משחקים בארגז החול

ילדים משחקים בארגז חול בגן ילדים בבת ים, 1970 (צילום: משה מילנר, אוסף תצלומים לאומי)

מאת יעקב שביט

הסופר והמחנך הגרמני יוהאן פאול פרידריך ריכטר, המוכר בשם העט שלו ז'אן פול (1825-1763), כתב במאמר משנת 1807: 'איני מכיר צעצוע המתאים לילדים בשנותיהם הראשונות יותר מאשר חול. לעיתים קרובות צפיתי במשך שעות בילדים שאינם נמשכים אחר משחקים, שמשתמשים בחול כאבני בנייה, מפל, קמח וכדומה'. ארגז חול הוא אפוא המקום המתאים לפעוֹטוֹת: הוא זול, קל להפעלה ועמיד, ומאפשר למשחקים בו להפעיל את דמיונם ולברוא מהחול עולם ומלואו. ולכן, 'פילוסופים! אל תזרו חול בעיני ילדיכם אלא לפניהם'...

דיוקן של ז'אן פול (ויקימדיה)

למקרא הדברים האלה עלה בדעתי שאולי ז'אן פול הוא אבי הרעיון של ארגז החול בגני הילדים והשעשועים, וכי המחנך הגרמני פרידריך וילהלם אוגוסט פְרֶבֶּל (Fröbel), שייסד את גן הילדים הראשון בשנת 1837 והיה הראשון שהזכיר בכתביו את המונח Sandkasten, קיבל את הרעיון ממנו. ואולם, פרבל הציע להכין לילדי הגן מערכת 'מתנות', כלומר צעצועים, כדורים, קוביות, ציור, פלסטלינה, וכיוצא באלה, אבל לא ארגז חול. ארגז חול צריך היה להביא לגן ממרחק וגם צריך להחליף את החול מדי פעם.

מתי שהוא באמצע המאה ה-19 הופיעו לראשונה 'גני חול' Sand gardens)) בפארקים ציבוריים, אבל עדיין לא בגני ילדים. לפי מקור אחד הם הגיעו לגני הילדים רק בשנות השישים של אותה מאה, כחלק מהמגמה להפוך את גני הילדים למרחב חופשי. אפשר אפוא לומר כי לארגז החול, כמו להרבה כלים וחפצים, אין 'ממציא', ובטח לא ממציא אחד.

ארגז חול בגן ילדים באייזנהוטנשטט שבגרמניה המזרחית, 1954 (ויקימדיה)

מהיכן הגיעו ארגזי חול לגני הילדים הציבוריים בתל אביב, ומשם לכל הארץ? 

ספק אם טובה חסקינה (1948-1893), מחלוצות מקצוע הגננוֹת בארץ ישראל, הכירה את ז'אן פול, אבל אין ספק שאימצה את הרעיון ממקור כלשהו. חסקינה (לימים נקראה בשם העברי חזקי נא) הקימה ב-1921 את גן הילדים העירוני הראשון בתל אביב ויזמה הקמת מגרשי משחק בעיר. 

טובה חסקינה, 1923 (ויקימדיה)

בקיץ 1926 היא הגישה לעירייה דו"ח מפורט על מצב מגרשי המשחקים לילדים בעיר, ותיארה את 'משחקי חול': 'הקטנים שחקו על פי רוב במכשירי חול שונים, צעצועי עץ וברזל קלים, מעדרי עץ, כפות וכו'. הגדולים בנו מהחול גם בניינים שונים'. בשנת 1947 כתבה בביטאון הד הגן מאמר בשם 'חול הים מכשיר טבעי רב-ערך', שבו שיבחה את ארגז החול ברוחו של ז'אן פול. היא תיארה את ארגז החול כ'מכשיר חצר' שמכניס חיים לעולמם של ילדי הגן. מדובר בחול ים נקי – כמותו היה בתל אביב בשפע – שמפוזר בתוך ארגז גדול ועמוק, שמשמש גם ספסל לילדים לשבת עליו וגם אצטבה לשים עליה את כלי המשחק שבתוכו. אפשר לבנות בתוכו אוניות, סוכות או בתים, וכשהחול רטוב אפשר ללוש ממנו עוגות ולבנות בנינים: 'ורבה וגדולה השמחה בו ביום שהעגלון מביא בעגלתו את החול ומורידו על יד השער מבחוץ או בפנים החצר'. החול, לדבריה, מציע אפשרויות רבות וההתעסקות בו מפתחת את גופו של הילד, את מחשבתו ואת דמיונו.

טובה חזקי נא: חייה ופועלה, תוספת ל'הד הגן', תשכ"ג

ארגזי חול אכן החלו להופיע בתל אביב, בקיבוצים ובמקומות אחרים ודומה שמאמר זה נתן השראה לגננות אחרות שהלכו בעקבותיה. לא רק בארץ, כמובן. הסופר האמריקאי רוברט פולגום  פרסם ב-1988 ספר שהיה לרב-מכר ושמו All I Really Need to Know I Learned in Kindergarten. הספר תורגם לעשרות שפות (גם לעברית) ובו כתב פולגום כי כל מה שצריך היה לדעת בחיים הוא למד בגן הילדים ובארגז החול... 

למרות חשיבותו של ארגז החול – כפי שיעידו כל ילד וילדה שגדלו בארץ – לא מצאתי אזכור לתפקידה של טובה חסקינה בהבאת הרעיון לארצנו. ובהזדמנות זו, העובדה שאין בתל אביב רחוב על שמה של חלוצה זו הוא מחדל היסטורי של ממש.  

ילדות משחקות בארגז חול בתל אביב, 1970 (צילום: משה מילנר, אוסף תצלומים לאומי)

ארגז החול, שהופיע לראשונה במאמר של סופר ומחנך גרמני, מצא מקום בגני ילדים בפיקוח משרד החינוך, שאף דואג לשלוח הנחיות לטיפול בארגזים אלה. במנשר 'תקן ארגז חול בגני ילדים' משנת 2024 נכתב, בין היתר, כי ארגז החול מלמד את ילדי הגן לחקור את העולם ולהשתמש בדמיון וביצירתיות. לא ז'אן פול ולא טובה חסקינה זכו לאזכור על חלקם ב'המצאת' ארגז החול, זה שמהתעסקות בו ובתוכו זכינו כולנו, וזוכים גם ילדינו ונכדינו, לתכונות מופלאות.

________________________________

פרופ' יעקב שביט הוא פרופסור (אמריטוס) בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב  shavit.yaacov44@gmail.com

מפה ומשם: הישג מדעי, ארונות סעף, הגן האולימפי, ימין צדקך, גרנדמייזר

א. הישג למדע הישראלי

כתבה לי חגית מאיר:

יצרן מזון ישראלי הגיע להישג ברמת מהפכה מדעית: הוא גבר על עקרון שימור החומר, מן העקרונות המארגנים של מדעי הטבע בעידן המודרני. סיכום המרכיבים המפורטים ב-100 גרם מוצר מגיע ל-140.1 גרם. וזאת עוד לפני סיכום חלקם של מרכיבים אחרים, כגון סיבים תזונתיים, שבוודאי נמצאים במוצר אך שיעורם לא מפורט כאן.

ב. ארונות סעף מצויירים

בגבעתיים מנצלים את ארונות הסעף והחשמל המצויים כמעט בכל רחוב ובכל שכונה כדי לקדם אמנות עממית ברוח ערכי תנועת העבודה. הנה כמה דוגמאות שליקט עבורנו גדעון פליישמן.

חבל שהציירים לא חתמו בשמותיהם ונותרו אנונימיים.

חיים ארלוזורוב (רחוב הכנסת פינת צה"ל)

הארי השואג בתל חי (רחוב המרי 2)

נשים כובסות בוואדי (רחוב שיינקין 45)

ג. הגן האולימפי

אם גם אתם רוצים שהילד או הילדה שלכם יגיעו לאולימפיאדה, כדאי להתחיל להתכונן כמה שיותר מוקדם, ורצוי כבר בגיל הגן.

בחולון תמצאו את מבוקשכם: לא סתם גן אולימפי אלא גם בהנהלה אקדמית.

צילום: איתמר לויתן

ד. הנשים תמיד צודקות

האם שמתם לב שבשירותים ציבוריים רבים בכל העולם – במבני ציבור, בלובי של בתי מלון, בשדות תעופה ובתחנות רכבת –השירותים של נשים הם בצד ימין ושל גברים בצד שמאל?

במלון 'העונות' בנתניה נתנו את ההסבר המשכנע לחלוקה זו:

 MEN in the left, because WOMEN are always right

צילום: אבישי ליוביץ'

ה. משולחנה של הגרנדמייזר

ואם בבתי מלון עסקינן, הנה מלון Lake House / לייקהאוס בטבריה, שמתהדר בשם לועזי למהדרין. אנשי צוות המלון יודעים אולי לדבר באנגלית משובחת, אבל בכתיבה, אבוי, הם לא ממש מוצלחים...

באנגלית יש הבדל בין Staff (צוות עובדים) ל-Stuff (דברים, חפצים אישיים; שלא לדבר על הפועל למלא, לדחוס)...

צילום: טל סגל

ובאותה הזדמנות של ביקור בטבריה צילם טל סגל גם את השלט שמפנה לקברותיהם של רבי עקיבא ורמח"ל. 

'מלך המשיח' מביט בפליאה על השלט שאין בו מילה אחת שלא שובשה...

צילום: טל סגל

נאמר זאת כך: באנגלית 'קבר' הוא tomb, 'רבי' כותבים Rabbi, ועל מילות יחס ואותיות רישיות לא נדבר בכלל...

סיבוב בתל אביב: גן בעננים, שְׁלוּש שלושים, פפיון-מט ומערכת הצפה, לוויה ויומולדת

א. ענן שיתופי

שנה טובה לילדי הגנים שבאשכול העננים (כולל גן 'נשיאים', שהרי נאמר בספר משלי, כה 14: נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר').

כל הצילומים: איתמר לויתן

ויהי רצון שאראלה (ממפעל הפייס; נדמה לי שהיא כבר יצאה לפנסיה) תתקשר אליכם כשתהיו גדולים...

ב. גן שְׁלוּש

גן שְׁלוּשׁ, שברחוב שְׁלוּשׁ 30, לא יכול היה לקוות לכתובת טובה יותר מאשר בית מספר שלושים. בעצם, מספר שָׁלוֹשׁ היה יכול להיות הרבה יותר טוב...

ג. פינות הזויות בדיזנגוף סנטר

לא רק משקאות קלים, סנדביצ'ים או אמצעי מניעה. גם פפיונים! (לידיעת הקורא בני ציפר).

ואחרי שהצטיידתם בפפיון הולם תוכלו להתבונן בנחת בחגורה השחורה המקורית (!) של המתאבקים קארי וקווין, בני משפחת המתאבקים ואן אריק מטקסס. האחים הללו ביקרו בארץ באוגוסט 1985, התאבקו בזירה והטריפו את אלפי מעריציהם. קארי הוא האח היחיד (מבין שישה) שעדיין בחיים חיותו.

ולסיום הביקור, כשתצאו בשלום מה'סנטר', תוכלו לברך ברכת הגומל שמערכת ההצפה לא פעלה ונשארתם בחיים.

ד. לוויה ויום הולדת 

כל כך הרבה אירועים יש בתל אביב וקשה להשתתף בכולם.

הנה למשל מודעת אבל מודרנית שמבכה את מות החניה העירונית זצ"ל. ימי השבעה צומצמו לערב אחד במוצאי שבת של השבוע שעבר.

ארבעה ימים קודם לכן, בקצה השני של העיר, חגגו 'יומולדת' 75 לכְּבוֹד ראש העיר, הסולטאן רון חולדאי ירום הודו. מזל טוב!

גלגולו של ניגון: היום יום שישי...

צילום מסך

איזה ילד ישראלי – צעיר או זקן – אינו מכיר את השיר 'היום יום שישי' (והמשכו, 'מחר שבת, מחר שבת, שבת מנוחה', או 'מחר שבת, מחר שבת, שבת קודש'). 'הדתה-שמדתה', אני לא מאמין שיש גן ילדים אחד במדינת ישראל, דתי כחילוני, שירשה לעצמו לפסוח על שיר קלאסי זה בטקסי קבלת שבת.

קודם כל, הבה ניזכר בשיר.

הנה הוא בביצוע האהוב עליי, של מָזִי כהן ויואל לרנר, מתוך הקלאסיקה '100 שירים ראשונים', שעליה גדלו ילדים ישראלים מאז ראשית שנות השמונים:

ואלה הן המילים כפי שנרשמו באתר זמרשת:

הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי
הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי –

מָחָר שַׁבָּת
מָחָר שַׁבָּת,
שַׁבָּת מְנוּחָה.

הַיּוֹם כֻּלָּם עוֹבְדִים
הַיּוֹם כֻּלָּם עוֹבְדִים –

מָחָר שַׁבָּת...

המילים הללו תומללו מהביצוע המוקלט הראשון של השיר מפי אהובה צדוק (שנת 1955).



לשיר יש גרסאות שונות, כולל גרסאות היתוליות, ומקצתן הובאו באתר זמרשת שם.

אבל מי כתב את השיר ומי הלחין אותו?

ב'זמרשת' כתוב על שניהם: 'עממי'. אך עתה ניתן כנראה לפתור את החידה, או לפחות את מקצתה, ולהסיר את מסך ה'עממיות' מעל השיר.

כפי שצוין ב'זמרשת', השיר התפרסם לראשונה במקראה גן-ילדים, שכתב וערך המחנך והמשורר יצחק קצנלסון (1944-1885). מקראה זו נדפסה בהוצאת 'האור', בוורשה שנת תרע"ח (1918).

שמה המלא של המקראה הוא, כפי שאפשר לראות מדף השער הפנימי, 'קובץ שלם של שירים פְרֶבֶּלִיִּים ושירי-עָם למשחק ולשעשועים'.

מה הם 'שירים פרבליים'?

פרידריך פְרֶבֶּל (Fröbel) היה איש חינוך גרמני מפורסם ורב השפעה. בשנת 1837 הוא ייסד בעיירת הנופש הגרמנית באד בלנקנבורג את גן הילדים המודרני הראשון (הוא גם זה שהמציא את השם Kindergarten). אחד מעקרונותיו הפדגוגיים היה שתהליך למידה של ילדים חייב להיות באמצעות הפעלה (שירה, ריקודים, משחקים, עבודה בגינת יֶרֶק, פעילות גופנית וכדומה).

פרידריך פרבל (1852-1782)

משנתו של פרבל, שגם הדגישה את מקומה של האישה-הגננת, נקלטה בהתלהבות במקומות רבים וגם, כמובן, בקרב אנשי חינוך יהודי מודרני. המפורסמים שבהם היו יצחק אלטרמן (אביו של נתן אלתרמן) ויחיאל היילפרין (אביו של יונתן רטוש), שיחד עם נשותיהם, בלה אלטרמן ופנינה היילפרין, פתחו בוורשה בשנת 1910 גני ילדים, ובהמשך גם סמינר לגננות בעברית, שהתבססו על שיטת פרבל.

פרסומות לגן הילדים של פנינה היילפרין ובלה אלטרמן (הצפירה, 27 באוקטובר 1910)

דף השער של גן-ילדים מצהיר בפירוש כי כל השירים שנדפסו בו חוברו ועובדו בידי יצחק קצנלסון. בהקדמה ('אל הגדולים'), שנועדה 'למורים, לגננות ולכל אוהבי הילדים', אישר זאת קצנלסון וציין כי אמנם מקצת השירים שמופיעים בספר מקורם בכותבים אחרים, אך גם הם נערכו, תוקנו וסוגננו מחדש על ידו. 'ואולם רוב השירים בספר כתבתי אני במשך השנים האחרונות ומושרים בפי הרבה קטנים וכן גדולים עוד בטרם הופיעו בדפוס' (הדגשה שלי).

 מעניינים דבריו על חשיבות הקניית המילים העבריות הנכונות דווקא לילדי גן:

אף כי אנו מכירים תודה לאלה שהתחילו את ה'טְרַ-לַ-לַ-לַ!', ואולם טעות היא כשמאמינים שאל הילד הקטן יכולים לקרב, לדבר ולשיר בלי תורת לשון, בלי חוקי סגנון, בלי חִנה וְיָפְיָהּ של המילה הנאמרת. אם בדברנו אל הגדולים אנו מקפידים על שלמות הלשון וחוקיה היפים, – בנוגע לקטנינו עלינו להקפיד כפליים. לשון עלגים ושפה מסורסת בעד הילדים עוון פלילי הוא.

הקדמתו של יצחק קצנלסון ל'גן ילדים' (לחיצה על האיור תגדיל אותו)

בשל סופו הטרגי, יצחק קצנלסון מוכר לנו בעיקר כמשורר השואה ('השיר על העם היהודי שנהרג'), אך פעילותו הספרותית העניפה אינה קשורה לשואה כלל. מגיל צעיר כתב סיפורים, מאמרים, מחזות, שירים ושירי זמר רבים ביידיש ובעברית (בהם 'יפים הלילות בכנען', 'גילו הגלילים', 'רוח עצוב', 'חמש שנים על מיכאל'). הוא גם ביקר בארץ ישראל פעמיים (1924, 1933), ועמד בקשרי חברות עם רבים מן הסופרים והמשוררים שגרו כאן (חיים נחמן ביאליק, יוסף חיים ברנר ועוד).

יצחק קצנלסון (אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

הספר גן-ילדים (שזמין במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית) כולל עשרות רבות של שירים, שמחולקים לארבעה מדורים: שירי תנועה ולכת; שירי משחק ושירי-עם; זמירות ושירי לאום למשחק; תקופות השנה וחגיהן. בחלק השני של הספר הודפסו תווי נגינה לכל השירים, מעשה ידיו של המלחין הצעיר ישראל גְּלַָדשטיין (1942-1894), וכפי שנכתב בדף השער 'מהם חוברו ומהם עובדו וסודרו' על ידיו.

גלדשטיין, יליד העיירה גוסטינין שבפולין, קיבל את השכלתו המוזיקלית המקצועית בוורשה, ואחר כך בברלין ובלייפציג (שם שימש גם חזן). בראשית 1939 גורש מגרמניה וחזר לוורשה כפליט. הוא נרצח במחנה טרבלינקה בשנת 1942.

ישראל גלדשטיין (הײַנט, 14 בפברואר 1939, עמ' 6)

בעמ' 43 של גן-ילדים מופיע השיר 'היום – יום השישי':

לחיצה על האיור תגדיל אותו

מתי הוחלפה 'שבת קודש' שבמקור ב'שבת מנוחה'? מעיון בשירונים מאוחרים יותר עולה כי שני אבות הנוסח הללו התמידו לפחות עד שנות השישים, ומאז ואילך גבר יום המנוחה על היום הקדוש. על כל פנים, ליצחק קצנלסון החילוני, ולדורות של ילדי גנים עבריים חילוניים, לא הייתה שום בעיה עם 'שבת קודש', הדלקת נרות, קידוש ואכילת דגים...

אך האם קצנלסון כתב שיר זה או שמא רק עיבד אותו?

אי אפשר לענות על שאלה זו בבטחון גמור, אבל בהעדר מקור כלשהו מוקדם יותר מגן-ילדים, אני נוטה להניח שאכן קצנלסון הוא המחבר, מה גם שלרשותנו, כפי שנראה בהמשך, מקור תומך נוסף.

ומה באשר למלחין?

תווי השיר נדפסו בחלקו השני של הספר אך ללא ציון שמו של המלחין:

אפשר להניח בוודאות שלא גלָדשטיין היה המלחין, שכן במקרים שבהם הלחן היה שלו, או של מלחינים אחרים שעליהם ידע, הוא ציין זאת במפורש.

חידת זהותו של המלחין נפתרה לפני כמה חודשים כאשר שהיתי בניו יורק וחיטטתי, בשליחותו של אליהו הכהן, בארכיונו העשיר של המלחין והחזן אברהם משה ברנשטיין, השמור במכון ייוו"א (RG-36).

ברנשטיין, שבמשך עשרות שנים היה חזן בבית הכנסת 'טהרת הקודש' בווילנה, הלחין שירי זמר רבים בעברית וביידיש, ובמיוחד שירי ילדים (ביאליק, טשרניחובסקי, שמעון פרוג, אברהם רייזן, מוריס רוזנפלד, ואפילו לוין קיפניס), וזאת בנוסף לפרקי חזנות.

השיר הידוע ביותר שהלחין הוא 'די שבועה' (השבועה), ההמנון של 'פועלי ציון', שנכתב והולחן בשנת 1903. אך באמתחתו, כאמור, עשרות רבות של שירים נוספים, ועוד יגיע הזמן לעסוק בו ובמורשתו (בארכיונו שמור גם כתב יד גדול ביידיש של זיכרונותיו, בשם 'גלגולים', שמעולם לא ראה אור; על פי האמור כאן תורגם כתב יד זה לעברית על ידי משה קרבץ ואמור לצאת בבית לוחמי הגטאות). אחד מבניו של ברנשטיין היה המלחין אביאסף ברנע (1957-1903), שהתגורר בחיפה וארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

אברהם משה ברנשטיין (1932-1866)

והנה בין תווי השירים שהלחין ברנשטיין מצאתי את התווים הללו:

לחיצה על האיור תגדיל אותו

בראש התווים נכתב במפורש כי המילים הן של יצחק קצנלסון והמנגינה של ברנשטיין. מחברת התווים אינה מתוארכת והיא כוללת בתוכה גם שירים שלא ברנשטיין הלחין. אבל על תווי שיריו שלו הוא הקפיד תמיד לציין את שמו.

התווים שונים מעט מן המנגינה המקובלת, אך אין ספק שמדובר באותו שיר עצמו.

לסיכום, עמימותו ועממיותו של השיר התמים והאהוב הוסרה. את המילים יש אפוא לייחס ליצחק קצנלסון ואת המנגינה לאברהם משה ברנשטיין.

שבת שלום!