א. עין חרוד (שם טוב מאוד)
על מגדל התערובת (סילו) של קיבוץ עין חרוד (איחוד) יש כתובת אופטימית.
'החיטה צומחת שוב', הוא ציטוט משירה של דורית צמרת מקיבוץ בית השיטה הסמוך.
ובתצפית 'נוף הרי גלבוע' שבקיבוץ אפשר לקבל קצת פרופורציות עלינו ועל העולם.
![]() |
צילומים: יוחנן פלוטקין |
המרחק מכאן ('מרכז העולם') לטהרן הוא בסך הכל 1,557 ק"מ...
ב. שער העמקים
![]() |
הסטודיו של עמרי שהפך אחר מותו לגלרית תערוכות פעילה (צילום: עמירם אורן, 'עמירם במשעולי ישראל') |
ואגב ענייני חיטה.
על הצייר והגרפיקאי אברהם עמרי (2009-1914) לא רבים שמעו (למרבית הכלימה אפילו אין עליו ערך בוויקיפדיה העברית). הוא היה חבר קיבוץ שער העמקים של השומר הצעיר (היום תק"ם), ששוכן בעמק זבולון והוא שיתופי עד היום. עמרי השתייך לאסכולת האמנות הקיבוצית, שעמה נמנו יוחנן סימון, חיה גרץ-רן, יעקב וכסלר, שלום סבא ורבים אחרים. במאגר המדהים של יד יצחק בן צבי 'סקר אמנות הקיר בישראל', רשומות 47 יצירות שלו שצויירו על קירות.
![]() |
אברהם עמרי בסטודיו שלו (אלבום משפחתי) |
בכניסה לקיבוץ עומדת עד היום טחנת הקמח הענקית. על המבנה שלצד הארובה השתמרו ארבע עבודות סגרפיטו (טכניקה של ציור על קירות ב'גירוד לעומק') של עמרי, שאינן רשומות ב'סקר', וכנראה נוצרו לרגל חנוכתה של הטחנה.
![]() |
טחנת הקמח בכניסה לקיבוץ (צילומים כאן ובהמשך: איתמר לויתן) |
מבט בוחן בשלושת המלבנים העליונים יגלה ששמה העברי היפה של הטחנה היה 'קמה'.
ככל שמצאתי, היחיד שעסק בעמרי ובאמנות שלו הוא מיכאל יעקבסון בבלוג המשובח שלו 'חלון אחורי', שבו תיאר את הסטודיו של עמרי בקיבוץ שלאחר מותו הפך גלריה. יעקבסון תיעד גם את טחנת הקמח ואת היצירות ששמרו עדיין על צבעיהן המקוריים: אדום, כחול וצהוב.
![]() |
צילום: יוחנן פלוטקין |
![]() |
צילומים: טל סגל |
![]() |
אתר כל העיר (תודה ליחזקאל חובב) |
עולם הדימויים של החרדים לגיוס לצבא פשוט מזעזע
השבמחקזה נכתב בכוונת מכוון, כי הם יודעים שאנחנו - 'האחרים' קוראים את זה.
מחקאבדה לה הבושה, הצניעות.
ירושלים היא עיר של נסים, בה אפילו אם דבר הוא חינם, יש הנחה עליו.
השבמחקאולי האות ט׳ מסמלת פשוט /ט/חנת קמח
השבמחק