אלתר קָצִיזְנֶה יאָרצײַט

משחיז סכינים, מתקן מטריות ומרפא עממי (כל הצילומים הם של אלתר קציזנה)

מאת לאה ביירך  

אלתר שלום קָצִיזְנֶה (Kacyzne) נולד בווילנה שבאימפריה הרוסית (היום בירת ליטא). הוא נולד ב-31 במאי 1885, בעיצומן של שנות הפוגרומים שזעזעו את עולמם של יהודי תחום המושב ברוסיה הצארית, ונרצח באכזריות בידי אוקראינים בפוגרום מזעזע שנערך בעיר טַרְנוֹפּוֹל (היום באוקראינה) ב-7 ביולי 1941, ימים ספורים לאחר כניסת הצבא הגרמני לעיר. בשבוע הבא ימלאו 84 שנים להירצחו. 

אלתר קציזנה (ויקימדיה)

בימינו רק מעטים שמעו על האיש, על מפעלו התרבותי המרשים ועל המורשת הצילומית שהניח אחריו. מקצתם אולי קראו את הרומן המודרניסטי המעולה בן שני החלקים שכתב ביידיש שטאַרקע און שוואַכע (1930-1929), שתורגם לעברית בידי בלהה רובינשטיין בשם חזקים וחלשים (ידיעות ספרים, 2012). אם לא שמעתם או קראתם, הנה המלצת קריאה ליצירת מופת, לספר מרתק ויוצא דופן באיכותו, שמתאר את עולמם של יהודי ורשה וסביבותיה מזווית שלא הכרתם, כולל חיי הבוהמה וכולל אלה שבחרו להיות חלוצים בארץ ישראל.

קציזנה היה מן הדמויות הססגוניות של חיי הרוח ומעגלי הבוהמה האוונגרדיסטית בוורשה שבין שתי מלחמות העולם. הוא היה איש רב-תחומי: משכיל חילוני אוטודידקט, סופר, משורר, מחזאי, תסריטאי, עיתונאי. הוא סבב בחוגים הספרותיים של ורשה והיה מקורב לי"ל פרץ, לש. אנ-סקי ולצעירי הסופרים והמשוררים.

ש. אנ-סקי ואלתר קציזנה, 1917 (ויקימדיה)

לפרנסתו עסק בצילום אומנותי ובבעלותו היה סטודיו מפורסם לצילום ששמו יצא גם מחוץ לגבולות פולין. הוא בלט בקבוצה קטנה של מה שאפשר לכנות 'צַלָּמֵי עַם' – צלמים יהודים, שמאז ימיה הראשונים של המצלמה תיעדו את חיי אחיהם במזרח אירופה, ובכך גם תרמו לעיצוב הדימויים המוכרים שלהם.

בשנת 1923 הזמין אותו אברהם (אייב) קאהאן, עורכו המיתולוגי של היומון הניו-יורקי ביידיש פֿאָרווערטס, לתעד עבור העיתון את חיי היהודים בפולין. עיתון זה, שהיה בעל אוריינטציה סוציאליסטית, זכה לתפוצה אדירה וקראו אותו מאות אלפי יהודים בכל רחבי אמריקה. קציזנה נרתם למשימה בכל מאודו. הוא נדד עם מצלמתו ברחבי פולין, ביקר בכשבעים ערים ועיירות ו'סיפק את הסחורה'. הוא ידע היטב לְמה מצפים קוראיו המהגרים שחיים מעבר לים: דרישת שלום מן הבית הישן שעזבו, מי מרצון מי בכורח.

במשך כשבע שנים סבב קציזנה בארצו. הוא שוטט בה כמי שנוסע בזמן אל זיכרונות ילדותו, אל מה שחלף, תוהה על זהותם של מושאי תצלומיו ומשרטט את דיוקנם תוך שהוא חודר לשורשי החיים היהודיים ומהותם. נקודת המבט המתעדת שלו חפה מהתנשאות או פטרונות. קציזנה הצלם ראה עצמו כאומן יוצר – איש תרבות ורוח, שמעורב בחייהם של יהודי פולין, רגיש לזהותו היהודית שלו ומודרך על ידי השקפת עולם פוליטית וחברתית: הזדהות עם סבלם של בני אדם ועם חלומותיהם על עולם טוב יותר. פרספקטיבה זו הכתיבה את ראיית עולמו החזותית.

בתצלומיו שפורסמו בעיתון השתדל קציזנה לקרב את הקוראים כמה שאפשר ל'ריחות' מולדתם. הוא תיעד ושימר את הוויית החיים המסורתיים, שכבר עשרות שנים ידעו כולם – כולל מעריציה – כי היא מתערערת ועומדת להיעלם. בה בעת הצליח לשקף את החוויות הסוחפות של המודרנה ו'הזמן החדש', שאפיינו גם הן את חייהם של יהודי פולין.

מלכתחילה התבקש קציזנה לתעד 'רק' את החיים 'הישנים', אך הוא לא הסתפק בכך. בשפתו הצילומית הייחודית שיקף את מראותיה של יהדות פולין החדשה, תוך שהוא מעצב ומנסח נרטיב חזותי מורכב ורב-ממדי של החוויה היהודית האשכנזית. לימוד תורה בחדר או בישיבה, לצד ציונות, הפגנות פועלים או פעילות ספורט. הוא הציע דגשים אחרים להתבוננות בחיי הגלות ויצר לה דימויים מודרניים שמשקפים תמורה ושינוי. כך זימן קציזנה למתבוננים בני הזמן – וגם לנו היום – דפוסי ראייה הקוראים תיגר על התואר 'דוויה' אשר הוצמד לחיי הגולה ועל המושג 'שלילת הגולה' שרווח בשעתו בפי דוברים שונים של התנועה הציונית.

תצלומיו של קציזנה שמורים במכון ייִוואָ בניו יורק, ומבחר מהם ראה אור בשנת 1999.

כצלם ששלט באמצעי המבע של המדיום התיאטרוני, ובייחוד בתולדות האומנות, לרבות אומני הבארוק והאור ההולנדיים במאה ה-17 (רמברנדט, ורמיר), קציזנה גיבש לעצמו נוסח צילומי ייחודי ושפה חזותית מובהקת. הסצינה הצילומית שהעמיד היתה מעוצבת וחידתית. התיעודי והבדיוני שימשו בה בערבוביה אף על פי שלכאורה הם מושגים מנוגדים זה לזה. 

איך עשה זאת? על התיעוד הרֵאָלי של המציאות הוא 'הרכיב' ערכים אסתטיים, מערכות של סימנים ופרקטיקות מתחומי האומנות הקלאסית ואומנויות הבמה. אלו יובאו ויושמו בצורת רכיבי מבע צילומי והוכמנו בתשתית התיעודית כאנטי-תזה לרכיב היהודי. הוא נטל את דימויי השטעטל הישנים, ובהם מערכות סימנים של העולם היהודי הדתי, כגון תשמישי קדושה, ספרי קודש, מנהגים או טיפוסים ארכיטיפיים, ועימת אותם עם האומנויות הפלסטיות באמצעות רכיבי מבע בדיוניים, כגון אור וצל (או חושך), הזרה, ניכור והסמלה, במעין חיבור ליקום מקביל, חדשני ואוונגרדי. כך הבליטה הקומפוזיציה הצילומית שלו את הדרמטי, הרוחני, המנטלי והמיסטי שבמציאות המצולמת, ונוצר חיבור מעורר מחשבה ומזין תרבות. בדרך זו ביקש לקשור את הדברים ולהדגיש את זיקת התכנים היהודיים לצורות אומנותיות שמקורן בתרבות האירופית הכללית ובתולדות האומנות שלה. 

קציזנה היה מודע לתהליכי השקיעה של החברה היהודית המסורתית. זו כנראה הסיבה שביקש להעניק לתצלומיו ממדים אומנותיים נשגבים. השימוש שעשה בשפת האומנות הפלסטית והבימוי הסצינרי נועדו ליצירה מודעת של אייקונים עתידים וסמלים שלא יישכחו, מעין אנדרטות חזותיות לעולם מסורתי בשלבי קיומו האחרונים.

הנה כמה דוגמאות מתצלומיו. על כל אחד מהם אפשר להכביר מילים ולנתח את משחקי האור והצל, זוויות הצילום, ועוד ועוד.

משאבת המים בשוק באוטווצק

משפחת חייטים בדוברוביצ'ה

סדנת נפחות ממוכנת בוויסוקי ליטובסק

מועדון ספורט בוורשה

משחיז סכינים בוורשה

בן השוחט בקרצ'ב

הצלם, המספר, הדְרָמָטוּרְג והאומן המתבונן שבו, כמו התלכדו בבואו להתבונן סביבו – במראות השוק, בשאון המסחר, בבתים המטים לנפול ברחובות היהודים, יהודים לבושים בבגדים מסורתיים או מודרניים, בעולם הלימוד היהודי, בהוויית הקהילה על מוסדות החסד שפעלו בה והפרקטיקות הדתיות של ימי חול, שבת ומועד. ניתוח סבלני של התמונות מעלה תובנות מאלפות על מצבה של המשפחה היהודית בעיתות משבר, על גילויי חילון ותודעה מעמדית פרולטרית, על סולדיריות נוכח חיי עוני, אבטלה ואפליה בפולין החדשה ועוד ועוד. תצלומיו נדפסו בגליונות סוף השבוע של פֿאָרווערטס (ימי ראשון), תחת הכותרת 'טיפּען און בילדער פֿון אידישען לעבען' (טיפוסים ותמונות מחיי יהודים). הם הגיעו כמעט לכל בית יהודי באמריקה ובאופן מצטבר היו מקור ראשון במעלה לא רק למידע ולדרישת שלום, אלא גם לעיצוב דימוייו המשתנים של היהודי המזרח-אירופי ובטיפוח הגעגועים והנוסטלגיה לעולמו.

נגרים בפינסק (פֿאָרווערטס, 7 בדצמבר 1924)

במשך השנים הניב מסעו בשליחות פֿאָרווערטס כ-700 תצלומים. קציזנה שלח את יבולו אל מעבר לים מדי חודש בחודשו, והתצלומים שנדפסו נשמרו במערכת העיתון. בשטף אירועי מלחמת העולם השנייה, משהופגזה ורשה על ידי הגרמנים, נהרס הסטודיו שלו ואוסף התצלומים שנשמר שם נכחד. למרבה המזל, הפריטים שנשלחו לניו יורק השתמרו היטב. השתמרותם של התצלומים, כמו גם פירסומם לאורך השנים בעיתונות, בספרים ובקטלוגים, סללה את דרכם אל הציבור היהודי באמריקה ובישראל והשפיעה, יחד עם גורמים נוספים כמובן, על היווצרותם של דימויים עתידיים וחדשניים של יהודי פולין בשנות העשרים והשלושים. בדיעבד הם היו לסוג של מבט אחרון, מבפנים (בניגוד, למשל, לתצלומיו של רומן וישניאק, המפורסם יותר, שהיו סוג של מבט מבחוץ) בחיי היהודים בפולין, לפני שירד המסך על כ-800 שנים של קיומם.

תצלומיו של קציזנה שמורים בארכיון ייִוו"אָ ובמרכז להיסטוריה יהודית (Center for Jewish History) בניו יורק (RG 1270), ורובם נגישים לצפייה כאן.

 ________________________________________

ד"ר לאה (לייקה) ביירך היא במאית סרטים תיעודיים. ספרה מבט אחרון: תיעוד עולמם של יהודי מזרח אירופה בין שתי מלחמות עולם בעבודתו הצילומית של אלתר קציזנה עומד לראות אור בהוצאת מאגנס lbeirach@012.net.il