בעקבות 'כִֹּתָּה בָּאָרֶץ' של ע. הלל

חיילי הגדוד השלישי של חטיבת יפתח במסע רגלי (אוצר תמונות הפלמ"ח)

מאת נאוה בודק-אחירון

במלאת 97 שנים להולדתו של הלל עוגני, הוא הלל עומר, הוא ע. הלל

לפני כמה שנים פרסמה לֶלִי שמר, בתה של המשוררת נעמי שמר, בערוץ היוטיוב שלה את השיר 'כתה בארץ', שהלחינה אמהּ למילותיו של ע. הלל ( 1990-1926) ואותו שרו חברי צוות הווי של הנח"ל:

 

הפגישה המחודשת עם השיר הנשכח הרעידה את לבי. 

התרגשתי למשמע הקולות של שיר זה שליווה אותי בימי נעורי: לחגיגת בת-המצווה שלי קיבלתי במתנה את התקליט 'כמה טוב' של צוות הווי של הנח"ל. התקליט הזה נדפס בשנת 1968 והשיר 'כתה בארץ' נכלל בו. אומנם צוות ההווי של הנח"ל לא היה להקת הנח"ל 'האמיתית', על כל הזוהר והתהילה שנקשרו בה, ובכל זאת לא מעט כוכבים דרכו ב'צוות' וגם להיטים רבים, שכולנו היכרנו ושרנו, נוצרו בו, ובראשם חורשת האקליפטוס' של נעמי שמר ששרו אופירה גלוסקא וצילה דגן. והיו לצוות ההווי עוד שירים שנכנסו לפנתיאון של הזמר העברי, ומקצתם אף  נרקדים כריקודי עם, כמו 'זמר שכזה' של יעקב רוטבליט ונורית הירש, 'מלאך מסולם יעקב' של יורם טהרלב ונורית הירש, 'באביב את תשובי חזרה', של אבי קורן (למילותיו ולחנו של שארל אזנאבור), 'גשם ראשון' של מירה מאיר ואברהם זיגמן ועוד – אבל דומה כי השיר 'כתה בארץ' נשכח לגמרי.

שיר זה שבה את ליבי כבר אז, לפני יובל שנים, וגם כעת, במפגש המחודש, לא הניח לי. הוא התפזם בי בוקר וערב. רציתי לדעת מתי ובעקבות מה נכתב, ומה הביא את הפלמ"חניק הלל עומר לכתוב שורה כמו 'לֹא הֶבֶל הַמַּדִּים לָהֶם' – מילים אנטי-צבאיות שלא אופייניות לבני הקיבוצים של אותו דור שהיו מגויסים לרעיון הלאומי בכל רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם.

 יצאתי למסע מחקר קטן בעקבות השיר.

ע. הלל, 1949 (צילום: בוריס כרמי, האוסף הלאומי לתצלומים, הספרייה הלאומית; ויקיפדיה)

ראשית שאלתי את ללי שמר מה ידוע לה, והתברר שלא הרבה. הלכתי אפוא אצל בתו של ע. הלל, הבימאית טל עומר, והיא הפנתה אותי לספר שיריו של אביה ארץ הצהריים, שראה אור לראשונה בשנת 1950 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובו נדפס השיר.

ארץ הצהרים היה ספר רב השפעה והוא יצא בחמש מהדורות. אחד השירים הידועים בו הוא 'בְּסִבּוּב כְּפָר-סָבָא', שבשעתו הקדיש לו דן אלמגור רשימה מיוחדת בבלוג עונג שבת ('מסביב לסיבוב [ד]: מ'סיבוב כפר סבא' ל'סיבוב הרצליה', 4 בנובמבר 2015).

העיתונאי חגי הוברמן גילה לי ש'כתה בארץ' נכתב בימי מלחמת העצמאות, עוד טרם הכרזת המדינה, ונדפס לראשונה בעיתון דבר, ב-26 במארס 1948:

הפרסום הראשון של השיר: דבר, 26 במארס 1948, עמ' 4

בגרסה שנדפסה במהדורה הראשונה של ארץ הצהרים (1950) הוכנסו כמה שינויים: את המילה 'קשיחים' החליף ע. הלל ב'פשוטים'. הוא ויתר על 'פשוטי הלוך', את ה'שינל הגס' החליף ב'מעיל' ואת 'הגרב הפלמחית הנזקפת' החליף 'בגרב הפלמחי האפור'. אך השינוי העיקרי הוא השמטת שני בתים שלמים מאמצע השיר המקורי (הבתים המתחילים ב'על כן לא בוז יבוזו לה' ו'שמענו במליצות'), והשמטת הבית האחרון ('לא לגיונות מוקדון').

ארץ הצהרים, הקיבוץ המאוחד, 1960, עמ' 48-47

מי הם העשרה הללו? האם מדובר במספר סמלי (מניין) או אולי באנשים אמיתיים, שנפלו באחד הקרבות שבהם השתתפו חיילי הפלמ"ח?

אכן חודש מארס 1948 נודע בריבוי הנופלים. שיטת שיירות הליווי נכשלה: ב-27 במארס, יום למחרת שהתפרסם השיר, נפלו 46 לוחמי פלמ"ח בהתקפה על שיירת יחיעם; באזור גוש עציון הותקפה באותו יום שיירת נבי דניאל ובקרב נהרגו 15 לוחמים. בסוף החודש הותקפה גם שיירת חולדה שעשתה דרכה לירושלים ו-22 לוחמים נפלו. אי אפשר לנתק את כתיבת השיר מאווירת החודש הקשה הזה, אבל ספק אם מול עיניו של המשורר עמדו אנשים או אירועים מסוימים. השיר נכתב ופורסם לפני כל האירועים הללו.

בפתח המהדורה השנייה של ארץ הצהריים, שיצאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1956, הוסיף המשורר שורת הקדשה: 'קודש לאחי אסף שנפל בדמי ימיו'. 

הצנחן סמל אסף עוֹגְני (עומר) נפל ב-7 באוקטובר 1951, לאחר שכבר ראתה אור המהדורה הראשונה של הספר.

אסף עוגני (עומר) בטיול, 1950 (ארכיון משמר העמק)

תהיתי שמא נעמי שמר עצמה שוחחה עם ע. הלל על השיר ואולי שיתפה גם את מבצעיו ואז התברר לי שחברי צוות הווי נח"ל לא היו הראשונים לשיר אותו. נעמי שמר, שהלחינה את השיר כנראה בשלהי שנות החמישים, מסרה אותו קודם כל ללהקת הנח"ל, ששרה אותו לראשונה באוקטובר 1962 בתוכניתה השישה-עשר 'טיפת דבש'. מסיבות שונות השיר לא הוקלט ולא נכלל בתקליט ההופעה. 

מילות השיר עם הדגשות של נעמי שמר (ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית)

בימאי התוכנית היה דוד ברגמן, המנהל המוזיקלי משה וילנסקי, ובין חברי הלהקה היו ישראל פוליאקוב (פולי), אמנון ברנזון, מרדכי (פופיק) ארנון המנוחים, ולצדם נאוה אדר, אורה מורג, אסתר מזרחי (היום אתי עמית, חברת קיבוץ צרעה) והתפאורנית רותי דר. שאלתי את בנות הלהקה מה הן זוכרות מהשיר. אתי ורות זכרו אותו רק במעורפל, ולעומתן, אורה – היום סופרת ילדים ונוער מפורסמת – זכרה את השיר מילה במילה! 

'למה השיר לא נכלל בתוכנית?' – שאלתי את אורה, והיא סיפרה שנעמי שמר הלחינה את השיר במיוחד ללהקת הנח"ל וגם עבדה איתם בחזרות בפיקוד הנח"ל ביפו, אולם חברי הלהקה לא התלהבו והתקשו לשיר את הלחן המורכב. 'לנעמי היה חשוב שנשיר אותו במדויק, אך החיילים לא יכלו להתרכז בשיר כל כך קשה ועצוב ולבסוף הוסכם שהשיר לא מתאים להופעות בפני חיילים'.

'למה לא הקלטתם אותו?' – שאלתי. ועל כך ענתה אורה, שתהליך הקלטת שירים באותם ימים היה יקר ומסובך ולכן העדיפו להקליט שירים שמחים: 'פרחים ונערות', 'בתחילה בלי מילים' ו'ענת'. 

אורה כל כך התרגשה משיחתנו והודיעה לי שהיא מתכוונת לארגן מפגש של ותיקי הלהקה כדי לשחזר את השיר. אם כך יהיה נשמח להוסיף אותו כאן.

כעבור שלוש שנים מסרה נעמי שמר את השיר לרביעיית 'האחיות שמר', שהוקמה על ידה ופעלה בשנים 1967-1965. חברותיה של רביעייה נפלאה ונשכחת זו היו הזמרות דינה גולן (אז מנחם), שכבר הלכה לעולמה, רותי ביקל (היום שגיא), דליה אורן ואומנה גולדשטיין (היום כהן). 

שאלתי את אומנה כהן אם היא זוכרת את השיר? 

האחיות שמר (צילום מסך)

וכך השיבה לי אומנה: 

כן בהחלט שרנו את השיר הנפלא והמרטיט הזה. אני לא חושבת שקיימת הקלטה, לצערי. אני אפילו זוכרת את התפצלות הקולות בקטע של 'גבוהים הרי הלילה ועצומים מאוד הכוכבים'. אנחנו שרנו בסוף 1965 ובתחילת 1966. המעברים והחיבורים היו יותר פשוטים ולטעמי גם יותר נכונים לטקסט ... זהו שיר מהאהובים עלי ומהמרגשים.

אחר כך שוחחתי עם הזמרת אופירה גלוסקא, חברת צוות הווי של הנח"ל, שהפנתה אותי לצביקה ארבל מקיבוץ כברי, שגם הוא היה בשעתו חבר הצוות והכין את העיבוד הקולי של השיר. צביקה לא כל כך שמח להיזכר בשיר...

כשהתקליט יצא קיוויתי שהאדמה תפצה את פיה ותבלע אותו – השיר מלא זיופים. מאז לא שמעתי את השיר וגם כשהאזנתי לתקליט נהגתי לדלג עליו.

'איך הגיע השיר לצוות ההווי'? שאלתי.

וצביקה השיב: 

בחיפושיי אחר חומר לתוכנית 'כמה טוב' הלכתי לאיצ'ה גולדנברג (לימים רס"ן איצ'ה גולן) במפקדת הנח"ל ביפו, והוא שנתן לי את השיר, שהגיע ללהקת הנח"ל בראשית שנות השישים בלי הרמוניות. ידעתי שזה שיר שניתן גם ל'אחיות שמר' ומכאן הנחתי שמדובר בשיר טוב ומיד אימצתי אותו. הכנתי הרמוניות ועיבוד, אבל ההקלטה באולפן 'קולינור' זכורה לי כסיוט. לא הצלחנו לשיר בצורה מדויקת, ובכל זאת החליטו אנשי האולפן שזו הגרסה הסופית. לא חקרנו מעולם על מי נכתב השיר, ונעמי שמר, שהיתה מעורבת בביצוע של 'חורשת האקליפטוס', לא התערבה כלל בהקלטה של שיר זה.

לבסוף פניתי לאליהו הכהן, שענה לי כך:

זהו שיר שחיבר ע. הלל בעצם ימי מלחמת העצמאות, בחודש מארס 1948 הארור, כשצה"ל עוד לא קם והאבדות בקרבות שניטשו היו רבות. את השיר כלל ע. הלל בספר שיריו הראשון ארץ הצהרים, והוא שיר הלל לכיתת נערים הצועדת במשעולי הארץ, שכוחם אינו במדיהם או בנשקם, 'לא גיבורי קרבות, לא שרד ולא הדר'. הם פשוט נערים שביניהם שוררת רעוּת ואהבת האדמה הזאת ('מסע מאוהבים, פשוטו כמשמעו, באדמה הזאת').  

לדעתי, זהו ניסיון של ע. הלל לאפיין את דור לוחמי ההגנה שקדם לדור לוחמי תש"ח. ע. הלל היה בן משמר העמק, ומקיבוץ זה ומג'וערה שלידו יצאו כיתות נערים בלילות חשיכה לאימונים בבגדי חאקי פשוטים ('לא הֶבֶל המדים להם') ונרקמה ביניהם רעות.  

ע. הלל השתמש במילה 'רֵעים' בעקבות ארבע החוברות של ילקוט הרֵעים, שיצאו בשנים 1946-1942 ובהן ביכורי תנובת משוררי 'דור בארץ', שע. הלל היה אחד מהם. בעקבות חוברות אלה הוא בחר להשתמש במילה 'רֵעים', לא ידידים ולא חברים, וכל זה עוד לפני שכתב חיים גורי את 'שיר הרֵעוּת'. 

חוברות 'ילקוט הרֵעים' (בידספיריט)

השיר 'כתה בארץ' צופן בתוכו סודות רבים ואם קוראי הרשימה יוכלו להוסיף משלהם – והיה זה שכרי.

_____________________________________

נאוה בודק-אחירון הייתה עורכת ומפיקה בערוץ 1 וב'קול ישראל' וכיום עוסקת בכתיבת תוכן למופעי זמר עברי וחברת דירקטוריון 'זמרשת'  navabkor@gmail.com

מסביב לסיבוב (ד): מ'סיבוב כפר סבא' ל'סיבוב הרצליה'

מאת דן אלמגור

דרישת השלום המלבבת שקיבלתי מ'לילי מסיבוב כפר ביל"ו' העלתה חיוך רחב על שפתיי וחיממה את לבי. אבל לאחר שלושת הסיבובים ש'עשה עלינו' יהודה זיו, נותרו עוד שני סיבובים בערים נחמדות בשרון – כפר סבא והרצליה – שזכו שייכתבו שיר, פזמון וסיפור על הסיבוב הנושא את שמן.

א. 'בסיבוב כפר סבא'

הכיכר המרכזית של כפר סבא בימי תפארתה, 1941 (מקור: פיקיוויקי)

בתום מלחמת השחרור, ואני נער רחובותי אוהב שירה וזמר בן ארבע-עשרה, סוחררתי על ידי שני ספרי שירה דקים, שיצאו זה אחר זה באותה הוצאת ספרים עצמה (ספרית פועלים): 'פרחי אש' של חיים גורי (1949), ושנה אחר כך 'ארץ הצהרים' של ע. הלל (1950). קראתי וחזרתי וקראתי, ואף שילבתי כמה משיריהם ב'טקסי יום שישי' המסורתיים בבית הספר ובתנועה, כמנהג אותם ימים. 

ב'פרחי אש' מצאתי את 'הנה מוטלות גופותינו', וב'ארץ הצהריים' את 'לנשמת רֵעַ' ('חיים, הנה שַׁבְתָּ אל אִמְּךָ, אל האדמה הזאת אשר אהבת'), לזכרו של חיים בן דור, הפלמח"ניק הירושלמי – בנו של כתב 'דבר' בעיר, יצחק בן דור – שנפל בפעולת ה'הגנה' שבאה אחרי הטבח בבתי הזיקוק (יש שכונה על שמו בנשר, ורחוב על שם אביו בירושלים, וכן פרס עיתונות על שמו). גורי גם הוא הזכיר את חברו חיים לא פעם באהבה רבה בכינויו ('חמדור'), הן ברומן 'הספר המשוגע' הן בפרקי 'רשימות מבית היין', כדמות כמעט סמלית (בדומה לג'ימי או לאליק שנולד מן הים).

שנה אחר כך, בשנתנו הראשונה בגימנסיה של רחובות, למדה אתי בכיתה עודדה, בתה של צפורה הוכברג-הררית מכפר ביל"ו (שליד סיבוב ביל"ו), המחנכת שלי בכתות ד'-ה'. עודדה (כיום טל), ששירתה אתי אחר כך שנתיים במערכת 'במחנה גדנ"ע', הצטיינה בקריאת שירה, וריגשה אותנו שוב ושוב כשקראה בטקסי יום הזכרון את 'לנשמת רֵעַ'. והיה עוד שיר שהיא הפליאה לקרוא: 'בסבוב כפר-סבא', שפותח במילים הבלתי נשכחות: 'ובחמישי לחודש אדר פרח עלי העולם בסערה'. שיר מדהים ויפהפה, שהושפע מסגנונו האפי המתפרץ של וולט ויטמן (שאותו תרגם מורי שמעון הלקין ב-1952). על השיר הזה, שמכל שורה שבו בוקעת שמחת החיים, אהבת הטבע ואהבת ארץ ישראל, נכתב כבר לא מעט, והיו גם כאלה ששמו לב, כי ה' באדר אינו תאריך סתמי, אלא יום הולדתו של אברהם שלונסקי, פטרונם הנלהב והמעודד של רבים ממשוררי תש"ח.

שירי 'ארץ הצהרים', שאת מהדורתם  החדשה והמורחבת (הקיבוץ המאוחד, 1956) הקדיש הלל לאחיו אסף עומר (עוגני), 'שנפל בדמי ימיו' (אוקטובר 1951), זכו לאהדה רבה. משנת 1956 ועד 1967 נדפס הספר בעוד ארבע מהדורות.

ארץ הצהרים: שירים, הקיבוץ המאוחד, 1956, עמ' 19-17

כידוע, ע. הלל הוא שמו הספרותי של הלל עומר, בנו של המוזיקאי בנימין קוטוביץ ('חתולי') מקיבוץ משמר העמק, שהיה מורה למוזיקה ומנצח מקהלות, וגם הלחין שירים, שהנודע בהם הוא 'שיר השומר' ('מעל המגדל סביב אשקיפה'. המילים של עמנואל לין, חברו למשק). תחילה החליף האב את שמו לעוֹגְנִי, אך כשהגיע הלל עוגני הצעיר לאברהם שלונסקי, הציע לו שלונסקי ללכת בדרכי ש. שלום וס. יזהר, וכך הפך לע. הלל. הלל לא אהב את השם עוגני ולימים שינה את שם משפחתו לעומר.

ע. הלל (1990-1926)

הלל, שהיה מוכר בעיקר כמחבר ספרים ('דּוֹדי שמחה', 'למה לובשת הזברה פיג'מה') ושירים לילדים (רבים מהם הולחנו על ידי סשה ארגוב), ירש לימים את תפקידו של אברהם קרוון (אביו של הפסל דני קרוון) כמהנדס הגנים של עיריית תל אביב (הוא למד הנדסת גנים בצרפת). אולי היה זה המשך ראוי לאהבת הטבע והנוף הארץ ישראלי, שקיבלה ביטוי כה מהמם בשירו 'בסבוב כפר-סבא'.

בנימין קוטוביץ ('חתולי') מנצח על מקהלת 'השומריה' (מקור: ארכיון משמר העמק)

בשנת 1989, שנה קודם מותו, אירחה רבקה מיכאלי את ע. הלל ואת אליהו הכהן בתכניתה 'סיבה למסיבה'. הלל מספר על שירתו, על אהבת הלשון העברית ואהבת ארץ ישראל של בני דורו ('היום חלו בה קצת שיבושים', הוא אומר), וגם מזכיר את 'ארץ הצהרים' ואת 'בסבוב כפר-סבא'.

'מה הקשר בין שירה לבין אדריכלות גנים?', נשאל ע. הלל לא פעם, ותשובתו הקבועה הייתה: 'אני הוא הקשר'.

אבל, עוד לפני שראה אור הספר 'ארץ הצהריים' עוצבה תדמיתה של כפר סבא הקטנה בזמר העברי ובתודעה בזכות שני פזמונים מוכרים של נתן אלתרמן.

הראשון שבהם הוא 'שיר געגועים (לכפר-סבא)' (1943), שהלחין שמואל פרשקו. זהו שיר געגועים של חייל עברי בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה, והוא נפתח בשורות המופלאות:

אָנֹכִי, לִבָּתִי מִתְעַלֶּפֶת / בְּזָכְרִי אֶת עֲצֵי הַבְּרוֹשִׁים, / וְאֵיךְ דִּינָה יוֹצֵאת מִן הָרֶפֶת / רֵיחָנִית וְיָפָה מִנָּשִׁים! 

ומסתיים בשורות: 

וְאֶצְלִי שִׁגָּעוֹן, אִמָּא אַבָּא! / אָנוֹכִי מְשֻׁגָּע לִכְפָר-סַבָּא!

הנה דודו זכאי שר את שיר האהבה לרפתנית דינה מכפר סבא:

לימים אומץ בחלקו הלחן של פרשקו על ידי חיים גורי וחיים חפר בשני שירי פלמ"ח מוכרים: 'רבותי, ההסטוריה חוזרת' ו'שיר הוותיקים'.

השיר השני של אלתרמן הוא 'טנגו כפר סבא' (1946), שהלחין משה וילנסקי והתפרסם בביצועה של רחל אטאס. לשיר זה הוקדשה בעונ"ש רשימה מיוחדת.

מי היה מאמין אז, שהכפר הקטן והחקלאי כפר סבא, על רפתותיו, על דינה ובֶּנִי, ליד הסיבוב שע. הלל רצה להיות בו רק חמור הנהנה מן הירק שסביב הסיבוב, ייהפך לכרך של היום?

קבוצת קוטפי פרי הדר בכפר סבא, 1940 (מקור: פיקיוויקי)

ולהשלמת התמונה: הסופר אבשלום קווה, יליד רעננה, חיבר בשנת 2002 סיפור קצר ויפה, שנקרא 'סיפור המסתיים בסיבוב כפר-סבא' (ותודה לקוראת גילה, שהפנתה את תשומת לבנו). הסיפור, שהתפרסם תחילה בעיתון 'הארץ' ואחר כך נכלל בקובץ סיפוריו של קווה 'בּוּשׁוֹת' (הקיבוץ המאוחד, 2002, עמ' 33-24), נפתח כך:

ב. 'סיבוב הרצליה'

בשנת 1963, בפסטיבל הארוויזיון, שר הזמר והפזמונאי הצרפתי אלן בארייר שיר יפה, שהוא גם חיבר את מילותיו, ושמו Elle était si jolie (היא הייתה כה יפה). אומנם השיר זכה רק במקום החמישי, אבל הוא נהנה מפופולריות רבה, גם בארץ.



המשורר והקולנוען דוד אבידן (1995-1934) כתב פרודיה אירונית ומבריקה על שיר זה, וקרא לה 'בסיבוב הרצליה'. שר אותה אריק לביא.

Elle etait si jolie 
כאשר הוא צפר 
הוא אמר לה אצלי-יֶה 
יהיה נהדר 
הוא הבטיח אשמיע 
לך שם תקליטים 
היא אמרה אדוני-יֶה
וואלק, תיסע, כאן עובדים

Elle etait si jolie 
היא היתה חמודה 
היא בקשה עשר ל"י-יֶה 
על הפרוטה 
בסיבוב הרצליה 
ליד הכיכר 
הוא אמר לה עלי-יֶה 
יהיה נהדר 

אחר כך לא השמיע  
לה שום תקליטים 
ואמר לה תעזבי-יֶה 
סתם טרמפים פשוטים 
לא שילם לה אף ל"י-יֶה 
וכלום לא סודר 
הוא אמר תעבדי-יֶה 
בשבילי ממחר 

Elle etait si jolie 
Elle etait מסכנה 
בסיבוב הרצליה 
היא שוב ממתינה 
אם תאמר לה עלי-יֶה 
אז תיקח בחשבון 
זה עולה מאה ל"י-יֶה 
וזה חוץ ממלון 

זה סיפור לא מפתיע 
וגם לא נדיר 
אז מדוע מגיע 
אותו כאן לשיר? 
כי היתה מלודיֶה 
ששמענו מזמן 
וזו רק פרודיֶה 
של אחד דוד אבידן 

אבידן ולביא נטלו את הלחן המקורי של בראייר, ואף אזכרו את שם השיר בצרפתית ובעברית. בגלל החרוז, הנוסטלגיה וההומור, נקב אבידן את המחיר לא בשקלים אלא בלירות – 'מאה ל"יה', כחרוז מפתיע ל'הרצליה'.

מאז 'הפרוצה החלוצה' של חיים חפר וסשה ארגוב, ששרה זהרירה חריפאי בשנת 1959 בתכניתה של להקת 'בצל ירוק', לא נכתב שיר משעשע כזה שהוקדש ל'מלכת הכביש'. והפעם, לא זו הממתינה בצד הדרך בואכה ים המלח, אלא כמעט מתחת לדמותו של חוזה המדינה, שעל שמו נקראת הרצליה.

הרצל משקיף על סיבוב הרצליה, סמוך למחלף 'הסירה' (מקור: ויקיפדיה)

'אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן', כתב אריק איינשטיין בשירו 'יושב מול הנייר' (1986), ונדמה שאין המחשה קולעת יותר לזה מאשר המרחק שעשינו מ'סיבוב כפר-סבא' של ע. הלל ל'סיבוב הרצליה' של דוד אבידן.