פרס חוסר המוּדעוּת ניתן לדוכן השווארמה בדיזנגוף סנטר (ליד הכניסה מרחוב קינג ג'ורג', שער 7), שם תוכלו למצוא תפריט מיוחד לתשעה באב. בס"ד, כמובן.
ובניגוד לבס"ד, המילה באב איננה ראשי תיבות...
צילום: איתמר לויתן
ב. עוזר פרלמנטרי
מטבע הדברים, ברשת החומוסיות 'פרלמנט' יש עוזרים פרלמנטרים...
'אם
לשפוט לפי איכות התוצרת', כתב לי אבישי ליוביץ', 'יש טעם להחליף לפחות חלק מפרלמנטרינו המכהנים בירושלים
בעוזרים הפרלמנטריים אשר על החומוס והפלאפל'.
צילום: אבישי ליוביץ'
ג. פסק זמן לחרדים
איך מוכרים חטיפים מתוקים של 'עלית' למגזר החרדי? חשבו הפרסומאים, ישבו שבעה נקיים ולבסוף המציאו את השירה הזאת: 'פסק זמן' זה לבנים, ללומדי הגמרא. 'עד חצות' זה לבנות, שמבקרות את סבתא וזוללות את החטיף יחד איתה.
יאיר פז צילם עבורנו פרסומות מתוך היומון יתד נאמן, מיום י"ז בתמוז תשפ"ד (23 ביולי 2024):
ד. החביתה של אניטה
צילום: אורי פינוס
מעיד אורי פינוס, שצילם:
שלט חמוד מדוכן בקרית
היובל בירושלים, שהוא מוסד בפני עצמו. 'המנה' במקום (בה' הידיעה) היא ביצה בלחמניה.
ה. הרי אלו של בלוי
צילום: אחשתרן
כתב לי אחשתרן:
קצת רקע למקור ההשראה של אותו בעל עסק לשיווק
עופות ודגים, שייטיב להסביר את התחכום והחינניות שלו. המשנה במסכת בבא מציעא (פרק ב, משנה א) מונה דברים שאין להם סימן מזהה, וההנחה היא
שמי שאיבדם כבר התייאש מלקבלם שוב מיד המוצא. הרי הוא לא יוכל לתת סימנים
המוכיחים שהוא זה שאיבד, ומשכך, המוצא אותם 'הרי אלו שלו'.
זו לשון המשנה: 'מצא פירות מפוזרין ...
מחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר... הרי אלו שלו' (הרשימה ארוכה יותר וכאן ציטטתי רק את מה ששימש את המפרסם).
אותו בעל עסק, ששם משפחתו הוא 'בלוי', ניצל את
ההגיה האשכנזית המסורתית, בה 'שֶׁלּוֹ' [אִמְרוּ: שֶׁלוֹי] מתחרז עם 'בלוי',
והרי הוא משבח את מקחו בלשון המשנה: 'מצא נתח בשר משובח, מצא עוף נקי כדבעי, מצא דג נאה לכבוד
שבת – הרי אלו של בלוי'.
מלבד התחכום הלשוני יש גם עומק בכוונה. בעוד
שלפי המשנה, 'הרי אלו שלו' מתייחס למוצֵא, לא למי שהבשר בא ממנו, הרי
שבפרסומת זה ממש להפך – 'הרי אלו של בלוי', מתייחס למקור הבשר המעיד על
איכותו.
ו. בית הקפה על שם הארי
צילום: דותן גורן
בספרייה הלאומית יש בית קפה הקרוי על שם הארי.
נגלה לכם בסוד, כי לא מדובר באר"י מצפת, למרות שזה היה יכול להיות שם מגניב למדי. כמה חבל שלתורם לא היו מרכאות בשמו...
בדיוק לפני חודש, בי"ב בשבט (22 בינואר), התרחש אסון קריסת המבנים ברצועת עזה (אסון אל מע'אזי) שבו מצאו את מותם 21 לוחמים ממיטב בנינו. ביניהם בלט בייחודו רס"ל סדריק גֶּרִין מתל אביב, בן לקהילת מהגרי העבודה הפיליפינים. בן 23 היה במותו. החיים לא האירו מבטם לסדריק שנאלץ להתמודד עם כל הרע, כפיות הטובה והגזענות שהחברה הישראלית יודעת לתת בשפע בימי שגרה. הוא התגלגל לחיי פשע ובמאמצים עילאיים חילץ עצמו משם, התגייס לצבא והצטיין.
הקהילה הפיליפינית בארץ היא מהוותיקות שבמהגרי העבודה. מאות אלפי משפחות ישראליות אסירות תודה לנשות הקהילה המקסימות, שהפכו את התואר 'פיליפינית' למושג הזהה עם אנושיות ולבביות, עם טיפול מסור בקשישים, בנכים ובחולים סיעודיים. אך לא כולן נהנות משוויון זכויות אזרחי, ורבות מהן נאבקות על עצם שהייתן בארץ, שלהן ושל ילדיהן, שמקצתם נולדו כאן ורואים את עצמם ישראלים לכל דבר, לחובות כמו גם לזכויות. נפילתו של סדריק בשליחות האומה שפכה אור על קהילה זו שרבים מבניה מצפים לתיקון מצדנו. בני משפחתו של סדריק זכו לביקור של שר הפנים משה ארבל, שהבטיח להם כי יקבלו אזרחות ישראלית, אך מה עם כל האחרים? שוב ושוב אנו רואים כי את הזכות להיות ישראלי צריכים לקנות בדם ולא על פי קריטריונים שוויוניים.
רבים אינם יודעים כי לקשרים בין ישראל לפיליפינים יש שורשים היסטוריים מסועפים.
טל סגל כתב לי:
נפילתו של סדריק גרין היא הזדמנות טובה להזכיר את תרומתו של נשיא הפיליפינים מנואל קזון (1944-1878) להצלת יהודי אירופה בראשית מלחמת העולם השנייה ולפני הכיבוש היפני. קזון הציע ויזה לפיליפינים ל-10,000 יהודים. כ-1,300 נענו להצעה והגיעו לפיליפינים. הוא תרם בין היתר בית אכסנייה לשכן בו את
הפליטים, ובחנוכת הבית, ב-23 באפריל 1940, אמר: 'זאת תקוותי, כמו כן ציפייתי, שבעתיד לעם
הפיליפיני תהיה סיבה טובה לשמוח. כאשר צו השעה דרש זאת, ארצם הייתה מוכנה
להושיט יד המברכת לשלום'.
לזכרו ולזכר פועלו נחנכה בשנת 2007 בגן הזיכרון בראשון לציון אנדרטת 'דלתות
פתוחות' שנעשתה על ידי האמן הפיליפיני הנודע לואיס יי ג'וניור (Luis E. Yee, Jr), שמוכר בכינויו Junyee.המשולשים של הדלתות הפתוחות מסמלים את שילוב המשולשים בדגל
הפיליפיני והמגן דוד, סמל ליחסים הידידותיים בין שתי המדינות.
האור מסמל את השמש שהביאה תקווה והכנסת אורחים חמה ליהודים
בשנת האופל 1939; הדלתות צבועות בצבע חום המסמל את הגזע המלאִי לו שייכים
הפיליפינים. לפני כל אחת משלוש הדלתות נמצאת טביעת כף רגל: האחת, של ג'ורג' לווינשטיין, אחד הניצולים שלימים היגר
לארה"ב; השנייה, של מקס וייסלר, שהגיע לפיליפינים בגיל 11 כפליט, גדל
שם ולימים עלה לישראל; השלישית, של דוריליז גופר, אז ילדה פיליפינית-ישראלית בת עשר. היא נולדה בפיליפינים כנכדתם של
ניצולי שואה וטביעת כף רגלה מייצגת את המשך הידידות בין העמים.
צילום: טל סגל
האם מצאו הפליטים את השלווה בפיליפינים? הטרור של הכיבוש
היפני השיג אותם שם, אבל לעומת גורל היהודים בארופה אין ספק ששפר גורלם. לפני
כעשור, עוד חיו שם כארבעים פליטים. אחד מהם הוא פרנק אפרים,
שהגיע למנילה בגיל שמונה. הוא שחזר את חוויותיו באוטוביוגרפיה באנגלית הבריחה למנילה: מעריצות נאצית לטרור יפני (University of Illinois Press, 2003).
כאמור, האנדרטה נחנכה בשנת 2007, עת ציינו שתי המדינות חמישים שנים
לכינון היחסים הדיפלומטיים. לפני כשנתיים, חתמה עירית ראשון
לציון ברית ערים תאומות עם העיר קזון סיטי שבפיליפינים הקרויה על שמו של חסיד אומות עולם זה.
מהסרטון הזה (באנגלית, ללא כיתוביות) אפשר ללמוד משהו על החוב הגדול של העם היהודי לפיליפינים.
ב. בן-גוריון והיוֹנים
בשדרות דוד בן-גוריון (לשעבר שדרות קק"ל) נמצא כידוע 'בית בן-גוריון', ביתם הפרטי של דוד ופולה ששימש אותם עד שירדו להתיישב בשדה בוקר. זהו אתר מרתק ומומלץ לביקור, שמזכיר ימים אחרים לגמרי של מנהיגות בישראל.
לפני כמה שבועות נחנך מול הבית פסל ברונזה חדש ונחמד, מעשה ידיה של הפסלת שירה זלוור. עיניה של פולה נשואות כלפי מעלה, דוד מסתכל כדרכו ישר קדימה. היונים שלמרגלות בני הזוג, אינן אמיתיות אלא חלק מהפסל.
צילום: איתמר לויתן
ג. גן גדולי ישראל
בבאר שבע יש כנראה מחסור בגינות, ולכן לקחו גן אחד וכיבדו בו את כל גדולי ישראל מאז ומתמיד באשר הם.
כל חוכמולוג מטעם עצמו יכול לראות את עצמו כאילו הגן נעשה לכבודו...
צילום: רמי נוידרפר
ד. מה ישראלי בעיניך? השירותים בחומוס
מצד אחד, כתובת כזאת אי אפשר להמציא; מצד שני, רק בישראל...
בשוק התקווה בתל אביב מגלים חוש ספרותי עם טוויסט קטן.
צילום: איתמר לויתן
במקור צריך להיות 'מתוק התפוח' – שיר פורטוגלי שתרגם לעברית יעקב שבתאי.
הנה צמד הפרברים:
וזה המקור הפורטוגלי, Laranja Madura, שבו באמת 'מתוק התפוז' ולא התפוח (תודה למגיב 'אבי'):
ב. פרשת וילך יוסף השוקה
את איורי הקיר של 'חומוס מבסוטה' בשוק לוינסקי בתל אביב סקרנו במדור קודם לפני שלוש שנים. בשנה שעברה נסגרה 'מבסוטה' בשל משבר קורונה, ועל חורבותיה קמה חומוסייה חדשה מרשת 'יוסף – חומוס גלילי חם'. וכיוון שלרשות הבעלים החדשים עמד קיר גדול הם מחקו את הציור היפה הקודם והעלו יצירה משונה משל עצמם, מלווה בציטוט מקראי כביכול (שכמובן לא היה ולא נברא): 'וילך יוסף השוקה ויכין חמצה מלוא הקערה'
צילום: איתמר לויתן
ג. השילוב המושלם
פלאפל עזרא בבני ברק מדגים את כור ההיתוך הקולינארי המושלם: פלאפל, שקשוקה, סביח וצ'ולנט...
סועדים מספרים כי לפלאפל יש ארומה של געפילטע פיש ובצ'ולנט יש רמזים של קוּבֶּה.
צילום: צביקה גילדוני
ד. פרי ידיה
גם מסעדת בשרים שמתמחה בתבשילי שווארמה יכולה להתנאות בשם עברי יפה מהמקורות: 'תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ' (משלי, לא 31).
האם אפשר להניח שמאחורי השם מסתתרת אשת חַיִל אמתית?
צילום: אבישי ליוביץ'
ה. מילה חדשה בעברית
חובבי השפה העברית, שימו לב!
מסעדה זו, שברחוב קרליבך בתל אביב, מוקדשת לטוסט נקניק בלחמנייה (או משהו דומה). והנה מתברר שעיקר גאוותה הוא לא בהכרח התחום הקולינארי אלא דווקא בתחום הלשוני: המצאת מילה עברית חדשה ושמה 'סוּדוּךְ'.
מרוב שהיא חדשה-דנדשה לא תמצאוה באף מילון, ואפילו באתר הבית של רשת מסעדות זו לא הצלחתי לגלות הסבר או פירוש לה. מי ילמדנו מה משמעותה של מילה זו?
צילום: דוד אסף
ו. הרוטב המכוער המקורי
ומשהו מחו"ל.
בשוק האיכרים שב'יוניון סקוור' במנהטן מוצגים לראווה מוצרים האלה.
האם מישהו מקוראינו יוכל להשכיל אותנו מדוע ירצה מישהו לכנות את יצירתו הקולינארית בשם 'Ugly Sauce' (רוטב מכוער)? בצד ימין של התמונה אפשר להבחין גם ב-Ugly Salsa...
מי לא מכיר את העטיפה של Abbey Road התקליט המפורסם (והאחרון) של 'הביטלס', כשארבעת חברי הלהקה חוצים את הרחוב בדרכם לאולפן ההקלטה הסמוך. הצילום הזה זכה למאות ציטוטים וגרסאות.
ועכשיו יש לנו גם גרסה תל-אביבית, ברחוב סירקין. הציור עצמו 'לא מי יודע מה', אבל לפחות הוא 'שלנו'...
בקיר הכניסה לבניין העומד ברחוב נתן החכם 9 נחקקה כתובת חידתית:
תכנית והשגחה
דב זויברמן
מהנדס מדופ.
נבנה 1948 - תרפ"ח
על המהנדס המדופלם (למה היה צריך לקצר? הרי יש מספיק מקום לעוד שתי אותיות!) דב זויברמן לא מצאתי מידע, פרט לתאריך מותו בינואר 1977:
מעריב, 16 בינואר 1977
החידה שבשלט היא בסתירה, הכל כך בולטת, בין התאריך 1948 לבין התאריך העברי תרפ"ח (1928). ברור שהבניין נבנה בשנות הארבעים ולא בשנות העשרים, אז איך אפשר לטעות בין תש"ח לתרפ"ח?
על רחוב נתן החכם בתל אביב, שבשום אופן לא קרוי על שמו של נתן אלתרמן, עמדנו כבר בבלוג ('סיפורי רחובות: ממשלת פָּרַס, נתן החכם ומנורת המאור', 25 באפריל 2017).
השם נתן החכם ניתן לרחוב זה רק בשנת 1966; קודם לכן הוא נקרא 'לֶסינג' על שמו של המשורר הגרמני ההומניסט גוטהולד אפרים לסינג, שחיבר את המחזה נתן החכם לכבוד ידידו משה מנדלסון. בתל אביב יש גם רחוב בשם לֶסין (על שמו של אברהם לְיֶסין), ותושבי שני הרחובות התלוננו על הבלבול ועל השיבושים בדואר. נחלצו פרנסי העיר לעזרתם ושינו את שם הרחוב, ובא לציון גואל (דבר, 11 בנובמבר 1966).
עסקים הממוקמים ברחוב זה או אחר ברחבי ארצנו נוטים להשתמש בשם הרחוב ולשלבו בתוך העסק שלהם. לגיטימי. לפעמים זה צורם ובטעם רע ( כמו 'הנקניקיה של ביאליק', או 'פירות וירקות אנה פרנק'), לפעמים זה מוצלח ואפילו שנון.
לבית ממכר החומוס, הממוקם ברחוב אוסישקין ברמת השרון, זה דווקא יצא נחמד (לדעתי).
צילום: גדעון נח
ב. תישאר מזרחי
'מזרחי', כידוע (כידוע?), אוהב בשר. אולי על רקע סטראוטיפ זה צריך להבין את 'תישאר מזרחי' שבשלט הפרסום של מסעדת 'אלמנגל' ברחוב אלנבי בחיפה. והעיקר, 'יותר בשר פחות סלט'...
צילום: איתמר לויתן
ג. שובבים ושועלים
'פונדק השובבים' נמצא ברחוב נחלת בנימין 68 בתל אביב. ארבעים שנה הם מבשלים, השובבים (ליתר דיוק מ-1973), בעיקר מאכלי בשר.
צילום: מנחם רוזנברג
אבל סגרי הקורונה גבו מחיר גם מהם. השובבים – כך נראה – סגרו את העסק. נקווה שרק זמנית.
צילום: איתמר לויתן
ובינתיים, בקצה השני של העיר, בכיכר רבין, מתנהל בשופי בר-יין ושמו 'שאטו שועל'.
מה לשועלים ולמרכז תל אביב?
מעיון בדף הפייסבוק של ה'שאטו' הזה מתברר כי שורה עליו 'רוח שועלית'. מה היא 'רוח שועלית'? לכך לא מצאתי תשובה.
צילום: איתמר לויתן
ד. קיוסק חמאתי
יש בשרי, יש חלבי, ויש גם חמאתי.
אולי זה קשור בכתובת? רחוב לואי פסטר (בירידה לנמל יפו מרחוב יפת)...
צילום: מנחם רוזנברג
כפי שהעירו כמה מגיבים, השם המקורי של הקיוסק היה 'חמתי', בלי ספק שם משפחה, ומשהו קרה בעקבות השיפוץ...
ה. מֵגולגלוואח
עוד מסעדה בשוק הכרמל, שסגורה לפי שעה. השם לא כל כך מובן לאשכנזי כמוני, ובכל מקרה צריך להתאמן על ההיגוי הנכון שלו.
.jpg)
