‏הצגת רשומות עם תוויות בתי כנסת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בתי כנסת. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 2 ביולי 2026

ארץ הקודש: הרב שלא מת, כביש 6, בלי אלכוהול

א. רבי חי טייב לא מת

מי לא מכיר את המשפט האלמותי 'סבתא חיה מתה' (בפתיחת הסרט 'מבצע סבתא')?

בכמה מקומות בארץ יש בית כנסת עם שם מוזר ביותר: 'רבי חי טייב לא מת'.

הנה למשל חזית בית הכנסת ברחוב סעדיה גאון ברמלה על שמו של הרב המלוב"ן (המלומד בניסים), שלא מת אבל עדיין זצוק"ל:

צילום: איתמר לויתן

אני לא יודע אם נכונה הקביעה שבית הכנסת הראשון של עולי תוניסיה הוקם רק ב-1951 ולא קודם לכן. יודעי דבר בין הקוראים יאשרו או יפריכו טענה זו. 

וזו החזית של בית הכנסת באשקלון:

צילום: שי פישר


על פי ערכו בוויקיפדיה יש עוד בתי כנסת בארץ, וכן רחובות בערים רבות, המנציחים את שמו של הרבי שלא מת. ועדיין הספק מנקר: אם רבי חי טייב באמת לא מת, למה מזכירים את שמו בברכת המתים זצוק"ל (זכר צדיק וקדוש לברכה), ובכלל מה פשר שם זה? 

ובכן, הרב יצחק חי טייב (1837-1743) חי ופעל בתוניסיה שנים ארוכות. הוא הרביץ תורה, חי בצניעות וחולל ניסים ונפלאות, עד שהלך לעולמו, כדרך כל בשר, בגיל 93. השם יוצא הדופן, שנוסף לו לאחר מותו, מבוסס על סיפור עַם שעיקרו הוא זה:

כאשר שבק חיים לכל חי בשנת תקצ"ו חרת האומן על מצבת קברו: 'רבי חי טייב מת בשנה פלונית במקום פלוני'. האומן היה כנראה אדם פשוט ביותר ולא ידע לנסח בלשון של כבוד 'נתבקש בישיבה של מעלה', 'הלך לעולמו' וכדומה, כי אם פשוט: 'מת'. בא אליו הרב בחלום בחזיון לילה וביקש לחונקו. צרח היהודי מתוך שנתו, והרב המשיך לומר לו: 'האינך יודע מאמר חז"ל, צדיקים במיתתם נקראו חיים? עתה תקום בבוקר ותוסיף בין השורות את המילה 'לא', השמעת?! נחרד האיש וילפת, וכאור בוקר עמד והוסיף את המילה 'לא'. ויהי ר' חי טייב 'לא מת' לאות ולמופת בישראל (הרב מאיר מאזוז, קונטרס איש הפלא, בני ברק תשמ"ו; מצוטט מבלוג עם הספר של אבישי אלבוים).

אז בסדר, לא מת... רק אל תבוא לנו בחלום ותחנוק!


ב. בית הכנסת של כביש 6

צילום: טל סגל


ברשימת בתי הכנסת הביזאריים שפזורים במדינתנו תופס מקום של כבוד בית הכנסת של כביש 6. מתברר שיש כזה, בשני כיווני הכביש של המתחמים הצפוניים. הוא נחנך בל"ג בעומר בשנה שעברה.

ואם שאלתם מה עשתה שרת התחבורה בשבילכם במהלך כהונתה ומה הם הישגיה – זהו כנראה אחד הגדולים שבהם. מישהו הרי דאג ששמה יתנוסס על השלט. 

אגב, בשבוע שעבר היא הצטלמה למען בוחריה עוטה כיסוי ראש חסוד, וסיפרה לצלמת שחדרה לפרטיותה – במקרה לגמרי, כמובן – שעשתה לעצמה מנהג, 'להתפלל' בכל יום שלישי פרשה מספר 'דברים'. הפעם היא מתפללת את פרשת 'בלק'... מי יספר לה שהפרשה הזו בכלל נמצאת בספר 'במדבר' ושפרשה לא מתפללים?


ג. בלי אלכוהול

על דלת הכניסה לשטיבל של חסידי סקרנביץ ברחוב העבודה 12 בתל אביב הודבקה המודעה הזו:

צילום: מויש גרייזמן


חסידות סקרנביץ היא חסידות פולנית (ענף של שושלת קאליש וחסידות וורקה), שראשיתה ב-1887 בעיירה Skierniewice שבין ורשה ללודז'. השטיבל בתל אביב הוקם כבר בשנת 1937, ומאז עבר שינויים רבים.

שטיבל חסידי הוא בהגדרתו לא רק מקום תפילה, אלא מעין 'מועדון חברים', שמשמש גם ללימוד תורה, להתוועדויות חברתיות, לשיחות בטלות ואפילו לאכילה קלה ושתייה, ולכן אין זה מופרך להכניס לקודש פנימה גם אלכוהול.

החסידים, לדעתי, לא שתו יי"ש יותר מה'מתנגדים', אבל לא יעזור כלום – זה היה הדימוי שלהם בעיני מתנגדיהם, והסאטירה המשכילית חיזקה אותו בדרכה שלה. המודעה הזאת רק מבססת את הסטריאוטיפ.


יום חמישי, 14 במאי 2026

מִשׁוּט בארץ: שישה עצים, עץ לשימור, היזהרו מהמלגזה, מחסום הרמטי

א. שישה עצים, חמישה מזגנים ומכולה אחת

צילומים: איתמר לויתן


בית הכנסת הגדול של שיכון הוותיקים בחולון נמצא ברחוב העליה השניה 37 (כך כתוב על הקיר). לעומת זאת, בשלט הרשמי של הרחוב כתוב 'העלייה השניה'.


אומנם צריך לכתוב בכתיב מלא ותקני 'העלייה השנייה' (והתעתיק הלטיני הוא בכלל משובש וצריך להיות: HaAliya HaShniya), אבל מילא – זה לא הדבר הכי גרוע בשלט. תראו את ההסבר הטיפשי והילדותי למונח ההיסטורי הטעון, הרגשי והגדוש כל כך 'העלייה השנייה'...

אין משהו מיוחד ויוצא דופן בבית הכנסת, למעט החזית שלו שלמרגלותיה נשתלו שישה עצי ברוש, 'לזכר 6 מיליון היהודים שנספו בשואה'.


אבל כשמסתכלים על החזית הזאת בזווית ישרה מתקבלת תמונה כל כך ישראלית... 

ראו איזו תערובת ביזארית של עצי הברוש והמדחסים (או המעבים) המכוערים של מערכת מיזוג האוויר, שהוצמדו לקיר היזכור הלבן בדיסהרמוניה מזעזעת ובחוסר אסתטיקה. אכן, חסר רק מדחס נוסף על החמישה שכבר נמצאים כדי שגם הם 'יתכתבו' עם ששת המיליונים... לשמחת העין יש מכולת אשפה שמשלימה את המחזה הקקופוני.


איתמר וכסלר, ששיתפתי אותו בתמונה, 'סידר' את המציאות עבורנו: הוסיף עוד מזגן ותיקן את הכתובת...



ב. עץ לשימור

ומששת העצים לעץ אחד, וגם הוא, אַלְלַי, כבר איננו...

צילום: שייקה מגן

רחוב דניאל ינובסקי שבשכונת תלפיות, המקביל לטיילת ארמון הנציב (הנוף היפה בארץ), הוא עכשיו קורבן לעבודות בנייה ופיתוח מיותרות, שעוד תהיינה בכייה לדורות. 

העצים כבר נכרתו מזמן, והקבלנים העמידו גדרות שמן הסתם כבר שימשו אותם קודם במקום אחר. כנראה שכחו להוריד את השלט שהיה בבחינת 'אמת לשעתה' ונכון למקומו הקודם.


ג. לא בליקוי חמה ולא במלחמה!

צילום: טל סגל

פולקלור החניה (או אי-חניה) ממשיך לספק למדורנו רגעים קומיים. הנה שלט עם איכויות ליריות שהוצב ברחוב עציון גבר (ליד אצטדיון בלומפילד).  

הבה נאמר שאני לא הייתי מעז לחנות שם...

ד. מחסום הרמטי

צילום: יאיר פז

שלושה כיסאות. אחד גבוה ושניים קטנים. כך נראה ביום העצמאות האחרון המחסום בכביש הכניסה לחלחול. גבעת חלפון זה כאן.


יום חמישי, 7 במאי 2026

סיבוב בתל אביב: מתחת לעץ, גשר העצבים הרופפים, בית הכנסת הגדול, אמא יקרה לי

א. מתחת לעץ

כתב לי עפר גביש:

חיפשתי לי חניה בתל אביב (ליד רחוב לאה גולדברג צומת בני אפרים). דווקא מצאתי מקום, אלא שאז הבחנתי בשלט: 'חניה פרטית מתחת לעץ' היה כתוב בו.
צילומים: עפר גביש

שאלתי את עצמי: האם כאן, מתחת לעץ, זו חניה פרטית ואסור לי לחנות בה? 

האם מציעים לי ללכת כמה מטרים ימינה, שם באמת צומח עץ, כדי שאחנה שם? לא הבנתי.

עוד אני מתחבט בסוגיה הגיעה למקום צעירה נחמדה שנראתה נטועה במקום. שאלתי אותה לפשר השלט המוזר, והיא הסבירה: 'פשוט מאוד. יש לנו כאן מסעדה ששמה "מתחת לעץ", וזאת החניה שלנו'. 

נו, על זה לא חשבתי...


ב. גשר העצבים הרופפים


כתב לי טל סגל:
רחוב אלנבי בתל אביב הוא אתר בנייה ארוך ומתמשך של הרכבת הקלה. כדי לאפשר חצייה של הרחוב הותקנו לרוחבו מספר גשרי עץ.  
לאחרונה, אזרח כועס קיבע את השלטים האלה על כל הגשרים. מיותר לציין שהשרידות של השלטים נמוכה ובקושי איתרתי שרידי שלט אחד שלם. 
צילומים: טל סגל

אולי, אבל רק אולי, הגשרים האלה הם הכנה לחידוש תעלת בלאומילך, שכידוע זרמה לא רחוק מכאן?


ג. בית הכנסת הגדול בשיפוצים

ואכן, כל רחוב אלנבי מחופף ומשופשף, משופץ ומנופץ, ואווירת אחרית הימים שורה בין מדרכותיו ובנייניו. אם תשוטטו בין ההריסות ופתאום תיזכרו שלא התפללתם שחרית או מנחה, אל תחשבו אפילו לסור לבית הכנסת הגדול והוותיק ברחוב אלנבי 110, מן היפים והמעניינים שבמבני הרחוב. 

כך הוא נראה עד לא מכבר (צולם ב-2014):

צילום: יאיר חקלאי (ויקימדיה)

אבל בימים אלה בית הכנסת הרוס ונמצא בשיפוץ, שמי יודע מתי יסתיים ומה תהיינה תוצאותיו. בינתיים הנה כמה תמונות מלב המאפליה:

צילומים: איתמר לויתן

ד. חוכמת רחוב: אמא

כנראה לכבוד הופעת ספרי אמא יקרה לי, הגיעו לידיי לאחרונה כמה שירי רחוב העוסקים באמא.

בפארק המסילה ליד נווה צדק נמצא שיר מוצלח וחמוד במיוחד שכתבה נטלי שיר. האם זה שמה האמיתי או שמה הספרותי? שאלתי את טל סגל, שמחזיק בתיק הגרפיטי של הבלוג, והוא אישר כי מדובר בשם אמיתי וזהו השיר היחיד שלה שפורסם עלי קיר.
אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת מָהִיר
יָכוֹל גַּם לִקְפֹּץ בָּאֲוִיר
אֲנִי יָכוֹל לְטַפֵּס
עַד צַמֶּרֶת הָעֵץ
וּלְהִתְנַדְנֵד בְּנַדְנֵדָה
עַד הָעֲנָנִים וּבַחֲזָרָה
אֲבָל כְּדֵי שֶׁזֶּה יַצְלִיחַ
כְּדֵי שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת יִקְרֶה
אֲנִי חַיָּב שֶׁאִמָּא
תָּבוֹא וְתִרְאֶה!

 

צילום: יוסי נובק

וברחוב אלנבי, באזור בית הכנסת הגדול, נמצא השיר הזה – פרי עטו של המתקרא 'דברים שלא אמרתי' – שמשלב את אמא עם תחילת עונת הרחצה והכרזותיהם של המצילים ברמקולים על ילדים שהלכו לאיבוד...
אלוהים, אלוהים
אמא מחכה לך
בסוכת ההצלה,
תודה.
צילום: איתמר לויתן

ולסיום, שיר של 'כתיבה תמרה', חברת 'אגודת משוררות הרחוב' (שעליה נרחיב בהזדמנות קרובה), שצויר על קיר בקריית המלאכה ליד סמטת המפעל:
מבועתת 
כמו אישה שנגעו בה יותר מדי
כמו אישה שלא נגעו בה מספיק
כמו ילדה שמחפשת אמא אבא
כמו כזו שנכוותה מאמא אבא
כמו משוררת אוחזת מילה
משוררת פוחדת בורחת ממילה
רוצה לעוף עד אליה
כמו כלום
כמו הכל
צילום: טל סגל

יום חמישי, 26 במרץ 2026

ארץ הקודש: פצועי הנחל, לא טוב, רחל שבוע, תכשיטים מהר הבית

א. העליונער הנודד

צילומים: יוחנן פלוטקין

המושבה יבנאל שבגליל התחתון שינתה את פניה, ובדור האחרון היא יותר 'עיר ברסלב שבגליל' מאשר מושבה חקלאית מימי העלייה הראשונה. סמוך לבית העלמין הישן של המושבה, הצופה על פני נוף גלילי קסום, נקבר (בשנת 2015) ראש העדה הברסלבית הרב אליעזר שלמה שיק, שעליו, על פועלו ועל חסידיו אפשר להרחיב עד אין קץ.

בין כך ובין כך, ליד אחוזת הקבר המגודרת נמצא רהיט העץ הזה – ספק ספסל ספק דוכן לימוד (שטענדער) – ועליו כתובת מוזרה: העליונער הנודד, שזו תערובת משונה של עברית ויידיש (עליון+ער).

האם זה קשור להתבודדות הברסלבית המפורסמת? פניתי לכמה ידידים הבקיאים במורשת ברסלב ושאלתי לפשר הדבר, וזו תשובת אחד מהם:

נדמה לי שזה סתם כיתוב שמאן דהוא משועמם כתב בדרכו לקברי צדיקים ובטיוליו ברחבי הארץ. בזמנו קראו לאותם אנשים בשם 'פצועי הנחל' ['נחל' הוא מכינוייו של רבי נחמן מברסלב]. בחורים ללא מסגרת, ובדרך כלל גם ללא בית, שמשאירים כך את חותמם בכל מקום שעוברים...

האם למי מן הקוראים יש פירוש אחר?


ב. זכור את השואה

ועוד תעלומה: ב'היכל אהרן', בית הכנסת המרכזי של נהריה, תלויה מודעה ממוסגרת, מוזרה ומעוררת מחשבות. היא חתומה על ידי 'יעקב', פלוני לא מזוהה שיש לו רק בקשה אחת:

צילום: א"נ


כל כך מנוגד ללהיט 'האמוני' המטופש: 'עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב'.

מתי נתלתה מודעה זו? מה עומד מאחוריה? על פי ניחוש שלי ולפי צורת הגופן במודעה – זה משנות החמישים. ושוב, אם יש מישהו מן הקוראים שיודע על כך דבר מה נשמח ללמוד.

דן לב ארי פתר את החידה (בתגובות), ובבירור נוסף נמצא הטור הזה שמאמת את הזיהוי של 'יעקב' וכן פוסט של הספרייה הלאומית בפייסבוק משנת 2020 (תודה לרפי מוזס).


ג. מוסדות 'רחל שבוע'

צילום: יוחנן פלוטקין


והנה תעלומה שנפתרה: שם משפחתה של רחל, רעייתו המפורסמת של התנא רבי עקיבא.

מאחורי 'חמוצי כרמל' והבסטות של השוק ברמלה קיים בית כנסת פעיל ובו כולל אברכים ושיעורי גמרא. הגוף או העמותה שמפעילים את בית הכנסת הזה נקראים 'מוסדות רחל שבוע', על שם רחל אשת רבי עקיבא, מנשים באוהל תבורך. 

ראויה רחל, אשת החיל, לכל הכתרים שקשרו בה דרשנים ומשוררים לאורך הדורות, אך שימו לב לשם משפחתה: רחל שבוע.

הו, תמימות קדושה!

כידוע מן האגדה התלמודית, רחל הייתה בתו של כלבא שבוע, ואם כך המסקנה המתבקשת היא ששם המשפחה שלה הוא שבוע... כמובן ש'שבוע' לא היה שם משפחת אביה, כמו ש'כלבא' לא היה שמו הפרטי. זה היה כינויו – כֶּלֶב שָׂבֵעַ.

בקובץ התנאי אבות דרבי נתן (פרק ו, משנה ג) הוסבר פשר הכינוי:

ולמה נקרא שמו כלבא שבוע, שכל הנכנס לביתו רעב ככלב היה יוצא מביתו שָׂבֵעַ. וכשבא אספסיינוס קיסר להחריב את ירושלים, בקשו קנאים לשרוף כל הטוב ההוא באש. אמר להם כלבא שבוע: מפני מה אתם מחריבים את העיר הזאת, ואתם מבקשים כל הטוב הזה לשרוף באש? המתינו לי עד שאכנס ואראה מה יש לי בתוך הבית. הלך ומצא שיש לו מזון עשרים ושתים שנה סעודה לכל אחד ואחד מירושלים. מיד ציווה, גדשו ובררו וטחנו ורקדו ולשו ואפו והתקין מזון כ"ב שנה לכל אחד ואחד מירושלים. ולא השגיחו עליו...


ד. תכשיטים מהר הבית

צילומים: טובה הרצל


מי מאיתנו לא היה רוצה תכשיט מהר הבית? אולי תכשיט כמו 'ירושלים של זהב' שנתן רבי עקיבא לאשתו רחל, הזכורה לטוב מהסעיף הקודם?

ובכן, הדבר בהישג יד. בחנות בשם 'מוריה', שמשכנה ברחוב בית אל, ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים, מוכרים תכשיטים כאלה.


אני זקן מספיק כדי לזכור את התעלול השיווקי שפעם נפוץ בארץ ונמכר בעיקר לתיירים: שפופרות זכוכית קטנות של אוויר מארץ הקודש (לוט געשעט כפשוטו). האם לפנינו צאצא מאותה משפחה מאושרת?

אם זה לא ישראבלוף (כפי שזה נדמה לי), זה מתחזה למעשה לא חוקי (למרות הפטנט הרשום).

מתברר שמדובר באבנים שנלקחו מסינון השפכים שבזמנו הוציאו עובדי הוואקף משטח הר הבית. האבנים עצמן אינן ממצא ארכאולוגי אלא רק היו 'בשטח' ולכן הן 'בעלות ערך היסטורי' (לדעת אנשי החנות). באבנים הללו שיבצו תכשיטים מתכשיטים שונים, והם שנמכרים בחנות, והמאמין יאמין.

זה מה שכתוב באתר של החנות:


יום חמישי, 26 בפברואר 2026

ארץ הקודש: מרתון לבור שחת, איש התפילין, חבל על הזמן, הכול כלול

א. רצים לבית המדרש או לבור שחת?

צילום: איתמר לויתן


מחר, יום שישי (27 בפברואר) יתקיים בתל אביב המרתון הלאומי 2026. הוא לאומי, בגלל שבנק לאומי הוא נותן החסות העיקרי. במתחם ההזנקה והסיום בגני התערוכה בתל אביב הוצב שלט גדול המפנה את המעוניינים לבית כנסת.

תלמידי חכמים שתורתם אומנותם בוודאי ייזכרו בקטע ממסכת ברכות, כח ע"ב, שאותו נהוג לומר גם בסיום לימוד מסכת מהתלמוד:

ביציאתו [מבית המדרש] מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. שאני משכים והם משכימים: אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים; אני עמל והם עמלים: אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר; אני רץ והם רצים: אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת.

אז, 'קוו ואדיס' (Quo vadis לאן אתם הולכים? או יותר נכון לאן אתם רצים?


ב. איש התפילין

שוק מחנה יהודה בירושלים (צילום: טובה הרצל)


אחת החוויות הזכורות לי מימי שירותי הסדיר בצה"ל (וזה היה מזמן), היא הלעג החילוני – תמיד באותה צורה, פחות או יותר – על הנחת תפילין כסוג של 'הקמת קשר' עם אלוהים: פתיחת אנטנות, ערוץ תקשורת, תחנת ממסר וכיוצא באלה. זה לא היה מצחיק כבר אז, גם כשזה נאמר בצורה מחויכת וטובת לב. זה העיד יותר מכול על חוסר הבנה.

והנה, בימינו המדכדכים התהפכה הבדיחה על ראשה והייתה לפארסה.

התפילין, שזכו בשנים האחרונות לפריחה מטורפת ('אחי/צדיק, הנחת תפילין היום?'), יחד עם הציציות שמחוץ לבגד, שבימי נעוריי נחשבו ליהירות דתית המנוגדת לציווי 'וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ' (מיכה, ו 8), הפכו אצל 'איש התפילין' לוויי-פיי (Wi-Fi) שמתהדרים בו... 


ג. ארונית חבל"ז

חבל על הזמן, אבל לא מה שחשבתם...

צילום: פיני גורליק


בבית הכנסת שבבסיס הצבאי הקטן שבו עושה פיני גורליק את שירות המילואים שלו יש 'ארונית חבל"ז'. 

אם מתייחסים ברצינות לכיתוב שהודבק לארונית, המילואימניק המזדמן יוכל למצוא שם 'ספרי קריאה קלילים ומרתקים', שינעימו לו את השמירה (כמובן, 'בין השמירות'!), תורנות שאותה הוא ממלא ב'פִּילבוקס' (או על פי הגרסה המשובשת ב'פילדבוקס').

אם חשבתם שבין ספרי הקריאה הקלילים והמרתקים תמצאו ספרי מתח או ספרות יפה – תחשבו שוב. הארונית מלאה וגדושה בעלוני פרשת השבוע ושאר חומרי 'יהדות'.

רוצים ספרות קלילה, תביאו מהבית...

והלב מתמלא געגועים לספרי הכיס של 'ספריית תרמיל', והמבין יבין והזוכר יזכור.


ד. פינת הפשקוויל: הכול כלול

פשקוויל זה, שהודבק בצומת הרחובות שמואל הנביא ובר-אילן בירושלים, מביא עימו את הטוב שבכל העולמות...

צילום: מויש גרייזמן

גם חנופה לליטאים (הגאון האדיר הרב טורצין) וגם לחסידים (עמוד העבודה הרב זילברברג), גם תרומה ליתומים ('המצווה כמובן חשובה ורבה'), גם טיסות מוזלות לליז'נסק שבפולין (לקברו של ר' אלימלך, כמובן). אגב, לא מצאתי במרשתת שום סימן לחברת תעופה בשם 'אייר אקספרס', אלא אם מדובר בשירותי משלוח דואר בינלאומיים (אולי הטסים מוכנסים למעטפה או לארגז מרופד), וכנראה מדובר באיזה סוכן נסיעות קהילתי.

עוד בפתשגן: התקפה על 'ממשלת החרדים'(!), ש'משטרת הפשע' שלהם אינה מניחה כביכול לעצורים חרדים להניח תפילין; האשמת החרדים שהצביעו ל'ממשלת הגיהנום', ואגב כך קריאה להקפדה על הנחת תפילין (רצועות שחורות וכו'); וגם, תתקשרו אלינו כשאתם באוטובוס, ואל תשכחו שאסור לנסוע באוטובוס עמוס, ובכל מקרה גברים מקדימה. ויש גם קצת ענייני גניזה וחורף וגשמים...

בקיצור, מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.


יום חמישי, 22 בינואר 2026

ארץ הקודש: אוהב אותי, שתייה חריפה, תהילים זאָגער, מרובעים

א. תמיד אוהב אותי בע"מ

בסך הכול ביקשת המבורגר קלאסי עם רוטב בצד, על הדרך קיבלת גם קצת יידישקייט בע"מ.

תודה לגונן זיק


ב. הודעה חשובה לתושבי הרצליה 

לא תאמינו מה קורה בשבתות בבתי הכנסת בהרצליה. שומו שמיים!

צילום: דוד שי


ג. תהילים זאָגער

צילום: טובה הרצל

'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים' (ישעיהו, יא 9). אם יש לך משאית ענק ויש גם מספיק שטח לעבוד איתו, למה לא להפיץ באמצעותם קצת תורה ויראת שמים (אך ראו סעיף א' דלעיל, שמוכיח שאפשר להפיץ תורה גם על פתקית משלוח).

במקרה זה מדובר בתהלים פרק ק'. למה דווקא פרק זה? התעצלתי לצלצל לדולב פינטו ולברר. 

הערה בּוֹנָה לחברת ההובלה: אם אתם כבר משקיעים, אנא נסו לשפר את המקפים...

כנאמר בערך 'מקף' בוויקיפדיה:

המקף העברי התקני הוא מקף עילי, בגובה ראשי האותיות (־), כמו בכתבי היד של המסורה ובדפוסי המקרא.


ד. שירת המרובעים

ואולי שיר הייקו במקצב חופשי?

צולם השבוע בשכונת גאולה בירושלים:

צילום: חגי שמואלי

יום חמישי, 15 במאי 2025

ארץ הקודש: בית כנסת בלדי, ספר תורה, תפילין ופשקווילים

א. תפילה בסגנון בלדי

צילום: איתמר לויתן (תודה לנדב בירן)

בית הכנסת 'מגן אברהם' לעולי תימן נמצא ברחוב יהושע בן נון בתל אביב.

מהו נוסח בלדי? מתברר שיש שני נוסחי תפילה תימניים: בלדי ושאמי.

מסביר ד"ר מנשה ענזי, מומחה לתולדות יהודי תימן:

מימי הביניים ואילך יהודי תימן התפללו על פי נוסח הרמב"ם (יש ויכוח אם הרמב"ם שאב את נוסחו מהנוסח הקדום של יהודי תימן, או שהתימנים שאבו ממנו) וגם פסקו הלכה על פי דרכו ומשנתו ההלכתית.

במאות ה-16 וה-17, בעקבות מהפכת הדפוס וכוחה העולה של הקבלה, הגיעו לתימן סידורים ספרדיים מודפסים ובהם תוספות קבליות (כמו הפיוט 'לכה דודי'). הסידורים המודפסים, וכן ספרי שולחן ערוך וספרי קבלה, התפשטו במהירות בתימן, בגלל מחירם הזול והעיצוב הנאה והנוח שלהם.

היו חכמים שהתנגדו לכך, ובמאה ה-18 הוויכוח הפך לקרע בין ה'בלדים' (האוחזים במנהג המקומי), שמתפללים על פי הנוסח העתיק בתימן (כמובן עם תוספות שכבר הצליחו להתנחל בלבבות, כמו קצת קבלה ופיוטים חדשים) לבין ה'שאמים', שהתפללו בסידור הספרדי שהגיע מארץ ישראל ומסוריה (ארצות א-שאם).

בגדול ניתן לחלק את הנוסחים באופן כזה: בדרום תימן התפללו בנוסח השאמי, במרכז תימן היו כאלו והיו כאלו, ובצפון נהגו להתפלל בימי חול על פי הנוסח השאמי ובשבת ובחג על פי הנוסח הבלדי.

מעניין אם גם לחות'ים יש עמדה בנושא... 

במקרה (או שלא במקרה) הגיע לשולחן המערכת הצילום הבא, היישר ממרכז בני ברק:

צילום: יוחנן פלוטקין


ב. כתיבת ספר תורה: כמה זה עולה לנו?

כתיבת ספר תורה, בידי סופר סת"ם מומחה, היא, כידוע, סיפור יקר מאוד. 

מי כותב בימינו ספרי תורה? בעלי ממון הרוצים להקדיש את הספר לזיכרו או לכבודו של אדם מסוים ומממנים את הכתיבה מכיסם, או שהכסף נאסף בדרכים אחרות (תרומות, עזרה ממשלתית ועירונית). מימון המונים הוא דרך ראויה לכתיבת ספר חדש, בטח לשם מטרה כמו 'הצלחת העם והצלחת החיילים'.

בשלט העברי-צרפתי הזה, מטעם ארגון בשם 'אמונה שלמה' (צולם בירושלים), נחשף גם המחירון:

צילום: טובה הרצל

על פי הערך 'מספר אותיות התורה' בוויקיפדיה יש בנוסח המסורה 304,805 אותיות (בניגוד למסורת הקבלית של שישים ריבוא אותיות, שהן 600,000). את חשבון ההוצאות (או הרווחים) תעשו בעצמכם...


ג. תפילין מחשמלים

צילום: אבי בלדי

בתחנת הרכבת של מזכרת בתיה נמצאת עמדה להנחת תפילין, אבל השילוב בין תפילין לחדר חשמול עשוי להרתיע גם את המאמינים הגדולים ביותר.


ד. פינת הפשקווילים (לחובבי הז'אנר)

הנה מבחר קטן ואקטואלי. תודו שהתגעגעתם.

א. החוק הנורא ביותר בהיסטוריה

מהו החוק הנורא בהיסטוריה? כמובן חוק ההשתמטות. 

שימו לב לחידוש גדול בעולם הפשקווילים: צבע אדום!



ב. דבר המלך במועצתו: עד מתי?

כמדי שנה בשנה כן גם השנה, לקראת יום העצמאות הציוני מוציאים אנשי נטורי קרתא את כתב הפלסתר שלהם, מלא בשנאה וגדוש בחירופים וגידופים. מיועד לחובבי קללות בשפת הקודש.


ג. חלחלה! גנבו את עצמות רבנו חיים ויטאל  

לא תאמינו מה קורה בדמשק.

אלמונים, 'ככל הנראה קבליסטים מטורפים', פרצו את החומות וגנבו את עצמותיו של המקובל הצפתי רבי חיים ויטאל, תלמידו המובהק של האר"י, הקבור שם! 

האם באמת קבור ויטאל בדמשק? ראו כאן.

על הפרשה החדשה ראו כאן.


ד. יחד מחוללים את המהפכה השקטה!

מי תיאר לעצמו שהמהפכה נמשכת, יחד אבל בשקט...

'נשים פנימה' זה ה'נשים מאחורה' החדש.

צילומים: טובה הרצל

ה. נתב"ג מרכז המעצרים

מה נאמר ומה נגיד, אפילו לנסוע לחו"ל לא נותנים להם, למשתמטים. אלעק, 'מקום הפשע'...


ו. הופקר דמנו?!

מסע רדיפות אכזרי ביהדות החרדית מנהלת המשטרה בשליחות שלטון הרשע. והכל התחיל כששוטרים שהתחפשו לעובדי תברואה ערבים ניסו לעצור חרדי על לא עוול בכפו (נניח) ועוברי אורח שחשבו כי מדובר בפיגוע חילצוהו מידם.

בתגובה החלה המשטרה לנקום בחרדים על ימין ועל שמאל (אפשר לחשוב שמדובר במפגינים בקפלן!). הצילונו!

צילומים: יחזקאל לביא