מִשׁוּט בארץ: מרכז העולם, 'קמה', פינת סיפור, חוק מנגלה, חצי חינם

א. עין חרוד (שם טוב מאוד)

על מגדל התערובת (סילו) של קיבוץ עין חרוד (איחוד) יש כתובת אופטימית.

'החיטה צומחת שוב', הוא ציטוט משירה של דורית צמרת מקיבוץ בית השיטה הסמוך. 

ובתצפית 'נוף הרי גלבוע' שבקיבוץ אפשר לקבל קצת פרופורציות עלינו ועל העולם.

צילומים: יוחנן פלוטקין

המרחק מכאן ('מרכז העולם') לטהרן הוא בסך הכל 1,557 ק"מ...

ב. שער העמקים

הסטודיו של עמרי שהפך אחר מותו לגלרית תערוכות פעילה (צילום: עמירם אורן, 'עמירם במשעולי ישראל')

ואגב ענייני חיטה.

על הצייר והגרפיקאי אברהם עמרי (2009-1914) לא רבים שמעו (למרבית הכלימה אפילו אין עליו ערך בוויקיפדיה העברית). הוא היה חבר קיבוץ שער העמקים של השומר הצעיר (היום תק"ם), ששוכן בעמק זבולון והוא שיתופי עד היום. עמרי השתייך לאסכולת האמנות הקיבוצית, שעמה נמנו יוחנן סימון, חיה גרץ-רן, יעקב וכסלר, שלום סבא ורבים אחרים. במאגר המדהים של יד יצחק בן צבי 'סקר אמנות הקיר בישראל', רשומות 47 יצירות שלו שצויירו על קירות.

אברהם עמרי בסטודיו שלו (אלבום משפחתי)

בכניסה לקיבוץ עומדת עד היום טחנת הקמח הענקית. על המבנה שלצד הארובה השתמרו ארבע עבודות סגרפיטו (טכניקה של ציור על קירות ב'גירוד לעומק') של עמרי, שאינן רשומות ב'סקר', וכנראה נוצרו לרגל חנוכתה של הטחנה. 

טחנת הקמח בכניסה לקיבוץ (צילומים כאן ובהמשך: איתמר לויתן)

מבט בוחן בשלושת המלבנים העליונים יגלה ששמה העברי היפה של הטחנה היה 'קמה'.

במלבן האורכי התחתון צייר עמרי דמות אישה עם חיטה בצורת קניי מנורה חדים וישרים. מה פירוש האות ט שנחרטה שם איני יודע.. 

ככל שמצאתי, היחיד שעסק בעמרי ובאמנות שלו הוא מיכאל יעקבסון בבלוג המשובח שלו 'חלון אחורי', שבו תיאר את הסטודיו של עמרי בקיבוץ שלאחר מותו הפך גלריה. יעקבסון תיעד גם את טחנת הקמח ואת היצירות ששמרו עדיין על צבעיהן המקוריים: אדום, כחול וצהוב.

ג. אבא סיפור, אני לא יכול לישון

צילום: יוחנן פלוטקין

איפה שהוא בחורשת נצר סירני, ליד נס ציונה, נמצאת הפינה החמודה הזו. מיקרוגל ישן וממוחזר, שהפך מחסן קטן לסיפורים שאפשר לספר לילדים (ולמבוגרים) שמתכנסים סביבך.

ד. חוק מנגלה

צילומים: טל סגל

ובק"ק בני ברק, כצפוי, 'כמו מאומה לא קרה'...

על קירות העיר הודבקו מודעות זוועה נתעבות על 'חוק מנגלה', לא פחות ולא יותר (התמונות צולמו שלשום). ומה הם חוקי מנגלה? כמובן גיוס בחורי הישיבות לצה"ל. אפס באינטליגנציה רגשית.

בדרך כלל, כך אומרים, יש גבול לטעם הרע, לבורות ההיסטורית ולכפיות הטובה. אבל בבני ברק ('העגלה המלאה') כנראה שאין גבול.

בקטנה נעיר, שאם מנסחי המודעה (מן הסתם 'ליטאים', על פי בחירת השם יצחק אלחנן) היו לומדים קצת עברית ('לימודי ליבה' קוראים לזה), מן הסתם לא היו נכשלים ב'ומה עם זה היה הבן שלך'.

ה. הנחה על חניה בחינם

כדי שלא נקפח את עילגותם של החילוניים ('העגלה הריקה'), הנה להנאתכם כותרת שפורסמה השבוע בעיתון הירושלמי החשוב כל העיר.

אתר כל העיר (תודה ליחזקאל חובב)