 |
זריחה מגג נוטרדאם. בין שני מגדלי הפעמונים נמצא פסל המדונה שמחזיקה את ישוע הילד |
כתב וצילם ברוך גיאן
בוקר בעיר העתיקה, אוגוסט 2023.
האגדות על ירושלים הקרירה והצוננת גם בקיץ, מתנפצות השנה על חומות המציאות האקלימית המשתנה מול עינינו. חוֹם יולי-אוגוסט מכה גם בעירנו. הטמפרטורות גבוהות והלחות מגיעה לממדים תל-אביביים עד שקשה לנשום. גם בעבר היו ימים חמים כאלה, אבל תמיד 'נשברו' אחרי יומיים-שלושה.
ובכל זאת, שעות הבוקר המוקדמות מגישות לנו חמסין מרוכך יותר ומאפשרות לנשום לרווחה ובהנאה גם בימים אלה. כשבחוץ רק עשרים מעלות וצל העצים מוסיף את הקרירות שספגו העצים בלילה, אפשר ללכת בנוחות בחוצות העיר.
בשבוע שעבר, בשיאו של החום, יצאתי כמה פעמים להליכת הבוקר שלי אל העיר שבין החומות, והצלחתי לצלם מראות מחממי לב (ובמקרה זה אולי עדיף 'מצנני לב'), של שעות החסד הספורות, בטרם יציפו נחשולי התיירים מהארץ ומחו"ל את הסמטאות.
השמש נמוכה והצללים ארוכים, מה שמוסיף עניין רב
לצילום אנשים ההולכים בסמטאות, מי לביתו, מי למקום עבודתו.
בחרתי את גג מנזר נוטרדאם כנקודת המוצא לצילומים. אכסנית עולי הרגל והמנזר הצרפתי – שורת מבנים שהוקמו בשלהי המאה ה-19 – הם היום בית מלון לכל דבר שנמצא בבעלות הוותיקן ודגלו מתנוסס מעליו. העלייה לגג פתוחה לכל מבקר תמורת תשלום סמלי של עשרה שקלים בדלפק הקבלה. אני ממליץ לבקר בגג דווקא לעת שקיעה, ולא כמוני לעת זריחה. אז המראות יפים ושונים.
בין כך ובין כך, זמן קצר אחרי
הזריחה המראה על העיר העתיקה וסביבתה שובה לב. הכיפות, המגדלים, החומה, הר הזיתים הנשקף מרחוק ומדבר יהודה
שברקע – כולם נראים היטב מן הגג, והמחזה מרשים ונוגע ללב.
אתי על הגג הייתה נערה צעירה, נוצרית, שישבה והתפללה מעין תפילת שחרית, כשהיא נהנית מצינת הבוקר, מאיילת השחר שבקע אורה ומן הנוף המיוחד במינו. נוכחותה העדינה והשקטה השרתה על הגג אווירה מיוחדת ואני צילמתי אותה ואת הנוף שברקע משלוש רוחות השמיים שהקיפוה.
צללים ארוכים של אור זריחה. המגדל הבולט מימין הוא מגדל הפעמונים של כנסיית סנט סלווטורה ששייך לפרנציסקנים ולצידו מגדל הכנסייה הלותרנית. בהמשך, במרכז התמונה, כנסיית הקבר והר הבית. באופק מתגלים הרי מואב.
מבט למערב: צריחי נוטרדאם ומאחוריהם הקמפוס החדש של 'בצלאל' במגרש הרוסים.
מבט על הר הצופים וקמפוס האוניברסיטה העברית. כשנחנכה האוניברסיטה בשנת 1925 אמר חיים וייצמן בנאומו כי זהו בית המקדש החדש...
שירו של יצחק שלו, 'על גג מנזר נוטר-דם', שאותו אני מדקלם כמעט בעל-פה כאשר אני מגיע לכאן עם מטיילים, הוא השלמה מושלמת למה שהעינים רואות.
 |
יצחק שלו, 'על גג מנזר נוטר-דם' (מתוך חיים באר [עורך], צפור האבן, שבא, 1983)
|
ומן הגג, שעד מלחמת ששת הימים היה כהר נבו עבור יצחק שלו – 'כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא' – ירדתי אל השער החדש, ממש ממול הכניסה למנזר.
זהו השער החדש בשערי העיר העתיקה. הוא נפרץ בשנת 1889 לבקשת הצרפתים והרוסים ואפשר להם מעבר פשוט בין הרובע הנוצרי לבין קרקעותיהם ובנייניהם שמחוץ
לחומות.
למרות הסערות הפוליטיות והביטחוניות, רחוב השער החדש וסביבתו הפכו בשנים האחרונות למקום בילוי נעים ובו בתי קפה שבהם יושבים תיירים, אנשי דת נוצרים וגם ירושלמים מקומיים, יהודים וערבים.
נכנסתי דרך השער והנה כמה מראות שנגלו לעיניי והנצחתי במצלמתי. הצטרפו אליי.
 |
| בתי קפה באזור השער החדש |
מוכר הפרחים הקשיש ברחוב אל-ח'נקה אמר לי בצער מפוכח: 'עוד זמן לא רב אסגור את חנותי. עייפתי'...
במאפיית הבייגלה הירושלמי שברחוב הפטריארכיה האתיופית יוצאים מהתנור כעכים חמים, תאווה לחיך. דקות ארוכות עמדתי וצפיתי בכף העץ הארוכה (מִרְדֶּה בעברית טובה) שעליה הונחו מעגלי הבצק מעוטרי השומשום, וזמן קצר אחר כך הועלו מן הטאבון כשהם שזופים וריחניים.
בחנותו שברחוב בית הבד מפליא איוּב בהכנת מאפים מתוקים.
הלכתי אל כנסיית הקבר. אחד המקומות הקדושים ביותר לעולם הנוצרי נמצא בשיפוצים אינסופיים. אני לא זוכר מתי המתחם היה פתוח במלואו, וגם עכשיו חלקים ממנו סגורים לכניסת עולי רגל ותיירים.
ברחבת הכניסה ישבה אישה צעירה על ספסל שומרי הכנסייה. בידה צעיף בצבע טורקיז ואור בוקר רך האיר את מחצית פניה. המחזה הזכיר לי ציורים פלמיים מהמאה ה-16.
על אותו ספסל ישב אחר כך נזיר-צליין שעל פי חזותו נראה מארץ אפריקנית. כשראיתי שהוא מחזיק בין ברכיו מצלמה הרגשתי קרבה של עמית למקצוע. הנה עוד מישהו שלא מצלם בטלפון החכם שלו...
נזירות קתוליות נערכו לתפילת הבוקר סמוך לרוטונדה שם נמצא לאמונתן קברו של ישוע. נזירות רבות מגיעות בימים אלה מארצות אפריקה ומדרום-מזרח אסיה. לבושן הכחול יצר ניגוד יפה עם הגוון העתיק של הקירות.
ירדתי במדרגות לכיוון קפלת סנט הלנה שנמצאת בבעלותם של הארמנים.
קמילה, רסטורטורית חביבה שהגיעה לכאן מאיטלקיה, עבדה בחריצות על שתי כותרות קדומות: אחת ביזנטית והשנייה צלבנית. בסבלנות ובעדינות, כמי שמכהנת בקודש, טיפלה קמילה בכותרות העמודים.
יצאתי מהכנסייה ופניתי שמאלה, צמוד לחזית הכנסייה, ובירכתי את אבא צדיק, השומר האתיופי הוותיק שמוצב בשער הקפֶּלוֹת מיכאל הקדוש וארבע החיות (מתחם דיר א-סולטאן).
במבוא לכנסייה פגשתי אם ובתה שחייכו אליי בידידות.
בקפלה כבר עמדו ביראת קודש נשים שעטו בגדי לבן, וגם כמה ילדים. כמה מהן התפללו בדבקות רבה, כולל כריעות והשתחוויות.
ברחוב סנטה הלנה נגלתה לעיניי תמונה ירושלמית אופיינית: נזירה אתיופית, נזירה רוסית ונזירה יווניה עושות את דרכן, ומאחוריהן שני שוטרים ישראלים.
סיימתי את מסע הבוקר בשתי חנויות ססגוניות בשוק הבַּשָּׂמִים. האחת, חנות התבלינים המוכרת לאוהבי העיר ויודעי דבר.
והשנייה, חנות לממכר כפתורים ושאר צורכי תפירה. המוכר היה גאה במכונת התפירה המקורית 'זינגר' שנמצאת בבעלותו.
כשיצאתי מחומות העיר הצוננות כבר היכתה בי השמש והזכירה לי את זמני ומקומי...
חודש אלול כבר כאן ובקרוב מאוד, עוד שבוע-שבועיים, נוכל להתנחם עם שירם היפה והנוגע ללב של שמואל בס ועמנואל עמירן:
הַקַּיִץ עָבַר, הַחֹם הַגָּדוֹל,
שָׁנָה חֲדָשָׁה בָּאָה לַכֹּל.
רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת, נוֹדְדוֹת צִפֳּרִים,
הוֹלְכִים וּבָאִים הַיָּמִים הַקָּרִים...
___________________________________________
ברוך גיאן הוא צלם ומדריך טיולים baruchgian@gmail.com
.jpg)
