מִשׁוּט בארץ: כבודו שמו, גן מריצה, הכניסה אסורה, שקט, סיסמה

א. למי יש כבוד?

יוסף אָשֵׁרְמַן (צילום: רודי ויסנשטין, ויקיפדיה)

ברחוב הדר בהרצליה יש פינת הנצחה לפרופ' יוסף (גוסטב) אשרמן, רופא וגינקולוג ידוע (בין השאר הקים וניהל את בית החולים לנשים וליולדות 'הקריה'), 'בן לשבט האשרמנים שהקימו את הרצליה'. יש אפילו תסמונת מיוחדת הקרויה על שמו.

ככל שהבנתי רוב ימיו גר אשרמן ועבד דווקא בתל אביב (רחוב אידלסון 29), ובתל אביב יש גם רחוב על שמו בשכונת רמת הטייסים. למעשה, אשרמן עבר לגור בהרצליה רק בשנה האחרונה לחייו ואף לא נקבר בה אלא בבית הקברות נחלת יצחק.

צילום: איתמר לויתן

בין כך ובין כך בשלט הזיכרון עליו נפלו כמה טעויות של ממש. הוא נולד ב-1889 (ולא ב-1880) והלך לעולמו ב-1968 (ולא ב-1969). אבל בכל זאת אהבתי את השורה התחתונה: 

"כְּבוֹדוֹ – שְׁמוֹ"

המירכאות מלמדות לכאורה על ציטוט, אך מניין? 

למיטב ידיעתי אין פסוק או אמרה כזו, ולפיכך אין לי אלא לשער שמדובר כאן בחילוּן פסוקים כמו 'וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן' (תהלים, עב 19), או פסוק התפילה 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד'. בתפילה הכוונה היא כמובן לשמו הנכבד והמבורך של האל, ואילו כאן – שמו של המונצח הולך לפניו, ולפיכך שמו הוא גם מקור כבודו.

ב. למי יש יותר כבוד?

צילום: יצחק מוגזח

שאלה תמימה (ואולי גם מיתממת) על עולמות הפילנתרופיה והכיבודים.

ברחוב אלברט קיוסו שביפו יש גן משחקים מושקע, צנוע ונאה ושמו 'גן מריצה' שנחנך ב-1992. לא, אין זה גן לכבוד המְרִיצָה, כלי הגינון הוותיק, אלא על שמה של הנדבנית מָרִיצָה פיונקובסקי מוונצואלה.

השלט אומר שהתרומה ניתנה לזכרו של בעלה ג'ורג', וכאן שואל הבן: אם הגן הוא לזכר הבעל, מדוע הוא לא נקרא על שמו אלא על שם רעייתו?

שמואל אבנרי נזכר בשלט דומה ב'פארק סוניה' שבשכונת שפירא, והציע שאולי מדובר כאן בדפוס קבוע שאימצה קרן תל אביב לפיתוח:

פרויקט תל אביב

ג. הכניסה לעץ אסורה

בטכניון שבחיפה, ליד בניין פיזיקה, יש עץ לשימור ולידו שלט מוזר ביותר. 

לאן בדיוק אסור להיכנס?

צילום: אבי בלדי

 

ד. שקת בבקשה

כמו כולנו גם בשכונת מחנה ישראל בירושלים רוצים שקט, אבל לא ממש יודעים לאיית באנגלית את המילה הנכונה (quiet).

צילום: צבי פיש

ה. עצור סיסמה

צילום: פיני גורליק

אלק טרינ גס

מה זה הדבר הזה? השבעה סודית, כתב חידה, שמות השותפים?

התשובה נמצאת בצד ימין על שלט החנייה. מדובר בחנות חשמלאים בני-ברקית (רחוב רש"י 37) ושמה 'אלקטרינגס', וזה מה שיצא להם מהמדפסת...

סיפורי רחובות: מי אתה יאיר שטרן?

צילום: איתמר לויתן

אברהם שטרן (1942-1907), מייסד מחתרת לח"י (לוחמי חרות ישראל), היה בוודאי איש חשוב בהיסטוריה היהודית המודרנית. משורר, חולם ולוחם עז נפש, אוהב ארצו ועמו, שנרצח במאבק לגירוש הבריטים מארץ ישראל. שלא כמו יוסף טרומפלדור, שעד היום מתווכחים אם באמת מילותיו האחרונות היו 'טוב למות בעד ארצנו', יאיר כתב בפירוש: 'חלומנו: למות בעד ארצנו!' ('חיילים אלמונים'). בכ"ה בשבט תש"ב (12 בפברואר 1942), בדיוק לפני 78 שנים, התממש חלומו. הוא נתפס במקום מסתור, בשכונת פלורנטין בתל אביב, ושם נורה למוות בידי קצין הבולשת הבריטי ג'פרי מורטון.

יאיר היה ונותר אישיות שנויה במחלוקת, ובה בשעה דמות נערצת ואגדית שהיוותה השראה לרבים, בחייו ולאחר מותו. על שמו נקראו יישובים (כוכב יאיר), מוסדות ורחובות בערים רבות בארץ – בתל אביב, בירושלים, בחיפה, בהרצליה, בקרית אונו, בבאר שבע, באור יהודה ועוד.

אך תחת איזה שם יש להנציחו? שמו האמיתי היה אברהם שטרן, ושם המחתרת שלו – שבו גם התפרסם לאחר נפילתו – היה יאיר. במחתרת ובחייו הוא מעולם לא נקרא 'יאיר שטרן', אלא רק 'יאיר'. כך גם נכתב על מצבת קבורתו בבית הקברות בנחלת יצחק:

ויקיפדיה

אברהם שטרן נרצח כשרעייתו רוני הייתה בהריון ובנו (היחיד) נולד חמישה חודשים אחר כך ונקרא יאיר, על שם אביו. לימים התפרסם יאיר שטרן כעיתונאי ושדרן טלוויזיה, שאף ניהל בשנות התשעים את הטלוויזיה הישראלית. ממילא אם יש בעולם יאיר שטרן, הרי זה בנו של אברהם שטרן שכּוּנה 'יאיר'.

אברהם ורוני שטרן (הארכיון הציוני המרכזי)

ב-3 בפברואר 1967 פרסם יאיר שטרן – אז בן 25 בסך הכל – מאמר מרגש בעיתון מעריב שכותרתו 'אבי' (המאמר המלא נמצא כאן). הנה קטע מתוכו שבו סיפר על הקושי בנשיאת שמו של אביו המפורסם:

טקס אזכרה לאברהם שטרן ('יאיר') בבית הקברות בנחלת יצחק, 1992.
מימין לשמאל: שי שטרן ואביו יאיר שטרן, ראש הממשלה דאז יצחק שמיר, דוד שטרן (אחיו הצעיר של 'יאיר')
(צילום: צביקה ישראלי, אוסף התצלומים הלאומי)

שלטי רחובות 'שטרן' ברחבי הארץ מבולבלים ומבלבלים. הם עשויים ליצור את הרושם המוטעה שהרחוב קרוי על שמו של העיתונאי יאיר שטרן, יבדל לחיים ארוכים וטובים, ולא על שם אביו.

כתב לי דוד שי:

לפני יותר מארבעים שנה קראה עיריית הרצליה רחוב על שמו של מפקד לח"י, אברהם שטרן, שכינויו המחתרתי היה 'יאיר'. מאז מתלבטת העירייה כיצד להציג את שם הרחוב, ולמרבה הפלא המצב מחמיר במשך השנים, כפי שמלמדות שלוש הדוגמאות המצורפות. 

בשלט הוותיק ביותר שם הרחוב מדויק: 'שטרן אברהם (יאיר)'. 

בשלט חדש יותר שונה שם הרחוב ל'אברהם יאיר שטרן', כאילו היו לו שני שמות פרטיים (הכיתוב הלטיני מדויק יותר).  

בשלט המתנוסס כיום ברחוב השם הוא 'יאיר שטרן', כאילו שהרחוב נקרא על שם שדרן הטלוויזיה. 

צילומים: דוד שי

בדיקה בגוגל ובוווייז מלמדת שהרצליה אינה היחידה עם טעות זו. בשלל ערים מוצג רחוב שטרן כרחוב יאיר שטרן.

יצאנו אפוא לבדוק בשלוש הערים הגדולות.

בשכונת קרית היובל בירושלים יש רחוב ארוך ושמו 'שטרן' (כך קוראים לו כולם), ובכל זאת יש בו רק שני שלטי רחוב, בתחילתו ובסופו.

אמנם ציון השם תקין, אך בהסברים יש שתי שגיאות:

• אכן יאיר היה פעיל בכיר באצ"ל, עד שפרש בשנת 1940 והקים את לח"י, אך הוא בוודאי לא היה 'מייסד תנועת המחתרת אצ"ל'. 

• כמו כן, השימוש (העקשני והמוזר) בתאריך עברי דווקא גרם לטעות: יאיר נולד ביום 23 בדצמבר 1907, שהיא שנת תרס"ח.

צילום: מנחם רוזנברג

ובתל אביב, העיר בה נרצח, נקרא על שמו – החל משנת 1965 – הרחוב שבו נמצא הבית שם הסתתר עד שנחשף. בבית זה (רחוב שטרן 8) נמצא מוזיאון לח"י הקרוי על שם יאיר.

צילום: איתמר לויתן

השילוט ברחוב תקין לגמרי (למעט הצֵירֵה באות ט. צריך להיות סֶגול, אבל לא נתקטנן):

צילום: איתמר לויתן

ומה בחיפה?

כאן הרחוב נקרא 'יאיר שטרן', כשמו של העיתונאי. לאורכו של הרחוב הארוך, שעזובה שולטת בו אף שנשקף ממנו נוף נפלא, יש רק שלט רשמי אחד, ללא כל הסבר: 'יאיר שטרן'.

צילומים: איתמר לויתן

נספח: איך מנקדים דב גרונר?

וכיוון שאנו בעסקי מחתרות ורחובות נפנה את תשומת הלב לשלט מביך שנמצא ברחוב דב גרונר בירושלים (בשכונת תלפיות מזרח, הידועה בכינויה ארמון הנציב), במתחם 'עולי הגרדום'.

דב גרונר היה מלוחמי אצ"ל. הוא הוצא להורג בתלייה על ידי הבריטים, בכלא עכו, ב-16 באפריל 1947.

גם אם נתעלם מהצירה שמתחת לאות נ' (צריך להיות סֶגוֹל), מה בדיוק עושה הדגש באות ב'?

צילום: אורי להב גולדשמיד

הרצל אמר...

צילום: איתמר לויתן

אתמול חל על פי הלוח העברי כ' בתמוז, הוא יום השנה למותו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, והרשימות השבוע בבלוג מוקדשות לזכרו ולכבודו.

א. הרצל אמר

היה פעם משחק ילדים כזה. מישהו הכריז: 'הרצל אמר לעמוד', 'לשבת', 'לרוץ', או כל דבר אחר, וכל הילדים ששיחקו היו צריכים לשמוע בקולו של המצווה. בכל זאת הרצל...

קשישי הדור, שעוד זוכרים את המשחק הזה, ישמחו לדעת שהוא חוזר גם בימינו בשלל גוונים וצבעים.

בתיאטרון 'גשר' הציגו בשנת 2017 קומדיה מוזיקלית ושמה 'הרצל אמר!', שכתב רועי חן.

יואב אבני פרסם בשנת 2011 (הוצאת זמורה ביתן) ספר ושמו הרצל אמר, שהוא שעשוע על היסטוריה חלופית: הקונגרס הציוני נענה להצעת הרצל ומקבל את תכנית אוגנדה...

מטבע הדברים, העיר שמשתעשעת הרבה בסלוגן הזה היא הרצליה, שבה למשל יש בלוג מקומי לעסקים ושמו 'הרצל אמר'. ברחוב סוקולוב הדביקה העירייה על ספסלים עירוניים דִּבְקִית שמעודדת קנייה במרכז העיר:

צילום: דוד ירון

צילום: גדעון נח

ב. הרצל כשר למהדרין

יותר ממאה שנים נאבקו החרדים בציונות וראו בהרצל נביא שקר. את הפסוק בתורה 'וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם' (במדבר, טו 39) הם דרשו: 'אחרי לבבכם' זה הרצל [האַרץ ביידיש: לב], 'ואחרי עיניכם' זה [הרב אברהם יצחק] קוק (קוק ביידיש: להביט). אבל סוף סוף גם הם הכירו בגדולתו...

המסעדה 'הרצל' בקניון ממילא שוכנת בבית שטרן, שבו לן הרצל בביקורו בירושלים בשנת 1898. והרצל כאן הוא לא סתם יהודי כשר אלא אפילו 'כשר למהדרין'.

צילום: יהושע לביא

ג. זכרון יעקב שלי

לפני כחצי שנה פרסמתי כאן רשימה העוסקת בכיתובים המשובשים של רחובות הרצל בערי ארצנו: ניקוד שגוי בעברית וכתיב לטיני מוטעה. אך בעוד הניקוד העברי אינו חד-משמעי, הרי הכתיב הלועזי אינו שנוי במחלוקת: HERZL. הא ותו לא.

בזכרון יעקב, מקום שאמור להיות בעל תודעה היסטורית וציונית מפותחת, כותבים את שמו של הרצל כך:

צילום: בני עורי

ד. מתוק לי בהרצל

הידעתם? רחוב הרצל בתל אביב קרוי על שם בנימין זאב (תאודור)...

ובאותו רחוב יש גם פינת מתוקים על שם בנימין זאב.

צילם: איתמר לויתן

ה. הרצליאנה: זה יגמר בבכי

תחתית לכוס (צילום: דוד אסף)

כמות חפצי היומיום שמנציחים את הרצל, מאז מותו ועד היום, פשוט לא תיאמן. המיטב שבחפצים הללו אף נמכר במחיר גבוה במכירות פומביות. הרצל נוכח על חולצות, שעונים, עטים, תחתיות לכוסות ועל מה לא...

בחנות רחוב המלך ג'ורג' בתל אביב תוכלו למצוא כמה פריטים מעוררי השראה:

צילם: איתמר לויתן

ו. חכמת רחוב
(א) לא רוצים, לא צריך...

רחוב השוק פינת פלורנטין, תל אביב (צילום: משה זונדר)

(ב) כשיש חלום יש דרך

תל אביב (צילום: איתמר לויתן)

(ג) הם ידפקו הכל 

התרגום לעברית של הכרזה הזו הוא בערך: אם אתה בונה, הם יבואו וידפקו הכל.

ונשאלת השאלה: מי הם 'הם'? אפשר להניח שלכל אחד יש את 'ההם' שלו...

חנות המסגרות של רזיאל לוי בדרך אילת, יפו (צילום: איתמר לויתן)

מסביב לסיבוב (ד): מ'סיבוב כפר סבא' ל'סיבוב הרצליה'

מאת דן אלמגור

דרישת השלום המלבבת שקיבלתי מ'לילי מסיבוב כפר ביל"ו' העלתה חיוך רחב על שפתיי וחיממה את לבי. אבל לאחר שלושת הסיבובים ש'עשה עלינו' יהודה זיו, נותרו עוד שני סיבובים בערים נחמדות בשרון – כפר סבא והרצליה – שזכו שייכתבו שיר, פזמון וסיפור על הסיבוב הנושא את שמן.

א. 'בסיבוב כפר סבא'

הכיכר המרכזית של כפר סבא בימי תפארתה, 1941 (מקור: פיקיוויקי)

בתום מלחמת השחרור, ואני נער רחובותי אוהב שירה וזמר בן ארבע-עשרה, סוחררתי על ידי שני ספרי שירה דקים, שיצאו זה אחר זה באותה הוצאת ספרים עצמה (ספרית פועלים): 'פרחי אש' של חיים גורי (1949), ושנה אחר כך 'ארץ הצהרים' של ע. הלל (1950). קראתי וחזרתי וקראתי, ואף שילבתי כמה משיריהם ב'טקסי יום שישי' המסורתיים בבית הספר ובתנועה, כמנהג אותם ימים. 

ב'פרחי אש' מצאתי את 'הנה מוטלות גופותינו', וב'ארץ הצהריים' את 'לנשמת רֵעַ' ('חיים, הנה שַׁבְתָּ אל אִמְּךָ, אל האדמה הזאת אשר אהבת'), לזכרו של חיים בן דור, הפלמח"ניק הירושלמי – בנו של כתב 'דבר' בעיר, יצחק בן דור – שנפל בפעולת ה'הגנה' שבאה אחרי הטבח בבתי הזיקוק (יש שכונה על שמו בנשר, ורחוב על שם אביו בירושלים, וכן פרס עיתונות על שמו). גורי גם הוא הזכיר את חברו חיים לא פעם באהבה רבה בכינויו ('חמדור'), הן ברומן 'הספר המשוגע' הן בפרקי 'רשימות מבית היין', כדמות כמעט סמלית (בדומה לג'ימי או לאליק שנולד מן הים).

שנה אחר כך, בשנתנו הראשונה בגימנסיה של רחובות, למדה אתי בכיתה עודדה, בתה של צפורה הוכברג-הררית מכפר ביל"ו (שליד סיבוב ביל"ו), המחנכת שלי בכתות ד'-ה'. עודדה (כיום טל), ששירתה אתי אחר כך שנתיים במערכת 'במחנה גדנ"ע', הצטיינה בקריאת שירה, וריגשה אותנו שוב ושוב כשקראה בטקסי יום הזכרון את 'לנשמת רֵעַ'. והיה עוד שיר שהיא הפליאה לקרוא: 'בסבוב כפר-סבא', שפותח במילים הבלתי נשכחות: 'ובחמישי לחודש אדר פרח עלי העולם בסערה'. שיר מדהים ויפהפה, שהושפע מסגנונו האפי המתפרץ של וולט ויטמן (שאותו תרגם מורי שמעון הלקין ב-1952). על השיר הזה, שמכל שורה שבו בוקעת שמחת החיים, אהבת הטבע ואהבת ארץ ישראל, נכתב כבר לא מעט, והיו גם כאלה ששמו לב, כי ה' באדר אינו תאריך סתמי, אלא יום הולדתו של אברהם שלונסקי, פטרונם הנלהב והמעודד של רבים ממשוררי תש"ח.

שירי 'ארץ הצהרים', שאת מהדורתם  החדשה והמורחבת (הקיבוץ המאוחד, 1956) הקדיש הלל לאחיו אסף עומר (עוגני), 'שנפל בדמי ימיו' (אוקטובר 1951), זכו לאהדה רבה. משנת 1956 ועד 1967 נדפס הספר בעוד ארבע מהדורות.

ארץ הצהרים: שירים, הקיבוץ המאוחד, 1956, עמ' 19-17

כידוע, ע. הלל הוא שמו הספרותי של הלל עומר, בנו של המוזיקאי בנימין קוטוביץ ('חתולי') מקיבוץ משמר העמק, שהיה מורה למוזיקה ומנצח מקהלות, וגם הלחין שירים, שהנודע בהם הוא 'שיר השומר' ('מעל המגדל סביב אשקיפה'. המילים של עמנואל לין, חברו למשק). תחילה החליף האב את שמו לעוֹגְנִי, אך כשהגיע הלל עוגני הצעיר לאברהם שלונסקי, הציע לו שלונסקי ללכת בדרכי ש. שלום וס. יזהר, וכך הפך לע. הלל. הלל לא אהב את השם עוגני ולימים שינה את שם משפחתו לעומר.

ע. הלל (1990-1926)

הלל, שהיה מוכר בעיקר כמחבר ספרים ('דּוֹדי שמחה', 'למה לובשת הזברה פיג'מה') ושירים לילדים (רבים מהם הולחנו על ידי סשה ארגוב), ירש לימים את תפקידו של אברהם קרוון (אביו של הפסל דני קרוון) כמהנדס הגנים של עיריית תל אביב (הוא למד הנדסת גנים בצרפת). אולי היה זה המשך ראוי לאהבת הטבע והנוף הארץ ישראלי, שקיבלה ביטוי כה מהמם בשירו 'בסבוב כפר-סבא'.

בנימין קוטוביץ ('חתולי') מנצח על מקהלת 'השומריה' (מקור: ארכיון משמר העמק)

בשנת 1989, שנה קודם מותו, אירחה רבקה מיכאלי את ע. הלל ואת אליהו הכהן בתכניתה 'סיבה למסיבה'. הלל מספר על שירתו, על אהבת הלשון העברית ואהבת ארץ ישראל של בני דורו ('היום חלו בה קצת שיבושים', הוא אומר), וגם מזכיר את 'ארץ הצהרים' ואת 'בסבוב כפר-סבא'.

'מה הקשר בין שירה לבין אדריכלות גנים?', נשאל ע. הלל לא פעם, ותשובתו הקבועה הייתה: 'אני הוא הקשר'.

אבל, עוד לפני שראה אור הספר 'ארץ הצהריים' עוצבה תדמיתה של כפר סבא הקטנה בזמר העברי ובתודעה בזכות שני פזמונים מוכרים של נתן אלתרמן.

הראשון שבהם הוא 'שיר געגועים (לכפר-סבא)' (1943), שהלחין שמואל פרשקו. זהו שיר געגועים של חייל עברי בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה, והוא נפתח בשורות המופלאות:

אָנֹכִי, לִבָּתִי מִתְעַלֶּפֶת / בְּזָכְרִי אֶת עֲצֵי הַבְּרוֹשִׁים, / וְאֵיךְ דִּינָה יוֹצֵאת מִן הָרֶפֶת / רֵיחָנִית וְיָפָה מִנָּשִׁים! 

ומסתיים בשורות: 

וְאֶצְלִי שִׁגָּעוֹן, אִמָּא אַבָּא! / אָנוֹכִי מְשֻׁגָּע לִכְפָר-סַבָּא!

הנה דודו זכאי שר את שיר האהבה לרפתנית דינה מכפר סבא:

לימים אומץ בחלקו הלחן של פרשקו על ידי חיים גורי וחיים חפר בשני שירי פלמ"ח מוכרים: 'רבותי, ההסטוריה חוזרת' ו'שיר הוותיקים'.

השיר השני של אלתרמן הוא 'טנגו כפר סבא' (1946), שהלחין משה וילנסקי והתפרסם בביצועה של רחל אטאס. לשיר זה הוקדשה בעונ"ש רשימה מיוחדת.

מי היה מאמין אז, שהכפר הקטן והחקלאי כפר סבא, על רפתותיו, על דינה ובֶּנִי, ליד הסיבוב שע. הלל רצה להיות בו רק חמור הנהנה מן הירק שסביב הסיבוב, ייהפך לכרך של היום?

קבוצת קוטפי פרי הדר בכפר סבא, 1940 (מקור: פיקיוויקי)

ולהשלמת התמונה: הסופר אבשלום קווה, יליד רעננה, חיבר בשנת 2002 סיפור קצר ויפה, שנקרא 'סיפור המסתיים בסיבוב כפר-סבא' (ותודה לקוראת גילה, שהפנתה את תשומת לבנו). הסיפור, שהתפרסם תחילה בעיתון 'הארץ' ואחר כך נכלל בקובץ סיפוריו של קווה 'בּוּשׁוֹת' (הקיבוץ המאוחד, 2002, עמ' 33-24), נפתח כך:

ב. 'סיבוב הרצליה'

בשנת 1963, בפסטיבל הארוויזיון, שר הזמר והפזמונאי הצרפתי אלן בארייר שיר יפה, שהוא גם חיבר את מילותיו, ושמו Elle était si jolie (היא הייתה כה יפה). אומנם השיר זכה רק במקום החמישי, אבל הוא נהנה מפופולריות רבה, גם בארץ.



המשורר והקולנוען דוד אבידן (1995-1934) כתב פרודיה אירונית ומבריקה על שיר זה, וקרא לה 'בסיבוב הרצליה'. שר אותה אריק לביא.

Elle etait si jolie 
כאשר הוא צפר 
הוא אמר לה אצלי-יֶה 
יהיה נהדר 
הוא הבטיח אשמיע 
לך שם תקליטים 
היא אמרה אדוני-יֶה
וואלק, תיסע, כאן עובדים

Elle etait si jolie 
היא היתה חמודה 
היא בקשה עשר ל"י-יֶה 
על הפרוטה 
בסיבוב הרצליה 
ליד הכיכר 
הוא אמר לה עלי-יֶה 
יהיה נהדר 

אחר כך לא השמיע  
לה שום תקליטים 
ואמר לה תעזבי-יֶה 
סתם טרמפים פשוטים 
לא שילם לה אף ל"י-יֶה 
וכלום לא סודר 
הוא אמר תעבדי-יֶה 
בשבילי ממחר 

Elle etait si jolie 
Elle etait מסכנה 
בסיבוב הרצליה 
היא שוב ממתינה 
אם תאמר לה עלי-יֶה 
אז תיקח בחשבון 
זה עולה מאה ל"י-יֶה 
וזה חוץ ממלון 

זה סיפור לא מפתיע 
וגם לא נדיר 
אז מדוע מגיע 
אותו כאן לשיר? 
כי היתה מלודיֶה 
ששמענו מזמן 
וזו רק פרודיֶה 
של אחד דוד אבידן 

אבידן ולביא נטלו את הלחן המקורי של בראייר, ואף אזכרו את שם השיר בצרפתית ובעברית. בגלל החרוז, הנוסטלגיה וההומור, נקב אבידן את המחיר לא בשקלים אלא בלירות – 'מאה ל"יה', כחרוז מפתיע ל'הרצליה'.

מאז 'הפרוצה החלוצה' של חיים חפר וסשה ארגוב, ששרה זהרירה חריפאי בשנת 1959 בתכניתה של להקת 'בצל ירוק', לא נכתב שיר משעשע כזה שהוקדש ל'מלכת הכביש'. והפעם, לא זו הממתינה בצד הדרך בואכה ים המלח, אלא כמעט מתחת לדמותו של חוזה המדינה, שעל שמו נקראת הרצליה.

הרצל משקיף על סיבוב הרצליה, סמוך למחלף 'הסירה' (מקור: ויקיפדיה)

'אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן', כתב אריק איינשטיין בשירו 'יושב מול הנייר' (1986), ונדמה שאין המחשה קולעת יותר לזה מאשר המרחק שעשינו מ'סיבוב כפר-סבא' של ע. הלל ל'סיבוב הרצליה' של דוד אבידן.