פרנסות של יהודים: ת'ציצי פנימה, אספרגוס וטרקטורים, מספרה כהלכה, מדעי הלוח

א. ת'ציצי פנימה

צילום: יהושע רזק

ת'ציצי פנימה היא עסק משפחתי ותיק שמתמקד בהלבשה תחתונה לנשים, בחזיות, בפיג'מות ובגרביים, ומשכּנו בקניון חורב שבשכונת אחוזה בחיפה.

יש שיראו את השם כוולגרי, יש שיראוהו – ואני ביניהם – חמוד ושנון.

הדו-משמעות ברורה: הביטי פנימה וראי איזה מבחר מדליק של בגדים יש לנו עבורך, ואת הציצים – הכניסי פנימה, לחזייה האופנתית שנמכור לך.

ב. גם וגם

צילום: מליסה טסט

כל מי שביקר בארצות מזרח אירופה שאחרי קריסת ברית המועצות זוכר בוודאי את חנויות הכלבו שהיו בכל כפר או עיירה. מכרו שם אוכל יבש, שימורים ודגים מלוחים בחבית, ציוד חקלאי ומחברות לבית ספר, נעליים ושמן מכונות – הכל בכל מכל כל, מה שיש באותו שבוע או באותו יום.

במשק אלפרוביץ שבמושב ניר בנים מגדלים (ומוכרים) אספרגוס בכל עונות השנה, ומוכרים גם טרקטורים...

זה הסיפור שלהם:

אתר הבית

ג. סיפורי סַפָּרִים

ברחוב פרל בבני ברק צדה מצלמתו של יוחנן פלוטקין את הרכב הזה. לא ברור אם זו רק מודעת פרסום נוסעת או שהמספרה עצמה נמצאת בתוך הטנדר או בחלק הנגרר ואולי בדירה ליד.

מזיהוי הפוסטרים האחרים שמודבקים בקדמת הרכב אפשר לשער שהספר נמנה עם עדת חסידי ברסלב.

צילום: יוחנן פלוטקין

ב'מספרה כהלכה' כשלעצמה אין חידוש, וגם אנחנו פרסמנו כאן בעבר את המספרה ההלכתית 'עטרת פז' שפועלת בשכונת שערי חסד בירושלים (שימו לב להנחה המיוחדת בימי שלישי!):

צילום: גונן זיק

ואם אנחנו בענייני מספרות, הנה מספרה ברחוב סירקין בחיפה שבעליה לא עושים חשבון. הם מיישירים מבט לראש הלקוח ואומרים לו את האמת:

צילום: יעקב קירשנבוים

ד. מדעי הלוח

צילום: טובה הרצל

מספרי הנרשמים לפקולטות במדעי הרוח בירידה, אבל תמיד תהיה לנו את החנות הירושלמית ברחוב ההסתדרות עם השם השנון 'מדעי הלוח'...

מִשׁוּט בארץ: לכל הגילים, צבי בערבית, צימר לחרקים, פרגיט מהטפריט

א. רוץ בן סוסי 

צילום: משה הררי

ברחוב אחוזה ברעננה יש פינת משחקים מאתגרת. גם למבוגרים...

ב. הצבי ישראל

צילום: החרדי הנוזף

ב'שביל הצבאים' שביער רמות (מאחורי 'גן הקיפוד'), בפאתי שכונת רמות בירושלים (אין לבלבלו עם עמק הצבאים שבדרום העיר), הוצב השלט הזה, המספר על צבי ארץ-ישראלי שכמותו ניתן לראות ביער.

סיפורו של הצבי הארץ-ישראלי קצת מסובך. 

מבחינת המיון המדעי, בעל החיים הקרוי צבי נקרא Gazella; הצבי המצוי, שנקרא גם צבי ההרים, שהוא תת-מין של הצבי, נקרא Gazella gazella, ואילו הצבי הארץ-ישראלי, שהוא תת-תת-מין, נקרא Gazella gazella gazella. פעם היה נורא חשוב לנו שכל דבר ייקרא 'ארץ-ישראלי'... 

גם בעולם הנחשים הארסיים היה לנו חשוב לכנות את הצפע המצוי, בשם הלא-מדעי 'צפע ארצישראלי', שהוא אכן תרגום חופשי של השם המדעי Daboia palaestinae.

נחזור לארץ הצבי. איך קוראים לצבי הזה בערבית? 

לפי ויקיפדיה בערבית קוראים לו (غزال الجبل, ר'זאל אל-ג'בל), כלומר צבי ההרים, אבל לפי השלט שמו הוא 'יא'תי פי אלציף ת'מא יהאג'ר', כלומר מגיע בקיץ ולאחר מכן נודד...

כמובן אין זה שמו של הצבי, אלא טעות של מי שהכין את השלט, שלקח פיסת תיאור מבעל חיים אחר, אולי ציפור נודדת כלשהי, ושתל אותה כאן. בגוף הטקסט בערבית נכתב 'צבי ההרים הישראלי', כיאה וכיאות.

תודה לחרדי הנוזף ולדן לב ארי.

ג. צימר לחרקים

בחווה לחינוך חקלאי על שם בתיה ארד (אמו של הנווט רון ארד, שנפטרה בשנת 2002), שבהוד השרון, ראה יוחנן פלוטקין, צלמנו המשוטט, 'צימר לחרקים'.

מתוך כבוד לפרטיותם של האורחים בצימר לא טרח לבדוק מה קורה שם בפנים. אפשר רק לנחש...

בדרך לחווה

צילום: יוחנן פלוטקין

ד. פרגיט מהטפריט

אם התעייפתם מהשיטוט בארץ וחשקה נפשכם לפוש מעט ולהתענג על מטעמי המטבח הירושלמי, למסעדה (הכשרה למהדרין) First Jerusalem סורו. היא נמצאת בקרן הרחובות בן מימון ועזה, לא הרחק מרחוב בלפור ומעון ראש הממשלה, על חורבות המסעדה המיתולוגית 'מומנט', שם היה פיגוע מפורסם בשנת 2002 שבו נגדעו חייהם של 11 אנשים.

'כנראה', כתב לי גדי שגיב שצילם, 'שהתשלום על השלט החדש לא כלל תשלום גם על הגהה'.

הטפריט העילג כולל לא רק סטייק פרגיט, אלא גם סלט ירקות גולמים. בתיאבון.

צילום: גדי שגיב

ארץ הקודש: אוטו נ-נח ורכבת ההצלה, תרסיס מים אחרונים, ניתוקית

א. משחקים באוטו וברכבת

צילומים: יוחנן פלוטקין

איזה ילד לא אוהב לשחק במכוניות? גם ילדים חרדים אוהבים מכוניות, רק תיתנו להם! אז הנה מה שנותנים להם: שני צעצועים חינוכיים מעניינים, גדושים בקדושה וביראת שמיים, שאותם תמצאו בחנויות המיועדות לדבר בבני ברק.

האחד, הוא 'אוטו נַ-נַח'. 

אכן כן, 'חסידי הפתק', המקפצים ושרים על גגות טנדרים ברחבי הארץ ומהללים את רבנו נחמן מברסלב, ואת ר' ישראל דב אודסר, 'בעל הפתק', הופכים מקוריוז, שרבים בעולם החרדי לועגים לו, לחלק לגיטימי מ'המגזר'.

האוטו גם 'יודע' לשיר את כל הלהיטים הגדולים של הנח-נחים.

השני, כולו על טהרת היידיש, הוא 'כ"א כסלו באַן', כלומר רכבת כ"א בכסלו. מהי רכבת זו, שרובכם לא שמעו עליה מעולם?

ובכן, בכ"א בכסלו תש"ה (דצמבר 1944) שוחררו רוב אסירי 'רכבת קסטנר', ובתוכם גם רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, ממחנה ברגן בלזן שבו הוחזקו עד אז. ברכבת המפורסמת, שיצאה מבודפשט, היו כ-1,680 נוסעים. מקצתם (318) שוחררו כבר באוגוסט, והשאר, כאמור, בדצמבר, בכ"א בכסלו. 

ב'יום ההצלה' – כפי שהוא מכונה בפי חסידי סאטמר – הגיעה רכבת המשוחררים לשווייץ הנייטרלית, ומשם נפתחה הדרך להצלת חייהם. האדמו"ר הקנאי וכפוי הטובה, שירק בפניהם של האישים והמוסדות הציוניים שהיו מעורבים בהצלתו, נסע תחילה לארץ ישראל, ואחרי כשנה נסע לארה"ב ובה הקים את חצרו הגדולה והמשגשגת עד היום.

על פי ההסבר מאחור, שמשקף את ההגיוגרפיה הסאטמרית על 'נס ההצלה', ישראל קסטנר בכלל לא רצה להציל את הרבי האנטי-ציוני. אבל מה אלוהים עושה? סבתו באה בחלום הלילה לד"ר יוסף פישר (חבר הפרלמנט הרומני וממנהיגי יהדות טרנסילבניה, שקסטנר היה נשוי לבתו), והודיעה לו שהוא חייב לדאוג שחתנו יציל את חייו של הרבי, וכן היה. למה הסבתא לא באה בחלום לנכד שלה, קסטנר עצמו? במופלא ממך אל תדרוש... 

ב. מים אחרונים וואַסער

מלכות ירושלים

לא כל קוראי הבלוג גדלו על אדני המסורת ויודעים מה פירושם של 'מים אחרונים'. הכוונה היא למנהג של נטילת ידיים שנייה, לאחר סיום הארוחה ולפני ברכת המזון. מנהג זה הלך ורפה עם השנים, שכן שורשיו הם בעיקר קבליים-מיסטיים ולא הלכתיים, וכיום רק מעטים בקרב ציבור שומרי המצוות מקפידים בכך. אלה שבכל זאת מקפידים על כך, מקיימים את המצווה ברוב טקס, בעיקר בארוחות שבת וחג,  ומתהדרים גם בכלים ייעודיים שכמותם יש מלוא השפע ובמגוון חומרים: זהב וכסף, ברזל ונחושת, זכוכית ופלסטיק ועוד ועוד.

אך מה יעשו המחמירים, אותם הנמצאים בדרכים ורחוקים מביתם וממקור מים חיים, ואינם יכולים לקיים מצווה זו כהלכתה? לטובתם באו החוכמולוגים והמציאו 'תרסיס מים אחרונים'. 

באתרים שונים במרשתת אפשר אפילו להשיג תרסיס עם חריטה אישית.

תרסיס מים אחרונים (בול בשבילך)

חברה אמריקאית ושמה 'לכתחילה' עלתה על הפטנט והמציאה מים אחרונים בצורת עט הנצמד לכיס החולצה. המחיר נמוך במיוחד, והייצור מארץ סין...

צילום: זאב וגנר

ובאותו עניין. לא תופתעו, מן הסתם, כשתקראו את הידיעה הבאה על גודל חשיבות מצוות מים אחרונים, שבזכותם ניצלו חייהם של כך וכך חיילים...

כל רגע

ג. ניתוקית

בני ברק, בירת עמק הסיליקון הישראלי, אינה מפסיקה להפתיע בחידושים טכנולוגיים.

הנה למשל ניידת ניתוק מכשירים מהאינטרנט...

כמה שהאנשים האלה מנותקים!

צילום: פיני גורליק

משחקים בארגז החול

ילדים משחקים בארגז חול בגן ילדים בבת ים, 1970 (צילום: משה מילנר, אוסף תצלומים לאומי)

מאת יעקב שביט

הסופר והמחנך הגרמני יוהאן פאול פרידריך ריכטר, המוכר בשם העט שלו ז'אן פול (1825-1763), כתב במאמר משנת 1807: 'איני מכיר צעצוע המתאים לילדים בשנותיהם הראשונות יותר מאשר חול. לעיתים קרובות צפיתי במשך שעות בילדים שאינם נמשכים אחר משחקים, שמשתמשים בחול כאבני בנייה, מפל, קמח וכדומה'. ארגז חול הוא אפוא המקום המתאים לפעוֹטוֹת: הוא זול, קל להפעלה ועמיד, ומאפשר למשחקים בו להפעיל את דמיונם ולברוא מהחול עולם ומלואו. ולכן, 'פילוסופים! אל תזרו חול בעיני ילדיכם אלא לפניהם'...

דיוקן של ז'אן פול (ויקימדיה)

למקרא הדברים האלה עלה בדעתי שאולי ז'אן פול הוא אבי הרעיון של ארגז החול בגני הילדים והשעשועים, וכי המחנך הגרמני פרידריך וילהלם אוגוסט פְרֶבֶּל (Fröbel), שייסד את גן הילדים הראשון בשנת 1837 והיה הראשון שהזכיר בכתביו את המונח Sandkasten, קיבל את הרעיון ממנו. ואולם, פרבל הציע להכין לילדי הגן מערכת 'מתנות', כלומר צעצועים, כדורים, קוביות, ציור, פלסטלינה, וכיוצא באלה, אבל לא ארגז חול. ארגז חול צריך היה להביא לגן ממרחק וגם צריך להחליף את החול מדי פעם.

מתי שהוא באמצע המאה ה-19 הופיעו לראשונה 'גני חול' Sand gardens)) בפארקים ציבוריים, אבל עדיין לא בגני ילדים. לפי מקור אחד הם הגיעו לגני הילדים רק בשנות השישים של אותה מאה, כחלק מהמגמה להפוך את גני הילדים למרחב חופשי. אפשר אפוא לומר כי לארגז החול, כמו להרבה כלים וחפצים, אין 'ממציא', ובטח לא ממציא אחד.

ארגז חול בגן ילדים באייזנהוטנשטט שבגרמניה המזרחית, 1954 (ויקימדיה)

מהיכן הגיעו ארגזי חול לגני הילדים הציבוריים בתל אביב, ומשם לכל הארץ? 

ספק אם טובה חסקינה (1948-1893), מחלוצות מקצוע הגננוֹת בארץ ישראל, הכירה את ז'אן פול, אבל אין ספק שאימצה את הרעיון ממקור כלשהו. חסקינה (לימים נקראה בשם העברי חזקי נא) הקימה ב-1921 את גן הילדים העירוני הראשון בתל אביב ויזמה הקמת מגרשי משחק בעיר. 

טובה חסקינה, 1923 (ויקימדיה)

בקיץ 1926 היא הגישה לעירייה דו"ח מפורט על מצב מגרשי המשחקים לילדים בעיר, ותיארה את 'משחקי חול': 'הקטנים שחקו על פי רוב במכשירי חול שונים, צעצועי עץ וברזל קלים, מעדרי עץ, כפות וכו'. הגדולים בנו מהחול גם בניינים שונים'. בשנת 1947 כתבה בביטאון הד הגן מאמר בשם 'חול הים מכשיר טבעי רב-ערך', שבו שיבחה את ארגז החול ברוחו של ז'אן פול. היא תיארה את ארגז החול כ'מכשיר חצר' שמכניס חיים לעולמם של ילדי הגן. מדובר בחול ים נקי – כמותו היה בתל אביב בשפע – שמפוזר בתוך ארגז גדול ועמוק, שמשמש גם ספסל לילדים לשבת עליו וגם אצטבה לשים עליה את כלי המשחק שבתוכו. אפשר לבנות בתוכו אוניות, סוכות או בתים, וכשהחול רטוב אפשר ללוש ממנו עוגות ולבנות בנינים: 'ורבה וגדולה השמחה בו ביום שהעגלון מביא בעגלתו את החול ומורידו על יד השער מבחוץ או בפנים החצר'. החול, לדבריה, מציע אפשרויות רבות וההתעסקות בו מפתחת את גופו של הילד, את מחשבתו ואת דמיונו.

טובה חזקי נא: חייה ופועלה, תוספת ל'הד הגן', תשכ"ג

ארגזי חול אכן החלו להופיע בתל אביב, בקיבוצים ובמקומות אחרים ודומה שמאמר זה נתן השראה לגננות אחרות שהלכו בעקבותיה. לא רק בארץ, כמובן. הסופר האמריקאי רוברט פולגום  פרסם ב-1988 ספר שהיה לרב-מכר ושמו All I Really Need to Know I Learned in Kindergarten. הספר תורגם לעשרות שפות (גם לעברית) ובו כתב פולגום כי כל מה שצריך היה לדעת בחיים הוא למד בגן הילדים ובארגז החול... 

למרות חשיבותו של ארגז החול – כפי שיעידו כל ילד וילדה שגדלו בארץ – לא מצאתי אזכור לתפקידה של טובה חסקינה בהבאת הרעיון לארצנו. ובהזדמנות זו, העובדה שאין בתל אביב רחוב על שמה של חלוצה זו הוא מחדל היסטורי של ממש.  

ילדות משחקות בארגז חול בתל אביב, 1970 (צילום: משה מילנר, אוסף תצלומים לאומי)

ארגז החול, שהופיע לראשונה במאמר של סופר ומחנך גרמני, מצא מקום בגני ילדים בפיקוח משרד החינוך, שאף דואג לשלוח הנחיות לטיפול בארגזים אלה. במנשר 'תקן ארגז חול בגני ילדים' משנת 2024 נכתב, בין היתר, כי ארגז החול מלמד את ילדי הגן לחקור את העולם ולהשתמש בדמיון וביצירתיות. לא ז'אן פול ולא טובה חסקינה זכו לאזכור על חלקם ב'המצאת' ארגז החול, זה שמהתעסקות בו ובתוכו זכינו כולנו, וזוכים גם ילדינו ונכדינו, לתכונות מופלאות.

________________________________

פרופ' יעקב שביט הוא פרופסור (אמריטוס) בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב  shavit.yaacov44@gmail.com

עונ"ש בדרכים: מן המתחדש בברוקלין החרדית

פיני גורליק ביקר בעיר הקודש ברוקלין תובב"א וכדרכו תיעד את חלונות הראווה של בתי מסחר חרדיים שמוכרים ספרי ילדים ומשחקים. הנה קצת ממה שהעלה בעדשת מצלמתו – חומר גלם לחוקרי תרבות הילד החרדי והלשון החרדית (שילובי יידיש, אנגלית ועברית).

א. ספרים

אסון הטיטאניק (1912) הוא מקור בלתי נדלה של השראה, וזה רק החלק הראשון...

על הקומיקס ביידיש 'סענדי ומענדי' שמעתם?

מסתורין במקסיקו

מדהים! חיות מעניינות וסודות מהעולם הגדול

ב. משחקים

ערכת 'אבות ובנים' בהוצאת 'מצווה קינדער'

ערכת 'שמחה' – כליזמרים בהוצאת 'קינדער וועלט'

ערכת 'שבת' (כולל שולחן וכיסאות)

ערכת 'חדר מיטות'!!! (של ילדים, כמובן)

ערכת 'חדר אורחים'

'שידוכים' לילדים – אבל לא מה שחשבתם. בסך הכל משחק התאמות של קלפים

'דומינו מצווה' – משחק אסטרטגיה מדליק

מדבר שקר תרחק או שהאף יגדל לך. השפעה – מן הסתם לא מוּדעת – של פינוקיו

'נוסעים לרבי עם אלקסיי בעל העגלה' – באגדה החסידית (שמקורה כנראה בכלל בסאטירה המשכילית) אלקסיי
היה העגלון האוקראיני של הבעש"ט. במשחק קלפים זה אלקסיי הוא שם גֶנֶרי של גוי המסיע חסידים לרבי

ג. פאזלים של בתי כנסת

הפאזלים החינוכיים האלה כוללים חוברות הסבר ביידיש ובאנגלית על תולדות בתי הכנסת. והדובדבן שבקצפת – פאזל של מרכז חב"ד העולמי שבאיסטרן פארקוויי 770, ברוקלין.

הכיתוב המקובל הוא 'אלטנוישול' (ולא 'אלטניושול', שזה כבר אינגליזמים)

ולקינוח סעודה, מודעה של מאפייה בברוקלין שבה מודגש כי כל המוצרים שנמכרים בחנות נעשו מקמח ישן (YOSHON). אין הכוונה כמובן לקמח שעבר זמנו ואינו ראוי עוד לשימוש, אלא שהקמח נטחן מחיטה שנזרעה וצמחה לפני פסח וימי ספירת העומר. מעבר לכך המילה 'ישן' בעולמם של חרדים עובדת גם על הסנטימנט הקלאסי של 'חדש אסור מן התורה'.

ואיך אפשר בלי אקטואליה? בשכונת בורו-פארק נתלתה מודעה מושקעת ומיליטנטית במיוחד (טנק) נגד גיוס לצה"ל. לא נשתוק, קובעת המודעה, כשרשעי ישראל מגייסים בחורים לשמד. 'כולנו!! להרעיש עולם ומלואה' (כך!)

והשחוק הוא שההפגנה נערכה ב'גרענד ארמי פלאזא' (Grand Army Plaza) בברוקלין, כלומר הרחבה הגדולה של הצבא, מקום שמוקדש להנצחת גבורתם של חיילים בצבא האמריקאי.