שלא בטובתי ביקרתי לאחרונה במחלקה לנשים בבית החולים הדסה בהר הצופים ושמתי לב לדלתות הייחודיות האלה.
מדובר בדלתות כפולות שנועדו 'להגן' על הכהנים המזדמנים מפני טומאות שונות, ובראשן טומאת המת.
צילום: דוד אסף
באתר האינטרנט של בית החולים 'הדסה' מסביר רב המרכז הרפואי משה קליין את המענה ההלכתי שבית החולים מספק לבאים בשעריו בכל תחומי החיים. ובין היתר הוא מתייחס לדלתות הכהנים המתוחכמות:
מערכת אלקטרונית ממוחשבת מתריעה בכל פתחי הכניסות של הקמפוסים השונים והבניינים השונים על קיום 'טומאת כהנים' במידה וקיימת. מערכת ייחודית זאת פותחה בהדסה והיא נותנת מענה ראשוני בעולם היהודי בזמן אמת לסוגיית טהרת הכוהנים. מערכת זו קבלה הסכמות מגדולי הפוסקים שליט"א.
ב. שטיבלך מחסני קרמיקה
אם שכחתם להתפלל מנחה ואתם באזור רחוב ז'בוטינסקי בבני ברק, למה שלא תסורו ל'מחסני קרמיקה' ושם תוכלו להתפלל בכיף, ואחר כך, או לפני כן, גם לבחור אריחים חדשים לחדר השירותים.
צילום: מויש גרייזמן
המונח שטיבל (בית קטן) מכוון למקום תפילה, ואילו צורת הריבוי, 'שטיבלעך' (או 'שטיבלאַך' בישראלית), מייצגת בימינו מקום שבו יש מנייני תפילה ללא הפסקה (איצקוביץ' בבני ברק, שטיבלאַך בשכונת מאה שערים בירושלים).
הכניסה ל'שטיבלך' ברחוב החי"ש 3, בשכונת קטמון הישנה (צילום: hovev;ויקימדיה)
בקשר לשם 'שטיבלך' המוכר הסביר (בשיא התמימות, והוא התכוון באמת!) שהם קראו לזה כך בגלל השעות הנוחות שהם פתוחים עד מאוחר בלילה כמו שטיבלך...
אז לא. מתברר שבכלל אין שם בית כנסת, והשם הוא רק 'מותג'. שיהיה להם בהצלחה, 'בשם השם'.
ג. האם התפילין מדברות אתך?
ואם עסקנו בשטיבלך, מה דעתכם על השלט הזה, התלוי באחד החדרים שבשטיבלך בשכונת קטמון הישנה בירושלים?
יש כאלה שמדברים עם הטלפון הנייד שלהם, ויש כאלה שכנראה מדברים עם התפילין...
ד. פינת הפשקוויל: הקבצו ושמעו!
במה עוסקים הפשקווילים בשבועות האחרונים? כמובן ב'גזירת הגיוס' וב'צבא השמד', משל בימי הצאר ניקולאי הראשון אנו חיים. צאו אפוא ותמכו ב'גיבורי החיל' וב'אסירים הנמקים בכלא' – לא חלילה אלה הנמקים במנהרות החמאס בעזה, אלא קומץ העריקים שנתפסו ונכלאו בכלא 10 (ומן הסתם כבר שוחררו).
רוב המודעות הן פרי ראשם הקודח של חסידי סאטמאר ונטורי קרתא, שמנצלים את ההזדמנות וקוראים – ולזכותם ייאמר כי הם עושים זאת בעקביות כבר עשרות שנים – להתנתקות גמורה ממדינת הפושעים והטרוריסטים הציונית, וממליצים לברוח ממנה כבורח מן האש. ולהם נאמר: יאללה, בהצלחה. תקיימו סוף סוף את מה שאתם מבטיחים (או לדעתכם מאיימיםׂ).
הנה מבחר לא אנין במיוחד, לחובבי הז'אנר ולשם התיעוד ההיסטורי. כרגיל, הקלקה על הצילום תגדיל אותו לקריאה נוחה. כל הצילומים הם של טובה הרצל.
בצניעות ובדידות נמצא הפשקוויל הלכאורה-לא-קשור של חסידי ברסלב.
המחבר מתלונן על 'ההתעללות הזוועתית של ראשי השלטון האכזרי', ובמיוחד על 'ראש הממשלה האכזר', שבשנת הקורונה הפקיר את חסידי ברסלב 'כדומן על פני שדות בלארוס'... האם בידם של רשעים אלה תינתן הסמכות לנהל משא-ומתן עם ממשלת אוקראינה בכל הקשור לקיבוץ הקדוש באומן?
בשבוע שעבר הוצבה בשדרות רוטשילד, מול בית מספר 96, אבן הזיכרון הזו.
הרב עובדיה יוסף נקשר בזיכרון הקיבוצי שלנו הרבה יותר לירושלים מאשר לתל אביב, אבל האמת היא שהוא בילה בתל אביב (בסדר, לא ממש 'בילה' במובן שבו מדברים על העיר ללא הפסקה) עשר שנים מחייו.
הנה סרטון נוסטלגי של יומני גבע מיום הכתרתו לרבה של תל אביב (הקריין הוא כמובן אלימלך רם):
ואכן, עתון הצפה דיווח לקוראיו הסקרנים כי דירתו של הרב שופצה, ובחודש חשון תש"ל עבר הרב לגור בשדרות רוטשילד 96.
הצפה, 24 באוקטובר 1969
הדירה עצמה הייתה רכוש המועצה הדתית של תל אביב ולימים נמכרה. בבניין שבו גר בשעתו כבוד הרב נמצא היום 'מלון רוטשילד' היוקרתי והמשופץ לעילא. זה אולי מסביר מדוע לא הוצב השלט בחזית הבית, כנהוג, אלא ממש באמצע השדרה, ליד נתיב האופניים החילוני כל כך...
ב. היכל אסי דיין
לוחית זיכרון בפתח דירתו האחרונה של אסי דיין בתל אביב, רחוב נורדאו 81 (ויקיפדיה)
כל אחד וגיבורי התרבות שלו...
לפני כארבעה חודשים נפתח ברחוב נחלת בנימין 51 בית קפה שמוקדש כולו למורשתו של השחקן והיוצר אסי דיין (2014-1945). יש שיאמרו 'הגזמתם', יש שיאמרו 'בעצם, למה לא?'.
הקירות מעוטרים מן המסד ועד הטפחות בתמונות מהקריירה הארוכה שלו, ולצדם גם חפצים, תעודות ומסמכים, מכתבי מעריצות וציטוטים של אמרי שפר מפי נשוא הפולחן. על האוכל שמגישים שם, כולל שמנת אמיתית מנהלל, תוכלו לקרוא כאן.
ג. תחנות בירקון
שיקום וייצוב הסכר הוא בלי ספק יזמה חשובה של רשות נחל הירקון, אבל די כבר עם הטעות הזו!
לא עברו ימים אחדים מאז צולמה התמונה (4 באוקטובר) והנה השלט תוקן (11 באוקטובר)!
צילומים: יונתן לרנר
ד. ושבו בנים לגבולם
אמנם בת ים זה לא תל אביב, אבל בכל זאת בסביבה.
על הציירת ואמנית הקרמיקה ג'ניה ברגר (2000-1907/1910) ועל יצירותיה הפזורות בעיר, שרבות מהן מוזנחות ואינן מתוחזקות כראוי, כבר כתבנו כאן.
הנה דוגמה נוספת: במרכז המסחרי המתפורר של שכונת רמת יוסף בבת ים, ברחוב מבצע סיני (התושבים קוראים לו 'מרכז מבצע סיני'), חבויה פנינת אמנות יפה על גבי קיר קרמיקה שעיצבה ברגר, וכותרתה 'ושבו בנים לגבולם'.
הקיר הותקן לפני שישים שנה, ביולי 1961, ביוזמת מינהל השיכון ומשרד העבודה, 'והוא מתאר את קליטת העליה ובניין הארץ'.
הארץ, 20 ביולי 1961
אבוי, העבודה המיוחדת הזו מוזנחת ומבוישת. פתקים ומודעות מודבקים על אריחי הקרמיקה הצבעוניים בגסות רוח שאפשר למצוא רק בישראל, ואין יד עירונית שתסיר ותנקה ותשמור.
כאן מסתתר קיר הקרמיקה של ג'ניה ברגר
ה. פרנסות של תל-אביבים
מבחר. ללא מילים (כמעט).
קפה אסיף ברחוב ליליינבלום 28 הוא לא סתם בית קפה עם שם יפה, הוא גם מכון
שם מוצלח למכבסה ברחוב יעבץ
מכונות כביסה ומעגילות עם טעם של פעם
מחווה ל-We Work? העיקר שהכביסה תהיה נקייה
'איש אחד צועק: זגג. בקבוקים, בקבוקים'
'שותים והולכים' במיצייה בשכונת התקווה (בחומוס 'טעמי' בירושלים קראו לזה 'לבלוע, לא ללעוס!)
ג'ניה ברגר (2000-1907) הייתה ציירת ואמנית קרמיקה ידועה, שחיה בתל אביב וכמה מעבודותיה פזורות ברחבי העיר. אחת מהן, קיר קרמיקה בסניף הדואר הוותיק ברחוב ויצמן 58, נוצרה בשנות החמישים.
קיר יפה זה הולך ומתפורר כבר שנים רבות. אריחים נפלו, אחרים סדוקים ושבורים, הקיר מלוכלך משרידי דבק של מודעות ישנות, ועדיין אין בעירייה מי שישים כמה גרושים וישפץ אותו?
רון חולדאי האם שומע?
ב. נשמור על העבר למען המחר
ויש כמובן גם מחוות שימור יפות בתל אביב.
ברחוב החלוצים 32 (שכונת פלורנטין) עומד בניין שנבנה בשנת 1926. הדיירים שיפצוהו וקבעו שלט יפה בחזית.
כל הכבוד!
ג. אנו נתגבר (ביידיש)
ברחוב אבן גבירול צוייר הגרפיטי הזה ביידיש:
מיר ועלן זיי איבערלעבן!
שתרגומו הוא: 'אנו נְבַלֶּה אותם', או 'אנו נתגבר'. התרגום לאנגלית קצת יותר מוכר: We shall overcome