יום שישי, 27 בינואר 2023

ביאליק שלי: זיכרונות אישיים

שאול רסקין, 'ניגון ביאליק'

מאת אליקים רובינשטיין

אפתח בסיפור אישי, סיפור של רלוונטיות משפחתית ביאליקאית מתמדת לאורך כמאה שנה, רוחות עידן ועידנים.

מטבע העולם לא הכרתי את ביאליק  13 שנים מפרידים בין יום מותו ליום הולדתי  אבל אפשר לומר שנולדתי אתו וחייתי אותו. אימי זיכרונה לברכה שפרה, שנולדה בעיירה באזאר באוקראינה, לא הרחק ממקום הולדתו של ביאליק, ועלתה ארצה עם משפחתה ב-1922, גדלה בתל אביב בשנות העשרים של המאה הקודמת. אימא זכרה היטב את ימי בניין ביתו של ביאליק, ואפילו את שביתת הפועלים שם. בגימנסיה הרצליה, בה למדה, לימד גם המורה ד"ר אברהם צפרוני (1933-1882), איש ספרות בזכות עצמו. כשצפרוני לא הצליח להשתלט על הכיתה, היה אומר, 'אותי אתם מעליבים? את ביאליק אתם מעליבים!', והיה זה סביב שנת 1930, עוד בימי חייו של ביאליק. ביאליק, ועמו דוד ילין, הוא שגייס את צפרוני להיות העורך הראשון של כתב העת 'לשוננו', ביטאון ועד הלשון ולימים האקדמיה ללשון העברית.

אברהם צפרוני, 1933 (ויקיפדיה)

אבי מרדכי עליו השלום שינן את שירי ביאליק בנערותו בין שתי המלחמות בעיירה לנין בפולין (כיום בבלרוס). לפי סיפוריו, היה קורא אותם בערבים, לאור הלבנה, מהעדר חשמל, ואכן ידע את רובם על-פה (ועודדני תדיר ללכת בדרך זו של שינון). סיפור האהבה בין הורי החל ב-1945, בקפה 'נגה' שליד קולנוע מוגרבי, כאשר אבא, העולה החדש, ציטט באוזניה בעל-פה משירי ביאליק, ואימא התפעלה. עוד מתנגן באוזניי קולו של אבא כשהוא מצטט את השיר 'לבדי': 'כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר, / שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת-בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה; / וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלֵּב / תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה'. ועוד אזכורה את אימא שרה לי את שיר הערש 'הֲיֵשׁ כְּעוֹלָלִי? / הֲיֵשׁ כְּגוֹזָלִי? / מִי יִתֵּן וּכְפָנָיו / כֵּן יָאִיר מַזָּלִי'.

כד הווינא טליא, לקחני אבא ל'אוהל שם' ברחוב בלפור בתל אביב, ל'עונג שבת' שייסד שם ביאליק, ולנגד עיניי עומד גם היום אותו יהודי קשיש, שהבדיל בין קודש לחול בצאת השבת, בניגון קסום שלא שכחתי. אימא, אחות למופת, עבדה ב'בית הבריאות' על שם הנדבן נתן שטראוס, ברחוב בלפור בתל אביב. ביאליק היה יושב ראש הוועדה הציבורית לבנייתו. 

בביתנו בגבעתיים ניצבה במקום מכובד פרוטומה של ביאליק כאות להערצה. בימי זיכרון של סבי המנוח, הקבור בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור, היינו ניגשים, מתוך כבוד, גם לקברותיהם של ביאליק, טשרניחובסקי, ברנר וחבריו. בילדותי ביקרנו עם כיתת בית הספר בבית ביאליק. המדריך היה מנהל הבית הראשון, משה אונגרפלד, שהיום הוא מכונה 'מיתולוגי'. בזיכרוני חרות דיוקנו של אדם בא בימים, מחזיק במקל ואומר 'ילדים, זה המקל של ביאליק'. 

חיים גליקסברג, ביאליק מטייל ומקלו בידו

באירוע חנוכה בבית הספר נפל בחלקי, ביוזמת המורה הניה קופרשטיין, לדקלם בפאתוס את שירו של ביאליק 'למתנדבים בעם', ולומר 'לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם! ... כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה: / אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!'. ועוד זכורני תרגומו של ביאליק לווילהלם טֶל מאת פרידריך שילר, שלמדתי בבית הספר, ותרגומו לדון קישוט של סרוונטס, שקראתי בו בעונג בילדותי וחזרתי אליו בבגרותי. 

ברחוב ביאליק 38 ברמת גן, בה גר המשורר באחרית ימיו, נמצאת חנות הספרים הותיקה 'פורת' של שלושה דורות במשפחתנו המורחבת; וברחוב ביאליק בתל אביב עבדתי, אי אז בהיותי תלמיד תיכון, במעבדה הרפואית רפפורט. 

חנות הספרים 'פורת' ברחוב ביאליק ברמת גן (פייסבוק)

ספר האגדה שערכו ביאליק ורבניצקי היה 'חבר כבוד' בארון הספרים של הוריי. עשיתי בכתביו של ביאליק שימוש נרחב בעבודות בבית הספר, ופשיטא שנכדיי מתנדנדים בגן השעשועים לקול 'נד נד, נד נד, רד, עלה, עלה ורד'. 

גינת ביאליק בבית הכרם , ירושלים (צילום: גדי שגיב)

בתיכון העירוני ב' בתל אביב ('צייטלין') למדנו ביאליק בשפע מפי מורנו ד"ר יעקב זיידמן, ובעיקר את שירי בית המדרש. במבחן הבגרות בעל-פה בערבית (למדתי במגמה המזרחנית) התבקשתי לדבר בערבית על חיי אישיות מפורסמת  דיברתי על ביאליק. ולהבדיל, לא תאמינו, כשופט נתקלתי בשמו הפרטי יוצא הדופן של מעורב בפלילים – חיים נחמן ביאליק בן ישי... 

ולבסוף, בעת הבחירות החוזרות ונשנות זה לא כבר, קצה נפשי בכך ובזילות ההליך הדמוקרטי, ועשיתי דבר חריג מאוד לדידי. בדצמבר 2019 יצאתי להפגנת יחיד מול הכנסת, נושא שלט שהכינה נכדתי תמר, ובו המלים 'ראיתיכם שוב בקוצר ידכם', משירו של ביאליק. 

'ולבבי סף דמעה' (באדיבות המצולם)

למותר לציין כי בביתנו כיום שוכן כבוד מדף ביאליקאי, ובו 'ספר האגדה' במהדורה החדשה של אביגדור שנאן, סדר זרעים לשישה סדרי משנה בפירושו היפה של ביאליק, ספר השירים במהדורת דביר הישנה, וכמובן במהדורתו החדשה של אבנר הולצמן, הביוגרפיה התמציתית הטובה של הולצמן, אסופת השירים 'גבעולי אשתקד', 'גם אהבתם גם שנאתם' של חיים באר, ואפילו תרגומו לערבית של ראשד חסין משנות השישים, בסדרת תרגומי המופת שיזם המכון למדעי המזרח באוניברסיטה העברית. במכוניתי שמור דרך קבע תקליטור של שירי ביאליק. 

אין קץ זויות לדמותו רבת הפנים של המשורר, שהיה דמות נערצת בעולם היהודי מצעירותו ואישיות דומיננטית ביישוב הארצישראלי, ובעיקר בתל אביב, בעשור שמאז עלותו ארצה ועד לכתו בטרם עת (כתב על כך שמואל אבנרי בספרו המרתק 'כמה ביאליק יש'). אף שהיה ביאליק חשוך צאצאים משלו, הותיר צאצאי רוח – רוח ספרותית ותרבותית גדולה, הנמשכת ומנשבת בעוז עד היום הזה. תרבות תל אביב של שנות העשרים והשלושים, השונה כמובן מאוד מזו של היום, היתה טבועה בחותמו של ביאליק. אך אם 'ספר האגדה' רואה אור מחדש בשנות האלפיים, ואם רק לפני חודש ימים הפיק המלחין והזמר מיקי גביאלוב תקליטור נפלא משיריו – אין זה אלא שהוא אקטואלי תמיד; וזו גדולת המשורר ואיש הרוח האמיתי, שרוחו מנשבת דורות לאחר שנלקח. 

 

ביאליק היתום מאב גדל בדחקות, חרף אמידות סבו. היה בכך כדי להשליך הן על יכולת החמלה שלו, שבאה לידי ביטוי בפעולתו המרגשת למען המשוררת רחל, אך גם למען יתומים, אלמנות ונדכאים ששמם נותר בארכיון. הרקע הקשה השליך בוודאי גם על חסכנותו, שאליה היו שהתייחסו כקמצנות. איש נדיב מזה וקופץ יד מזה, חומל מזה ולוחם, גם בבתי משפט, על זכויותיו בעולם המורכב של תעשיית הספרים מזה. ועל הכל, משורר ענק ואיש אשכולות, שיכול היה לחבר את המסה 'הלכה ואגדה', וכתוצאה ישירה לשלוח ידו גם באגדה (ספר האגדה) וגם בהלכה (פירוש המשניות לסדר זרעים). 

נושא מרתק הם יחסיו עם סופרים וחכמים, קרובים ורחוקים, כמו ש"י עגנון או אליעזר בן יהודה, שביאליק עלה עליו כמותית בחידושי מלים. מי זוכר היום, שמילים כמו תאונה, מצלמה, תגובה, יבוא ויצוא הן מבית מדרשו של ביאליק? וגם מורכב היה יחסו של ביאליק לדת – מסורת לגווניה מזה וחופשיות מזה (בילדותי הרחוקה קראו לאדם החילוני דהאידנא 'חופשי', ולזה שכנגדו 'אדוק'). בספרו האחרון 'כמה ביאליק יש' הפריך שמואל אבנרי את עלילת יחסו של ביאליק לספרדים, שהיא חשובה מאוד בעולם של תדמיות ו'חדשות שווא', אשר לעתים אינן חדלות וקשה כקריעת ים סוף לשרשן.

ביאליק נמצא בפנתיאון הנצח של עמנו, בשירי הילדים, בלימודי הספרות, השירה והאגדה, בהתחדשות בכל דור ודור.

_____________________________________

השופט (בדימוס) אליקים רובינשטיין היה שופט בבית המשפט העליון וכיהן כמשנה לנשיאה

elyrubinstein@yahoo.com

יום שלישי, 24 בינואר 2023

מפה ומשם: מזמור לאזור, סביל אבו נבוט, שיפוצים, אתנחתא, פִּנַת-יְקָר

א. כיכר אשת חיל ומחירים כמו בטורקיה

משתלם להיות אישה באָזוֹר.

נשות המועצה המקומית אָזוֹר (ליד חולון) זוכות ליחס מיוחד, כולן ביחד וכל אחת לחוד. הכיכר שבכניסה למועצה המקומית נקראת 'כיכר אשת חיִל'. 

על לוח ההקדשה מצוטט הפסוק הידוע 'אשת-חיל מי ימצא', ועל זה נוסף: 'תושבת אזור היקרה, כיכר זו מוקדשת לך'.


וגם את זה מצאנו באזור:

צילומים יוחנן פלוטקין

ב. סביל אבו נבּוּט

סביל אבו נבוט בתחילת המאה העשרים (ויקיפדיה)

לא הרחק מאזור, בדרך בן צבי, ליד בניין מספר 49 שבשכונת אבו כביר (דרום תל אביב), נמצא מבנה נהדר. זהו רהט המים העות'מני הקרוי סביל אבו נבוט, שנבנה ב-1815 ונקרא על שם המושל הטורקי של יפו, שכינויו היה 'אבו נבּוּט' (אבי המקל שנועד לחבטות). 

לידו מדשאות נחמדות של גן פסלים שבו פוזרו יצירות של יגאל תומרקין. המבנה והגן עברו לאחרונה מתיחת פנים והם מזמינים לביקור.

צילומים: איתמר לויתן

ג. קשה להמתין, משתלם לחכות

שיפוץ בית ההספדים בבית הקברות של ראש העין הוא מן הסתם דבר נחוץ ומועיל, אבל הכותרת שנקבעה בראש השלט קצת מצחיקה...

צילום: דוד מילגרום

ד. אתנחתא

חנות ברחוב חומה ומגדל בחולון עם שם עברי נהדר לחנות נוֹחוּת (Convenience Store)

הרבה יותר עברי מ-Yellow, ולדעתי גם הרבה יותר מוצלח מ'פיצוציה' (השכן הוא 'הפיצוציה של ניסימיקו').

גם מנוחה וגם נוחיות וגם אחד מטעמי המקרא...

צילום: רפי אוסטרוף

הנה ראו למשל פיצוציה בכפר כנא שבגליל, שבאה בטעם רע: 'פיצוציה מול הכנסייה'... לא היה נחמד יותר אם היו הולכים על 'אתנחתא מול הכנסייה', ובהזדמנות זו מתקנים את ה'תבק' לטבק.

צילום: טל סגל

ה. הספרות והחיים: עין חרוד

כך נראה קיר מבנה בקיבוץ עין חרוד מאוחד, קיבוצו של המשורר זרובבל גלעד (1988-1912).

האחראים יכלו לרשום על הקיר את מילות שיר הפלמ"ח (מסביב יהום הסער), זמר לחג (שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁיר תּוֹדָה לְבִרְכַּת הָאֲדָמָה), או שיר ערש (נוּמִי-נוּמִי-נוּמִי נִים), משיריו היותר מוכרים של גלעד, שגם הולחנון והיו לשירי זמר. אבל בחרו דווקא בשיר מכמיר הלב 'פִּנַת-יְקָר', שבו מתגעגע המשורר לנופי ילדותו (נְוֵה-יַלְדוּת): הברושים וחורשת האקליפטוסים מכאן, והערבות שצומחות על פני מים מפכים והילד שרץ אל הגלים מכאן.

האם מתגעגע המשורר לנופי מעין חרוד והרי הגלבוע שאותם ממילא ראה יום יום מחלון ביתו, או שמא חזר לחלום על ארץ הולדתו בסרביה ועל אודסה שלחופי הים השחור, שם עברה עליו ילדותו? ואולי גם וגם...

צילום: גדעון פליישמן

השיר פורסם בספרו של גלעד עָפָר נוֹהֵר, הקיבוץ המאוחד, 1960.


יום שישי, 20 בינואר 2023

מן הגורן ומן היקב: מבצע הסרט הכחול

מאת הָדִי אור

על סרטים כחולים כבר נכתב לפני כמה שנים בבלוג עונג שבת ('ציונות ומרגרינה: "סרט כחול" לילדים', 31 באוגוסט 2017), כשהכוונה הייתה לסרט הכחול של חברת המרגרינות בְּלוּ-בָּנְד. כאן נעסוק בסרט כחול מסוג אחר לגמרי  ולא, לא מדובר במה שאתם חושבים... 

אל 'מבצע הסרט הכחול' התוודעתי בעקבות עלון פרסום מקסים שהגיע לידי לאחרונה. משרד הבריאות, שיזם את הוצאת העלון, גייס את מאייר הבית שלו, אליעזר להמן, שהוסיף ציורים משובבי נפש. העלון ראה אור בדפוס מונזון בירושלים, בשנת 1958.

הנה העלון ואיוריו:

מה היה מבצע זה? מדובר ביוזמה של משרד הבריאות לשיפור ההיגיינה והניקיון במסעדות (בתי אוכל). ה'מבצע' החל במארס 1958, כחלק מאירועי שנת העשור להקמת המדינה, שלוו בציפייה לתיירים רבים שיגיעו ארצה ויציפו את המסעדות. בשלב הראשון הקיף המבצע שבע ערים גדולות: ירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, רמת גן, נתניה ורחובות. 

בעלי מסעדות רבים ניהלו תעמולה בקרב חבריהם להתנגד למבצע ולא להשתתף בו. הם חששו כי הקפדה על שמירת הניקיון תגרום להם הוצאות כספיות במטבחים, בשירותים ובלבוש העובדים. ואכן, ההיענות של בעלי המסעדות הייתה מועטה. רק ארבעים בתי אוכל, מתוך כ-1,500 שקיבלו חוזרים מטעם משרד הבריאות, הודיעו על נכונותם לעמוד תחת פיקוח ממשלתי כדי לזכות בציון 'הסרט הכחול'. מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר שמעון בטיש, הגיב על כך ואמר כי למשרד הבריאות יש סמכויות אכיפה רבות להשלטת נקיון, אך  כוונת המבצע היא חינוכית, ובמרכזה הרצון לשתף את הציבור.

דבר, 26 במארס 1958

העיתונאי יואל מרקוס, אז בעל טור בעיתון דבר, כתב טור סרקסטי על המבצע החדש: זו החלטה נבונה, שצריך היה לבצעה כבר לפני שנים, אבל כנראה שאזרחי המדינה שאינם תיירים לא היו ראויים למאמץ כזה...

דבר, 3 באפריל 1958

בין כך ובין כך, משרד הבריאות הזהיר את הציבור מאוכל רחוב, שאינו מוגן מזיהום ועשוי לגרום להרעלת מזון ולמחלות, בעיקר מחלות מעיים, ועודד אותו לצרוך אוכל אך ורק במקומות שבהם מוצג 'הסרט הכחול'.

הארץ, 27 ביולי 1958

האות חולק בפעם השנייה בשנת 1960 ושוב ב-1961, אבל לנוכח אדישות העובדים במסעדות והציבור הרחב, הוא נתפס ככישלון. מתוך 700 מסעדות רק 27 עמדו במבחן הניקיון. לא הישג להתכבד בו!

מעריב, 2 במארס 1961

בשנת 1962 הודה משרד הבריאות כי המבצע היה כישלון. 'הסרט הכחול' חזר למקומו הישן והנוח: האפלולית של קולנוע 'מרכז'...

מעריב, 13 בפברואר 1964

ולסיום, בארכיון אולפני הרצליה נשתמר סרטון תיעודי בן כמה שניות, שצולם ב-1958 בעת הענקת 'הסרט הכחול' ל-110 מסעדות. אפשר לצפות בו כאן.

תודה לחברי משה רימר על עזרתו.

מי אתה אליעזר להמן?

המאייר והגרפיקאי אליעזר (ארנסט) להמן יצר עבודות נהדרות, בעיקר עבור הקרן הקיימת לישראל ומשרד הבריאות, אך רק מעט מידע הצלחתי למצוא עליו, ואפילו לא את מקום הולדתו ושנות חייו. 

הנה כמה דוגמאות מעבודותיו:

כך ולא אחרת! יציבה נכונה
חיסון מונע שיתוק ילדים (דפדפת של משרד הבריאות)


בספרייה הלאומית סרוק הספר הזיני ילדך כהלכה, שראה אור בתשכ"ב ועוצב ואוייר בידי להמן:


בעלי התוספות

יעלי רוף הסבה (בתגובות) את תשומת לבנו לתיק ההתאזרחות של ארנסט להמן בארץ ישראל מאוגוסט 1940.


הקישור לתיק המלא – כאן.

יום שלישי, 17 בינואר 2023

ארץ הקודש: מלקות ופדיונות, לא להשתין בשבת, נ-נח בערבית, מלפפון פרווה, יודאיקה

א. תיקון לחובבי מלקות

חובבי מועדונים מסוג מסוים שימו לב!

סדר היום לאלה מכם החפצים בתיקון מאכלות אסורות כולל מלקות. 

המחיר 80 ש"ח, ו'טוב שיתן גם בעבור אשתו'...

צילום: דן לב-ארי

מה שיפה בכולל האר"י, שמשכנו כבוד בבית הכנסת 'בית רפאל' בבני ברק, זה שמדובר במעצמה של פדיונות. תעשיית פדיונות ותיקונים מכל המינים והסוגים. 

הנה למשל פדיון אחר מאותו בית יוצר: תיקון היסוד ופדיון פ"ד.

צילום: אבישי טייכר

'שאלה לי אליך', פנה אליי ד"ר אבישי טייכר, שצילם את המודעה ברחוב עוזיאל ברמת גן, וביקש שאפענח לו את סודותיה:

* מה זה תיקון היסוד ופדיון פ"ד ומה הם ימי השובבי"ם?

כל התיקונים הללו, שמטרתם לכפר על עוונות וחטאים שונים ומשונים, נעשים באמצעות תענית, או בפדיון כספי שניתן למי שלומד תורה עבורך או בשמך (שזה שקול לתענית). 

'פדיון פ"ד' פירושו פ"ד (84) תעניות. די הרבה תעניות, אם תשאלו אותי, ולפיכך המפונקים נוהגים לפדות את תמורתן בכסף (התעריף מובא להלן). גם כאן מדובר בעיקר על כפרה לחטא הוצאת זרע לבטלה (אוננות), שהוא חטא איום ונורא שאין לו כפרה.

ימי השובבי"ם הם כינוי לששת השבועות שבהם קוראים בשבת את הפרשות הראשונות של ספר שמות (שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים) ואלה הם הימים שבהם נוהגים לצום או לקיים תענית דיבור.

* מה הם ראשי התיבות מו"ר, עט"ר, עוון שז"ל?

מורנו ורבנו, עטרת ראשנו, עוון שפיכת זרע לבטלה 

* ומה זה כמ"ש רז"ל, הרה"צ, הר"ר?

כמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה (רז"ל מקביל לחז"ל), הרב הצדיק, הרב רבי

* ומה זה מל"ח סי' ע'?

ספר מועד לכל חי לרבי חיים פלאג'י, סימן ע.

ואלה דפי השער של הספרים הקדושים: 

חזק חזק ונתחזק!

חיטטתי קצת באינטרנט ומצאתי מודעה נוספת מטעמם של עורכי הפדיונות, ושם גם התברר לי מה התעריף לפדיון: 420 ש"ח (ולמי שדחוק: 280 ש"ח). ניתן להעביר את הכסף בביט!

טעמו וראו

ב. נא לא להשתין בשבת

'הנה זה מתחיל...', כתב לי טל סגל, שביקר במלון מצודת דוד (David Citadel) בירושלים ונזקק לנקביו בשבת. מי יודע, יכול להיות שהעין האלקטרונית לא מסתפקת בהדחה אוטומטית של האסלה, אלא גם מצלמת את העבריינים?

צילום: טל סגל

דוד שי הזכיר לי כי כבר לפני חמש שנים (30 באפריל 2018) נדרשנו לסוגיה ריחנית זו, בפוסט שהוקדש כולו לענייני משתנות, וכותרתו המלבבת הייתה העולם התחתון: מוֹצָאוֹת, שירותים מזמרים, לא כאן, השתנה כהלכה, כתב ברייל.

משתנה לימות חול בלבד

במלון 'לאונרדו פלאזה' בחיפה מקפידים על שמירת שבת כהלכתה גם במשתנה. שומרי מסורת מתבקשים להתאפק או להשתין מרחוק.

צילום: דוד שי

ג. נ-נח לערבים

למה להפלות דוברי ערבית? שגם הם ילמדו משהו חשוב על טעם החיים.

צולם ברחוב טרומפלדור בפתח תקווה.

צילום: גונן זיק

ד. מלפפון פרווה

צילום: חגית מאיר

'המוצר הזה עורר בי פליאה', כתבה לי חגית מאיר. 'אולי ילמדוני מורי הדור, מה עניין פרווה אצל מלפפונים? האם יש מלפפונים חלביים או בשריים? והרי מלפפוני ים, שאינם ירקות אלא יצורים חיים, הם ככל הידוע לי בחזקת שרץ ואינם כשרים, כך שגם לגביהם המונח פרווה אינו תופס (מה גם שאין להם פרווה)'...

ה. יודאיקה

חסידי חב"ד התקינו עמדה מעוצבת להנחת תפילין מחוץ למרכולית ברחוב שינקין 45 בגבעתיים.

צילום: גדעון פליישמן