בורא מיני מזונות: מי אתה דג דניס, אַרבעס ובאָבעס, פשטידת קרישה, סמיר

א. האם לדגים יש זהות לאומית?

צילום: מימי חסקין

יש מצב שגבולות הארץ המובטחת כוללים בתוכם גם את קפריסין?

אם תיקחו את השלט הזה ברצינות, אז ייתכן שכן. הדניס הזה הוא גם מדגת הארץ וגם מיוצר בקפריסין. 

אפשר בכלל לייצר דגים? 

לדעתי, הדגים הללו מלכתחילה הם צברים. גדלו והתחנכו בארץ ישראל, ירדו מהארץ בשחייה לקפריסין ועכשיו הם בבחינת תושבים חוזרים שעולים ארצה. 

צחוק, צחוק, אבל אין בית מדרש בלי חידוש! 

עיינתי בערך ויקיפדיה על דג דניס, ולמדתי ממנו הרבה. קודם כל, השם העברי של דג זה הוא בכלל סְפָּרוּס זָהוֹב – שיקום מי שידע זאת! – ושנית, השם דניס הוא שם עממי, שמקורו בשיבוש המילה הטורקית 'דניז', שפירושה 'ים'. לדג שמגיע מהים קוראים בטורקית 'צ'יפורה דניז', כלומר דג מהים, וברבות הימים (תרתי משמע) נשתכח השם הראשון ונותר השני, שבתורו שובש ל'דניס'.

דג דניס 

ב. באָבע מייסעס

לחברת 'באָבע מייסעס' (סיפורי סבתא), המפיצה את מרכולתה הריחנית באזורים חרדיים בניו יורק יש קו ייצור ושמו 'היימיש און געשמאַק' (ביתי וטעים), והוא כולל, ככל שהבנתי, שני מוצרי יסוד של סיר הבישול היהודי: אַרבעס ובאָבעס. 

המחיר $5.79 לקופסה.

צילום: זאב וגנר

הסבר קצר למען אלה שלא גדלו על ניחוחותיהם של מאכלים קדושים אלה.

אַרבעס (arbes) אינם אלא גרגרי חומוס (חִמְצָה) מבושלים (מה שנקרא בפי העם 'חומוס עם גרגרים'), שאותם נוהגים אחב"י לאכול במיוחד בחגיגות 'שְׁלוֹם זכר' (שׁוּלֶם-זוּכֶר בשפת הדיבור).

באָבעס, לעומת זאת, הם גרעיני שעועית לבנה (לימה). הם נאכלים בכל הזדמנות, לאו דווקא באירועים מיוחדים, וריחם נישא למרחקים (והמבין יבין).

אגב, כדאי לקנות מתוצרת הארץ: במטעמי חפץ חיים, קופסה של ארבעס או באבעס תעלה לכם רק עשרה ש"ח. מחיר מציאה!

ג. פשטידה עם נוגדי קרישה

אם חשקתם בפשטידה, שגם נושאת עמה ערכים בריאותיים יוצאי דופן כמו חומרים נוגדי קרישה (הקרויים בעברית יפה נוגדי פקקת), לפתח תקווה לכו, למרכז המסחרי שברחוב לוחמי הגטאות. 

זה כנראה המקום היחיד בארץ שמוכר פשטידות קרישה (וגם קיגיל ירושלמי)...

צילום: גונן זיק

ד. הסיפור של סמיר

צילומים: איתמר לויתן

ברחוב קהילת דטרויט ברמלה שוכנת מסעדה ושמה 'סמיר', שנוסדה בשנת 1948 – לא תאריך קל בזיכרון של תושביה הערביים של העיר. היא מצהירה על עצמה לא רק כמקום של אוכל, אלא גם של היסטוריה ותרבות.

אין לי מושג איך האוכל שם – אני מתאר לעצמי שהוא מעולה – אבל בלי קשר לבישולים, הסיפור המשפחתי שמפורט בשלט גדול המידות שצמוד למסעדה, שמספר את סיפורם של ארבעה דורות מסעדנים, הוא מעניין ושובה לב.

בורא מיני מזונות: הר חרמן, גרב בובה, מושט חיי, שותה הכפר, הברבנאל, משקה פלא

א. הר חרמן

יש הר כזה שנטפל לגבעות שסביבו, או שאולי זה מה שקורה למי ששותה ממנו קצת יותר מדי? 

צילום: חגית מאיר

ב. גרב בובה לבן

חדש על המדף.

בלב תפזורת הרימונים, ובשכנות למערומי הגזר והדלעת, הוצב שלט המורה על פרי (או שמא ירק) חדש.

מ ה  ז ה?

צילום: איתמר וכסלר

ג. מושט חיי

'מבצע חם'!

שלט פרסומת עם ארומה ספרותית של החנות 'דגי הקיבוצים' במתחם המסחרי עין המפרץ מדרום לעכו.

על קוצו של יוד...

צילום: שמחה בינות

ד. שותה הכפר

שם נהדר לחנות יין ברחוב יעקב מאיר בשכונת גאולה בירושלים. 

צילום: מנחם רוזנברג

ה. הברבנאל

ועוד חנות יין עם שם מגניב. 

בפיצה-בר שברחוב אברבנאל 34 בתל אביב עשו טוויסט קטן על שמו של הפרשן הידוע.

צילום: יוחנן פלוטקין

ו. משקה הפלא

ועוד בענייני משקאות. הנה מה שהודבק על קיר תחנת אוטובוס ברחוב שטראוס בירושלים (שיטת שיווק מעניינת). לפי שמות המשפחה של המפיצים (חשין, אנשין) פשר לשער שמקורו של המשקה בחסיד ברסלב הוותיקים.

צילום: מנחם רוזנברג

אין לי מושג מה מכיל המשקה הזה, ואיך הוא גורם למאחרי קום להגיע בזמן ל'כולל', אבל שימו לב לכיתוב המביש למטה: 'מתאים גם לסבא הסיעודי!'.

הספרות והחיים: חסד ספרדי, דגים קדושים ודוֹד גיבור

א. חסד מצונזר

הרומן חסד ספרדי של אברהם ב. יהושע, שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד / הספרייה החדשה בשנת 2011, מבוסס על תמונה שרואה גיבור הסיפור על קיר חדרו בבית מלון בספרד. בתמונה רואים אישה צעירה חלוצת שד מניקה איש מבוגר שידיו כפותות.

לכאורה זו תמונה ארוטית, אולי מסוגת הסאדו-מאזו, אך מי שיקרא בספר יבין מיד כי אין בתמונה הזו שום דבר סקסואלי, אלא רק חמלה וחסד. מדובר באישה שזה עתה ילדה, שמבקרת בבית הסוהר את אביה שנידון לעונש מוות ברעב. האב הוא אסיר כפות, חסר ישע וּמְזֶה רעב, ובתו מזינה אותו בחלב שבשדיה לבל יגווע. אין זה גילוי עריות, אלא הצלת אדם ממוות. 

התמונה שבחר יהושע לעטיפת ספרו היא מן המאה ה-17, פרי מכחולו של צייר ספרדי ושמו מאטיאס מיפוחל:

מדובר במוטיב ספרותי ודתי עתיק, שמכונה 'חסד רומי' (Roman Charity), שצויר עשרות פעמים על ידי גדולי הציירים באירופה. אומנם, הסיפור הרומי המקורי, כנראה מהמאה הראשונה לספירה, דיבר על בת המבקרת את אמה שכלואה בבית הסוהר. כיוון שאסור למבקרים להביא עמם אוכל, מחליטה הבת להניק את האם. מעשה זה נחשב לביטוי נעלה במיוחד של כיבוד אב ואם, ובתמורה למסירותה של הבת שוחררה האם מכלאה. בתקופת הרנסנס, כנראה בהשפעת תפיסת 'החסד' הנוצרית, הוחלפה דמות האם בדמות האב, שנגזר עליו דין מוות ברעב.

הנה כמה דוגמאות. בכולן נראה הפחד של הבת מפני הסוהרים שיכולים לגלות אותה:

פיטר פול רובנס, 1612

יאן יאנסנס, 1625-1620

דירק ואן בבורן, 1623

פיטר ואן מול, 1640

יאיר פז, שביקש לשאול את הספר מהספרייה הציבורית באפרת (גוש עציון), הופתע לגלות שעטיפת הספר עברה 'שיפוץ'. הצנזורים מטעם עצמם של הספרייה החליטו כי אין זה ראוי להציג ספר עם כריכה כזו. חזה נשי חשוף – לא אצלנו...
הנה התוצאה, שהיא חסרת כל מובן או קשר לסיפור עצמו:

הבעיה אינה רק בצנזורה האינפנטילית והגסה, אלא בכך שהתמונה, במקרה זה, היא גם לבו של הספר ומניעה את עלילתו. 
'העניין המהותי הוא', כתב לי יאיר, 'שהציור המקורי קשור לתזה המרכזית של כל הספר, ומכאן ההחמצה. נכון שיש קוראים שזכותם לא להיחשף לתמונות "לא צנועות", אבל בדיוק במקרים מסוג זה צריך למצוא פתרון יצירתי שיהיה נכון לכל הצדדים'. 
ואני אומר: קשה לכם? תתמודדו!

ב. הדגים של רבי עקיבא

ברחוב רבי עקיבא בבני ברק יש חנות דגים ושמה המתבקש, לכאורה, הוא 'דגי רבי עקיבא' – הדגים והרחוב.

צילום: אבי במברגר

'אם כך אתה סבור', כתב לי עו"ד אבי במברגר, 'אינך אלא ליטוואק קשה עורף. לי פשוט שהשם בא על פי המסופר בתלמוד הבבלי (ברכות, סא ע"ב):

תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. 

אמר ליה: עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות? 

אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. 

אמר להם: מפני מה אתם בורחים? 

אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. 

אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? 

אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה אלא טפש אתה. ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו – על אחת כמה וכמה. 

אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה 'כי הוא חייך ואורך ימיך' (דברים, ל 20), כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה.

ונראה לי שהחנות היא על שם הדגים הקדושים הללו...'

ג. אשר על המשמרת

שנים רבות סבלו היישובים של המועצה האזורית מטה אשר, שבגליל המערבי, ממכת גניבות ברפתות, עד שבשנת 1997 הוקם 'מוקד אשר', שביקש לתת מענה אבטחתי למצוקה זו. השנים עברו והמוקד התפתח והיה לחברה כלכלית ועסקית שמציעה שירותים מגוונים.

ואיך כל זה קשור אלינו?

יוחאי דביר, שנפש בחוף בֶּצֶת, שם לב לסלוגן הנחמד והדו-משמעי שבחרו להם אנשי המוקד: 'אשר על המשמרת', שכמובן מתכתב גם עם המועצה האזורית אשר וגם עם 'שנה טובה', שירו הנודע של לוין קיפניס (עליו כתב אליהו הכהן כאן).

דבר לילדים, יא, גיליון 22, עמ' 339 (15 בספטמבר 1941; כ"ג באלול תש"א)

בורא מיני מזונות: קווה קווה, דג שמח, דואט, ממלכת הג'וקר, גזרות

א. שעשועי ויקיפדיה: קווה קווה דה לה אומה

קשה לתאר את חיינו בלי ויקיפדיה. עם כל הבעיות המוכרות, היא הפכה להיות חלק יומיומי כמעט אצל כל אחד ואחת מאתנו. אבל ויקיפדיה היא לא רק דרך מהירה לבירור של תאריכים, ביוגרפיה או אירוע, אלא גם מקור לשעשועים אין קץ. צריך פשוט לדעת לחפש אותם...

לשיר הילדים (שהוא גם סוג של משחק) 'קווה קווה דה לה אומה' נחשפתי לראשונה בשנות התשעים בירושלים, דרך ילדיי שהביאו אותו מגני הילדים. השיר, על נוסחיו השונים ומנגינתו הקבועה, עבר מפה לאוזן ומגננת לסייעת, ואיש לא ידע להסביר את מילותיו ומקורותיו. שום דבר לא היה הגיוני ולא התחבר לכלום, פרט למשפט שהחמיא להורים: 'אבא שלך קופיקו, אמא שלך היפופוטם'. אבל השיר הושר בעליצות רבה וכדרך שירי רחוב מוצלחים עבר מדור לדור.

הילדים גדלו, הנכדים עוד לא למדו, והשיר נשכח, עד שהגיעה אליי תמונת בקבוק בירה קוודרופל בלגית, תוצרת מבשלת הבירה הירושלמית Hatch Brewery, שסניף יש לה ברחוב האגוז בשוק מחנה יהודה.

צילום: גונן זיק

על התווית נדפסו מילות הפתיחה של השיר האלמותי. מה הקשר בינן לבין בירה? ככל הנראה שום קשר. אבל כשהקלדתי לתיבת החיפוש של גוגל את המילים הללו כדי להיזכר בהן קיבלתי מיד הפניה לערך ויקיפדיה בשם זה 'קווה קווה דה לה אומה', שכמותו קיים רק בעברית ובאנגלית.

הקריאה בערך הזה, מהנה ומשעשעת ככל שהיא, מראה עד כמה אנחנו כמעט לא יודעים כלום על צמיחתם וגלגוליהם של שירי רחוב אינפנטילים.

ב. דג שמח

על מה הדגים המתים האלה כל כך שמחים? שבני אדם אוכלים אותם?

מסעדת הפי פיש ממוקמת במלון ממילא בירושלים.

צילום: טובה הרצל

ג. דואט ירושלמי

צילום: טובה הרצל

חברת תכל'ס מפתיעה את לקוחותיה במוצר מגניב: קוגל דואט. קוגל בשתי שכבות: ירושלמי ותפוחי אדמה.

שואלת הצלמת: מעבר לשאלות טכניות (אופים שכבה ואחר כך מוסיפים את השנייה, ושוב אופים? מכניסים את הכול לתנור בבת אחת? האם המתוק של האחד מתערבב בטעמי השני?), התמיהה העיקרית היא, מה הפואנטה?

ד. 'מלכותי בעד סוס'

שטחה הריבוני של ממלכת הפלאפל והבאגט אינו גדול והוא ממוקם ברחוב עליאש בירושלים. הפתיחה ממש בקרוב.

צילום: ארי הולצברג

ועוד בענייני פלאפל.

מה הקשר בין קלף הג'וקר לבין בונה עולם, 'ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר' (תהלים, כג 1)?

'המקום הקטן' הזה נמצא ברחוב טרומפלדור 5 ברמת השרון.

צילום: גדעון פליישמן

ה. גזירות ליברמן

צילום: אבי בלדי

לגזרות פרעה ולגזרות ת"ח ות"ט מצטרפות גזרות חדשות: גזרות ליברמן.

כמובן ששר האוצר אביגדור ליברמן אחראי באופן אישי על כך שמחיר התה, חביתת הירק והביצה הקשה עלה בשקל.

צולם באחת הפיצוציות בתחנת האוטובוסים המרכזית של ירושלים.

בורא מיני מזונות: רווח נקי, מטבוחה, אוזן המן, פיצה, פירכות, סאלט שבתי, קניבלים

א. מי שנולד הרוויח

צילום: איתמר לויתן

האם באמת כל מי שנולד הרוויח? הרי אנחנו יודעים שזה לא נכון.

ובכל מקרה, מה הקשר בין אמרה משונה זו לבין הדגים הכבושים והמעושנים של מקס ושמיל בהוד השרון? 

למקס או לשמיל הפתרונים. 

ב. המטבוחה של ויז'ניץ

על מנה כזו, עם שניצל, פלפל חריף ומטבוחה, הרבי מוויז'ניץ אפילו לא חלם, אבל הוא יכול תמיד לנסות בפלפל אורדע המיתולוגי ברמת גן.

צילום: איתמר לויתן

ג. ספיחי פורים

מילא השגיאה המזעזעת ('מי שנכנס הדר'), אבל אוזן המן מסטיק?!

צולם בבוטיק סנטרל ברחוב אחוזה ברעננה

צילום: משה הררי

ד. אַ גרויסע פּיצה

ברחוב השומר 64 בבני ברק תוכלו להשיג פיצה גדולה בניחוח שטעטל.

צילום: פיני גורליק

ה. לחובבי סוגיות תלמודיות

בסופרמרקט שב'מגדל המאה' בתל אביב מוכרים פירכיות בזיל הזול.

צילום: איתמר לויתן

על פי המילון:

פִּרְכָה, פִּרְכָא

שֵׁם עֶצֶם – נְקֵבָה

1. שְׁבִירָה, קֻשְׁיָה הַבָּאָה לִסְתֹּר קַל וָחֹמֶר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, סְתִירַת הוֹכָחָה. '

   וְיֵשׁ עַל הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה פִּרְכָא'

ו. סלטים לשבת

בקרית טלז סטון, בואכה ירושלים, מתחברים לעולמות תוכן קצת לא קשורים ויוצרים שנינות לשונית שלא כל כך מצחיקה.

סאלח שבתי = סאלט שבתי (סלט של שבת), הבנתם?

תודה לגונן זיק

ז. לא רק לקניבלים

אם אתם במקרה בסכנין יכול להיות שיעניין אתכם להתנסות בשווארמה אדם – 'טעם בלתי נשכח', אין ספק. 

לבד משווארמה אדם על גחלים, אפשר לקבל גם ברגית.

מתוך מודעת פירסום בעיתון ישובי גוש משגב א-לה-גוש (28 באפריל 2022). 

תודה לשמוליק שדה

ח. לא רק לטבעונים

ואם אתם כבר בסכנין ומחפשים אוכל צמחוני או טבעוני, אל תתבלבלו. השווארמה הזו אינה עשוייה מתחליף בשר, היא בסך הכל שייכת לאדם ששמו ראמי טַבָּעוּנִי.

צילום: צפריר כהן

מפה ומשם: המכון הוולקני, דגים, השעה ה-25, פרחים, מצלמות וחתולים

א. פעילות וולקנית 

לשיבוש המגוחך שהפך את 'מכון ווֹלקני' – הקרוי על שמו של יצחק ווֹלקני – ל'המכון הוולקני' כבר נדרשתי בבלוג בשנת 2016 ואחזור על מה שכתבתי שם:

שר החקלאות אורי אריאל החליט להעביר את 'מרכז וולקני' (המוכר יותר בשם 'מכון וולקני'), שעוסק במחקר חקלאי, ממקומו הנוכחי בבית דגן שבמרכז הארץ לגליל. על ההחלטה כשלעצמה ניטש, כרגיל במקומותינו, ויכוח מר, וזה בסדר גמור. אבל לוויכוח נכנסה גם בּוּרוּת מביכה. בערוץ 7 (הכותב, עורכיו ומגיהיו וכל אשר עמהם) הוחלט להוסיף לשמו של האגרונום יצחק  ווֹלקני-אלעזרי (1955-1880), איש העלייה השנייה ומחלוצי המחקר החקלאי בארץ, שעל שמו נקרא המרכז, את ה' הידיעה.

מרכז המחקר הפך אפוא להר געש בפוטנציה, וזה דווקא מתאים לאדמת הבזלת הגעשית שבצפון (אזור כורזים ורמת הגולן).

חנוכת המעבדה לקרקע ומים ברחובות, 1935. מימין: וולקני והנציב העליון סר ארתור ווקופ; משמאל: ורה וחיים וייצמן 
(מקור: מרכז וולקני)

ואולי בכלל הכוונה למכון – שאכן חסרונו הורגש זה מכבר אצל חובבי הז'אנר – שיתמקד במחקר התרבות והשפה הוולקנית (תרבות המוכרת היטב לחובבי סדרת המדע הבדיוני 'מסע בין כוכבים')?

מיסטר סְפּוֹק (לנרד נמוי) הוא בלי ספק מן הבוגרים הידועים ביותר של המכון הוולקני.
כאן הוא מציג את ההצדעה הוולקנית (חיקוי מוּדע של ברכת הכהנים שלנו): 'Live long and prosper'

מאז חוזר השיבוש ומופיע בהקשרים שונים, ונדמה כי בקרב הזה מול הבוּרוּת כבר הפסדנו.

'אתה צודק' הסכים איתי פרופ' צבי הכהן, 'אבל שהמוסד עצמו משבש את שמו – זה כבר השיא'...

וולקני נקבר במושב נהלל בקבר משפחתי. לו ולאשתו שרה הצטרף ברבות הימים גם בנו בנימין (בני) אלעזרי-וולקני (1999-1915), יליד בן שמן, שהיה מיקרוביולוג ידוע, שחקר את ים המלח והיה לראשון שגילה צורות חיים בים המוות. מאז שנות השישים חי בני בארה"ב, שם לימד וחקר באוניברסיטה למחקר האוקיאנוסים בסן דייגו. לאחר מותו הובא לקבורה בנהלל.

קבר בני משפחת וולקני במושב נהלל (צילום: דוד אסף)

ב. היו שלום ותודה על הדגים

ואם כבר היינו באוקיאנוסים, מה יעלה בגורלו של איש לאחר מתקפת דגים עליו? 

במסעדה ערבית בשוק של העיר העתיקה בעכו קורים גם דברים כאלה.

צילום: שקד חמדת נחלון

ג. נוספה שעה ליממה

אם לאריך קסטנר היה את שלושים וחמישה במאי, לירושלמים יש את השעה העשרים וחמש. אין הכוונה לסרט של ספייק לי (2002), אלא לסתם טיפשות.

ואין מדובר בטעות מקרית. המודעה הזו הופיעה בשלוש תחנות אגד לפחות.

צילום: טובה הרצל

ד. למה לקטוף פרחים אם יש מצלמות?

את השלט הזה, שהוצב בגינה ברחוב בר-כוכבא בירושלים, אפשר לפרש בכל מיני דרכים...

צילום: מנחם רוזנברג

ה. מי מצא את מוני החתול?

מודעה נוגעת ללב על עמוד חשמל בתל אביב.

צילום: איתמר לויתן