ידוע ומפורסם הוא הפתגם הלטיני האכזרי שנטען כי נאמר לקיסר הרומי על ידי הגלדיאטורים לפני תחילת מאבקי הדמים שניהלו ביניהם או בינם לבין חיות טרף, שמהם רק מעטים שרדו חיים:
היסטוריונים מפקפקים באמיתות האמרה הזו, ויש האומרים כי רק פעם אחת ויחידה היא נאמרה, ואף על פי כן הדימוי והאמרה קנו שביתה בזיכרון ההיסטורי ובתרבות הפופולרית.
מכמיר לב ומחריד היה לראות את שלט המחאה שבחר נכה מלחמה ירושלמי לתלות על על כסא הגלגלים שלו בהפגנת ההזדהות עם החטופים במוצאי שבת, 21 בדצמבר 2024, בכיכר פריז.
ההולכים למות מברכים אותך הקיסר
!Ave caesar, morituri te salutant
נכי מלחמה מבקשים על נפשות החטופים
צילום: טובה הרצל
כולנו מצפים בלב חרד ומורתח לתחילת שובם סוף סוף של פדויי השבי. בלעדיהם אין לנו לא מנוחת הנפש ולא מנוחת הגוף.
ב. צריך להיות בן אדם, זה הכל
צילום: איתמר לויתן
על שני ארונות סעף צמודים ברחוב קריניצי ברמת גן צוייר מחדש צילומו המפורסם של ב"ז הרצל על מרפסת המלון בבזל כשהוא משקיף על הנהר שמתחתיו. על השמיים התכולים שורטט ציטוט מרומם רוח שבשנים האחרונות התעלמנו ממנו כמוטו הראוי לחיינו בארץ:
אנו לא שואלים אדם לאיזה גזע או דת הוא שייך, הוא צריך להיות בן אדם. זה הכל.
המקור נמצא ברומן שחיבר הרצל בגרמנית Altneuland(אלטנוילנד), שראה אור בשנת 1902 ותורגם לעברית באותה שנה על ידי נחום סוקולוב בשם תל אביב.
וכך הוא הציטוט שם (מפי דוד ליטבק, שמזוהה עם דוד וולפסון, ידידו של הרצל וממלא מקומו בהנהגת ההסתדרות הציונית העולמית לאחר מותו):
ודוד ליטוואק השיב במנוחה:
– על פי אחת משאלותיך הקודמות כבר נודע לי שאין אתה יהודי. יוודע נא לך כי אני וחברי לא נשים פְּדוּת בין בני האדם. אין אנו שואלים לדת איש ולמולדתו. אך יהי נא איש בין אנשים, וזה מספיק.
– רבבות כדורי מות! וכל יושבי המדינה הזאת כן יחשבו?
– לא – הודה דוד בלי העלם – זאת לא הגדתי. יש גם רוחות אחרות.
במלאת 97 שנים להולדתו של הלל עוגני, הוא הלל עומר, הוא ע. הלל
לפני כמה שנים פרסמה לֶלִי שמר, בתה של המשוררת נעמי שמר, בערוץ היוטיוב שלה את
השיר 'כתה בארץ', שהלחינה אמהּ למילותיו של ע. הלל ( 1990-1926) ואותו שרו חברי צוות הווי של הנח"ל:
הפגישה המחודשת עם השיר הנשכח הרעידה את לבי.
התרגשתי למשמע הקולות של שיר זה שליווה אותי בימי נעורי: לחגיגת בת-המצווה שלי קיבלתי במתנה את התקליט 'כמה טוב' של צוות הווי של הנח"ל. התקליט הזה נדפס בשנת 1968 והשיר 'כתה בארץ' נכלל בו. אומנם צוות ההווי של הנח"ל לא היה להקת הנח"ל 'האמיתית', על כל הזוהר והתהילה שנקשרו בה, ובכל זאת לא מעט כוכבים דרכו ב'צוות' וגם להיטים רבים, שכולנו היכרנו ושרנו, נוצרו בו, ובראשם חורשת האקליפטוס' של נעמי שמר ששרו אופירה גלוסקא וצילה דגן. והיו לצוות ההווי עוד שירים שנכנסו לפנתיאון של הזמר העברי, ומקצתם אף נרקדים כריקודי עם, כמו 'זמר שכזה' של יעקב רוטבליט ונורית הירש, 'מלאך מסולם יעקב' של יורם טהרלב ונורית הירש, 'באביב את תשובי חזרה', של אבי קורן (למילותיו ולחנו של שארל אזנאבור), 'גשם ראשון' של מירה מאיר ואברהם זיגמן ועוד – אבל דומה כי השיר 'כתה
בארץ' נשכח לגמרי.
שיר זה שבה את ליבי כבר אז, לפני יובל שנים, וגם כעת, במפגש
המחודש, לא הניח לי. הוא התפזם בי בוקר וערב. רציתי לדעת מתי ובעקבות
מה נכתב, ומה הביא את הפלמ"חניק הלל עומר לכתוב שורה כמו 'לֹא הֶבֶל הַמַּדִּים לָהֶם' – מילים אנטי-צבאיות שלא אופייניות לבני הקיבוצים של אותו דור שהיו מגויסים לרעיון הלאומי בכל רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם.
ראשית שאלתי את ללי שמר מה ידוע לה, והתברר שלא הרבה. הלכתי אפוא אצל בתו של ע. הלל, הבימאית טל עומר, והיא הפנתה אותי לספר שיריו של אביה ארץ הצהריים, שראה אור לראשונה בשנת
1950 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובו נדפס השיר.
ארץ הצהרים היה ספר רב השפעה והוא יצא בחמש מהדורות. אחד השירים הידועים בו הוא 'בְּסִבּוּב כְּפָר-סָבָא', שבשעתו הקדיש לו דן אלמגור רשימה מיוחדת בבלוג עונג שבת ('מסביב לסיבוב [ד]: מ'סיבוב כפר סבא' ל'סיבוב הרצליה', 4 בנובמבר 2015).
העיתונאי חגי הוברמן גילה לי ש'כתה בארץ' נכתב בימי מלחמת העצמאות, עוד טרם הכרזת המדינה, ונדפס לראשונה בעיתון דבר, ב-26 במארס 1948:
הפרסום הראשון של השיר: דבר, 26 במארס 1948, עמ' 4
בגרסה שנדפסה במהדורה הראשונה של ארץ הצהרים (1950) הוכנסו כמה שינויים: את המילה 'קשיחים' החליף ע. הלל ב'פשוטים'. הוא ויתר על 'פשוטי הלוך', את ה'שינל הגס' החליף ב'מעיל' ואת 'הגרב הפלמחית הנזקפת' החליף 'בגרב הפלמחי האפור'. אך השינוי העיקרי הוא השמטת שני בתים שלמים מאמצע השיר המקורי (הבתים המתחילים ב'על כן לא בוז יבוזו לה' ו'שמענו במליצות'), והשמטת הבית האחרון ('לא לגיונות מוקדון').
ארץ הצהרים, הקיבוץ המאוחד, 1960, עמ' 48-47
מי הם העשרה הללו? האם מדובר במספר סמלי (מניין) או אולי באנשים אמיתיים, שנפלו באחד הקרבות שבהם השתתפו חיילי הפלמ"ח?
אכן חודש מארס 1948 נודע בריבוי
הנופלים. שיטת שיירות הליווי נכשלה: ב-27 במארס, יום למחרת שהתפרסם השיר, נפלו 46 לוחמי פלמ"ח בהתקפה על שיירת יחיעם; באזור גוש עציון הותקפה באותו יום שיירת נבי דניאלובקרב נהרגו 15 לוחמים. בסוף החודש הותקפה גם שיירת חולדה שעשתה דרכה לירושלים ו-22 לוחמים נפלו. אי אפשר לנתק את כתיבת השיר מאווירת החודש הקשה הזה, אבל ספק אם מול עיניו של המשורר עמדו אנשים או אירועים מסוימים. השיר נכתב ופורסם לפני כל האירועים הללו.
בפתח המהדורה השנייה של ארץ
הצהריים, שיצאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1956, הוסיף המשורר שורת הקדשה: 'קודש
לאחי אסף שנפל בדמי ימיו'.
הצנחן סמל אסף עוֹגְני (עומר) נפל ב-7 באוקטובר 1951, לאחר שכבר ראתה אור המהדורה הראשונה של הספר.
תהיתי שמא נעמי שמר עצמה שוחחה עם ע. הלל על השיר ואולי שיתפה גם את מבצעיו ואז התברר לי שחברי צוות הווי נח"ל לא היו הראשונים לשיר אותו. נעמי שמר, שהלחינה את השיר כנראה בשלהי שנות החמישים, מסרה אותו קודם כל ללהקת הנח"ל, ששרה אותו לראשונה באוקטובר 1962 בתוכניתה השישה-עשר 'טיפת דבש'. מסיבות שונות השיר לא הוקלט ולא נכלל בתקליט ההופעה.
מילות השיר עם הדגשות של נעמי שמר (ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית)
בימאי התוכנית היה דוד
ברגמן, המנהל המוזיקלי משה וילנסקי, ובין חברי הלהקה היו ישראל פוליאקוב (פולי), אמנון ברנזון, מרדכי
(פופיק) ארנון המנוחים, ולצדם נאוה אדר, אורה מורג, אסתר מזרחי (היום אתי עמית, חברת קיבוץ צרעה) והתפאורנית רותי דר. שאלתי את בנות הלהקה מה הן זוכרות
מהשיר. אתי ורות זכרו אותו רק במעורפל, ולעומתן, אורה – היום סופרת ילדים ונוער מפורסמת – זכרה את השיר מילה במילה!
'למה השיר לא נכלל בתוכנית?' – שאלתי את אורה, והיא סיפרה שנעמי שמר הלחינה את השיר במיוחד ללהקת הנח"ל וגם עבדה איתם בחזרות בפיקוד הנח"ל ביפו, אולם חברי הלהקה לא
התלהבו והתקשו לשיר את הלחן המורכב. 'לנעמי היה חשוב שנשיר אותו במדויק, אך החיילים לא יכלו להתרכז בשיר כל כך קשה ועצוב ולבסוף הוסכם שהשיר לא מתאים להופעות בפני חיילים'.
'למה לא הקלטתם אותו?' – שאלתי. ועל כך ענתה אורה, שתהליך
הקלטת שירים באותם ימים היה יקר ומסובך ולכן העדיפו להקליט שירים שמחים: 'פרחים ונערות', 'בתחילה בלי מילים' ו'ענת'.
אורה כל כך התרגשה משיחתנו והודיעה לי שהיא מתכוונת לארגן מפגש של ותיקי הלהקה כדי לשחזר את השיר. אם כך יהיה נשמח להוסיף אותו כאן.
כעבור שלוש שנים מסרה נעמי שמר את השיר לרביעיית 'האחיות שמר', שהוקמה על ידה ופעלה בשנים 1967-1965. חברותיה של רביעייה נפלאה ונשכחת זו היו הזמרות דינה גולן (אז מנחם), שכבר הלכה לעולמה, רותי ביקל (היום שגיא), דליה אורן ואומנה גולדשטיין (היום כהן).
כן בהחלט שרנו את השיר הנפלא והמרטיט הזה. אני לא חושבת
שקיימת הקלטה, לצערי. אני אפילו זוכרת את התפצלות הקולות בקטע של 'גבוהים הרי הלילה ועצומים מאוד הכוכבים'. אנחנו שרנו
בסוף 1965 ובתחילת 1966. המעברים והחיבורים היו יותר
פשוטים ולטעמי גם יותר נכונים לטקסט ... זהו שיר מהאהובים עלי ומהמרגשים.
אחר כך שוחחתי עם הזמרת אופירה גלוסקא, חברת צוות הווי של הנח"ל, שהפנתה אותי לצביקה ארבל מקיבוץ כברי, שגם הוא היה בשעתו חבר הצוות והכין את העיבוד הקולי של השיר. צביקה לא כל כך שמח להיזכר בשיר...
כשהתקליט יצא קיוויתי שהאדמה תפצה את פיה ותבלע אותו – השיר מלא זיופים. מאז לא שמעתי
את השיר וגם כשהאזנתי לתקליט נהגתי לדלג עליו.
'איך הגיע השיר לצוות ההווי'? שאלתי.
וצביקה השיב:
בחיפושיי אחר חומר לתוכנית 'כמה טוב' הלכתי לאיצ'ה גולדנברג (לימים רס"ן איצ'ה גולן) במפקדת
הנח"ל ביפו, והוא שנתן לי את השיר, שהגיע ללהקת הנח"ל בראשית שנות השישים בלי
הרמוניות. ידעתי שזה שיר שניתן גם ל'אחיות שמר' ומכאן הנחתי שמדובר בשיר טוב ומיד אימצתי אותו. הכנתי הרמוניות ועיבוד, אבל ההקלטה באולפן 'קולינור'זכורה לי כסיוט. לא הצלחנו לשיר בצורה מדויקת, ובכל זאת החליטו אנשי האולפן שזו הגרסה הסופית. לא חקרנו מעולם על מי נכתב השיר, ונעמי שמר, שהיתה מעורבת בביצוע של 'חורשת האקליפטוס', לא התערבה כלל בהקלטה של שיר זה.
לבסוף פניתי לאליהו הכהן, שענה לי כך:
זהו שיר שחיבר ע. הלל בעצם ימי מלחמת העצמאות, בחודש מארס 1948 הארור, כשצה"ל עוד לא קם והאבדות בקרבות שניטשו היו רבות. את השיר כלל ע. הלל בספר שיריו הראשון ארץ הצהרים, והוא שיר הלל לכיתת נערים הצועדת
במשעולי הארץ, שכוחם אינו במדיהם או בנשקם, 'לא גיבורי קרבות, לא שרד ולא הדר'.
הם פשוט נערים שביניהם שוררת רעוּת ואהבת האדמה הזאת ('מסע מאוהבים, פשוטו כמשמעו, באדמה הזאת').
לדעתי, זהו ניסיון
של ע. הלל לאפיין את דור לוחמי ההגנה שקדם לדור לוחמי תש"ח. ע. הלל היה בן משמר העמק, ומקיבוץ זה ומג'וערה שלידו יצאו כיתות
נערים בלילות חשיכה לאימונים בבגדי חאקי פשוטים ('לא הֶבֶל המדים להם') ונרקמה
ביניהם רעות.
ע. הלל השתמש במילה 'רֵעים' בעקבות ארבע החוברות של ילקוט הרֵעים, שיצאו בשנים 1946-1942 ובהן ביכורי תנובת משוררי
'דור בארץ', שע. הלל היה אחד מהם. בעקבות חוברות אלה הוא בחר להשתמש במילה 'רֵעים', לא
ידידים ולא חברים, וכל זה עוד לפני שכתב חיים גורי את 'שיר הרֵעוּת'.
השורות הפותחות את שירו של חיים חפר 'זאת מרחוב פנורמה' מוכרות היטב. לא בגלל שם הרחוב, אלא בגלל שזו הייתה, ככל הידוע לי, הפעם הראשונה שהמילה 'חתיכה', לתיאור נערה יפה ומצודדת, תועדה בזמר העברי (שלא לדבר על ההמשך, שם דובר בפירוש על 'זוג שדיה' שהם כגלי הים).
יש בחיפה חתיכה / היא גרה ברחוב פנורמה
את השיר כתב חפר ב-1958 עבור תוכניתה הראשונה של רביעיית מועדון התיאטרון. שלוש שנים אחר כך, ב-1961, התפרסם השיר בביצוע מחודש של 'התרנגולים'.
איפה נמצא רחוב פנורמה?
ובכן, כבר אין רחוב בשם זה בחיפה. מה שהיה פעם רחוב פנורמה נקרא היום רחוב יפה נוף. עד שנות השישים נקרא הרחוב בשם 'פנורמה', אבל כנראה זה אפילו לא היה שם רשמי. היו בו בתי קפה, בית מלון ומועדון לילה, ותצפיות נאות על מורדות הכרמל, הנמל והים. מודעות הפרסום של מלון פנורמה אף פעם לא ציינו שהוא נמצא ברחוב פנורמה.
את 'שיר החתולים', שהלחין סשה ארגוב, שרו התרנגולים בתוכניתם השנייה, בשנת 1963. קצת מבלבל גן החיות הזה של חתולים ותרנגולים, אבל השיר מצחיק והביצוע מופתי.
זאב, 'התרנגולים' (מעריב לנוער, 30 ביולי 1963, עמ' 16)
את מה שרציתי: משירי סשה ארגוב, ידיעות אחרונות, 1983, עמ' 11
יצאתי אז לבדוק אם פח האשפה המיתולוגי נמצא עדיין במקומו ואם איבאן האיום, אבו ג'ילדה, פרידה שוברט ולולה, או מי מצאצאיהם הנפלצים, עדיין שולטים על הפחים. התאכזבתי לגלות שברחוב מנדלי האמיתי בתל אביב (ליד חוף פרישמן) אין בכלל מספר 79...
ע. הלל תרם עוד תרומה ספרותית נאה לעולם החתולים: ספר ושמו מעשה בַּחֲתוּלַיִם (כתר, 1977).
אגב, הלל עומר עצמו גר ברמת אביב, ברחוב מוריץ דניאל 34, ולוח זיכרון שנושא את שמו נמצא על חזית הבית.
צילומים: דוד אסף
מיטב השיר – כזבו, והדבר מזכיר כמובן את דירתו המומצאת לדמותו המומצאת של שרלוק הולמס ברחוב בייקר 221B בלונדון. גם שם, שֵׁם הרחוב הוא אמיתי, אך מעולם לא היה בו מספר בית כזה.
הדירה המומצאת של שרלוק הולמס ברחוב בייקר 221B (ויקימדיה)
בקיבוץ משמר העמק נמצאת מצבתו של המשורר ע. הלל, הלא הוא הלל עומר (1990-1926), הילד הראשון של הקיבוץ. אומנם, את רוב שנותיו עשה ע. הלל בתל אביב, אבל לאחר מותו נטמן בכפר הולדתו.
על מצבתו נחרתו כמה שורות משירו 'פרגים'.
לידו נטמנה רעייתו צפורה (ציפ) שנפטרה 16 שנים אחריו. על מצבתה נחרטו מילים של שיר אחר שכתב בעלה: 'דברי אלי אהובתי'.
צילום: הגר גולן
השיר 'דברי אליי אהובתי' הולחן על ידי סשה ארגוב וכמעט שאינו מוכר.
דברי אלי אהובתי
ציפור קלה
כי לך נפשי
דברי אלי אהובתי
ניצת שקד
גינת נפשי
דברי אלי אהובתי
אדוות הים
כינור נפשי
דברי דברי אהובתי
האדמה
כי לך לעת
גופי.
הנה הוא בשירתה של רונית אופיר (הוקלט ב-2013):
ב. מחט של גרביים
'אני מניח
שיש כאן סיפור', כתב לי איתמר וכסלר, 'אבל לא סיפרו לי אותו'.
המנוחה קבורה בחלקת ההורים השכולים בקריית שאול, חקרתי קצת ומצאתי שהייתה חברה בעמותה כלשהי של חיל החימוש. כמו כן היתה נשואה למנוח רפאל רפס ז״ל,
שנפטר לפניה, אך אינו קבור לצדה.
נוסף על מעלותיה המשפחתיות – אחות, אם, סבתא, חמות – היא גם התמחתה כנראה בתיקון גרביים והיה לה קשר כזה או אחר
לינשופים. ייתכן
שהיו באמתחתה אמרות שפר נוספות, אבל בני משפחתה הסתפקו במוצלחת שבכולן.
צילום: איתמר וכסלר
ג. הבטחה חזקה
רווק או רווקה כי יעלו לקברו של הרב הברסלבי אליעזר שלמה שיק (2015-1940) במושבה יבנאל, ויקראו שם את כל מזמורי ספר תהלים, מובטח להם שיזכו לזיווג במהרה, 'וזה הבטחה חזקה ממני' (השגיאה במקור).
צילום: יוחנן פלוטקין
ד. בדד לעד
ליד קיבוץ דגניה ב' יש מטע ובשוליו לוח זיכרון זה. מיהו איש זה, 'חקלאי עניו, אהוב על הבריות', ומה הוא עושה כאן?
צילום: יוחנן פלוטקין
חיפשתי ומצאתי שאהרן לביא היה חבר קיבוץ דגניה ב' ונפטר ב-21 באוגוסט 2011.
ככל הנראה נקבר לביא בבית הקברות של קיבוצו, וכאן מדובר רק בלוח הנצחה ולא בקבר.
ובמילים אחרות, האם שפות שלא תרגמו אליהן את אגדות אנדרסן (נניח ארמית, אמהרית, ערבית, אוקראינית, בלרוסית או בורמזית), אינן שפות של בני תרבות?
לא עדיף לכתוב (אם בכלל צריך לכתוב) 'ספריו תורגמו לשפות רבות'?
מבחר תרגומי אנדרסן לכמה מלשונות התרבות
ב. ראייה מוסרית
מידה דומה של התנשאות יהודית אירופוצנטרית והתבשמות עצמית יש גם בהסבר שניתן ל'שדרות חכמי ישראל', שמחברת בין שכונת התקווה לשכונת שפירא בתל אביב:
'הראייה המוסרית המאפיינת עד היום את העולם היהודי-נוצרי ואת תרבות המערב'.
כן, זה העולם המופלא שבו התחוללו מסעי הצלב, הפוגרומים והשואה...
ואכן בבית מספר 5 ברחוב זה מצאנו דוגמה נאה לאותם ערכים סובלניים נשגבים:
צילומים: איתמר לויתן
ג. תגיד עין
המשורר והסופר ע. הלל זכה, ובצדק, לרחוב על שמו בשכונת נוה זמר ברעננה, שרחובותיה נושאים שמות זמרים, פזמונאים ומלחינים.
כידוע, שמו האמיתי של ע. הלל הוא הלל עומר, אך אין ספק שהדרך הראויה להנציחו היא בשמו הספרותי המוכר לאוהביו. אבל איך כותבים את זה בלטינית, יותר נכון איך כותבים את הקיצור עין, שאינו אלא אות עברית?
השם המקובל של ע. הלל באנגלית הוא: Ayin Hillel, בטח שלא Aiyn...
צילום: אורי שרון
ד. אפרים ומנשה
בשכונת בקעה בירושלים יש שני רחובות הסמוכים זה לזה, ובצדק: אפרים ומנשה. השניים הם אחים, בניו של יוסף ונכדיו של יעקב.
אם זה נורא חשוב לציין שאפרים הוא 'בנו השני של יוסף הצדיק' (ובלי לרמוז לברכת יעקב, שבה העדיף הסבא את אפרים הצעיר על פני מנשה הבכור), למה 'בנו הראשון', מנשה, לא זוכה לאזכור דומה?
ומה בדבר התעתיק הלועזי המוזר לאפרים? הנכון הוא: Ephraim או Efrayim.
כשצילמתי לא מכבר את זוג חתולי הפרא האלה, מעל מְכוּלַת זבל ריחנית באזור התעשייה תלפיות שבירושלים, לא יכולתי שלא לפזם לעצמי את 'שיר החתולים' של ע. הלל, שהולחן על ידי סשה ארגוב ובוצע על ידי 'התרנגולים' בתכניתם השנייה (1963).
זהו שיר נהדר, שמלא וגדוש במשחקי מילים ובשעשועי לשון. משום מה נשכח השיר ולא זכה לכבוד המגיע לו. למיטב ידיעתי, הוא לא נכלל באף אחד מספרי שיריו של ע. הלל ונדפס רק באוספי לחניו של סשה ארגוב.
קסם של יומיוֹמִיוּת אורבנית-חילונית, נטולת מלחמות, הרואיות חלוצית או קדושה דתית, מתפרצת מכל שורה בשיר הזה, שכמותו, כנראה, יכלו להיכתב בישראל רק בשנות השישים.
תשכחו מ'מיצי' או 'פיצי', חתולי הבית המטופחים והמפונפנים; כאן מדובר במאבקי הישרדות מסוג אחר, שהם מנת חלקה של 'כיתת חתולים אמיצים' וקשוחים (עד שכלבלב מזדמן מפיץ אותם לכל עבר בנביחתו החלושה). זהו שיר על ארבעה חתולי רחוב, שני זכרים ושתי נקבות, שגרים בפח הזבל של רחוב מנדלי 79, ורק אזכור שמותיהם המופרכים – אִיבָן האיום, אבּוּ-גִ'ילְדָה השודד, לוֹלָה ופְרִידָה שׁוּבֶּרְט – מעורר בך צמרמורת מתוקה של עונג.
'אִיבַאן הָאָיוֹם' הוּא זֶה
הַשָּׂרוּט וְהָרָזֶה,
'לוֹלָה' חֲתוּלָה שַׁרְמַנְטִית,
חַיְּכָנִית, קְצָת נִימְפוֹמַנְטִית.
'פְרִידָה שׁוּבֶּרְט' הַגְּרוּשָׁה-שָׁה,
יֶשׁ לָהּ רֶגֶל קְצָת קְרוּשָׁה-שָׁה.
צילומים: דוד אסף
כאמור, 'שיר החתולים' הולחן על ידי סשה ארגוב ובוצע על ידי 'התרנגולים' בתכניתם השנייה (1963):
והנה המילים בשלמותן.
את מה שרציתי: משירי סשה ארגוב, ידיעות אחרונות, 1983, עמ' 11
הלל עומר – הוא ע. הלל – אהב חיות. מי לא זוכר ואוהב את שירו 'יוסי ילד שלי מוצלח', על הילד התמים והחולמני (היום קוראים לו 'חְנוּן'), שאמו שולחת אותו לקנות בקבוק חלב אבל בדרך הוא מוצא 'גּוּר כְּלָבִים מִסְכֵּן צוֹלֵעַ ... חֹמֶד שֶׁל כְּלַבְלַב', ושוכח את מה שביקשו ממנו. ע. הלל גם כתב שיר אהוב ושמו 'מעשה בַּחֲתוּלַיִִם', על חתול לבן וחתול שחור, שבטוחים, אבל בעצם לא כל כך, שהצבע של כל אחד מהם הוא הכי יפה...
נחזור לחתולים של רחוב מנדלי.
לפני כמה שנים יצאתי לחפש את ה'חצר' של רחוב מנדלי 79 בתל אביב, עיר מגוריו של ע. הלל. רציתי לצלם את פח האשפה המהולל, ולאכזבתי התברר לי שברחוב מנדלי האמתי (זה שליד חוף פרישמן) אין בכלל מספר 79. מיטב השיר – כזבו.
לעומת זאת ברחוב מנדלי 5 יש בית מלון יוקרתי ('המלון ברחוב מנדלי'), וזה מוביל אותנו לפרק הבא...
ב. מי יתנני מלון חתולים
בכיכר קדומים ביפו, ליד המוזיאון, הוקם לאחרונה מלון חדש לחתולים (Cat's Hotel). לפי הממדים הצנועים שלו – ארבעה חדרים בסך הכל, וגם הם פתוחים לכל רוחות השמיים – הייתי מכנה אותו יותר 'הוסטל'. מעניין כמה כוכבים משרד התיירות היה נותן לו. על כל פנים, בביקור האחרון לא נמצאו דיירים במלון.
צילום: יהושע לביא
לא רק ביפו.
לפני זמן מה, בחודשי החורף, צילמתי ברחוב הרכבת בירושלים מלון מקורי לחתולי רחוב שנפתח באדיבות אחד השכנים בתוך מארז ישן של מחשב HP שקרביו רוקנו. בעל המלון אף טרח והביא מזון משובח לדייריו.
המלון הזה אוכלס לפרק זמן על ידי חתולה ששמרה בו על גוריה הקטנים, ומשגדלו הגורים והשמש שוב זרחה על הארץ ננטש המלון הממוחשב על ידי דייריו וסופו שהושלך לאשפה.
_01.jpg)
.jpg)
.png)
