‏הצגת רשומות עם תוויות יין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יין. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 2 ביולי 2026

ארץ הקודש: הרב שלא מת, כביש 6, בלי אלכוהול

א. רבי חי טייב לא מת

מי לא מכיר את המשפט האלמותי 'סבתא חיה מתה' (בפתיחת הסרט 'מבצע סבתא')?

בכמה מקומות בארץ יש בית כנסת עם שם מוזר ביותר: 'רבי חי טייב לא מת'.

הנה למשל חזית בית הכנסת ברחוב סעדיה גאון ברמלה על שמו של הרב המלוב"ן (המלומד בניסים), שלא מת אבל עדיין זצוק"ל:

צילום: איתמר לויתן

אני לא יודע אם נכונה הקביעה שבית הכנסת הראשון של עולי תוניסיה הוקם רק ב-1951 ולא קודם לכן. יודעי דבר בין הקוראים יאשרו או יפריכו טענה זו. 

וזו החזית של בית הכנסת באשקלון:

צילום: שי פישר


על פי ערכו בוויקיפדיה יש עוד בתי כנסת בארץ, וכן רחובות בערים רבות, המנציחים את שמו של הרבי שלא מת. ועדיין הספק מנקר: אם רבי חי טייב באמת לא מת, למה מזכירים את שמו בברכת המתים זצוק"ל (זכר צדיק וקדוש לברכה), ובכלל מה פשר שם זה? 

ובכן, הרב יצחק חי טייב (1837-1743) חי ופעל בתוניסיה שנים ארוכות. הוא הרביץ תורה, חי בצניעות וחולל ניסים ונפלאות, עד שהלך לעולמו, כדרך כל בשר, בגיל 93. השם יוצא הדופן, שנוסף לו לאחר מותו, מבוסס על סיפור עַם שעיקרו הוא זה:

כאשר שבק חיים לכל חי בשנת תקצ"ו חרת האומן על מצבת קברו: 'רבי חי טייב מת בשנה פלונית במקום פלוני'. האומן היה כנראה אדם פשוט ביותר ולא ידע לנסח בלשון של כבוד 'נתבקש בישיבה של מעלה', 'הלך לעולמו' וכדומה, כי אם פשוט: 'מת'. בא אליו הרב בחלום בחזיון לילה וביקש לחונקו. צרח היהודי מתוך שנתו, והרב המשיך לומר לו: 'האינך יודע מאמר חז"ל, צדיקים במיתתם נקראו חיים? עתה תקום בבוקר ותוסיף בין השורות את המילה 'לא', השמעת?! נחרד האיש וילפת, וכאור בוקר עמד והוסיף את המילה 'לא'. ויהי ר' חי טייב 'לא מת' לאות ולמופת בישראל (הרב מאיר מאזוז, קונטרס איש הפלא, בני ברק תשמ"ו; מצוטט מבלוג עם הספר של אבישי אלבוים).

אז בסדר, לא מת... רק אל תבוא לנו בחלום ותחנוק!


ב. בית הכנסת של כביש 6

צילום: טל סגל


ברשימת בתי הכנסת הביזאריים שפזורים במדינתנו תופס מקום של כבוד בית הכנסת של כביש 6. מתברר שיש כזה, בשני כיווני הכביש של המתחמים הצפוניים. הוא נחנך בל"ג בעומר בשנה שעברה.

ואם שאלתם מה עשתה שרת התחבורה בשבילכם במהלך כהונתה ומה הם הישגיה – זהו כנראה אחד הגדולים שבהם. מישהו הרי דאג ששמה יתנוסס על השלט. 

אגב, בשבוע שעבר היא הצטלמה למען בוחריה עוטה כיסוי ראש חסוד, וסיפרה לצלמת שחדרה לפרטיותה – במקרה לגמרי, כמובן – שעשתה לעצמה מנהג, 'להתפלל' בכל יום שלישי פרשה מספר 'דברים'. הפעם היא מתפללת את פרשת 'בלק'... מי יספר לה שהפרשה הזו בכלל נמצאת בספר 'במדבר' ושפרשה לא מתפללים?


ג. בלי אלכוהול

על דלת הכניסה לשטיבל של חסידי סקרנביץ ברחוב העבודה 12 בתל אביב הודבקה המודעה הזו:

צילום: מויש גרייזמן


חסידות סקרנביץ היא חסידות פולנית (ענף של שושלת קאליש וחסידות וורקה), שראשיתה ב-1887 בעיירה Skierniewice שבין ורשה ללודז'. השטיבל בתל אביב הוקם כבר בשנת 1937, ומאז עבר שינויים רבים.

שטיבל חסידי הוא בהגדרתו לא רק מקום תפילה, אלא מעין 'מועדון חברים', שמשמש גם ללימוד תורה, להתוועדויות חברתיות, לשיחות בטלות ואפילו לאכילה קלה ושתייה, ולכן אין זה מופרך להכניס לקודש פנימה גם אלכוהול.

החסידים, לדעתי, לא שתו יי"ש יותר מה'מתנגדים', אבל לא יעזור כלום – זה היה הדימוי שלהם בעיני מתנגדיהם, והסאטירה המשכילית חיזקה אותו בדרכה שלה. המודעה הזאת רק מבססת את הסטריאוטיפ.


יום חמישי, 7 באוגוסט 2025

פרנסות של יהודים: סנדלר, צחי הגבר, שותה הכפר, ראבאק

א. ברחובנו הצר 

צילום: איתמר לויתן

פרנסה נשכחת ונעזבת. צולם ברמלה.

איך אפשר שלא להיזכר בשירו של יורם טהרלב 'על כפיו יביא'...

ברחובנו הצר
גר סנדלר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.

מדפיו הריקים
מכוסים באבק
כבר שנתיים מונח
המרצע בשק.

 

ב. גבר גבר וכהן שיש לו הכל

אם אתם במקרה במדרחוב של אשקלון, ברחוב הרצל, ובא לכם לשתות כוס קפה, למה שלא תלכו ל'קפה ארליך' – יש יותר אשכנזי מזה? – בניהולו של צחי מכלוף, שהוא לא סתם אחד אלא 'צחי מכלוף הגבר'.

יחד שבטי ישראל!

צילום: טובה הרצל

ממש צמוד למשרדי ההנהלה של צחי הגבר יש טמבוריה עם שם מדליק לא פחות: 'לכהן כל יש הכל'...

צילום: טובה הרצל

ג. שותה הכפר

צילום: גונן זיק

רחוב יחזקאל חוצה את לבה של האוטונומיה החרדית בירושלים, זו הרואה עצמה כשטעטל מזרח-אירופי בלב העיר המודרנית. אם יש עיירה, אז צריך שיהיו בה גם בית מרזח וגם שיכורים.

השם השנון והמוצלח 'שותה הכפר', מלווה בלוגו של חסיד שמח הלוגם יין, מרמז כמובן לשוטה הכפר.

וכל זה הזכיר לי משום מה את הבדיחה העתיקה הזאת: 

אמרי אינשי: אי אפשר לעיירה יהודית בלי משוגע. וההלצה מספרת אף היא: מעשה בעיירה אחת שעלה המשוגע שלה על הבימה בבית הכנסת, הכה על השולחן והכריז: 'רבותי, אני עוזב את עיירתכם – בחרו לכם משוגע אחר'... ('שוטים ומשוגעים ברחוב היהודים', רשומות, א, תרע"ח, עמ' 199)

 

ד. ביסראבאק או אכילה רגשית?

שני שלטי רחוב ירושלמים, שרחוקים 180 מעלות זה מזה.

ברחוב אגריפס, לא הרחק משוק מחנה יהודה, עומד להיפתח בקרוב עוד בית בליסת המבורגרים ושמו, הוולגרי לטעמי, הוא 'ביסראבק', שהוא כנראה הֶלְחֵם של 'ביס' ו'ראבאק'. 

לא רק השם, גם הפוסטר, שנועד להודיע קבל עם ועולם על פתיחתה הקרובה של המסעדה, הוא גס ונטול עידון ומזכיר לנו באיזה עולם ים תיכוני אנחנו חיים. הנה שפטו בעצמכם.

צילום: דוד אסף

מה זה בעצם 'רַאבַּאק'?

שאלתי את פי חכמת ההמונים של צ'אט GPT, וזו התשובה שקיבלתי:


ובקצה השני של העיר, ברחוב חזקיהו המלך בשכונת קטמון הישנה, צילמתי את השלט השקט והעדין הזה. 

צילום: דוד אסף

לא שאני מבין עד הסוף מה היא 'אכילה רגשית' (יש על כך ערך בוויקיפדיה, כאן), אבל ברור לי שזו לא אכילה גסה ומיוזעת, בטח לא 'בראבק' שלכם...

יום חמישי, 7 בנובמבר 2024

בורא מיני מזונות: דמיינו, עגבניות א"י, הכדור של הכדור, מחיר מבצע, בורגר ירושלמי

א. דמיינו יין

ליד מדפי היין במרכול 'אושר עד' בירושלים עצרתי בפליאה: יין מדומיין, ועוד כזה שהברון אדמונד דה רוטשילד, הנדיב הידוע, חתום עליו. מה זה יכול להיות?

זמזמתי לעצמי את שירו של ג'ון לנון Imagine (דמיינו), ובדקתי את תווית הבקבוק שם אכן הסתתרה התשובה:

צילומים: דוד אסף

לא מדומיין אלא ממשי. מתברר שזה התרגום ל-Des Domaines, שפירוש תחום או מתחם או שטח (בעולם האינטרנט 'דומיין' פירושו שם מתחם, כלומר שם ייחודי שמזהה את אתר האינטרנט המסוים).


ב. עגבניות ארץ ישראל

מחירי העגבניות בשמים, אבל לא זו הנקודה. 

במרכול הזה בשכונת בית וגן הירושלמית עדיין לא שמעו על הקמתה של מדינת ישראל. מבחינתם, מדובר בירקות מארץ ישראל.

צילום: ברוך גיאן


ג. הכדור הכי טעים בכדור

חובבי השילוט כבר יודעים כי אף פעם אין להסתפק בכותרת הראשית, ויש לתת את הדעת גם לכותרת המשנה.

הנה למשל פלאפל מטאור, ברחוב ז'בוטינסקי 75 בבני ברק, שכל חינו מצוי בכותרת המשנה הצנועה שלו.


צילום: יהושע לביא

ד. מבצע בסופר בונוס

צילום: עפר גביש

כמה טמבלים יכולים להיות? בסופר בונוס ברמת השרון יש מבצע מיוחד של גלידות בן אנד ג'ריס. במקום המחיר הישן 24.90 תוכלו לקנות אותן עכשיו במבצע ב-41.90 ש"ח בלבד. אכן מבצע שווה!

אפשר להניח שמתכנני המבצע התכוונו ש-24.90 ש"ח היה מחיר יחידה אחת, ואם כך במבצע תוכלו לקבל שתי יחידות ב-41.90 ש"ח. אז אם לזה התכוונתם, למה שלא תכתבו את זה בצורה קצת יותר אינטליגנטית?


ה. מה לירושלמים ולהמבורגר?!

אנשי מסעדת הבשרים ג'וזף, ברחוב השקמה בירושלים (שוק מחנה יהודה), מצטיינים כנראה בחוש הומור ומוּדעוּת עצמית מפותחת.

כך נראה השלט המזמין אתכם פנימה:

צילומים: דוד אסף

יום חמישי, 15 בפברואר 2024

ארץ הקודש: איה מקום כבודו, שמירה קדושה, ראש יהודי, ראיית עכו"ם, לא בשבת

א. איפה גר אלוהים?

כמה קולמוסים נשתברו בשאלה זו  'כבודו מלא עולם', 'לית אתר פנוי מיניה', אלוהים נמצא היכן שנותנים לו להיכנס  והנה התשובה המפתיעה: בכיכר דיזנגוף בתל אביב!

צילום: טל סגל

ב. שמירה קדושה

ואגב נוכחותו של הקב"ה. בבית האירוח של ניצן, ששוכן במדרגות גדרה שבחיפה, יש נוכחות אלוהית רצינית. נכון לעכשיו הוא נשמר ומושגח בהשגחה פרטית וכללית של ריבונו של עולם.

וכנאמר במפורש: Protected by the RIBONO SHEL OLAM

צילום: אמי פרי

ג. ראש יהודי

חשבתם ש'ראש יהודי' מתחיל ונגמר בתפילות בהפרדה במרחב הציבורי של תל אביב? 

גם ברעננה יש רשת של 'ראש יהודי', או יותר נכון Jewish Head, בברכת ובהמלצת גדולי הדור.

הרכינו ראשכם!

צילום: בני ברמה

ד. למחמירים הידד: ללא ראיית עכו"ם

גונן זיק שלח לי את הצילום הזה והפנה את תשומת לבי לחומרה חדשה בהלכות יין נוכרי.

כידוע, ההלכה אוסרת על יין של נוכרים ('סתם יינם'), ובהתאם גם על מגע גוי ביין של יהודי. לאחרונה חדרה לעולם יקבי הבוטיק בכשרות 'מהדרין' חומרה חדשה, שעל פיה גם לא מאפשרים לגוי אפילו להסתכל על היין. זה נחשב להידור מצווה נכבד.

צילום: גונן זיק

בהלכות יין נסך שחיבר הרמב"ם אין כמובן שום איסור לראייה של לא יהודי, רק מגע נאסר.

אני דווקא התפעלתי משם היין: זכרונות של רמב"ם (Memorias del Rambam). לא פחות...

היין הזה, הכשר למהדרין ולמחמירין, מיוצר בוולנסיה שבספרד. מי שלוגם ממנו, מתענג על הכשרות המוטרפת וגם חושב שזה היין שהרמב"ם שתה במאה ה-12, שיבושם לו.

Packaging of the World

ה. ישמחו במלכותך שומרי שבת 

צילום: הלל אסף

מוניות 'התחנה' בירושלים הוסיפו לעצמם שם חדש ומושך.

במוצאי שבת יכולות כל המוניות שהושבתו בשבת לנסוע בשיירה לחיפה ולתדלק באוקטן שומר שבת בתחנת 'אורות'...

צילום: איתמר לויתן


יום שלישי, 28 במרץ 2023

בורא מיני מזונות: הר חרמן, גרב בובה, מושט חיי, שותה הכפר, הברבנאל, משקה פלא

א. הר חרמן

יש הר כזה שנטפל לגבעות שסביבו, או שאולי זה מה שקורה למי ששותה ממנו קצת יותר מדי? 

צילום: חגית מאיר

ב. גרב בובה לבן

חדש על המדף.

בלב תפזורת הרימונים, ובשכנות למערומי הגזר והדלעת, הוצב שלט המורה על פרי (או שמא ירק) חדש.

מ ה  ז ה?

צילום: איתמר וכסלר

ג. מושט חיי

'מבצע חם'!

שלט פרסומת עם ארומה ספרותית של החנות 'דגי הקיבוצים' במתחם המסחרי עין המפרץ מדרום לעכו.

על קוצו של יוד...

צילום: שמחה בינות

ד. שותה הכפר

שם נהדר לחנות יין ברחוב יעקב מאיר בשכונת גאולה בירושלים. 

צילום: מנחם רוזנברג

ה. הברבנאל

ועוד חנות יין עם שם מגניב. 

בפיצה-בר שברחוב אברבנאל 34 בתל אביב עשו טוויסט קטן על שמו של הפרשן הידוע.

צילום: יוחנן פלוטקין

ו. משקה הפלא

ועוד בענייני משקאות. הנה מה שהודבק על קיר תחנת אוטובוס ברחוב שטראוס בירושלים (שיטת שיווק מעניינת). לפי שמות המשפחה של המפיצים (חשין, אנשין) פשר לשער שמקורו של המשקה בחסיד ברסלב הוותיקים.

צילום: מנחם רוזנברג

אין לי מושג מה מכיל המשקה הזה, ואיך הוא גורם למאחרי קום להגיע בזמן ל'כולל', אבל שימו לב לכיתוב המביש למטה: 'מתאים גם לסבא הסיעודי!'.


יום שלישי, 14 בספטמבר 2021

בורא מיני מזונות: עוז, הדר ועצמות, בשר ממשלתי, מילון הסביח, כונפה ביזרעאל

אבוקדו בצורת אבטיח (צילום: גדעון פליישמן)

לקראת הצום הגדול של יום כיפור, קצת ענייני אוכל מחוייכים.

נתחיל בתפריט הבשרי.

א. הבחירה של הקצבים

צילום: טובה הרצל

הפרסומת המתפתחת שמוצגת על משאית הקירור הזו, מ'עוף עוז' ל'עוז והדר', מעלה מאליה את השאלה כמה 'הדר' כבר יכול להיות בתרנגולת מרוטת נוצות המקרקרת בדרכה לשחיטה? 

אולי יש כאן רמז סרקסטי במיוחד למקורו של הצירוף 'עוז והדר', שלקוח מספר משלי, מהפרק המתאר את 'אשת חיל', שעליה נאמר 'עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן' (לא 25). מה שמזכיר לי את האיור המופלא של דודו גבע (ספר הברווז, 1994):

אבל מה שמשונה ואף תמוה הוא שבשם 'עוז והדר' מחזיק גם מכון תורני ידוע, שנוסד ב-1988 ומוציא ספרים רבים בכל מקצועות התורה. 

אז מי קדם למי – משחטת העופות או המכון התורני?

ב. בשר ממשלתי

מתברר שבנוסף לכל תפקידיו החשובים של משרד הכלכלה, עוסקים שם גם בטחינת בשר.

צילום: ארי הולצברג

ג. אנחנו מגש העצמות שעליו ניתנה הסעודה המפסקת

מבצע מפתה במיוחד מוצע לקוראי מקומון חרדי בירושלים. הבחירה קשה: מגש עצמות או גרון עוף?

תודה למיקי מלכה

ד. מילון הסביח השלם

חובבי השפה העברית, כמו גם העוסקים בפילוסופיה אקזיסטנציאלית, ימצאו עניין במילון המונחים שתלוי בכניסה לסביח של עובד בגבעתיים.

הם יימצאו בו פעלים יחודיים, כמו 'חיצול', 'לחצל', 'לבצל' או 'לבצבץ', ושאלות מלחיצות (או מחצילות), כמו 'לרוץ על כל המגרש או לרצרץ?', או 'כמה כמה בדרבי?'

הקשה על התמונה תגדיל אותה לקריאה נוחה.

צילום: איתמר לויתן

בעלי התוספות

כתב לי יריב שיזף: 

סביח הוא שמו הפרטי של ממציא המאכל, צבי ארז, בהגייתו העירקית. נפטר לפני כשנה (תעיד על כך תמונת מצבתו בבית העלמין ירקון). ראש עירית רמת גן הצהיר שיקרא כיכר בעיר על שמו. עובד מגבעתיים הוא אכן לשונאי מופלא וגם איש מכירות מדהים, אבל 'סביח של עובד' זה כמו 'ארטיק של שטראוס' או 'פלאפון של סלקום'. וכמובן שראשי התיבות הצולעים למדי של סבי"ח אינם אלא מחוה ומס שפתים (שורפות מסחוג).

ה. כּוּנֵפָה או כְּנָאפֶה?


ואם אנו בגבעתיים, נעבור לשאלה עוכרת השלווה שמציג הבר הזה שברחוב כצנלסון: כּוּנֵפָה או כְּנָאפֶה?

'כּוּנֵפָה' הוא מונח סלנג שחדר לארצנו כנראה בשנות התשעים ומקורו לא ברור (כנראה מערבית: קניפה), אך יש הסכמה רחבה על משמעותו השלילית: אשה מגעילה.

'כְּנָאפֶה' זה משהו אחר לגמרי, וגם הוא הגיע אלינו מהערבית: מאפה מתוק להחריד, שבאחרונה צובר פופולריות לא מובנת (לפחות לי). כך למשל, בשוק מחנה יהודה הירושלמי נפתחו בשנים האחרונות לפחות חמישה דוכני כנאפה.

בבחירה בין שתי האפשרויות אני בוחר באפשרות השלישית: לא זה ולא זה.

צילום: איתמר לויתן

ו. לחיים

ונסיים במיני אלכוהול.

נתחיל בבירה ושמה התמוה הוא 'מלכה אדמונית' (Pale למיטב ידיעתי זה בכלל חיוור, חלש).

צילום: איתמר לויתן

ונקנח ביין נחמד ושמו יזרעאל, שאין לי מילה רעה על טעמיו אלא רק ביקורת על ניקודו.

צילום: דוד אסף

זו טעות שכמעט כולנו עושים: השם הנכון של העמק הוא לא יִזְרָעֶאל אלא יִזְרְעֶאל. כנאמר 'כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל' (מלכים א כא, 1). 

וגם בשירו הידוע של נתן אלתרמן, 'שיר העמק', שנכתב ב-1934:
בָּאָה מְנוּחָה לַיָּגֵעַ
וּמַרְגּוֹעַ לֶעָמֵל.
לַיְלָה חִוֵּר מִשְׂתָּרֵעַ
עַל שְׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
טַל מִלְּמַטָּה וּלְבָנָה מֵעַל,
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?
דְּמָמָה בְּיִזְרְעֶאל.
נוּמָה עֵמֶק, אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת,
אָנוּ לְךָ מִשְׁמֶרֶת.


גמר חתימה טובה

יום חמישי, 15 באפריל 2021

מן הגורן ומן היקב: עצמאות לישראל

מאת הָדי אור ודוד אסף

אין כמו זיכרון ימי העצמאות של פעם כדי לדגדג את בלוטות הנוסטלגיה והפטריוטיות, גם את אלה של גדולי הציניקנים.

אח, כמה שפעם שמחנו בימי העצמאות! כל הארץ דגלים-דגלים והעם רקד גלים-גלים, כולם לבשו חולצות לבנות ומכנסיים כחולים ופניהם נהרו מגאווה ומשמחה. גם אנו, כותבי רשימה זו, ילידי 1956, צובטים את עצמנו לפעמים ומתקשים להאמין שכאשר נולדנו הייתה המדינה בסך הכל בת שמונה...


גם לילדינו, שכבר גדלו בתקופה אחרת, יש נוסטלגיה משלהם. הם נזכרים איך בדרך לבמות הבידור, בכיכרות הערים הגדולות, היינו חובטים בפטישי פלסטיק איש על רעהו ומרוקנים מיכלים של קצף זה על זה. 

היו ימים...

התזכרו? פטישי הפלסטיק גם שימשו כמשרוקיות

משקפי נייר לכבוד יום העצמאות השישים, 2008

באוסף הישראליאנה של הָדי צבורים פריטי זיכרון רבים הקשורים ליום העצמאות, ומתוכם בחרנו כמה דוגמאות מסקרנות ומשעשעות.

הנה למשל קופסת עץ זו (ללא תאריך ייצור), שעליה צויירו חיילים מצדיעים ודגלים. במרכז הקופסה יש מעין חלון ובתוכו גליל נייר שעליו צויירו חיילים וחיילות במצעד, טנקים נוסעים ומטוסים חגים בשמיים. באמצעות סיבוב הידית (למטה מימין) מסתובב גליל הנייר והמצעד צועד. 


זוכרים את 'יין הניצחון' ו'יין העצמאות' (האחים התאומים של 'יין הפטישים' הצה"לי)? לאורך שנות עצמאותנו הראשונות היו בקבוקי יין שיוצרו במיוחד לכבוד יום העצמאות. היקבים והמשווקים ניסו אז לשכנע אותנו, הישראלים, שמצווה מובחרת מדאורייתא לשתות יינות אלה ביום החג. מי מן הקוראים הוותיקים, ש'זכה' ללגום אותם בוודאי לא ישכח את טעמם המתוק להחריד. אבל מה אכפת? העיקר שאנו עם חופשי בארצנו.

הטעם לא היה משהו, אבל הגרפיקה של התוויות הייתה משובבת נפש. כמה חבל ששמות הציירים והמעצבים לא השתמרו.


אם היין לא מספיק מתוק עבורכם, תמיד אפשר להוסיף עוד סוכר או לקנח בשוקולד מיוחד שהוציאה חברת 'עלית 'לכבוד יום העצמאות.

שקית סוכר לכבוד יום העצמאות החמישים ואחד (1999)
ציורי נוף הארץ על קופסת 'לקוטי שוקולד' של עלית לכבוד יום העצמאות העשירי (1958)

היו נסיונות רבים לעצב תוכן רוחני ליום העצמאות, כולל סידורי תפילות (לא בדקנו אם קריאת ההלל בסידור זה נאמרת עם ברכה או בלי).


ספר מעניין אחר היה 'מְגִלַּת קוממיות ישראל' (הוצאת 'מועד'), שאותה אייר דוד גלבוע בשנת תש"ך (בערך).


וכמובן היו ספרים וספרונים שנועדו במיוחד לילדים.

הספרון יום העצמאות, בהוצאת 'פרפרים', ראה אור ב-1955. הספרון נערך על ידי הסופר הפורה י' נון (יצחק אבנון) והציורים הם של דוד גלבוע.


הספרון שלום, ילדי ישראל, בהוצאת 'הצבי', נדפס בשנות החמישים. הציורים הם של צבי לבני והשירים של 'הדוד הטוב'. מיהו הדוד הטוב? זהו המחנך והמשורר איש בית"ר שלמה סְקוּלסקי.


את החוברת ספורי יום העצמאות לילדים ערך מיכאל שיר, המו"ל והעורך של עיתון הילדים הזכור לטוב אצבעוני:


ואם באצבעוני עסקינן, הנה כמה שערי יום העצמאות של עיתון זה, שהעסיק את טובי המאיירים:


והנה עוד כמה מוצרים שליוו את ימי העצמאות שלנו. מחזיקי מפתחות, בלוק למכתבים, מחזיק ניירות, כובעי נייר...


חג עצמאות שמח!