזהרה חד-משמעית, עם עין פקוחה ומצלמה בהיכון. והכל 'בשיטוף עריית ת"א'.