‏הצגת רשומות עם תוויות אומן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אומן. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 11 בספטמבר 2025

ארץ הקודש: כהנים, שטיבלך קרמיקה, שיחה עם תפילין, פינת הפשקוויל

א. דלתות כהנים

שלא בטובתי ביקרתי לאחרונה במחלקה לנשים בבית החולים הדסה בהר הצופים ושמתי לב לדלתות הייחודיות האלה. 

מדובר בדלתות כפולות שנועדו 'להגן' על הכהנים המזדמנים מפני טומאות שונות, ובראשן טומאת המת.

צילום: דוד אסף

באתר האינטרנט של בית החולים 'הדסה' מסביר רב המרכז הרפואי משה קליין את המענה ההלכתי שבית החולים מספק לבאים בשעריו בכל תחומי החיים. ובין היתר הוא מתייחס לדלתות הכהנים המתוחכמות:
מערכת אלקטרונית ממוחשבת מתריעה בכל פתחי הכניסות של הקמפוסים השונים והבניינים השונים על קיום 'טומאת כהנים' במידה וקיימת. מערכת ייחודית זאת פותחה בהדסה והיא נותנת מענה ראשוני בעולם היהודי בזמן אמת לסוגיית טהרת הכוהנים. מערכת זו קבלה הסכמות מגדולי הפוסקים שליט"א.

ב. שטיבלך מחסני קרמיקה

אם שכחתם להתפלל מנחה ואתם באזור רחוב ז'בוטינסקי בבני ברק, למה שלא תסורו ל'מחסני קרמיקה' ושם תוכלו להתפלל בכיף, ואחר כך, או לפני כן, גם לבחור אריחים חדשים לחדר השירותים.

צילום: מויש גרייזמן

המונח שטיבל (בית קטן) מכוון למקום תפילה, ואילו צורת הריבוי, 'שטיבלעך' (או 'שטיבלאַך' בישראלית), מייצגת בימינו מקום שבו יש מנייני תפילה ללא הפסקה (איצקוביץ' בבני ברק, שטיבלאַך בשכונת מאה שערים בירושלים). 

הכניסה ל'שטיבלך' ברחוב החי"ש 3, בשכונת קטמון הישנה (צילום: hovev; ויקימדיה)

הקשר בין שטיבלעך לבין קרמיקה התמיה לא רק אותי אלא גם אחרים, ששאלו את המוכרים לפשר השם
בקשר לשם 'שטיבלך' המוכר הסביר (בשיא התמימות, והוא התכוון באמת!) שהם קראו לזה כך בגלל השעות הנוחות שהם פתוחים עד מאוחר בלילה כמו שטיבלך...
אז לא. מתברר שבכלל אין שם בית כנסת, והשם הוא רק 'מותג'. שיהיה להם בהצלחה, 'בשם השם'.

ג. האם התפילין מדברות אתך? 

ואם עסקנו בשטיבלך, מה דעתכם על השלט הזה, התלוי באחד החדרים שבשטיבלך בשכונת קטמון הישנה בירושלים?

יש כאלה שמדברים עם הטלפון הנייד שלהם, ויש כאלה שכנראה מדברים עם התפילין...


ד. פינת הפשקוויל: הקבצו ושמעו!

במה עוסקים הפשקווילים בשבועות האחרונים? כמובן ב'גזירת הגיוס' וב'צבא השמד', משל בימי הצאר ניקולאי הראשון אנו חיים. צאו אפוא ותמכו ב'גיבורי החיל' וב'אסירים הנמקים בכלא' – לא חלילה אלה הנמקים במנהרות החמאס בעזה, אלא קומץ העריקים שנתפסו ונכלאו בכלא 10 (ומן הסתם כבר שוחררו). 

רוב המודעות הן פרי ראשם הקודח של חסידי סאטמאר ונטורי קרתא, שמנצלים את ההזדמנות וקוראים – ולזכותם ייאמר כי הם עושים זאת בעקביות כבר עשרות שנים – להתנתקות גמורה ממדינת הפושעים והטרוריסטים הציונית, וממליצים לברוח ממנה כבורח מן האש. ולהם נאמר: יאללה, בהצלחה. תקיימו סוף סוף את מה שאתם מבטיחים (או לדעתכם מאיימיםׂ).

הנה מבחר לא אנין במיוחד, לחובבי הז'אנר ולשם התיעוד ההיסטורי. כרגיל, הקלקה על הצילום תגדיל אותו לקריאה נוחה. כל הצילומים הם של טובה הרצל.


בצניעות ובדידות נמצא הפשקוויל הלכאורה-לא-קשור של חסידי ברסלב. 

המחבר מתלונן על 'ההתעללות הזוועתית של ראשי השלטון האכזרי', ובמיוחד על 'ראש הממשלה האכזר', שבשנת הקורונה הפקיר את חסידי ברסלב 'כדומן על פני שדות בלארוס'... האם בידם של רשעים אלה תינתן הסמכות לנהל משא-ומתן עם ממשלת אוקראינה בכל הקשור לקיבוץ הקדוש באומן? 

חס ושלום. לא יעלה על הדעת! לא נחשה!

יום שני, 3 בינואר 2022

ארץ הקודש: הנחת כוס, דולר של הרבי, נדרים, מזוזות ונטלות, פשקוויל בהמשכים

א. מנהג חדש בא למדינה

יהודים שרוצים להעניק כבוד – אמיתי או מדומה – ימצאו תמיד את הדרך: לפתוח את ארון הקודש ולסגור אותו, ביחיד, בצמדים ובשלישיות, לקבוע שילוט מופרך, להושיב את המתכבד לימינו או לשמאלו של המכבד, להעביר את התינוק מיד ליד בדרכו למוהל, לכבד בברכת 'המוציא' ובברכת המזון ועוד כהנה וכהנה המצאות, כחול אשר על שפת הים.

הנה מנהג חדש שכמותו טרם ראיתי. 

העיתונאי והשדרן הוותיק והאהוב (עליי לפחות) אריה גולן הוזמן זה לא מכבר לחתונת נכדו של ברק'ה וולף, דובר חב"ד המנוח, שהיה ידידו של גולן. החתונה נערכה בכפר חב"ד בי"א בטבת והשמחה הייתה רבה. רצו המארגנים לכבד את ידיד המשפחה במשהו, אך כיוון ש'שבע הברכות' כבר נתפסו, ומה גם שגולן אינו בדיוק 'תמים' מאנ"ש שמקפיד על קלה כחמורה, המציאו לכבודו את מנהג הנחת הכוס מתחת לרגלי החתן.

הסרטון הזה צורף לרשימה על החתונה שהתפרסמה באתר COL, חב"ד און ליין:

ב. הגרלה

ועוד מעסקי חב"ד. בבית חב"ד ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים עורכים הגרלה שבהררי קודש הולדתה.

צילום: טובה הרצל

ג. נדרים פלוס

ליד בית הכנסת בשכונת זכרון משה בירושלים אפשר לתרום בכרטיס אשראי בתוך 'כספומט' ייחודי ('עמדת תרומת נדרים ונדבות').


הכספומט שולב בתוך שלט ענק, ולצדו קופסת צדקה מסורתית ומעין כוך שבו מונחים גליונות כתב העת החשוב 'השגחה פרטית'.

במי ובמה בדיוק תומכים כאן? לא ברור. העיקר שבזכות תרומתכם האמונה תגיע לכל מקום – מארץ ישראל (לא ממדינת ישראל, חלילה) ועד ארגנטינה ואוקראינה.

צילומים: מנחם רוזנברג (לחיצה על הצילום תגדיל אותו)

למטה באותיות קטנות מגובבים שמות של מאות יישובים, שאליהם כנראה תתפשט האמונה בזכות תרומותיכם. לא מצאתי שום הגיון ברשימה: קיבוצים, מושבים, התנחלויות, הכל בכל מכל כל, ונראה שהם הועתקו מאלפון יישובים כלשהו. 


ומה יוצא לנו מכל זה? חוץ מקיום המצווה הגדולה, מדי ערב ראש חודש יוזכרו שמות התורמים 'על ציון בעל חובת הלבבות'.

אפשר היה לצפות מאנשים שעולים בקביעות למצבה של קדוש, שיידעו שהספר, שנכתב בערבית במאה ה-11 על ידי רבי בחיי אבן פקודה, נקרא בדרך כלל חובות הלבבות (אכן, גם השם 'חובת הלבבות' נמצא בשימוש, כפי שנרשם על המצבה). כמו כן, רוב החוקרים סבורים שרבינו בחיי אבן פקודה מת ונקבר בסרגוסה שבספרד, וקברו בצפת הוא בדוי, ולכל היותר הוחלף עם בחיי אחר, רבינו בחיי בן אשר, שחי גם הוא בסרגוסה שבספרד במאות 14-13. 

(כוכב הנופש)

ד. מזוזה בשירותים

ארץ הקודש היא כל כך קדושה שאפילו בכניסה לשירותים קובעים מזוזה (צולם במשרדי חברת אוויס בפי גלילות).

ההלכה, אגב, אוסרת זאת מכל וכל.

בשלחן ערוך, יורה דעה, רפו (מקומות החייבים במזוזה), סעיף ד, נכתב בפירוש:

בית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה  פטורים לפי שאינם עשויים לדירת כבוד.

צילום: זאב קינן

ה. נטילת נטלות

ביציאה מבית הקברות של קיבוץ עין הנצי"ב בעמק בית שאן יש, כנהוג, ברזייה ונַטְלוֹת, למען ייטול המבקר היוצא מבית הקברות את ידיו ויטהרם, באופן סמלי, מטומאת המת השורה על המקום. 

והנה ראו חברי הקיבוץ שהנטלות ניטלות ונעלמות, טכסו עצה ומצאו כיצד לזכות את הרבים מחד גיסא, ולא להעמיד מכשול בפני עיור מאידך גיסא.

הנטלות הולחמו לבוכנות, כך שניתן למלא אותן במים ולסובבן לצורך הנטילה בלבד, אך לא לנטול אותן 'בטעות'...

צילום: אריה הניג

ו. אבקת חלב נוכרי

ובכן, אין – חוזר אומר: אין – אבקת חלב נוכרי בשקיות האשפה של סנו סושי.

צילום מסך: צבי יפה (לחיצה על התצלום תגדיל אותו)

ז. פשקוויל החודש

מחלל שבת, כידוע, דינו מוות ('וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת'  שמות, לא 14). עכשיו הורחב פסק הדין גם על מי שלא לומד הלכות שבת. ראו הוזהרתם!

צולם ברחוב מאה שערים בירושלים.

צילום: אבי בלדי

פשקוויל בהמשכים, או פרשת הזיוף החמורה באומן


לא להתבלבל בקריאת כותרת הפשקוויל הבא: כתוב שם 'פרשיית הזיוף הלא מקצועי' (ולא מה שעובר בראש שלכם)...

צילומים: אבי בלדי


יום שני, 22 בפברואר 2021

חזון העצמות של רבי נחמן מברסלב

!Let My Rabbi Go לארץ ישראל (פייסבוק)

ביום חמישי שעבר (18 בפברואר 2021) פרסם בית המשפט העליון, בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק, את הכרעתו בסוגייה מקורית במיוחד. 

עורך הדין הבלתי נלאה איתמר בן-גביר, בקרוב נציג הימין הגזעני בכנסת ישראל, הגיש עתירה לבג"ץ, כדי שזה יכפה על רשויות המדינה והסוכנות היהודית להעלות ארצה את עצמותיו של רבי נחמן מברסלב ולקברן בארץ הקודש. כידוע, עצמותיו של רבי נחמן טמונות באדמת העיר אומן שבאוקראינה כבר יותר ממאתיים שנה, מאז שנת 1810 היא שנת מותו. 

ציון קברו של רבי נחמן באומן, ראשית המאה העשרים

הרעיון להעלות את עצמותיו לכאן הזוי מתחילתו ועד סופו. לא רק שרובם המוחלט של חסידי ברסלב מתנגדים לכך  וכי ניתן בכלל לתאר את ה'ברסלביוּת' ללא חווית העלייה לרגל ל'קיבוץ הקדוש' באומן, שמתקיימת מאז מותו של הרבי ועד היום  אלא שהסיכוי שממשלת אוקראינה תוותר על 'תרנגולת' זו, שמטילה עבורה מיליוני ביצי זהב בכל שנה, הוא אפסי, אם לא מתחת לזה. 

אגב, היזמה עצמה היא ישנה. היא הועלתה לראשונה כבר בשנת 1992 על ידי הרב ישראל דב אודסר, נביא הנ-נח ובעל 'הפתק', שהעותר שרון שלצר (עליו בהמשך) הוא תלמידו. מאז היא עולה מחדש אחת לכמה שנים. 

ציון הקבר באומן, 2019 (צילום: דוד אסף)

אבל אם אפשר לעתור נגד המדינה ונגד הסוכנות היהודית גם בעניין מופרך שכזה, למה לא? 

העתירה, ששהוגשה כבר באוגוסט 2020, גרסה כי זו חובתם של המוסדות הממלכתיים של מדינת ישראל: 'מתוקף תפקידם, שהחל מקום המדינה ועד ימים אלו, להעלות עצמות יהודים בעלי השפעה לקבורה בארץ, מחמת החובה לקיום רצון המת – רבי נחמן רצה להיקבר בארץ ישראל, ובמקרים שמנהיגי העם היהודי בגולה ביקשו – הסוכנות או הממשלה פעלו להעלותם לקבורה שנית בארץ ... [ו]מכיוון שנכס של העם היהודי  קברו של רבי נחמן שישראלים רבים עולים אליו להתפלל  נמצא תחת שלטון זר המחזיק בו ללא רשות'.

התכנסו אפוא שלושה משופטי בית המשפט העליון, יצחק עמית, דפנה ברק-ארז (שכתבה את פסק הדין) ודוד מינץ, ופסקו את דינם בסוגיית 'וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה' (שמות, יג 19). כפי שאפשר לראות בית המשפט נקט בפסיביזם שיפוטי: דחה את העתירה על הסף, בנימוק שעניין זה הוא חלק מיחסי החוץ של מדינת ישראל ואל לה, לרשות השופטת, להתערב בשיקולי הממשלה, אך הקל עם העותר ולא חייב אותו בהוצאות המשפט.

הנה אפוא פסק הדין הקצר לתועלת המתעניינים (ותודה לפרופסור אביעד הכהן שהפנה את תשומת לבי).

כשראיתי את שמו של העותר חזרו אליי הזיכרונות.

שרון שלמה שלצר (תל-צור) עומד כבר שנים ארוכות בראש קבוצה ברסלבית, ששמה לה למטרה להעלות את עצמותיו של רבי נחמן לקבורה בארץ. שרון, יליד 1956, הוא בן קיבוץ הזורע, שחזר בתשובה והפך לתלמידו המעריץ ובן ביתו של בעל 'הפתק', הרב ישראל דב אודסר. לשמו הכל כך ישראלי 'שרון' הוא הוסיף את השם 'שלמה', ואת שם המשפחה 'תל-צור' הכניס לסוגריים וחזר לשם הגלותי של אבותיו. 

שרון שלמה שלצר (תל-צור), 2017 (צילום מסך)

לפני כעשרים שנה, לאחר שפרסמתי את ספרי ברסלב: ביבליוגרפיה מוערת (מרכז זלמן שזר, 2000), שבו ייחדתי מדור  ל'פולמוס העלאת עצמותיו של ר' נחמן' (עמ' 240-239), ביקרו אותי בביתי שרון ועוד שניים מחבריו. האחד, ככל שזכור לי, היה גם הוא חוזר בתשובה, בן קיבוץ בית קמה (או אולי משמר הנגב), והשני בן משפחה של השר לשעבר אלי ישי, שסיפר לי על חוויותיו הקשות בישיבת 'שובו בנים' של אליעזר ברלנד, שבה כפו עליו לשנות את שמו המזרחי לשם אשכנזי-ברסלבי. הם, מיזמתם, ביקשו להיפגש איתי ואני נעניתי ברצון. הפגישה עמם הייתה חביבה ומעניינת בצורה בלתי רגילה, מה גם שהתברר ששרון ואני ילידי אותה שנה.

בשיחה עמי הם הציגו חסידות ברסלבית ישראלית מאוד, תמימה מאוד ורכה מאוד, שאינה מוכנה להתנתק מהמדינה ומוסדותיה, ובוודאי לא לירוק בפניה. זה כנראה גם פשר התעקשותו לכפות על המדינה את שיגיון העלאת העצמות. אם המדינה, בכספה וביכולותיה, העלתה את עצמותיהם של הרצל ושל ז'בוטינסקי, של פינסקר ושל סמולנסקין, מדוע ייגרע חלקו של רבי נחמן?

השיחה הסתיימה בנעימים, ומאז לא שמעתי מהם.

באוספי הצילומים של 'ביתמונה', שמנהל נדב מן מקיבוץ מרחביה, שמור אלבום תמונות מקיבוץ הזורע, שצילם חבר הקיבוץ אשר בנארי. מצאתי שם את תמונתו של שרון תל-צור בן ה-14, שצולמה בפתח הדיר של הקיבוץ. 

נער פוסטר של הציונות וילד חלומות של ההתיישבות העובדת שחזר בתשובה ומקדיש את חייו להעלאת עצמות של רבי קדוש מאוקראינה. משל בלי נמשל...

שרון תל צור, קיבוץ הזורע, 1970 (אוסף ביתמונה; הספרייה הלאומית)

דן לב ארי הפנה את תשומת לבי לכך ששרון תל-צור כיכב בדוקו-דרמה 'הפיצוחייה', ששודרה בערוץ 8 בשנת 2004. הסדרה, שכבר הפכה ל'קאלט' (וזמינה לצפייה ביו-טיוב), עקבה אחרי פיצוצייה תל אביבית (פינסקר פינת בוגרשוב) ואחרי הלקוחות שפוקדים אותה ומנהלים שיחות נפש פילוסופיות עם המוכר.

הפיצוצייה, מערכה ו (צילום מסך)


יום רביעי, 23 בספטמבר 2020

ארץ הקודש: סליחות נון סטופ, אומן, מי לה' אֵלָי, מסע רוחני, העולם הזה

א. סליחות מקוריות ותקיעות נון-סטופ

עיריית הרצליה נתנה חסותה לערב סליחות מקוריות. וכאן שואל הבן (יותר נכון, גדעון פליישמן ששלח לי את המודעה): מה פירוש? וכי יש סליחות מרכזיות לא מקוריות?


ובינתיים בעיר הגדולה הסמוכה, תקיעות שופר NON-STOP...

צילום: איתמר לויתן

ב. השם יקח אותך לאוּמָן

צילום: טובה הרצל

מחאת חסידי ברסלב?

הדבקית הזו, יותר משהיא מלמדת על חסידי ברסלב מלמדת על חסידי העלה הירוק.

ואולי בעצם אין הבדל גדול כל כך?

ג. מי לה' אֵלָי!

והנה עוד השם.

מקורה של קריאת הקרב הידועה 'מי לה' אֵלָי' הוא בתורה, בדברי משה לאחר חטא העגל: 'וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי' (שמות, לב 26). בני לוי לא היססו לרגע. הם נענו לקריאתו של משה ורצחו כ-3,000 מאחיהם, חבריהם וקרוביהם. הו, ימים קסומים!

אחר כך יוחסה קריאה זו למתתיהו החשמונאי, למרות שהוכח כבר כי הוא לא אמר בדיוק כך אלא משהו כמו 'כל המקנא לתורה והעומד בברית – יצא אחריי'.

בין כך ובין כך, ב'פונדק מעין' שבכביש הבקעה, מדרום למושב שדי תרומות, לקחו את הקריאה הזו צעד אחד קדימה וייחסו אותה – בחוסר מוּדעוּת מרשים – לפונדק שלהם.

צילום: משה דוד צ'צ'יק

חקירה מעמיקה בסוגיה זו הראתה שיש כאן סיפור אבולוציוני.

הודות לצילומי 'גוגל סטריט ויו', שנעשו באוגוסט 2012, אפשר לראות כי הכתובת המקורית על השלט הייתה שונה: 'מי לשם אלי'.

גוגל סטריט

מה קרה כאן?

אולי הדבר כרוך בהעברת הפונדק להשגחה מהודרת שמעניקיה דרשו שִׁנְמוּךְ הקדושה מ'שם' ל-ה', אולי הכוונה המקורית הייתה 'מי לְשָׁם (כלומר לפונדק המתחרה) – אליי', ואולי אני סתם מייחס לבעלי הפונדק כוונות מתוחכמות שכלל אין להם?

ד. מסלול רוחני

שיעור תורה בבית כנסת בכרם התימנים בתל אביב, שמנסה לפתות נשים תמימות בסיסמאות של ניו אייג'.

אין שמות של מרצים או מרצות, אין תכנית לימודים, אין שמות של המארגנים – רק קלישאות נבובות וריקות מתוכן של החזרה בתשובה.

אז למה באמת, אישה יקרה, שלא תקשיבי לקול הפנימי שלך, תאמיני שהכל לטובה, תבואי עם ראש פתוח ותנסי?

צילום: איתמר לויתן

ה. אל תתנו לעולם הזה להטעות אתכם!

בשכונת נוה זית בלוד יש שדרה ובה יש בתי כנסת של כל העדות ושל כל המינים והצבעים, מבני עקיבא ועד ברסלב, הודי ומרוקני, תימני ואשכנזי. הם חיים בשלום אלה עם אלה בבחינת 'וגר זאב עם כבש'.

ראובן שדה, ששוטט שם, צילם גדר של אחד המבנים ועליה שלט עם דרישה שלטעמי היא קצת מוגזמת.

צילום: ראובן שדה


יום שישי, 30 באוגוסט 2019

ביקור באוּמָן, קיץ תשע"ט

כל הצילומים (אלא אם צוין אחרת): דוד אסף
הקלקה על הצילומים תגדיל אותם

צריך להיות באוּמָן, הדיסנילֶנד של חסידי ברסלב באוקראינה, כדי להאמין למראה העיניים ולמשמע האוזניים. שטעטל ישראלי לכל דבר ועניין צמח שם; שילוב של ישן וחדש, קודש וחול, נשגב ונלעג.

פעמים רבות ביקרתי באומן ובכל פעם אני מוצא את עצמי נדהם מחדש מתהומות הוולגריות והגלותיות שאליהם מתדרדר מקום זה. המחזות שנגלים לעיני התייר הישראלי הסקרן, זה שאינו מגיע כדי להשתטח על קברו של רבי נחמן מברסלב, אלא רק כדי להבין את פשר המשיכה המוטרפת הזו וההערצה לקבר שעל אדמת ניכר, הם מכוערים ודוחים. אבל מי אני ומה אני מול עשרות אלפי החסידים ומבקשי הישועות שמגיעים לכאן כל הזמן, ובמיוחד בראש השנה. הרבי, אגב, הגיע לכאן בשנת 1810 כשהוא חולה שחפת ויודע שימיו ספורים; הוא חי באומן בסך הכל כחצי שנה. ספק אם יכול היה להעלות בדמיונו מה יתחולל בעיר זו לאחר מאתיים שנה.

בראשית המאה העשרים נראה הציוּן כך: עזוב, נטוש ובלי כוחות... בכניסה יושב חסיד בודד (זהו הסופר הברסלבי ר' אלתר טֶפְּליקֶר, מתפלל או מעיין בספר חסידי).


והיום?

ציוּן הקבר (צילום: הלל אסף)

קשה להעריך כמה יהודים או ישראלים גרים באומן כל ימות השנה, אולי עשרות אולי מאות, אך אין ספק שאלפי אנשים מתפרנסים ממנה ומכל מה שכרוך בה. כמו בעיירה המסורתית גם כאן, באומן המודרנית, מתפרנסים היהודים שלנו אלה מאלה ובתוך כך מביאים רווח, הצלה והצלחה גם לגויי המקום, שעד לפני כעשרים שנה לא יכלו לחלום על כל הטוב הזה שנפל בחלקם. והם, שכמו 'גויים של שבת' כבר לימדו לשונם קצת עברית וקצת יידיש, סופקים כפיהם, נהנים מעולמם בחייהם ושוחקים למו.

היכונו לשנה החדשה! לעיריית אומן יש דוכן לקבלת קהל ולתשלומי חשבונות

באוקראינה יש היום ראש ממשלה יהודי (וולודימיר גרויסמן) ונשיא יהודי (וולודימיר זלנסקי) – רק במדינת ישראל יש צירוף מקרים כזה! – ואפילו תקרית ביזוי החלה על ידי שרה נתניהו בשבוע שעבר לא תצליח לקלקל את האידיליה. אבל כפי שהזהירו אותנו סבתותינו הפולניות בחכמתם: חכו, חכו, לאסון הראשון... פוגרום יהיה פה!

בתי מלון ומסעדות, חומוסיות, בשרים על האש, פיצות, השקעות בנדל"ן, שירותי הסעה והחלפת כספים, צרכניות וצעצועים, שירותי בריאות וקוסמטיקה, חנויות ספרים ומזכרות, מכוני יופי וג'אקוזי, ומה לא? פשע, אלימות, זנות וסמים גם הם מצויים כאן, אך עליהם לא תמצאו שלטים או פרסומות.

'טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ', אמר קוהלת. הנה אפוא תמונות שצילמתי באומן בשבוע שעבר, ודי למבין.

'אומן סנטר' ו'הכנסת אורחים אומן' שוכנים ליד שדרות אחדות ישראל...
'אומן אקספרס', 'רביבו'ס'  העיקר להגיע רגוע אל קברי הצדיקים
לטייקונים, לאוליגרכים ולכל מי שרוצה לעשות רושם. יש אפילו לימוזינה...
אין כמו השקעה בנדל"ן; במלון שערי ציון עדיין לא עדכנו את שלט הברכה לחגים
ואם כבר נדל"ן, אז 'רק במצפה אומן'. דירות מפוארות שצופות על אחוזת הקבר
זהו 'מצפה אומן', השכונה היהודית החדשה. 'ברוך מציב גבול אלמנה'!
פרויקט 'בית האומן' באיכות ובעיצוב מיוחד
אין כסף לקנות דירה? לא נורא, יש מספיק דירות להשכרה
'הצ'יינג' היהודי'. מה יכול להיות יהודי בצ'יינג'?

יש כמובן גם הרבה רוחניות באומן.

עזרת הגברים בציון הקבר; תחת הכובע הלבן חוסה מחבר הרשימה (צילום: הלל אסף)
עזרת הנשים בציון הקבר (צילום: רחלי קרייסברג)
ה'תלמוד תורה' מיועד מן הסתם לילדיהם של הישראלים הגרים באומן כל ימות השנה
כהנים, שימו לב! אין להוציא יד ורגל
קופות צדקה ליד ציון הקבר
צדקה, נרות וסיגריות (צילום: רחלי קרייסברג)

חסידיו של אליעזר ברלנד, עבריין המין המורשע, בקטע סאדו-מאזו ביזארי במיוחד:
רבי, קשור אותי בשק שלך...

נשים צנועות וחסודות שגם חשוב להן ה'שיק', יש לנו חנות אופנה במיוחד בשבילכן!


הגיע הזמן לאכול. המגוון כאן הוא אין סופי...

ברור שעל כשרות לא נתפשר! הכשרות המהודרת היא של העד"ח (עדה חרדית).


הכי אהבתי את המסעדה Al Haboquer, שסיסמתה היא 'ארוחת בוקר מסביב לשעון' (כלומר אפשר לקבל ארוחת בוקר גם בצהריים וגם בערב), 24/6.

מאפייה וקייטרינג 'פה-שכינה', לא פחות (ומה אתם יודעים? טאבון גחלים!). 'הכי הכי טעים באומן'
'לב בשר' הוא שׂיכול אותות של 'ברסלב' וגם בשר ממש, על האש שתוקד תמיד
'מסעדת דה בסט' או 'בא לי בגט שווארמה'?
אולי שניצל?
אולי פיצה (או ברוח העיירה המזרח אירופית 'פיצ'לה')?
ומה בדבר טוסט נקניק (!)
ב'וי טאון אומן' יש סושי, נשנושים וגם נרגילות
'בבושקה' היא מסעדת בשרים ו'פָּאיֶכַלֶה' (באוקראינית: יאללה נהגוס, סע כבר) הוא שירות הסעות

פינוקים ברחוב פושקין....


רציתם קוסמטיקה וטיפולים רפואיים? יש!

קוסמוטולוגיה, גינקולוגיה, אורולוגיה וטרפיה

וכמו בארץ, גם כאן יש 'איחוד הצלה'. במקרה של פיגוע, חס ושלום, יהיה על מי לסמוך...


צילום: רחלי קרייסברג

ולפני שחוזרים ארצה אפשר לקנות צעצועים לילדים שנשארו בבית.



והכי שווה, בחנות 'מזכרות טראמפ'.



להתראות בראש השנה, ב'קיבוץ הקדוש'...