א. ברוך שעשה לנו נס במקום הזה
במתקפת הטילים האיראנית, בחודש יוני 2025, נחת טיל גם בלבה של שכונת הדר הכרמל בחיפה וגרם להרס ניכר. בכל זאת, יש כאלה שחשו שנעשה להם נס ובירכו עליו בראש חוצות.
'זו כמו תקופה של נס', אמרה אחת השרות בממשלת ישראל, שהקב"ה לא חנן אותה בבינה יתרה ובטח לא במידה של שפלות רוח וענווה דתית.
 |
| רחוב ארלוזורוב בחיפה (צילום: אבי בלדי) |
ברכת הנסים היא מושג שנזכר כבר במשנה (ברכות, פרק ט, א), כשההדגשה היא שמדובר בנסים שאירעו 'לישראל', 'לאבותינו', לכלל ולא לפרט:
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה.
במקרה זה תוקפו של הנס די מפוקפק. נכון שהטיל המסוים לא פגע בבית המסוים (וגם לא בהרבה בתים אחרים), אבל הוא אשכרה פגע בבית אחר והרס אותו לגמרי (ראו להלן). אז זה נס זה?
מכל מקום, בגמרא (ברכות, נד ע"א) מתלבטים אם ברכת הנסים רלוונטית גם לאדם פרטי, וסיפר אחד החכמים על פלוני שהלך במקום סכנה. קפץ עליו אריה וביקש לבלעו, אך אירע לו נס וניצל. הוא פנה לאמורא הבבלי רבא בשאלה, והלה אמר לו: 'כל אימת דמטית להתם, בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה', כלומר בכל פעם שתעבור באותו מקום תברך 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'.
אבל, כאמור יש כאלה שהנס לא ממש עזר להם, וגם לא צל קורתו של המשיח שליט"א מליובאוויץ', כפי שאפשר לראות בתצלום הבא:
 |
| בניין שנהרס מטיל איראני ברחוב נורדאו בחיפה (צילום: אבי בלדי) |
ב. משיח לא בא
במושב ציפורי שבגליל יש מתחם הארחה פרטי שנקרא כפר ציפורי. במתחם יש קבר עתיק שלפי השילוט במקום מיוחס לרבי יהושע בן לוי (ריב"ל), שיש המייחסים אותו לתקופת התנאים ויש המייחסים אותו לתקופת האמוראים. בין כך או כך, הוא שייך למה שקוראים חז"ל. אומנם, מקום קבורתו אינו ברור כלל ויש שלוש מסורות שונות עליו: בטבריה, בבית שערים ובציפורי. די והותר לכל חובב קברי צדיקים.
השלט בכניסה לאתר מתחשב בדוברי יידיש. מי הם? אולי חרדים מחו"ל.
תחנת האוטובוס שבתמונה אינה באמת תחנה. זהו גימיק שתחנותיו רומזות למספרים הקשורים במסורת. כך למשל, קו 4 ('שנכנסו לפרדס'), מכוון לארבעת התנאים שעל פי התוספתא למסכת חגיגה נכנסו ל'פרדס' תורת הסוד.
ארבעה נכנסו לפרדס: בן עזאי ובן זומא, אחר [אלישע בן אבויה] ורבי עקיבא [...] בן עזאי הציץ ומת [...] בן זומא הציץ ונפגע [...] אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות [...] רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום.
הצדיקים עולים בקו 36 (ל"ו צדיקים)
המשיח יגיע בקו 613 שרומז לתרי"ג מצוות.
ואם קצרה רוחכם לביאת המשיח - המתינו כאן, בצל.
 |
| צילומים: יוחנן פלוטקין |
ג. מה חדש בנתב"ג
נתב"ג הוא שער הכניסה והיציאה מהארץ. אלפי אנשים עוברים בו בכל יום, והשילוט? על הפנים (וב'אנגלית' ישראלית : On the face).
אולי שרת התחבורה מירי רגב, בנסיעותיה הרבות לחו"ל, תיתן את דעתה גם לשלט העילג הזה?
 |
| צילום: טל סגל |
איני יודע לגבי היידיש בציפורי, אבל "לחנות רכבים" עילג יותר מהשמטת אות אחת בשלט הנתב"גי. להחנות כלי-רכב.
השבמחקסליחה על הדקדקנות, אבל לגבי ריב"ל "שיש המייחסים אותו לתקופת התנאים ויש המייחסים אותו לתקופת האמוראים", צ"ל שיש הרואים בו תנא ויש הרואים בו אמורא כיוון שהוא חי בשנים שעל התפר בין התנאים לאמוראים.
השבמחקואם כבר דקדקנות, משווה ומעלה :-) : רמת העברית באתר הזה היא שופרא דשופרא, לכן אני מרהיב עוז להעיר: בקטע "ציפורי" - הביטוי התקני והמקובל הוא "בין כך ובין כך" (ולא "בין כך או כך").
השבמחקעונג שבת (עונ"ש): חידון ט"ו בשבט למביני עניין https://share.google/XaIJiphqsv6QXwUSV
השבמחקלבעל העונ"ש צייד השגיאות וחוקר הטעויות - שלום רב וערב ש"ש.
השבמחקהואיל והתססת אצלי את מיצי הקיבה בהזכירך-המליצך על כנס 'השמאל-האמוני', שהעלה על נס [פרטי] את דמותו של המלומד הגדול רבם של ההיסטוריונים החדשים [ואולי גם מורך ורבך?] הפרופ' הגמור יעקב טלמון, נזכרתי במעשה שהיה וממנו לקח חשוב ב'ידיעותיהם' וב'יושרם' האישי והמקצועי של מלומדים מסויימים.
בעיתון מעריב פורסם לפני שנים אחדות על מבצע הענקת פרס של חמישים פונט ישראלי למי שימצא טעות בעיתון שלהם. באותו גיליון פורסם מאמר גדול [שהשתרע על עמוד שלם] ופרוגרמטי על יהדות זמננו [תחום 'התמחותו' של הפרופסור], ובו נכתב: 'המסורת היהודית מפי רבנו תם אומרת: "החדש אסור מן התורה".
בתי שהייתה אז בעונת הפעוטות הזדרזה וכתבה למערכת מעריב ובקשה פרס משולש כנגד שלוש השגיאות שבאמירה הנ"ל. לצערה הסכימו להעניק לה רק פעם אחת.
הבה נעמיק קצת במקרה זה, אין כאן שכחה ח"ו או בלבול הדעת שהרי ה'ציטו' הזה לא היה ולא נברא, בוודאי לא מפי רבנו תם [שהיה חדשן מופלא] ולא מן ה'מסורת היהודית' שאינה ח"ו נגד חידושים, והרי יודע כל למדן ששיא חפצו לזכות לחדש חידושי תורה לרוב, מדובר כאן ב'מליצה' של חידוד לשוני של דו המשמעות של המלה 'חדש'. זו מליצה מחודדת המיוחסת לרבי משה סופר בעל החת"ם סופר על רקע מאבק האורטודוקסיה בריפורמה המשכילית בימיו. המליצה מיוסדת על מימרא במשנה במסכת ערלה ומדברת על האיסור לאכול מתבואה חדשה שנקצרה בטרם הקרבת העומר, שהוא איסור מן התורה. ואין כאן אלא משחק מלים להביע את ההתנגדות לרפורמה בהלכה היהודית.
נמצא שאין זו סתם טעות אלא בדיה מגונה שחלם [והוא מסוג 'החלומות שחלמו אחרים על אחרים!] אותו פרופ' באישון לילה, ואינה אלא המצאה כוזבת מצוצה מהבטן, כדי ללגלג על המסורת היהודית הנושנה והמאובנת [אצ"ל: עפ"ל, זה כבר אחרי זה].