כתב וצילם דנצ'וּ ארנון
משחק מילים על יסוד התפילה הנאמרת בשעת עריכת טקס ה'כפרות' הפותחת במילים 'בני אדם יושבי חושך וצלמוות', שהתרנגול המוחזק ביד באותה שעה מביט בה מבלי להבין את משמעותה.מליצית- מבלי להבין את הנעשה סביבו, בלי לדעת את פשר הדברים שהוא רואה.• "הביט בגמרא כתרנגול בבני אדם ולא הבין כלום" (עגנון).
התפילה המדוברת, 'בני אדם יושבי חושך וצלמוות', אינה אלא אוסף של כמה פסוקי תהלים ועוד שני פסוקים מספר איוב, הנאמרים בשעת טקס הכפרות, בבוקרו של ערב יום הכיפורים. מנהג עתיק זה, שרבים מתנגדים לו (למשל הרב יוסף קארו, בעל השלחן ערוך, שכינה אותו 'מנהג שטות'), אך רבים לא פחות תומכים בו, נסקר בהרחבה בבלוג עונג שבת בשתי רשימות יפות (רמי נוידרפר, 'כפרה עליכם: על כפרות ותרנגולים', 20 בספטמבר 2012; 'עוד על כפרות ותרנגולים', 22 בספטמבר 2012). אתם מוזמנים לקרוא אותן. הן באמת מרתקות ומרחיבות דעת. כאן אביא לקט תמונות שצילמתי לאורך השנים בשכונות חרדיות בבני ברק ובשכונת מאה שערים בירושלים.
פעם, כשבית המקדש היה קיים, היו שולחים שעיר עזים (כלומר תיש) למקום ששמו היה עזאזל (יש המזהים אותו עם ג'אבל מונטאר שבמדבר יהודה), מפילים אותו מראש הצוק ומותו היה לכפרה על כל עם ישראל.
 |
| ויליאם הולמן האנט, השעיר לעזאזל, 1854 (ויקימדיה) |
משחרב בית המקדש החלו מנהגי כפרה אישית ובמרוצת הדורות נוספו להם גוונים וגווני-גוונים, נוסחים וסגנונות. וכך, נהגו לקחת תרנגול (עדיף לבן) לכפרת הגבר ותרנגולת עבור האישה (לאישה בהריון מוסיפים עוד אחד עבור העובר). אחרי שאומרים את פסוקי התפילה מחזיקים את התרנגול המסכן ברגליו, מסובבים אותו מסביב לראש ואומרים שלוש פעמים: 'זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִּים וּלְשָׁלוֹם'. נהוג שאבי המשפחה מסובב את התרנגולת מעל ראש אשתו וילדיו.
משעות הבוקר של ערב יום כיפור נפתחות תחנות מיוחדות לכפרות בכל משכנות החרדים. בדורות שעברו נהגו לשחוט את התרנגול לאחר הטקס, אך כיום רק מעטים עושים זאת. רוב הבאים לטקס משלמים כמה שקלים ל'כלי הקודש' שליד השולחן, מקבלים דף שעליו מודפסת התפילה ומקבלים עוף להנפה. אחרי הטקס מחזירים את העופות לדוכן והתרנגולות האומללות מובלות במרוכז למשחטה מסודרת, ומשם – לנזקקים. בדור האחרון רבים מן המאמינים מוותרים על השימוש בעוף לכפרה ובמקום זאת נותנים צדקה לעניים.
אבל כמובן שעדיין יש מקומות בהם עורכים את הטקס על פי כל הכללים. במאה שערים, למשל, יש שוחט מקצועי ששוחט את הכפרה במקום. על הדרך יש מי שמרוויחים מצווה נוספת, מצוות צער בעלי חיים, ומשקים במים את התרנגול טרם לכתו לדרכו האחרונה.
הילדים באים בהמוניהם לאירועי הכפרות. טלוויזיה ומחשב עם אינטרנט אין להם. כל השנה הילדים הללו פוגשים את העוף במרק או בצלחת, ותרנגולת חיה ואמיתית היא אטרקציה.
לא כל הילדים שמחים ועליזים, עבור ילדים קטנים טקס כזה עלול להיות טראומתי.
ככל שיצא לי לראות, הנשים לרוב נגעלות מהתרנגולת שמסתובבת מעל ראשן וגם עבורן זו חוויה קשה. אבל אם אין גבר בסביבה, גם אישה אמיצה יכולה לסובב את הכפרות.
יש הלוקחים את העוף בתוך קופסת קרטון הביתה לטקס פרטי ואחר כך מחזירים אותו. יש גם חידושים: מנשא מיוחד לעוף על מנת לקחתו הביתה ('כפרע סל') או לסובב בעזרתו מעל לראש מבלי להסתכן בנקמת העוף (קקי על המגבעת).
ויש גם 'מומחה' מטעם עצמו, שיודע לבדוק ולהבדיל בין תרנגול ותרנגולת (לא תמיד קל להבחין ביניהם).
גמר חתימה טובה ושנה טובה יותר לכולנו
______________________________________
דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', אם יש לכם חשבון דוא"ל בגוגל, לחצו על 'חשבון גוגל' ושמכם יעלה מיד. אם לא - לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.