שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי: 'השלושה' על מפת הארץ (א)

אירוע לזכרם של שלושה מבני ראשון לציון שנהרגו בפיגוע אוטובוס בכפר דרום, 1995 (אתר העירייה)
לזכרם הוקם בעיר גם 'גן השלושה'

מאת אבי בלדי ודוד אסף

במאמרה 'הנצחה מספרית ושִׁיוּם העבר: זיכרון ושכחה במרחב הציבורי בישראל', שנדפס בספר שמות מקומות וזהות מרחבית בישראל-פלסטין (רסלינג, 2018), כתבה חוקרת הזיכרון הישראלי יעל זרובבל: 'ההנצחה המספרית כרוכה בתהליך קנוניזציה שמעניק למספר משמעות סמלית מוגדרת, המעצבת אותו מחדש כייצוג קולקטיבי של קבוצה מסוימת וידועה [... היא] משתמשת בסמל מתמטי מופשט על מנת לזהות את הקבוצה המונצחת' (עמ' 192). בהמשך ציינה זרובבל, כי ראשיתה של ההנצחה המספרית נעוצה במושגים כמו 'שלושת האבות', 'ארבע אמהות', 'עשרת הרוגי מלכות' או 'שנים עשר השליחים', וגם בעלייה הדרמטית בהנצחת נופלים לאחר מלחמת העולם הראשונה ('גרסה חילונית של מות קדושים').

זרובבל גם הצביעה על ריבוי ההנצחה המספרית הקטנה ('השניים', 'השלושה' ו'הארבעה'), אשר לרוב קשורה לאירועים מקומיים. שמות אלה מופיעים ברשויות מקומיות שונות בישראל ולא תמיד נלווה להם הסבר שמאפשר להבין את הרקע ההיסטורי של השם. אירועי השבעה באוקטובר והיקפי הטבח בקיבוצים, במושבים ובערים, מציפים שאלות חדשות על הנצחה וזיכרון. אנדרטאות זמניות רבות הוקמו במרחב עוטף עזה והן מנציחות את מקום נפילתם של חיילים, שוטרים ואזרחים שנקלעו לתופת, אולי מתוך תקווה שאלה יהפכו עם הזמן לנקודות הנצחה קבועות וימשיכו להדהד את זיכרון הנופלים וגבורת הלוחמים.

לפני כמה שנים התפרסמה בבלוג עונג שבת רשימתו של אבי בלדי, הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם-נוֹעָדוּ? 'השניים' ברחובות ישראל' (25 בנובמבר 2022), ובה תוארו רחובות ואתרי הנצחה הקשורים ב'שניים', שרובם מנציחים נופלים מקומיים או כאלה שהגורל זימן אותם יחד. הפעם נתחקה אחרי 'שלושה' ונדון מעט בסיפורים שמאחוריהם. כמתבקש, ובעיקר בשל ריבוי החומר, יחולק מאמר זה לשלושה: החלק הראשון יעסוק ברחובות בערי ישראל הקרויים על שם שלושה; החלק השני יעסוק בקיבוצים ובמושבים, בגנים ובמצפים; השלישי – בגשרים, בכיכרות, בחורשות ובשאר אתרי זיכרון. 

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים (משלי, ל 18)

א. רחוב השלושה בתל אביב

בשכונת יד אליהו שבמזרח תל אביב נמצא רחוב השלושה, אך לאורך הרחוב אין ולוּ שלט הסבר אחד על פשר השם.

צילום: איתמר לויתן

הרחוב נקרא על שם שלושה קצינים מגדוד 2 של חטיבת קרייתי שנפלו במלחמת העצמאות. וזה סיפורם: לאחר כניסתה לתוקף של 'ההפוגה השנייה', קיבלה חטיבת קרייתי, אשר השתתפה עד אז בקרבות 'עשרת הימים', את האחריות להחזקתם של כמה משלטים באזור הכפר הערבי הנטוש ג'ימזו. ב-20 ביולי 1948 ערכו ישראל שחורי (יליד 1913) מפקד מרחב תל אביב והקצינים יחזקאל בן דוד (פוגץ') ואלכסנדר (שׁוּרָה) אשרוביץ, סיור ממונע לצורך הקמת משלטים חדשים. רכבם עלה על מוקש נגד טנקים ושלושתם נהרגו במקום. 

ישראל שחורי במדים (ויקיפדיה)

שחורי הועלה לדרגת סא"ל ונקבר יחד עם בן דוד בבית הקברות נחלת יצחק, מקום קבורתם של כאלף חללים ממלחמת העצמאות. על שמו של שחורי נקראה המעברה 'מחנה ישראל', סמוך ללוד, מזרחית למקום נפילתו; על שם יחזקאל בן דוד, נקרא הגשר מעל נחל איילון בכביש 412. אלכסנדר (שורה) אשרוביץ, שהיה מזכיר קיבוץ גבעת ברנר ושם הובא למנוחת עולמים, הונצח בשמו של מחנה שׁוּרָה הסמוך, אשר התפרסם כמפקדת זיהוי גופות החללים ממתקפת השבעה באוקטובר. שלושתם הונצחו גם בערים נוספות כמו בת ים. 

אנדרטת זיכרון למפקדי ההגנה באזור תל אביב, סמוך למושב גמזו (צילום: ישראל שחורי, ויקימדיה)

כתובת הזיכרון שנשחקה וחודשה (יזכור)

בתל אביב יש אנדרטת זיכרון לשלושה לוחמים נוספים, אשר נפלו בתש"ח (5 בדצמבר 1947ׂ) בקרב על שכונת התקווה שבמזרח תל אביב: נסים עזיז, מיכאל (מיכה) פישר ויעקב שיף. פישר, בן יחיד, נהרג מאש חיילים בריטים, כאשר ניסה לחלץ את שני הלוחמים הפצועים.

לוח זיכרון בשכונת התקווה (יזכור)

מימין לשמאל: מיכה פישר, נסים עזיז, יעקב שיף (יזכור)

'כיכר השלושה', לזכרם, ממוקמת משום מה דווקא בקצה רחוב ויצמן שבצפון תל אביב, סמוך לירקון.

צילום: אבישי טייכר (ויקימדיה)

 

ב. רחוב השלושה בבני ברק

מעריב, 12 בדצמבר 1986

שמו של רחוב השלושה, רחוב קטן ונידח בבני ברק, נדון בישיבה של הכנסת, ב-28 באוקטובר 1986. הוא זכה לכבוד זה בשל קומבינה שביקשה העירייה לערוך: להחליף את שם הרחוב ולקרוא לו על שמו של 'החשב סופר' (הרב אברהם שמואל בנימין סופר, שהיה חבר מועצת גדולי התורה).

על פי פרוטוקול הדיון, שאלה ח"כ גאולה כהן מסיעת התחיה את שר הפנים:

נוכח החלפת שמות רחובות בבני ברק, הנושאים את שמות חללי צה"ל קדושי האומה, והפגיעה במשפחותיהם ובמשפחות כל עם ישראל, אודה לך אם תשיבני: 

‎1. מה בדעתך לעשות כדי לתקן את המעוות ולהחזיר לרחובות אלה את שמותיהם של חללי צה"ל?

‎2. מה בדעתך לעשות כדי להעמיד במקומם את האחראים למעשה הזה?

ושר הפנים הרב יצחק פרץ (ש"ס) השיב: 

בראשית דברי אני מוצא לנכון לציין שהנושא הנדון היום הוא בעל רגישות מיוחדת, ועל כן אופן הטיפול בו חייב להיות נגזר מרגישות זאת. כרב וכשר בישראל אני רוצה להדגיש את החשיבות הרבה הקיימת בהנצחת זכרם של קדושי ישראל, אשר מסרו נפשם על הגנת העם והארץ. זכרם של חללי צה"ל קדוש בעיני כל חלקי האומה [...] לכן, מחובתנו להנציח את זכרם לא רק בלבבות ובנפשות אלא גם באתרים שונים, כדי שזכרם לא יסוף מקרבנו ולמען יסופר לדורות הבאים [...] לגופו של עניין: עיריית בני ברק לא ביטלה את שמות הרחובות שבהם מדובר. רחוב 'השלושה' הוא בעל עיקול טבעי היוצר למעשה שני רחובות. חלקו האחד של הרחוב נשאר גם עכשיו באותו שם שהיה לפני כן, בשם רחוב 'השלושה', ואילו חלקו השני, מעבר לעיקול, נקרא רחוב 'חשב סופר'. רחוב 'מבצע קדש' חולק לשניים לאחר פטירתו של דוד בן-גוריון. בחלקו האחד נשאר בשמו רחוב 'מבצע קדש', ואילו חלקו האחר נקרא עד לאחרונה בשם רחוב 'דוד בן-גוריון'. עם שינוי שמו של רחוב 'מודיעין' העובר בתחום שיפוטה של בני ברק לרחוב 'בן-גוריון' שונה שמו של רחוב 'בן-גוריון' הקודם לרחוב על שם הבאבא סאלי. 

מבולבלים? גם אנחנו... 

גם וגם... 'רחוב חשב סופר (השלושה)' (צילום: יוחנן פלוטקין)

אז את מי בעצם מנציח רחוב השלושה בבני ברק? 

בשילוט העירוני ברחוב אין מילת הסבר, וכפי שראינו בדבריו של מזכיר העירייה, בקטע העיתון שהובא לעיל, 'איש לא ידע מי הם השלושה'... באותה כתבה צוין כי אחד מן השלושה היה פנחס גלברט, ימאי ארץ-ישראלי ששירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ומקום קבורתו לא נודע (הוא מצא את מותו באונייה ארינפורה, שב-1 במאי 1943 ספגה פגיעה ישירה של מטוס גרמני והוטבעה. עמה ירדו למצולות 139 חיילים ארץ-ישראלים ששירתו בצבא הבריטי).

השלט המקורי ברחוב השלושה (הצילום באדיבות דורית ברק, חוקרת תולדות בני ברק)

יהושע לביא, מורה דרך יליד בני ברק, הפנה אותנו לוויכוח נושן בקבוצת הפייסבוק הפרטית 'זכרונות ילדות בני ברק' ומשם מתברר כי לא רק שמדובר בשלושה חללים ממלחמת העולם השנייה, אלא ששלושתם – פנחס גלברט, צבי טורק וצבי שיפר – גם היו בני אותו רחוב!

בשלט זיכרון שנקבע ברחוב ביוזמה פרטית, בתגובה על הקומבינה של העירייה, נכתב:

רחוב השלושה 

נקרא ב-1.4.46 על שמם של צבי שיפר פנחס גלברט וצבי טורק הי"ד

השלושה היו חיילי יחידה עברית להובלה 462 בצבא הבריטי

הם נספו בים התיכון יחד עם 140 מחיילי הפלוגה בדרכם לזירת הקרבות באירופה, 

כאשר אונייתם טובעה על ידי הנאצים בכ"ז בניסן תש"ד, 1.5.43.

השלושה שחיו ברחוב זה, לא זכו להגיע לקבר ישראל

יהי זכרם ברוך

שלט הזיכרון הפרטי ברחוב השלושה (צילום: יוחנן פלוטקין)

באותה קבוצת דיון התברר גם, כי אביו של אחד הנופלים כעס כל כך על שינוי שם הרחוב ותלה שלט עצמאי שבו נכתב: 'רחוב השלושה: מעתה ועד עולם'...

שלט הנצחה לנופלים בני העיר בבית הכנסת הגדול של בני ברק במלחמת השחרור ובמבצע סיני
שמות 'השלושה', שנפלו ב-1943, לא צוינו כאן (צילום: יהושע לביא)

אגב בבני ברק גם רחוב ייחודי שקשור לשלושה: רחוב שלוש השעות.

צילום: יוחנן פלוטקין

לא תנחשו במה מדובר...

הכוונה למבצע מוקד, מכת הפתיחה שהחלה את מלחמת ששת הימים בתקיפות פתע על שדות התעופה של מצרים, שבהן הושמד חיל האוויר המצרי (מספר השעות לא כל כך מדויק, אבל העיקר הכוונה).

ג. רחוב השלושה בִּיהוּד

רחוב השלושה, יהוד (צילום: אבישי טייכר, ויקיפדיה)

רחוב השלושה ביהוד מנציח פיגוע אכזרי שהתרחש ב-12 באוקטובר 1953 ובו נרצחו סוזאן קניאס בת 39, ושני ילדיה הקטנים בנימין ושושנה, בחדירה של חוליית מחבלים פלסטינים, שבאותם ימים נקראו מסתננים או 'פדאיון'. הם חדרו ליישוב, השליכו רימון מבעד לחלון והרגו את האם וילדיה. ילד נוסף נפצע קשה ומת לאחר שלוש שנים. על השילוט נזכר רק שמם הפרטי של הנרצחים ושם המשפחה קניאס נשמט. 

סוזן קניאס (אתר לעד)

מעריב, 13 באוקטובר 1953

פיגוע מזעזע זה הוביל לפעולת התגמול הצה"לית בכפר קיביה. תוצאותיה הקשות – הרג של כשישים כפריים, כולל נשים וילדים, והרס של כ-45 בתים – העלו על סדר היום המשפטי והציבורי, בארץ ובעולם, סוגיות של ערכים, טוהר הנשק ונקמה. שמה הרשמי של פעולת קיביה היה 'מבצע שושנה', על שם סוזן קניאס.

שני ילדי המשפחה שניצלו התקשו להמשיך בשגרת חייהם גם עשרות שנים לאחר הפיגוע, כפי שעולה מכתבתו של אביחי בקר 'ילדי קניאס', שפורסמה בעיתון הארץ בשנת 2003.

ד. רחוב שלושת בני עין חרוד בבאר שבע

צילומים: יעל בר

בעיר העתיקה בבאר שבע יש רחוב ושמו 'שלושת בני עין חרוד' – מי הם, ומדוע התגלגלו לבאר שבע?

מדובר בשלושה חברי קיבוץ עין חרוד, לוחמים בחטיבת הנגב של הפלמ"ח, שנפלו על משמרתם בנגב אך באירועים נפרדים.

משה אלברט יצהר אומנם נולד בקייב (אז בברית המועצות) וגדל בנהלל אך את ביתו הקים בעין חרוד. בימי מלחמת העצמאות הוצב במצפה בית אשל ושימש מפקד הפלוגה שהגנה על הנקודות המבודדות בנגב. בי"א באייר תש"ח (20 במאי 1948) נהרג משה בהפגזה מכיוון באר שבע הערבית. הוא נקבר בבית אשל וכעבור שנה נקבר שוב בעין חרוד.  

משה אלברט

נמרוד לויטה, בן עין חרוד, סמג"ד בפלמ"ח, נהרג לאחר סיומה של מלחמת העצמאות כשרכבו עלה על מוקש בדרך לבית גוברין. הוא נקבר בעין חרוד. לאחר מותו ראה אור לקט ממכתביו: בעלות ימיו: אגרות ורשומות (הקיבוץ המאוחד, תשי"ט).

משמאל: נמרוד לויטה (פלמ"ח בפייסבוק)

לזכרו של נמרוד לויטה הוקמו מצפור, חורשה ואנדרטה בגלבוע.

הלל לביא, בנו של שלמה לביא, מדמויות המופת של העלייה השנייה וממנהיגי מפא"י והתנועה הקיבוצית, ליווה שיירות אספקה לכפר דרום. ביום השני להפוגה הראשונה פתחו המצרים באש על השיירה והלל שנפצע מת כעבור כמה ימים. גם הוא נקבר תחילה בכפר דרום וביום השנה למותו הועבר לקבורה בקיבוצו עין חרוד. אחיו הבכור ירובעל נפל כמה חודשים קודם לכן בקרבות באזור הגלבוע.

ירובעל, אילנה והלל לביא

סיפורה המופלא של משפחת לביא מובא בסרטו של עפר מדניקוב:

ה. רחוב השלושה בבית שמש

חנוכת רחוב השלושה בבית שמש, 2021 (דוברות העירייה)

רחוב השלושה בשכונת נווה שמיר בבית שמש נקרא על שם שלושת הנערים נפתלי פרנקל, איל יפרח וגיל-עד שָׁעֶר, שנחטפו בידי מחבלי חמאס באזור גוש עציון ונרצחו ב-12 ביוני 2014. ככל הנראה, במקור נועד הרחוב להיות קרוי על שם שלושת בני משפחת רמון (אילן, רונה ואסף רמון), אך אישור המשפחה התמהמה. הדבר הוביל למעין סערה בקואליציה של ראשת העירייה דאז עליזה בלוך, שכן האישור לשינוי לא עבר במועצת העירייה כנדרש.

*

ככל הידוע לנו, בארץ יש לפחות עוד שלושה רחובות הקרויים 'השלושה'. 'רחוב השלושה' בזכרון יעקב קשור ככל הנראה בשלושה שנפלו בעמק בית שאן ב-1938 וסיפורם יובא בחלק הבא, כשנעסוק ב'גן השלושה' (סח'נה), אך יש הגורסים כי רחוב זה קשור באסון טביעת אוניית השלושה, שסיפורה יבוא בחלק השלישי של הרשימה.

רחוב השלושה בזכרון יעקב (אתר זיכרון לסימה כפרי)

ביישוב רמת צבי יש 'סמטת השלושה', אך לא הצלחנו לאתר מידע עליה, והוא הדין ברחוב השלושה במושב זיתן. נשמח אם מי מן הקוראים ישכיל אותנו על רחובות אלה וימציא לנו תמונות שלהם.

כאמור רשימה זו עסקה רק ברחובות ולא באתרי זיכרון אחרים על שם 'שלושה' – אלה יובאו בשני החלקים הבאים שיתפרסמו בשבועות הקרובים.

_______________________________________ 

אבי בלדי הוא עורך דין ומורה דרך abvrio@gmail.com 

דוד אסף הוא עורך בלוג עונג שבת dassaf@tauex.tau.ac.il

מִשׁוּט בארץ: מרכז העולם, 'קמה', פינת סיפור, חוק מנגלה, חצי חינם

א. עין חרוד (שם טוב מאוד)

על מגדל התערובת (סילו) של קיבוץ עין חרוד (איחוד) יש כתובת אופטימית.

'החיטה צומחת שוב', הוא ציטוט משירה של דורית צמרת מקיבוץ בית השיטה הסמוך. 

ובתצפית 'נוף הרי גלבוע' שבקיבוץ אפשר לקבל קצת פרופורציות עלינו ועל העולם.

צילומים: יוחנן פלוטקין

המרחק מכאן ('מרכז העולם') לטהרן הוא בסך הכל 1,557 ק"מ...

ב. שער העמקים

הסטודיו של עמרי שהפך אחר מותו לגלרית תערוכות פעילה (צילום: עמירם אורן, 'עמירם במשעולי ישראל')

ואגב ענייני חיטה.

על הצייר והגרפיקאי אברהם עמרי (2009-1914) לא רבים שמעו (למרבית הכלימה אפילו אין עליו ערך בוויקיפדיה העברית). הוא היה חבר קיבוץ שער העמקים של השומר הצעיר (היום תק"ם), ששוכן בעמק זבולון והוא שיתופי עד היום. עמרי השתייך לאסכולת האמנות הקיבוצית, שעמה נמנו יוחנן סימון, חיה גרץ-רן, יעקב וכסלר, שלום סבא ורבים אחרים. במאגר המדהים של יד יצחק בן צבי 'סקר אמנות הקיר בישראל', רשומות 47 יצירות שלו שצויירו על קירות.

אברהם עמרי בסטודיו שלו (אלבום משפחתי)

בכניסה לקיבוץ עומדת עד היום טחנת הקמח הענקית. על המבנה שלצד הארובה השתמרו ארבע עבודות סגרפיטו (טכניקה של ציור על קירות ב'גירוד לעומק') של עמרי, שאינן רשומות ב'סקר', וכנראה נוצרו לרגל חנוכתה של הטחנה. 

טחנת הקמח בכניסה לקיבוץ (צילומים כאן ובהמשך: איתמר לויתן)

מבט בוחן בשלושת המלבנים העליונים יגלה ששמה העברי היפה של הטחנה היה 'קמה'.

במלבן האורכי התחתון צייר עמרי דמות אישה עם חיטה בצורת קני מנורה חדים וישרים. מה פירוש האות ט שנחרטה שם איני יודע. 

ככל שמצאתי, היחיד שעסק בעמרי ובאמנות שלו הוא מיכאל יעקבסון בבלוג המשובח שלו 'חלון אחורי', שבו תיאר את הסטודיו של עמרי בקיבוץ שלאחר מותו הפך גלריה. יעקבסון תיעד גם את טחנת הקמח ואת היצירות ששמרו עדיין על צבעיהן המקוריים: אדום, כחול וצהוב.

בעלי התוספות

סמדר ברק, רכזת התיעוד של 'סקר אמנות הקיר בישראל', העמידה אותי על טעותי. הסגרפיטו של עמרי על טחנת הקמח של שער העמקים מתועד גם מתועד בסקר (מס' #0251), וכאן מובאים צילומים שלו, כולל כמה צילומי ארכיון. 

כמו כן, בשנת 2024 עבר הסגרפיטו של אברהם עמרי שימור חלקי בידי אמני 'סטודיו תכלת' בהובלתו של המְשַמֵּר שי פרקש.  במהלך העבודה הוחלט לשמר קטע אחד מן התבליט בשינוי מן המקור: במקום השיבולת שיצר עמרי עיצב האמן נמרוד ראובני, חבר שער העמקים, את סמליל הטחנה (מס' #7441). ראו כאן.

ג. אבא סיפור, אני לא יכול לישון

צילום: יוחנן פלוטקין

איפה שהוא בחורשת נצר סרני, ליד נס ציונה, נמצאת הפינה החמודה הזו. מיקרוגל ישן וממוחזר, שהפך מחסן קטן לסיפורים שאפשר לספר לילדים (ולמבוגרים) שמתכנסים סביבך.

ד. חוק מנגלה

צילומים: טל סגל

ובק"ק בני ברק, כצפוי, 'כמו מאומה לא קרה'...

על קירות העיר הודבקו מודעות זוועה נתעבות על 'חוק מנגלה', לא פחות ולא יותר (התמונות צולמו שלשום). ומה הם חוקי מנגלה? כמובן גיוס בחורי הישיבות לצה"ל. אפס באינטליגנציה רגשית.

בדרך כלל, כך אומרים, יש גבול לטעם הרע, לבורות ההיסטורית ולכפיות הטובה. אבל בבני ברק ('העגלה המלאה') כנראה אין גבול.

בקטנה נעיר, שאם מנסחי המודעה (מן הסתם 'ליטאים', על פי בחירת השם יצחק אלחנן) היו לומדים קצת עברית ('לימודי ליבה' קוראים לזה), מן הסתם לא היו נכשלים ב'ומה עם זה היה הבן שלך'.

ה. הנחה על חניה בחינם

כדי שלא נקפח את עילגותם של החילוניים ('העגלה הריקה'), הנה להנאתכם כותרת שפורסמה השבוע בעיתון הירושלמי החשוב כל העיר.

אתר כל העיר (תודה ליחזקאל חובב)

מפה ומשם: מזמור לאזור, סביל אבו נבוט, שיפוצים, אתנחתא, פִּנַת-יְקָר

א. כיכר אשת חיל ומחירים כמו בטורקיה

משתלם להיות אישה באָזוֹר.

נשות המועצה המקומית אָזוֹר (ליד חולון) זוכות ליחס מיוחד, כולן ביחד וכל אחת לחוד. הכיכר שבכניסה למועצה המקומית נקראת 'כיכר אשת חיִל'. 

על לוח ההקדשה מצוטט הפסוק הידוע 'אשת-חיל מי ימצא', ועל זה נוסף: 'תושבת אזור היקרה, כיכר זו מוקדשת לך'.

וגם את זה מצאנו באזור:

צילומים יוחנן פלוטקין

ב. סביל אבו נבּוּט

סביל אבו נבוט בתחילת המאה העשרים (ויקיפדיה)

לא הרחק מאזור, בדרך בן צבי, ליד בניין מספר 49 שבשכונת אבו כביר (דרום תל אביב), נמצא מבנה נהדר. זהו רהט המים העות'מני הקרוי סביל אבו נבוט, שנבנה ב-1815 ונקרא על שם המושל הטורקי של יפו, שכינויו היה 'אבו נבּוּט' (אבי המקל שנועד לחבטות). 

לידו מדשאות נחמדות של גן פסלים שבו פוזרו יצירות של יגאל תומרקין. המבנה והגן עברו לאחרונה מתיחת פנים והם מזמינים לביקור.

צילומים: איתמר לויתן

ג. קשה להמתין, משתלם לחכות

שיפוץ בית ההספדים בבית הקברות של ראש העין הוא מן הסתם דבר נחוץ ומועיל, אבל הכותרת שנקבעה בראש השלט קצת מצחיקה...

צילום: דוד מילגרום

ד. אתנחתא

חנות ברחוב חומה ומגדל בחולון עם שם עברי נהדר לחנות נוֹחוּת (Convenience Store). 

הרבה יותר עברי מ-Yellow, ולדעתי גם הרבה יותר מוצלח מ'פיצוציה' (השכן הוא 'הפיצוציה של ניסימיקו').

גם מנוחה וגם נוחיות וגם אחד מטעמי המקרא...

צילום: רפי אוסטרוף

הנה ראו למשל פיצוציה בכפר כנא שבגליל, שבאה בטעם רע: 'פיצוציה מול הכנסייה'... לא היה נחמד יותר אם היו הולכים על 'אתנחתא מול הכנסייה', ובהזדמנות זו מתקנים את ה'תבק' לטבק.

צילום: טל סגל

ה. הספרות והחיים: עין חרוד

כך נראה קיר מבנה בקיבוץ עין חרוד מאוחד, קיבוצו של המשורר זרובבל גלעד (1988-1912).

האחראים יכלו לרשום על הקיר את מילות שיר הפלמ"ח (מסביב יהום הסער), זמר לחג (שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁיר תּוֹדָה לְבִרְכַּת הָאֲדָמָה), או שיר ערש (נוּמִי-נוּמִי-נוּמִי נִים), משיריו היותר מוכרים של גלעד, שגם הולחנון והיו לשירי זמר. אבל בחרו דווקא בשיר מכמיר הלב 'פִּנַת-יְקָר', שבו מתגעגע המשורר לנופי ילדותו (נְוֵה-יַלְדוּת): הברושים וחורשת האקליפטוסים מכאן, והערבות שצומחות על פני מים מפכים והילד שרץ אל הגלים מכאן.

האם מתגעגע המשורר לנופי מעין חרוד והרי הגלבוע שאותם ממילא ראה יום יום מחלון ביתו, או שמא חזר לחלום על ארץ הולדתו בסרביה ועל אודסה שלחופי הים השחור, שם עברה עליו ילדותו? ואולי גם וגם...

צילום: גדעון פליישמן

השיר פורסם בספרו של גלעד עָפָר נוֹהֵר, הקיבוץ המאוחד, 1960.