ציונות ומרגרינה: 'סרט כחול' לילדים

כשאומרים היום 'סרט כחול' מתכוונים למשהו שהוא בפירוש לא לילדים.

אבל בשלהי שנות השלושים של המאה הקודמת עוד לא חדר הביטוי 'סרט כחול' לשפה העברית, ולכן לחברת 'בְּלוּ-בָּנְד', שהתמחתה בייצור מרגרינות, לא הייתה בעייה למתג את מוצריה בשם זה. מה גם שהמילה 'סרט' התייחסה בסך הכול לפס הכחול שנדפס על העטיפה, ולא חלילה לסרט קולנוע פורנוגרפי.

חברת 'בלו-בנד' הבינלאומית הגיעה ארצה בשנת 1938. ד"ר ארנולד הילדסהיימר (1955-1885), שקיבל את הכשרתו במפעלי 'יוּנִילְוֶור' בגרמניה, הקים מפעל במפרץ חיפה וקרא לו בשם 'בלו-בנד'. באותה שנה נמכר המפעל לחברה ושמה 'תוצרת מזון ארץ ישראל'. המרגרינה לא הייתה מוכרת קודם לכן בארץ וההצלחה הייתה גדולה – היא הייתה זולה בהרבה מהחמאה, ולכאורה גם טעימה ומזינה לא פחות. מי ידע אז מהו שומן טרנס ומי חשש מכולסטרול?

דבר, 20 בינואר 1939

אבל חברת 'בלו-בנד' הארץ-ישראלית לא הסתפקה במרגרינה, והחליטה להעניק לצרכניה גם קצת קולטורה, בדמות עיתון מנוקד לילדים שאמור היה להתפרסם בכל שבועיים. כבר אז הבינו שכדאי להשקיע בילדים ולפתח אצלם 'נאמנות' למותג. הילדים הרי יגדלו וימשיכו למרוח מרגרינה גם בבגרותם ותמיד ישמחו להיזכר בעיתון שקיבלו חינם והיה אהוב עליהם בילדותם.

לאשה, 14 בדצמבר 1959 (סמליל)

ביולי 1939, חודש מנחם אב תרצ"ט, הופיע הגיליון הראשון של 'סרט כחול' ולו ארבעה עמודים. שם העורך אינו נזכר, אך בעמוד האחרון צוין שמו של האחראי, ד"ר א. הלדסהיימר, הלא הוא ארנולד הילדסהיימר מייסד המפעל.

בפתח הדבר נמסרה הבטחה כי העיתון יופיע בקביעות בכל שבועיים והוא יוענק חינם לכל מי שירכוש חבילת מרגרינה גדולה. כמו כל עיתון ילדים באותה תקופה, שביקש לחנך את קוראיו, גם עיתון זה כיסה את המניע הפרסומי במחלצות חינוכיות.

וכך, במדור 'במולדתנו' אפשר לקרוא דיווח קצר על 'תערוכת המזון והחקלאות' מתוצרת הארץ שנפתחה בתל אביב ומוכיחה ש'אין כמעט שום תוצרת מזון שאינה מיוצרת בארץ ואין לנו צורך עוד לבזבז כספים לחוץ לארץ'. כן מדווח כאן על בואם ארצה של ילדים מגרמניה במסגרת 'עליית הנוער' (נשים לב כי העיתון ראה אור חודשיים בלבד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה).

בעמוד השני מובאת כותרת נוספת המבשרת על 'בית חרושת חדש בחיפה'. כאן מספר העורך לקוראיו כי סוף סוף הגיעה לארצנו 'המרגרינה המפורסמת ביותר בעולם', הלא היא 'סרט כחול' (בלו-בנד). עד כה הביאו אותה מאנגליה, אבל עכשיו נפתח בחיפה בית חרושת שייצר את המרגרינה בארץ. המרגרינה גם טעימה, גם מזינה וגם זולה, ויש לה עוד יתרון על פני החמאה – אפשר לאכול אותה עם מאכלי בשר! והעיקר שבעיקרים, 'בימים קשים אלה למולדתנו – חשובה מאוד הקמת בית חרושת זה אשר יוסיף עבודה לפועלי ארצנו ומאות ואלפי לירות, אשר זרמו לחוץ לארץ לקניית מרגרינה, יישארו בארץ לתועלת ולברכה ליישוב העברי במולדתנו הנבנית'. מה יש לדבר? ציונות ומרגרינה!

במדור 'מכאן ומכאן' מובאות חדשות מן העולם הגדול: שלוש צוללות טבעו לאחרונה באופן מסתורי ובלתי מוסבר. תיאוריות קונספירציה כבר צצו ויש החושדים כי יד מכוונת הייתה במעשה. גם מידע חיוני על הערים הגדולות בתבל (העיר הגדולה בעולם היא ניו יורק ומספר תושביה – תשעה מיליון).

במדור 'מקרא עונג' מובא חלק ראשון מאגדת עם יפנית – 'המשך יבוא'.

ובעמוד האחרון, כנהוג, 'פרפראות'. כאן הובאו חידות ובדיחות קרש ברוח התקופה, שאיכשהו קשורים בסרט הכחול של בלו-בנד, וכמובן שיש גם פרסים לפותרים נכונה. הפרסומת כאן אינה סמויה כלל אלא גלויה וחסרת בושה.

העיתון אינו רשום בקטלוג הספרייה הלאומית ומן הסתם גם לא שמור במחסניה. ניסיתי למצוא רמזים נוספים לקיומו. חפרתי במרחבים האין-סופיים של האינטרנט ומצאתי אזכור שלו ברישיון שניתן להילדסהיימר, ב-8 ביוני 1939, להוציא עיתון לילדים בעברית ובאנגלית, בהתאם ל'פקודת העיתונות' של ממשלת המנדט:

תוספת מספר 2 לעיתון הרשמי, גיליון 895, עמ' 365 (נבו)

האם יצאו גיליונות נוספים? האם מישהו מן הקוראים זוכר את העיתון הזה?

אוטו בלו-בנד בירושלים בשנות הארבעים (צילומי פוטו שוורץ; באדיבות נדב מן, 'ביתמונה')

_________________________

תודה לד"ר הילה טל-קריספין שמצאה את העותק של הגיליון הראשון בעיזבון סבתה שרה כרמית-טמקין.