א. דלתות פתוחות לרווחה
בדיוק לפני חודש, בי"ב בשבט (22 בינואר), התרחש אסון קריסת המבנים ברצועת עזה (אסון אל מע'אזי) שבו מצאו את מותם 21 לוחמים ממיטב בנינו. ביניהם בלט בייחודו רס"ל סדריק גֶּרִין מתל אביב, בן לקהילת מהגרי העבודה הפיליפינים. בן 23 היה במותו. החיים לא האירו מבטם לסדריק שנאלץ להתמודד עם כל הרע, כפיות הטובה והגזענות שהחברה הישראלית יודעת לתת בשפע בימי שגרה. הוא התגלגל לחיי פשע ובמאמצים עילאיים חילץ עצמו משם, התגייס לצבא והצטיין.
 |
| רס"ל סדריק גרין (אתר צה"ל) |
הקהילה הפיליפינית בארץ היא מהוותיקות שבמהגרי העבודה. מאות אלפי משפחות ישראליות אסירות תודה לנשות הקהילה המקסימות, שהפכו את התואר 'פיליפינית' למושג הזהה עם אנושיות ולבביות, עם טיפול מסור בקשישים, בנכים ובחולים סיעודיים. אך לא כולן נהנות משוויון זכויות אזרחי, ורבות מהן נאבקות על עצם שהייתן בארץ, שלהן ושל ילדיהן, שמקצתם נולדו כאן ורואים את עצמם ישראלים לכל דבר, לחובות כמו גם לזכויות. נפילתו של סדריק בשליחות האומה שפכה אור על קהילה זו שרבים מבניה מצפים לתיקון מצדנו. בני משפחתו של סדריק זכו לביקור של שר הפנים משה ארבל, שהבטיח להם כי יקבלו אזרחות ישראלית, אך מה עם כל האחרים? שוב ושוב אנו רואים כי את הזכות להיות ישראלי צריכים לקנות בדם ולא על פי קריטריונים שוויוניים.
רבים אינם יודעים כי לקשרים בין ישראל לפיליפינים יש שורשים היסטוריים מסועפים.
טל סגל כתב לי:
נפילתו של סדריק גרין היא הזדמנות טובה להזכיר את תרומתו של נשיא הפיליפינים מנואל קזון (1944-1878) להצלת יהודי אירופה בראשית מלחמת העולם השנייה ולפני הכיבוש היפני. קזון הציע ויזה לפיליפינים ל-10,000 יהודים. כ-1,300 נענו להצעה והגיעו לפיליפינים. הוא תרם בין היתר בית אכסנייה לשכן בו את הפליטים, ובחנוכת הבית, ב-23 באפריל 1940, אמר: 'זאת תקוותי, כמו כן ציפייתי, שבעתיד לעם הפיליפיני תהיה סיבה טובה לשמוח. כאשר צו השעה דרש זאת, ארצם הייתה מוכנה להושיט יד המברכת לשלום'.
.jpg) |
| הנשיא מנואל קזון, נובמבר 1942 (ויקימדיה) |
לזכרו ולזכר פועלו נחנכה בשנת 2007 בגן הזיכרון בראשון לציון אנדרטת 'דלתות פתוחות' שנעשתה על ידי האמן הפיליפיני הנודע לואיס יי ג'וניור (Luis E. Yee, Jr), שמוכר בכינויו Junyee. המשולשים של הדלתות הפתוחות מסמלים את שילוב המשולשים בדגל הפיליפיני והמגן דוד, סמל ליחסים הידידותיים בין שתי המדינות.
האור מסמל את השמש שהביאה תקווה והכנסת אורחים חמה ליהודים בשנת האופל 1939; הדלתות צבועות בצבע חום המסמל את הגזע המלאִי לו שייכים הפיליפינים. לפני כל אחת משלוש הדלתות נמצאת טביעת כף רגל: האחת, של ג'ורג' לווינשטיין, אחד הניצולים שלימים היגר לארה"ב; השנייה, של מקס וייסלר, שהגיע לפיליפינים בגיל 11 כפליט, גדל שם ולימים עלה לישראל; השלישית, של דוריליז גופר, אז ילדה פיליפינית-ישראלית בת עשר. היא נולדה בפיליפינים כנכדתם של ניצולי שואה וטביעת כף רגלה מייצגת את המשך הידידות בין העמים.
 |
| צילום: טל סגל |
האם מצאו הפליטים את השלווה בפיליפינים? הטרור של הכיבוש היפני השיג אותם שם, אבל לעומת גורל היהודים בארופה אין ספק ששפר גורלם. לפני כעשור, עוד חיו שם כארבעים פליטים. אחד מהם הוא פרנק אפרים, שהגיע למנילה בגיל שמונה. הוא שחזר את חוויותיו באוטוביוגרפיה באנגלית הבריחה למנילה: מעריצות נאצית לטרור יפני (University of Illinois Press, 2003).
כאמור, האנדרטה נחנכה בשנת 2007, עת ציינו שתי המדינות חמישים שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים. לפני כשנתיים, חתמה עירית ראשון לציון ברית ערים תאומות עם העיר קזון סיטי שבפיליפינים הקרויה על שמו של חסיד אומות עולם זה.
מהסרטון הזה (באנגלית, ללא כיתוביות) אפשר ללמוד משהו על החוב הגדול של העם היהודי לפיליפינים.
ב. בן-גוריון והיוֹנים
בשדרות דוד בן-גוריון (לשעבר שדרות קק"ל) נמצא כידוע 'בית בן-גוריון', ביתם הפרטי של דוד ופולה ששימש אותם עד שירדו להתיישב בשדה בוקר. זהו אתר מרתק ומומלץ לביקור, שמזכיר ימים אחרים לגמרי של מנהיגות בישראל.
לפני כמה שבועות נחנך מול הבית פסל ברונזה חדש ונחמד, מעשה ידיה של הפסלת שירה זלוור. עיניה של פולה נשואות כלפי מעלה, דוד מסתכל כדרכו ישר קדימה. היונים שלמרגלות בני הזוג, אינן אמיתיות אלא חלק מהפסל.
 |
| צילום: איתמר לויתן |
ג. גן גדולי ישראל
בבאר שבע יש כנראה מחסור בגינות, ולכן לקחו גן אחד וכיבדו בו את כל גדולי ישראל מאז ומתמיד באשר הם.
כל חוכמולוג מטעם עצמו יכול לראות את עצמו כאילו הגן נעשה לכבודו...
 |
| צילום: רמי נוידרפר |
ד. מה ישראלי בעיניך? השירותים בחומוס
מצד אחד, כתובת כזאת אי אפשר להמציא; מצד שני, רק בישראל...
צולם ברחוב בר כוכבא באזור התעשייה של בני ברק.
 |
| צילם: יוחנן פלוטקין |
