יום שני, 28 בפברואר 2011

'מסביב יהום הסער': מקורותיו הרוסיים של שיר הפלמ"ח

קובץ:Palmach.jpg

א. על הלחן המקורי של שיר הפלמ"ח

שיר הפלמ"ח – פלוגות המחץ של ההגנה – עדיין, כך נדמה לי (וכנראה שאני טועה), מוכר לרוב ילדי ומבוגרי ישראל. צירוף מקרים: במוצאי שבת (26 בפברואר 2011) הוקדשה הפינה 'רגע של עברית' ברדיו להמנון זה. יהודה זיו, מוותיקי הפלמ"ח, סיפר על הולדת השיר ('שיר ולא המנון!'  תיקן אותי יהודה) ועל הלחן המקורי שלו – רוסי כמובן – ואף שר אותו בקולו במנגינה ההיא.  פינה זו עוררה אותי לחקור את גלגולי השיר.

הוספה (25 במרס 2014)

יהודה זיו, איש הפלמ"ח ובן הפ"ח, הקליט לא מכבר את השיר בשלמותו על פי המנגינה המקורית. הנה הוא כאן מזמר במלוא גרונו עם בתו יפעת, כשעל הפסנתר מלווה אותם הבן אלון:


_________________________________________________________

והנה תוך כדי כתיבה על שיר הפלמ"ח אני שומע ברדיו על מותה של נתיבה בן-יהודה, הסופרת ושדרנית הרדיו המחוספסת, שרבים בירושלים ובארץ הכירוה, וזיהו אותה עם דור הפלמ"ח ועם מילוני הסלנג שהוציאה יחד עם דן בן-אמוץ. הדברים הללו מוקדשים אפוא לזכרה.

נתיבה בן יהודה בתש"ח (הזירה הלשונית)


ב. על השיר בלחנו של דוד זהבי

הפלמ"ח נוסד כידוע כבר בשנת 1941. זמן קצר לאחר מכן כבר חובר ההמנון בידי זרובבל גלעד (1988-1912) מקיבוץ עין חרוד (לימים מאוחד), שהיה בעצמו פלמ"חניק.



על הדרך בה חובר השיר מסופר בוויקיפדיה:
זרובבל גלעד שהיה מגויס בפלוגה א' בתחילת דרכו של הפלמ"ח, נתבקש על ידי מפקד האימון לכתוב שיר למסיבת סיום "תוכנית 200 השעות" של האימון הבסיסי. לשם כך פטר אותו המפקד מיום אימונים, אולם גלעד ויתר על הפטור וכתב את השיר בזמן ששמר. במסיבה הושמע השיר בלחן רוסי (לחן השיר "פּוֹ דּוֹלִינָם אִי פּוֹ וְזְגוֹרְיָאם" שעליו הולחן גם השיר "הלוך הלכה החבריא"). השיר מתאר את אופיו הקרבי ואת פעילותו הצבאית של הפלמ"ח ואין בו אזכור של אופיו העובד, משום שהוא נכתב חודשים ספורים אחר הקמת הפלמ"ח, בטרם נתקבל "הסדר העבודה והאימונים".  
בשנת 1943 בשעה שהחליטה תנועת הנוער העובד על גיוס כלל גרעיניה לפלמ"ח, הלחין בוגר התנועה חבר נען דוד זהבי, לחן עברי לשיר. הלחן החדש פורסם תחת הכורת "שיר הפלוגות" בעיתון הנוער העובד "במעלה" גיליון 12 (292) 25 ביוני 1943. שם הפלמ"ח לא נזכר בפרסום בעיתון, מטעמי חשאיות, והמילים "אנו אנו הפלמ"ח!" הוחלפו ב"אנו, ההולכים בסך!". 
בעלון הפלמ"ח מס' 24-25 (נובמבר-דצמבר 1944) הוא נדפס שוב כ"שיר הפלוגות" בליווי הלחן של זהבי, ובהסתרת שם הפלמ"ח, אולם הוכנס בו עוד שינוי קל במילה אחת בבית השלישי : "כָּל בָּחוּר וְטוֹב  לַנֶּשֶׁק  בָּחוּרה עַל הַמִּשְׁמָר!". בית זה הופיע בשנית בשער עלון הפלמ"ח מס' 51-52 (אפריל-מאי 1947). שינוי המילה בא להצביע על אופיו השוויוני של הפלמ"ח.
הנה המילים הכל כך מוכרות:

מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר, אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח.

מִמְּטוּלָה עַד הַנֶּגֶב,
מִן הַיָּם עַד הַמִּדְבָּר -
כָּל בָּחוּר וְטוֹב - לַנֶּשֶׁק
כָּל בָּחוּר עַל הַמִּשְׁמָר!

נָתִיב לַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם,
שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים,
מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל,
בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִים.

רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח.‏


אגב, הביטוי 'מסביב יהום הסער', שחדר היטב לשיח הישראלי ונשמע כל כך תנ"כי, הוא ככל הנראה פרי דמיונו היוצר של זרובבל גלעד. דומני שלא שמו לב לכך, אך מה שהשפיע על גלעד היה, ככל הנראה, שיר ידוע של י"ל גורדון משנת 1881, שהיום כבר נמחק כמעט לגמרי מהזיכרון הספרותי הקולקטיבי, והוא 'בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ'. יל"ג כתב שם: 'סַּעַּר מִתְחוֹלֵל, יֵהֹם הָרוּחַ ... אַל תִּירָא, יַעֲקֹב, אַל נַפְשְׁךָ תָּשׁוּחַ'.

ולשיר עצמו. הנה כמה ביצועים מרגשים של המנגינה המוכרת. קודם כל, מקהלה – כמו שצריך – בניצוחו של זיקו גרציאני.






וכאן בהקלטה טובה יותר:




באתר זמרשת מוסיפים ומספרים כי לשיר הפלמ"ח היתה גרסה מושרת נוספת, בעלת אופי ליצני, וגם היא נלקחה מאוצרות הזמר הרוסי – מנגינת 'סמרה, הופ' (בשל אורך היריעה לא ניכנס אליה עתה).

ג. הלוך הלכה החבריא: עיבוד עברי לשיר פרטיזנים רוסי


כאמור, וכפי שאפשר לשמוע מדבריו ושירתו של יהודה זיו, הלחן המקורי של שיר הפלמ"ח, זה שקדם ללחנו של דוד זהבי, היה רוסי. הוא נלקח מנעימה ששמה По долинам и по взгорьям, שפירושה 'דרך עמקים ומעל גבעות'. השיר נקרא גם 'שיר הפרטיזנים של נהר אמוּר'. אמור (Amur) הוא מחוז במזרח הרוסי הרחוק (כ-8,000 ק"מ ממזרח למוסקבה), מה שקרוי מנצ'וריה הפנימית, ובתחומו עובר נהר גדול באותו שם שחלקו נמצא גם בסין. ובימי מלחמת האזרחים (1922-1918) התחוללו גם שם קרבות עזים.

מידע רב על גלגולי השיר אפשר למצוא כרגיל באתר זמרשת – כאן אסכם מקצת הדברים, מן הים הכללי וטיפה משלי: השיר המקורי חובר, כנראה, בידי פיוטר סמיונוביץ פַּרְפְיוֹנוֹב [Петр Семенович Парфенов] (1937-1894) בימי מלחמת האזרחים ברוסיה, והולחן בידי איליה סרגייביץ אטורוב [Илья Атуров] (1894  נורה למוות ב-1937 בטיהורי סטאלין). מלכתחילה היה שיר זה נחלתם של חיילי הצבא הלבן, אך כפי שקרה לשירים רבים אחרים מהר מאוד הוא נקלט גם אצל 'האדומים'.

כאן אפשר לשמוע ביצוע של השיר המקורי עם כתוביות תרגום לאנגלית.



מתברר כי בעלותו של פרפיונוב על השיר שנויה במחלוקת. הנה מה שכתב אורי יעקובוביץ' ב'זמרשת':
על פי ג'ון רילי ,[John Riley] בספר Shostakovich: A life in Film לונדון, 2005) עמ' 119, כאשר השיר הוקלט לראשונה, יוחס לאלכסנדר אלכסנדרוב [לחן] וסרגיי יאקובלביץ' אלימוב [מילים], אך כאשר הוקלט שוב שונו שמות המחברים לפ[טר] פרפיונוב וא[יליה] אטורוב.  
על פי הספר של גנאדי פוז'ידאייב: "אנסאמבל הצבא האדום - הדרך של השירים והתהילה", עמודים 66 - 67, חיבר את השיר פיוטר סמיונוביץ' פארפיונוב שהיה פרטיזן בסיביר ובמזרח הרחוק. השיר נכתב במזרח הרחוק עוד בשנת 1920, והתגבש סופית בשנת 1922. פארפיונוב קרא לשיר "המנון פרטיזני" ("פארטיזאנסקי גימן") והקדיש אותו לזכרו של סרגיי לאזו (Lazo).  
התעוררה שאלה איך אצל סרגיי אלימוב (1948-1892) הופיע השיר "שיר פרטיזנים של המזרח הרחוק"? - ב-1911 אחרי השתתפותו בתנועה המהפכנית הוגלה לסיביר, ובאותה השנה ברח לחו"ל. באותו הזמן הוא היה לא רחוק מהאירועים שהתרחשו במזרח הרחוק - בחארבין (שם ב-1920 יצא אוסף שיריו הראשון). בזיכרונותיו של הפרטיזן מהמזרח הרחוק נ. מאטווייב-בודרי מציין כי בהיותו בחארבין, במאי 1922 קיבל מכתב ממוסקווה מאת פיוטר פארפיונוב שבו הוא ביקש לדעת על השתתפות שירו "הדגל שלנו" ("Nashe znamya") ו"המנון פארטיזאני" שנמסרו לו זמן לא רב עד אז לעיתונים של חארבין.  
שם בחארבין, כנראה, נכנס "המנון הפרטיזנים" לפנקס הרשימות של סרגיי אלימוב שחזר למולדת בשנת 1926. בשנות מלחה"ע השנייה אלימוב היה כתב צבאי. שייכים לו שירים ידועים [יש כאן מספר שמות שירים] לא מעט שירים כתב במשותף עם אלכסנדר אלכסנדרוב כאן עולה שאלה, שעד לזמן האחרון לא היתה לה תשובה ברורה, - לאיזו מוזיקה התאים פארפיונוב את שירו? בספרו על אופן חיבור השיר שלו (בז'ורנאל "קראסנוארמייץ אי קראסנופלוטיץ", מספר 21, שנת 1934) הוא מציין כי חיבר אותו "למלודיה של שיריו הראשונים", שאותם חיבר עוד ב-1914 ו-1915. מסיפורו עולה כי "המנון הפארטיזאנים" היה הרביעי שבשיריו, שנכתב לאותו המוטיב שכנראה יכל לשמש לפארפיונוב כוח משיכה מיוחד. בשאלה זו התעניין יורי ביריוקוב, חוקר ידוע של ההיסטוריה של חיבורים של רבים מהשירים הסובייטיים. מתחקור של וטראנים שפעלו במזרח הרחוק, הוא קבע שמנגינה זו, שהיתה מוכרת לפארפיונוב מהתקופה של לפני-המהפיכה, הפכה לאחת הנפוצות ביותר בצבא האדום עוד בשנות העשרים [של המאה העשרים]. אלכסנדר אלכסנדרוב גם הקליט אותה כשיר זמר של הגדוד הבסאראבי.  
הקטע הבא יכול גם כן לייצג היטב את העניין של אלימוב/ פארפיונוב (תרגום מתוך "האנציקלופדיה הספרותית הקצרה, כרך 5, עמוד 611, הערך: פ.ס.פארפיונוב).  
"המנון הפרטיזנים" ("פו דולינאם אי פו וזגוריאם", 1920) הפך לשיר עממי. ב-1929 המשורר ס. אלימוב, בחברו מונטאז' עבור מקהלת הצבא האדום, כלל בתוכו את "המנון הפרטיזנים". מאז הטקסט שלו יוחס לאלימוב. ב-1934 בעיתון "קראסנוארמייץ-קראסנופלוטץ" [מילולית: "חייל הצבא האדום - חייל הצי האדום"] (מס' 21) סיפר פארפיונוב את ההסטוריה של חיבור "המנון הפרטיזנים". אולם השאלה מי חיבר את השיר נשארה אז ללא הכרעה, כיוון שפארפיונוב נעצר*. ב-1962 בית המשפט העליון של הרפובליקה הרוסית אישר שהשיר שייך לפארפיונוב.
מכל מקום, כשפרצה מלחמת העולם השנייה זכה השיר שוב לפופולריות רבה, ומברית המועצות הוא התגלגל גם לארץ ישראל. כאן, בארץ, הכירו אותו בשם  'הלוך הלכה החבריא' והוא היה מוכר ואהוב על בני הנוער הארץ ישראלי בשנות הארבעים.

לשיר בעברית היו כמה נוסחים, כולל תרגום של אברהם שלונסקי (הם מובאים בזמרשת), שכולם שיקפו את אופיו הסובייטי-פרולטרי (החבריא הולכים לצבא האדום, והפועלים מנתקים את כבליהם). זו היא הגרסה של הנרי קלאוזנר (2009-1918) מקיבוץ יקום:

הָלוֹךְ הָלְכָה הַחֶבְרַיָּא
לַצָּבָא הָאָדֹם לַעֲבֹד
לַצָּבָא הָאָדֹם לַעֲבֹד
תְּפֹשׂ הַנֶּשֶׁק, הַךְ קָדְקֹד.


פּוֹעֵל, נַתֵּק אֶת כְּבָלֶיךָ!
תָּקוּם, תִּפְרֹק אֶת הָעֹל!
הִגִּיעַ יוֹם הַחֹפֶשׁ
נִצְעַד לִקְרַאת הַדְּרוֹר.
 
יש אין ספור ביצועים של השיר. הנה כמה מהם.






חסכתי מכם את הביצועים שמצאתי בגרמנית (!) ובהונגרית...

ב-1973 הופק הסרט היוגוסלבי The Battle Of Sutjeska (הקרב על סוטייסקה), בכיכובו של ריצ'ארד ברטון בתפקיד המרשל טיטו. הסרט מספר על המתקפה הגרמנית (שנכשלה) על הפרטיזנים היוגוסלבים. הפרטיזנים, בפיקודו של טיטו, התרכזו ליד הנהר סוטייסקה (דרום-מזרח בוסניה) וניהלו מתקפת נגד בכוחות נחותים בהרבה. בפתיחת הסרט נשמעת נעימת 'הלוך הלכה החבריא'.




ד. דמיטרי שוסטקוביץ ומלחמת האזרחים בספרד

ועוד גלגול היה לשיר זה. ב-1936 חיבר המלחין הרוסי המפורסם דמיטרי שוסטקוביץ (1975-1906) מוסיקה להצגה בשם 'הצדעה לספרד', שעסקה במלחמת האזרחים בספרד, ותמכה כמובן בכוחות הרפובליקנים שלחמו בפשיסטים. ההצגה נכתבה בידי המחזאי אלכסנדר אפינוגנוב (1941-1904) ושוסטקוביץ, שכאמור חיבר את המוסיקה, שילב בתוכה גם את השיר המפורסם.



ה. מול גשר הנהר: 'הגבעטרון' ו'השיבולים'

הגלגול האחרון של שיר זה הוא עיבוד עברי (לא תרגום) של דידי מנוסי, שנקרא 'מול גשר הנהר' בביצוע הגבעטרון.

היא עמדה אל מול גשר הנהר
שעליו הפסיע אתמול
גדוד של אלף פרטיזנים
ואחד יקר מכל.

את פניו הקפיא רוח הנהר
אך ליבו עדיין בוער,
אלף נערות הכיר הוא
ואחת יפה יותר.

השדה שמעבר לנהר
ערירי כאילו אשם,
אלף מצבות עומדות שם
ואחת מהן בלי שם.

האביב ממיס קרח בנהר
ובשלל צבעיו מרתק,
אלף ילדים שרים לו
וילדון אחד שותק.

הם עומדים אל מול גשר הנהר
שעליו אי פעם צעד
גדוד של אלף פרטיזנים
ואחד יקר לעד.

הנה הביצוע 'הקלאסי' של הגבעטרון (תודה לגרימי גלעד) 





'לית אתר פנוי מיניה': הגרסה הפוסט-מודרנית

 פיצוציית הקסטל


מסתבר שאלוהים נמצא בכל מקום, גם בפיצוציות...


(תודה לרפי מן, שצילם במעוז ציון)

יום שבת, 26 בפברואר 2011

'זנגה זנגה': הלהיט החדש של לוב

נאומו ההזוי של קדאפי בעיבוד מוסיקלי תוצרת ישראל (נוי אלוש).

נילחם מדירה לדירה (דאר אל דאר), מזנגה לזנגה – אבל מה זה זנגה?

ערן זינגר, הפרשן לענייני ערבים בקול ישראל, הסביר שזנקה היא סמטא אבל בהגייה הלובית המושפעת מלהגי הבדואים זה נשמע זנגה (תודה לגדי שגיב)

אם רוצים אפשר גם לרקוד אותו...

גלגולו של שיר: 'אנו נטע' - ממשמר העמק לוורשה (ובהזדמנות זו: 'ככה סתם')



השיר הזה לא נכתב בעקבות השרפה בכרמל.

הוא נדפס בוורשה 1939 בחוברת בשם 'חרישה עמוקה: מוקדש לקרן הקיימת לישראל, הוצאת ההנהגה העליונה להסתדרות 'השומר הצעיר' העולמית, תרצ"ט.

(מתוך אתר הפייסבוק של הספרייה הלאומית; תודה ליחזקאל חובב)

אבל השיר הזה לא נכתב בוורשה. הלל מקבוצת 'אילה', אינו אלא המשורר ע' הלל (1990-1926), יליד משמר העמק, שהיה אז נער בן 13!

השיר נדפס לראשונה בעיתון המוסד החינוכי של הקיבוץ ובאותם ימים היה מקובל להעתיק שירים שנכתבו כאן ולהדפיסם בביטאוני תנועות הנוער החלוציות שם (תודה לאליהו הכהן ולמירב רונן).


ואם כבר ע' הלל הנפלא, הנה משהו על אחד משיריו הנהדרים: 'ככה סתם'.

ככה סתם' – על מילותיו השנונות ('אל מתחת-תחתיהם זחוֹל נִזחל') – התפרסם בלחן של אלכסנדר (סשה) ארגוב ובביצוע של להקת 'התרנגולים':

ככה סתם, כאילו כלום, נדחפנו לכניסה, 
על הדלת שם כתוב דוקטור ש. עצמון.
לא בכוונה לחצנו על הפעמון,
ומיד הרבצנו ש... כזאת ריצה.

יא-בא-יה, יא-בא-יה, אל תשאל, אל תשאל,
כך ציווה זאביק, זאביק השועל.

ככה סתם, נחמד נורא, לשחק הנדזאפ,
האקדחים טעונים, שקט מסוכן.
ת'ספר התקפנו פתע מן הצד,
מים בו השפרצנו שיצא עשן.

יא-בא-יה, יא-בא-יה...

ככה סתם, מפה לשם, ת'פלחנו לגינה,
לא ראינו שום אחד, רק חמנייה,
את ראשה קיצרנו בחצי שניה,
פתע, אוי, זכריה רץ מהפינה.

יא-בא-יה, יא-בא-יה...

ככה סתם, היה קצת חם,
נמאס כבר השיעור
את השמש צדנו אז על ראי שבור.
הכיתה התפוצצה, וזה אסור,
אז אותה החזרנו למורה לציור.

יא-בא-יה, יא-בא-יה...
ככה סתם, שוטטנו לנו בשדרות קק"ל,
שם בחושך מתלחש זוג על הספסל.
אל מתחת תחתיהם זחול נזחל
בצריחה קפץ הזוג, אולי נבהל.

יא-בא-יה יא-בא-יה...

אוי, נורא נחמד, נורא,
אוי, זו תרצה המורה!




שדרות קק"ל בתל-אביב, שבהן שכן ביתו של דוד בן-גוריון, נקראות היום שדרות בן גוריון.  אבל מי יודע מיהו דוקטור ש' עצמון ומיהי תרצה המורה (שלא לומר 'זכריה')?

באין קליפ מקורי של התרנגולים – צריך להסתפק בתחליפים. הביצוע החביב עלי: יובל בנאי, ריקי גל, נורית גלרון, אריאל זילבר (לפני שהתחרפן) ורמי קליינשטיין (כשעוד היה לו מספיק שיער לקוקו). הקלטה משנת 1988 לתכנית 'סיבה למסיבה':


כאן שלמה ארצי הצעיר מאוד:


וכאן, פרשנות אישית (לגמרי) של שלומי שבן ופסנתרו:



וכאן, קובי אוז ודניאל זמיר בביצוע הזוי משהו:



'ככה סתם', כסוג של ריקוד עם:



ולסיום, קליפ בוסרי של נער חמוד, כולל זאביק השועל והחמניה, על הפלייבק הקלאסי של 'התרנגולים':



גלגולו של ניגון: מפסגות מנצ'וריה אל פינת בית הכנסת


אחד השירים הארוכים שהוקלטו בחלק השני של 'אידישע אוצרות' (אוצרות יהודיים), שכולו מוקדש ללחניו של יום טוב עהרליך, נקרא 'דער גענעראַל' (מי שמעוניין במילים ביידיש יפנה אלי). הנה הוא בביצועו של אברהם פריד. כפי שנראה בהמשך - במקרה זה רק המילים הם של עהרליך, ואילו הלחן נלקח ממקור אחר לחלוטין. 



השיר עוסק ביום שלאחר תבוסת גרמניה הנאצית. במסיבת השחרור משתתפים גנרלים מבנות הברית ובהם גם גנרל רוסי, גיבור מלחמה ממשחררי פולין. הגנרל מבין כי הכבוד הוא זמני ובתוך זמן קצר הכול יישכח, וכלשון התרגום העילג: 'החיים טיפשיים הם, אין אושר בלי ערכים'.

הגנרל נזכר בבית אבא ואמא, בקבלת שבת ובבית הכנסת. הוא נזכר גם איך הביאוֹ אביו אל הרבי, שבירך אותו כי עוד יגדל ויהיה צדיק. או אז הוא זורק את העיטורים והמדליות על השטיח ונוטש את הטקס המזויף. לאחר זמן לא רב, 'ביבשת אחרת' (כנראה אמריקה), יושב יהודי מזוקן בפינת בית הכנסת וממלמל מזמורי תהלים. כן. זהו אותו גנרל, שמבין כי 'אין להתרשם, מגנרל מפורסם ובעל שם / עדיף עשרות מונים ממנו טירון פשוט בצבא השם' ('צבאות השם' הוא מונח המזוהה עם חב"ד). 

הנה אברהם פריד שר את 'הגנרל' בעברית על פי התרגום הצולע מעשה ידיו של חסיד חב"ד מנחם מנדל קפלן.




ואלה המילים. יותר פרוזה מאשר ליריקה:

יום של אורה, המלחמה כבר נגמרה / ברלין שוחררה, הובסה כבר גרמניה / הצבא צועד כאן בלי מורא
הזמרים מזמרים, בעיר טנקים דוהרים /בבכי של שמחה לוחצים הידיים זה לזה אנשים זרים
מסיבה יש באולם מתאספים שם כבר כולם / ויושבים הם שם יחד, מנהיגים מכל העולם
מאמריקה – גנראל / ומרוסיה – רמטכ"ל / מצרפת – איש ממשל / ומאנגליה – אדמירל
לא רחוק מהנשיא תחת מבטי השיא / במקום מכובד ביציע יושב שם גנרל רוסי
הגיבור מברלין, וממשחררי פולין / קולות של כבוד באוזניו הוא שומע ואת עיניו מעלים
הוא רואה שם חיזיון פסל של נפוליון  / שם עומד הוא ללא ניע סמל הוא לכיליון
מאימתו כל העולם, את נשימתו בלם / נותר ממנו רק גוש אבן, וכל הכבוד נעלם
הגנרל מהרהר גם ממני לא יישאר / יביאו פרחים, תנגן התזמורת, יניפו לפיד בוער
אי מי יאמר דבר מה וחבר יזיל דמעה / רק יעברו שנה ושנתיים ולא יזכרו מאומה
מה שווים הם הפרחים, שמן העולם הולכים / החיים כה טיפשיים הם אין אושר ואין ערכים
מה לאדם כבוד שווה כשהוא כבר דבר עובר / הוא קורע את המדליות, הן נופלות על שטיח עבה

והנה הוא רואה בתים בעמק נאה / וביניהם הוא רואה את בית אבא / ואת קול אמו מזהה
ליל שבת, מנוחה, בחוץ כבר חשיכה / אך הבית בפנים מלא אור ועונג והלב מלא שמחה
ואמו עם הנרות, ופניה מאירות / ועם אבא אל בית הכנסת הוא צועד בפסיעות מהירות
כמה יפה כה זה היה, כה נפלאה החוויה / וכל חייו עד היום הוא לא נהנה כך פעם שנייה
ונזכר המצביא בלילה שקט אביבי / בדחילו ורחימו לחדרו של הרבי אבא אותו הביא
הצדיק קורא לו בשם, ממבט עיניו מתרשם / ואמר לאביו בנך עוד יגדל לצדיק אי"ה
אמא אז כה צהלה, מי זקוק לכסף ותהילה / הן צדיק בשני העולמות הוא זוכה לאושר נפלא
כסף לו גם תהילה רבה, אבל לא זו הסיבה / את כל חייו בשמחה ייתן הוא כדי לזכות לעולם הבא

והנה רואה עצמו, הוא ניצב ליד מיטת אמו / וקודם שהיא נרדמה אז לנצח כך היא דברה עמו
אל תיפול רוחך על שאני עוזבת אותך / כי בך אשאר לעד ולנצח אלך עמך בדרכך
ולא אחת בשעת הקרב או בשכיבה במארב / את דמותה לפניו ראה הוא נוסכת בליבו אומץ רב
זמן לא היה להרהורים איך דברים שכאלה קורים / והרי שנים רבות כבר שהיא איננה בחיים
הנגנים פצחו בטון, בראש מנגן הבאריטון / החל מעתה מלחמה לא תהיה עוד, הן כך נאמר בעיתון

והקונטרבס רוטן לעצמו בקול גס / הרי זו בדיחה האויב של אתמול היום לידיד מחופש
הגנרלים מן האולם, לעברו פונים כולם / כבוד יתנו לו ומדליות מוכן גם ניצב הצלם
אך היציע עומד ריקן, רק לפני רגע היה הוא כאן / המדליות זרוקות על הארץ וניכר שהוא, הוא שזרקן
עבר זמן לא רב, הכול כבר מאחוריו / בבית כנסת אי שם, ביבשת אחרת, בפינה שבצד מערב
יהודי יושב לו כאן, גבה מצח ורחב זקן / ומספר תהילים ממלמל הוא מזמורים בראש מורכן
איש לא ידע את זהותו, הוא מחייך כששואלים אותו / ומעיניו דמעות נושרות לו, על הספר אשר בידו
מכריז הוא, אין להתרשם, מגנרל מפורסם ובעל שם  / עדיף עשרות מונים ממנו טירון פשוט בצבא השם

אכן שיר בעל מוסר השכל וערכים לרוב, אך שוב לא נופתע אם יתברר לנו כי מקורו אינו בהררי קודש אלא דווקא בהררי מנצ'וריה, ולא באוצרות יהודיים אלא באוצרות רוסיה.

ב. המקור ברוסית: 'על פסגות מנצ'וריה'

מסתבר כי הוַלְס הרומנטי הזה נקרא במקורו 'על פסגות מנצ'וריה' На сопках Манчжурии  ובתעתיק: Na sopkah Manchzhurii. השיר נכתב על רקע מלחמת רוסיה-יפן (1905-1904), שנסובה על  השליטה במזרח אסיה (אזורי מנצ'וריה וקוריאה שגבלו ברוסיה).

בשלהי המאה ה-19 נחשב חבל מנצ'וריה, שבצפון-מזרח סין, לאזור אסטרטגי במיוחד בשל הרכבת המזרח-אסיאתית, שנסללה כהמשך לרכבת הטרנס-סיבירית וחיברה בין חַרְבּין (שהיה בה מיעוט רוסי גדול) לבין עיר הנמל הרוסית וְלַדיווֹסְטוֹק שעל חוף הים היפני.


מלחמת רוסיה-יפן הסתיימה בהפסד צורב של הרוסים, ותוצאותיה המרות הביאו בין היתר למהפכת 1905. אגב, אחד החיילים שהשתתף במלחמה זו, זכה לעיטורים על אומץ ליבו ואף איבד בה את ידו היה יוסף טרומפלדור

השיר 'על פסגות מנצ'וריה', שנחשב עד היום לשיר אהוב במיוחד בתרבות הזמר הרוסי, נכתב תחת הרושם של קרב עקוב מדם, שהתרחש בין 20 בפברואר – 10 במארס 1905 בעיר המנצ'ורית מוּקְדֶן (היום שֶׁן-יאַנג בסין). קרב מוקדן, היה הקרב היבשתי החשוב האחרון במלחמת רוסיה-יפן, ונהרגו בו כ-9,000 רוסים וכ-16,000 יפנים. התבוסה המשפילה יוחסה לתפקודו הכושל של המפקד העליון של הכוחות הרוסיים במזרח אסיה הגנרל אלכסיי קוּרוֹפָּטקין

מייג'ור איליה אלכסייביץ שַטְרוֹב (И. Шатров, 1952-1879), היה מנצח של תזמורת צבאית ברגימנט מוֹקְשָנסקי שלחם במנצ'וריה. הוא עצמו היה בשדה הקרב, ובעקבות חוויותיו שם הלחין ב-1906 את המנגינה.

איליה שטרוב

הכותרת המקורית היתה 'רגימנט מוקשנסקי על גבעות מנצ'וריה', אך בעקבות ההצלחה המוסיקלית המסחררת קוצרה הכותרת (ברוסית זה כמובן הרבה יותר ארוך) כדי שתתאים להדפסת הדִבְקית (label) שעל התקליט.


המילים באו רק אחר כך, על מנת להתאים את הלחן הפופולארי לשירה.

הראשון שחיבר מילים היה המשורר סטפן פטרוב (סְקיטָלֶטס):

На Сопках Маньчжурии -1905

Муз. И.А. Шатрова. Слова С. Петрова  (Скитальца

Тихо вокруг, сопки покрыты мглой
Вот из-за туч блеснула луна
Могилы хранят покой
Белеют кресты - это герои спят
Прошлого тени кружат давно
О жертвах боев твердят
Тихо вокруг, ветер туман унес
На сопках Маньчжурии воины спят
И русских не слышат слез
Плачет, плачет мать родная
Плачет молодая жена
Плачут все, как один человек
Злой рок и судьбу кляня
Пусть гаолян вам навевает сны
Спите герои русской земли
Отчизны родной сыны
Вы пали за Русь, погибли вы за Отчизну
Поверьте, мы за вас отомстим
И справим кровавую тризну

 

The Hills of Manchuria - 1905


(Music by I.A. Shatrov, lyrics by S. Petrov (Skitalets


Around us, it is calm. Hills are coveres by drakness
Suddenly, the moon shines through the clouds
Graves hold their calm
The white glow of the crosses—heroes are asleep
The shadows of the past circle around
Recall again and again the victims of battles
Around us, it’s calm; the wind blew the fog away
Warriors are asleep on the hills of Manchuria
And Russian weeping is cannot be heard
Dear mother is shedding tears
The young wife is weeping
All like one are crying
Cursing fate, cursing destiny
Let kaoliang’s rustling lull you to sleep
Rest in peace, heroes of the Russian land
Dear Fatherland’s sons
You fell for Russia, perished for Fatherland
Believe us, we shall avenge you
And celebrate a bloody wake

בהמשך, בין השנים 1945-1906, נכתבו עוד ארבעה נוסחים של השיר, שניתקו אותו מאווירת הקרב. פרטים ניתן למצוא בדף אינטרנט המוקדש לתולדות השיר, בוויקיפדיה הרוסית, וגם באתר של אוניברסיטת סטנפורד 'רוסיה והאחר' (משם נלקח הנוסח הרוסי המקורי והתרגום לאנגלית שהובאו לעיל). הגרסה הרווחת חוברה לאחר המהפכה בידי אלכסיי איוואנוביץ מַשיסְטוֹב (A. Машистов, 1952-1885).

אלכסיי משיסטוב

בשל הפופולריות העצומה של השיר יש לו גם ביצועים רבים, הנה כמה מהם. 

התזמורת הצבאית של משרד ההגנה הרוסי (ללא מילים, אבל מאוד יפה):



מקהלה רוסית 'עממית' אך מושקעת:


זמר הבריטון הרוסי דמיטרי חבורוסטובסקי בהופעה בקרמלין, 2003 (למילים של משיסטוב):



הזמר הרוסי הצעיר מקסים טרושין  (שנהרג בתאונה בגיל 17), כולל כתוביות באנגלית:



ג. על פסגות מנצ'וריה בסרט Urga


בשנת 1991 התפרסם השיר שוב בעקבות סרטו של הבמאי הרוסי ניקיטה מיכלקוב, Urga, שבאנגלית נקרא Close to Edenהסרט, שצולם במונגוליה, מתאר סיפור אהבה בין נהג משאית רוסי לרועת כבשים מונגולית. השיר חוזר כמה פעמים בסרט, הנה כאן למשל:



ד. על פסגות מנצ'וריה בסרט 'מצודת ברסט'

שירנו מופיע גם בסרט הרוסי 'מצודת ברסט' (Brest Fortress), שראה אור בשנת 2010.

הסרט מתאר את המלחמה העזה, פנים אל פנים, שהתרחשה במבצר זה  בראשית מבצע ברברוסה (יוני 1941). המבצר נכבש בידי הגרמנים תוך גילויי גבורה והקרבה של החיילים הרוסיים שהגנו עליו, ועלילתו מסופרת מנקודת מבטו של ילד שהיה חצוצרן בתזמורת המצודה. העיר ברסט מוכרת יותר בשמה היהודי בריסק דליטא.

הנה הסרט במלואו; השיר מושמע בדקות הפתיחה והסיום.


תודה ליהושע מונדשיין על עזרתו הרבה.