ארץ הקודש: דודאי ראובן, שלום בית, שעטנז, מו"לות ומשיח

 א. דּוּדָאֵי ראובן

דּוּדָא רפואי (ויקימדיה)

מעשה הדודאים הוא סיפור קצר המובא בספר בראשית (פרק ל, 16-14) ומתאר אפיזודה משונה שהתרחשה בקרב משפחתו של יעקב, השוהה לפי שעה בבית לבן הארמי בחרן שבארם נהריים. על פי המסופר, ראובן, הבן הבכור, מצא 'דודאים בשדה' והביאם לאימו לאה. רחל, העקרה, התקנאה בה וביקשה ממנה את הדודאים. לאה, שידעה כי היא ה'סֶקֶנְד בֶּסְט' ויעקב נוהג לישון בלילה אצל רחל, כעסה על צרתה: 'הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?'. בתמורה הסכימה רחל כי באותו ערב ישכב יעקב עם לאה ולא איתה, וכך היה (ובסופו של דבר אכן הרתה לאה וילדה את יששכר). 

מאז ואילך הפכו הדודאים לצמח שמביא עימו מזור לנשים עקרות. אשר לזיהוי הצמח, יש הסכמה בין החוקרים כי מדובר בצמח הנקרא דודא רפואי. הדודאים, כאמור בשיר השירים (ז 14), נותנים ריח משכר, אך כל חלקיו, כולל העלים, הזרעים והפירות, רעילים ודורשים הבשלה מלאה (במקרה של הפירות) וטיפול מיוחד לפני אכילתם.

מי שמעוניין (בעצם, מי שמעוניינת) בדודאי ראובן, יש אפשרות למשלוח עד הבית.

צולם ברחוב הטורים, ירושלים (צילום: מנחם וייס)

ב. כדורי שלום בית

ועוד בענייני סגולות לחיזוק הזוגיות. הפעם, לא לאישה אלא לגבר, ואין מדובר בדודאים, בהפרחת יונים בכותל או בטבק להרחה, אלא בדבר עצמו: כדורי שלום בית. ובלשון פחות נקייה: כדורי ויאגרה (במקרה הטוב), או איזה קוקטייל סודי עם סודה לשתייה שמישהו זייף בסין.

מה שכן, סדר צריך להיות. הכדורים אינם מיועדים בשום אופן לרווקים, לזוגות ש'חיים בחטא' או לכאלה שלא התחתנו ברבנות, אלא ל'נשואים בלבד!!' (מה הקטע עם שני סימני קריאה?). אני תוהה אם יש מי שבודק, ואיך בדיוק הוא בודק.

צילום: משה הררי

ג. צמר ופשתן

כך נראה חלון ראווה של חנות בגדי הגברים בר ג'ו דה לוקס, ברחוב אגריפס 8 בירושלים. 

צילום: טובה הרצל

חס ושלום שנחשוד בבעלי החנות שהם מוכרים חליפות בד ופשתן יחד, שהרי זה איסור שעטנז גמור. אבל לכו תדעו מה קורה שם בלילה, בין הפשתן והצמר... החנות נסגרת, יש חושך ואף אחד לא ממש משגיח!

ד. אושר-פרינט

צילומים: פיני גורליק

פרק חדש נכתב בתולדות המו"לות העברית. 

רשת המרכולים החרדית אושר עד אינה מפסיקה להפתיע את מעריציה (ואני בתוכם). לאחרונה הם נכנסו גם לעסקי מו"לות והוצאת ספרים. עדיין אין מערכת פרסומים, לקטורים או ספרים מקוריים חדשים, אבל לא נופתע אם גם אלה יגיעו. בינתיים הם מסתפקים ב'ללכת על בטוח', ומדפיסים ספרי קודש שאין עליהם זכויות יוצרים ולא צריך לשלם תמלוגים לאף אחד.

ה. איפה המשיח?

המשיח נמצא בכל מקום, בו בזמן. בירושלים ובמנהטן, וזה תמיד אותו אחד.

בחניון ליד שוק מחנה יהודה בירושלים זה אפילו מתחרז: 'זה המשיח' ב'מתחם כי"ח'...

צילום: טובה הרצל

בניו יורק, לעומת זאת, הוא נמצא במנהטן, ברחוב 45.

צילום: דן גלמן

פרנסות של יהודים: חסידים ושבתאים, חמישה קווים, מפה לשם ומדור לדור, בהשתדלות

א. חסידים ושבתאים

אומנם רחוב העצמאות בהרצליה הוא ארוך, אך אין בו 770 בתים. אם ספרות אלה מופיעות בשם העסק, אות הוא כי בעליו הוא מחסידי חב"ד, שעבורם המספר 770 הוא מספר קסם. וכל כך למה? שכן שם, הרחק מכאן, בשכונת קראון הייטס שבברוקלין (ניו יורק), איווה הרבי הקודם (זצוק"ל / שליט"א) מושב לו.

הריפוט של השלט – במקור.

צילום: אבישי ליוביץ'

לא הרחק משם, ברחוב הס, נמצאים משרדיה של חברת בנייה שמתהדרת בשם 'השבתאים'.  

צילום: אבישי ליוביץ'

אפשר להניח שאלה לא מסתפרים אצל אלה, ואנשי '770' אינם משתמשים בשירותי הבנייה של 'השבתאים'...

ב. חמישה קווים!!!!! 

סחר בינלאומי, ציוד למחשבים, ועל מה גאוותם? חמישה קווי טלפון ביתי...

צילום: פיני גורליק

ג. מִפֹּה לְשָׁם

צילום: איתמר לויתן

שירותי הובלות קטנות עם שם נעים ונחמד: 'מפה לשם'.

ד. דור לדור

השם המוצלח של פרנסת החודש מוענק לחנות הדלתות Door לְדור, ברחוב רבי גרשם בירושלים.

צילום: נחמיה שטיינברגר

כל הדלתות נפתחות לפניך!

זו התחכמות נחמדה על המילה האנגלית door, שפירושה דלת, והלחמתה לביטוי התנ"כי 'דור לדור', כלומר החובה לספר ולהעביר יֶדַע או אמונה מדור אחד למשנהו, כגון 'דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ' (תהלים, קמה 4), 'עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר' (יואל, א 3), או עדות לדבר העומד לעד, כגון 'וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר' (יואל, ד 1). וכמובן, 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' (הגדה של פסח).

ה. הזדמנות עסקית

על קיר ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים גילינו את ההזדמנות הפנטסטית הזאת וחשבנו לשתף בה את קהל הקוראים. היא מתרחשת בזמן שאתם ישנים ובהשתדלות נכונה (שאלתם על ביטחונות? 'היתר עסקה' היא התשובה. ועל זה נאמר מה שמתחיל במרמה ייגמר במרמה).

כנראה יש מספיק טיפשים – בכל גיל ובכל סכום – שגם ייענו לפיתוי.

צילום: טובה הרצל

הספרות והחיים: המעורר, הספסל של יורם טהרלב, המלך בשדה

א. כי לעוררך אני בא

שער החוברת הראשונה של המעורר, לונדון 1906 (ויקימדיה)

עבור כל איש תרבות וספר השם המעורר מזכיר את הירחון הספרותי העברי, שייסד וערך יוסף חיים ברנר בשבתו בלונדון (1906), ואת המשפט הידוע של מאמרו 'על הדרך' (דצמבר 1905): 

כי לעוררך אני בא, אחי, לעוררך לאמור: שאל, בן-אדם, לנתיבות-עולם, שאל, אי-הדרך, אי?

לעוררך ולהעלות את מחשבתך אני בא; להעלותה ולהרחיבה ולחזקה למען לא תאבד בחיפושיה הקשים.

משפט זה, בשינוי נוסח קטן, הפך למוטו שהופיע בראש חוברות 'המעורר':

פרויקט המעורר

לפני כשנה וחצי (מאי 2024) עלה על האקרנים סרטו של היוצר והבמאי רֶנֶן שׁוֹר המנוח, שנקרא המעורר: רומן מכתבים בין סב לנכדו. הסרט עוסק ביחסים המיוחדים שבין הבמאי החילוני לבין סבו, הרב אברהם זיידה הלר מצפת. השם 'המעורר' של שור אינו אלא תרגום לעברית של דער וועקער. זה הכינוי שניתן לְשַׁמַּש בית הכנסת, שנהג בבוקרי חודש אלול להעיר בקולו, או בדפיקות קלות של פטיש עץ על חלונות הבתים, את הישֵׁנים כדי שיזדרזו להשכים לעבודת הבורא.

בדוכן רחוב בביתר עילית צולם 'המעורר' החדש, 'לחומרא'.

המעורר הזה מיועד לבחורי ישיבה ('ישיבע בוחער' ביידיש משובשת) שכנראה מתקשים להתעורר בשבת בבוקר:

צילום: פיני גורליק

ב. הספסל של יורם טהרלב

הספסל מול הכניסה לביתו של יורם טהרלב ברחוב ה' באייר והשלט שלצדו (צילום: איתמר לויתן)

הפזמונאי האהוב יורם טהרלב, שהלך לעולמו לפני כשלוש שנים, אומנם נולד ביגור והנוף של רבים משיריו הוא הר הכרמל, 'ההר הירוק כל ימות השנה', אבל את רוב שנותיו הוא עשה דווקא במרכז הארץ. בשנותיו האחרונות הוא גר בתל אביב, ברחוב ה' באייר מספר 42, מול כיכר המדינה – כיכר שכבר אינה קיימת למעשה אלא רק בשמה, שכן היא זרועה בבניינים רבי-קומות חדשים.

בימים שקדמו להרס הכיכר נהג יורם, כחלק משגרת יומו, לשבת על הספסל שמוצב מול הכניסה לביתו, להאזין לרעשי הכרך ולפטפט עם עוברים ושבים.

אחרי מותו, בינואר 2022, התכסה הספסל בפרחים ובכתובות פרידה. כתבנו על הספסל ברשימה מיוחדת כאן.

צילום: דרור ורמן

ביולי 2025 קבעה עיריית תל אביב לוח זיכרון ליד הספסל – מעשה ראוי ומכבד שנוהגת העיר ביוצרים שגרו בה. אלא שכצפוי מה שיכול להתקלקל – מתקלקל.

צילום: איתמר לויתן

שנת 1938, שנת הולדתו של יורם טהרלב, היא תרצ"ח ולא תרצ"ה (1935). פניתי כבר לפני יותר מחודש למחלקה הרלוונטית בעיריית תל אביב, שם הבטיחו לתקן אך עדיין לא קיימו. נעקוב...

ג. המלך בשדה

צילום: יוחנן פלוטקין

ברחוב ז'בוטינסקי שבבני ברק נמצאת חנות הירקות והפירות 'המלך בשדה', לכאורה שם מתבקש לחנות ממין זה. אבל השם מסתיר מאחוריו עולם ומלואו.

'המלך בשדה' הוא כינוי שהודבק לחודש אלול, ומקורו במשל של רבי שניאור זלמן מליאדי, מכוננה של חסידות חב"ד (המקור נמצא בספרו של רש"ז ליקוטי תורה, פרשת ראה. ראו כאן). 

הרעיון הכללי הוא שבחודש אלול, הקודם לימים הנוראים, 'המלך', כלומר הקב"ה, יוצא מארמונו ויורד לשדה, כלומר ל'עם הפשוט', ומקדם כל אחד ואחד מהם בברכה ושומע את בקשותיו. הרחבה והעמקה למעוניינים יש בערך 'המלך בשדה' בחב"דפדיה.

השנה (2025) ראה אור להיט חדש מסוגת שירי האמונה, שנקרא 'המלך בשדה'. שרים אותו בר צברי ושולי רנד.

      

ארץ הקודש: צדיק נולד, הקנדיל של אלעזר בן ערך, אין עוד מלבדו ותודה אבא

א. כותח הבבלי

צדיק חדש בא לעולם וקברו הקדוש התגלה לאחרונה על גוש בטון צבוע ליד קו העירוב של היישוב החרדי רכסים.

זהו ציון קברו הבדוי של חכם בשם רבי כותח הבבלי (זכרו וזכותו יגנו עלינו כמובן). תנא כזה לא היה ולא נברא, וגם מראה המקום שנרשם על השלט (פסחים מא עמוד א) אינו מוביל לשום מקום.

כותח הבבלי אכן נזכר במשנה פסחים (פרק ג, משנה א), אבל כסוג של אוכל...

אֵלּוּ עוֹבְרִין בַּפֶּסַח: כֻּתָּח הַבַּבְלִי, וְשֵׁכָר הַמָּדִי, וְחֹמֶץ הָאֲדוֹמִי, וְזִיתוֹם הַמִּצְרִי, וְזוֹמָן שֶׁל צַבָּעִים, וַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים, וְקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא מִמִּין דָּגָן, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח. הֲרֵי אֵלּוּ בְאַזְהָרָה, וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כָּרֵת:

ברור שמישהו מהשכונה חמד לצון, אבל אפשר לשער שלא ירחק היום ומבקשי ישועות יתפללו ליד הציון הקדוש, ואחר כך תוקם סככה עם כיסאות פלסטיק, ספרי תהילים, 'התיקון הכללי' וקופות צדקה, ולאורך ימים ושנים גם תיסלל דרך ויוקם כולל אברכים שיקבל תמיכה מכמה משרדי ממשלה ולתפארת מדינת ישראל.

ב. הקנדיל של אלעזר בן ערך

לעומת 'כותח הבבלי' רבי אלעזר בן ערך היה תנא חשוב באמת. הוא היה מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי שהחשיבו כבכיר תלמידיו. 

קברו זוהה (או שמא נקבע או הומצא) סמוך למושב עלמה בגליל העליון. ככל הידוע לי הוא נזכר לראשונה במאה ה-12 אצל הנוסע בנימין מטודלה.

ממש מתחת לחיבור הקיר עם התקרה נתלה שלט קצת משונה:

צילומים: מוישי

מה זה 'קנדיל'?

אין מילה כזו במילון, לא בעברית ולא ביידיש, ולכן הדעת נותנת שהכוונה לאינגלוז של המילה נר (candle). נשמח אם מישהו מהקוראים יוכל להאיר את עינינו בגלגולי מילה זו.

ג. אין עוד מלבדו, תודה אבא

צילומים: דוד אסף

ברחוב הסמוך לביתי חנתה בשבוע שעבר משאית ענק של חברת הובלות.

לא כל כך ברור מה שם החברה, האם זה 'אדיר' שמספר הטלפון שלו מודבק בתחתית (אגב לתשומת לבו של אותו אדיר: אם אתה רוצה שייפנו אליך, כדאי לתקן את הספרות הקרועות במספר הטלפון), או אולי 'אין עוד מלבדו'? 

בין כך ובין כך הסתקרנתי לגבי השם, שהוא גם קדוש (הרי על הקב"ה בכבודו ובעצמו מדובר כאן!) וגם מחלל את הקדוש (אין עוד מלבדנו בהובלות). אני לא חושב שהם בקטע של אירוניה ושנינות אלא יותר בקטע של חוסר מוּדעוּת. אגב, ברשימת היתרונות של החברה רשום גם 'עבודה עברית', שם קוד מכובס לכך שחברה זו אינה מעסיקה ערבים.

מאיפה הגיע אלינו ה'אין עוד מלבדו'?

מקורו של הביטוי כמובן בתורה (דברים, ד 35), בתוך נאומו של משה לבני ישראל טרם כניסתם למצרים: 'אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ'. זהו גם הפסוק שבו מקובל להקדים את ההקפות בשמחת תורה.

אבל דומני שאת תפוצתו העממית הגדולה של הפסוק יש לייחס דווקא ללהיט הפופ האמוני שכתב יוסי גיספן והלחין תומר הדדי, 'אין עוד מלבדו', שפזמונו החוזר הוא:

אין עוד מלבדו, מלוא כל הארץ כבודו,
הקדוש ברוך הוא הוא מלך ואני עבדו

הנה שלומי שבת שמזוהה עם ביצוע השיר:

ד. אבא תודה על הכל

ועתה נתבונן בצדה האחורי של המשאית, שמצביע על זהותה הברסלבית. ולא סתם חסידי ברסלב אלא חסידי 'הפתק' ('נ-נח-נחמ-נחמן מאומן'). ומיהו ה'אבא' שלו מודים על הכל? 

זהו כמובן הקב"ה, המכונה בעגה של חסידי אודסר בשם 'אבא' (וביידיש 'טאַטע'), ומהם נפוץ הביטוי בכל תפוצות ישראל. גם כאן יש שירים לרוב, אבל נחסוך אותם מהקוראים.

ה'טאַטע' הברסלבי חרג מזמן מגבולות הברסלביות, ומצא את עצמו מקושר בפופ האמוני המעודכן ללהיט היסטרי שפרץ לאחרונה (יוני 2024) שכתב והלחין אמן ראפ והיפ-הופ ברסלבי בשם יאיר אליצור המכנה עצמו בשם 'אֶלַייצוּר'. הוא התפרסם בלהיט ההיסטרי שכתב רבו שלום ארוש 'תמיד אוהב אותי' ('ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב ויהיה לי עוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב'), ולאחרונה ממש בעוד להיט שחורך את כל המדיות החברתיות ושמו 'טאַטע תטהר'. אלא שבזה האחרון כבר נדחף לתוך השיר, אולי שלא לטובתו, גם האדמו"ר החב"די השלישי ר' מנחם מנדל שניאורסון, המכונה ה'צמח צדק'.

בשיר 'טאַטע תטהר' שולב סיפור שסיפר ה'צמח צדק' על סבו, בעל התניא, מייסד חב"ד שניאור זלמן מליאדי. 

הצמח צדק סיפר פעם לחסידים על סבא שלו בעל התניא שלא שבר אף פעם דברים, אפילו קופסא של טבק אז אבאלה בחיים רק אל תשבור אותי ותפנק אותי ותמיד תמלא אותי לדעת שתה אוהב אותי ושיהיה לי רק טוב יהיה לי רק טוב

בין שסיפור זה נכון או לא, וככל ששיר זה מצליח, מושמע ומתפשט בכל אתר, אני יכול לשער שחסידי חב"ד בעלי הדעה לא רוו נחת משילוב זה. אין לך שתי חסידויות שונות כל כך מבחינת התוכן האמונתי כמו חב"ד וברסלב, שהחוקר המנוח יוסף וייס הגדירן 'חסידות של מיסטיקה' (חב"ד) ו'חסידות של אמונה' (ברסלב).

הנה השיר וסיפור הצדיקים ששולב בו, בביצועם של הזמרים אלייצור ובן צור. בימים אלה כל עזרה לעמנו שבצרה ובמצוקה תבורך, ואם טאַטע יטהר ויעזור – דיינו ואשרינו.

ארץ הקודש: שובבים ומכוונים, אשת חיל, בשעה החמישית

א. שובבים

על תיקוני שובבי"ם (ולא 'השובבי"ם' כמו במודעה, שכן מדובר בראשי התיבות של פרשיות השבוע של ספר שמות: שמות, וארא, בֹּא, בשלח, יתרו, משפטים) כבר כתבנו בעבר (למשל כאן), אבל התיקון השנה, שנערך בניצוחו של המקובל והרב הגאון אליהו אסרף, הוא באמת משהו מיוחד.

בתיקון הזה יש מחירון עבירות, וכשהתעניינתי אצל מביני עניין הוסבר לי שמדובר בעסקה ממש טובה.

כך למשל על קיום יחסי מין עם אשת איש תשלם רק 1,000 ש"ח. יחסי מין עם גויה – רק 650 ש"ח, ומשכב זכר – 700 ש"ח בלבד. ניבול פה וכעסים, כולל קללות כלפי אבא ואמא, זו ממש מציאה, חוץ מתיקון כעס שמחירו נקוב ל-453 ש"ח (מן הסתם גימטרייה כלשהי). עבריינים כבדים שימו לב, 'אפשר יותר מתיקון אחד'!

אהבתי גם את הכתובת של בית המדרש: רחוב חטיבת הראל... מה שנקרא הכרת הטוב.

והנה עוד תיקון שובבי"ם המיוחד לעוון נידה (רק מין יש להם בראש?), הפעם בעיר הקודש בני ברק

לבחירתכם 'מלקות ברחוב בעל התניא' (נשמע כמו כותר של רומן סאדו-מזוכיסטי) או 'גלגולי שלג ברחוב הרב הירש'. מעניין מאיפה הביאו שלג לגלגולים הללו... בכל אופן בבני ברק התיקונים הרבה יותר זולים. 200 ש"ח בלבד.

תודה לאביעד הכהן ולרמי נוידרפר

על הצלחתו המסחררת של תיקון השלג ראו בכתבה שהתפרסמה ב-ynet.

את התיקונים האלה כבר פספסנו, אבל אפשר כבר להיערך עם העבירות המתאימות לקראת התיקונים שיהיו בשנה הבאה.

ב. מכוונים בקודש

צילום: דותן גורן

מקצוע חדש נולד, אולי כלקח מאסון הר מירון (2021). אין עוד סתם 'סדרנים', מעתה אמרו: 'מכוונים בקודש'...

צולם בהילולת הבאבא סאלי בנתיבות.

ג. אשת חיל מי ימצא

צילום: מד"צ

אם אפשר לסכם בשתי מילים (וכנראה שזה בלתי אפשרי) ובלשון קצת יותר מודרנית את מעלותיו של צבי אלימלך פרידמן, החתן דנא, הרי אין ספק שמדובר ב'בחור כארז', או אולי 'אחלה גבר'. מציאה של ממש שאין כמוהו בעולם. 

אם למישהו יש ספק, הוא מוזמן לקרוא את מגילת השבחים העצומים שעיטרו לו אוהביו ביום אירוסיו, ואף טרחו להדפיסם במודעה פומבית ולהדביקה בחוצות ירושלים (באופן ספציפי, בשכונת גאולה).

קראתי בהתפעמות את כל השבחים ולבסוף נותרתי בשאלתי: מי היא אשת החיל שזכתה להתארס לאיש המעלה הזה? שמה אינו נזכר כלל. אולי מישהו מן המברכים בעלי המליצה ייזכר בשמה עד החתונה. אכן אשת חיל מי ימצא?

ד. בשעה החמישית (אם עד אז לא יחזור הרבי)

עוד מזל טוב מגיע לחסידי חב"ד ששמחו השבוע בשמחת החתן והכלה (שם הכלה רבקה נזכר. הידד!) של משפחות וולף מאודסה ולזר ממוסקווה (אבי הכלה הוא ברל לזר, המכונה 'הרב של פוטין'). החתונה נערכה השבוע בארץ הקודש, אולי זה גם קשור לכך שאודסה באוקראינה ומוסקווה ברוסיה, אז הכי פשוט לחגוג במקום נייטרלי.

למי שאינם רגילים בהזמנות חתונה חסידיות בכלל וחב"דיות בפרט נעיר את תשומת הלב לשני דברים מעניינים:

ראשית, נכתב בהזמנה כי החתונה תיערך 'בשעה החמישית*'. מה היא השעה החמישית, כאשר בפירוט למטה – שאליו מפנה הכוכבית – כתוב בפירוש שהחופה תיערך בשעה 18:30? 

בערך 'הזמנה לחתונה' שבחב"דיפדיה (יש דבר כזה) כתוב לאמור:

מדייקים לכתוב בנוסח ההזמנה שהחתונה תתקיים 'בשעה החמישית' כיון שהחתונה קשורה עם התגלות והתאחדות חלקי היחידה שבנשמה של האיש והאשה, שהיא הבחינה החמישית של חלקי הנפש, ומציינים בכוכבית את השעה המדוייקת של החופה.

ושנית, שימו לב לשורה התחתונה בהזמנה. השורה כתובה ביידיש וזה תרגומה:

שנזכה לראות את הרבי כאן למטה [בעולם הזה] בגופו, ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו.

הרבי הוא כמובן 'הרבי', בה' הידיעה: מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויץ', שיש אומרים כי הלך לעולמו בשנת 1994 ומאז לא נראה עוד. 

ומה זה 'למטה מעשרה טפחים'?

גם כאן נצטט מתשובתו של מנחם ברוד באתר חב"ד:  

זה ביטוי שמבוסס על מאמר חז"ל מפורסם. במסכת סוכה (דף ה עמ' א) נאמר: 'מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו אליהו ומשה למרום'. הגמרא שואלת מיד, והרי נאמר וירד ה' על הר-סיני? והיא משיבה: 'למעלה מעשרה טפחים'. מוסיפה הגמרא ושואלת: והרי נאמר 'ומשה עלה אל האלוקים'? ושוב באה התשובה: 'למטה מעשרה טפחים'. 

כלומר, המושג 'למטה מעשרה טפחים' מבטא את העולם הזה הגשמי, הפיזי, ואילו 'למעלה מעשרה טפחים' הכוונה לעולם הרוחני העליון. כשמבקשים שהמשיח יבוא, ייתכן שהבקשה תיענה והוא אכן יבוא 'למעלה מעשרה טפחים', כלומר, בעולם רוחני עליון. לכן מוסיפים ומבקשים שהוא יבוא 'למטה מעשרה טפחים', כלומר, בעולם הגשמי והפיזי שלנו, או במילים פשוטות – שיבוא משיח כפשוטו ותהיה גאולה כפשוטה.

ובמילים אחרות, הרבי שיבוא – בכל יום שיבוא – הוא הוא המשיח כפשוטו.

נשתתף אפוא בשמחת הנישואין בשיר הנפלא של דן אלמגור (מותאם ללחן של ז'ילבר בקו) מפי שלישיית הגשש החייור 'כשיבוא המשיח':

מעורב ירושלמי: קארדו, מוכר הוויסקי, קליניקה, גאולה וכיבוש, טעמון

א. חרפת הקארדו

זוכרים את שלטי 'ההסבר' הפרימיטיביים והפסבדו-פטריוטים שהודבקו בקארדו ועליהם התרענו לפני שבועיים במדור 'ארץ הקודש'? השלטים מוחים על הצגת ירושלים כעיר רומית אלילית ודורשים להחזיר את כבודנו הלאומי על ידי מחיקה וצנזורה.

ממודעה שהודבקה על תחנת אוטובוס ברובע היהודי מתברר שמדובר בחוגים חרד"ליים (מפלגת נועם?), שמקורבים לרב הרובע היהודי אביגדור נבנצאל, והוא שאישר בעקיפין את המיזם המביך הזה.

בעצתה של תמי לביא, מנהלת שותפויות במרכז הבין תרבותי לירושלים, התלוננתי במוקד 106 של העירייה, וכמוני נהגו – אני מניח – עוד אזרחים טובים, ואכן המודעות הלא חוקיות הוסרו השבוע.

מעט אור דוחה הרבה מן החושך...

צילומים: טובה הרצל

ב. מוכר הוויסקי

ד"ר חיים יסקי (1948-1896)

הרופא חיים יַסְקִי, מנהל בית החולים הדסה בהר הצופים בשנות הארבעים, נרצח ב-13 באפריל 1948, בדרכו לבית החולים עם שאר חללי 'שיירת הדסה' – את סיפור גבורתו סיפרנו כאן. על שמו נקרא רחוב באזור הקמפוס של האוניברסיטה העברית בהר הצופים.

השם יסקי היה כנראה קשה מדי לאלגוריתם של מפות גוגל, וזה מה שיצא בתעתיק לאנגלית: Whiskey El Haayah. 

איזה ביזיון!

(תודה לזאב קינן)

מפות גוגל

ג. קליניקה לאופניים 

קליניקה היא בדרך כלל מרפאה. בשנים האחרונות למדנו שיש 'קליניקה משפטית', אבל קליניקה לאופניים יש רק ברחוב בר כוכבא בגבעה הצרפתית.

צילום: מנחם רוזנברג

ד. משיח, גאולה וכיבוש

טובה הרצל, שצילמה בסמטת בהרי במרכז העיר, תהתה אם אין כאן כפל לשון – גם משיח וגם גאולה.  

צילום: טובה הרצל

אני דווקא התרשמתי יותר מהשכנות הטובה של החב"דניקים עם שלט המחאה שנראה ברקע – 'אין קדושה בעיר כבושה'...

ה. מחווה לטעמון: השלמות

על קפה טעמון ועל מרדכי קופ, האיש שניהל אותו ונפטר ב-2018 (חשון תשע"ט), כתבנו כאן בבלוג לפני כשנתיים. תהינו מדוע המחווה לכבודו של קופ ובית הקפה שניהל נמצאת ברחוב ההסתדרות ולא ליד קפה טעמון עצמו, ברחוב המלך ג'ורג' פינת הלל. 

העניין טופל על הצד היותר טוב, ומעתה יש לנו את 'רחבת טעמון', על המדרכה שממול בית הקפה המיתולוגי.

מרדכי קופ מצטיד בשקיות חלב (צולם ברחוב ש"ץ)

צילומים: מנחם רוזנברג

גלגולו של ניגון: 'ונזכה לראות בנים'

תורה ועבודה בארץ ישראל, אלבום תמונות בהוצאת הקרן הקיימת לישראל, 1929

מאת יהורם לשם 

מוקדש באהבה לבנותיי גליה ואוריה 

שנזכה לראות בנות ובנים, עוסקות ועוסקים בתורה ובעבודה

א. פתיחה אישית 

בבית הכנסת 'עטרת צבי' שברחובות, אותו אני פוקד מאז ילדותי בשנות השבעים, נהוג שבכל פעם שנולד לאחד המתפללים בן או בת (ובהמשך השנים גם נכד או נכדה ואף נין או נינה), בעל השמחה מכובד בשבת בבוקר בעלייה לתורה. לאחר מכן, ולאחר ברכת 'מי שברך' ליולדת וליִלוֹד, כל הציבור שר לכבודם: 

ונזכה לראות בנים, בנים ובני בנים, עוסקים בתורה ובעבודה

השורה חוזרת על עצמה פעמיים ובעקבותיה 'לה-לה-לה' באותו אורך. המנגינה מיוחדת לפסוק זה ומי שלא זכה לשיר אותה, או שישירו אותה לכבודו, יכול להאזין לה בקישורית זו של אתר זמרשת. למרבית ההפתעה אין ברשת יו-טיוב אף לא ביצוע אחד נוסף של השיר, ועל כן, לבקשת עורך הבלוג, נאלצתי להקליט את עצמי. הנה אני כאן, עד אשר יימצא ביצוע טוב משלי, רצוי במקהלה רבת-משתתפים.

\

בית הכנסת הרחובותי אינו יוצא דופן. בעשרות רבות של בתי כנסת דתיים-לאומיים ('סרוגים', להבדיל מחרדים) מוכר שיר זה ורווח המנהג לזמרו באירועים חגיגיים – ברית מילה, בר/בת מצווה, נישואין ושאר שמחות שנחגגות בציבור. ולפי שרבים ממייסדי בית הכנסת שלי היו בוגרי תנועת הנוער הדתית 'בני עקיבא', שחרתה על דגלה את הסיסמה 'תורה ועבודה', חשבתי לתומי שמדובר בשיר ישן של תנועה זו. ככלות הכל, שירים דומים התרוננו בפיהם של בוגרי בני עקיבא ובהם הובלטו שני הערכים המכוננים: 'תורה' ו'עבודה', כגון המנון התנועה 'יד אחים' ('יזהיר לכם כוכב תורה, דרככם סוגה בעבודה'), שכתב הרב משה צבי נריה ב-1931; 'על רוכסי הר' ('בישיבה למד תורה ובפרדס לעבודה, כן זוהי דרך בני עקיבא'), שגם אותו כתב הרב נריה; 'קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה' (ביטוי המיוחס לשלמה זלמן שרגאי) ועוד ועוד. בנוסף, כיוון שגם במקורות חז"ל מופיעים המושגים 'תורה' ו'עבודה' צמודים זה לזה, הנחתי שהמילים 'עוסקים בתורה ובעבודה' משקפות נוסח קדום ומקורי, ותהיתי מי ממייסדי תנועת 'הפועל המזרחי' (שבימים אלה מלאו מאה שנה להיווסדה) או בני עקיבא עומד מאחוריהן.

על סמליה של תנועת בני עקיבא מופיעות על לוחות הברית האותיות ב"ע או ת"ע,
שפירושן 'בני עקיבא ' ו'תורה' ו'עבודה'

לימים, קראתי את כתביו של איש העליה השלישית הסופר יהודה יערי (1982-1900), ובתוכם הסיפור 'ברית', בו מתוארת ברית מילה שערך מוהל זקן ושמו גרשון באחד ממחנות העבודה של החלוצים החילוניים בעמק יזרעאל. לאחר שהסתיים הטקס החל המוהל לחולל לבדו בחדר האוכל ושר: 'ונזכה לראות בנים, בנים ובני בנים, עוסקים בתורה ובעבודה'. הוא הצטער לגלות שאיש מהחברים לא מצטרף לריקודו, אך מקריאת הסיפור כולו מתברר שהדבר קשור באישיותו של אבי התינוק. סיפור זה התפרסם לראשונה ב-7 באוקטובר 1932, במוסף לשבתות וחגים של עיתון דבר (ז' בתשרי תרצ"ג), ולימים כונס בכל כתביו של יערי:

יהודה יערי, 'ברית', דבר, 7 באוקטובר 1932

אמנם מדובר בכתיבה אמנותית ולא היסטורית, אבל אין ספק שיערי תיעד לפי תומו מנהג שרווח באותה עת בקרב חלוצי העמק, ומעניינת הערתו שלו, בסוגריים: '(את שינוי הנוסח – לאמור, "ובעבודה", במקום "ובמצוות" – למד גרשון בעמק'). 

יהודה יערי, שנות העשרים (ויקיפדיה)

התברר איפה כי טעיתי פעמיים: ראשית, השיר 'ונזכה לראות בנים' מקורו בחלוצי עמק יזרעאל, אנשי העלייה השלישית, ולא במייסדי תנועת בני עקיבא. ושנית, אין זה נוסח אותנטי אלא נוסח שעבר שינוי. הנוסח המקורי היה 'עוסקים בתורה ובמצוות', אלא שהחלוצים החילוניים המירו 'מצוות' ב'עבודה'. עבודה כפשוטה, ולא עבודת בית המקדש או תפילה ('עבודה שבלב' לפי חז"ל). 

נורית פיינשטיין מקיבוץ רמת יוחנן, שדנה בסיפור 'ברית' (בספרה תהודת זהות – הספרות העברית במאה העשרים, טרום הקמת המדינה, כמבטאת הגות יהודית וכמעצבת זהות, הקיבוץ המאוחד, 2015, עמ' 147-144), הפנתה את תשומת הלב לגרסה דומה שרשם הסופר דוד מַלֶץ (1981-1899), איש עין חרוד ומאנשי הרוח הבולטים של העלייה השלישית. במאמרו 'לדמותנו הרוחנית', שהתפרסם בילקוט אחדות העבודה (כרך ב, מארס-אפריל 1931, עמ' 466-456) תיאר מלץ ריקוד דבקוּת חלוצי, שהושר בהזדמנויות טקסיות שונות (כמו ברית מילה לתינוק חדש):

אחדות העבודה, ב, עמ' 463

פיינשטיין עמדה על כך שבנוסח שציטט מלץ – 'תזכו לראות בנים, בנים ובנות. עוסקים בתורה ובעבודה' – השתנו לא רק ה'מצוות' ל'עבודה', אלא גם 'ובני בנים' ל'בנות' (גרסה דומה נרשמה באתר 'זמרשת', ושם הובא גם ביצוע של ותיקי הגבעטרון – האזינו כאן).

'יהי בית זה בית יוצר לדורות ממשיכים מעשי אבות, עוסקים בתורה ובעבודה ומשיבי מלחמה שערה'
מגילת הייסוד של בית שטורמן בקיבוץ עין חרוד, 1939 (ויקיפדיה)

פיינשטיין הצביעה על מקור נוסף: ספרון מנוקד בשם עין-חֲרֹד, שחיבר חבר עין חרוד נחום בֶּנְאֲרִי (סדרת לַנֹּעַר, כרך יב, חוברת לד, ספרית ארץ ישראל של הקרן הקיימת לישראל, הוצאת אמנות, תרצ"א). בנארי תיאר את טקס העברת ילדי הקיבוץ מהגן אל בית הספר. הטקס מסתיים בריקוד סוער, שבו מרכיבים ההורים על כתפיהם את ילדיהם ומזמרים 'ונזכה':

בנארי, עֵין-חֲרֹד, עמ' 64

צעירים בני 'עליית הנוער' רוקדים בקיבוץ עין חרוד, 1936 (צילום: זולטן קלוגר)

מתברר כי השיר והריקוד 'ונזכה' חרג מגבולות העמק ונפוץ בקיבוצים נוספים. כך למשל סיפר אהרון ראובן מאיר (1959-1902), מוותיקי קבוצת שילר, שהוקמה ב-1927 בקרבת רחובות על ידי חברי תנועת 'גורדוניה'. מאיר (מַאייר), יליד העיירה הגליצאית בֶּלְז, שעלה ארצה ב-1930, העיד ב-1957 על נוכחותו של שיר זה בחיי הקבוצה, דור אחד קודם לכן. 

בתשובה לשאלה הקבועה שנשאלת תמיד ובמקומות רבים, האם לדור כזה התפללנו? ענה מאיר האופטימי בפירוש: 

כן! לצעירים ולצעירות אלה התפללנו כאשר שרנו בדבקות חסידית 'ונזכה'... 

אהרן ראובן מאיר: שנה למותו / קבוצת שילר, תל אביב תשכ"א, עמ' 86

אגב, בנו-שלו, אריה דויד מאיר, שנולד בקבוצת שילר בשנת 1932, היה מופת לחינוך הקיבוצי. הוא נפל במלחמת ששת הימים, כאשר פיקד על פלוגת זחל"מים בשערי העיר עזה, וזכה בצל"ש רמטכ"ל (לימים 'עיטור העוז'). הוא הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים. בנו של אריה (ונכדו של אהרן) הוא ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, שגר עד היום בקבוצת שילר, שנותרה קבוצה שיתופית. 

התגשמה תפילתו של הסב, שזכה לבנים ולבני בנים עוסקים בתורה ובעבודה.

בית הכנסת בקבוצת שילר (צילום: מיכאל יעקובסון; ויקיפדיה)

ב. מקור השיר: פיוט של רבי שמעון הגדול

מניין נלקחו מילותיו של השיר המקורי שאותו שרו החלוצים בשינוי?

בספרה ציינה פיינשטיין, כי השיר המקורי נמצא כנראה במחזור ויטרי, שנערך בצרפת בראשית המאה ה-13. במחזור זה, מייסודו של ר' שמחה מוויטרי, תלמידו של רש"י, אכן נמצאים שני פיוטי 'רשות' (כלומר, העובר לפני התיבה מבקש רשות מהקהל המתפלל) הנאמרים בשמחת תורה ובתוכם שובץ משפט דומה. בפיוט 'רשות לחתן תורה' נכתב: 

לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומקיימי[ם] מצות בתוך אוֹם בָּרָה [אומה טהורה] 

וב'רשות לחתן בראשית': 

ותזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה מקיימי מצות וחוקים נאמנים.

מחזור ויטרי, מהדורת שמעון הורוויץ, נירנברג תרפ"ג, ב, עמ' 458-457

למעשה מקורו של השיר קדום יותר. 

מתברר כי קטע זה כבר שולב בפיוט שחיבר במאה העשירית רבי שמעון בן יצחק ממגנצא, המכונה רבי שמעון הגדול, שהיה מחכמי אשכנז הראשונים וממניחי היסוד לפייטנות האשכנזית. 

מדובר בבית האחרון של הפיוט הארוך 'בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם, יַעֲמָס לָנוּ יֶשַׁע וּפִדְיוֹם', שנכלל בסדר הזמירות ליום שבת. בני קהילות אשכנז נהגו – ויש המחזיקים במנהג זה גם בימינו – לזמר פיוט זה בסעודת היום. יש שמזמרים את כולו, ויש שמזמרים רק את שמונת בתיו הראשונים ואת ארבעת האחרונים משלימים בסעודה השלישית. הפיוט מסתיים כך: 'וְיִזְכּוּ לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם'.

פיוטי רבי שמעון ב"ר יצחק, מהדורת א"מ הברמן, הוצאת שוקן, תרצ"ח, עמ' קפג

אפשר אפוא להניח שבין חלוצי העמק, בעין חרוד, בגבע ובבית אלפא, היו כאלה שזכרו את הנוסח המקורי, בין מזמירות שולחן השבת בבית אבא בין מנוסחי הקריאה לחתני התורה בבית הכנסת בחג שמחת תורה.

ג. מקורותיו של רבי שמעון הגדול 

אמנם מילות השיר שלנו מופיעות בפיוט האשכנזי ששולב בזמירות השבת, אולם רבי שמעון לא המציאן יש מאין.

הביטוי 'לראות בנים ובני בנים' נזכר לראשונה באחד ממדרשי חז"ל הקדומים ביותר, מכילתא דרבי ישמעאל (שנערך כנראה במאה השלישית לספירה): 

'והיה כי יאמרו אליכם בניכם'. בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה, שסוף התורה עתידה להשתכח, ויש אומרים: בשורה טובה נתבשרו ישראל באותה שעה, שהן עתידין לראות בנים ובני בנים להם.

מדרש המכילתא [דרבי ישמעאל], ונציה ש"ה, פרשת בא, סימן יב

 ואילו הביטוי 'עוסקים בתורה ובמצות' נזכר לראשונה בתלמוד הבבלי (יומא, ט ע"ב):

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים ... אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם.

רבי שמעון הגדול הרכיב אפוא יחד שני מטבעות לשון שמצא בספרות חז"ל ושיבצן מחדש בפיוט שחיבר.

ד. השיר בחוגי הפועל המזרחי ובני עקיבא

כיצד התגלגל שיר זה לנוער הדתי-לאומי? 

שוחחתי על כך עם כמה מוותיקי בני עקיבא שעדיין מצויים עמנו וייבדלו לחיים ארוכים, ביניהם דוד (דוּדָה) זהבי וליפא אהרוני מקיבוץ סעד והרבנים חיים דרוקמן ומנחם הכהן, שכולם חברי גרעין ז' (ילידי 1932, שגוייסו לנח"ל בשנת תש"ט). מתברר כי למן מחצית שנות הארבעים של המאה הקודמת, במקומות שונים בארץ (ירושלים, חיפה, תל אביב ועוד), היה השיר 'ונזכה' מוכר מאוד. הרב הכהן סיפר ששר אותו בתנועה בירושלים, בחברת מדריכיו אריה קְרוֹל (יליד 1923, שעלה ארצה ב-1935) ונתן קאופמן (יליד 1921, שעלה ארצה ב-1938). 

כרזות של 'הפועל המזרחי' לקראת הבחירות לכנסת השנייה (1951)

עדות מפתיעה ומעניינת עולה מדבריה של הרבנית רחל נריה (גיטלסון), שנאמרו במסיבת יובל החמישים לנישואיה עם הרב מ"צ נריה (החתונה התקיימה בשנת 1940, אחרי הקמת הישיבה בכפר הרא"ה): 

בחתונה שלנו שרו שני 'שלאגרים': רקדו הורה המון זמן, וכמעט כל הזמן שרו 'שנזכה לראות בנים, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות', וב"ה שדבר זה נתקיים. דבר שני ששרו – וצֶבי קפלן שר את השיר וכולנו חזרנו על הפזמון: 'אַכציק ער אונד זיבעציג זי' – הוא בן שמונים והיא בת שבעים. ב"ה אנחנו מתקרבים לגיל הזה (הדברים הובאו כאן). 

אני משער – וכמובן זו השערה בלבד – שבחתונת בני הזוג נריה שרו את השיר 'ונזכה' בגירסתו החלוצית ('עוסקים בתורה ובעבודה'), אלא שבחלוף יובל שנים, הרבנית, שהיתה בעצמה מלומדת ובת-אוריין, 'תיקנה' את הסיפור והחזירה את השיר לגירסתו המקורית ('עוסקים בתורה ובמצוות'). באותה מידה יכול להיות שהרבנית דייקה בזיכרונה. משיחה שקיימתי עם בנם בכורם הרב נחום נריה (יליד תש"ב, ותודתי לו על המידע) התברר לי שבחתונת הוריו, שהתקיימה בירושלים, היתה נוכחות משמעותית של חברי החתן, בני ישיבות 'מרכז הרב' ו'חברון', וייתכן כי הייתה זו דווקא מין ראקציה נגד הגרסה החלוצית שכבר קנתה לה אחיזה בחוגי בני עקיבא והפועל המזרחי. 

בשנות החמישים והשישים כבר היו השיר ומנגינתו מוכרים היטב בקרב בני הנוער הדתי-לאומי, ועל כך סיפרו לי פעילים מרכזיים בבני עקיבא באותה עת, ובהם אמנון שפירא (יליד 1935, שבט 'גאולים' ולימים מזכ"ל התנועה) והרב דניאל שילה (יליד 1938, שבט 'הטירה', שהיה מדריך, קומונר וחבר ההנהלה הארצית). את השיר שרו בפעילויות חברתיות בסניפי התנועה, אך גם באירועים משפחתיים-קהילתיים, כמו בר-מצווה, חתונות, ואף בכינוסים פוליטיים של תנועת 'הפועל המזרחי' (עד שזו התאחדה ב-1956 עם תנועת 'המזרחי' ויצרה את המפד"ל). הרב צפניה דרורי (יליד 1937, שבט 'איתנים') סיפר לי, שאת השיר הכיר כבר כילד במושב הדתי שדה יעקב, שם שולב השיר בהווי בית הכנסת.

כשסיפרתי לוותיקים הרבים שעמם שוחחתי כי שיר זה, על נוסחו המיוחד, מקורו בחוגי 'גדוד העבודה' בעמק יזרעאל, הם הופתעו. הם סברו כמוני שמדובר בשיר שצמח בחוגי בני עקיבא או הפועל המזרחי. 

ואם נשאל, מדוע דווקא בשלהי שנות השלושים או בראשית שנות הארבעים אימץ הנוער הדתי-לאומי את 'ונזכה'? התשובה לכך פשוטה: הפועל המזרחי, הקיבוץ הדתי ובני עקיבא היו תנועות שהרימו בגאון את דגל 'תורה ועבודה' כשני ערכים שמשקלם שווה. טבעי אפוא ששיר שמדגיש סיסמה זו יימצא מסילות לליבם, מה גם שמדובר בטקסט מן המקורות היהודיים הקדומים, שגם לאחר השינוי עליו עמדנו הוא אותנטי וכשר.

בין כך ובין כך, מעניין לנסות ולחשוף את הדרך שבה התגלגל השיר מגדוד העבודה אל בני עקיבא.

לדאבוננו, דמויות מרכזיות בראשיתן של תנועות בני עקיבא, הפועל המזרחי והקיבוץ הדתי, שהיו עשויות לדעת את התשובה לכך, כבר אינן איתנו. ועם זאת הועלו מספר השערות: למשל, שהשיר אומץ על ידי מדריך אנונימי בעל נטיות מוזיקליות, והוא היה זה שהנחיל אותו לחניכיו 'מלמעלה למטה' (top-down). דמות מסוג זה היה הרב משה צבי נריה (1995-1913), מראשוני המדריכים בתנועה ופעיל מרכזי בה גם בהמשך דרכה, ששילב מוזיקה בפעילותו החינוכית ו'גייר' לא מעט שירים חילוניים חלוציים (כמו 'רב הלילה' של יעקב אורלנד, שהפך בעטו של הרב נריה ל'הוי אחים נריע'). פעילותו המוזיקלית של הרב נריה מתועדת היטב, אך לא ידוע על קשר מיוחד בינו לבין שיר זה. השערה אחרת גורסת כי מי שהנחיל את השיר היה הרב ישעיהו שפירא (1945-1891), שכונה 'האדמו"ר החלוץ'. הרב שפירא היה ממנהיגי הפועל המזרחי, חבר ההנהלה הארצית הראשונה של בני עקיבא וגם קרוב לעולם המוזיקה. אך גם כאן אין שום תימוכין לקשר שלו עם השיר (שיריו הוקלטו בשנות השישים על ידי המלחינים אנדרה היידו ואיתן אביצור, אך 'ונזכה' לא היה אחד מהם). 

יש כמובן גם השערה חלופית, לפיה 'ונזכה' פיעפע 'מלמטה למעלה' (bottom-up), לא באמצעות דמות מרכזית אלא על ידי חברים פשוטים 'מן השורה', שקלטו אותו בשיחם ושיגם עם אנשי ההתיישבות העובדת החילונית. דוּדָה, איש קיבוץ סעד, שיער שנקודת המגע הייתה בעמק בית שאן על רקע המגעים השוטפים שקיימו מייסדי הקיבוץ הדתי טירת צבי, שנוסד ב-1937, עם אנשי עין חרוד.

פניתי לראובן אור, מוותיקי טירת צבי והאחראי על הארכיון, וממנו למדתי שהקשרים המיוחדים של ראשוני הקיבוץ היו דווקא עם קיבוץ בית אלפא השכן. מתברר שבבית אלפא, קיבוץ השומר הצעיר שעלה לקרקע ב-1922, ישבה הכשרה של חלוצים דתיים מקבוצת רודגס, שבאפריל 1936 הקימו יישוב נשכח ושמו בית יהודה. עם חורבנה של בית יהודה במאורעות תרצ"ו, פונו חבריו (שמונה חברים ושתי חברות בסך הכל) לבית אלפא, שאנשיו הסכימו לקלוט אותם במסגרת הכשרה. במשך שנה ורבע (מאפריל 1936 ועד יוני 1937, מועד העליה לקרקע של טירת צבי) שהתה בבית אלפא קבוצת חלוצים דתיים, שמנתה עד עשרים חברים, שהתחלפו כל כמה חודשים. במצטבר היו בהכשרה זו כמה עשרות חברים וחברות. חלוצים אלה, ששמרו על אורח חיים דתי, השתמשו במטבח הכשר של הורים דתיים זקנים שגרו בקיבוץ ליד בניהם שכבר פרקו עול מצוות. כיוון שהחברים הדתיים השתלבו בעבודת המשק אפשר להניח שנחשפו גם להווי התרבותי המקומי, שכלל ריקודי הורה ושירי דבקות, ובהם מן הסתם גם 'ונזכה לראות בנים', שכבר ראינו כי רווח בקיבוצי העמק.

עדות מעניינת על חגיגת העלייה לקרקע של טירת צבי בהשתתפות אנשי בית אלפא, שלוותה בשירה ובריקודים סוערים, הביאה חברת טירת צבי מרים שטראוס (מלמד):

אז, פתאום, כשהכול היה מוכן, החברים החלו לרקוד. הצטרפו חברי בית אלפא וכל השאר, חברי המשקים, העוזרים והנוטרים, הפועלים השחורים והמקצועיים, כולם רקדו, מעגלים מעגלים, שרו, ולא הפסיקו לרקוד. הרצפלד שר 'שורו הביטו וראו, מה גדול היום הזה' והחברים הוסיפו 'לא נותקה עוד השלשלת'. במרכז רקדו הרצפלד ואלכסנדר אדלר (אביו של אפרים יעיר) והיו נאומים. נציג בית אלפא אמר במסיבה, שעד כה הם היו היישוב האחרון בעמק (מבית אלפא עד נהלל...), והנה הם מוסרים לנו את 'המפתח לעמק' ומקווים שאנו נחזיק אותו פחות זמן מהם.

מכלל ספק לא יצאנו, אבל אפשר לשער שבתקופה זו אומץ 'ונזכה' (ושמא שירים ומנהגים נוספים) על ידי חברי הקיבוץ הדתי, שהשפעתם על חוגי 'הפועל המזרחי' ונוער בני עקיבא הייתה רבה מאוד באותה עת, וכך הופץ השיר גם במנייני הציונות הדתית בערים.

ילדים בבית אלפא, 1936 (ביתמונה)

ה. עוד שינויים של מילות השיר

באופן מפתיע מתברר שחלוצי העמק לא היו היחידים ששינו את מילותיו של רבי שמעון הגדול. בחסידות חב"ד למשל שונתה המילה 'מצוות' ל'חסידות' – 'עוסקים בתורה ובחסידות'... 

זהו הניגון המכונה 'שהשלום שלו', המבוסס על הזמר לשבת 'ברוך השם יום יום'. השיר ותוויו, שהולחנו בידי החסיד יונה כהן מפולטבה, נרשמו בספר הניגונים של חב"ד (ניגון רכה).

שמואל זלמנוב (עורך), ספר הניגונים, ג, תש"ם, סימן רכה

את השורה הזו שרים פעמיים: בפעם הראשונה בנוסח המקורי, ובפעם השנייה משנים. 'דרך החסידים שמוסיפים לפעמים איזו מילה', כתב מי שכתב בערך על שיר זה בחב"דפדיה. לא מן הנמנע כי בשינוי זה גלום מענה להאשמתם של החסידים (על ידי מתנגדיהם) ככאלו שמזלזלים במצוות. התוספת החב"דית מסמנת כי האשמה זו אינה נכונה, שכן 'חסידות' שווה 'מצוות'.  

על שינוי נוסף במילות השיר שמעתי מהחוקרת שרה פרידלנד בן-ארזה והוא מתייחס לחסידות ברסלב, בה נהוג לזמר בסעודה השלישית של שבת את ארבעת הבתים האחרונים של הפיוט:

(מלך) שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ יָשִׂים עָלֵינוּ בְּרָכָה וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם. וְיִזְכּוּ לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים (ברסלב'ר חסידים, צדיקים יראים ושלמים) עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת (לשמם) עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם.

הנה כי כן, ראינו ונוכחנו לדעת כי שורה קצרה וצנועה זו, שבה מובעת תקוות הדורות הנצחית, שצאצאים ילכו בדרכי הוריהם, זכתה לגרסאות שונות – מחלוצי העמק וראשוני תנועת בני עקיבא ועד חסידי חב"ד וברסלב – וכך ידיים חילוניות ודתיות ממשיכות ללוש מחדש טקסט עתיק, שראשיתו באשכנז של ימי הביניים ואחריתו מי ישורנו.

_______________________________

ד"ר יהורם (יורי) לשם הוא ביולוג מולקולרי של צמחים, חוקר במכון מיג"ל שבקרית שמונה ומלמד במכללה האקדמית תל-חי. yoril@migal.org.il

אני מודה לוותיקי בני עקיבא שענו לשאלותי באורך רוח ובספר פנים יפות, לד"ר נורית פיינשטיין מרמת יוחנן ולפרופ' דוד אסף שערך את מאמרי ופרסמו.